מפטיר והפטרה פרשת מסעי בנוסח יהודי מרוקו

 המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'

גלות ונדודים.

מהעיר סאלי עבר הר בלעיר פאס – מחמת גזירות או בגלל מחלוקת בקהילה. באותה תקופה, עברו חכמים נוספים מהעיר סאלי לעיר פאס. רבי דוד הסבעוני ורבי משה אבן צור. הרב פנחס ג'רמון מחכמי תוניס בדור שלאחריו, מזכיר כי רבי אברהם בן מוסה היה גר בעיר פאס, וברח משם משום פעולה בקבלה, עשה נגד אשת המלך שהציקה ליהודים.

נדודיו אלה גרמו לרבי אברהם צרות רבות, ועל כך הוא מתאונן באחד משיריו.

בקשה ותחינה. לאלוהי קדם מעונה, על דבר אשר עינה אותה במר ומגינה. הכסף פנה טהשיב שנ"א אותי ואני אנה אני בא. כי אם בתחנה.

ה' אפפוני חבלי עווני. רצים פרים כדבורים סבבוני. ברחמים הטרף לי לחם חוקי, שמע קולי חנני וענני.

גאים השפל תן להם נפעלם. רדוף אותם באשר רדפוני. דמים שפכו וקרעו ולא דמו. לולא אתה אזי חיים בלעוני.

נשארתי לי בלי אוהב ורע. מתי סודי ואחי תעבוני.

עזבוני למזי רעב ולוחמי רשף, ועוד ידם לאבדני.

פצו פיהם רדפוהו ותפשוהו, ואין מציל את נפשי מיד מוני.

ריב ה' מהרב את יריבי. ולנחמני עשה בהם כרצוני.

שונאי כלה ושעה אל תאחר. אל נא ריקם אל תשיבני.

נקמת היהודי.

 לפי גרסתו של הרב אברהם כלפון בספר " מעשה צדיקים " ברח רבי אברהם מהעיר פאס לעיר תוניס, בעקבות מעשה שהיה . נעתיק את דבריו :

" בתקופתו של רבי אברהם בן מוסה, שלט בעיר פאס שריף – מנהיג רוחני של המוסלמים – שונא ישראל, שתמיד חיפש אמתלה להצר ליהודי. גם לדרוך בחצרו אסר על היהודים.

לרבי אברהם היה שכן יהודי ירא שמים ובעל לב טוב. יום אחד עבר האיש בלא כוונה, בשטח חצירו של השריף, קם בעל הבית והרג את היהודי. כששמעה אמו של רבי אברהם על הריגת היהודי, נעצבה אל לבה והתחילה לבכות.

ראה רבי אברהם שאמו בוכה, שאל אותה, מה לך אמי היקרה שאת בוכיה ?

סיפרה לו את עניים הריגתו של השכן בידי הגוי. אמר הבן לאם : " אני אנקום את נקמת היהודי ". מה עשה ? כתב שם קדוש על פיסת נייר, קנה מחרוזות של חרוזים מסוגים שונים, והלך ליד בית השריף, בהכריזו בקול : מי רוצה לקנות חרוזים ?

יצאה המשרתת של השריף ואמרה לו, שלא יעבור בדרך זו, שלא יהרגנו השריף כמו השכן שלו.

רואה אני שאת ממשפחה טובה – אמר לה רבי אברהם – ולכן קחי ממני את החרוזים במתנה. כשראה הרב שהיא מתפעלת ממחרוז אחת, אמר לה " אם תיקחי את הפתק הזה ותזרקי אותו לבאר המים של אדונך, אתן לך את כל החרוזים האלה במתנה.

הסכימה המשרתת לדבריו, לקחת את החרוזים. זרקה את הפתק הקדוש לבאר. באותו רגע היו בביתו של השריף בניו, נכדיו, ומשרתיו, שיחד שבעים נפש. בשעה ששתו מהמים של הבאר, מתו כולם יחד עם השריף.

המלך נהג להיפגש מידי יום עם השריף. לאחר שאותו יום לא בא אליו, שלח שני עבדים והם גילו את המחזה המחריד. המלך התייעץ עם שריו ויועציו כדי לטכס עצה איך קרה המקרה המוזר הזה.

אמרו השרים למלך, כי עניין מסובך זה רק חכמי היהודים יודעים לפותרו. שלח המלך לקרוא לרב היהודים. וביקשו שיפתור את התעלומה בתוך שלושים ימים.

הלך רבי אברהם בן מוסה לבית המדרש ללמוד תורה, ומצא שם את רב העיר. משנודע לו כי המלך הזמינו לשיחה, הבין שהוזמן לברר את עניין מיתת השריף. ניגש רבי אברהם לרב העיר ואמר לו, אני הוא שהרגתי את השריף ובני ביתו, כשם שהוא הרג את שכננו היהודי על לא עוול בכפיו. בהמשך דבריו, סיפר לו את צורת הריגתו, על ידי הפתק הקדוש.

אמר רב העיר לרבי אברהם, יישר כוחך ששיברת את זרוע הרשע. והמשיך עוד לומר לו, עליך להעתיק את מקום מגוריך משתי סיבות. א. כדי שלא יענישך המלך. ב. היית צריך לשאול אותי קודם, כי " המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ", ולכן עליך לקבל גלות, וה' יכפר את עוונך.

הלך הרב למלך ויאמר לו : " חושב אני שהמקרה אירע בגלל תנור החימום שהיה בביתו. אמר המלך, גם שרי ויעצי חושבים שהשריף ובני ביתו מתו בגלל חנק שנגרם על ידי תנור החימום.

אסף הרב סכום כסף, מסר אותו לרבי אברהם בן מוסה, והוא נסע עם אמו לעיר תוניס. והתפרסם שמו כאחד מגדולי המקובלים בעיר. ( תורגם מערבית יהודית מתוך הספר " אשביע לחם " להרב הגאון רבי ישראל חדאד זצ"ל.

1 – להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס  1545 – 1619 – חיים בנטוב

דבר ברור הוא שגירוש ספרד מהווה נקודת מפנה בתולדות היישוב היהודי במרוקו. זרם המגורשים שמצא מקלט בארץ זו הלך וגדל, ועד מהרה היוו המגורשים רוב מניינן ובניינן של קהלות חשובות בעריה השונות של המדינה.

על רבניהם ומנהיגיהם המשימה לעצב פניהן של הקהלות, לקבוע אורחות חיים ודפוסי מחשבה והתנהגות לא רק לדורם זה, אלא אף לדורות הבאים אחריהם. ואכן מכוחה ומכוח כוחה של אותה תשתית חינוכית דתית חברתית שהניחו , נמצאו מתפרנסים כל הדורות שהעמיד יישוב יהודי זה, מאז ועד ימינו.

 משום כך, ככל שניטיב להכיר את השקפת עולמם, מחשבותיהם ורעיונותיהם, כך ניטיב להכיר את יסודות הווייתה של גולה זו, מהם מורכבת דמותה הרוחנית המיוחדת.

אלא, דא עקא, שלא נשארה לנו כמעט כל יצירה של חכמי מרוקו שמדורות הגירוש, ולכן קשה לנו לעמוד על השקפת עולמם והגותם. עם הבודדים מחכמי מרוקו שיצירתם נשתמרה בכתב יד ובדפוס כמעט בשלמותה נמנה החכם רבי וידאל הצרפתי מרבניה הבולטים של פאס במאות 16 – 17, שעם היותו דור שלישי לגירוש, הספיק לצקת מים על יד חכמי המגורשים ותלמידיהם, וחזקה שכל שיש בו בא לו מהם ומתרומתם.

מאמר זה יוחד לעיון ראשוני בפירושיו למקרא, מהם נעמוד על הגיגיו, רעיונותיו ועיקרי משנתו במישורים שונים, וודאי שתורת רבי וידאל לא ללמד על מחברה בלבד יצאה, אלא ללמד עלך כלל חכמי מרוקו בדורות ההם יצאה, ונמצינו למדים לפי דרכנו מה היו הרעיונות והמחשבות שריחפו בחלל עולמם. 

