רבי יעקב טולידאנו – קברניט בעין הסערה-מאת נינו רפאל ברוך בן לא"מ רבי גבריאל טולידאנו

ואדברה בעדותיך נגד מלכים

לא זו בלבד שגישתו של רבעו לא גרמה לעימותים בינו ובין הממשל, אלא דווקא גרמה לנציגי השלטון להוסיף הערכה על הערכתם.

דוגמה לכך במעשה הבא:

כאשר החליטו השלטונות להעניק לרבינו את אות הכבוד ׳ויסאם עלאווית; ביקשו לערוך טקס רב-רושם לכבוד המאורע, אלא שהטקס נקבע ליום שבת קודש. בקבלת האות לא היה משום איסור, וכל העוסקים בהכנות השונות לא נמנו על בני ברית, ועדיין חשש רבינו מפני חילול השבת של יהודים מבני מקנס שיבקשו להשתתף כצופים באירוע.

רבינו עשה כל מאמץ כדי לדחות או להקדים את הטקס, אך לשווא. בלית ברירה קיבל את הגזירה. את הדרך הארוכה מביתו שבמלאח החדש אל השכונה האירופאית בה נערך הטקס עשה בצעידה רגלית. מאחר ולא היה עירוב לשכונה מרוחקת זו לא היה באפשרותו לטלטל עמו מאומה. רבינו השתדל לקצר בטקס ככל יכולתו מפני כבוד השבת, ומיד לאחר שקיבל את העיטור הסתלק מהמקום. את העיטור עצמו מסר בחשאי לאחד הגויים על מנת ליטלו ממנו לאחר השבת.

הנהגתו זו של רבינו הייתה לצנינים בעיניהם של אחדים מיהודי מקנס שראו את עצמם כ׳מתקדמים׳ בשל היותם חלק מהחברה החדשה. הללו סברו כי מן הראוי להקל על ׳הקיצוניות הדתית׳ ולהתייחס אל האות הממלכתי בכבוד הראוי לו. אולם רבינו לא שת ליבו לדעתם. התורה, מצוותיה, ודקדוק ההלכה – רק הם היו נר לרגליו. דווקא עמדתו הבלתי מתפשרת של רבינו העלתה את קרנו בעיני השלטונות. אלה נכחו לדעת כי איש אמת הוא. כליבו כן מעשיו מבלי שיסטה מדרכו כהוא זה בעד שום מחיר שבעולם.

הכבוד הרב שרחשו גויי הארצות לרבינו, לא היה מוגבל לתחומי מרוקו בלבד. בכל מקום אליו הגיע וכל מי שפגש בו – יהודי או גוי, נכבד או מפשוטי ארץ – הבחין כי לפניו עומד איש אלוקים קדוש.

כאשר ביקר רבינו בגייטסהד הבחין בו גוי פשוט, כורה פחם, בשעה שהלך ברחוב. למחרת היום התדפק אותו אדם על דלת הבית בו התאכסן רבינו, וביקש לראות את איש האלוקים המתארח בבית. הוא לא שמע את שמעו של רבינו ולא היה לו שמץ מושג מי הוא ומה הוא. אולם די היה במבט חטוף של גוי פשוט כדי שיחוש שלפניו עומד אדם קדוש.

הרועה הנאמן

מסירותו של רבינו לתפקידו כראב״ד הייתה יוצאת דופן. מדי יום, היה יושב שעות ארוכות בבית הדין כדי לשפוט בין איש לרעהו ולהורות לעם את חוקי האלוקים ואת תורותיו. את מיטב כוחותיו השקיע רבינו בכל דין תורה שהובא לפניו עד שעלה בידו להוציא דין אמת לאמיתו. היה זה בנפשו ממש, שכל דין תורה יהיה שקול בפלס היושר ומבורר עד תכלית הבירור. משום כך לא הסתפק בטענות שהציגו בעלי הדין, אלא מצא תחבולות שונות להגיע לחקר האמת. פסקי הדין שיצאו מתחת ידו, סדורים ומדויקים היו להפליא בעמקותם ויסודיותם.

מלבד זאת, היה רבינו מעורה בכל עניני העיר ועינו פקוחה הייתה על כל הנושאים הנוגעים ליהודי מקנס וסביבותיה. בין השאר, קבע סדרים יציבים וברורים בתחום הכשרות והמקוואות.

גם בנוגע לשמירת השבת תיקן רבינו תקנות חשובות עליהן פיקח בעצמו. בכל יום שישי לפנות ערב, היה יוצא בעצמו לסובב בין החנויות היהודיות במקנס כשפעמון בידו. הוא דרש מבעליהן שלא להמתין עד לרגע האחרון, אלא להקדים ולסוגרן. מעולם לא חס על כבודו או על כוחותיו כאשר על כף המאזניים עמדה תקנתו של הציבור ואחריותו על הכלל.

בשנותיו האחרונות במקנס, עלה בידו של רבנו לקבל צו רשמי מאת הרשויות המחייב את כל החנוונים היהודים לנעול את עסקיהם ביום השבת. מכאן ואילך מלאכתו הייתה קלה יותר. בכל יום שישי התלווה אליו שוטר מקומי שדאג לרשום קנס לכל מי שסירב לסגור את חנותו בזמן כמצוותו של הרב. במקרים מסוימים, אף זימן אותו לבית הדין לאחר השבת.

בין סוחרי מקנס היו מעטים אשר ביקשו להערים על המרא דאתרא. הללו סגרו את הדלתות החיצוניות של החנויות, אולם הותירו את הלקוחות בפנים. בפרט מצוי היה הדבר בקרב הספרים שהמשיכו לספר את הלקוחות האחרונים בדלתיים סגורות עד לכניסת השבת ואפילו לאחריה.

כאשר נודע הדבר לרבינו, לא היסס. הוא הזעיק את המשטרה המקומית שהובילה את העבריינים אחר כבוד אל תא המעצר בו בילו את השבת כולה, לא לפני שרבינו דאג לכך שגם במקום המעצר לא יחסרו להם צורכי שבת. אולם, גם כאן ניכר ליבו הרחום ודקדוקו במידת הישרות עד לקצה גבול היכולת. את פורצי הגדר לא היה מנוס מלייסר כדי שלא ישובו למנהגם הקלוקל. אולם בני משפחתם – מה עוו ומה פשעו? מדוע יישארו במשך השבת לבדם בעוד אביהם שוהה בתא המעצר?

משום כך, היה רבינו בעצמו ניגש אל בתיהם של אותם פורצי גדר ומזמין את בני המשפחה להתארח בביתו למשך השבת כולה. הרבנית דאגה להרעיף עליהם כל טוב, ואילו רבינו עצמו היה מטעים להם מטעמה הערב של שבת מלכתא בשירה ובזמרה. כאשר יצאו הללו מביתו של רבינו לאחר השבת, נותר בפיהם טעמה של השבת הבלתי נשכחת. מכאן ואילך היו הם אלו שדרבנו את אביהם להקדים ולשוב לביתו, ואף לשמור על כבודה של שבת המלכה ולטעום ממתיקות ערבותה.

רבי יעקב טולידאנו – קברניט בעין הסערה–מאת נינו רפאל ברוך בן לא"מ רבי גבריאל טולידאנו

עמוד 123