ברית מספר 42 בעריכת אשר כנפו ודוד בן שושן מבט על טיטואן ומרוקו הספרדית ועוד….תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933־1945 -יצחק גרשון
תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933-1945
ובחזרה לגרמנים. אין ספק שלאחר ההתקוממות הרגישו יותר חופשיים להפיץ את תעמולתם בצפון מרוקו ומשם לאזור הפרוטקטוראט הצרפתי, לכל אורך מלחמת האזרחים הספרדית ועם פרוץ מלחמת העולם. בפברואר 1937 מדווח לפאריס אלברט סאגס, מנהל בית ספר כי״ח בטנגיר, שמסתובבת בעיר חוברת בערבית תחת הכותרת היטלר ובה קטעים ממיין קמפף, וכמו כן שלנגנהיים, המכונה בעיר ׳׳לורנס הגרמני״, מכין כנראה בטיטואן תרגום שלם של הספר, שהוא מתכוון להדפיס ולהפיץ. בספטמבר אותה שנה הוא כותב שבהמרצה של אדם בשם Fritz או Fitche מנסים לייסד בטנגיר ליגה אנטי־יהודית. ב־1938 מופצים מטנגיר לכל האזור חוברות של הפרוטוקולים של זקני ציון. ומראשית 1939 רדיו ברלין Zeesens ששידרה עד אז בערבית ספרותית החל לשדר בערבית מרוקאית מדוברת ובברברית. בשידורים אלה, מרגע שפרצה מלחמת העולם, היא כונתה ״מלחמת היהודים״, כי ״בני הברית נלחמים למען היהודים״. כך גם כונתה בנאומי המופתי, שניתנו בשידורים חוזרים ונשנים.
בטיטואן לנגנהיים ניסה ביתר שאת לרתום לצד גרמניה את אנשי מפלגת הרפורמות הלאומנית, האיסלאה, והצליח להביא לברלין משלחת מהמפלגה בראשות עבד אל־חאלק טורס ב־.1941 ובמאי 1942 קונסול צרפת בטיטואן דיווח לרבאט שחוברת מטעם העתון הברלינאי בריד אל שארק, תחת הכותרת ״האיסלאם והיהודים״ מסתובבת בין תלמידי בית הספר הלאומני של מוחמד אל־מקי נאצירי. אך בניגוד לנאצירי, טורס לא נשבה בשירת הסירנות הנאציות, שמר על יחס הוגן ליהודי עירו ולפי עדות דודי ר' יצחק גרסון אף התערב פעם כדי לדכא הפגנה של מקומיים נושאים צלבי קרס שצעדו לכיוון המלאח.
בטנגיר, מרגע שהכוחות הספרדים השתלטו על העיר בקיץ 1940, היתה לגרמנים יד חופשית כמעט לגמרי. אם בעבר גורשו מהעיר תועמלנים שניסו לעורר הסתה ולייצר מהומות נגד היהודים, כמו השוויצרי Ferdinand Pfeffer או הגרמני,Karl Völman מעתה הקונסול הגרמני השתלט על ארמון המנדוב, בו הסתובבו אנשים במדים גרמניים, ומשם הפעיל צבא של מרגלים ותועמלנים.
כל הפעילות הזו לא מנעה את ספרדים לנסות ולדכא כל תסיסה, אנטי־יהודית או אחרת, למען אבטחת שליטתם, והם אף איפשרו כניסת פליטים יהודים לעיר.
היהודים בעצמם לא טמנו ידם בצלחת ורבים, לפי דיווחים ספרדים, עזרו ל-Intelligence Service הבריטי במקום, ביניהם נציג חברת Shell אליהו אזאגורי וכל עובדי בנק פאריינטה. כמו כן דווח על רבים שעבדו עבור Deuxieme Bureaux הצרפתי, על מחלקותיו השונות בטנג'יר, מחלקת Andre Pierre, מחלקת Truchet, ובעיקר מחלקת.Luizet גם בטיטואן היו יהודים שאזרו אומץ ועבדו בשביל שירותי הביון של קונסולית צרפת, כמו דוד אאודאי, וקונסולית בריטניה, כמו נסים בן עטר וחיים בן נאים. פעילות זו אף הורחבה אחרי מבצע לפיד, כשהיהודים הרגישו שהרוח משנה כיוון.
הגרמנים מצידם המשיכו בהסתה, כשעם מבצע לפיד הם קושרים עתה את היהודים עם האמריקאים ועם האנגלים. פוזרו פליירים שקראו לחבל ברכוש אמריקאי, צבאי או אחר, והציגו את היהודים ככאלה שחברו הן לאמריקאים והן לבולשביקים כדי להחליש את האיסלאם. באחד מהם נכתב: ״היהודים, מקור הרוע, הגורם העיקרי לכל המלחמות, לכל הצרות של העולם, […] יש צורך להילחם כתמנון היהודי, בנחש הציוני, בלוחמנות האנגלו־יהודית״. דף אחר ציטט מהקוראן: ״מעוררי השנאה העזה ביותר נגד המאמינים הם היהודים ועובדי האלילים״ וממשיך: ״היהודים והמלווים בריבית גונבים מהמאמינים וחייבים להיענש על כך״. בפליירים גם שולבו קריקטורות, אחת מהן מציגה חיילים אמריקאים ויהודים בוזזים בית של מוסלמי. בחגיגות עיד אל־אדחה של 1942 הפיצה הקונסוליה הגרמנית 10.000 עותקים של עלון בו נכתב: ״חברינו המוסלמים! בחג קורבן זה אנו מאחלים לכם את ברכת והגנת האל. אתם יודעים שלכל אורך ההיסטוריה היתה לכם גרמניה חברה נאמנה. אתם יודעים שאויביכם, היהודים, האנגלים והאמריקאים, הם גם אויבי גרמניה, ושתקוותכם שלעמים הערבים יהיה עתיד טוב יותר היא באותה מידה התקווה והמטרה של גרמניה. הייל ושאלוהים יהיה עמכם״.
רדיו ברלין הרהיב את שידוריו באותה התקופה ושידר שידורים מיוחדים לאזורים השונים. עבור צפון מרוקו השתמש בשדרן מאזור הריף, מחמד בוזיד. באזורים רבים שודרו קריאות להרוג יהודים, אך לא ברור, ולא בטוח, שקריאות אלה, כדוגמת הקריאה של המופתי ב-1944 ״הירגו ביהודים היכן שתמצאו אותם, בשם אהבת האל, ההיסטוריה והדת״, שודרו גם לצפון אפריקה. שידורים אלה הפכו למאמץ המרכזי של התעמולה הגרמנית, כי הספרדים, בעקבות פיטורי השר הפלאנגיסט Serrano Suner ממשרד החוץ בספטמבר 42, ובעקבות מבצע לפיד בנובמבר, החלו להצר את פעילות הקונסוליות הגרמניות. הטעם העיקרי לכך היה הרצון לרסן את התנועה הלאומנית המרוקאית, אשר ידעו שנעזרה כספית על ידי הגרמנים, אבל דרך אגב ריסנו גם את נסיונות ההתססה האנטי־יהודית. מכל מקום החל מ־1943 מתמעטות לגמרי העדויות על חומרים כתובים, בניגוד לעדויות הממשיכות על השידורים. כך שמבצע לפיד סימן שינוי מגמה גם בקשר לתעמולה הגרמנית באזור.
לסיכום
אפשר לאמר שהגרמנים השקיעו רבות בתעמולה פרו־נאצית וגם בהסתה אנטי־יהודית. אבל כל המאמצים שלהם לא הצליחו להביא לתוצאות משמעותיות כלשהן. הספרדים צעקו השכם והערב סלוגנים אנטישמיים בחצי האי ואף אחרי ביקור הימלר במקום החלו לרשום פרטים על היהודים שבחצי האי ולכנס אותם בארכיב מסודר, ׳׳הארכיב היהודי׳׳, ,el Archivo Judaico ש׳׳נעלם׳׳ באורח פלא מאוחר יותר. אבל יהודי הפרוטקטוראט לא הוכנסו בו או לא הספיקו להיות מוכנסים בו, ובכל מקרה לכל אורך מלחמת העולם הספרדים לא נגעו לרעה ביהודי הפרוטקטוראט, מלבד מעטים שנשפטו כבונים חופשיים. ואילו המוסלמים, אם כמה מראשי הלאומנים נטו לקוות שגרמניה תעזור למאווייהם הלאומיים, תהפוכות המלחמה ציננו אותם. ולגבי יחס הרוב המוסלמי ליהודים אני בהרגשה שההסתה הגרמנית כמעט ולא השפיעה. בכל התקופה התקיימו בערי הצפון כמה הפגנות בודדות, לא מהומות של ממש. אם הנאצים קיוו לעורר את המוסלמים לפרעות כמו ה׳׳פרהוד׳׳ בבגדד ב־ 1941, אז הם נחלו כישלון.
ברית מספר 42 בעריכת אשר כנפו ודוד בן שושן מבט על טיטואן ומרוקו הספרדית ועוד….תעמולה נאצית במרוקו הספרדית 1933־1945 -יצחק גרשון
כתיבת תגובה