החיד"א כותב על רבי וידאל :

אחד מגאוני המערב הקדמונים והרב קרבן אהרן היה מבית דינו, חיבר השגות ער הרא"ם ונדפסו בספר נימוקי שמואל להרב נכדו. ועוד חיבר ספר צוף דבש וכו…..והיה אב בית דין קהלת קודש פאס יע"א, ושמעתי שחיבר ספר אמרי יושר באור על מדרש רבה, ודבריו בקיצור מופלג וצריכים עיון עמוק רקב ואחר כך יטעום המעיין בחכמתו כי רבה.

והספר הנזכר הוא בכתב יד, ועוד שמעתי שחיבר הרב פירוש על ספרא, וחיבר קצת פירוש על התורה כתב יד ואני הדל ליקטתי קצת מפירושיו וכתביו בקונטרס סבר יוסף בס"ד.

רבי יסף בן נאיים מבליט את העובדה  " שספריו נמלטו ויצאו חוץ למערב וראו אור הדפוס ולא הלכו לאיבוד " ורואה בה סימן כמה גדלה ורמה זכות הגאון רבי וידאל הצרפתי, ואן הוא בין חכמי המערב הבודדים שספריהם זכו לראות אור במאה ה – 17.

מתולדות רבי וידאל הצרפתי ידוע רק מעט. אביו, רבי יצחק, היה דיין וחתום על תקנה משנת שכ"ח, וחיבר פירוש לספרים מן המקרא, שמצטט ממנו בנו רבי וידאל הרבה. סבו רבי וידאל הראשון, היה דיין, ממגורשי קסטיליה ויש ממנו פסקי דין. רבי וידאל השני נולד ונתגדל בפאס של ימי המגורשים הראשונים.

משפחת צרפתי, מסורת בידם שהם מבני בניו של רבנו תם, ורבי וידאל שלנו משובץ בדור הי"ב לרבנו תם. רבי וידאל נשוי היה, כנראה בנישואין שניים, עם בתו של הרב יעקב אבן עטר, שילדה לו את הבנים יצחק ואברהם ורבקה אחותם.

כשמת בניו היו קטנים. יצחק הגדול היה בן שבע שנים, והבת עדיין בבטן אמה. רבי וידאל לא היה עשיר ולא השאיר אחריו רכוש. אשתו טרחה קשות והייתה עוסקת במלאכתה יומם ולילה, כדי לפרנס את בניה ולגדתם לתורה.

רבי וידאל סיים את פירושו למגילת אסתר בשנת שכ"ו, והיא המגילה שפירש לראשונה, ואחיה כנראה מיד, פירש את רות ואיכה. בהקדמת אסתר כותב " אני הנער הנצב " לאמור – צעיר היה. אך כבר הספיק אז לגמור את פירושו " אוצר נחמד " לתהילים, אותו הוא מזכיר כמה פעמים בפירוש אסתר, ויש להניח שהיה בשנות העשרים הראשונות.

ואל נטעה אם נאמר שהוא נולד סביב לשנת ש"ו, ונפטר בשנת שע"ט בהיותו קרוב לשבעים שנה. מדברים שכתב עליו רבי שאול סירירו אנו שומעים, שרבי וידאל היה זקן בשנת שע"ד נראה שהוא דרשן מעולה שריתק קהל גדול. דבריו יצאו מן הלב ונכנסו ללבות השומעים והשאירו בהם רושם חזק.

משום כך, במעמדים מיוחדים, כגון בתפילות לעצירת גשמים כשכל תושביה של העיר נתאספו לעצרות מיוחדות, נבחר רבי וידאל הצרפתי להתפלל ולדרוש. רבי שאול סירירו אף העלה בכתב חלק מדרשתו, שכנרה השאירה עליו רושם חזק, וכך הוא מספר :

שאמר בדרוש הנזכר שמן הדין האב חייב לזון ולפרנס את בנו עד היותם כבן שש כבן שבע, ואחר כך אם יש לו…בית דין מחייבים אותו לפרנס…מפאת הצדקה, ואם אינו רוצה ראוי להכריז עליו שהוא כעורב אכזרי….

