מורשת יהדות מרוקו

371 כ׳באר א־דאר, תציבו ענד א־סגאר.

ידיעוֹת מהבית תמצא אותן אצל הקטנים.

372 דַאר בְלָא אולאר,כ׳ימא בלא אותאד.

'בית בלי ולדות, כאוהל בלי יתדות.

כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת. (נדרים סדי)

 כלוב בלי עופות, כוורת בלי דבורים ־ בית ללא ילדים.(ויקטיר הוגו)

ברכת הבית ברובה (ברוב בני הבית). (כתובות קזי)

373 דאד מחלולא, מן דאז ידכ׳להא.

בית פתוח, כל עובר יכנס

374 נוואלא מן אל־כּלךּ, ולא מול א־דאר יתנפךּ.                                    

טוב שבת בבקתת עץ, מלסבול בעל־בית רועץ

טוב שבת בסוכת קנים, ולא בעל-בית מתנפח.

ביקתה וצחוק בה, טובה מהיכל ובוכים בו

טוב אוהל קידר ושמחה בו, מהיכל מלך ותוגה בו _{(םפר המיד}^|_{ות פרק יג}, _ח,₎

375 א־דכ׳ול ל־דאר-עאר,

ול־כ׳רוג׳ מנהא – עאראיין.

הכניסה לבית-חרפה, והיציאה ממנו חרפה כפולה.

לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו. (ברכות סג׳)

 מנע רבים מתוך ביתן, ולא הכל תביא ביתן. (יבמות

ם״ג)

376 – א־חדי עלא דארךּ, ומא תסררק ג׳ארךּ.

 שמור על ביתן, ואל תאשים שכנך בגניבה.

 377 – סד עליך דארךּ, ורייח עלא כ׳אטרךּ.

סגור עליך ביתך, ותנוח להנאתך.

378 – ל־יהודי ול־פאר, מא תורילהומש באב א־דאר.

ליהודי ולעכבר, אל תראה איפה אתה גר.

היהודי והשטן אל תכנים אותם לכרמך.

379 שוף ביתו – וכ׳טב בנתו.

התבונן בביתו, ובקש בתו.

380 מן דאר אל־בגר תעבי תבן?

מבית של פרות, תקח התבן?

אבני ביתו וקורות ביתו של אדם מעידין בו. (תענית יא׳ ־ חגיגה טזי)

הבית מעיד על בעליו. (זה לעומת זה 664)

381 דאר אלי מא פיהא כ׳בז,

פיהא אל־כ׳צומא ואל־חרז.

בית שאין בו לחם, יש בו מריבות וזעם.

כלה טרף (להם) בבית, השלום בורח מן הבית. (בהנובסקי, אוצר הלשון)

בשבלות השעורים מן הכד, מנקשת ובאה מריבה בבית. (ב. מציעא מטי)

בחסור לאדם לחמו, גם בני ביתו ישנאוהו. (אדי׳׳ר, משלי אגור פרק נ׳)

קשה עניות בתוך ביתו של אדם, יותר מחמישים מכות. (ב. בתרא קטז׳)

382 מתאוייא בין אל־בּו ואל־אום,

ברכה ל־דאר וברכה ל־אולאד.

השתוות בין האב ובין האם,

ברבה לבית וברכה לבנים.

האב והאם הם כשתי מפלגות צוררות זו את זו, בל אחד שוטם, רודף את משנהו ובז לו, כל אחד מוכה עוורון נואש, וטורח למשוך גם את הילדים, את הבנים לצידו. (י. וסרמן)

383 – אלמרא תכ׳ליא־דאר,אל־מראתעמר.

אשה תחריב בית, אשה תמלאנו.

חכמות נשים בנתה ביתה, ואוולת בידיה תהרסנו. (משלי יד׳ 1)

ברכת אב בנתה ביתה, וקללת אם תהרסנו. (בן־סירא)

ברכת אב בנתה בית, וקללת אם תהרסנו. (בן־סירא)

 אוי לבית כי ישא עול מריבת איש ואשתו. (בחינת עולם ידי)

384 – דאר אלי פיהא אל־ב׳צומא – מעדומא.

בית שיש בו ריב ומדון – אבוד.

385 – קאלו:מנאייןעמלתאל־הוויטאת?

וואג׳בו: מן האד אל־קריצאת.

אמר לו: מנין(בנית) הקירות האלה?

ענה לו: מפיתות אלה.

אוי לבית כי ישא עול מריבת איש ואשתו. (בחינת עולם ידי)

הבית עומד על עמודי השלום. (פתגם ערבי)

386 –  ביתת פ־קצר סלטאן, לאכּין דארי הייא אל־מכּאן.

לנתי בארמון הסולטן, אבל ביתי הוא המשכן.

לנתי בבית הסולטן, אן כביתי לא היה. (פתגם ערבי)

 שביעות רצון שוכנת בבקתות חמר, יותר מאשר בארמונות הדר. (תומם פולר)

טוב לאכול בביתו לחם־נקודים, ולא על שולחן זר בשר־עתודים. (אוםם בושם)

טוב ארוחת מסכן בצל קורתו, ממטעמים בבית נכר. (בן־סירא)

387 אל־גאייב מן מכּאנו, אש מן מבאן יוואלמו?

הנודד ממעונו, איזה מעון יתאים לו?

אדם נודד בעולם כולו כדי לחפש את אושרו, וחוזר הביתה כדי למוצאו. (ג׳ורג מור)

מי שכל העולם ביתו, אין לו בית. (פתגמים מקבילים עמי  166)

טובים חיי עוני תחת צל קורתו, ממטעמים ערבים בנכר. (ספר בן סירא השלם, עמי קפי)

36 – صديق الكل ما له صديق

צַדִיק אלְכֻּל מַא לַהוּ צַדִיק

החבר של כולם אין לו חבר

נאמר על אדם החושב שרבים הם חבריו، אך למעשה אין לו ידיד נאמן

37 – ضرب الحبب زيب وحجارته قطين

צַ'רְב אלְחַבִיב זְבִיב וחְגַ'ארתו קֻטֵין

מכל האוהב צימוקים ואבניו דבלות(תאנים יבשות)

נאמנים פצעי אוהב(משלי כז، ו)

המכות הבאות מאוהב הם למוסר ותוכחה

38 –قل:بتعرفه؟ قال:بعرفه.قال:جربته؟ قال لا. قال:اذن لا فيه ولا معرفتك

קאל: בְתִעְרַפוּ? קאל: בערפו: קאל: גַ'רַבתו? קאל: לא. קאל: אִזן לא פיה ולא פי מערפתכּ

אמר מביר אותו? אמר :כן.אמר: נסית אותו? אמר: לא.אמר: אם כן אינך מכיר אותו. אל תאמר אני מכירו, טרם תנסהו ותבחנהו

39- قد ما بسمن الكلب، لحمه ما بتاكل

קַד מא בִסְמַן אלכּלב, לַחְמו מא בִתַאכּל

כמה שהכלב ישמין, בשרו לא נאכל

נאמר על אדם, שקשה להתיידד עמו, וכל המאמצים להתקרב אליו לא יועילו

40 – شاف أحباب ونسي اصحابه

שַׁאפ אַחְבַאבַ ונִסִי אצְחַאבו

ראה את אוהביו ושכח את חבריו

אל תטוש אוהב ישן, כי חדש לא ידע ערכיך (משלי בן סירא ט' 10)

אלף פתגם ופתגם –משה(מוסא) בן חיים עמ' 34