ארכיון יומי: 5 בפברואר 2019


דוד בנבנשתי וחיים מזרחי רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

רבי יהודה אלקלעי

הרב יהודה ביבאס חי בתקופה סוערת בתולדות ישראל. הפצת רעיונות על שיבת ציון על־ידי הוגי־דעות אנגלים, הולנדים ועוד מצד אחד׳ ויצירתה של תנועת הריפורמה בישראל (ועידת ברונשוייג, בשנת תר״ו) שהביאה לידי תגובות חריפות מצד רבני ישראל הגדולים — מצד שני. תנועת ההשכלה והתסיסה הרוחנית בשאלת תפקידו של עם ישראל בין העמים, היו הבעיות שהעסיקו את הדור בארצות אירופה. שנה אחרי צאת הרב למסעיו באירופה חלה עלילת הדם בדמשק שזיעזעה את יהדות המערב והביאה לידי התעניינות מקיפה בחיי יהודי המזרח. גם המצב הפוליטי הכללי היה סוער. בשנת 1822 הוכרז על שחרור יוון ובשנת 1830 נקבע בה משטר מלוכני ושטחים שמצפון לקורפו נמסרו על־ידי הפרוטקטוראט ההאנגלי לידי התורכים.

ידיעותינו על פעילותו של הרב ביבאם הן כולן בתחומה של קהילתו ולא ידוע אם עסק גם בבעיות שהעסיקו את חכמי דורו. אולם בקיאותו בשפות אירופיות, נסיעותיו הממושכות באנגליה ובאיטליה, באוסטריה ובגרמניה וספרייתו הגדולה משמשות עדות לרוחב השכלתו והתעניינותו בזרמים הרוחניים והמדיניים של דורו. עיקר פרסומו של הרב בזמננו הוא בשל רעיונותיו על שיבת ציון ועל ההשכלה בכלל, שחרגו, לפי דעת כותבי תולדותיו, מהמקובל בתקופתו. יש לציין שדעותיו של הרב נודעו לנו מכלי שני ושלישי, וממנו עצמו לא הגיע לידינו שום חיבור בדפוס או בכתב־יד.

הרב אלקלעי מוסר לנו בעיקר דעתו של הרב ביבאס על שיבת ציון ז ״עם ישראל נד ממקום למקום לבקש לו את מחיתו ואינו הולך לארץ־ישראל אשר ה׳ דורש אותה תמיד, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, וטוב היה אילו היינו אוכלים אפילו לחם צר ומים לחץ בארץ־ישראל. על־ידי־כך אנו עובדים את יוצר העולם ומקיימים את המצוות ׳משפט אלקי־ישראל״, כי הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה חס ושלום. שיבת ציון לא תבוא רק על־ידי התעוררות מלמעלה, שהתעוררות זו תלויה בהתעוררות דלמטה, קץ הגלות יבוא ע״י התשובה. התשובה איננה בתעניות שהחלישו את הגוף ובתפילות הרבות שנאמרו, אלא היא שיבת ישראל לארצו. וזה אמר הקב״ה! שובו אלי ואשובה אליכם. וכשיתאמצו ישראל לעלות ירושלימה, מיד מתעוררים רחמיו של הקב״ה ויגלה גאולתו במהרה בימינו. אם אין עושים תשובה, לאמור החזרה לארץ, אין נגאלים אף שיכלה הקץ״. הר״י אלקלעי שמע מהרב עוד ״דברים כהנה וכהנה, נוראים מאד״ שהרעידו את לבו.

המיסיונר בונר מודיע על דעותיו העקריות של הרב על גאולת ישראל מתוך שיחותיו אתו ומתוך שמועות שהוא שמע מאיש אחר שנפגש עם הרב. בוגר מספר כי בהיותו בעיר איבריילה שבחוף וולאכיה (רומניה) פגש ביהודי ספרדי שמתארו כצעיר נעים/ טוב למראה ואדיב. הצעיר אמר לו שהוא מאמין שהמשיח יבוא בקרוב. באיזמיר וביתר חלקי תורכיה מאמינים שהמשיח יבוא בעוד שגה. הוא סיפר לו על ביקורו של הרב ביבאם בעיר ועל הדברים ששמע מפיו» ״צריך להדריך את היהודים במדעים ובנשק כדי שיוכלו לקחת בחזקה את ארץ־ישראל מן התורכים׳ תחת הנהגתו של המשיח כמו שהיונים לקחו בחזקה את ארצם״». בבוקארשט נפגש בונר עם בן המשפחה שאירחה את הרב בשהותו בעיר.

