ארכיון יומי: 9 במאי 2013


גולה במצוקתה – יהודה ברגינסקי

גולה במצוקתה – יהודה בראגינסקי. ראש מחלקת הקליטה

ביקור בצפון אפריקה, 1955.

הספר ראה אור בסיוע הוצאת הקיבוץ המאוחד ומשק יגור – נדפס בישראל שנת 1978.

הצוותות לא הורכבו מאנשי מחלקת הקליטה שעבודתם היא הקליטה בארץ. בצוות פעלו אנשי מחלקת העלייה ומחלקת ההתיישבות. גרניקר שהיה בדרך כלל מן המקלים, לא מצא עצה והשתתק. החלטתי אפוא להסתכן ולהתערב. אמרתי כבדרך אגב :

" אומנם הרב יותר בוגר מהגיל המותר. אבל בתקנות המיון הוגבל הגיל רק מטעמים פיסיים, לצורך ההתיישבות בארץ ; אבל הרב ימשיך, לכל הדעות, לשמש רב בעדתו, ועל כך תהיה פרנסתו ".

צוות המיון הרגיש שלא בנוח ואנשיו טענו כי ניתנו הוראות ותפקידים של אנשי הצוות להתנהג לפיהן. ההוראות חוברו בידי עובדי הסוכנות ואולי גם לממשלה הייתה יד בהן. האנשים שקבעו את ההוראות היו קשי לב, לא ידעו או לא התחשבו בתנאים המקומיים ובאורח החיים של יהודי המזרח.

ישבנו בשתיקה, בושים להביט איש בפני רעהו. כיצד נהין להשאיר את העדה בלי רבה, שהיה גם המורה המלמד את הילדים בבית הספר העלוב, ואיך נעז להשאיר רב בישראל עם משפחתו שאיבד בגלות המרה ? ואז, לאחר השתיקה המביכה, הרים ידידי מן " החלוץ " בפולין את ראשו ומלמל : " נו, נוותר במקרה זה ".

הוקל לכולנו, אולם עד היום אני משוכנע שהייתה זאת רק התחשבו אישית בי…….

עבודת המיון נמשכה, אך לי כבר לא היה עניין בה. ידעתי שלא אוכל להתערב בכל מקרה ולא אוכל לתקן את כל עיוותי הסלקציה. והלא אותו מקרה אירע לעיני בצוות אחד בלבד, והרי פעלו צוותות רבים ואיך אוכל לקחת חלק בכולם ?

יצאתי לטייל בכפר, והנה באחד המורדות הנוחים אשר שימש מקום מפגש לתושבים ראיתי דבר שאת פשרו לא תפסתי. במעגל ישבו עשרות גברים ונשים שוחחו בלחש איש עם רעהו. ביניהם, על האדמה המאובקת, שכב אישה מבוגרת עטופה בבגדים רחבים, פניה מכוסים בחלקם הגדול, והיא מתייפחת חרש, פולטת מלים בודדות בתוך בכייה העצור.

מדי פעם אימצה את ידיה אל גופה וברוב צער גלגלה את עצמה באבק. סברת לתומי שהיא חולה נכפה, אולם הוסבר לי שהיא מתגוררת עם משפחת בתה הנשואה, הבעל המבוגר ומספר בני המשפחה גדול מן המותר לפי תקנון העלייה, והיא אינה נכללת ברשימה……

מה אנו עושים ? חשבתי. רוב בני הכפר יעלו, וישאירו בו רק הנמושות, הזקנים, החולים והנכים. הם יתפזרו וודאי הגטאות מרוקו אצל קרוביהם, ואישה זו הזקנה הבודדה, תיאלץ לחפש קורת גג ופת לחם.

הרי זה ממש רצח ! ומה תחשוב המשפחה של צוות המיון, על ישראל ועל העם היהודי, שהביאוה לנטישת האם ? ומה יחשבו עלינו, על האשכנזים, הבאים להכניס סדרים ולהתקין תקנות.

המיון בכפר נסתיים. נפסלו משפחות אחדות ואנחנו, האורחים, הוזמנו להתכבד בארוחת צהרים. על השולחן הופיעו שתי התרנגולות המרוטות כשהן מבושלות. הוגשו פיתות וגם משקה חריף – ערק. בעת הארוחה נשמעה מעבר הכניסה שירה מוזרה.

מקהלת נשים עמדה שם ופרטה באצבעות על השפתיים. הצלילים היו משונים. מעודי לא שמעתי קולות כאלה. יצאתי החוצה והנשים התביישו במקצת, אבל המשיכו ביתר עוז. סיום הסלקציה עבר, ומי שקיבל אישור, יעלה, אם ירצה השם, אם לא יחול קיצוץ נוסף בממדי העלייה. 

הערב ירד כאשר עמדנו לצאת את הכפר. לפני שנכנסנו למכונית הסתכלתי סביב ; אור לא נראה, גם הבתים לא נראו. הכפר היה שטוח כאדמת מישור. רק על אחד הגגות הנמוכים הבחנתי בדמות גבוהה. היה זה אחד מערביי הכפר שיצא להסתכל סביבו לפני רדת השמש.

בשעה מאוחרת הגענו עייפים למרקש. ויתרנו על ארוחת הערב ובהדרכתו של גרניקר הלכנו לבית מלון שבכיכר המרכזית, לא הרחק מהמסעדה " פראנס " שלא מזמן נזרקה לידה פצצה והיו קורבנות. המלון " טזי " נהל על ידי גברת צרפתיה בעלת " עבר " עשיר.

המשרת שהולכנו לחדרים השה שמן מאוד, לבוש לבן, ודמה לסריס. המלון היה נקי כביכול, אך הצחנה האיומה מבתי השימוש שלמטה הגיעה עד לקומה השנייה והדירה שינה מעינינו.

בבוקר, לאחר הקפה והלחמנייה הצרפתית, יצאנו שוב לדרך. הפעם בכיוון אחר, אל הכפר זרקטין 50-60 קילומטר ממרקש. הכפר עני, לא ראיתי בו שום בית ולא כניסה למקום מגורים. לא נמצא בו מקום להקביל את פנינו, את האורחים הכבודים.

מתחת לכיפת השמים ניצב שולחן ארוך מעץ שהתפוקק מרוב ימים, מכוסה שכבה עבה של לכלוך ואבק. ליד השולחן הזה נעשתה עבודת המיון, כמו אתמול, והפעם בפחות פסילות.האנשים כאן נראו חזקים יותר, שזופים ויפים יורת. המארח שלנו, אחד מחברי ועד הקהילה המקומית, בעל מכנסיים קצרים, זועות מגולות, לבוש בלויים אך בעל הדרת כבוד עצומה.   

מבנה גופו מפותח, פניו אמיצים ועטורים זקנקן קצר, ממש לוחם עברי קדום. לאחר פעולות המיון הוגשה לנו ארוחת צהרים. כאן לא היה זכר לתרנגולות. בקערה הוגשו לנו עשרות ביצים מבושלות ברמץ לוהט. הן היו חמות מאוד וקשות כאבנים.

הפיתות נאפו זה מקרוב והוגשו לנו כשפיסות פחת עץ חרוך דבוקות בהן. המארח ניגש אל כל אחד מאתנו ושפך לפניו, על גבי השולחן, מלח אפור וגבישי ובירך אותנו לתיאבון.

Communautes juives des marges sahariennes du Maghreb

Communautes juives des marges sahariennes du Maghren

Edite par M. Abitbol

Institut Ben zvi pour la recherche sur les communautes juives d'Orient

Yad Itshak Ben-Zvi et l'Univesite Hebraique de Jerusalem

Lucienne Saada

UN TYPE D'ARCHIVE "LES CHANSONS DE GESTE"

Dans les societes juives et musulmanes d'Afrique du Nord on ren- contre des usages de poesies chantees rapportant des faits historiques globa'lement denomes par les mots de contes ou de gestes; on en a denombre quelques lines qui sont: la geste de la conquete de 1'Ifriqya dont il existe au moins une version en Tunisie, une geste de la Kahena1 que Ton peut localiser en Algerie, des variantes de la geste hilalienne en nombre impressionnant et non encore calcule et enfin une geste du Joseph biblique que j'ai recueillie a Djerba dans le quartier le plus ancien, celui de Hara Seghira

            Kahena: Ce prenom est aujourd'hui interdit en Algerie pour les filles.

            Joseph biblique: Dans le milieu musulman et ibadite de Ghardaya, ce prenom masculin n'est pas donne volontiers aux garcons, le Joseph biblique ayant eu de gros problemes

La geste des Banu Hilal, la seule que j'ai etudiee est contenue dans un texte poetique tantot ecrit, tantot oral aux multiples variantes et connu de tout le monde arabe depuis les Emirats jusqu'aux confins occidentaux du Maroc. Le fait que ce texte etait deja, du temps d'Ibn Khaldoun, chante dans les campements d'Ifriqya, incite a croire qu'il avait ete fixe voila au moins six cents ans; il rapporte pratiques et proces d'une quinzaine d'annees de vie sociale stricte, dense et agitee, vue a travers un voyage oriente; lorsqu'on dit que ce texte est connu, on peut preciser qu'il 1'est avec reserve, reticence voire mefiance et sans conviction; pour ceux qui n'ont pas eu a faire exister ce docu- ment, la geste est, comme dit Braudel, le fait divers qui ne fait pas de bruit; en effet, sous une couverture litteraire, le texte cense rapporter des evenements du Haut Moyen-Age et maintenu au cours des siecles comme genre litteraire, a tout de meme charriee faits politiques et in formations sur les relations humaines.

 On verra le rapport que cette chanson de geste entretient avec les choses et les gens des marches sahariennes et non sahariennes et le lieu des traces de Hilaliens Juifs subsistant de nos jours; neanmoins, l'evenement accepte et classe demeure presque ignore.

Comment est-on arrive a 1'ouverture de cette problematique simple en prise directe avec les "structures totalisantes du sens"? D'abord en multipliant le nombre des variantes puis en reflechissant sur les faits mal expliques ou lacunaires, en se laissant interpeler par un texte dont les acteurs ant une grande "surface sociale", en effectuant un va et vient entre les deux "tandems", observation et langage oral, observation et langage ecrit, en bousculant les idees recues, en inver- sant les images toutes faites, enfin en deplacant son propre regard, de sorte que l'on a ete amene a chercher une "typologie des pratiquessignifiantes" de la civilisation decrite par la geste; de plus, des travaux d'approche sur le geste, 1'euphemisme, les proverbes, et d'autres litte- ratures marginalisees comme celle du bon usage dans la langue arabe, devaient conduire, face au texte complexe de la geste, a etudier son rapport avec l'histoire et a la considerer comme objet d'archive; enfin "l'illusion de la transparence quotidienne" fonde en quelque sorte la ideologie a travers un texte qui, dans une forme narrative lyrique et polemique est a la fois une communication et une pratique.

פתגמים ואמרות ממקורות שונים

 

 

אלף פתגם ופתגם – משה ( מוסא ) בן-חיים

بارك الله في الذار الوسيعه والمره المطيعه والفرس السريعه

 

בארכ אללה פי(אל)דאר (א)לוסיעה ו(א)למרה(א)למֻטיעה ו(א)לפרם(אל)סריעה.

יברך אלוהים את הבית המרווח, את האשה הציתנית ואת הסוסה המהירה.

 שלושה דברים אלה, מניחים את דעתו של הגבר.

 

الجوز رحمة ولوما بيجيب فحمه

 

א(ל)ג׳וז רחמֵה ולו מא בג׳יב פחומה.

הבעל הוא חסד גם אם לא יביא לביתו חתיכת פחם.

 ״הבעל בעל גם אם יביא עדשים לקדרה״(כתובות עה׳ עמי א).

جوزك بعليك وجوزك بوطيك وجوزك على المزبله يرميك

 

גיוזה בֹעליכּ וג׳וזב בוטיכִּ וג׳וזכּ עלא(א)למזבלה ירמיכִּ

בעלך ירוממך, בעלך ישפילך ובעלך למזבלה ישליכך.

 ״אין אשה כשרה אלא העושה רצון בעלה ״ (תנא דבי אליהו רבה).

 על האשה לכבד את בעלה.

Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון

הרצאתו של ד"ר יגאל בן נון במסגרת סדרת הרצאות של עמותת אני ישראלי באביב 2013. ההרצאה עוררה עניין רב ודיון ער, והיא השלישית בסדרה הכוללת בין היתר את הרצאותיהם של יהושע סובול, עמוס נוי ושלמה זנד.

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מאי 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר