Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc- אדרעי (Adar'i) Ederi- Ajuelos, Azuelos, Azouelos
אדרעי (Adar'i) Ederi
Edery, Dray, Draï, Dery, Edrehi
Ethnique de la ville antique de Der’a (Draa), sur le fleuve et dans la. province du même nom au sud du Maroc. Cette province, qui a été l’un des plus anciens berceaux du Judaïsme marocain, bien avant l’invasion arabe, tient probablement son nom de la Palestine, du fait que les peuples sémites avaient l’habitude de donner leur nom, ou celui de leur pays d’origine, aux contrées qu’ils occupaient. Ainsi donc, on pourrait rattacher le nom de cette province marocaine à celui de ,[אדרעי] «Edre'i», l’ancienne ville dans la vallée du Jourdain, dans le territoire de Menasheh (Jos XII, 4; XIII, 12, 31; Nomb XXI, 33; Deut I, 4). Cette ville fut attribuée à la province romaine de la Syrie, après la conquête de Pompée (Eusèbe l’appela «Adraa» et les Arabes 4_cjjJ1).
A l’époque du Talmud, vers le Ille s., on trouve ce nom sous la forme araméenne de [אדרעיא] Edre'ia. Au Moyen Age, il figure dans les documents espagnols sous les formes de Adarhi, Daray, Dareha, et: au Maroc sous la graphie de [מדרעא]» «Meder'a», «du Draa» (voir No. 734).
Il existe également une famille Levi-Ederi (No. 668).
Tanhum Edre'ia ( אדרעיא ), Amora Palestinien de la première génération, au Ille s. Yer Ta’an I, 1.
Mosheh Ha-Rofé ben Abraham Edery, le plus grand poète Karaïte connu, ayant vécu au IXe s. Il naquit dans le Draa, de parents palestiniens et quitta le Maroc pour l’Orient
Mosheh Edery, rabbin du Draa, émigré en Palestine au Xle s.,, cité par Maïmonides
Abraham ben Jacob Edery, originaire du Draa, fut Grand Rabbin de Fostat (Egypte) en 1103
Mar Mosheh Edery, rabbin du Draa au Xlle s., fut l’élève de Joseph Ha-Levy Ibn Migas en Espagne, puis revint à Fès. Par sa grande piété, il fut considéré comme le précurseur du Messie
Abraham Adarhi figure comme bénéficiaire d’une maison dans le registre du partage des propriétés fait à Jerez de la Frontera, le 4 octobre 1266
Jerez de la Frontera, aussi appelée Xérès en français , est une ville espagnole située dans le sud de l'Andalousie, dans la province de Cadix. Elle est située dans la plaine de l'estuaire du Guadalquivir, à 12 km de l'océan Atlantique et à 85 km du détroit de Gibraltar. C'est une ville célèbre pour la culture de la vigne et l'élevage équin
Isaac Daray, et son fils Jacob, de Barcelone, font l’objet d’un acte de Don Pedro III, roi d’Aragon, du 24 octobre 1285
Halaf Dereha et Alazar, son frère, fils de Zaliman Dareha,. habitants d’Avila, figurent comme vendeurs d’une propriété à l’Eglise, suivant acte de vente du 22 juin 1299
Mosheh ben Khoulief Edery, rabbin à Debdou en 1607. Cohen
Shalom Edery, rabbin, membre du Tribunal Rabbinique de Fès vers 1607. Auteur de nombreux sermons et nouvelles sur divers traités du Talmud, dont le ms. se trouve à l’Ecole Rabbinique de New-York
Judah Edery, frère de Shalom (9), rabbin à Fès au XVIIe s
