הדילמה של הסלקציה בעליית יהודי מרוקו וחלקו של שליח הסוכנות היהודית – זאב חקלאי – בסוגייה זו.טל רוסט-תלמידת תיכון

העלייה ממרוקו

לאחר הקמת המדינה ובתוך כמה שנים התרוקנה מרוקו כמעט לחלוטין מיהודיה על-ידי שלושה גלי יציאה עיקריים. רוב היהודים בחרו לעלות לארץ-ישראל (בסך הכל עלו בין 1948 ל-1956 למעלה מ-85,000 נפשות) למרות הקשיים הרבים שהציבה בפניהם עלייה זו, וחלקם בחרו במדינות אחרות ובעיקר בצרפת.

העלייה ממרוקו היא שחנכה את גל העליות הגדולות מארצות האסלאם, לאחר שנשלחו לצפון אפריקה בתקופת מלחמת-העולם השנייה ואחריה שליחים ציונים מארץ-ישראל כשבידם תכנית לעידוד העלייה משם. זאת הפעם הראשונה שחלק זה של הפזורה היהודית קיבל התייחסות ועידוד לעלייה מצד התנועה הציונית, שהתרכזה עד כה במקום הריכוז של היהודים ומקור קשיי התנועה הציונית – אירופה.

יחד עם זאת, תהליך הקליטה של יהודי מרוקו בארץ נתקל בקשיים רבים. אחת מהבעיות העיקריות קשורה לתופעת "כור ההיתוך" (ניסיון ליצור חברה בעלת קווי אופי אחידים בארץ על-פי דגם "הצבר"): החברה הקולטת הפגינה יחס עוין ומזלזל כלפי הנקלטים, היא לחצה עליהם לוותר על סמלים וערכים חברתיים שהביאו מארצות מוצאם ואילצה אותם להיטמע בחברה הישראלית על-ידי התערבות בתחומי החיים של העולים- מתעסוקתם ומסגרות התיישבותם ועד לפרטים הקטנים והבסיסיים ביותר, כגון ההיגיינה האישית שלהם.

תופעה זו נגעה במיוחד ליהודי מרוקו והיוותה קושי רב עבורם, שכן היא פגעה בכבודה של מסגרת המשפחה המסורתית המרוקנית ולערעור הסמכות של ראש המשפחה.

קושי נוסף בלתי מבוטל הוא הבעיה העדתית. בעיה זו נולדה במעברות (שלב הביניים אחרי מחנות העולים, בדרך לקבלת דיור אך השהות שם התמשכה והשפיעה מאד על העולים) שם החלה ההפרדה בין "אשכנזים" ל"ספרדים". האינטליגנציה האשכנזית נטתה לשפוט את יהודי מרוקו על-פי העוני, הבערות וחוסר היכולת להשתלב בחברה הישראלית, אף על-פי שלא ידעו דבר על התרבות והאידיאלים שלהם. יחס הבוז פגע בעולים ממרוקו יותר מהעוני, בנוסף התבטאויות רבות שנשמעו בתקשורת (כגון "פרימיטיביים") התפרשו בעיניהם כגזעניות, והעלו בהם את הטענה, כי בארצות מוצאם הם כונו "יהודים" אך כאן, בישראל הם מכונים "מרוקאים" או "מזרחים".

בנוסף לקשיים שצוינו לעיל, עמדו בפני יהודי מרוקו גם קשיים כלכליים, משתי סיבות עיקריות: הראשונה, הייתה פריסת ההתיישבות של העולים בארץ. יישובי הפריפריה היו מאוכלסים בעיקר בעולים ובבני עולים מצפון אפריקה, בכלל, וממרוקו בפרט, וחלוקת המשאבים בין הפריפריה למרכז לא הייתה שווה: מערכות החינוך והתעסוקה בפריפריה היו דלות משאבים. הסיבה השנייה, הייתה "מדיניות הצנע" שהונהגה בארץ החל מ-1952. היא פגעה קשות בעיקר באוכלוסיית העולים, אשר הגיעו לארץ מחוסרי כל. הצמצום בכל ענפי המשק עיכב את חיסול המעברות, הרע את מצב התעסוקה והתזונה של העולים ופגע ברמת השירותים שניתנו להם.

גם האופי המסורתי של יהודי מרוקו היווה מכשול בפניהם, בגלל אופי החברה הקולטת והתנערותה של האליטה האשכנזית מן המסורת והדת. לעומת זאת, במרוקו לא הייתה תנועת רפורמה, ולא אידיאולוגיה חילונית אנטי-דתית. נטישת המצוות באה רק מתוך הנוחיות או מתוך רצון להדמות למתקדמים ולאירופאים.

הדילמה של הסלקציה בעליית יהודי מרוקו וחלקו של שליח הסוכנות היהודית – זאב חקלאי – בסוגייה זו.טל רוסט-תלמידת תיכון