מורשת יהדות מרוקו

אימא

1.

לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים אִמָּא?

אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְאַרְצֵנוּ,

לַמְּדִינָה שֶׁלָּנוּ.

וְהֵיכָן אַרְצֵנוּ?

אֵינִי יְכוֹלָה לוֹמַר לְךָ אֶת שְׁמָהּ,

הוּא אָסוּר.

וְהַאִם מְדִינָה זוֹ רְחוֹקָה מְאֹד הִיא ?

בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיָּם, בְּנִי.

הַאִם הַנְּסִיעָה אֲרֻכָּה?

אַלְפַּיִם שְׁנוֹת נְסִיעָה

שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת שֶׁל כְּבִישִׁים

חָמֵשׁ שָׁעוֹת טִיסָה.

וְאֵיךְ הַיְּלָדִים בַּמְּדִינָה הַזּוֹ ?

כֻּלָּם יְהוּדִים, כָּמוֹךְ.

וְאֵיךְ אֲנִי?

2.

הַאִם כְּבָר הִגַּעְנוּ, אִמָּא?

מִזֶּה שָׁנִים, בְּנִי.

כִּי אִמָּא אֵינִי רוֹאָה שֶׁהִגַּעְנוּ

אֵלֶּה אֵינָם יְהוּדִים כָּמוֹנִי.

זֶה עַמְּךָ, זוֹ אַרְצְךָ.

אֲבָל אִמָּא, אֵינִי רוֹאָה אֶת עֲצֵי יַלְדוּתִי

וְכָל שֶׁאוֹמְרִים לִי הָאֲנָשִׁים נִשְׁמָע לִי מוּזָר.

זה מה יש.

אֲבָל הִבְטַחתְּ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְאַרְצֵנוּ

לְזוֹ אֵינָהּ אַרְצִי וְזֶה אֵינוֹ עַמִּי

אֵלֶּה אֵינָם יִהוּדַי.

אִם אַתָּה רוֹצֶה אַתָּה יָכֹל לַעֲזֹב.

לְאָן אִמָּא?

בְּעִירִי, כְּפִילֵי וּצֵלִי כְּבָר אֵינָם קַיָּמִים

יְלָדַי נוֹלְדוּ כָּאן

וַאֲפִילּוּ הֵם זָרִים לִי

אִשְׁתִּי בָּאָה מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת

וְאֵינָהּ מַכִּירָה אֶת מִנְהָגֵנוּ

הַשָּׂפוֹת שֶׁבִּשְׂפָתַי

כֻּלָּן שׁוֹנוֹת

מִשָּׂפוֹת אֱנוֹשׁ

אֵין לִי לְאָן לְחַזֵּר

נוֹתַרְתִּי בְּלִי מְדִינָה וּבְלִי עַם

וְהַנְּסִיעָה הַזּוֹ לֹא נִגְמֶרֶת

אֵין דֶּרֶךְ לִגְמֹר אוֹתָהּ

אֲנִי לְעוֹלָם תָּקוּעַ בְּשָׁעָה אַרְבַּע בַּבֹּקֶר

הָרֵיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁל קָפֶה עִם חָלָב בְּפִינְגַ'ן

יוֹצֵא אֶל עֵבֶר סֵאוּטָה רוֹאֶה אֶת אַלַחֶסִירַאס מִן הַיָּם

נוֹתַרְתִּי תָּקוּעַ בַּנְּסִיעָה הַלֵּילִית הַזֹּאת

שֶׁלְּעוֹלָם אֵינָהּ רוֹאָה אֶת אוֹר הַיּוֹם

וְלֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל

אֲנִי זָר כָּאן, בְּתוֹךְ הַמּוֹלֶדֶת הַזּוֹ

שֶׁאֵלֶיהָ כָּל כָּךְ הִתְגַּעֲגַעְתְּ

וְעַכְשָׁו אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי, אִמָּא,

שֶׁאֶסַּע לִי לִסְפָרַד

עִם שִׁבְטֵי הַמֻּגְדָּל

שֶׁאֵלֵךְ לִי לְגַלּוֹת אַחֶרֶת

עוֹד מוֹלֶדֶת שֶׁהָפְכָה לְגַלּוֹת

כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם

כְּמוֹ תֵּטּוּאָן וּכְמוֹ לוּסֵנָה

כָּל מוֹלֶדֶת שֶׁלָּנוּ הוֹפֶכֶת לְגָלוּת.

בארץ המהגרים-מואיז בן הראש-קינת המהגר-אימא

עמוד 96

אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לִישֹׁן

אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מִתְעוֹרְרִים

אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְסַיְּמִים מֵאָה

אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ הוֹרְגִים

אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ חַיִּים

אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִים

אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים

אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שָׁרִים אֶת הַחַיִּים

אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים שִׁיר

אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ.

בארץ המהגרים-מואיז בן הראש-קינת המהגר-אֲנַחְנוּ סוֹפְרִים אֶת מֵתֵינוּ

מואיז בן הרוש…..

משה בן הראש הוא השור הזועם של הספרות העברית – ירון אביטוב, כל הזמן, 2001

משה בן הראש הוא אחד המשוררים הראויים בין הצעירים הכותבים היום – נתן זך, הארץ, אוקטובר 2001

משה בן הראש מספר לנו על מולדת שתמיד נמצאת במקום אחר, ואיננה על מפה כלשהי. היר ריח של עץ תפוזים בגרנדה בערב שמעולם לא היה – חוסה לאויס גרסיה מרטין, אל מונדו, ספרד 2000.

• מתוך הכריכה של ספרו " לוסנה "

מואיז בן הראש, יליד מרוקו, כותב את יצירותיו בספרדית, בעברית ובאנגלית ונע באמצעותן בין תרבויות, מדינות ודתות. עד כה הוא פירסם למעלה מעשרים ספרי פרוזה, שירה ורומאנים. שלושה רומנים מרכיבים את הטרילוגיה התטואנית שלו: ״מפתחות לתטואן, ״לרסנה״ ו״בשערי טנג׳יר״ שהופיע בספרד בהוצאת דסטינו ויופיע בקרוב בתרגום לערבית. בשנת 2010 ראה אור הרומן שלו ״אהבה והגירה״ בהוצאת אסקלרה בספרד. שירים רבים מתוך תשעת ספרי השירה שפירסם בעברית תורגמו לחמש־עשרה שפות. יש הרואים בו סופר מרוקאי, אחרים רואים בו סופר ספרדי או סופר ישראלי ואפילו יש הרואים בו סופר ביטניקי. בספרד הוא נתפס בעיקר כסופר של גלות היהודים ושל מגורשי ספרד במאה החמש־עשרה.

מוחמד והקריקטורות

אִמָּא שֶׁלִּי מַזְהִירָה

אוֹתִי שֶׁלֹּא אֶכְתֹּב

עַל הַקָּרִיקָטוּרוֹת שֶׁל מוּחַמַּד

"שֶׁלֹּא תִּכְתֹּב עַל זֶה

אַתָּה וְהָרַעֲיוֹנוֹת שֶׁלְּךָ!"

הִיא עֲדַיִן מְבַטֵּאת

אַתְּ פָּחֲדָה הַכֹּל כָּךְ מָרוֹקָאִי

מֵהֶהָמוֹן הַמֻּסְלְמִי

כִּי הֶהָמוֹן הַמֻּסְלְמִי לֹא מַפְגִּין

הוּא מִתְלַהֵם

הוּא לֹא מַבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ

מְטֻמְטֶמֶת כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה

הוּא מֵכִין פּוֹגְרוֹם

לֹא הַנּוֹצְרִים וְלֹא הַמֻּסְלְמִים

מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינַי

שְׁתֵּי דָּתוֹת-תַּרְבֻּיּוֹת

שֶׁשּׁוֹאֲפוֹת לִשְׁלֹט בָּעוֹלָם

צָרִיךְ רַק לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים

שֶׁהוּא לֹא הוֹתִיר אֶת הַנַּצְרוּת לְבַדָּהּ

וָשָׁם אַתְּ הַמֻּסְלְמִים נֶגְדָּם

וְשֶׁהוּא שָׁם אֶת הַנּוֹצְרִים כְּנֶגֶד הַמֻּסְלְמִים

וְכָךְ שְׁנֵיהֶם לֹא יְכוֹלִים לְהַצִּיל אוֹתָנוּ בָּרוּךְ הַשֵּׁם

וּלְהָבִיא אוֹתָנוּ לִגְאֻלָּה הַמְּיֻחֶלֶת שֶׁלָּהֶם

אוּלַי בְּכָל זֹאת

יֵשׁ אֵיזֶה אִזּוּן

שֶׁנּוֹצַר בָּעוֹלָם

בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְהָפֵר אוֹתוֹ.

אָז הִנֵּה, אִמָּא,

לֹא כָּתַבְתִּי שִׁיר עַל הַקָּרִיקָטוּרוֹת

הֵדָנִיּוֹת

שֶׁל מוּחַמַּד.

בארץ המהגרים-מואיז בן הראש-קינת המהגר-מוחמר והקריקטורות

הַמְּחִיר שֶׁל כָּל זֶה

אוֹמְרִים לִי

אִם תַּפְסִיק לִכְתֹּב עַל זֶה

הֲרֵי אַתָּה סוֹפֵר מֻכְשָׁר

יֵשׁ לְךָ נוֹשְׂאִים אֲחֵרִים

אִם תַּפְסִיק

יַפְסִיקוּ לְהַפְלֹת אוֹתְךָ

הַזֶּה הוּא כְּנִרְאֶה מָרוֹקוֹ

אוּלַי אַפְלָיָה

מָה שֶׁמּוּזָר הוּא שֶׁכְּשֶׁאֲנִי לֹא כּוֹתֵב עַל זֶה

בִּכְלָל לֹא שׁוֹמְעִים אוֹתִי

אֲבָל נַנִּיחַ לְזֶה

זֹאת אוֹמֶרֶת נַנִּיחַ לְזֶה

אֲנָשִׁים מָסְרוּ אֶת נַפְשָׁם כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת אֲשֶׁר עַל לִבָּם

אֲנָשִׁים הִפְסִידוּ יָדַיִם, נִשְׁחֲטוּ אַחֲרֵי קְטִיעָתָן בְּמִגְרַשׁ כַּדּוּרֶגֶל

סוֹפְרִים גָּלוּ כְּדֵי לִהְיוֹת הֵם עַצְמָם

אֲחֵרִים זָכוּ לִחְיוֹת בְּעֹנִי כֹּל חַיֵּיהֶם

וּמָה אֲנִי?

בְּסַךְ הַכֹּל אֵיזֶה אַשְׁכְּנַזִּי מְטֻמְטָם

לֹא רוֹצֶה לְפַרְסֵם אוֹתִי בְּהוֹצָאָה לָאוֹר

נִדַּחַת בִּמְדִינָה נִדַּחַת מִבְּחִינָה סִפְרוּתִית

וּבִשְׁבִיל זֶה

אֲנִי אַפְסִיק לִכְתֹּב עַל

זֶה?

לֹא הֵבַנְתִּי מָה כָּל כָּךְ חָשׁוּב לְכָל הַסּוֹפְרִים בְּיִשְׂרָאֵל

לִהְיוֹת מְקֻבָּלִים , לְקַבֵּל מַחְמָאוֹת, לִהְיוֹת חֵלֶק מֵהַמִּמְסָד

לֹא מַמָּשׁ הֵבַנְתִּי אֶת זֶה עַד הַיּוֹם

אֲבָל זוֹ פִּסְגַּת מַאֲוַיֵּיהֶם

הֲרֵי אַף פַּעַם לֹא הֶעֱלִיתִי עַל דַּעְתִּי

לֹא בְּגִיל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה וּבֶטַח לֹא הַיּוֹם

שֶׁאֲנִי אֶכְתֹּב אוֹ לֹא אֶכְתֹּב מַשֶּׁהוּ

עַל מְנַת שֶׁיְּקַבְּלוּ אוֹתִי, שֶׁיְּפַרְסְמוּ אוֹתִי, שֶׁיְּמַסְּדוּ אוֹתִי

אִם אַתָּה כּוֹתֵב בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁיְּבוּשָׂם לְךָ,

אֲבָל אֲנִי כּוֹתֵב עַל מְנַת לָחוּשׁ שֶׁאֲנִי חַי

שֶׁלֹּא מַמָּשׁ הִצְלִיחוּ לִקְבֹּר אוֹתִי בְּעוֹדִי בַּחַיִּים

כְּפִי שֶׁהֵם קוֹבְרִים אֶת רֹב הָאֲנָשִׁים

הַהֵם הַזֶּה זֶה גַּם אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ קוֹבְרִים אֶת עַצְּמֵינוּ

לֹא, בִּכְלָל לֹא,

אֲנִי אוֹהֵב אֶת כָּל אֵלֶּה

אֲבָל אֲנִי מוּכָן לְשַׁלֵּם מְחִיר

כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לוֹמַר אֶת אֲשֶׁר אֲנִי חַיָּב לוֹמַר

חַמְחִיר לֹא נִרְאֶה לִי כָּבֵד בִּכְלָל

עַד עַכְשָׁו

בִּכְלָלֵי לֹא

אָז אוּלַי תַּחֲלִיטוּ כְּבָר לְמַסֵּד אוֹתִי

אוֹ שֶׁתַּעֲלוּ אֶת הַמְּחִיר

נִרְאֶה אִם אֲנִי בֶּאֱמֶת חָזָק כָּל כָּךְ.

בארץ המהגרים-מואיז בן הראש-קינת המהגר- הַמְּחִיר שֶׁל כָּל זֶה

מואיז בן הרוש…..

משה בן הראש הוא השור הזועם של הספרות העברית – ירון אביטוב, כל הזמן, 2001

משה בן הראש הוא אחד המשוררים הראויים בין הצעירים הכותבים היום – נתן זך, הארץ, אוקטובר 2000

משה בן הראש מספר לנו על מולדת שתמיד נמצאת במקום אחר, ואיננה על מפה כלשהי. היא ריח של עץ תפוזים בגרנדה בערב שמעולם לא היה – חוסה לאויס גרסיה מרטין, אל מונדו, ספרד 2000.

מתוך הכריכה של ספרו " לוסנה "

מואיז בן הראש, יליד מרוקו, כותב את יצירותיו בספרדית, בעברית ובאנגלית ונע באמצעותן בין תרבויות, מדינות ודתות. עד כה הוא פירסם למעלה מעשרים ספרי פרוזה, שירה ורומאנים. שלושה רומנים מרכיבים את הטרילוגיה התטואנית שלו: ״מפתחות לתטואן, ״לוסנה״ ו״בשערי טנג׳יר״ שהופיע בספרד בהוצאת דסטינו ויופיע בקרוב בתרגום לערבית. בשנת 2010 ראה אור הרומן שלו ״אהבה והגירה״ בהוצאת אסקלרה בספרד. שירים רבים מתוך תשעת ספרי השירה שפירסם בעברית תורגמו לחמש־עשרה שפות. יש הרואים בו סופר מרוקאי, אחרים רואים בו סופר ספרדי או סופר ישראלי ואפילו יש הרואים בו סופר ביטניקי. בספרד הוא נתפס בעיקר כסופר של גלות היהודים ושל מגורשי ספרד במאה החמש־עשרה.

אימא

1.

לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים אִמָּא?

אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְאַרְצֵנוּ,

לִמְדִינָה שֶׁלָּנוּ.

וְהֵיכָן אַרְצֵנוּ?

אֵינִי יְכוֹלָה לוֹמַר לְךָ אֶת שְׁמָהּ,

הוּא אָסוּר.

וְהַאִם מְדִינָה זוֹ רְחוֹקָה מֵאֹד הִיא?

בַּצָּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיָּם, בְּנִי.

הַאִם הַנְּסִיעָה אֲרֻכָּה?

אַלְפַּיִם שְׁנוֹת נְסִיעָה

שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת שֶׁל כְּבִישִׁים

חָמֵשׁ שָׁעוֹת טִיסָה.

וְאֵיךְ הַיְּלָדִים בַּמְּדִינָה הַזּוֹ ?

כֻּלָּם יְהוּדִים, כָּמוֹךָ.

וְאֵיךְ אֲנִי?

2.

הַאִם כְּבָר הִגַּעְנוּ, אִמָּא?

מִזֶּה שָׁנִים, בְּנִי.

כִּי אִמָּא אֵינִי רוֹאֶה שֶׁהִגַּעְנוּ

אֵלֶּה אֵינָם יְהוּדִים כָּמוֹנִי.

זֶה עַמְּךָ, זוֹ אַרְצְךָ.

אֲבָל אִמָּא, אֵינִי רוֹאֶה אֶת עֲצֵי יַלְדוּתִי

וְכָל שֶׁאוֹמְרִים לִי הָאֲנָשִׁים נִשְׁמָע לִי מוּזָר.

זֶה מָה יֵשׁ.

אֲבָל הִבְטַחְתָּ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְאַרְצֵנוּ

וְזוֹ אֵינָהּ אַרְצִי וְזֶה אֵינוֹ עַמִּי

אֵלֶּה אֵינָם יְהוּדַי.

אִם אַתָּה רוֹצֶה אַתָּה יָכֹל לַעֲזֹב.

לְאָן אִמָּא?

בְּעִירִי, כְּפִילֵי וּצֵלִי כְּבָר אֵינָם קַיָּמִים

יְלָדַי נוֹלְדוּ כָּאן

וְאַפִּילוֹ הֵם זָרִים לִי

אִשְׁתִּי בָּאָה מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת

וְאֵינָהּ מַכִּירָה אֶת מִנְהָגֵנוּ

הַשָּׂפוֹת שֶׁבִּשְׂפָתַי

כֻּלָּן שׁוֹנוֹת

מִשָּׂפוֹת אֱנוֹשׁ

אֵין לִי לְאָן לַחְזֹר

נוֹתַרְתִּי בְּלִי מְדִינָה וּבְלִי עַם

וְהַנְּסִיעָה הַזּוֹ לֹא נִגְמֶרֶת

אֵין דֶּרֶךְ לִגְמֹר אוֹתָהּ

אֲנִי לְעוֹלָם תָּקוּעַ בְּשָׁעָה אַרְבַּע בַּבֹּקֶר

הָרֵיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁל קָפֶה עִם חָלָב בְּפִינְגַ'ן

יוֹצֵא אֶל עֵבֶר סֵאוּטָה רוֹאֶה אֶת אַלַחֶסִירַאס מִן הַיָּם

נוֹתַרְתִּי תָּקוּעַ בַּנְּסִיעָה הַלֵּילִית הַזֹּאת

שֶׁלְּעוֹלָם אֵינָהּ רוֹאָה אֶת אוֹר הַיּוֹם

וְלֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל

אֲנִי זָר כָּאן, בְּתוֹךְ הַמּוֹלֶדֶת הַזּוֹ

שֶׁאֵלֶיהָ כָּל כָּךְ הִתְגַּעְגַּעְתְּ

וְעַכְשָׁו אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי, אִמָּא,

שֶׁאֶסַּע לִי לִסְפָרַד

עִם שִׁבְטֵי הַמֻּגְדָּל

שֶׁאֵלֵךְ לִי לְגָלוּת אַחֶרֶת

עוֹד מוֹלֶדֶת שֶׁהָפְכָה לְגָלוּת

כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם

כְּמוֹ תְּטוּאָן וּכְמוֹ לוּסַנָה

כָּל מוֹלֶדֶת שֶׁלָּנוּ הוֹפֶכֶת לְגָלוּת.

בארץ המהגרים-מואיז בן הראש-קינת המהגר-אימא

ההקרנות בבית חולים שיבא

(בסרט הזה עוד לא היינו)

בְּרֶגַע שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ אַפְלָיָה נֶגֶד הַמִּזְרָחִים בְּיִשְׂרָאֵל

מִיָּד שׁוֹאֲלִים אוֹתְךָ

וּמָה עִם הַפָלַסְטִינִים

אוֹ

לָמָּה לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹלְכֶם

(שִׂימוּ לֵב, אֶת קוֹלְכֶם, כְּאִלּוּ אֲנִי מֵאָה מִלְיוֹן)

בְּקֶשֶׁר לָעוֹבְדִים הַזָּרִים

הַמֹּחַ הָאַשְׁכְּנַזִּי לֹא מַפְסִיק לְהַמְצִיא טְרִיקִים

בָּרֶגַע שֶׁמְּדַבְּרִים עַל זֶה שֶׁהֵם עָשׂוּ מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר

מָרוֹקָאִים, הִקְרַנְתֶּם?

100,000 יְלָדִים זָכוּ לְהַקְרָנוֹת בִּימֵי טִיּוּלִים

קַרְנֵי X בְּכַמּוּת מְסֻכֶּנֶת, Xמֵאוֹת הַתֶּקֶן הֲמֻתָּר

שֶׁל אָז

אָז לֹא אַתֶּם, לֹא כֻּלְּכֶם, בָּרוּר

אֲבָל לָמָּה אַתֶּם לֹא קָמִים נֶגֶד זֶה

וּמַפְסִיקִים לִקְרֹא לְבֵית חוֹלִים עַל שֵׁם

הַמַּקְרִין הַלְּאֻמִּי

ד"ר שִׁיבַּא

שִׁיבַּא לֹא נַעְנַע

שִׁיבַּא שֵׁם שֶׁל בֵּית חוֹלִים

עַל שְׁמוֹ שֶׁל רוֹפֵא

שֶׁהִקְרִין יְלָדִים מָרוֹקָאִים

כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נִסּוּי בִּבְנֵי אָדָם

לְמַעַן מִישֶׁהוּ שָׁם בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית

וּבְנֵי הָאָדָם הָיוּ יְלָדִים מָרוֹקָאִים

לְלֹא הַסְכָּמַת הוֹרֵיהֶם

נִסּוּי שֶׁכְּבָר אָז נְחַשֵּׁב לִמְסּוּכָּן

אָז כָּכָה, שִׁיבַּא אָשֵׁם

וְכָל הָרוֹפְאִים שֶׁעָבְדוּ אִתּוֹ וְכָל הָאֲחָיוֹת

וְכָל הַצֶּוֶת וּמֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל בְּרָאשׁוּת בֶּן גּוּרְיוֹן

וְהַמַּעֲרֶכֶת הָרְפוּאִית שֶׁל אָז

אֲבָל גַּם הַשּׁוֹתְקִים אֲשֵׁמִים

גַּם הַמַּשְׁתִּיקִים אֲשֵׁמִים

גַּם מִי שֶׁלֹּא מוּכָן לְהוֹדוֹת בְּעַוְלָה אָשֵׁם

כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְשׁוֹתֵק

כַּמָּה אַשְׁכְּנַזִּים זֶה?

הַרְבֵּה

הַרְבֵּה מְאֹד.

אָז תַּפְסִיקוּ לְטַיֵּחַ.

אַחֲרֵי שֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ

אָז

זֶה הָיָה מִזְּמַן.

מִזְּמַן, מָתַי

לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה

הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה עָדִין חַיִּים

וְהֵם מִתְבַּיְּשִׁים

נָשִׁים קִרחוֹת מִתְבַּיְּשׁוֹת

בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּקְרִינִים

יִסְתַּתְּרוּ

הֵם מְקַבְּלִים פֵּנְסִיּוֹת

וְהַמֻּקְרָנִים לְלֹא שְׂעָרוֹת בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב

סַרְטָן בתירואיד אוֹ בְּמֹחַ בַּמִּקְרֶה הָרַע

אֵלֶּה שֶׁמֵּתוּ בְּדֶרֶךְ

הֵם צְרִיכִים לִשְׁתֹּק.