והלה סיפר לו ששמע מפי הרב ש״היהודים צריכים לדעת להחזיק בנשק כדי שיוכלו להגן על ארצם כשינחלו אותה״. בפגישתו של בוגר עם הרב ביבאס בבוקארשט שוחח עמו הרב על ייעודו של ישראל בעמים והביע את דעתו השלילית על ״המגביות בשביל יהודי ארץ־ישראל״. אותן צריך לבטל ויש ״להכריח את היהודים לעבוד אפילו בעזרת כידון-. תכניתו של משה מונטיפיורי לקנות קרקעות היא ללא תועלת כל עוד אין שם בטחון לרכוש. בונר מספר כי התווכח עם הרב בעניין מקורו של עם ישראל וכן על דעתו של הרב שבזמן עתיק השתרעה ארץ־ישראל על שטח גדול ובירושלים היו מיליוני יהודים.

בבוקארשט התנהלה שיחה זו בין בונר ובין הרב ; בונר אמר שלעם היהודי יש מנהגים מזרחיים. הרב ענה ״לא! היהודים אינם מזרחיים״. בונר אמר: ״אברהם בא מהמזרח הרחוק״. הוא ענה: ״נכון׳ אבל אי אפשר לקבוע טיבו של עם על־פי אביו הראשון״. הרב דיבר אתו על מצב הארץ היעודה ועל סיבת בחירת אלהים את ישראל לעם סגולתו ואת ארץ־ישראל לחבל נחלתו. הוא הכחיש שה' חפץ שהיהודים יהיו עם נפרד מיתר העמים לפי דעתו רצה השם שהם יאירו פני תבל וחובה זו מוטלת עליהם לפי יכולתם. לו היו להם אמצעים כמו לאנגלים היה ראוי לשלוח שליחים־מטיפים. הרב סיפר לו שהוא נוסע למען אחיו המושפלים כדי לדעת מה לעשות למענם והוא שואף להיפגש עם משה מונטיפיורי בשובו מארץ הקודש.

דעותיו של הרב על הפצת ההשכלה בתפוצות ישראל נמסרו לנו על־ידי שני המיסיונרים. בונר רואה אותו כאחד המתקנים הגדולים וכמתנגד לשיטת לימוד התלמוד בפולין והמיסיונר סטימרק רואה אותו כמתנגד להשכלה וכאיש הקשור עם כל הנוסחות הקבועות וכשומר נלהב של התורה שבעל־פה. הצעיר מבריילה מסר לבונר שמטרת נסיעתו של הרב היתה לעורר לתיקונים בקרב אחיו וכן על דעתו של הרב על ערך ההשכלה. הרב דרש על הפסוק בישעיה על רוח ה׳ הגתה על המשיח, שהכוונה היא ״לשבע החכמות או מדעים כגון מוסיקה, אסטרונומיה וכו׳. אם אדם בריא יקח תרופה תזיק לו. אבל אם הוא חולה עליו להניח את הלחם ולקחת תרופה. החוק (Law) הוא לחם, אבל היהודים חולים, הם בורים ומושפלים. לכן עליהם להניח הצדה למוד החוק [התורה] ולקחת את התרופה שהיא שבע החכמות שעליהם דבר״. ״מצב עם ישראל כעת הוא ירוד. בפולין בייחוד, הם דבקים באמונות תפלות מפני שהם מבינים דברי התלמוד כפשוטם״. הוא הציע׳ שעד גיל 10 ילמדו הילדים תנ״ך׳ מגיל זה עד 15 שנה — משנה׳ ועד גיל 20 — תלמוד . לפי דברי בוגר דברי הרב ביבאס עשו רושם עמוק.

שונה היא עדותו של המיסיונר סטימרק שביקר בקורפו בשנת תר״ד (1844) וראה את הרב בעבודתו היום־יומית בקרב עדתו. לדעתו לעולם אין הרב ביבאס סוטה משיטות ההוראה הנושנות׳ מחשש שמא בהקנותו לתלמידים רעיונות חדשים ואמצעים חדשים לרכישת ידיעות׳ עלולים הם להתרחק מן המסורת ולפנות לדרכים חופשיות יותר. המיסיונר מתאר את הרב כלוחם חריף נגד המשכילים בעיר, השואפים לשכלל את שיטות הלימוד וכן להוסיף לימוד איטלקית ויוונית, לימודי המתמטיקה והחשבון. עדותו זאת של סטימרק מוצאת סמוכין בתעודות שבגנזי הקהילה שהזכרנו למעלה. יש אפוא לקבל בהסתייגות רבה את דבריו של בונר על החינוך אף־על־פי שאין לחשוב׳ כדבריו של סטימרק׳ שהרב ביבאס היה לוחם בהשכלה. על־כל־פנים נראים הדברים שמלחמתו היתה במשכילי עירו שהרחיקו לכת בתיקוניהם והפכו את תלמוד־התורה לבית־ספר מודרני וכן משום שפתחו בית־ספר מיוחד לבני העשירים. הרב ביבאס נלחם עד שהצליח לאחד את שני המוסדות ובהסכמתו למדו גם יוונית ואיטלקית .

אם נתערערה נאמנותו של מקור זה (של בונר) בעניין החינוך, ממילא מותר לנו גם לפקפק בעדותו שהרב ביבאס אמר ״שיש להכריח אפילו בנשק את היהודים לעבוד בארץ ישראל״. דברים אלה אינם הולמים אישיות מסוגו של הרב ביבאס הידוע בזמנו כ״רב חסיד, מקובל אלהי״. אף אין לקבל את דעת בונר כי הרב הביע את דעתו השלילית על ״המגביות בשביל יהודי א״י״, הן יש בידינו עדויות מהימנות על עזרתו לשלוחי ארץ־ישראל לא רק מעת היותו בליוורגו, אלא גם בגיברלטאר גופה. בעת בואו של ר׳ חיים שמואל הלוי, שליח חברון, לקורפו סייע בידו לייסד קופה ״מגן אבות״, שהכנסותיה יחולקו בחברון (תעודה ז) ובשנת תקצ״ב עזר לשליח צפת ר׳ נתן עמרם.

  • עדות חשובה נוספת להתנגדותו לתיקונים ברת וחיקויים למנהגי־הגויים יש למצוא בדבריו של ר׳ חיים פאלאג׳י. הוא נשאל מקורפו בשנת תרכ״ו אם מותר לחזנים ללבוש שחורים בזמן התפילה וכן לנגן בכלי־שיר והשיב : ״דבר מאוס ושנוי בעיני אלקים ואדם להיות לובשים השלוחי צבור העומדים להתפלל בין ישראל לאבינו שבשמים בבגדים הדומים לכומרים. והרב הקדוש מאריה דאתרא כמוהר״ר יאודה ביבאם ז״ל זיע״א לא ניחא ליה שיעשו כן ובסרט תלמידיו הי״ו״. ר׳ חיים פאלאג׳י, ״משא חיים״, סי׳ רסו, דף סב, ד. ור׳ גם מאמרנו (ספונות, א, עמ׳ שיג) על חידוש ההסכמה של ר׳ מנחם ויואנטי לאסור את העלייה בחג השבועות לאחת הגבעות המקודשת לנוצרים. מעניין הדבר שגם בונר המפליג בדבריו על רצונו של הרב להביא תיקונים, מביא עדות מפי אחד מתושבי קורפו שאמר על הרב ביבאס : ״הוא פרוש תם מהאסכולה הישנה המקיים את המסורת היהודית כהלכה.לפני זמן אסר את השימוש בשמשייה בשבת הנוגד את הדברה הרביעית״.

ספונות כרך ב'-עמ' שט-שי"ב-מכון בן צבי- ירושלים תשי"ח

אשרי האיש-תולדות הרבנים ואישים לשושלת מויאל והעיר בז'ו-יצחק מויאל-תשע"ו

חנוך הילדים

במשך השונים נולדו לו שאר הילדים, הוא גידל את כלם יחד עם אמא באהבה ומסירות אין קץ. יחדיי השקיעו רבות למען חינוך ילדיהם וטיפוחם הרוחני והגשמי גם יחד.

ברבות הימים, כאשר הבית הפך לצפוף מדי, עברו להתגורר בבית 4 חדרים בשכונת ״אלי כהן״. גם שם התאקלמו הורינו חיש מהר, והמשיכו בשגרת חייהם המבורכים והמלאים בתורה ומצוות ועזרה לזולת מתוך מאור פנים והקרנת אהבה לכל אחד.

סוף ימיו ופטירתו

בשנותיו האחרונות חלה אבא וסבל ייסורים קשים, וקיבלם באהבה וללא טרוניה, ביודעו שכך רצונו יתברך, ונפטר למחרת חג חנוכה, ביום ד בטבת שנת תשס״ה (ששה עשר בדצמבר 2004 למנינם), כשהוא אך בגיל שישים ושמונה. הלוויתו התקיימה בירוחם בהשתתפות עשות רבות מבני משפחתו ידידיו מכריו ומוקיריו, אל עבר בית העלמין המקומי שם נטמן.

קוים לדמותו של אבא ז"ל

רבי עמרם מויאל זצ״ל נולד בבז׳ו שבמרוקו בשנת 1936 למשפחת מויאל. אביו רבי שמעון מויאל היה צדיק גדול, ששימש כרב הקהילה בעירו שבבזו שנים רבות, ובהן אף שימש כרב בחלקת הקבר הצדיק המפורסם הנקרא סידנא מול ברג׳ (בעל המגדל), הקבור בבזו, והנקרא גם רבי יצחק ישראל הלוי זצ׳׳ל.

בילדותו היה אבא חולה, ושום תרופה לא עזרה. כל מה שעשו וניסו לחפש מרפא-לא נמצא דבר. אביו, רבי שמעון מויאל הצדיק, לא מאס בכלום וניסה בכל מיני דרכים, עד שהחליט יום אחד לקחת את בנו רבי עמרם לקברו של הצדיק הגדול והקדוש מול ברג׳, שעליו מספרים רבות שעשה ניסים ונפלאות, וזכותו תגן עלינו. ישב על קברו והתחנן והתפלל ימים ולילות כדי שבנו יבריא. לאחר מספר ימים של בקשות ותחנונים מול הקבר של הצדיק מול ברג׳. והנה קרה נס ופלא, למחרת בבוקר קם רבי עמרם מויאל ממיטתו, ונתגלה שכל מחלתו נעלמה ואיננה. מאז אבא והמשפחה שקעו בלימוד תורה ובמעשים טובים, וכל שנה פקדו את הקבר ועשו הילולה בהודיה לצדיק.

אבא גדל ועבד כסנדלר ביום, ובלילה היה שקוע בלימוד תורה. בגיל שמונה עשרה אבא הכיר את אשתו שהיתה בת ארבע עשרה, יתומה מהוריה, ונישא לה, גידל אותה, ונולדו לו שני בנים ושתי בנות, שאחת מהבנות נקראה על שם אמא פיבי ואחד הבנים נקרא על שם אביה שלום. בתנאים לא תנאים, עקב המשטר וידה של הממשלה, למרות שהמצב במרוקו היה קשה, הצליח לפרנס את המשפחה בכבוד ולא חסך מאומה. המשפחה חיה בבית קטן בתנאים קשים, וכל מה שחסך במשך היום מעבודתו קנה אוכל כדי להביא הביתה.

בשנת 1952 עלה רבי שמעון מויאל לקזבלנקה שבמרוקו, לאחר שקיבל בחלום את ברכתו של הרב הקדוש סידנא מול ברג׳ זצ״ל ורק עם קבלת הסכמתו יצא לדרך. הוא עלה עם משפחתו והשתקע שם. בקזבלנקה שימש רבי שמעון מויאל כרב דגול ופעיל בחברת קדישא, וכבר אז סופרו עליו מעשה ניסים. בין היתר שימש רבי שמעון מויאל כשליח בקברו של הצדיק הגדול הקבור בקזבלנקה רבי אליהו זצ״ל. בשנת 1962 עלה רבי שמעון מויאל לארץ ישראל עם בני משפחתו והשתקע בעיר האבות בבאר שבע. הוא עזב אחריו את בנו בכורו רבי עמרם מויאל זצ״ל במרוקו עם משפחתו. אבא המשיך לבדו לקיים את לימוד התורה ולגדל את ילדיו לבד ביחד עם אשתו בערך כשנה. בשנת 1963 אבא עלה לארץ ישראל באונייה בשם פלמינה לנמל חיפה. כשהגיע לנמל חיפה עם משפחתו וכמה פריטים פשוטים קיבל חבילה מהסוכנות היהודית כמה שמיכות, מיטת תינוק, ושאלו אותו היכן הוא רוצה לגור, ובנוסף הציעו לו לגור ליד משפחתו בעיר האבות באר שבע, וסירב. הציעו לו לגור בכפר ירוחם קרוב לבן גוריון, והסכים. אבא עם משפחתו הגיע לכפר ירוחם, מקום נידח וקט, שאחד לא מכיר את השני, והתמקם בשכונת הגבעה, כך קראו לה.

אבא במשך הזמן התרגל ואהב את המקום, והתחיל לעבוד במפעל סיבי דימונה במשמרות, ואמא גידלה את הילדים לבדה. בלילות שאבא היה עובד, היתה נשארת לבדה עם ילדיה ולא פחדה כלל. אבא, למרות העבודה הקשה והלילות, שנשאר ער עד לשעות המאוחרות, לא הזניח את לימוד התורה, ובמיוחד את ספר הקודש הזוהר, שהתחיל ללמוד את סודות הזוהר ופירושן.

אבא אהב מאוד את רבי שמעון בר יוחאי בליבו, והחליט לקיים את ההילולה שלו מדי שנה בשנה. במשך הזמן נולדו לו עוד בנים בנות וגידל אותם בנחת ונטע בהם חינוך מצוין.

בימי שישי, ערב יום השבת הקדוש, אמא נערכה לקראת שבת המלכה עם המאכלים הטעימים והלחמים החמים, והכינה את הנרות לקראת בוא השבת. היתה שוררת בבית אוירה של אור ושמחת חיים, כשכל הילדים לבושים בהדרת קודש ומתכוננים ללכת לבית הכנסת עם אבא בגבעה.

כשחוזרים הביתה מבית הכנסת עם אבא היינו מסובים מסביב לשולחן ואפמא יושבת מכוסת ראש, ואבא יושב בראש השולחן, ומתחיל לפייט שירי שבת לקולו נעים הזמירות, ואנו בניו ובנותיו מצטרפים לשירה המתחילה בקבלת המלאכים(סדר ליל שבת).

לאחר מכן היה מהלל ומשבח את אשתו מפסוקים סדר ליל שבת: אשת חיל פי ימצא. היה שר את הפיוט הזה לפי סדר הא-ב בצורה טובה ובשפחה ומסביבו יושבים ילדיו ושרים ביחד אתו והשולחן הערוך עם כל המטעמים הטעימים שאימא הכינה ולא חסך מילה אחת ממנה לשבח את אמא ואת שבת המלכה.