Hayim Edery (מדרעא), rabbin cabaliste du Draa au XVIIe s., mort à Tibériade, auteur de Sefer ha-Hesyonot «Le livre des Visions»
Abraham bar Messod Edery, rabbin à Baïzza, village près de Marrakech au XVIIIe s
Mosheh de Ishac Edrehi, rabbin cabaliste, professeur de langues modernes orientales, né à Mogador ou à Agadir vers 1771 ou 1775. A l’âge de 13 ans, il s’établit à Salé où il fut l’élève de R. Yudah Anahori. Ensuite, il revint à Mogador d’où, en 1792, il se rendit à Londres׳ où il enseigna à l’Ecole «Etz Hayyim». Quelques années plus tard, il voyagea partout en Europe et se fixa à Amsterdam où il enseigna à la Grande Ecole de la Communauté Séphardie et s’occupa de la correction dans la maison d’édition Props. Vers 1829, il se trouvait à Edinburgh. Auteur de : Y ad Mosheh, sermons (Amsterdam, 1809) ; Ma'asseh Nissim, sur le fleuve Sambattion et les Dix Tribus perdues (Amsterdam, 1818 ; Londres, 1834), édité à nouveau sous le nom de Sheerit Israel (Lemberg, 1850), An Historical Account of the Ten Tribes settled beyond the River Sambatyon in the East (Londres, 1836); Torat Hayyim, leçons sur le Zohar (Londres, 1792) ; Ma'asseh Nashim, Sermon Moral predicado en la celebración del estrenamiento de la Santa Yesiba de Hezrat Holim (Amsterdam, 1801)
Mordekhay Edery, commerçant de Meknès, venu s’établir à Elksar à la fin du XVIIIe s
Reuben Edery, rabbin notaire à Tétouan, XVIIIe-XIXe s
Mokhluf Edery, rabbin de Tibériade, envoyé en 1849 quêter au Maroc
Shalom Edery, rabbin de Fès, ayant signé en 1728, une Taqanah concernant les rabbins qui venaient quêter pour la Palestine
David Edery, rabbin originaire du Maroc, membre du Tribunal Rabbinique de Safed, ayant signé en 5632 (1872) une introduction au livre de Rabbi Isaac Bengualid, Vaoymer Yizhaq
Hayim Edery, rabbin né en 1853, Président de l’Association Rabbinique de Safed, mort en 1931.
Shelomoh Edery, rabbin «Dayan» à Marrakech, XIXe s
David Edery fut un des dirigeants de l’Association des Anciens Elèves de l’Alliance Israélite et prit une part très active à tous les mouvements de jeunesse et intellectuels à la fin du XIXe s. et dans la première moitié du XXe s. Mort à Tanger vers 1963
Joseph Edery, rabbin à Ait Fringo (Oued El Abid) au XIXe s
Jacob (Jacques) Edery, né à Safi en 1910, avocat au Barreau de Casablanca
- בן אדרעי dd (Ben Adar'i) Ben Ederi
Même nom que le précédent, avec l’indice de filiation.
- בן אוגאי Ben Ugay
Benougaï, Benughai
Nom apparemment d’origine berbère, dont le sens ne nous est pas connu.
- אוג'אילוס Ojuelos
Ajuelos, Azuelos, Azouelos
Diminutif du mot espagnol «Ojos». Signifie «Petits yeux».
Los Ojuelos est aussi le nom d’une localité dans la province de Séville. On trouve souvent cet appellatif sous les graphies : אג'ווילוס, אזווילוס, אוג'וולילו, פאג'ווילו
Abraham Ojuelos, rabbin expulsé d’Espagne, établi à Fès, figure parmi les rabbins castillans signataires des Taqqanot promulguées à Fès en 5305 (1543) et 5316 (1556). NM.
Jacob Ojuelos, fils de Samuel, rabbin à Fès au XVIIe s
Samuel Ojuelos, rabbin notaire à Séfrou en 1751
Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc– אדרעי (Adar'i) Ederi- Ajuelos, Azuelos, Azouelos
הרב יהודה ביבאס מבשר הציונות-יעל ויילר ישראל
באדיבותה ובאישורה של המחברת, גב' יעל ויילר ישראל
אלי, שנה טובה וגמר חתימה טובה לך ולכל המשפחה. אני נותנת לך רשות להעלות את המאמר לאתר כפי שתיארת לעיל. שבת שלום…10/09/2021
התמונה מאתר Maimond.com
כהונתו הראשונה של ביבאס בקורפו
בשנת 1815 הועבר האי קורפו לשליטתה של הממלכה המאוחדת והיה לחלק מן האימפריה הבריטית ברחבי תבל. בשנת 1830, הודיע רבי שם טוב אמריליו יליד סלוניקי על סיום כהונתו ברבנות קהילת קורפו, ופרנסי הקהילה החלו לחפש רב חדש. הם שמעו על ביבאס, שישב אז בליבורנו, על למדנותו, השכלתו, ייחוסו המשפחתי והלמדני והיותו תלמיד חכם ומורה הוראה ספרדי, נתין הממלכה המאוחדת ודובר אנגלית.
הקהילה היהודית נזקקה לרב תלמיד חכם המעורה היטב בענייני כלכלה ומסחר. בשל מיקומה הגאוגרפי, נוהגים שנוצרו מאז שלטון הרפובליקה של ונציה באי ומעברה לשלטון הצרפתים והבריטים, רוב פרנסתה של קהילת קורפו הייתה על מסחר בארצות רבות ועל עסקי יבוא ממדינה למדינה. רווחי המסחר של אנשי העסקים היהודים בקורפו הועילו לכלל הקהילה, גם אם במידה משתנה, בשל המבנה הקואופרטיבי-משפחתי של החברה היהודית המסורתית בכל אתר ואתר. מקדמת דנה נהוג היה בקורפו שאחוז מסוים מרווחי הסוחרים בתוצרת חקלאית הופרש לקופת הקהילה, להוצאות הצדקה לעניים מבני הקהילה ולטיפול באורחים עוברי אורח. החלטות הקהילה והתקנות בעניין המס שונו מעת לעת במאות השמונה עשרה והתשע עשרה. בתקופתו של ביבאס מימנו הכנסות קופת הקהילה מן המס גם את משכורות רב הקהילה ועוזריו, שטיפלו בתעודות ההכשר של האתרוגים. השמירה על מעמדם של סוחרי קורפו הייתה חיונית להחזקת מוסדות הקהילה וכלי הקודש שבה, עם זאת הסוחרים גם נזקקו להבנה ולאישור של תלמיד חכם מעורה בהלכה הפסוקה העדכנית ובהוויות העולם. על כן יכולות אלה נדרשו מבעל משרת הרב בקורפו, עיצבו את תפקידו ואף את אמות המידה לבחירתו.
יש לשער שההתקשרות בין הרב ביבאס לבין הקהילה נעשתה גם בעקבות קשריו המרובים עם שליחים ונוסעים שונים, שחלקם התארחו בביתו בליבורנו והמשיכו לקהילות בתפוצות ישראל. ביבאס שיתף פעולה עם מערכות קואופרטיביות, משפחות וארגונים שרשתם הייתה פרושה בקהילות ישראל באגן הים התיכון מגיברלטר ועד סלוניקי ובארץ-ישראל, כגון בני משפחת קובו, שרבים מהם היו תלמידי חכמים מכהנים ויש לשער שנתנו יד לסייע לביבאס בקבלת המשרה בקורפו.
נציגי קהילת קורפו נפגשו עם ביבאס ביריד סיניגליה שבצפון אנקונה. הצעתם לוותה בבקשה להמציא להם תעודת סמיכה לרבנות מאת רבני ליבורנו. שני הצדדים חתמו על חוזה העסקה שנכתב באיטלקית באי באב תקצ״א (10 באוגוסט 1831). הוסכם על תקופת כהונה של חמש שנים, ועל ׳שכר שנתי סך 400 טאלרים קיסריים [של האימפריה האוסטרו-הונגריתו כסף [SILVER], ולא במטבע אחר. התשלומים יינתנו בשני שיעורים כל ששה חדשים מראשי. לאחר מכן, ימים ספורים לפני ראש השנה תקצ״ב (1871), עקר הרב ביבאס לקורפו. הרב ביבאס התייצב בחזית השמירה על המסורת. למשל, הוא התנגד לחילון מטעמי נוחות, כגון של המטלטלים מטרייה בשבת, ונאבק בכוונה לשנות את מנהגי התפילה בבית הכנסת ברוח תנועת הרפורמה, כגון בהכנסת כלי נגינה או הנהגת בגדי שרד לשלוחי הציבור.
מורשתו התרבותית הרבה והמגוונת של הרב ביבאס ודאי הייתה לו לעזר בהנהגת הקהילה בתחומי התרבות, החינוך, ההלכה והרוח שעליהם הופקד בתפקידו כמנהיגה של קהילה רב-תרבותית על פרשת דרכים במקום ובזמן. מערכת היחסים בינו לבין חברי הקהילה הייתה מורכבת, עמדותיו הנחרצות ופעלתנותו הרבה עוררה הערכה ואף הערצה, אך גם התנגדות. מכיוון שעמד על דעתו, התחוללו כמה מחלוקות עקרוניות ומאבקים על סמכותו, ובהם תביעה משפטית, וניסיון שלא צלח להפחית את משכורתו. כשהסתיימה תקופת כהונתו הקצובה הראשונה ב-1846, נענה בחורף 1847 לבקשת פרנסי הקהילה ונשאר לשנתיים נוספות.
מסעות ומפגשים
הרב ד״ר יהודה ביבאס ערך סדרת מסעות ברחבי אירופה בשנים 1840-1839. ב-22 בפברואר 1839 (ח׳ באדר תקצ״ט), יצא מנמל קורפו למסעו באירופה, מלווה במקורבו, כנראה בן אחותו, יוסף בן-שילום. בתקופת מסעו לא התכוון לחזור לכהונתו ברבנות קורפו. ולכן יש לשער כי שילב במסעותיו, שנמשכו כשנה ומחצה, גם חיפוש אחר פרנסה טובה ומשרה מתאימה בקהילה אחרת. לפי עדותו, הוא היה חולף על פני ערים ואם היה ביכולתו, לא נשאר בעיר יותר מיממה, ובחר להסתיר את זהותו מרוב בני אדם, אף כי לעתים זוהה בעל כורחו בידי תלמידי חכמים וסוחרים. למשל, בחיבורו אנשי חיל סיפר: "לא הגדתי אפילו שמי ומה גם שלא נתעכבתי באחת הערים יום אחד שהוא יום שבת קדש׳. ייתכן שהמסעות נועדו להתייעצות על ציפיות הגאולה בשנת הת״ר (1840), שסערו בתודעתם של רבים, וגם במוחו של הרב יהודה חי אלקלעי. ביבאס אמר כי הוא רוצה לעורר לתיקונים בחיי החברה והרוח ולשם כך יצא למסעותיו באירופה. על פי הכרתו נסיעתו הייתה בשליחות כלל ישראל. אני משערת שרוב המניעים והסיבות נשזרו יחדיו בנפשו ובתודעתו. כמו כן הוא היה איש מסעות משחר נעוריו, ובתקופת כהונתו נסע לבקר מדי פעם את בני משפחתו וקהילות קרובות כגון באי מלטה. הוא יצא אל המסע במטרה להכיר וללמוד, להיפגש ולהשפיע על יהודים ושאינם יהודים. תוחלתו זו יצאה לפועל, עם כמה אנשים שפגש, רושמה של משנתו נחרט והם הטביעו את שמו בחיבוריהם ובמפעלם.
מסעו החל בנמל קורפו. תחילה פנה מזרחה, אל יוון, וביקר בעיר סלוניקי, ומשם צפונה, בין השאר אל העיר בלגרד. שם נפגש עם הרב אלקלעי, הוגה דעות ואיש ציבור, רב ומורה בעיר זמלין, שפרסם מהגיגיו כבר בתקצ״ד (1834). פגישתם הייתה לפני י״ט באב תקצ״ט (30 ביולי 1839), תאריך שבו חתם הרב אלקלעי על ההקדמה לספרו דרכי נועם, שכתב בלדינו על בלשנות עברית, וציטט בו לראשונה מדברי ביבאס. המפגש טלטל את אלקלעי בשל המסר החדש, הנועז והמקורי ששמע מביבאס. סמוך לפגישתם הוא תיאר את הרגשתו הנפשית-גופנית, שהיה בה זעזוע ואף חרדה, בשל תוכן דברי ביבאס השופעים (׳ועוד דברים כהנה וכהנה׳), אשר היו ׳נוראים מאוד אשר הרעידו את לבי וברכי כשלו, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה (תהילים נה 7)׳. בדיעבד התברר כי מילותיו תיארו חוויה עמוקה ומעצבת, שאכן השפיעה על משנתו ועל מסלול חייו. בעקבות מפגשם הביא אלקלעי את דבריו של ביבאס בחיבוריו והעניק להם פרשנות יוצרת. ייתכן שלפני אלקלעי עמד חיבור או איגרת כתובה של ביבאס, כיוון שהוא מזכיר הקדמה וביאור כתובים שראה וציטט מהם. אלקלעי סיגל את דבריו של ביבאס אל תפיסת עולם מסורתית ושמרנית מקובלת, וגם ריכך את משמעם המדיני בגלוי, אף שבהדרגה ובמשך השנים הפנים את משמעותם מרחיקת הלכת. אלקלעי נקט ביטויי הערצה וכבוד כלפי ביבאס, כמו גם לכבוד יהודים אחרים שנפגשו אתו, וכביבאס יצא אלקלעי למסעות תעמולה בערי אירופה.
מסרביה נסע ביבאס אל נסיכות ולאכיה ואל מולדובה והגיע אל עיר הנמל על גדות הדנובה בראילה, שבה הרצה את דבריו לפני ציבור שומעים יהודי. משם נסע לבוקרשט, שם פגש את צמד הנוסעים הסקוטים אנדרו בונאר ורוברט מקצייין, כמרים ומיסיונרים של הכנסייה הסקוטית (Church of Scotland). הם יצאו מטעמה למסע איסוף מודיעין והסברה נוצרית דתית (מיסיון בלעז), בקיבוץ היהודי הגדול בקהילות ישראל במזרח אירופה ובמזרח התיכון, ובכלל זה בארץ־ישראל ובמצרים. מתיאורי המסעות והשיחות עולה שהם השכילו לנהל שיחות על דת ואמונה בלי להכתיב את דעתם, שכן כוונתם העיקרית הייתה חקר החברה היהודית ומגמותיה. מודעים היטב לנחיצותו של שיח מועיל, נעים וסבלני, זיהו ככזה את שיחם עם הרב ביבאס מקורפו. לפי התרשמותם, הוא גם נזהר עמם במילותיו בדברו על ענייני דת ורוח. עם זאת על שאלתם מדוע יצא למסעו הם מוסרים: ׳הוא אמר שנסיעתו היא למען תועלת בני עמו המושפלים, לראות מה יוכל לפעול עבורם׳, וככל הנראה התכוון למסע של לימוד וחקר מצב היהודים באירופה ומציאת דרכים לשיפורו. בונאר ומקצייין כינו אותו בספרם:' Rabbi Bibas of Corfu. הם באו לאכסנייתו בליוויו של הבנקאי היהודי שמואל הלל. לראשונה נפגשו ביום ב׳ דראש השנה ת״ר (10 בספטמבר 1839) מבוקרשט נסע ביבאס לווינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית, שם נפגש עם חברי הקהילה הספרדית הקטנה. משם נסע אל לייפציג, שם ניסה ללא הצלחה להביא לדפוס שניים מכתבי היד שלו. ומשם נסע ביבאס אל פרנקפורט על נהר מיין. אחר כך נסע ללונדון, שבה כנראה ניסה להיפגש עם סר משה מונטיפיורי. מלונדון נסע ביבאס אל נוף נעוריו המוכר ואל מכריו בליבורנו, כדי לנוח ולתכנן את צעדיו.