ארכיון יומי: 10 במרץ 2022


מהן אותם מלים-אשר כנפו-קידוש לפורים

קִדּוּשׁ לְפוּרִים

 

יֵשׁ לִי חִדּוּשׁ

אֲנִי אוֹמֵר קִדּוּשׁ

לוֹקֵחַ תַּ'יָיִן לֹא שִׁכּוֹר עֲדַיִן

מְקָרֵב לָפֶה

לְמָה אֲנִי מְצַפֶּה?

 

אָה כֵּן! בִּמְחִילָה אֲנִי מְתַקֵּן

סַבְּרִי מָרָנָן

(אֲנִי כָּזֶה מְחֻנָּן!)

הַנִידוּ חֲבֵרִים תַּ'רֹאשׁ

חִשְׁבוּ עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ

בַּרְנַשׁ חָבִיב שֶׁכָּזֶה

הָיָה שָׁמֵן, לֹא כָּזֶה רָזֶה

 

הָיָה מֶלֶךְ, בָּחוּר כָּאֶרֶז

לְזִכְרוֹ שִׁיר אֲנִי חוֹרֵז

אָמַר לְמַלְכָּתוֹ וַשְׁתִּי

בּוֹאִי עִמָּנוּ"- כּוֹסִית תִּשְׁתִּי

 

כֵּן? אָמְרָה לוֹ הַחֲמוּדָה

'תָּה"מַשְׁאִיר אוֹתִי גַּלְמוּדָה

תָּמִיד מוֹצִיא לִי תַּ'מִּץ 

וְ"עַכְשָׁו עַל חֶשְׁבּוֹנִי מַשְׁוִיץ?

 

שְׁתֵה לְבַד יָא אַהְבָּל

לַחְתִּיחָס אֵלֶיךָ חֲבָל

אַתָּה לֹא בָּרָמָה שֶׁלִּי

עוֹדְךָ קָטָן"בִּשְׁבִילִי!

 

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כִּמְעַט נֶחֱנַק

הוֹצִיא מִכִּיסוֹ תַּ'אַרְנַק

הוֹשִׁיט לָהּ חֹפֶן דּוֹלָרִים

"וַשְׁתִּי! "! לֹא לִפְנֵי זָרִים!

 

אַךְ וּשְׁתֵּי סוֹבְבָה תַּ'גַּב

וּבְלִי הֵינֵד קַל שֶׁל עַפְעַף

עָזְבָה אוֹתוֹ לַאֲנָחוֹת

עִם 20.000 אוֹרְחִים לְפָחוֹת.

 

אוֹהוֹ! לָזֶה אֵינִי מוּכָן

קָרָא לְעֵבֶר הַשַּׂר מְמוּכָן

מִי הוּא הַמֶּלֶךְ כָּאן?

אֲנִי אוֹ רַקְדָנִית הַקַּן־קַן!

 

אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אַתָּה בְּצָרָה

קָרָא מְמוּכָן, אֵין כָּאן פְּשָׁרָה

אִם לֹא תַּתִּיז רֹאשׁ לַסּוֹרְרָה

יַגִּידוּ הַמֶּלֶךְ הַזֶּה פְסָארָה!

 

כָּךְ בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר נִמְהָר

אֲחַשִׁי לְוַשְׁתִּי אֱמוּנִים לֹא שָׁמַר

הִיא לְבֵיתָם מֵעוֹלָם לֹא שָׁבָה

כִּי עָרְכוּ לָהּ תְּפִלַּת אַשְׁכָּבָה !

 

אֶהְבָּלֵנּוּ לֹא יָכוֹל לְהֵרָגַע

אַחֲרֵי וּשְׁתֵּי עוֹדֶנּוּ מְשֻׁגַּע

עַל מִשְׁכָּבוֹ בַּלֵּילוֹת הוּא בּוֹכֶה

"אֶת אִשְׁתִּי וַשְׁתִּי אֲנִי רוֹצֶה !"

 

הֵבִיאוּ לוֹ קַמַּמְבֵּר וְקַשְׁקָבָל

עָרְכוּ לִכְבוֹדוֹ קִרְקָס וְקַרְנָבָל

אַךְ הוּא צָעַק לְהָמָן

אִרְגֵּן תַּחֲרוּת יְפִי, מְנֻוָּל!

 

אָז בָּאוּ לְפָנָיו כָּל הַבָּנוֹת

יָפוֹת חֲכָמוֹת גַּם שְׁנוּנוֹת

זוֹ רָקְדָה זוֹ נִגְּנָה עַל פְּסַנְתֵּר

אַךְ הַטּוֹבָה מִכֻּלָּן הָיְתָה אֶסְתֵּר

 

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִיָּד נִדְלַק

אַפּוֹ סָמוּק, אַחֲרֶיהָ דָּלַק

"אִם דַּקּוֹתִים תִּשְׁהִי אִתִּי בַּחֹשֶׁךְ

כֶּתֶר מַלְכוּת אָשִׂים עַל רֹאשֵׁךְ!"

 

אַתָּה מַצִּיעַ לִי הַצָּעוֹת מְגֻנּוֹת

אוֹתִי, אֲדוֹנִי, אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת

אִם רוֹצֶה אַתָּה לְבַקֵּשׁ אֶת יָדִי

פְּנֵה בְּהֶקְדֵּם לְמָרְדְּכַי דּוֹדִי."

 

אָז אָמַר אֲחְשִׁי לְמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי

מָרְדְּכַי – דּוֹד אֶסְתֵּר – יְדִידִי

אֶסְתֵּרִיקָה הִיא אֲהוּבַת נַפְשִׁי!

אוּלַי אֵרָאֶה לְךָ טִפְּשִׁי

 

אֲבָל הִתְאַהַבְתִּי בָּהּ מֵעַל רֹאשִׁי

תֶּן לִי, תֶּן לִי אֶת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי

מָרְדְּכַי חָשַׁב: קְצָת מְטוּרְלָל

אַךְ כְּשִׁדּוּךְ, זֶה לֹא רַע כְּלָל

 

וְכָךְ אֶסְתֵּר קְרוּעַת עֵינַיִם בַּפוּךְ

נָשְׂאָה לַאֲחְשִׁי הַמְאֻשָּׁר מֵהַשִּׁדּוּךְ

וְעַכְשָׁו רַבּוֹתַי כּוּלִי דָּרוּךְ

לְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן בָּרוּךְ…

 

מהן אותם מלים-אשר כנפו-קידוש לפורים

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי- בצורת במאראקש

אבני זכרון לקהיל מראכש

רבי שלמה בנישתי בן מו״ה יהודה, חתום בפס״ד ש׳ האמנת״י תק״ו(1746). מל״ר, קיז טור א, (ואולי הוא רבי סלאם הנכר להלן).

רבי יוסף בנישתי ״מרבני מראקש במאה חי חמישית ששית. בזמן המגפה בש׳ תקנ״ו (1796), מתו הרבה מהמגפה שהייתה אז במראקש. בניהם גם ממשפחתו של הרב, והוא היחיד ששרד מבני משפחתו. לאחר המגפה באו אצלו מראשי הקהל של מראקש ושכנעו אותו שעליו לשאת אישה כדי להניח זרע ושם לבני משפחתו, השיאו לו בתולה חשובה, ונולד לו ממנה בן והוא מוה״ר ישראל בנישתי״, מל״ר נט טור ד.

רבי סלאם בנישתי נוסח המצבה: נתבש״מ שנת תר״ב (1842).

רבי ישראל בנישתי נוסח המצבה: נתבש״ם בש' תרל״ד [1874]. הוא בן הזקונים של הרב יוסף בנישתי הנז״ל, שנולד לו אחרי שמתו בניו עקב מגיפה בש׳ תקנ״ו(1791).

רבי מאיר בנישתי להלן נוסח המצבה: האי שופרא דבלי בארעא המו״ן כה״ר מאיר בן לאותו צדיק כמוה״ר שלמה בנישתי זצ״ל ,שנפטר לבית עולמו תרנ״ס [1899].

רבי חיים בנבנישתי ״היה חי בזמנו של רבי יעקב אבטאן שנלב״ע תרל״ג זלה״ה. ולפי מל״ר חי קרוב למאה ועשרים שנה. בלילה אחד התעורר באמצע הלילה, וציוה על בניו להוליכו לביתו של רבי יעקב אבטאן זלה״ה, הבנים מלאו את מבוקשו. נשאוהו לבית הרב, ואמר לו: עד מתי אתה לא מתבייש להתפלל בתפילין פסול שחסרה בו אות בתיבה פלונית … ותכף בו במקום בדקו את התפילין ומצאו כדבריו״. מל״ר, לד טור ג. נוסח המצבה בחתיכת שיש זעירה: מצבת הה׳ הש׳ חיים בנישתי, נתבש״מ י׳ לחודש תשרי שנת תרס״ד (1904).

רבי יעקב בנישתי נוסח המצבה: כאן נח נפשיה של החכם השלם כמוה״ר יעקב בנישתי, נלב״ע שבת קודש תמוז תרס״ג(1903).

מעבר לכתוב לעיל מצאתי במלכי רבנן, דף עא טור ג, כתוב בזה״ל: ״כה״ר יעקב בנישתי ז״ל, בבית ׳עקד׳ הספרים של משפחת אלבז שבעיר צפרו. ראיתי כתב יד ישן, ויש שם פירוש על איזה מאמרים. ובסופו כתוב בזה״ל: זה מספר כ״י של הר״ר יעקב בנישתי מראקסי״. לא ידוע אם זכה הכתב יד להוצאה לאור מסיים הרב מ״ר.

