ברית מס 27-מבט על קהילת מראקש
פרופסור אליעזר בשן
רופאים יהודים במרוקו
לרופא הנאמן ד"ר מיכאל תורג'מן, בידידות.
ד"ר האוזר וד"ר שמידל במאה ה-19
הברון שלמה דה רוטשילד שביקר בתיטואן ב-1859, ראה את המצב הסניטארי במלאח, ושלח לשם ב-1858 את הרופא ד"ר האוזר שפעל שם במשך כשלוש שנים, אחריו ב-1861 הברון שלח את ד"ר מרדכי מקס שמידל ושילם לו 200 פראנק לחודש.
ד"ר שמידל ניתח ללא תשלום כל איש ואישה. במעמד האזכרה לזכרו של הברון רוטשילד, הוא הציע לייסד בית חולים ואף תרם במקום סכום מסוים, ובעקבותיו תרמו גם ספרדים- נוצרים מהקונסוליה בעיר. כפי שנאמר במכתב מ-1865 הוא הצטיין בגמילות חסדים." הרופא היה חיוני בתיטואן בייחוד אחרי המלחמה בה פלש צבא ספרד וכבש את העיר ב-1860. לאחר מכן חזרה תיטואן לידי השלטון המוסלמי. היהודים סבלו מהמלחמה בייחוד מהמוסלמים שהאשימו אותם בשיתוף פעולה עם האויב הספרדי. בעקבות המלחמה היו פצועים רבים בין היהודים שנזקקו לטיפול.
כפי שפורסם ב-1868 הוא ביקש מכי״ח סיוע ליהודי העיר, ובאמצעותו הועברו 1500 פרנקים למטרה זו. הוא נשא לאישה את חגיואל מגיברלטר ועבר לטנגייר. במרוקו הוא מילא גם תפקיד במערכת הדיפלומטית של ממלכת אוסטריה- הונגריה תחת פיקוחו של גיוהן דרומונד האי שכיהן בתור קונסול בריטניה במרוקו בשנים 1845 עד 1860 ושגריר בשנים 1886-1860. אחרי פיטוריו נשאר במרוקו ופעל כרופא והוא נזכר כמי שביקר ב-24 בפברואר 1888 בטנגייר את מר לוי שהיה חולה (99/253 FO) נפטר בשנת.1910
ד"ר שמידל מוזכר בתעודות שבארכיון משרד החוץ הבריטי בין 23 בפברואר 1868 עד מרס 1888
במאה ה-19 פעל במראכש רופא יהודי בשם הולצמן.
סולטאנים שנזקקו לרופאים מגיברלטר
גם בדורות הקודמים היו סולטאנים שנזקקו לרופאים אירופאים. למשל, רופאו של מולאי איסמעיל, הסולטאן הראשון מבית פילאלי ששלט בשנים 1727-1672, היה ספרדי. יש לציין כי בשנת 1826 יצא רופא אנגלי לחצרו של עבד ארחמאן הנ״ל בלוית קפטן בשם ביקלרק שתיאר את מסעם המשותף.(1828 ,Beauclerk)
הסולטאן עבד ארחמאן השני(1859-1822) נזקק לרופא מגיברלטר לטיפול רפואי שלו ושל בנו 18 בספטמבר, 9, 13, 18 באוקטובר 1845, 19 במרס 33:1846 ,29 ,99/24 FO
כך היה גם באוגוסט שנת 1859, כאשר סולטאן זה היה חולה [וממחלתו נפטר] ביקש הוזיר לענייני חוץ בשם הסולטאן ממושל גיברלטר לשלוח רופא לפאס כדי לטפל בסולטאן. ואמנם למטרה זו, הגיעו לפאס שני רופאים של הצבא הבריטי. (1859 FO 99/91 :6 August) גם בימיו של הסולטאן חסן הראשון, באו שני רופאים אנגליים לחצרו כדי לטפל בסולטאן ובבני משפחתו. האחד בשם מיור [רב סרן] Will והשני לוטננט [סגן] בשם Haynes. {מכתבו של דרומונד האי ב-26 במאי 99/192:1880 FO)
במכתבו של רבי יהושע פינטו ליצחק אבנצור ב-22 בינואר 1894 בהקשר ליהודי שהולקה 700 מלקות בפקודת מושל אכזרי, יהודים שהיו נוכחים ונאלצו להביאו למאסר, הזמינו רופא מגיברלטר שהיה במקום (413/21 FO)
לסולטאן סולימאן השני 'המשקם׳ (שלט בשנים 1822-1792) נשלח בשנת 1806 לפאס רופא אנגלי בשם Buffa .
האמון ביכולתם של רופאים אירופאים לרפא חולים, יצר דימוי כי כל המבקרים האירופאים במרוקו הם רופאים, ולפחות ציפו מהם שידעו לתת תרופות.
שמואל רומאנילי, איש מנטובה, שביקר במרוקו בשנים 1790-1786, כותב: 'לראות בעלמות השדה אמרתי כי רופא אני כל הנושא כובע בראשו לעיניהם הוא כרופא… לרופאים לבד יפתחו בתיהם ואף בחצר בית נשי המלך, והייתי מאחל אל אהל להעלות ארוכה ומרפא יותר מאיפורא״ט וגאלינו״ס.
לא רק סולטאנים נזקקו לרופאים אירופאים, גם משכבות שונות באוכלוסיה המוסלמית, היהודית והנוצרית – סוחרים ודיפלומטים – נזקקו לרופאים זרים. בין הרופאים הזרים יש להזכיר את James Curtis1803.
כמה עדויות לאישור הנחה זו: בעקבות מגפה של מחלת האבעבועות שפרצה במכנאס ב-1832, ביקש החכם הראשי של המוסלמים בעיר מיהודי בשם יהודה פארינטה, שישיג לו רופא אירופאי. פארינטה פנה לאבנצור תורגמנו היהודי של הקונסול הכללי של בריטניה שמושבו בטנגייר, כדי להשיג את הרופא המבוקש. 6 בדצמבר 1832 :52/37 FO
געיר מוגדור (אצוירה) שהייתה מרכז מסחרי חשוב בו פעלו סוחרים אירופאים ובה היו במאה ה-19 כעשרת אלפים יהודים, ביניהם בני חסות אמידים, לא היה רופא כפי שדווח באמצע המאה ה-19 ולא מי שמסוגל לרשום תרופה לחולים, למרות המחלות שרבים סבלו מהן בעיקר במלאח הצפוף וכן בעקבות שנות בצורת ומגפות.
בשנות ה-80 של המאה ה-19 היה שם רופא שויצרי שנעזר בתורגמן יהודי. רופא אירופאי הובא לעיר ב-1893 כדי לטפל בחולים עניים ביוזמתו של ראובן אלמאליח, שכיהן כנשיא הקהילה, וכסוכן קונסולרי של אוסטריה הונגריה כמו אביו הרב יוסף אלמליח.34 לפי עדותו של הרופא המיסיונר רוברט Kerr שפעל במרוקו בשנות ה-90 הראשונות של המאה ה-19, יהודים בפאס יודעים להרכיב חיסון נגד מחלות. הם אולצו לעשות זאת בגלל מחסור ברופאים זולתי המיסיונרים, שהיהודים חששו לקבל מהם טיפול.
במכתב שכתב ר' יהושע פינטו ליצחק אבנצור מ-22 בינואר 1894 הזכיר רופא מגיברלטר הנמצא במראכש (99/316 F0)
החלל שנוצר כתוצאה ממחסור ברופאים במרוקו, נוצל על ידי מיסיונרים נוצרים. היו מהם בעלי הכשרה רפואית אשר אגב הטיפול היו משכנעים את חוליהם לקבל על עצמם את הנצרות. התלות של החולה ברופאו יצרה קרקע נוחה להתנצרות.
גם משליחי המיסיון שלא היו רופאים, הייתה ציפייה מצד האוכלוסיה שיעניקו להם סעד רפואי, ולפחות יספקו להם תרופות. בתחנה של האגודה הלונדונית האנגליקנית להפצת הנצרות בין היהודים, שהוקמה במוגדור ב-1875, בראשותו של המשומד גינצבורג, פעל רוקח בשם יואב דהאן שהיה משומד ובעל אזרחות צרפתית שרבים השכימו לפתחו. הוא גילה יוזמה ויעילות בפעילותו המיסיונרית.
השפעת המיסיון הייתה עלולה לפגוע גם ברופא יהודי. לפי מידע משנות ה-80 של המאה ה-19, רופא יהודי שבא מקושטא למוגדור התנצר.
מתבקשת השאלה מדוע בקושטא, בשאלוניקי, ובמרכזים אחרים באימפריה העותימאנית אליהם הגיעו מגורשי ספרד ופורטוגל, היו רופאים וביניהם רופאי חצר עוד דורות לאחר הגירוש, ואילו במרוקו מספרם מועט.
ניתן לשער כי התשובה נעוצה בעובדה כי הרופאים שפעלו באימפריה העותימאנית למדו בדרך כלל באיטליה בה היו אוניברסיטאות ידועות שהכשירו רופאים מקומיים, ורופאים מארצות אחרות. בגלל האיסור של הכנסייה על כך שרופאים יהודיים יטפלו בחולים נוצרים, היגרו מסיימי הפקולטות לרפואה לאימפריה העותימאנית, בה היה ביקוש לרופאים.
המרחק בין האזורים הפנימיים של מרוקו לאיטליה היה רב, והיו גם הגבלות על יציאת יהודים מהמדינה. אלה שרצו לעזוב נאלצו לקבל רשות מהשלטונות והדבר היה כרוך בתשלום.