והנה הקב"ה אבינו ויש לו במה לפרנס…ואם אינו רוצה הנה הוא יודע את הדין. והטיח חס ושלום דברים כלפי מעלה בחסידות שהיה חסיד גדול ותורתו אומנותו וכשעמעם כל הקהל געו בבכיה גדולה אשר כמוה לא נהייתה….

הטחת דברים כלפי מעלה מוצדקת כאן בעובדה שהיה חסיד גדול ותורתו אומנותו, וכמו שאמרו חכמים לחוני " אלמלא חוני וכו…. וכנראה רצה רבי וידאל לזעזע את העם משאננותו, ובדיאלוג החריף עם אלוהים והטחת דברים כלפיו, קשורה אחר כך בשמו של האדמו"ר החסידי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהייתה לו לשיטה.

המעמד הנ"ל היה כה נשגב עד שרבי שאול אומר עליו : " מיום שנתגרשו היהודים מקאשטילייא לא היה שם יום תשובה ובכייה והכנעה כיום הזה ". אף שהייתה " תורתו אומנותו " אנו יודעים שרבי וידאל היה בעל השכלה כללית רחבה ביותר.

הוא היה רופא, בקי בספרות הרפואה, בספרות הטבע ובספרות הכללית של זמנו. הוא מצטט בספריו מאפלאטון, אריסטו, אקלידס, סנקה, אבו חמד, אבן זינה ועוד. ואין צורך לומר שהיה בקיא בתורותיהם ודעותיהם של הרמב"ם, יהודה הלוי, א"י אלבו, אברהם ביבאג'ו, רבי יוסף בן שם טוב, רבי אברהם סבע, אברבנאל ורלב"ג ( רבי לוי בן גרשום ), שמספריהם הוא מצטט ארוכות וקצרות.

אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵילִילוּ

קינה בתבנית מעין אזורית בת שבע מחרוזות. בכל מחרוזת ארבעה טורי ענף וטור אזור.

חריזה: אאאאב גגגגב דדדדב וכר.

משקל: בין עשר לשתים עשרה הברות בכל טור.

כתובת: קינה קוננתי על בחור חכם שיצא מחוץ לעיר והרגוהו לסטים ולא נודע מקומו.

תמרור ׳איך נוי חטאתי׳.

סימן: אני דוד חסין.

מקור: א- סג ע״ב; ק- פב ע״א.

אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵילִילוּ
מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד הַגְדִּילוֹ
אֵל בָּחוּר יָמָיו מִנִּי רָץ קַלּוּ
בְּלִי חֶמְדָּה וּבְאֶפֶס תִּקְוָה כָּלוּ
5- אָבַד זִכְרוֹ גַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ

נוּדוּ הֶרֶב בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּכֶינָה
לְחֶסְרוֹן בָּחוּר בַּעַל דֵּעָה נְכוֹנָה
קָדַר שִׁמְשׁוֹ וְשָׁכְנָה עָלָיו עֲנָנָה
פֶּתַע פִּתְאֹם מֵת מִיתָה מְשֻׁנָּה
10- בָּזְזוּ זָרִים יְגִיעוֹ וַעֲמָלוֹ
אָבַד זִכְרוּ גַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ

יֶחֶרְדוּ יִתְמַהְמְהוּ וְיִתְמָהוֹ
כָּל קְרוֹבָיו יְבַקְּשׁוּ אַיֵּה אֵיפֹה הוּא
מָה הָיָה לוֹ לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ
מְקוֹם אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ מִי רָאָהוּ
15- לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב עָלָיו יִשְׁאָלוּ
אָבַד זִכְרוּ גַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ

[1] אחינו בית ישראל: מתוך דברי הצער והפניה של ר׳ צדוק על מותו של כהן צעיר (יומא כג ע״א) ומתוך דברי ר״ע על מות בניו(מו״ק כא ע״ב) זהו גם נוסח הפנייה למניית שנות החורבן בליל ט׳ באב. הילילו: יללו על-פי יש׳ ג, ו. 3. ימיו… קלו: על-פי איוב ט, כה. בלי חמדה: בלי שהספיק להנות מן העולם, על-פי דה״ב כא, כ. 4. ימיו… כלו: על-פי איוב ז, ו. 5. אבד זכרו: על פי איוב יח, ז. גם קבורה… לו: על-פי קה׳ ו, ג. 6. נודו הרב: קוננו עליו הרבה. בית ישראל בכינה: על-פי שמ״ב א, כד. 8. קדר: חשך. עננה: חשכת הענן, אפילה. 9. פתע פתאום מת: על-פי במי ו, ט. זו מיתה חטופה (מו״ק כח ע״א) ומיתה משונה. 10. בזזו… ועמלו: לקחו כל רכושו. 11. יחרדו… ויתמהו: יהיו בחרדה ובתמהון זמן רב מגודל האסון. 13. לא…הכהו: על-פי דב׳ כא, א.

דָּבְקוּ בָזֶה צְעָרִים
צָרוֹת רָבוֹת וְרָעוֹת קָשִׁים וּמָרִים
שָׁפְכוּ אוֹיְבִים זֵדִים אֲרוּרִים אַכְזָרִים
דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים בַּחוּרִים
20- צַדִּיקִים אַף לֹא עַוְלָה פָּעֲלוּ
אָבַד זִכְרוּ גַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ

וְדָמוֹעַ תִּדְמַע תֵּרַד עֵינִי דִּמְעָה
אֵלָיו אָב יִצְעַק בְּקוֹל מַר כִּתְרוּעָה
דַּל אוֹר בְּנִי בְּלֹא עִתָּה שִׁמְשׁוּ שָׁקְעָה
חֶרֶב אוֹיֵב עַד צַוָּארוֹ הִגִּיעָה
25- אוֹי עַל שִׁבְרוֹ וְעַל רֹעַ מַזָּלוֹ
אָבַד זִכְרוּ גַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ

דּוֹדָיו וְרֵעָיו נֶאְנָקִים נֶאֱנָחִים
סוֹבְבִים בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה צוֹרְחִים
חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלֹא מִשְׁתַּכְּחִים 
יִסְפְּדוּ לוֹ אֲחִימוּ לֵיהּ וְאַחִים
30- וְעָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם יַעֲלוּ
אָבַד זִכְרוּ גַּם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לוֹ

חָסִין קָדוֹשׁ הוּא יִפֶן מִמְּקוֹמוֹ
יִנְקֹם נִקְמָתוֹ וְגַם יִדְרֹשׁ אֶת דָּמוֹ
כַּכָּתוּב הַרְנִינוּ גּוֹיִם עַמּוֹ
וַאֲבֵלָיו יְנַחֵם לְמַעַן שְׁמוֹ
35- בְּגַן עֵדֶן יְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ
בְּעוֹלָם טוֹב וּבְעוֹלָם אָרוּךְ כֻּלּוֹ

16. 16. דבקו… בזה: חידוד לשוני, על-פי שבת ל ע״א ׳דבקו שערים זה בזה׳. 17. צרות רבות ורעות: על-פי תה׳ עא, כ. 19. דם… נקיים: על-פי יר׳ ב, לד. 20. אף… פעלו: על-פי תה׳ קיט, ג. 21. ודמע… דמעה: על-פי יר׳ יג, יז. אם יצעק: צער האב הוא צער נוסף של האסון. 23. דל אור בני: נדלדל, ציור למות הבן. בלא… שקעה: שקיעת השמש היא משל למותם של אנשים כשרים, והלשון על-פי קה׳ א, ה ומדרשו בבר״ר נח, ב. 24. חרב הגיעה: תיאור הריגתו על-פי יש׳ ח, ח. 25. שברו: מכתו ואסונו. 27. ברחובות קריה: על-פי איכה ב, יא. 28. חבל… משתכחין: חבל על האובדים ואינם נמצאים. ביטוי של צער על פטירת צדיקים, ראה סנהדרין קיא, ע״א. 29. אחימו ליה ואחים: כפי שאמרו בשבת קנג ע״א ׳מהספדו של אדם ניכר אם בן העוה״ב הוא אס לאו… דמחמו ליה ואחים׳. (וראה רש״י שם). 31. חסין קדוש: כינוי לקב״ה, על-פי ׳אנא בכח׳. הוא יפן ממקומו: מנוסח קדושת ה׳כתר׳ למוסף. 33. הרנינו… עמו: על-פי דב׳ לב, מד. 34. למען שמו: על פי תה׳, קו, ח. 35. בגן… בהיכלו: מנוסח האשכבה. 36. בעולם… כולו: סיום של נחמה, על-פי קידושין לט ע״ב.

מקנס – ירושלים דמרוקו

זכרון ברוך – תולדות חייו ומפעליו של מו"ר הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל

עם – ברוך אבינו – תולדות חייו של תלמידו – הרב הגאון רבי יצחק טולידאנו זצ"ל. 

תמיכת העיר מקנס בתושבי טבריה

העיר מקנם ידועה ומפורסמת גם בתמיכתה הכספית בתושבי ארצנו הק׳. וביניהם  עיר הקודש טבריה וזאת למדנו ממכתב שנשלח ע״י רבני טבריה לרבני מקנס בידי השד׳׳ר רבי שלמה טולידאנו נ״ע בשנת תרל״ה כמובא בספר ״אוצר גנזים״ שאסף בן אחיו של הרב הראשי לתל־אביב־יפו ושר הדתות הג״ר יעקב משה טולידאנו זצ״ל, בן דוד של מורינו ע״ה, על הרעב ששרר בארץ הק׳ זה שלוש שנים ושעליו פורסם בכתבי עת, וכן על מחלות רבות ובייחוד כי רוח עברה בו חולי הקולירא, (החולירע) רח"ל ועל ידי זה הוצרכו לרופאים ורפואות וכו", גם במכתב מספרים על ריבוי העולים מצפון אפריקה וביניהם רבים שבאו ללמוד בבתי המדרש בטבריה ומזכירים רבני טבריה לרבני מקנאס, שגם השד״ר עצמו הוא מהמשפחות המיוחסות בארצות המערב, שד"ר זה, רבי שלמה טולידאנו, בא מהעיר מקנאס, וחתום בין רבני טבריה על איגרות שדרי״ם אחרים וגם נמנה לדיין בעיר, ומפני המצב המתואר במכתב זה אלצוהו לצאת בשדרו״ת, אך בעוונות הרבים פגעה בו מדת הדין והוא מת בשנת תרל״ז במרוקו בעיר טאזא, וקברו ידוע שם, המכתב הובא בספר ״נר המערב״ באוצר גנזים (עמי 207).

וז״ל המכתב: האיתנים מוסדי ארץ, גבורים לעמוד בפרץ וכו", העמודים והמכונות אשר בית ישראל עומד עליהם, המה מלכיהם שריהם וכו" מעלת הגבירים הרמים, מבחר עצמים וכו", ועל צבאם מעלת הדיינים המצויינים הרבנים המובהקים מלאים זיו ומפיקים ראשון בקודש כמוהר׳יר ר׳ רפאל אבן צור הי״ו ואשר על ידו השני כמוהר״ר ר׳ שלום משאש הי״ו וכמוהר״ר ר׳ יעקב בירדוגו הי״ו וכמוהר״ר ר׳ שמואל עמאר הי״ו, אשר אור להם, יראה להם, ונוגה להם בעי״ת מקנאסא יע״א אתה ה' תשמרם וכוי.

מאחר עלות גדול השלום, נופך ספיר ויהלום, שלמים מרובים, כטל מאת ד׳ וכרביבים וכו' תכון תפלתנו על טהרת מצבת התנא האלקי הוא הקדוש רבי באיר בעל הנם זיע״א, למען חייהם ד׳ צבאות יגן עליהם וכו׳ אות זה מדבר אליכם אישים להגיד כי יצר יכו',  שזה שנה אחר שנה, שבענו בוז ולענה, מרא וחרחבינהא, כי מידי שלש שנים, כל מידי דמיזן אתייקורי הוא דמתייקרי כי כבד הרעב בקרב הארץ עשרת מונים, מאשר היה לפנים, כאשר בא הדבר מפורש יוצא בכתב העתים כנודע, והשנה קשה משנה האחרת היא היתה אם למצוקה כי חלה ד׳ חלאים רעים מינים ממינים, כי אין בית אשר אין מיטה מוצעת, השותים מזרקי קובעת, לא אחת ולא שתיים, לא תקום צרה פעמיים, וזה קשה מן הראשונות, על מחלת לענות, כאן שנה מרה כלענה, כי רוח עברה הוא חולי ״הקולירא״ דנפיש ביעתותיה, כל היכא ראיתיה, ובפרט בעיה״ק ת״ו, איכו השתא הביטו ארחות תימא, על ישראל העניים יתומים ואלמנות, אם יוכל איש למנות, ועל רבנן ועל תלמידיהון, וכל כוונתהון לנהלם בלחם, על הלחם לבדו, אי נמי לאידך גיסא לתת לכסף מוצא כדמי רפואות ורופאים ובקופת חולים כל הנחשלים וגמילות חסדים לתת לעושי המלאכה המופקדים, או כלך לדרך זו להמציא רופא אומן, נטע נעמן, מלבד תמידין כסדרן ומוספין עד כי תשש כח הסבל ובפרט בעי״ק טבריה ת״ו דידעי לה כ״ע אשר היא עניה סוערה ולית לה מגרמה כלום, ומה גם כי בימים האלה בן פורת יוסף נתוספו ספסלי בבי מדרשא רבא דטבריא ת״ו, וירבו ויעצמו עם בנ״י הבאים מקרית חוצות לשכון כבוד בארצינו, על זה היה דוה לבנו, כי אין ספק בידינו להמציא לחם לפי הטף, לא זו אף זו כי הן בעון נסתמו צנורות השפע, ואין הקומץ משביע לשליש ולרביע, ואפילו לשנים כתקנן וההכרח אילצנו לחוב בדמינו סך רב ועצום להחזיק ידים רפות וברכיים כושלות, והנה בעתה דרווח עלמא פורתא קמנו ונתעודד לתור ולדרוש בחכמה את מי נשלח ואת מי ילך לנו להודיע צעדינו, לאחינו אנשי גאולתינו ובהסכמה עלינו למנות למעלת הרב המובהק ציר אמונים, מגזע האיתנים, מר שד״ר רב משרשיא כמוהר״ר ר׳ שלמה טולידאנו הי״ו נין ונכד למעלת הרב הגדול מעוז ומגדול חק״ל איש האלקים קדוש הוא כמוהר״ר ר׳ יעקב טולידאנו זצוקלה״ה, ומובטחים אנחנו שע״י הרב הקדוש השד״ר הנז' הי״ו תהיה צליחתנו בצלח העודף בתוספת מרובה לאלפי רבבה דבר שאין לו קצבה, הואיל ואתרמי כי הרב השד״ר המעלות לשלמה הנז' הי״ו מניהו הוי ממשפחות המיוחסות שבערי המערב יע״א, ולא היה הכתוב צריך לאומרו שהמה בחוכמתם בחצריהם ובטירותם יעמדו על הפקודים מתעלת הברכה. עמידה שיש בה סמיכה, לימין הרב השד״ר הנז׳ הי״ו לתומכו ולסעדו ולהחזיק בידו להדרו ולעטרו בזהובים בעין יפה לקבל אלפא, אי משום כבוד אבותיו הקדושים ואי משום איהו גופיה נמי ראוי והגון הוא לכל כבוד שבעולם, ולא נצרכה אלא להעדפה להעדיף טובם לעשות עמנו אות לטובה נדבה כפולה לפי דוחק השעה וכו' ונאמן האל ברוך הוא משלחם יתר הון ועושר בביתם כנה״ר וכנא״ה חו״ר,

הועד הכללי בעי״ק טבריה ת״ו כ״ח סיון תרל״ו לפ״ק ברב עז ושלום,

הצעיר: רפאל מאמאן ס״ט                     הצעיר: אהרן לחדיף ס״ט

הצעיר: אברהם צבא״ח ס"ט                   הצעיר: רפאל אברהם

בלפון ס״ט

הצעיר: משה בהלול ס"ט                       הצעיר: שלמה מאמאן

הצעיר: יעקב אבולעפיה ס״ט.