משנתו הקבלית–מוסרית של רבי יעקב איפרגאן- עמרם בן ישי

רי"א מתמודד עם שאלת מקומו ומקורו של הרע בעולם: האם מקורו של הרע הוא באדם או באל – האם הרע הוא כוח עצמאי אוטונומי, או שהוא כפוף לקדושה ונועד לאפשר לאדם את יכולת הבחירה, ההשגחה ושכר ועונש . ואם כך, כיצד מגיע הרע מאל שכולו טוב, או שיש שתי רשויות – של אל טוב ואל רע? מה האחריות של האדם לקיומו של הרע במעשיו? האם הרע הוא תוצר בחירתו של האדם, או שהרע הוא דטרמיניסטי, ללא קשר לפעולות האדם, אלא גזרה אלוהית? האם הרע הוא ממשי, או שהוא רק השתקפות בעיני בני האדם, כי בשורש האלוהי הכול הוא טוב. והאם מקורו של הרע באלוהות עצמה?

רי"א מביא מגוון של פירושים למקורו של הרע. הוא כותב על הרע שהחל להיווצר כבר בשורשי האלוהות, על קיומו של הרע ככוח ממשי ודמוני שמשקף את המאבק בין כוחות הטוב והקדושה לבין כוחות הרע והטומאה בעולמות העליונים; על הרע ככפוף לקדושה ועושה דברה, ובא לתת את הכוח להנהגת השכינה לפעול על פי דין; על הרע שבא תחילה לשמש את הקדושה, ובשלב מסוים הוא מרד באל. רי"א כותב על אחריותם של בני האדם לקיומו של הרע בכך שאינם עושים את העבודה הרוחנית ומחזקים את כוחות הרע והטומאה; על הרע כקודש קודשים, ויש לו מקום בעולם בדיוק כמו היצר הטוב, כדי לאפשר את קיומו של העולם ; על עבודת האל בשני היצרים, טוב ורע, וחשיבות העבודה הרוחנית עם הרע, וכי בשורש אין הבדל בין הטוב והרע, והכול הוא טוב. רי"א רואה את הרע כחלק מהחיים, ועבודת האל נעשית גם באמצעות הרע.

על פי הפירושים השונים של רי"א, יש אמביוולנטיות גדולה בתפיסתו את הרע; אין הכרעה ברורה וחד  -משמעית מהו מקורו של הרע ותפקידו. רי"א גם נזהר מלקבוע בצורה חד- משמעית שיש רע בעולם כנפרד מהטוב ולא כפוף לו, וכי הרע הוא עצמאי, ממשי ושרירותי, אלא הוא מוסיף תמיד כי הרע כפוף לקדושה ובא לשמש את הקדושה, והוא קודש קודשים. זאת כדי לשלול את קיומם של שתי רשויות באלוהות – תפיסה דואלית של שתי רשויות, של אל טוב ואל רע, תפיסה גנוסטית המערערת את בסיס האמונה באל אחד כטוב ומושלם. שהרי אם יש אל טוב ואל רע, נגזרת מכך שלילתה של הבחירה החופשית והעבודה הרוחנית, השכר והעונש ועבודת הייחוד, או אז כל האמיתות הדתיות והאמוניות בטלות.

נושא זה מתקשר לקדושה ולטומאה ומשיק לשאלת הטוב והרע. הרע הוא הטומאה והטוב הוא הקדושה. על פי העיקרון הקבלי של "זה לעומת זה", יש מערכת של קדושה ומולה מערכת של טומאה; עשר ספירות של קדושה ומולן עשר ספירות של טומאה, ועל האדם, בהתאם לבחירתו, לבחור בטוב, כדי שהרע והטומאה יכחדו מהעולם .

רי"א שואל מהיכן הגיעה הטומאה לספירות שהן חלק מעצמוּת האל, ומביא בהקשר לכך את דברי רבי יהודה חייט בפירושו לספר מערכת האלוהות, שהטומאה שנקשרה להיפוכים ולשינויים של טוב ורע החלה עוד בשורשי האלוהות, עוד בעילול הראשון שבספירות, שהוא ספירת הכתר. רי"א מקבל חלקית את פירושו של ר' יהודה חייט, כשהוא מעלה באחד מפירושיו את הרעיון שהרע מקורו בשורשי האלוהות.

בהקשר לטומאה וקדושה – עבודת האדם על פי רי"א היא לקדש את החומר ולהתמיר אותו לרוחניות. גישה זו משקפת את משנתו הקבלית-מוסרית: על האדם, בכל רגע ובכל פעולה, להיות מחובר לטוב ולרוח כאשר הוא מתבונן בעצמו ובחייו, ולראות מה יוביל אותו לקדושה . עבודת האדם באה לידי ביטוי בעבודה הרוחנית, עבודת המידות, עבודת המחשבה, לימוד תורה, ועבודת הייחוד, שתכליתם תיקון העולמות , חשיפת הסוד וחשיפת ההוויה האלוהית בעולם.

בחלק השני אני מצביע על החיבור הטבעי בין עבודה רוחנית, עבודת המידות ועבודת הייחוד כמשלבים את דרכי העבודה בין אדם לחברו, כמו עשיית משפט צדק, מתן צדקה וחשיבות השלום בכוונה, בתפילה, במחשבה ובעשיית חסד ואהבה ויראה.

משנתו הקבלית–מוסרית של רבי יעקב איפרגאן- עמרם בן ישי