ארכיון יומי: 22 במאי 2013


יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות.א.בשן

           3  יחסם של חכמי מרוקו לאמונות עממיות.מתוך הספר " מחקרי אליעזר " פרופסור אליעזר בשן

החלטת מועצת הרבנים.

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

הנושא נדון בכינוס הראשון של מועצת הרבנים במרוקו שהתכנס בשנת תש"ז, והרצה עליו הרב שאול אבן דנאן. החכם יליד פאס שהתמנה ב – 1941 כחבר בבית הדין הגבוה ברבאט ומ – 1949 עד 1964 היה ראש בית הדין והרב הראשי של יהודי מרוקו. עלה בסוף ימיו לארץ ונפטר בה ב – 1972. החכם הצביע על הנספחים השליליים והאינטרסים הכספיים הקשורים בהילולות. התחיל בדברים אלה :

" חגי נדבה ומועדי קודש הלולים היו למקרא לכל עם הארץ, המה עצמם אומרים מקודש והם אומרים מקודש ".

במילים אחרות יש בדבריו רמז לכך שההילולות נחשבות קדושות בעיני עם הארץ. בהמשך עמד על התוצאות החיוביות והשליליות של התופעה.

" תוצאות המפעל הזה, טוב ורע, טוב גמור ורע מוחלט.

בראשי התהוות המוסדות האלה פה מארוק, היו למוסדי פתאים וגם לתמימי דרך.

אכן עתה, קיבל העניין צורה אחרת. גם נתן ביד הציבור והיה לעסק תחבולי של מו"ם להביא כסף למוצא לעניינים שונים ".

החכם ציין את הפעולות שנעשו מההכנסות : עזרה לנזקקים, לתלמוד תורה, הכשרת הדרך ומקום לקליטת ההמונים, אבל לעומת החיו שבדבריו :

הרע המוחלט בכל עיקרי הדת, כבוד אלקים הסתר דבר אין רצון לבארם

באמת ראוי לומר על זה המשל שאומרים לצרעה : לא מעוקצך ולא מדובשך. וגם תקרי הלולים , אלא חלולים, אבל מה נעשה כבר הרגש הזה נסתפח בלב ההמון, ונעשה להם כיסוד האמונה, גם הדת נתנה ביד תועלת הממון וקשה לעצור הדבר מכל וכל. בכן, טין לנו רק לצמצם העניין ולקבוע בו גדרים ומשמרות מבלי יוסיף לגדוש, והיה לשחוק והיתול לפני חרדי הדת, ולפני בעלי השכל והמדע

חוברת ברית מספר 29..אמנון אלקבץ העיר תיטואן – ירושלים הקטנה

אמנון אלקבץ

העיר תיטואן – ירושלים הקטנה

טמודא – Tamouda)

חוברת ברית מספר 29

 בין שאר רבניה המפורסמים של תיטואן אנו מונים, את ר' יצחק בן-וואליד(ראה להלן), ר׳ יוסף אדהאן – "שופריה דיוסף", ר׳ יעקב כלפון, – "משפטים צדיקים". אליהם יש להוסיף רבים אחרים כמו ר' וידאל ישראל, ר' משה הלוי, ר' מנחם נהון, ועוד, על כן נקראה תיטואן, "ירושלים הקטנה". רבנים אלה ידעו ליצוק דפוסי חיים של קהילה מלוכדת, כשבליבם פועמים רגשי-הייחוס של ספרד הנאורה. הם מצאו את האיזון בין השמרנות לפתיחות, בין הקודש לחול, הן בתוכם והן בין הגויים שבקרבם הם חיים, כמו שהיה נהוג בימי תור הזהב בספרד. מעניין שתיטואן היתה אחת הערים הבודדות שלא נסחפה אחר תעמולתו של שבתאי צבי, ור' יעקב ששפורטס עמד על כך בספרו. חכמי העיר היו גם חכמים וגם משכילים רציונאליים, ולא שעו לאותות משיחיים שנפוצו לרוב, וכינו את אותם "שבתאים" שנהרו אחר תורתו, "המינים והאפיקורסים".

רבנים אלה הקימו מוסדות צדקה ולימוד תורה, והיו ציונים בנימי נפשם. בשנת 1863, כאשר נפוצה השמועה בקרב יהודי תיטואן, על "רכישת ארץ ישראל ע״י בית-רוטשילד" האנגלי, כדי לחדש בה את המדינה היהודית, קמה התעוררות לאומית רבה בקרבם. ייסדו את המקומון "לידתו של עם־ישראל" שהביא להם את בשורת הציונות, ומשלחת של נכבדים הגיעה להקביל את פני משה מונטיפיורי בעיר טנגייר, בדרכו לא״י "לבצע את העסקא". בין לבין, הצליח מונטפיורי להשיג "דאהיר" (צו מלכותי) מאת המלך מולאי מוחמד, לביטול הגזרה של ההליכה יחפים מחוץ למלאח של תיטואן. מתוך הערכה לתרומתה ולשיתוף הפעולה של הרבנות המקומית עם בית המלוכה בעת ביקורו של מונטיפיורי, הכריז הכתר המרוקני על הרבנות הראשית המקומית, כמוגנת מטעם החוק.

פרסומה הרב של קהילת יהודי תיטואן כבעלת איכות תרבותית הפתוחה לעולם המודרני המתרחב, הביא לכך שאנשיה נחשבו כאנשים משכילים, גם בעיני עצמם. אולי זאת היתה הסיבה שבקרב חברת "כל ישראל חברים" (כי״ח) הפאריסאית, הוחלט שבית הספר הראשון של רשת Alliance בעולם, יפתח דווקא בתיטואן שבמרוקו. סיבה נוספת היתה שבשנת 1860, כבשו הספרדים את תיטואן למשך שנתיים. עם הכיבוש, עזבו המוסלמים את העיר ונותרו בה תושביה היהודים. אלה הזמינו אליה את הספרדים כדי להצילם מהתנפלויות וממקרי-השוד שנהגו בהם שכניהם המוסלמים, שהתמקמו מסביב לעיר. נתון זה אפשר לכי״ח לפעול בקרב הקהילה היהודית ללא כל התנגדות מוסלמית. משהובאה ההצעה בפני ועד הקהילה, קמה התנגדות רבה בקרב רבני-העיר.

חששם היה שההשכלה תרחיק את התלמידים מלימוד התורה ומהמסורת הדתית שאפיינה את הקהילה בעיר, ותביאם לידי חילון והתבוללות, ואולי אף תרחיקם ללמוד בבתי ספר זרים. מי שדחף והכריע לטובת פתיחת בית הספר של כי״ח, היה הרב נהון אליו הצטרף ר' יצחק בן-וואליד (המוהריב״ו), גדול רבניה של יהדות תיטואן לדורותיה. הרב בן-וואליד האמין שע״י שיפור רמת השכלתם הכללית של יהודי העיר, יחול גם שיפור במצבם הכלכלי, וניתן יהא לקדם גם את מעמדם המשפטי, ע״י כך ישולבו במסגרת החברה הכללית. תמיכתו בחברת כי״ח, היתה כדוגמה לחיקוי אצל רבנים אחרים בכל ערי מרוקו. ואמנם בשנת תרכ״ב (1862), נפתח בתיטואן בית־ ספר "אליאנס" הראשון של החברה. זה היה חוד החנית, וראשון החלוצים בשינויים שיהדות מרוקו תחווה בצעידתה לקראת ההשכלה, המודרנה, והקדמה לעתיד.

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה זצוק"ל

קהלת צפרו

רבי יונה משה נבון

רבי יונה סעדיה נבון

כוללות ירושלים ת״ו

 ה׳ תקס״ב תקס״ד (1802 1804)

הראשון בנו של רבי בנימין והשני היה כנראה בנו של רבי אפרים. שניהם בני דודים והיו נכדיו של בעל נחפה בכסף רבו של הגאון חיד״א ר׳ יונה משה. הראשון יצא בשליחות לארצות צפון אפריקא עם בן דודו רבי יונה סעדיה כיהן בבית דינו של רבי משה סוזין וביום ח׳ טבת תקצ״ז 1837 עלה על כסא הרבנות וראשון לציון בירושלים ר׳ שאול אביטבול רבה של עיר צפרו מסר בידם כתב המלצה בטבת תקס״ב ושמו נזכר בר"ת בראש אמי״ר שאול ישועה אביטבול. במכתבו מסביר מצב התקופה ההיא בעיר צפרו שכל בעלי הבתים ברחו לכפרים הסמוכים ורמז על זה במליצתו ״זי׳ד יהיר עושה בעברת זדון״ נראה שהוא אמהאווס שר"י שעשה שמות בעם ישראל כמסופר בספרי ההסטוריה על תקופה זו. מלבד מסמך זה של ר׳ שאול אביטבול. יש עוד מסמך אחר מזוגא דרבנן הללו כשהיו בעיר פאס אל רבי שלמה אביטבול. במכתבם זה ממליצים על שליח עצמאי מירושלים לעודדו לסומכו ולסעדו.

שבחו אהובים ורוממו לאל, יתר שיאת ויתר עז הלולו, אשר במושב יקרו טרף באלפי והעלה לגורלו. כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו, שם שם לו דירה בתחתונים ויט שם אהלו, צבי היא לכל הארצות. מקודשת בעשר קדושות, עד כי יבוא שילה, כי יעקב בחר לו יה, ולו נתן את ישראל עבור בגבולו, לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו, ארץ ממנה השלוחים יוצאים וחלים בכרמים. כרם ה׳ צבאות בית ישראל נחלת חבלו, באו טובים לקבל טוב לטובים, לקדושים אשר בארץ המה יושבי בצלו.

 לחזק בריחי צעריה ומלקחיה ומחתותיה כי יתן כפיר קולו כאשר שמענו כן ראינו באגרת שום מקדושי עליונים רבני וגאוני עיר עוז לנו ירושלים תוב״ב ע״י צירי אמונים מבני היכלא דמלכא צירים חדשים ומקודשים מוקפץ חומת חזקת בתי אבות וראשי סנהדראות עטרות וטיבון, הראשון אדם החכם השלם והכולל. מוה״ר כמוה״ר יונה משה נבון, וזה סיני שני בקודש החכם השלם והכולל מוה״ר כמוה״ר יונה סעדיה נבון יש״ץ.

זכינו לקדשם עפ״י הראיה ולא זזנו מחבבן חיבת הקדש וחיבת ביאה. ביאת שמשן וביאת אורן, איש לפי מהללו, תמן תנינן את כל תוקף הצרות מכי רמו צערי בצערי בת ציון ופריץ חיות שולח בם, מהם אפעה ושרף מעופף ומין הדומה לו, כל כי האי ריתחא בקום עליהם אנשי בליעל השקום סף רעל, ושללו כל שללם מחוט ועד שרוך נעל, מי מדד כשעלו, ונשמע וימס לבבנו, ולא קמה עוד רוח באיש ואור חשך באהלו, ואנחנו קמנו ונתעודד ונשכח עניינו ולחצנו. מאשר עברו עלינו המים הזדונים משברירי ברירי, זד יהיר עושה בעברת זדון, הישאג אריה ביער וטרף אין לו, ונוספה נחלתינו בשנת היוב״ל נתמעטו אוכלוסינו, ושחה לעפר נפשנו דיו לאבל שיעמוד באבלו. ונפן ונעל לשם קדושת ארצנו נחלת אבותינו. ונקריב את קרבן ה׳ נדבה חדשה. ונדרים ונדבות מהגבייה הכוללת שעלה הכל לסך אלף ותשע מאות אוקיות מכ״ט, יהיו לרצון לפני ה׳ תמיד על גוזליו ירחף ויזכור בי בציר המה לרחם ציון לבנות חומות ירושלים כי יבוא שילה, החו׳ פה צפרו בטבת שנת נשבעת לדוד באמונתן לפ״ק בסדר והקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען ארץ מגוריהם אשר נרו בה.

הרב המובהק כמוה״ר שלמה אביטבול נרו׳ יאיר …

הדא אמרה… שמיעה שיש בה ידיעה מהגעתינו לחט״ו פה פאס יע״א, אין שופ״ר תלי״ת בל אותו היום לא ירדו גשמים אין טיפה יורדת מלמעלה של״י אך בזאת מנסי הרוח רוח קשה וחזק די גרמא כי כל ראשי אברים היא גופא קציי״א וקא פסיק שדר״א ולא סגי בלאו הכי משום חולשא דאורחא אף כי הזמן בטוב נחנו נעבור חלושי״ם הדבר ק״ו לעתות באל והימים האלה לפום חורפא… לא נצרבה אלא לקבילינהו בשמחה, והן עתה באן נמצא ובאן היה אחד מתושבי עה״ק ירושלים תוב״ב מפרחי כהונה שייף עייל שייף נפיק, הין נבון וחכם כמה״ר דוד הכהן נרו׳ הוא ההולך קדמת אשור למח״ק חנותנו במדבר נא גבור בארי יקום לעודדו ולסעדו בבל הבא מידו הטובה…. להיותו איש עני ואביון כל ימיו בצער הולך וצוע״ר ר״ל נ שב ״ע להרע ול״ו ימי״ר נע ונד ממקום למקום… והן בעון לא די צערינו וצרתינו בתוך לבבינו אגב מטלטלי אף נעים ונדים בנוד הקנה…. בי בשאנו לעצמינו לא היינו ראויים לאותו מעשה לרוץ אורח לדלג על ההרים ולקב״ץ על הגבאו״ת לפי רוב חולשת מונינו, ורצוננו היה טב למיתב בבית מלאה ספרים לילה ביום על התורה ועל העבודה, האמנם אנוסים היינו למען ציון ולמען ירושלים. ונוסף נחלתינו כי זה האיש בא בקרוב מע״ק ירושלים תוב״ב מפיו יקרא את כל דברי הציר״ה צרת הבת ירושלים ודאבה נפשינו ותחינו וכל רמ״ח אברינו, שרפי״ם עומדים על שמועות רעות בצוק״י ירושלים רבו מהרב״ה, אין די באייר ולא הלבלר בקולמוסו, השיגה ידו דבר דבר אחת מני אלף צרות רבות ורעות וכמה נפשות יקרות באות ומאירות נלב״ע ומבת בצורת ויוקר השערים לא יכלון מגילות, בכי על כל אלה חיליתי פ״ק בעשר חלות שישתדל וישגיח לקבץ על הגבאות נדרים ונדבות העשויות לרמב״ה זיע״א וע״ק ירושלים ת״ו דשליחא לידינו במקום אשר אנו שם יבואו לידינו ובא שברו נמייה. הנה מעתה להרב כמהרש״א גדול השלום. לידידיו מר חתנו הי״ו שר האל״ף לכל בני הישיבה ישצ״ו בנהר שלום לידידינו רב שלמה אלבאז שייר באייר לידידינו ה"ר מסעוד יצ״ו תשלומי כפל, לידידינו הרי יאודה אלבאז שלם ישלם שבעתיים. לידידינו הגזבר הנאמן כמה״ר ישראל עולייל ישצ״ו בנהר שלם, לה״ר אברהם אסודרי יצ״ו שייר וגדול ובזאת ובזאת לה״ר אברהם תראג'ומאן באייר ובחי״ת לכל יחידי סגולה יחד כולם יהא שלמא רבה וישישו בשמחה כי״ר לאחרון אחרון חביב הבן יקיר… ה׳ עמור ישצ״ו… ועל דבר שלשה ספרים זה היום אנו מצפים להרי יצחק ן׳ הרוש לשלוח אותם על ידו, והוא עשה שלא כהוגן והלך בלא ידיעתינו מה בידינו לעשות. בעהי״ת ביום מ״ש אם יהיה איזה אדם בראשון נקיים מצות שלוח…

כ״ד נאם ב' הצעירי״ם בצעריך ירושלים, ע״ה ב״ה והוא

הצעיר יונה משה נבון איש צעיר ע״ה ב״ה יונה סעדיה נבון

ס״ט.

مقالات باللغة العربية

جنازة ابراهام السرفاتي| يهود المغرب والعلاقة مع السلطة

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

מאי 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר