יהדות המגרב: רפאל בן שמחון- מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו

המשוררים והפייטנים

במאות ה־18 וה־19, נודעו במרוקו רבנים ־משוררים שפעלו בתחומי פרשנות המקרא, בהגות וקבלה, בספרות המוסר ובשירה. בתחום זה של השירה, חוברו עשרות ואולי מאות ספרי שירה אשר חלק מהם נדפס כבר. תוכן שירתם היה על חגי ישראל, על י״ג עיקרים, על הגלות הארוכה והמרה, קינות ותוכחות, וגם על אישים ונגידים.

בין הרבנים המשוררים, אפשר למנות: ר׳ דוד בן חסין, ר׳ יעקב אבן ־צור, ר׳ רפאל משה אלבאז, ר׳ יעקב בירדוגו  ר׳ יעקב ב״ר משה טולידאנו. גם על השירה הדידקטית חוברו הרבה שירים: ר׳ ברוך אברהם טולידאנו, ר׳ משה אבן צור ועוד…

ר׳ דוד בן חסין תפ״ב־תקנ״ב(1792־1722) מכנאס, מחבר הספר ״תהלה לדוד׳׳ נדפס לראשונה באמסטרדם בשנת תקס״ו. המהדורה השניה נדפסה ע״י חוטר המחבר ר׳ אהרן בן חסין בשנת יתפא״ר(1931) דפוס יאודה ראזון כאזאבלנקא ר׳ דוד בן חסין חיבר עוד חיבורים נוספים בתחום ההלכה: מקומן של זבחים, מגדול עוז, שתיל דוד ועוד כתבים נוספים מפוזרים ברחבי תבל. על תולדות המחבר נכתב הרבה ראה: חכמי המזרח, עמי 105־90 ;מלכי רבנן, אות ד, דף כה, עט׳ ב;אברהם אלמליח, חכמי ספרד;מזרח ומערב, כרך ב׳תרפ״ט;מאמרו של אליהו מלכא ״ר׳ דוד חסין ושירתו בתוך מקורות השירה, עט׳ 211־224 ;זעפרני, שירה, עמי 150173176 ;(ראה הערה 12).

ר׳ יעקב אבן־צור (יעב״ץ) 1753־1673 פאס, מחבר ״עת לכל חפץ״ נדפס בנא אמון (אלכסנדריה)־תרנ״ח ע״י חברת דובב שפתי ישנים בהשתדלותו של הרב רפאל אהרן בן שמעון רבה של מצרים . היעב״ץ היה משורר, מליץ ובעל כושר הבעה בכתב, חיבר ספרים רבים ובהרבה תחומים: שו״ת בשני חלקים בשם מוצב״י (משפט וצדקה בישראל), (פסקי דינים, עט סופר (נוסח תיקון שטרות), לשון לימודים (קובץ אגרות). ראה: זעפרני, שירה, בהרבה מקומות בספר;מלכי רבנן, אות י, עמ׳ סד;הרב מ. עמאר, מזרח ומערב ב׳, בר אילן תשל״ט;פאס וחכמיה, ח, א, עט׳ 350.

ר׳ רפאל משה אלבאז תקפ״ז־תרנ״ו 1896־1823 צפרו. מחבר ״שיר חדש״ – מליצות בעברית ובערבית, ״קול בוכים״-קינות על פטירתם של אישים שונים. שני הספרים, נדפסו בשנת תר״ץ (1930). מהדורה של שיר חדש וקול בוכים יצאה בפעם השניה ע״י הרב שמואל בן הרוש מצפרו. לרב ר. אלבאז, ידיו רב לו בתורה שבכתב ובתורה שבעל־פה, בנגלה ובנסתר, בשירה, בדרשנות, בהסטוריה, אסטרונומיה, מתימאטיקה ועוד. חיבר שורה ארוכה של ספרים בהרבה תחומים. על חייו ותולדותיו ראה: קהלת צפרו, ח. ד. עט׳ סו;מלכי רבנן, אות ר, עט׳ קז. על שירתו עיין: זעפרני, שירה, עט׳ 169.