יום שבת היה בשביל אבא היום הכי מאושר מתחילת שישי ועד שיצאה שבת. במוצאי שבת חור אבא מבית הכנסת, עשה הבדלה וברך אחד לאחד בברכות מכל הלב. אבא כמנהגו אחרי כל שבת בחיק משפחתו חזר לעבודתו אשר עבד בסיבי דימונה הרבה שנים, ולפני יציאתו לעבודה היה הולך לבית הכנסת השכם בבוקר לתפילת שחרית, ודואג כל בוקר להביא מצרכים לילדיו. גם בימי הקור והגשם הוא תמיד דאג שלא יחסר מאומה. בשעות הערב חזר לביתו, ובידיו סלים עם כל המטעמים שהביא עימו בדרך מעבודתו, ואמא היתה מכינה ארוחת ערב ביחד עם כל ילדיה מהקטן ועד הגדול בצניעות, ואף אחד לא ראה ולא ידע, הכל היה שמור במשפחה. אבא ואמא לא חסכו מאתנו הילדים כלום, כל מה שרצינו קיבלנו. הולבשנו כראוי, וכמובן בתקופת החגים אבא דאג לכל אחד ואחד לבגדים חדשים, נעליים חדשות, והיינו הולכים אתו הבנים לבית הכנסת מהודרים ולבושים בהדרת קודש, וזאת הגאוה שאבא אהב תמיד לראות את בניו ובנותיו מסודרים ולבושים יפה.

אשרי האיש-תולדות הרבנים ואישים לשושלת מויאל והעיר בז'ו-יצחק מויאל-תשע"ו-עמ' 29-22

Une histoire de familles – Joseph Toledano-Les noms de famille juifs d'Afrique du Nord-Benaroch

AQUIBA BENAROCH-LASRY : Fils de Yamin, né à Mélila en 1925, Président de l'Association Israélite du Vénézuela. Médecin et écrivain, il a obtenu en 1964 le Prix de l'Association des Médecins Ecrivains et Artistes d'Espagne pour son étude sur l'écrivain Miguel Unamuno. Militant communautaire, il fut vice- président de communauté de Tanger de 1958 à 1964 et il poursuivit son activité

communautaire en passant ensuite à Casablanca. Il s'installa en 1973 au Vénézuela. Auteur d'un petit livre polé­mique sur l'avenir des communautés juives de la diaspora, en espagnol: "Communidades judias en la diaspora Problemática y provenir" (Jérusalem, 1987)

DAVID: Fondateur à Haïfa en 1959 de la nouvelle et militante association des Originaires d'Afrique du Nord qui avait rompu avec les anciennes associations accusées de modération. Il prônait une lutte plus déterminée contre la disicrimination dont étaient victimes les immigrants originaires d'Afrique du Nord. Qu'il en ait été à l'origine ou qu'il en ait profité, son nom est resté liée au premier mouvement de révolte des originaires d’Afrique en Israel. Un incident banal, un policier ayant tiré sur un immmigrant marocain ivre, Yaacob Elkrief, dans l'ancien quartier arabe Wadi Salib de Haïfa, peuplé en majorité d'immigrants marocains en difficulté, la soirée du 8 juillet 1959, devait dégénérer en émeute, la rumeur circulant que la police avait tué de sang-froid un Marocain. Le lendemain l'agitation reprit de plus belle sous sa direction, les manifestations exhibant un drapeau israélien tâché de sang, se dirigeant vers le quartier général de la Police, qui parvint non sans difficultés à les disperser. Malgré ses appels contre la violence, le lendemain des dizaines de manifestants envahissent la ville haute, habitée essentiellement par la bourgeoisie achkénaze, brisant des vitrines, renversant des voitures. Des désordres semblables sont signalés au cours des jourus suivants dans les concentrations d'originaires d'Afrique dans plusieurs coins du pays. L'impact fut énorme révélant au grand jour l'existence d'un problème social et d’un fort sentiment de discrimination chez les originaires d'Afrique du Nord.

Le gouvernement réagit en nommant une commission d'enquête qui devait rejeter l'hypothèse d'un mouvement organisé tout en concluant à l'urgence de faire face au problème réél des disparités commu­nautaires. Sur sa recommandation, le premier ministre David Ben Gourion devait effectivement nommer le professeur André Chouraqui comme conseiller à la fusion des commuautés, alors que dépassé par les événements qu'il avait déclenché, David Benharoch devait retourner dans l'anonymat, accusé par ses adversaires de s'être laissé "acheter" par l'Establishment.

BENJAMIN: Un des plus actifs dirigeants de la communauaté de Tanger dans les années soixante. Commerçant, industriel, président du Casino de Tanger, et philanthrope.

MAURICE: Fils de David. Juriste et économiste né à Meknès. Après des études à Alger, il fut directeur de la Centrale Laitière de Casablanca puis chargé des exportations au groupe Danone à Paris.

ROGER: Fils de David, né à Meknes en 1934. Expert-comptable à Paris. Profes­seur de gestion financière à l'Ecole Supérieure de Commerce de Paris. Co­fondateur et directeur général de la société Europenne d'expertise comptable. Expert près de la Cour d'Appel de Paris. Sur le plan communautaire, il déploie une intense activité. Président-fondateur du Mouve­ment Juif Libéral de France qui regroupe quelques 1200 familles et s'est doté d'un centre culturel. Fondé en 1977, le M.J.L.F. qui se définit comme une des tendances du judaïsme religieux contemporain, est affilié à la World Union of Progressive Judaism. Il prône une adaptation de la vie rituelle juive au monde moderne, sans pour autant renoncer aux principes théologiques, moraux et spirituels du judaïsme tradi­tionnel, ni à sa vocation universelle telle qu'illustrée par le message toujours actuel des grands prophètes de la Bible, comme il est écrit; ״je t'ai placé comme une lumière parmi les Nations.״ Ancien vice-président de l'Exécutif Européeen de la World Union of Progressif Judaism. Vice-président de l'Alliance Israélite Universelle, vice- président de la Section Française du Congrès Juif Mondial, Trésorier du C.R.I.F. et membre du Comité directeur du Fonds Social Juif Unifié.

YEHOUDA:     Syndicaliste israélien, président du Conseil Ouvrier d'Achdod depuis plus de dix ans, régulièrement réélu sur la liste travailliste dans une ville qui vote en très grande majorité Likoud aux élections législatives et municipales. Né à Meknes, il monta en Israel enfant avec ses parents.

JOSEPH-JO: Fils de Haim, né à Meknès. Président de la Fédération Sépharade du Canada, membre de l'Exécutif de la Fédération Sépharade Mondiale, président de la Commission de la Jeunsesse. Conseiller en placements et courtier en valeurs mobilières à la Bourse de Montréal, ancien brooker à la Bourse de New York. Né à Meknes en 1942. Militant communautaire, il fut de 1978 à 1981 une première fois Président de la Fédération Sépharade du Canada, alors une des sections les plus dynamiques de la Fédération Sépharade Mondiale. Décoré en 1983 de la Médaille du Mérite et Lauréat en 1996 de l'ordre su Mérite Sépharade ״pour son engagement continu et soutenu envers les grandes causes sépharades tant sur le plan local qu'international״.

LUCIEN: Fils de Haïm, Industriel né à Meknès en 1941. Après le diplôme d'ingénieur en chimie textiles obtenu en France, il fut nommé ingénieur principal au Ministère marocain de l'Industrie et des Mines. Arrivé au Canada en 1971, il fut conseiller industriel au ministère de l'Industrie avant   de fonder en 1977 sa propre affaire "Trister Textile Ltd

, qui occupe aujourd'hui un poste de leader dans son domaine. Très

impliqué dans la vie communautaire juive, il est actuellement Président du corps des gouverneurs de la Communauté Sépharade du Quebec, groupant les anciens présidents de la communauté. Porte-parole de la commu­nauté juive auprès de la Commission gouvernementale chargée de la réforme constitutionelle. De 1985 à 1988, Président de la Communauté Sépharade du Quebec qui accueillit en 1985 le congrès de fondation du Rassemblement Mondial du Judaïsme marocain, regroupant les représentants des originaires du Maroc d'Israël, France, Angleterrre, Suisse, Espagne, Belgique, Canada, Etats-Unis, Aérique Latine, Australie et Maroc qui élit à sa tête David Amar, le Président du Cconseil des Communautés Israélites du Maroc. De 1993 à 1994, Président de l'Appel Juif Unifié du Québec (Sépharade).

DR PAUL BENAROUS: Chirugien- dentiste à Paris. Président de l'Association des Originaires d'Oujda en France qui organise un voyage annuel dans les pas du patrimoine sépharade et a organisé il y a quelques années un pèlerinage de retour aux sources au Maroc qui fut diffusé par la télévision française.

LISON: Militante communautaire à Montréal. Président de l'Ecole Maimonide, la plus belle réalisation de la communauté sépharade du Quebec. Elle a inauguré ene présence d'une délégation de la commu­nauté marocaine, le Pavillon Mohamed V de l'école en octobre 1995.

ELIE: Educateur né à Salé au Maroc. Directeur de l'Ecole Yavné de Marseille. Il a consacré son Doctorat de Troisième cycle aux relations entre ״La France et le Sionisme au Maroc, 1897-1956 (Aix-en- Provence, 1984).

PROSPER: Célèbre graphiste israélien spécialisé dans la publicité et les relations publiques. Lauréat de nombreux prix Mili­tant sépharde convaincu, il a assuré la campagne d'affichage des Panthères Noires et du mouvement Oded lors de plusieurs campagnes électorales pour la Knesset. Vice-président de l'Union des Origianires de Meknès et membre de la direction de l'Union Mondiale des Originaires d'Afri­que du Nord fondée par Shaul Bensimhon.

 MOCHE BAR-ACHER: Universitaire israélien, né au Tafilalet, monté jeune en Israel, éduqué dans le cadre de la Alyat Hanoar. Président de l'Académie Hébraï­que. Professeur à !'Université Hébraïque de Jérusalem, ancien responsables des études juives à l’Université. Linguiste de répu­tation internationale, il se consacre actuel­lement à une recherche approfondie sur la traduction traditionnelle des textes sacrés en arabe dialectal juif marocain. Auteur d'une étude sur "La composante hébraïque du judéo-arabe algérien, le cas des communautés de Tlemcen et Aïn- Ténouchent". Militant dans le Parti National Religieux, il fut sollicité à plusieurs reprises pour être membre de la Knesset, mais s’y refusa toujours. Un des membres du Comité Scientifique du Centre de Recherches sur le Judaïsme Marocain fondé par Robert Assaraf en 1995.

CHALOM BAR-ACHER: Docteur en Histoire, maître de conférences à lUniversité Hébraïque de Jérusalem. 11 a consacré sa thèse de Doctorat à l'institution de Naguid (chef de la communauté) au Maroc aux 17-18èmes siècle. Auteur de nombreuses études sur le judaisme marocain éditées par le ministère de l'Education. Il a édité de nombreux livres sur l’histoire des Juifs du Maroc. En hébreu: "Les Juifs dans le Maroc Chérifien, du XVJème siècle à nos jours (Jérusalem, 1987); "Les Juifs d'Espagne et du Portugal au Maroc (14921753־), le Livre des Takanot (Jérusalem, 1991) et en français "Cent ans de Judaïsme marocain", recueil de textes sur l'histoire et la culture des juifs du Maroc au cours du dernier siècle (Jérusalem, 1993).

MEIR BAR-ACHER: Né à al־Rachidiyya au Maroc en 1955, arrivé enfant en Israël. Maître de conférences au département de Langue et Littérature arabes à l'Université Hébraïque de Jérusalem. Il a consacré sa thèse de doctorat au Coran: "Etudes sur l'exégèse Chi'ite-immanite du Coran aux III־IVèmes siècle de l'Hégire. Chercheur à l'Institut Ben Zvi de Jérusalem.

GENERAL ABRAHAM ALMOG: Né à Jérusalem. Fils de Eliahou Benaroch, un des pionniers de la alya du Maroc qui arriva dans la ville éternelle en 1922, venant de Sefrou. Ancien commandant des blindés de Tsahal.

MICHEL: Fils de Raphaël. Président de société, né à Casablanca en 1950. Après des études de Droit et d'expertise comp­table à Nice, il fut le directeur financier d'une société de textile, avant de s'installer aux Etats-Unis où il a fondé à New York en 1984 une société commerciale spécia­lisée dans l'exportation de produits de haute technologie américaine. Depuis 1991 président de la société de logiciels infor­matiques Eurotronics Company.

Une histoire de familles – Joseph Toledano-Les noms de famille juifs d'Afrique du Nord-Benaroch- page159-162

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

פברואר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« ינו    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

רשימת הנושאים באתר