השירה העברית בספרד ובפרובאנס בעריכת חיים שירמן-ספר רביעי-יִצְהַק בֶּן־שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת (הריב״ש)
יִצְהַק בֶּן־שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת (הריב״ש)
נולד בשנת 1326 בבארצלונה, נפטר בשנת 1408 באלג׳יר
גם בתקופת ירידתה היתה השירה העברית־הספרדית קניינם של רבים. בשעת הצורך ידע כל משכיל יהודי לשקול ולחרוז, ולמחנה המשוררים נצטרפו מזמן לזמן גם אנשים שעיקר עיסוקם היה בשדה התלמוד וההלכה׳ הפרשנות והפילוסופיה. סמוך לשנת 1370 נתעורר ויכוח פיוטי בין המשוררים העברים של בארצלונה וחרונה, ומשתתפיו דלי־הכישרון בוודאי שלא הרימו את קרנה של השירה העברית השוקעת. אבל מעניין הדבר, שבוויכוח זה נטל חלק צנוע גם אחד מגדולי ההלכה שבדורו, הוא ר נסים גירונדי (הרץ), וכן חסדאי קרשקש הצעיר, שלימים נתפרסם כמחבר הספר הפילוסופי ״אור ה״.
לפיכך אין תימה, שאנו מוצאים במחנה המשוררים גם את הרב יצחק בר־שש־ ברפת (בקאטאלאנית! [perfet] נודע בעיקר בשם הריב״ש), בעל התשובות הרבות בהלכה׳ החשובות כל כך להיסטוריון התקופה. הריב״ש היה מנהיג רוחני מוכר של בני עמו בספרד, ולאחר־מכן בצפון אפריקה. שמו לא נשכח שם עד ימינו׳ והיהודים החרדים הולכים להשתטח ולהתפלל על קברו שבאלג׳יר. בתחום השירה הצליח הריב״ש יותר מרוב בני דורו הנמושות. הוא הכיר יפה את יצירות המשוררים הראשונים וכתב לפי דוגמתם פיוטים בסגנון קל ורהוט ובמקצב ערב לאוזן.
יִצְהַק בֶּן־שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת (הריב״ש)
[423]
[הפרידה]
לְכָל צֳרִי אֶמְצָא כִּי אִם לְנוֹד דּוֹדִים,/ דַאְגוֹת לְבָבוֹתַי גָּזְלוּ תְּנוּמָתִי.
מִדֵּי תְּמוּנָתוֹ אָשּׁוּר, בְּהִכָּבֵּד / חֹשֶׁךְ בְּכָל בֵּיתִי, תֵּרֶב דַּאֲגָתִי.
אָחִי, הֲיֵשׁ תַּעְנוּג מָתוֹק כְּסוֹד רֵע – / אֵשֵׁב לְעֻמָּתוֹ אוֹ הוּא לְעֻמָּתִי?
הַאֶעְלְצָהּ אַחַר נוֹדוֹ? וּפְרוּדוֹ / שָׁקוּל כְּהִפְרֵד רוּחִי וְגוּפָתִי!
הָהּ עַל זְמַן הִפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵהוּ / וָאֶמְסְכָה יֵינִי בַּעֲדוֹ בְּדִמְעָתִי!
- 1. כי אם — מחוץ; לבבותי — במקום: לבבה ועל שני הלבבות של האדם עיין לעיל בכרך א׳, בביאורים לשיר 56 בית 2 3 תמונתו — של הידיד. 3. כסוד (בר׳ מס, ו) — כחברה. 3. בעדו — אחרי היעדרו. 6. מפרידתו — מן הזמן שנפרד ממני; אסיפתו — מותו.
השירה העברית בספרד ובפרובאנס בעריכת חיים שירמן-ספר רביעי-יִצְהַק בֶּן־שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת (הריב״ש)
עמוד 559
כתיבת תגובה