אורה של ירושלים-מרן הרב שלום משאש זצוק"ל.פרק אחד עשר:לישרים נאוה תהילה
לישרים נאוה תהילה
בין מכתבי הברכה שקיבל רבנו על החלק הראשון של הספרים ׳שמש ומגן׳, והדפיסם בראש החלק השני, מוצאים אנו שהספר הותיר רושם כביר גם על רבנים ודיינים ותיקים, וכבר אז כותב עליו הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו שליט״א שספריו נחוצים להלכה למעשה מידי יום ביומו, ושהם משמשים ספרי יסוד לרבנים ודיינים.
הגרח״ד הלוי זצ׳׳ל רבה הראשי וראב״ד לת״א כותב לרבנו: ספרו הגדול הגיעני, ונתקיים בי ״ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר״. תלמידו הרה״ג רבי יוסף שרביט שליט״א ראב״ד אשקלון כותב במכתבו: ויהי ידיו אמונה לבאר כל תעלומה, גזיזא דברדא תבר כי נחל לו האל את התורה מתנה, תורתו תורה תמימה, מו״ר דאתי ממערבא, קהל עדתינו מתפארים בכבודו כראש רבני מרוקו, פניו מאירים כחמה, אחד מבני עליה, בעל שיעור קומה, משכמו ומעלה.
ראש רבני תוניס הג״ר רפאל כדיר צבאן זצ״ל התפעל מאוד מספר רבנו זצ״ל, עד שכתב: התבשמתי מתורתו המאירה והמקיפה והחובקת זרועות עולם, וניכר שנהירין לו שבילי נהר דיעה כבן עזאי בשוקי טבריא. וכן הגאון רבי יששכר מאזח חבר בית הדין בירושלים, הגדיר שהתשובות שבספרים שמש ומגן: יצא בהן להגן הרב משאש על תבואת שמשו, כגבורת הארי בעת מלחמתו.
אורה של ירושלים
לאחר מכן הוציא רבנו את ספרו ״בית שמש״ על הש״ס והרמב״ם. ספר זה הוא ממה שכתב רבנו בהיותו בחור בישיבה, וממה שכתב בהיותו ראש ישיבה בישיבת כתר תורה. בספר מופיעים גם קושיות ותירוצים מתלמידי ורבני הישיבה. שם ספר זה הוא כשאר השמות של ספרי רבנו שרומז גם על תוכנו של הספר, ׳בית שמש׳ לומר שדברים אלו הם תוצרת מהבית של השמש,וביתו האמיתי של רבנו היה בית המדרש. הספר נקרא בשם ״בית״ לרמוז גם על שמש טובה כלומר – שהספר לא מורה על החמה שיצאה מנרתיקה ששורפת, אלא כהשמש שנמצאת בביתה, שהיא טובה ומעדנת. וחם השמש
ספריו וחם השמש, הם ב׳ כרכים על חמישה חומשי תורה. בהקדמה לספרים כותב רבנו: ״כתבי הספר מונחים אצלי כחמישים וארבע שנה, אלא שנתתי דעתי כל השנים לעיין ולהוציא לאור מאמרים בהלכה, עד שנזכרתי מדרשותיי שצריך לסדרם לדפוס, ומכיון שבארץ אין לי זמן לזה (שכידוע ביתו היה פתוח לרווחה בכל הזמנים ולכל האנשים.) לכן הולכתי את הכתבים עימי לצרפת, (כדרכו בקודש לשהות אצל בניו המכהנים שם בקודש כל שנה מפסח עד עצרת) ובפעמיים ששהיתי שם העתקתי את רוב דרשותיי לספר בראשית ויקרא במדבר, והשאר כתבתי קצת קצת בין גברא לגברא כאן בארץ הקודש, והרגש מתעורר ברבנו ואז משיח וכותב: ואת עוניי ויגיע כפיי ראה אלוקים ויוכח אמש, וזכיתי להעתיק את ספריי וחם השמש במו ידי לעת זקנתי תשס״א ־ תשס״ב 755 עמודים העתקה טובה הראויה לדפוס וכל עמוד לוקח לי שעה ״מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי" אשר זיכני לראות בזקנתי מה שעשיתי בימי חורפי, עם כל הבעיות שיש לי בבריאותי שאי אפשר לתאר ולספר.
ספריו וחם השמש שיצאו לאור כשבועיים לפני פטירתו כשמם כן הם, מאירים ומזהירים כזוהר השמש כשהיא באמצע הרקיע במלא הודה והדרה אורה וחמימותה "מחממת אך לא שורפת", מחממת בחמימות המורגשת גם לאחר סגירת הספר. וכפי שמסביר רבנו בסוף ספרו תבואות שמש ח״ד שקרא לספר "וחם השמש" לפי שכולם היו בחמימות וברגש גדול, דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב, וחם ונמס !
גם אותם אנשים שעמדו מרחוק ולא יכלו לשמוע ולהבין את דבריו, המראה החיצוני שהיה רבנו מדבר ברגש רב ובהתעוררות גדולה, עשה עליהם רושם כביר.
ועל אף רבבות הספרים שנתחברו על חמישה החומשים מקום הניחו לו לרבנו להתגדר בספריו וחם השמש בחידושים וביאורים מרובים שעדיין לא באו בדפוס עם מסרים בהשקפות ברורות, במאות עניינים שצריך כל אדם לדעתם ולהתחזק בהם, ספרים אלו בלולים וארוגים בשופרא דשופרא של המדרשים והפרשנים מן גדולי הראשונים ועד גדולי ראשי הישיבות והמשגיחים של הדור האחרון בשפה ברורה ובנעימה ובעמקות נדירה, עד שהקריאה בספריו הם בבחינת משכני אחריך נרוצה, וכל הטועם אומר לי לי. רבנו השתדל שמתוך הקריאה בדרשותיו יהיה ניתן להרגיש כאילו היינו באותם דורות של אבותינו הקדושים, בשעבוד מצרים, במדבר הגדול, ובכל עשרות המעמדים שהיו שם, וכאילו היינו עומדים ליד משה רבנו ומקשיבים לשיחותיו עם השי״ת, המכנה המשותף של דרשותיו, הוא: שבכולם ממחיש רבנו כמה זה טוב ונעים ללמוד תורה ולקיים מצוות.
פירושי רש״י מובאים בשלימותם, מתוך המקור שלהם בגמרות ובמדרשים וכנראה שהיו שגורים לו בעל פה, פעמים רבות זכה רבנו לכוין לפירושים נבחרים ויסודיים שמתבדרין בישיבות בשם גדולי הדורות. רבנו מרבה להמחיש ולסייע את המסר במעשיות ובמשלים. ונאים הדברים כשהם יוצאים מאיש שהקיף את כל מכמני התורה עם כל קנייניה, בבחינת קשט עצמך ואח״כ קשט אחרים. ובמיוחד שהדברים נאמרו ברוב עם הדרת מלך לפני מלכים יתיצב מאן מלכי רבנן, ונמסרו לדפוס לאחר שרבנו דרשן ושוב דרשן במשך קרוב לחמישים שנה משנת תשי״ד ־ תשס״ג, טעמו וראו.
חזקה על תלמיד חכם שאינו מוציא מתוך ידו דבר שאינו מתוקן ספריו מזוקקים שבעתיים וכמעט ולא נמצאת טעות סופר אחת, וזה מתוך שמסר את כתביו למדפיסים בכתיבה תמה וישרה כמכשיר הפלס, עד שהיו ראויים להדפסה כמו שהם בכתב ידו, כפי שרואים שהסכמותיו העדיפו המחברים, בדרך כלל להדפיסם בצילום כתב ידו, וזאת כיון שרצה להוציא דבר מתוקן מתחת ידו, לכן לא היה סומך בהגהה על אחרים והיה הוא המגיה, על אף שדבר זה היה על חשבון עוד הרבה כתבים שנשארו בכ״י ועדיין לא יצאו לאור. הכתיבה הברורה והמסודרת מעידה על שהדברים היו מובנים ומסודרים לו היטב היטב, וכפי שהעיד רבנו על עצמו, שהכתיבה הוסיפה לו המון בהבנה.
יפוצו מעינותיך חוצה
ירחונים וקבצים רבים היוצאים מידי פעם מתורתם של רבני ואברכי הישיבות והכוללים, פארו את חוברותיהם במאמר חדש מתורתו של רבנו – בהלכה, במוסר ובהשקפה. כמו הירחון היחודי "אור תורה״ שבמשך כמה שנים מידי חודש בחודשו, היה מופיע בראש הירחון מאמר נרחב מרבנו, בענין יסודי ומעניין, שהיה לשיחת היום אצל תלמידי חכמים רבים. ובפרט שכל מאמר היה
אורה של ירושלים
מעורר כל חודש מחדש את פליאת התלמידי חכמים על כוחותיו הנעלים של רבנו, לפלפל בדברים חדשים על כל צדדיו, בזריזות ובאמיצות, ובעמקות הדורשת לב פתוח כאולם, וביחוד שהמאמרים היו בנושאים העומדים על הפרק, ובענינא דיומא. וזה לשונו של עורך הירחון אור תורה כשבועיים לאחר פטירתו של רבנו(בירחון אייר תשס״ג).״ ואנו מרגישים מעכשיו הרגשת יתמות, במובן זה שעד עכשיו כמה שנים טובות היינו פותחים את הגליון במאמריו ההלכתיים המאלפים, ועתה יתומים היינו ואין אב.
גופו מיוסר ומחשבתו בתורה
כשגמר רבנו לסדר לדפוס את הספרים ׳וחם השמש׳ בנו ר׳ פנחס עבר על הפרשיות ומצא שאין מאמרים על פרשת פקודי ולא על פרשת וזאת הברכה, והודיע לרבנו, אמר לו רבנו שכיון שעניני פרשת פקודי הם כמו הענין של פרשת ויקהל אין צורך לכתוב עליה, וכן פרשת ׳וזאת הברכה׳ בדרך כלל דורשים בכבוד התורה ולא בענייני הפרשה. אמר לו בנו – בכל זאת ישנם אנשים שלא מבינים, ויחשבו שלא היית דורש בפרשיות אלו, או שיחשבו שאין מה לומר על פרשה זו. ולכן כדאי להתאמץ לכתוב דרוש שיבטא את המיוחדות של הפרשיות האלו, ואכן ההמשך מעניין: בתקופה זו הוצרך רבנו לשהות ״בבית חולים" ומתוך הבי״ח התקשר רבנו לבנו ר׳ פנחס והודיעו שכתב על פרשת פקודי וגם על פרשת וזאת הברכה.
אורה של ירושלים-מרן הרב שלום משאש זצוק"ל.פרק אחד עשר:לישרים נאוה תהילה
עמוד 181
כתיבת תגובה