לָמָּה?

לָמָּה מָה?

מָה הַטְּרִיק הַבָּא.

מָה הַתַּרְגִּיל הַבָּא כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לְהַשְׁתִּיק אֶת הָעֲוָלוֹת?

בארץ המהגרים-מואיז בן הראש-ההקרנות בבית חולים שיבא

עמוד 174

מסכת מכות-עוד חתונה מרוקאית

מואיז בן הרוש…..

משה בן הראש הוא השור הזועם של הספרות העברית – ירון אביטוב, כל הזמן, 2001

משה בן הראש הוא אחד המשוררים הראויים בין הצעירים הכותבים היום – נתן זך, הארץ, אוקטובר 2001

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמִי

וְאוּלַי בְּכָךְ טְמוּנָה הַבְּעָיָה

כָּל הַזְּמַן אֲנִי מַצְדִּיק וּמַסְבִּיר אֶת עַצְמִי לְעַצְמִי אֲבָל

לַחֲתֻנָּה הַמָּרוֹקָאִית שֶׁל הַיּוֹם

שֶׁל בֶּן דּוֹדִי אֲנִי לֹא אֵלֶךְ.

לָמָּה אֲנִי לֹא אֵלֵךְ כִּי אֲנִי לֹא יָכֹל לִרְאוֹת אוֹתָם שׁוּב

לֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת אֵלֶּה שֶׁהִכּוּ אוֹתִי וְאֶת אֵלֶּה שֶׁיָּדְעוּ וְשָׁתְקוּ

לֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת אֵלֶּה שֶׁגָּרְמוּ אֶת הָעָוֶל עַכְשָׁו יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים

וּמִתְנַהֲגִים כְּאִלּוּ הַכֹּל בְּסֵדֶר, הִרְבַּצְנוּ וְעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים

לֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת אֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן יַצְדִּיקוּ אֶת מַכּוֹתֵיהֶם וְאֶת הַשּׁוֹט

וְלֹא יוֹדְעִים לוֹמַר טָעִינוּ, לֹא יוֹדְעִים לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, הֵם עוֹד יִצְעֲקוּ

אִם אֹמַר מַשֶּׁהוּ, וְאָז שׁוּב אֶהְיֶה הַיֶּלֶד הָרָגִישׁ וְהַקָּטָן,

הַיֶּלֶד שֶׁיִּהְיֶה מְשׁוֹרֵר

כְּדֵי לְהָבִין אֶת הַטֵּרוּף וּכְדֵי לְנַסּוֹת לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה,

אֲבָל לָמָּה אַתֶּם שׁוּב מַכִּים אוֹתִי, לָמָּה עוֹד מַכָּה,

לָמָּה כֻּלָּם מַכִּים אוֹתִי

לָמָּה כֻּלָּם צוֹעֲקִים עָלַי, לֹא מַסְפִּיק לָכֶם גַּם שֶׁאֲנִי חוֹלֶה אַסְטְמָה

לֹא מַסְפִּיק שֶׁיֵּשׁ לִי אַח עִם מַחֲלָה מַמְאֶרֶת

אֵין בָּכֶם רַחֲמִים אֵין בָּכֶם רֹךְ

לָמָּה אַתֶּם מַכִּים, לָמָּה אַתֶּם מַכִּים…

הָיִיתִי מַעֲמִיד אֶת כֻּלְּכֶם אֶחָד אֶחָד וּמַחְזִיר לָכֶם כַּמָּה סְטִירוֹת בַּפַּרְצוּף

אָךְ לֹא כָּךְ יִהְיוּ יָדַי

נִקְמָתִי הִיא יָדַי הָרַכּוֹת שֶׁלֹּא הִכּוּ וְשֶׁלֹּא מַכּוֹת יְלָדִים

וְהַשִּׁירִים.

מסכת מכות-מואיז בן הרוש

מסכת מכות-מואיז בן הרוש

מואיז בן הרוש…..

משה בן הראש הוא השור הזועם של הספרות העברית – ירון אביטוב, כל הזמן, 2001

משה בן הראש הוא אחד המשוררים הראויים בין הצעירים הכותבים היום – נתן זך, הארץ, אוקטובר 2001

משה בן הראש מספר לנו על מולדת שתמיד נמצאת במקום אחר, ואיננה על מפה כלשהי. היר ריח של עץ תפוזים בגרנדה בערב שמעולם לא היה – חוסה לאויס גרסיה מרטין, אל מונדו, ספרד 2000.

• מתוך הכריכה של ספרו " לוסנה "

מואיז בן הראש, יליד מרוקו, כותב את יצירותיו בספרדית, בעברית ובאנגלית ונע באמצעותן בין תרבויות, מדינות ודתות. עד כה הוא פירסם למעלה מעשרים ספרי פרוזה, שירה ורומאנים. שלושה רומנים מרכיבים את הטרילוגיה התטואנית שלו: ״מפתחות לתטואן, ״לרסנה״ ו״בשערי טנג׳יר״ שהופיע בספרד בהוצאת דסטינו ויופיע בקרוב בתרגום לערבית. בשנת 2010 ראה אור הרומן שלו ״אהבה והגירה״ בהוצאת אסקלרה בספרד. שירים רבים מתוך תשעת ספרי השירה שפירסם בעברית תורגמו לחמש־עשרה שפות. יש הרואים בו סופר מרוקאי, אחרים רואים בו סופר ספרדי או סופר ישראלי ואפילו יש הרואים בו סופר ביטניקי. בספרד הוא נתפס בעיקר כסופר של גלות היהודים ושל מגורשי ספרד במאה החמש־עשרה.

חפירות ארכאולוגיות

כְּכָל שֶׁאֲנִי חוֹפֵר יוֹתֵר

בְּתוֹךְ שְׁנוֹתַי הָרִאשׁוֹנוֹת

אֲנִי מוֹצֵא יוֹתֵר חָרָא

בֶּאֱמֶת אֵין לִי מִלָּה אַחֶרֶת

כְּדֵי לְתָאֵר אֶת הַזְּוָעָה

אֲנִי מֵבִין יוֹתֵר אֶת פְּחָדַי

הַפַּחַד מִמַּגָּע מִשִּׂיחָה

מִצְּעָקָה מֵחִבּוּק

שֶׁאַחֲרֵיהֶם תָּבוֹא

הַמַּכָּה

אֲנִי תָּמִיד בַּמַּכָּה

אֲנִי מֵבִין אֶת הַצֹּרֶךְ לְהַשְׁמִין

אֶת הַפַּחַד לְקַבֵּל בִּקֹּרֶת

אֶת הַיְּכֹלֶת לְקַבֵּל דְּחִיּוֹת

אֶת הַרְגָּשַׁת הַדְּחִיָּה מִן הַסְבִיבָה

אֶת הַתֵּאוֹרְיוֹת הַפּוֹלִיטִיּוֹת שֶׁהִנֵּה הַמִּלְחָמָה בָּאָה

וְשֶׁמָּחָר יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ

אֶת הַעֲמָדַת הַפָּנִים

שֶׁהִנֵּה

הֲרֵי לֹא תּוּכְלוּ לְהַכּוֹת אוֹתִי

כְּפִי שֶׁהִכְּתָה אוֹתִי מִשְׁפַּחְתִּי

אֲנִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּכָל

הַמַּכּוֹת עָשׂוּ אוֹתִי חָזָק יוֹתֵר

אַךְ חוֹלֶה יוֹתֵר

חָזָק יוֹתֵר אַכְזָרִי יוֹתֵר

חָזָק יוֹתֵר אַךְ חַלָּשׁ יוֹתֵר.

מסכת מכות-מואיז בן הראש-חפירות ארכאולוגיות