אעירה שחר-פרשת משפטים-פיוט לשבת קודש

442-פרשת משפטים

דודי ירד לגנו — חג׳אג׳ כביר

ידיד נפש — נועם ״קולו ללי־מאן לאייסא ידרי״

בקשה — על אהבתך אשתה גביעי

(442) — בקשה — נועם ״כי אשמרה שבת״ או ״יא קאמת אלגוצני״ — ע״מ בת״י ב״ת בת״י ת׳

עַל אַהֲבָתְךָ אֶשְׁתֶּה גְּבִיעִי

שָׁלוֹם לְךָ, שָׁלוֹם, יוֹם הַשְּׁבִיעִי:

שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעֲשֶׂיה לָךְ כַּעֲבָדִים / אִם אֶעֱבֹד בָּהֶם אֶשְׂבַּע נְדוֹדִים

כֻּלָּם בְּעֵינַי הֵם יָמִים אֲחָדִים / מִאַהַבְתִּי בָךְ יוֹם שַׁעֲשׁוּעִי:

אֵצֵא בְיוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה / לַעֲרֹךְ לְיוֹם שַׁבָּת הַמַּעֲרָכָה

כִּי הָאֱ־לָהִים שָׁם שָׁם הַבְּרָכָה / אַתָּה מְנַת חֶלְקִי מִכָּל־יְגִיעִי:

מָאוֹר לְיוֹם קָדְשִׁי מֵאוֹר קְדֹשִׁי / יֶרַח וְכוֹכָבִים קִנְּאוּ בְּשִׁמְשִׁי

מָה־לִי לְיוֹם שֵׁנִי אוֹ לַשְּׁלִישִׁי / יַסְתִּיר מֵאוֹרוֹתָיו יוֹם הָרְבִיעִי:

אֶשְׁמַע מְבַשֵּׂר טוֹב מִיּוֹם חֲמִישִׁי / פִּי מָחֳרַת יִהְיֶה חֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי

יוֹם לַעֲבוֹדָתִי עֶרֶב לְחָפְשִׁי / קָרוּא אֱלֵי שֻׁלְחָן־מַלְכִּי וְרוֹעִי:

אֶמְצָא לְיוֹם שִׁשִּׁי נַפְשִׁי שְׂמֵחָה / כִּי קָרְבָה אֵלַי עֵת הַמְּנוּחָה

אִם נָע וָנָד אֵלֵךְ, אֶמְצָא מְנוּחָה / עֶרֶב־וְאֶשְׁכָּחָהּ נוֹדִי וְנוֹעִי:

מָה־נַעֲמָה לִי עֵת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת / לִרְאוֹת בְּיוֹם שַׁבָּת פָּנִים חֲדָשׁוֹת

גִּלּוּ בְּתַפּוּחִים הִרְבּוּ אֲשִׁישׁוֹת / זֶה יוֹם מְנוּחָה זֶה דּוֹדִי וְרֵעִי:

אָשִׁיר לְךָ, שֶׁבַח, שִׁיר הַיְּדִידוּת / גַּם יָאֲתָה לָךְ, אֶת, יוֹם הַחֲמוּדוֹת,

יוֹם תַּעֲנוּגִים, יוֹם שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת / תַּעֲנוּג לְשֻׁלְחָנִי תַּעֲנוּג יְצוּעִי:

עִמָּךְ מְקוֹר תּוֹרָה עִמָּךְ נְהוֹרָא / יָמִים לְפָנֶיךָ אֶל מוּל מְנוֹרָה

כִּי לִיהוּדִים אַתְּ שִׂמְחָה וְאוֹרָה / אִתָּהּ כְלִיל רֹאשִׁי וּצְמִיד זְרוֹעִי:

כנפי שחר

442 — הנושא: שבת ומעלותיה.

גביעי — כאן: כוס יין של קידוש. ימי מעשה — ששת ימי החול. נדודים — הליכה ממקום למקום; נר׳ שהמשורר ז״ל סיבב בסחורתו בכפרי הסביבה. ימים אחדים — מעטים. שעשועי — תענוגי, חדוותי ושמחתי. אצא ביום ראשון… לערוך ליום שבת… — כבר מיום ראשון דואג להיות לו שולחן ערוך ליום השבת. אתה מנת חלקי… — מכל טורחי ועמלי רק אתה ״הא־להים״ גורלי וחלקי, כלומר, כל מעשי מכוונים רק לעשיית רצונך, ואשר כיבוד השבת אחד מהם. מנה וחלק, שמות נרדפים הם. מאור ליום קדשי… — המאור של יום שבת־קודש הוא חלק מאורו של הקב״ה. ירח וכוכבים קנאו בשמשי — כי אור השמש של השבת גדול מכפי אורה בשאר הימים; קנאו, איחלו להם אור גדול כזה של אורה. קנאו, נו״ן רפה לצוה״מ. קרוא — מוזמן. נע ונד — מטולטל. אשישות — כלים מלאים יין, או: עוגות צמוקים או דבלים, ועוד פירושים למלה זו. זה דודי — אהובי וחביבי. יום החמודות — יום הנעימות והתשוקות, ע״ש ״חמדת ימים אותו קראת״(תפלת שבת), הנחמד והמפואר מכל הימים. יצועי — מטתי. נהורא — בארמית, אורה בעברית. ימים לפניך אל מול מנורה — ששת ימים לפניך, את יום החמודות, הנם כאל מול מנורה: השבת הוא הקנה האמצעי של המנורה, והימים ד׳ ה׳ ו׳ מהשבוע שעבר מכאן, וימי א׳ ב׳ ג׳ מהשבוע הבא מכאן כליל.״ — השבת כתר הוא לראשי, ודבק אני בו לזוכרו כצמיד לזרועי.