ר׳ יעקב בירדוגו המכונה החכם או אל־חכם , מכנאס. חיי במאה השישית. חיבר קובץ שירים, פיוטים וקינות בשם ״קול יעקב״ ונקרא שמו בישראל ״מעבר יבק״. הספר נדפס לראשונה בלונדון בשנת תר״ט (1849) בהשתדלות ר׳ אברהם חלואה ור׳ משה טולידאנו. המהדורה השניה יצאה בהשתדלות הרב שמואל בן עמרם, יליד מכנאס, היום תושב נתניה. לספר מצורף פס״ד בשם הלכתא למש״יחא שנדפס בשנת תר״ד (1844). ספר נוסף של המחבר הוא ״יגל יעקב״־ליוורנו, תרי״ב (1822) והוא כולל גם כמה שירים של ר׳ יעקב אדהאן ממכנאס (ראה: חמד אלהים) עיין: מלכי רבנן, אות י, עט׳ ע;זעפרני, שירה, עמי .167 (ראה הערה 12)

ר׳ יעקב ב״ר משה טולידאנו. תרכ״ח־תרפ״ב(1868־1922) מכנאס. היה מו״צ ודיין, חיבר ספר שירים ותנים בשם ״יגל יעקב״. הספר נדפס בשנת יתפא״ר (1931) ע״י בנו מאיר טולידאנו שהיה יו״ר חברת יחזקאל במכנאס. הספר צורף לספר הפיוטים ״ישמח ישראל׳׳. הרב הנ״ל חיבר גם ספר שו״ת בשם״קהלת יעקב״ ונדפס בהשתדלות הרב יוסף משאש וצורף לספר ״נר המערב״ של ר׳ יעקב טולידאנו, רבה לשעבר של תל־אביב־יפו ושר הדתות בממשלתו של דוד בן גוריון. ראה ההקדמה שבספר קהלת יעקב; זעפרני, שירה, עט׳ 166.

ר׳ ברוך ב״ר אברהם טולידאנו, היה דיין ומו״צ במכנאס. חיבר ספר שירה דידאקטית (דינים משו״ע ואור״ח) בשם: ״רינה ותפלה׳׳. הספר יצא בירושלים בשנת תשל״ג(1973). המחבר היה משורר נשגב ותלמודי עצום, חיבר מספר ספרים: שאלו לברוך, גילו ברעדה, ויאמר ברוך ועוד ספרים רבים. המחבר עלה לארץ והייתה מנוחתו כבוד בשנת 1981 (מחבר הספר הזה היה תלמידו כאשר הרב היה מלמד תשב״ר).

ר׳ משה אבן־צור, חי במאה הה׳ בסאלי, שהה תקופה ארוכה בפאס ובמכנאס. היה משורר ומקובל, חיבר ספר שירה דידאקטית בשם: ״מערת שדה המכפלה״, ראשי אותיות של שם הספר, מסמלות את שמו של המחבר-(מ. ש. ה.). החיבור הוא קיצור ספר: ״אוצרות חיים״ למהרח״ו (ר׳ חיים ויטאל). הספר נדפס פעמיים בירושלים בשנת תר״ע עם פירושים. על תולדות חיי המחבר ועל שירתו, ראה: פאס וחכמיה, ח, א, עמ׳ 353 ;זעפרני,שירה, פרק שביעי עט׳ 129 מלכי רבנן, אות מ׳, עמ׳ צא־ב.

אחרי אלו, קמו בדורנו אנו, במאה ה־20, עוד רבנים ומשוררים והרחיבו את היצירה הרוחנית־תורנית, הן בתחום השירה והן בתחום הדת וההלכה, אבל בתחום השירה, היו מקרים בהם חלק מהמון העם, נמשך אחר השירה הערבית ומנגינותיה, אף על־פי שחלק מתוכנה היה ניבול פה ודברי הבאי, על־כן, כדי להרחיק את ההמון ממכשול זה, הרבה רבנים־משוררים נחלצו וחיברו שירים והתאימו אותן למנגינות חול ערביות.

על הניגונים הזרים ושירי עגבים כותב ר׳ יוסף בן־נאים מפאס, בהקדמתו לספרו ״נפלאותך אשיחה״:

״ועוד שראיתי איזה ניגונים בלשון ערבי, נעימים ומתוקים, ודבריהם הבאי, והוללות וסכלות, ניבול פה, לשון מדברת גדולות, ולעריבות הניגון, חושקים אותו בני־אדם, ושאינם נשמרים, מלהוציא מפיהם דברי נבלה, מי המרים המאוררים… וזאת היתה נסיבה גדולה, שעוררה בי רוח השיר, קום כתוב לך את השירה״. .

מטרת הרבנים הייתה, להרחיק ככל האפשר את היהודי מן השירה החילונית, ותהא היא ממקור ערבי, מקומי או ממקור מערבי מיובא מאירופה, שיוקרתו מרובה ופיתוייו גדולים עוד יותר. על־כן, בהקדמתו לספרו ״הטיבו נגן״ (קובץ שירים), מבטא מחברו המשורר והפייטן ר׳ רפאל אדרעי (אלפאסי) ממכנאס, את הסתייגויותיו מן השירה ואת חששו הרב שמא ייסחף אף־הוא אחר טעמיו ואהבתו למוסיקה ולשירה, ויבוא בכך לידי טעות, אך יראת־שמים הממלאה אותו וכן התלהבותו הדתית גוברים על היצר־הרע  וכותב:

״הגם שאין בי מאומה, עם כל זה זיכני ה׳ לחבר השירים כפי קט שכלי הדל, ואומר לא אחדל, יען רבו בזמן הזה, יודע נגן, כינור עם נבל ורוח השיר קשקשה בחבי, כפעמון וסעיפים וחזיונות כים נגרש לבי, ורוח מרחפת על משבריו וגליו בהטיבו את הנגינות המנגן. . . ונמשך לב רק כמוני לתשוקת הניגונים ההם, שערבים לשומעיהם, על־כן זחלתי ואירא, פן יסור מאחרי ה׳ הנכבד והנורא, העירוני רעיוני להמיר שירי עגבים רק בטוב שירה וזמרה. . . ונגזלה שנתי כל הלילה התחפש רוחי לקום לחבר שירים ויעוררני כאשר יעיר איש משנתו, קום קח עטך עט דודים לחבר שיר ידידות״.

ר׳ יוסף בן נאים, תרמ״ב־תשכ״א, (1882־1961) פאס. היה אחד מטוביה הרבים של העיר ההיא. היה אספן גדול של ספרים וכתבי־יד נדירים ועתיקים. חיבר שורה ארוכה של ספרים־ארבעים ושבעה חיבורים במספר ובכל התחומים, ביניהם גם ספר שירים בשם ״נפלאותיך אשיחה״ המהווה מחזור־שנה לחגים, שבתות ולאישים, אבל גולת הכותרת של ספריו הוא הספר ״מלכי רבנן״ ביבליוגרפיה של חכמי צפון־אפריקה. ראה עליו: א. אלמליח, אוצר יהודי ספרד;פאס וחכמיה, ח, א, עט׳ 322־23 ¡נוהג בחכמה, מבוא לתולדותיו מאת הרב משה עמאר, עמי 105 ¡זעפרני, שירה, עט׳ 172, 167.

ר׳ רפאל אדרעי המכונה ״אלפאסי״, יליד מכנאס. היה פייטן מעולה גם משורר. התפרנס מיגיע כפיו והיה ספר. אצלו הסתפרו רוב תלמידי־חכמים והאנשים האמידים. הפייטנות הייתה אצלו כתחביב ולא התפרנס ממנה כרוב הפייטנים. גם בשמחות הסכים ללכת רק אצל תלמידי־חכמים ואנשים יראים. חיבר קובץ שירים בשם ״הטיבו נגף׳ . המחבר הכניס לחנים ומנגינות חדשות ומודרניות אירופאיות. חיבר גם קצידה על היטלר. המחבר נפטר בחודש סיון תש״ך. הספר יצא לאור בשנת תרפ״ט (1929) בדפוס מסעוד שרביט ועמרם חזזאן בפאס. זעפרני, שירה, ע׳12־13. (ראה הערה 9)

״הבעיה העיקרית שהעסיקה את הסופר ואת מנהיגיה הרוחניים של מכנאס, היא השמירה על אמונת ישראל והגותו תוך שימור זהות המסורת הפיוטית היהודית ותכליותיה. יותר מאשר בכל תקופה אחרת, ריחף עליהן אז איום ההשפעות הזרות, שפעלו בעיקר דרך אמצעי המוסיקה והשיר . . . ולכן יש להרחיק את היהודי מן השירה החילונית״ , כך כותב זעפרני, שירה, עט׳ 12.

יהדות המגרב: רפאל בן שמחון- מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו