Joseph Toledano- Benblila-Benbuach-Ben Bouamoud-Ben Bouhaziza-Ben Burhimat-Ben Chanan-Benchaya-Bencheton
BENBLILA
Nom patronymique d'origine arabe, indicatif d'un trait de caractère: l'homme qui a une (mauvaise) manie. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté uniquement au Maroc.
BENBUACH
Nom patronymique d'origine arabe au sens difficile à cerner, il semble bien que cela soi: une altération de Buas, l'homme qui embrasse (trop). Le nom est attesté au Maroc au XVlème siècle, figurant sur la liste Tolédano des patronymes usuels à l'époque. Au XXème siècle, nom très peu répandu, sinon disparu.
BEN BOUAMOUD
Nom patronymique d'origine arabe au sens difficile à cerner. Il est possible qu'il dérive de 'arnid, patronyme porté par les Musulmans, textuellement la colonne, et au figuré le chef, ou au contraire, l'opprimé. Le nom est attesté au Maroc au XVlème siècle, figurant sur la liste Tolédano des patronymes usuels à l'époque. Au XXème siècle, nom très peu répandu sinon disparu.
BEN BOUHAZIZA
Nom patronymique d'origine berbère, textuellement le fils du bleu, le fils de l'homme aux yeux bleus. Le nom est attesté au Maroc au XVlème siècle, figurant sur la liste Tolédano des patronymes usuels à l'époque. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté uniquement au Maroc.
BEN BURH1MAT
Nom d'origine arabo-berbère au sens difficile à cerner, il semble que cela soit une altération de Ben Brihmat, le diminutif affecteueux de Abraham en berbère, Brihmat. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté uniquement au Maroc.
BEN CHANAN
Nom patronymique d'origine arabo-hébraïque, indicatif d'un trait de caractère, composé de l'indice de filiation Ben et du très ancien prénom masculin Cha'nan qui en hébreu signifie l'insouciant, l'inconscient du danger. Selon Larédo il s'agit d'un nom d'origine phénicienne ayant pour sens le fils de celui qui soutient. Autre forme sans doute identique: Benshanoun. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté au Maroc (Safi, Mogador, Sefrou, Fès, Oujda, Casablanca).
YOSHUA: Négociant originaire de l'Atlas installé à Safi au début du XVlème siècle.
BENCHAYA
Nom patronymique d'origine hébraïque, contraction de Yéshayahou, prénom biblique illustré par le prophète de la consolation et de la Rédemption finale d'Israël, Isaïe, et qui a pour sens Dieu délivrera, ancien prénom tombé en désuétude et devenu nom patronymique au XVÏÏIème siècle avec l'ajout de l'indice de filiation. Au XXème siècle, nom extrêmement rare porté uniquement au Maroc (Rabat, Tétouan, Casablanca).
- ISRAËL: Rabbin et enseignant célèbre né à Rabat, première moitié du XIXème siècle. Bien que disposant d'une grande fortune, il fut exempté selon la règle des impôts communautaires, car ne s'occupant uniquement que de l'étude de la Torah, grâce à l'intervention en sa faveur de rabbi Yossef Elmaleh de Mogador. Il fut ensuite appelé à servir de rabbin par la communauté de Gibraltar.
JACOB: Négociant originaire de Rabat à Casablanca à la fin du XIXème siècle. Agent consulaire des Etats-Unis à Casabalnca et grand notable de la communauté opposé à sa domination par le clan des Zagury.
SAMUEL: Négociant descendant de la grande fammile de Rabat, installé à Casablanca au début du siècle. Consul du Portugal à Casablanca dans les années vingt et trente, il fut également actif dans la vie juive, siégeant à plusieurs reprises au Comité de la Communauté dans les années trente.
BENCHETON
Nom patronymique d'origine hébraïque, altération phonétique de Ben Chem Tob, textuellement le fils du bon nom, le bien nommé, celui qui a un bon renom. Dans la société juive traditionnelle intimiste, chacun était jugé en fonction des "droits de ses ancêtres", de leur bon renom, si important que le roi Salomon a pu écrire dans l'Ecclésiaste qu'un "bon renom est préférable à l'huile parfumée, et le jour de la mort à celui de la naissance." (L'Ecclésiaste, 7, 1). Toutefois Larédo retient comme explication le sens littéral du mot en arabe dialectal: les anchois. Ce surnom laudatif était le plus souvent un ajout au patronyme principal, accolé à des branches des familles Lévy et Cohen pour les distinguer des autres: Lévy-Bencheton, Cohen-Bencheton. Autre orthographe: Benchiton. Sous la forme de Bencheton, ce patronyme, très rare, n'était porté, au XXème siècle qu'en Algérie (Oranais, Algérois) et accolé au patronyme principal Lévy, il était également porté au Maroc, à Rabat et Arzila.
ISAAC: Hommme de lettres et poète contemporain de langue française né à
Rabat. Parmi les recueills de ses poèmes "Eclats" publié à Paris.
Joseph Toledano- Benblila-Benbuach-Ben Bouamoud-Ben Bouhaziza-Ben Burhimat-Ben Chanan-Benchaya-Bencheton
ספינת אגוז יגאל בן נון-גילויים חדשים על טביעת הספינה אגוז במרוקו-סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה, מאי 2019, גיליון 1
ספינת אגוז יגאל בן נון
גילויים חדשים על טביעת הספינה אגוז במרוקו
סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה, מאי 2019, גיליון 1
בלילה סוער של חורף 1961 טבעה הספינה אגוז ועליה 44 עולים שניסו להבריח את גבולותיה הסגורים של מרוקו. התחקיר שערכו מוסדות המדינה לא שאל את השאלות הקשות על נסיבות הטביעה. כשמסירים את הלוט מעל לנסיבות מתגלה סיפור כואב ומורכב.
בהמלצת ראש המוסד מינתה ממשלת ישראל את אליעזר שושני לחקור את נסיבות הטביעה. דו״ח החקירה שהוגש כתשעה שבועות מהאסון אינו אלא שיר מליצי המהלל את שליחי המסגרת וקינה על עליבותה של יהדות מרוקו שיש להצילה בכל מחיר בטרם פורענות. השליחים מתוארים כמשיחים הבאים להציל עדה מרודה ומנוונת שחיה בעיירות ובכפרים ואנשיה ״פשוטים ואביונים, תמימים ונאמנים ותפילתם תמימה, המאמינים בגאולה ובשיבת ציון ככתוב״ הוא ראה את שליחי ישראל כתחליף ראוי להנהגה של היהדות הלבנטינית שרמתה נמוכה. לטענתו: ״אין ביהדות הזו הכוח הפנימי שיקיים אותה בתנאים קשים של אפליה, נגישות ושמד. לפי שעה אין הדברים חמורים כל כך, אבל הם עלולים להחמיר פי כמה״.סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה, מאי 2019, גיליון 1
קליפת אגוז במצולות
הפיכתה של מרוקו למדינה עצמאית לוותה בהבטחות רבות של שוויון ליהודים אך הם לא הורשו לצאת מהמדינה. המאמצים לפתיחת שערי מרוקו בפני המבקשים לעלותלארץ הביאו לטביעתה של הספינה אגוז ועליה עשרות עולים. תחקיר נסיבות המקרה נותר גנוז בארכיונים והוא מותיר שאלות לא מעטות//יגאל בן-נון.
הספינה אגוז
ספינת העולים אגוז טבעה בחוף הים תיכוני של מרוקו בלילה שבין 9 ל־ 10 בינואר 1961 כשעל סיפונה 48 נפשות. ממצאי חקירה רשמית על נסיבות הטביעה לא פורסמו מעולם אך חיפושים בארכיון משרד החוץ, בארכיון הציוני, בארכיונים פרטיים ובעדויות של גורמים נוספים מגלים חלק גדול מהסיפור.
לנוכח מציאות חדשה
ב־ 1956 קיבלה מרוקו את עצמאותה מצרפת, והסולטן מוחמד החמישי קיבל את התואר מלך מרוקו. התנועה הלאומית המרוקנית הייתה להוטה להציג את המדינה הצעירה כמקום שוויוני הפתוח למרוקנים בני דת משה, ובמסגרת זו אף מונה היהודי ד״ר ליאון בן זקן לשר הדואר. עם קבלת העצמאות עזבו צרפתים רבים את המדינה וכך נפגעה שדרה חברתית של בעלי מקצועות מנהליים וכלכליים שהיו חיוניים למדינה, וגברה נחיצותם של היהודים. כדי למנוע את יציאתם מהמדינה נמנעו השלטונות מלהנפיק להם דרכונים, וכך למרות מצבם הכללי הטוב החלו היהודים לחוש מחנק במרוקו.
באותן השנים ביקשה מדינת ישראל להביא אליה עולים חדשים, ורצונה השתלב עם החשש של יהודי מרוקו מן השינויים שעברו על המדינה. מי שסייעה להפוך את הרצונות האלה למעשה הייתה ׳המסגרת׳, רשת מחתרתית שהקים המוסד בצפון אפריקה, שהופעלה על ידי שליחים מישראל ופעילים מקומיים. המסגרת הבריחה עולים דרך אוג׳דה בגבול עם אלג׳יריה, שהייתה בשליטה צרפתית, ולאחר מכן דרך שתי המובלעות הספרדיות, סאוטה )סבתה( ומלייה, בחוף הים תיכוני ודרך העיר הבינלאומית טנג׳יר. כאשר נסתמו דרכי יציאה אלה התבצעה הברחת היהודים באמצעות ספינות מבריחים מנקודות שונות בחוף הים התיכון לגיברלטר. בין עצמאות מרוקו ל־ 1960 יצאו את מרוקו 54,295 יהודים בדרכים מחתרתיות באמצעות המסגרת.
במשך שנת 1960 ניהלה ישראל מגעים אינטנסיביים עם שלטונות מרוקו לפינוי מאורגן של הקהילה. ב־ 28 במרס 1960 נפגש יעקב כרוז, יד ימינו של ראש המוסד איסר הראל, עם מהדי בן ברכּה, שמפלגתו הרכיבה את ממשלת השמאל במרוקו, ונוצרו הבנות בין שתי המדינות ביחס להגירת היהודים תמורת פיצוי על הנזק הכלכלי שייגרם למרוקו כתוצאה מעזיבתם. כשבועיים לאחר מכן נפגש שליחו של יורש העצר, בן סאלם גסוס, עם גולדה מאיר לשם תדרוך הישראלים במגעיהם עם בית המלוכה בנושא ההגירה הקולקטיבית. ב־ 11 באוגוסט 1960 נפגש אלכסנדר איסטרמן, עוזרו של נחום גולדמן, יו״ר ההסתדרות הציונית, עם יורש העצר מולאי חסן, והנסיך הסכים ליציאה קולקטיבית של יהודים בחסות ארגון הומניטרי . בסוף ,1960 עד ימים ספורים לפני האסון, התנהלו מגעים קדחתניים שסיכמו את התמורה שתשולם למרוקו על הפגיעה הצפויה בכלכלתה כתוצאה מיציאת היהודים.
במקביל למגעים אלה התקיימו במשרד החוץ בירושלים דיונים על התגובה הראויה למניעת יציאתם של יהודי מרוקו. ההתלבטות העסיקה את המוסדות היהודיים והישראליים שטיפלו ביציאת יהודי מרוקו. הם ידעו שרק מגעים דיפלומטיים דיסקרטיים עם הארמון עשויים להניב תוצאות, ובמקביל העריכו שלחץ ציבורי פומבי ישפיע על החלטות השלטונות, אך גם עלול לסכן את עצם קיומם של המגעים החשאיים. למרות שההסכם עמד כבר לביצוע, המשיך המוסד להוציא משפחות עולים במחתרת באמצעות ספינה לא כשירה להפלגות, דבר שגרם לטביעתה.
להתפרץ לעלות
כבר מסוף שנת 1959 חלה תפנית בעמדת הגורמים הישראליים שטיפלו בהגירה ממרוקו. הם התייאשו מן הדיפלומטיה החשאית של הקונגרס היהודי העולמי וחששו שהשלטונות מוליכים אותם שולל בעניין הנפקת דרכונים ליהודי מרוקו. לעומתם סבר גולדמן שממדים גדולים של הגירה חשאית יעוררו את התנגדות השלטונות, שעד אז העלימו עין מן הפעולות המחתרתיות. ראשי המוסד והסוכנות היהודית לא האמינו שאפשר להגיע להסכם כזה ללא הפעלת לחץ על מרוקו. ראש המוסד, איסר הראל, החליט ליזום עימות עם השלטונות והצליח לשכנע את ראש הממשלה בן גוריון בנחיצותו של מעשה ראוותני שיפנה את דעת הקהל בעולם נגד מרוקו. כך התבטא אפרים רונאל, מפקד המסגרת בצפון אפריקה:
בשיקולים השונים של שיטת העבודה חזרנו לפעמים לרעיון של ריכוז גדול של יהודים מתפרצים לעלות, מתוך מחשבה שהם יעצרו על ידי שומרי החוק ויעמדו למשפט. הנחנו שהבאת יהודים רבים, בהם נשים וילדים, למשפט ולמאסר תחייב את השלטון לתת את דעתו לתהודה שתהיה לעניין בתחום המדינה ומחוצה לה, דבר שבוודאי לא היה רצוי לו, שכן הוא מעמיד פנים שהוא מקיים שלטון מתקדם ומקנה זכויות שוות לכל האזרחים לרבות לאזרחיו היהודים- ) ארכיון המדינה, משרד החוץ, (4324/5
