גולה במצוקתה – יהודה ברגינסקי

גולה במצוקתה – יהודה בראגינסקי. ראש מחלקת הקליטה

ביקור בצפון אפריקה, 1955.

הספר ראה אור בסיוע הוצאת הקיבוץ המאוחד ומשק יגור – נדפס בישראל שנת 1978.

הצוותות לא הורכבו מאנשי מחלקת הקליטה שעבודתם היא הקליטה בארץ. בצוות פעלו אנשי מחלקת העלייה ומחלקת ההתיישבות. גרניקר שהיה בדרך כלל מן המקלים, לא מצא עצה והשתתק. החלטתי אפוא להסתכן ולהתערב. אמרתי כבדרך אגב :

" אומנם הרב יותר בוגר מהגיל המותר. אבל בתקנות המיון הוגבל הגיל רק מטעמים פיסיים, לצורך ההתיישבות בארץ ; אבל הרב ימשיך, לכל הדעות, לשמש רב בעדתו, ועל כך תהיה פרנסתו ".

צוות המיון הרגיש שלא בנוח ואנשיו טענו כי ניתנו הוראות ותפקידים של אנשי הצוות להתנהג לפיהן. ההוראות חוברו בידי עובדי הסוכנות ואולי גם לממשלה הייתה יד בהן. האנשים שקבעו את ההוראות היו קשי לב, לא ידעו או לא התחשבו בתנאים המקומיים ובאורח החיים של יהודי המזרח.

ישבנו בשתיקה, בושים להביט איש בפני רעהו. כיצד נהין להשאיר את העדה בלי רבה, שהיה גם המורה המלמד את הילדים בבית הספר העלוב, ואיך נעז להשאיר רב בישראל עם משפחתו שאיבד בגלות המרה ? ואז, לאחר השתיקה המביכה, הרים ידידי מן " החלוץ " בפולין את ראשו ומלמל : " נו, נוותר במקרה זה ".

הוקל לכולנו, אולם עד היום אני משוכנע שהייתה זאת רק התחשבו אישית בי…….

עבודת המיון נמשכה, אך לי כבר לא היה עניין בה. ידעתי שלא אוכל להתערב בכל מקרה ולא אוכל לתקן את כל עיוותי הסלקציה. והלא אותו מקרה אירע לעיני בצוות אחד בלבד, והרי פעלו צוותות רבים ואיך אוכל לקחת חלק בכולם ?

יצאתי לטייל בכפר, והנה באחד המורדות הנוחים אשר שימש מקום מפגש לתושבים ראיתי דבר שאת פשרו לא תפסתי. במעגל ישבו עשרות גברים ונשים שוחחו בלחש איש עם רעהו. ביניהם, על האדמה המאובקת, שכב אישה מבוגרת עטופה בבגדים רחבים, פניה מכוסים בחלקם הגדול, והיא מתייפחת חרש, פולטת מלים בודדות בתוך בכייה העצור.

מדי פעם אימצה את ידיה אל גופה וברוב צער גלגלה את עצמה באבק. סברת לתומי שהיא חולה נכפה, אולם הוסבר לי שהיא מתגוררת עם משפחת בתה הנשואה, הבעל המבוגר ומספר בני המשפחה גדול מן המותר לפי תקנון העלייה, והיא אינה נכללת ברשימה……

מה אנו עושים ? חשבתי. רוב בני הכפר יעלו, וישאירו בו רק הנמושות, הזקנים, החולים והנכים. הם יתפזרו וודאי הגטאות מרוקו אצל קרוביהם, ואישה זו הזקנה הבודדה, תיאלץ לחפש קורת גג ופת לחם.

הרי זה ממש רצח ! ומה תחשוב המשפחה של צוות המיון, על ישראל ועל העם היהודי, שהביאוה לנטישת האם ? ומה יחשבו עלינו, על האשכנזים, הבאים להכניס סדרים ולהתקין תקנות.

המיון בכפר נסתיים. נפסלו משפחות אחדות ואנחנו, האורחים, הוזמנו להתכבד בארוחת צהרים. על השולחן הופיעו שתי התרנגולות המרוטות כשהן מבושלות. הוגשו פיתות וגם משקה חריף – ערק. בעת הארוחה נשמעה מעבר הכניסה שירה מוזרה.

מקהלת נשים עמדה שם ופרטה באצבעות על השפתיים. הצלילים היו משונים. מעודי לא שמעתי קולות כאלה. יצאתי החוצה והנשים התביישו במקצת, אבל המשיכו ביתר עוז. סיום הסלקציה עבר, ומי שקיבל אישור, יעלה, אם ירצה השם, אם לא יחול קיצוץ נוסף בממדי העלייה. 

הערב ירד כאשר עמדנו לצאת את הכפר. לפני שנכנסנו למכונית הסתכלתי סביב ; אור לא נראה, גם הבתים לא נראו. הכפר היה שטוח כאדמת מישור. רק על אחד הגגות הנמוכים הבחנתי בדמות גבוהה. היה זה אחד מערביי הכפר שיצא להסתכל סביבו לפני רדת השמש.

בשעה מאוחרת הגענו עייפים למרקש. ויתרנו על ארוחת הערב ובהדרכתו של גרניקר הלכנו לבית מלון שבכיכר המרכזית, לא הרחק מהמסעדה " פראנס " שלא מזמן נזרקה לידה פצצה והיו קורבנות. המלון " טזי " נהל על ידי גברת צרפתיה בעלת " עבר " עשיר.

המשרת שהולכנו לחדרים השה שמן מאוד, לבוש לבן, ודמה לסריס. המלון היה נקי כביכול, אך הצחנה האיומה מבתי השימוש שלמטה הגיעה עד לקומה השנייה והדירה שינה מעינינו.

בבוקר, לאחר הקפה והלחמנייה הצרפתית, יצאנו שוב לדרך. הפעם בכיוון אחר, אל הכפר זרקטין 50-60 קילומטר ממרקש. הכפר עני, לא ראיתי בו שום בית ולא כניסה למקום מגורים. לא נמצא בו מקום להקביל את פנינו, את האורחים הכבודים.

מתחת לכיפת השמים ניצב שולחן ארוך מעץ שהתפוקק מרוב ימים, מכוסה שכבה עבה של לכלוך ואבק. ליד השולחן הזה נעשתה עבודת המיון, כמו אתמול, והפעם בפחות פסילות.האנשים כאן נראו חזקים יותר, שזופים ויפים יורת. המארח שלנו, אחד מחברי ועד הקהילה המקומית, בעל מכנסיים קצרים, זועות מגולות, לבוש בלויים אך בעל הדרת כבוד עצומה.   

מבנה גופו מפותח, פניו אמיצים ועטורים זקנקן קצר, ממש לוחם עברי קדום. לאחר פעולות המיון הוגשה לנו ארוחת צהרים. כאן לא היה זכר לתרנגולות. בקערה הוגשו לנו עשרות ביצים מבושלות ברמץ לוהט. הן היו חמות מאוד וקשות כאבנים.

הפיתות נאפו זה מקרוב והוגשו לנו כשפיסות פחת עץ חרוך דבוקות בהן. המארח ניגש אל כל אחד מאתנו ושפך לפניו, על גבי השולחן, מלח אפור וגבישי ובירך אותנו לתיאבון.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

מאי 2013
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר