מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט-ר' ישראל נג׳ארה ופעולת התרכיב.

ר' ישראל נג׳ארה ופעולת התרכיב

הקשר בין המילים למוסיקה הכרחי, כדי שהיצירה המוסיקלית תהיה מושלמת ונעימה לאוזן. מלחינים יהודיים מקוריים כמעט ולא היו. המשורר היהודי המרוקני לא עסק בהלחנה. הוא היה חובב מוסיקה בלבד, ומשום כך הוא עסק בכתיבת מילות הפיוט בלבד.

רוב הלחנים בפיוט היהודי המרוקני בכלל וב״שירת הבקשות״ בפרט, מקורם בארצות מוסלמיות: תורכיה, מצרים, מרוקו, ספרד המוסלמית ועוד. אם כך, כיצד הגיעו הלחנים לפיוט היהודי המרוקני?

כאשר עסק המשורר היהודי המרוקני בחיבור מילות הפיוטים, הוא עסק למעשה בפעולת התרכיב.

הערת המחבר: נוהג התרכיב היה ידוע במוסיקה המערבית האירופית עוד מימי הביניים.

[1]על פעולת התרכיב ראה ״ר׳ ישראל נג׳ארה והתחדשות השירה העברית במזרח לאחר גירוש ספרד״, מאמרו של יוסף יהלום.(ע.כ)

מהי פעולת התדביב ?

הפיטן עסק בהרכבת לחן ערבי ידוע על מילים לפיוט שחיבר, תוך השארת החרוז והצליל שבשיר המקורי. פעולת התרכיב פותחה ע״י ר׳ ישראל נג׳ארה, שחי ופעל בין השאר בצפת במחצית השנייה של המאה ה־16. פעולת התרכיב מאז המאה ה־17 הפכה לשיטה מובילה ובולטת בפיוט העברי.

אדגים זאת במספר דוגמאות:

בתורכית קיימת רומנסה המספרת על רעית האביר אמאדי המחכה לו בנאמנות שנים רבות^.

ארבולה, ארבולה טאן ג'נטיל

פירוש: עצי יער, עצי יער מה נןיתם תרשים?

בתרכיב של נג'ארה: חיל יולדה, בי סולדה קשורה על לב בפתיל.

שיר יהודי עממי ממרוקו.

שיר שחובר ע״י הזמר היהודי המרוקני סמי אלמג׳ריבי.

קפטאנק מחלול יא לאללה, קפטאנק מחלול.

פירוש: בגדך פתוח גברת בגדך פתוח

תרכיב בעברית: אל חי רם גדול אל חי רם גדול

שיר אנדלוסי

שיר ידוע בביצועו של זמר מרוקני בשם סלים הללי. התרכיב בעברית בוצע ע״י ר׳ חיים סויסה.

עשקת פלאנדלוסיה, סג'ירה, סבר חמורייה.

פירוש: לשקתי באנדולסית קטנה, צעירה ושחרחורת

תרכיב בעברית: נעדר בארץ נשייה עמך הוציא ממכמור יה

דוגמאות רבות ונוספות לא חסרות: בשיר ערבי תוניסאי ישן ״יא חביבתי ־ תעאלי תעאלי לעין״ (חביבתי, בואי אל העין) נעשתה פעולת תרכיב ע״י ר׳ יצחק פראג׳י, והוא מוכר כפיוט ״יוצר מידו״. השיר ״להלא יזיד כתיר״ (שאלוקים לא יוסיף עוד) זכה במקום הראשון במצעד הפזמונים השנתי של מרוקו ב־1978, זהו שיר נפוץ בין יהודי מרוקו. השיר עוסק באהבה גשמית שבינו לבינה. מאוחר יותר עבר השיר תרכיב לעברית, והוא נקרא ״לולא אל נאדר״.

לאחר דוגמאות אלה הממחישות את פעולת התרכיב, ננסה לחזור אחורה לצפת של סוף המאה ה־16 ולר׳ ישראל נג׳רה.

מי היה ר׳ ישראל בכ׳ארה?

הוא נולד ב־1542. הערכות אחרות מדברת על כך שר׳ ישראל נג׳ארה נולד ב־1555 ואין הדבר הגיוני. האר׳׳י הקדוש שנפטר ב־1572 משבח את שיריו. אם כך הגיוני שבעת פטירתו היה ר׳ ישראל נג׳ארה בן 30 מוכר ומפורסם. עפ״י הגירסה האומרת כי הוא נולד ב־ 1555, יוצא שבעת פטירת האר״י הקדוש ב־1572, ר׳ ישראל היה בן 17 שנה בלבד. ואין הדבר הגיוני.

ישראל נג׳ארה נולד בצפת והיה נכדו של לוי נג׳ארה ממגורשי ספרד. אביו, ר׳ משה נג׳ארה, נתמנה כרב הקהילה בדמשק. ישראל היה משך זמן מה מזכיר הקהילה בעיר זו. בנעוריו כתב שירי חול, ורבני דמשק לא שבעו נחת מאורח חייו. הם האשימוהו בחיקוי סגנונות לעז בשירה ובהתנהגות בוהמית הנוגדת אורח חיים דתי. לימים, כאשר חזר לצפת, ר׳ חיים ויטאל, תלמידו הבולט של האר״י הקדוש, תקף אותו לא פעם על הוללותו, למרות ששיבח את שיריו ואת איכות כתיבתו.

שמו של הצעיר ישראל נג׳ארה מתפרסם בצפת וברחבי הגליל. נג׳ארה היה בקי באמנות המוסיקה והכיר היטב מספר רב של לחנים תורכיים, לחנים ערביים מהסביבה הים תיכונית בה חי, ואף לחנים יווניים וספרדיים. נג׳ארה ידע להקסים את שומעיו גם כזמר עממי. כדי לרצות את שומעיו היהודיים שאהבו את המוסיקה המזרחית, אימץ נג׳ארה לספר הפיוטים שכתב ״זמירות ישראל״ את הלחנים עפ״י הסדר הקבוע, כפי שהופיעו בדיואנים הערביים. הוא ערך את הפיוטים כמעין סויטות מוסיקליות (שרשרת פיוטים עם לחנים ברצף).

עם התגברות חזון הגאולה המשיחי שעבר על צפת במהלך חיי האר״י ותלמידיו אחריו, הוא כותב פיוטים רבים על סבלות הגלות, על הציפיות המשיחיות ועל חזון הגאולה העתידית לעם ישראל. בשירתו הוא מדגיש את הקשר המיוחד שבין ה׳ לעם ישראל ומדמה אותו לקשר שבין חתן לכלה, ובכך הוא נותן ביטוי מיוחד ונעלה לרגשותיו של דור שלם שחי על אהבת ה׳ ועם ישראל.

היחס הזה שבין ה׳ לעם ישראל יבוא לידי ביטו׳ בפיוטים רבים שנכתבו בתקופה זו והבולט ביניהם הוא הפיוט הארוך ״דודי ירד לגנו״ המשמש פיוט קבוע בפתיחה של ״שירת הבקשות״. על פיוט זה ראה בפרק ד׳.

תלמידי האר״י, ויטאל ולונזאנו, תקפו אותו בגלל שני עניינים:

דיבור על יחסי הקב״ה ועם ישראל בסגנונם של שירי אהבה חילוניים שבשירת ספרד. כדוגמה אפשר למצוא בפיוט הבא המופיע בפרשת ״וירא״ בשירת הבקשות: ״יפה־פיה, ליבבתיני, המתיני ־ עד אור בוקר, ליני הלילה, ליני״ אין זה שיר אהבה אלא שיר ערגה לגאולה המופיע בצורת דו־ שיח בין ה׳ לכנסת ישראל. טענה נוספת היתה על הכנסת מנגינות של שירי אהבה ורומנסות ספרדיות לפיוטי קודש המושרים בבית הכנסת.

להתקפה זו הצטרף גם המימסד הדתי ־הרבני, שטען כי מי ששר את הפיוט העברי שעבר פעולת תרכיב, אינו יכול שלא להיזכר בשיר החילוני הערבי המקורי שעליו הורכבו מילות הפיוט. כתוצאה מכך, מגיע הפיטן להרהורי עבירה בהסתנן מחשבות זרות וחילוניות למחשבת הציבור דווקא בשעת התפילה.

התקפה זו מביאה את ישראל נג׳ארה הצעיר לענות: ״להפוך רצון המשתוקקים אשר ישוטטו לבקש את דבר השם ונפשם בחלה לבטא בשפתיים לשון נכרייה״. במילים אחרות: הרכבת מילות קודש על לחנים זרים חילוניים נועדה לקרב את הציבור לשירי קודש המדברים בשבח ה׳.

להגנתו יצא האר״י הקדוש:

"וצא ולמד ממשעה שהיה בימי האר"י זלה"ה, שהיה בזמנו הרב ישראל נג'ארה ז"ל והיה נעים זמירות ישראל, וי"א(ויש אומרים שהגיד עליו האר"י זלה"ה שהיה ניצוץ דוד עה"ה(המלך עליו השלום) ופעם אחת בליל ש"ק (שבת קודש) היה החכם הנ"ז שורר על שולחנו כמנהגו הטוב וראה האר"י זלה"ה מלאכים לאלפים ורבבות עולים ויורדים בביתו לשמוע אל הרינה, כי כל שיריו היו ברוח הקודש ".

מתברר כי פעולת התרכיב של ר׳ ישראל נג׳ארה הצליחה לתפוס מקום בליבות האנשים וגברה על ההתנגדויות השונות שהיו לה. שירה חדשה זו, עם המנגינות הים ־תיכוניות מהסביבה הקרובה, קסמה לרבים ונבעה מעצם היותה מושרת במנגינות חביבות ומקובלות.

ר׳ ישראל נג׳ארה כתב פיוטים רבים, שהפכו לחלק מהשירה והפיוט בקהילות ישראל בתפוצות, לרבות במרוקו. הוא כתב פיוטים רבים ומוכרים: ״יה רבון עלם ועלמיא״, ״יודוך רעיוני״, ״יום זה מכובד״. שירים אלה ואחרים מושרים בסעודת השבת בקהילות ישראל השונות עד היום הזה. עובדה זו מביאה את עורכי ״שיר ידידות״ לצרף לקובץ שערכו 12 פיוטים מפיוטיו של ר׳ ישראל נג׳ארה.

חלק מהפיוטים מופיעים תחת הכותרות ״ישראל חזק״, ״ישראל״, ״ישראל בן משה״. פיוטים אלה נכתבו כולם ע״י ר׳ ישראל נג׳ארה.

ר׳ ישראל נג׳ארה הוציא לאור את שיריו שכתב בספר ״זמירות ישראל״, שכלל 100שירים. המהדורה הראשונה יצאה לאור בצפת בשנת שמ״ז ־ 1587. עוד בחייו יצאו שתי מהדורות נוספות, באחת המהדורות הוא הרחיב את הקובץ לכדי 150 פיוטים המורכבים על לחנים תורכים, 60 פיוטים על לחנים ערביים, 30 על לחנים ספרדיים ועוד כמה שירים שונים.

תפוצה זו של המהדורות השונות, שכתב ר׳ ישראל נג׳ארה מעידה כי שיטת התרכיב נקלטה היטב בקרב קהילות ישראל השונות. הלחנים המוכרים שבחר לשיריו נקלטו מהר מאוד בקרב הציבור, דבר שעזר להפצת התמליל העברי. המקובלים בצפת, בעידודו של האר״י, אימצו את שיריו ועד מהרה הם החלו להישמע בחבורות שקמו בחצות הליל לשירות ובקשות, כך הם נעזרו בספרו ״זמירות ישראל״.

ר׳ ישראל נג׳ארה היה למקור השראה ונושא לחיקוי למשוררים רבים אחריו. שירתו ופעולת התרכיב שימשו דוגמא ומופת, ועליה כבר נאמר ״ואחריו כל אדם ימשוך״. עד מהרה הפכה שירתו לבעלת השפעה בארצות הים התיכון, ושיטת התרכיב אומצה ע״י פיטנים רבים במרוקו.

פעולת התרכיב עוברת למרוקו

פעולת התרכיב נתקבלה מהר בקרב הפיטנים בקהילות השונות שבמרוקו. במהלך הדורות נעשתה פעולת תרכיב על אלפי פיוטים, והתרכיב הפך לדבר נפוץ ומקובל בקרב כל הפיטנים. ויכוחים על הצורך בהלבשת לחנים זרים על מילות קודש היו קיימים תמיד. המשורר ר׳ יעקב אבן צור (יעב״ץ) שחי בפאס בין 1673 ־ 1753 אומר על כך: ״…שעל ידי זה אנו מוציאים אותם ניגונים מהקליפה לקדושה״.

• בין השנים 1880 ־ 1960 חוברו במרוקו 20 ספרי פיוט. [ביניהם אפשר למנות את שיר חדש״ של ר׳ רפאל משה אלבאז, ״רינה ותפילה״ של ר׳ ברוך טולידנו, ״יגל יעקב״ של ר׳ יעקב אבוחצירא״ ועוד. ר׳ דוד בוזגלו תורם את חלקו אף הוא וכותב שירים רבים, ובכך מעשיר את השירה היהודית המרוקנית.]בספרי פיוט אלה נעשתה פעולת תרכיב על הפיוטים שכתבו פיטנים ורבנים. פעולת תרכיב זו נעשתה כדי להרחיק את הציבור היהודי, שנמשך אחרי השירה הערבית החילונית (שכללה שירי אהבה וחשק), שהיתה אהודה מאוד ברחוב.

בין הכותבים היה גם ר׳ יוסף בן נאים והוא אומר על פעולת התרכיב:

" ועד שראיתי איזה נגונים בלשון ערבי, נעימים ומתוקים, ודבריהם דברי הבאי, והוללות וסכלות, ניבול פה, לשון מדברת גדולות, ולעריבות ניגון, חושקים אותו בני אדם, ושאינם נשמרים, מלהוציא מפיהם דברי נבלה, מי המרים המאררים….וזאת הייתה נסיבה גדולה, שעוררה בי רוח השיר, קום כתוב לך את השירה…"

על רקע מקור זה נקל להבין את מלחמתם של חכמי מרוקו ורבניה, כמו גם את רצונם של מחברי הפיוטים בהרחקת היהודים מן המוסיקה הערבית החילונית. הם חיפשו דרך לחזק את המסורת ואת המורשת. תקוותם היתה כי הפיוטים החדשים (וגם השירה העממית היהודית) יביאו לידי ביטוי את עיקרי המוסר והאמונה היהודיים הקיימים בפיוט של יהודי מרוקו: יסורי היהודים בגולת מרוקו, התקוות לגאולה, הכיסופים לציון ועוד נושאים רבים אחרים.

לסיכום יאמר כי יצירתו הפיוטית המוסיקלית של ישראל נג׳ארה, הנערץ על ידי יהודי צפון אפריקה, מבטאת את המזיגה עם הסביבה. עורכי קובצי הפיוטים, בעיקר בארצות המגרב ובמרוקו בפרט, בהיותם מודעים לצורכי החברה היהודית החיה בשכנות והמושפעת מהסביבה הערבית שבה הם חיו, חיקו אחר כך את הסוג הזה, כפי שאפשר להיוכח ב״שיר ידידות״. מבדיקה בקובץ״שיר ידידות״ אפשר לגלות קצידות רבות המורכבות על לחנים זרים ומוכרים. העורכים אף מוסיפים הערות בראש הקצידה ומכוונים את הפיטן ללחן הערבי המוכר, כמו הקצידה ״צמאה נפשי לאל תמים דעים״ שנכתבה ע״י ר׳ רפאל משה אלבאז מסדרת ״בראשית״, והמבוצעת בלחן ״אס מן עאר עליכום א־ רג׳אל לכנאס״ ובזו הדרך גם לגבי קצידות נוספות.

שירת הפיוטים של יהודי מרוקו מקבלת את פעולת התרכיב כדבר מובן מאליו.

מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט-ר' ישראל נג׳ארה ופעולת התרכיב.

עמוד 101