סיפורי הנביאים-מוחמד בן עבד אללה אלכִּסַאאִ-תרגמה מערבית-אביבה שוסמן-2013 סיפור בריאתם וראשיתם של השדים

סיפור בריאתם וראשיתם של השדים ואבי השדים ועבודת אלוהים של השטן עליו המאֵרה

אמר וַהְבּ: וכאשר ברא אלוהים את אש־הלהט, היא האש שאין לה חום ולא עשן, יצר ממנה את אבי השדים (אלגַ׳אן), כמו שנאמר: ״ואת השדים (ג'ן) בראנו קודם לכן מאש סופת המדבר הלוהטת״ (סורה 27,15).[ وَالْجَآنَّ خَلَقْنَاهُ مِن قَبْلُ مِن نَّارِ السَّمُومِ 27] [עוד] אמר [המסרן]: ואלוהים עשה אותו ברייה עצומה וקרא שמו מארג׳, וברא ממנו את אשתו וקרא שמה מארג׳ה. בא ג׳אן אליה, והיא ילדה לו ילד ושמו ג'ן, וממנו נסתעפו שבטי השדים וביניהם השטן(אִבְּלִיס) הארור. [ועוד] אמר [המסרן]: לאבי השדים נולדו זכרים, ולשדים – נקבות, והיו משיאים זכר לנקבה, עד שהיו לשבעים אלף שבטים. אחרי כן רבו במאוד מאוד עד היותם כחול אשר על שפת הים. נשא אבליס אישה מצאצאי אבי השדים {20}, ושמה רוּחַא בת שַׁלשׁאאִיל בן אלגַ׳אן, והיא ילדה לו את בַּלאקִיס ואת קטרבה בבטן אחת, ואת פקטס ופקטסה בבטן אחת. רבו צאצאי אבליס עד מאוד, עד כי אי־אפשר היה לספרם מרוב, והיו מהלכים נכחם ללא מטרה, כזחלים, כנמלים, ביתושים, כארבה ובעופות, והיו שוכנים במערות, בחורבות, במצולות, על גבעות, בדרכים, במזבלות, במכלאות, בבארות, בנהרות, במרתפים, במנהרות ובכל מקום מתועב ואפל, והארץ מלאה אותם. אחרי כן הופיעו בדמות בהמות, פרדות, חמורים, גמלים, בקר, צאן, כלבים וחיות טרף. וכאשר מלאה הארץ בצאצאי אבליס הארור, שיכן אלוהים את אבי השדים באוויר, מתחת לשמים, ואת ילדי השדים שיכן ברקיע התחתון, וציווה עליהם לעבדו ולציית לו, כמו שנאמר: ״לא בראתי את השדים ואת בני האנוש כי אם למען יעבדוני״(סורה 51, 56).[ وَمَا خَلَقْتُ الْجِنَّ وَالْإِنسَ إِلَّا لِيَعْبُدُونِ 56]

[עוד] אמר [המסרן]: אז התגלה אלוהים יתעלה אל המלאכים לאמור: ״שני משכנות בראתי: האחד מרחמיי והאחר מחרון אפי; הביטו נא אליהם״. נעצו המלאכים את עיניהם בגיהינום, הביטו אל עמודיה, אל מדוריה ואל מיני עינוייה, וביקשו מאלוהים להודיעם למי נועדה. דובב אלוהים את הגיהינום אשר אמרה: ״אנוכי נבראתי לשמש משכן ומקום עינויים לבוגדים ולמכחשים בייחודו של אלוהים יתעלה״. אחרי כן הביטו אל גן העדן ואל מה שהועיד אלוהים בו ליושביו, ואמרו: ״אלוהינו, למי בראת משכן זה?״. ציווה אלוהים יתעלה על גן העדן לדבר ולהשיב, והוא דיבר לאמור, כמו שנאמר: ״המאמינים יעשו חיל״ (סורה 23, 1). אז אמרו המלאכים: ״למעננו נברא [גן העדן], שהרי אנו המאמינים״. הוסיף גן העדן לאמור: ״הם הענווים בתפילתם, והאוטמים את אוזנם מפני לזות שפתיים, והמקיימים את מצוות הצדקה (זכאת), והשומרים על תומת ערוותם, למעט עם נשותיהם או עם השפחות אשר בבעלותם, ועל כך לא יגונו – ואולם, החומד מעבר לכך, כל אלה פרוצים הם – והשומרים נאמנה על פיקדונות וחוזים, {זג} והמקפידים על תפילתם, הם היורשים, אשר יירשו את פרדסי גן עדן, ושם יהיו לעולמי עד״ (סורה 23, 10-2). אז ידעו [המלאכים] אל נכון כי [גן העדן] נברא למען זולתם. אחרי כן אמר להם אלוהים יתעלה: ״את המשכן הזה בראתי לשומעים בקולי, מקרב צאצאיו של זה שעתיד אני לברוא כמצוותי ובידיי, ולהפיח בו מרוחי, ולצוות על מלאכיי להשתחוות לו, ואעדיפהו על כל ברואי^,״.

אמר [המסרן]: והשמים היו מתפארים בפני הארץ ואומרים לה: ״אלוהינו רוממנו מעלייך, שהרי אנו הבריאה העליונה. אנו מקום משכן המלאכים, ובנו כס הכבוד, הכיסא והקולמוס, השמש, הירח והכוכבים, ובנו גנזי הרחמים, וממנו יורדת ההתגלות אלייך״. אמרה הארץ: ״אלוהיי, אותי פרשת להיות ארץ, ובידיי הפקדת הצמחת עצים ושאר צמחים ומעיינות, ועל פניי כוננת הרים ועליי יצרת מיני פירות. והנה שמים אלה מתפארים בפניי במלאכים אשר בראת בהם, המשבחים לך. ואני, תקפתני בדידות, שהרי על פניי אין בריות שיזכירו את שמך״. אמר [המסרן]: אז יצאה בת קול אל הארץ לאמור: ״הסכיתי, כי הנה בורא אני מאדמתך דמות שאין דוגמתה ליופי, ונתתי בה שכל ולשון, ולימרתיה מידיעותיי, והורדתי אליה את מלאכיי. אחרי כן אמלא בה את בטנך וגבך ואת מזרחך ומערבך. התפארי אפוא, ארצי, בפני שמיי על כך״. שקטה הארץ, והיא צחה ונקייה, כמו הייתה כסף הזוהר בצחותו.

השקיפו בני אלג׳אן אל הארץ ואל חיות הפרא והטרף והשרצים אשר עליה, וביקשו מאת אלוהים להורידם אליה. נענה להם אלוהים בעניין זה, ובלבד שיעבדוהו ולא ימרו את פיו. נתנו הללו את הבטחתם לכך וירדו, והם שבעים אלף שבטים, ועבדו את אלוהים יתעלה עבודת אמת זמן רב. אחרי כן החלו פורקים עול ושופכים דמים, עד כי שיוועה הארץ לאלוהים כי יצילה מהם, ואמרה: ״אלוהיי, עדיפה עליי בדידותי משיהלכו על פניי אלה הפורקים את עולך״.  אמר [המסרן]: אז התגלה אלוהים יתעלה אל הארץ לאמור: ״הסכיתי, שהריני שולח אליהם שליח״. אמר כעב אלאחבאר: ראשון הנביאים ששלח אלוהים אל בני אלג׳אן היה עאמר בן עמיר בן אלג׳אן, והרגוהו. אחריו שלח אליהם את צאעק בן נאעק בן מאךד, והרגוהו. שלח אליהם עוד שמונה מאות נביאים במהלך שמונה מאות שנים, נביא בכל שנה, והם הוסיפו להרגם. וכאשר התכחשו לשליחים, התגלה אלוהים יתעלה אל בני השדים אשר בשמים וציווה עליהם כי ירדו ארצה ויילחמו בבני אלג׳אן אשר בה. ירדו, ועמם אבליס הארור, ונלחמו בבני אלג׳אן, עד אשר כינסו אותם בבקעה אחת בארץ, שם עבדו את אלוהים עבודת אמת. אך עבודת אלוהים של אבליס, עליו המארה, הייתה רבה מעבודתם, ומשום רוב עבודתו זו העלהו אלוהים אל הרקיע התחתון. עבד [אבליס] את אלוהים שם אלף שנה, עד כי כונה בשם ״עובד אלוהים״ (אלעאבד). אחרי כן העלהו אל הרקיע השני, וכך הלאה, עד שהעלהו אל הרקיע השביעי. יש אומרים שהוא היה ביום שבת ברקיע התחתון, וביום ראשון ברקיע השני, וביום שני ברקיע השלישי וכך הלאה, עד שהיה ביום שישי ברקיע השביעי. הוא עבד אפוא את אלוהים יתעלה בכל רקיע יום אחד, וכל יום מימים אלה היה אז בשיעור אלף שנה. לפיכך היה אבליס, עליו המארה, במעמד רם ונישא בעיני המלאכים, ועת עברו לידו גבריאל ומיכאל ושאר המלאכים, היו אומרים איש לרעהו: ״אכן, נתן אלוהים לעבדו זה כוח לציית לו, במידה שלא נתן לאיש מן המלאכים״.

אמר [המסרן]: אחר זאת, וכעבור זמן רב, ציווה אלוהים יתעלה על גבריאל לרדת ארצה ולקחת מלוא החופן אדמה ממזרחה ומערבה, ממישוריה והריה, למען יברא ממנה ברייה חדשה, אשר יעשה אותה הטובה שבבריות כולם. נודע הדבר לאבלים, עליו המארה, ירד ועמד באמצע הארץ ואמר לה: ״הוי ארץ, להשיאך עצה באתי״. אמרה הארץ: ״ומה עצתך, ראש הסגפנים?״. אמר: ״חפץ אלוהים לברוא ממך ברייה אשר יעדיף אותה על כל בריותיו, ואני ירא פן תמרה אותה ברייה את פי אלוהים, ויענישה בעונש גיהינום. וכבר שלח אלייך את גבריאל לקחת חופן [ממך לשם כך], והיה כאשר יבוא אלייך, השביעיהו לבל ייקח ממך מאומה״. אמר [המסרן]: וכאשר ירד גבריאל, עליו השלום, קראה לו הארץ לאמור: ״הוי גבריאל, [נשבעת אני] בשם מי ששלחך אליי; בל תחפון ממני מאומה, כי יראה אני פן יברא ממני ברייה, וזו תמרה את פיו ויענישה בעונש גיהינום״. אמר [המסרן]: הזדעזע גבריאל משבועה זו, שב ולא לקח ממנה מאומה, וסיפר זאת לאלוהים יתעלה, שהוא היודע כול. שלח אלוהים יתעלה את מיכאל למען יביא לו את החופן, ומצבו היה כמצב גבריאל. שלח את עזראאיל, מלאך המוות, וכאשר עמד לקחת ממנה מלוא החופן השביעה גם אותו, כפי שהשביעה את גבריאל עליו השלום. אמר לה מלאך המוות: ״חי עוזו ותפארתו של ריבוני, לא אמרה את פיו בדבר אשר ציווני״. אז לקח ממנה מלוא החופן, מכל אזוריה: המתוקים והנאים, המלוחים והמרים, הטובים והמאוסים, ומכל גוניה, וכך נבראו כל בני האדם מאותו החופן. ובשוב מלאך המוות עם החופן, עמד על מקומו ארבעים שנה ולא הוציא הגה מפיו. אז הגיעתהו הקריאה מאת אלוהים יתעלה: ״הו עזראאיל, מהו הדבר אשר עשית?״, אף שהוא [כלומר, אלוהים] היודע כול. סיפר לו [מלאך המוות] את הקורות אותו עם הארץ, ואז אמר אלוהים: ״חי עוזי ותפארתי, ברוא אברא ממה שהבאת בריות, והשלט אשליט אותך על נטילת נשמותיהם משום מיעוט רחמיך״. שם אלוהים יתעלה את מחצית אותו חופן בגן עדן ואת מחציתו בגיהינום, כמו שנאמר: ״אני אלוהים הגוזר דין, ואיש לא יגזור דין עליי״.

סיפורי הנביאים-מוחמד בן עבד אללה אלכִּסַאאִ-תרגמה מערבית-אביבה שוסמן-2013 סיפור בריאתם וראשיתם של השדים