כן איתרתי עוד כמה מהמצבות של המשפחה, אך במרביתם הן שבורות או הכתב בהן נטשטש ולא ניתן ללמוד מהן כלום.

רבי יצחק בנישתי נוסח המצבה: עין תדמע על האי שופרא דבלי בארעא. חבל על דאבדין, שלם ומידתו שלימה בכל מידות אשריו נוח לבריות, תוכו כברו יראת ה׳ אוצרו אשר קדשוהו שמים. אוי ביא- ביא נזעק במר על הלקח ארון האלוקים הח׳ הש' והכולל יצחק בנישתי, נלב״ע שנת תער״ב (1912).

רבי חביב בנישתי נוסח המצבה: מצבת הזקן הכשר חביב בנישתי ז״ל. נלב״ע ח׳ תמוז שנת התרע״ה (1915).

רבי יוסף בנישתי השני בן כהר״ר שלמה בנישתי, נזכר בחתימת שטר ירושה עם כה״ר יהודה בן כהר״ר הח׳ הש׳ המוץ שלמה בנישתי, שנת העתיר״ו(1926). רבי יוסף הוא אביו של רבי שלמה השלישי זצ״ל.

 

אות ג׳

רבי אהרן גבאי נוסח המצבה: כהר״ר הח׳ הש׳ אהרן גבאי ז״ל, יח׳ לחו׳ תמוז ש׳ התר״ך

.(I860)

רבי שלמה בן דוד גבאי בהסכמת חכמי מראקש, ״נתמנה על ביצוע התקנה לדרך גביית כספי ההקדש וחלוקתם לתלמידי חכמים ועניים, בשנת בברית״י(1864) [גנזך מראקש חוב׳ 1929].

רבי שמעון גבאי נוסח המצבה: ח׳ הש׳ והכולל שמעון בנו של הח׳ הש׳ והכולל הדיין המצוין כמוה״ר יעקב גבאי. נלב״ע ביום ד׳ בשבת שנת תרס״ו(1906).

רבי יעקב גבאי נוסח המצבה: פ״נ הח׳ הש׳ כמוה״ר יעקב גבאי נ״ע, נלב״ע יח׳ תמוז שנת עזר״ת (1917).

לא יודע אם יש קשר בן שני החכמים האלה, גם מבחינת הבדלי הזמן. רבי יעקב האב, נלב״ע בשנת עזר״ת (1917) ורבי שמעון הבן, נלב״ע בשנת התרס״ו(1906).

רבי מסעוד גבאי נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כמה״ר מסעוד גבאי נלב״ע התרצ״א (1931).

רבי אליהו גבאי הה׳ הש׳ החזן, הרב המפואר. הפייטן המהולל, נעים זמירות כה׳׳ר אליהו גבאי, הידוע בכינויו אליהו ׳למואגני׳ [=השען] חי׳ במאה השביעית והשמינית היה מתפלל כחזן בבהכ״נ של הרב הדיין כהר״א סמאנא זצ״ל. או בכינויה הידוע ׳צלאת מולאי ייג׳י.

רבי יעקב גדליה מו״ץ במראקש חי במאה החמישית. והוא אחד מארבעה שהיו בחברת מוהר״ר שלום בוזגלו, מחברי מקדש מלך. ובהקדמתו לספר הנז׳ תארוהו בזה״ל: אריה דבי עילאי דיתיב בתוואני לבאי, הנמנה תמיד לכל דבר מיצוה, ויחדיו נמתיק סוד באהבה ואחווה. הוא אחד המיוחד מבני עליה מעלת הח׳ הש׳ הדיין המצוין כמוה״ר יעקב גדליה זלה״ה. יש פס״ד ממנו בש׳ תצ״א (1731) באגדיר, יחד עם מו״ה משה בלחזאן ז״ל היה מורה צדק באגדיר. מל״ר, דף ע טור ד.

רבי יהודה ג׳ייאן אחד מחכמי מראקש חי במאה הא׳ לאלף השישי, ונתבש״ט ה״א ע׳ (1310). והזכיר אותו הגאון החיד״א זצ״ל, בשה״ג, אות ר׳ יהודה בן גליל. מל״ר, מד טור א.

רבי שלמה גנון נוסח המצבה: חתיכת ציון קטנה שעליה כתוב: שלמה בן אברהם גנון שנת תפ״ח (1728) יתכן ורבי אברהם הדיין ז״ל שייזכר להלן, נמנה על צאצאיו.

רבי אברהם גנון נוסח המצבה: מצבת קבורת הח׳ הש׳ והכולל סבא דמשפטים כמוה״ר אברהם גנון.

המצבה עשויה כולה טיט צמודה לקיר מכוסה ירוקת, כי השמש כמעט ואינה מגיעה לה. אותיות הטיט מתפרקות יחד עם הירוקת שעל המצבה נשאר עליה המספר 666 כלומר שנת תרס״ו(1906).

רבי סעיד גנון להלן נוסח המצבה:

צדיק כתמר יפרח האת לעדה / לקחת כלי חמדה־

נטע נעמן/ זית רענן/ צורבא דרבנן שליח ציבור ומלמד תינוקות של בית רבן ועל המונים דרשן:

ירא ה׳ מנעוריו /מה גדלו מעשיו.

צדיק בתומו מתהלך, החכם השלם והכר, סעיד גגון.

עלה השמיימה יום ד׳ ב׳ לח׳ אדר א׳ התרצ״ח 19381).

בצורת במאראקש

להלן סיפור מרתק, החושף גדולתו של רבי סעיד גנון ז״ל. גשם אחד מתחלואיה הקשים של מרוקו בכלל ומראקש בפרט, אלו השנים השחונות החוזרות על עצמן במחזוריות בלתי צפויה, לרעתן של השנים הגשומות. אחת קשה מבניהם אני זוכר בשנת 1935/6. היו אלה שנתיים של יובש, שסחט כל טיפה של לחלוחית מהארץ. ימים קיציים, ולילות של קור יבש החודר לעצמות. בני אדם מזי רעב מתים מחוסר תזונה מינימלית שאינה בהישג יד, והעיניים נשואות אל על בוקר וערב, מצפים לרחמי שמים. עצירת הגשמים, היתה השיחה שעליה מדובר בפי כל, ומסתיימת בבקשה השגורה בפי כולם ערבים ויהודים כאחד: אללה ייעתקנא בשתא [= ה׳ יחיש לנו גשמי ברכה]. הצרפתים לא היה בכוחם לזון מיליוני הפיות הרעבים. להפך, בזמן השפע הם אכלו את טוב הארץ. ונראה אז שזו לא היתה הבעיה שהדאיגה אותם, הם לא אלו שפתחו תחנות חלוקת מזון לרעבים. על כל פנים את אלה שעדין יש בכוחם להתפלל עשו זאת כל אחד בדרכו, והחשוב מכל כולם כאחד. המוסלמים קראו למאמיניהם לתפילות המוניות, ועצרות קרואות בערים ובכפרים. ׳הטולאב׳ [=מלמדי התינוקות] הוציאו תלמידיהם לרחוב בתהלוכות של קריאות קצובות בחרוזים. כגון: סבולא עטשאנא ג׳יתהא יא מולאנה [=ר״ל : השיבולת שחונה / אדונינו הושע נא]. או לשם גיוון: אלחרראייתא  טלאב שתא יעטיך אלאה. קריאה לנחליאלי: [=נחליאלי בקשי גשם/ אותך ישמע ה׳].

תהלוכות כאלה היו לאות אזהרה לבאות. שנות בצורת במרוקו, היו מותירות אחריהן חללים לאלפים ומאות, ורבים מתים מרעב ומחלות מתלוות. מהגרים כפריים זורמים לערים למצוא תעסוקה כלשהי שאיננה בנמצא, ולו תמורת מעט אוכל בלבד. הם שולחים את ידם בכל, ומי יבוז לגנב שגנב דבר מה לאכול- ועוד יותר מיהודי. אבל מאחיו המוסלמי אם ינסה לשלוח יד בגניבה, הרי הוא מתחייב בנפשו!. סיכוייו יהיו יותר טובים לקבל משהו אם יבקש כצדקה, ולכן היהודים היו מטרה נוחה לחמסנים רעבים. יושבי ההר הכפריים בשנות בצורת, היו משתמשים בסוג של שיחים בעלי שורשים של ליבה לבנה רכה. עוקרים אותם מהאדמה, מייבשים וטוחנים אותה כתחליף לקמח. לחולים וחלשים היה נצבט בבטנם ומקרב את סופם, ורק מעטים מסתגלים ומחזיקים מעמד לסוג רע זה של אוכל. ודומה היה כי הרבה מהם העדיפו למות עם בטן מלאה ומהר, ולא מיתת רעב של גסיסה מתמשכת ר״ל.

מכל האמור לעיל, אין זאת אומרת שהיהודים מצבם מניח את הדעת, אבל הודות לעזרה ההדדית בניהם ושל אחיהם מקרוב ומרחוק. היו מצליחים איכשהו לשבור בקושי רעבונם, כי לא תמיד הקומץ משביע את האריה, אבל בדרך כלל היה בו כדי להשיב נפש.

עמוד קכז

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי בצורת במאראקש

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 182 מנויים נוספים

מרץ 2022
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר