מורשת יהדות מרוקו

גיוס הפעילים החדשים, לא נעדר מקרים ׳וצאי־דזפז. באחד המקרים הללו, נוכח ״ברנארד״, לתדהמתו, כי לא בכל מקרה הזהות הבדויה מונעת חשיפה. אירע ובאחד הימים נתקל ״ברנארד״ בקזבלנקה בצעיר שהתבונן בו בקפדנות. הצעיר חלף על פניו, שב על עקביו והחל קורא: ״המפקד, המפקד…״ ״ברנארד״ העמיד פנים כמי שאינו מבין, אמר ״סליחה״ באנגלית והמשיך ללכת. אך הצעיר לא הירפה ממנו והלך אחריו. ״ברנארד״ נכנס לבית־קפה וזה המתין לו בחוץ, בסבלנות. כאשר יצא ״ברנארד״ שוב לרחוב, מצא הצעיר הזדמנות לספר לו את סיפורו: במלחמת השחרור, הוא שירת בגדודו של אותו מתנדב, בחטיבת ״אלכסנדרוני״. בגמר הקרבות, ירד הצעיר היהודי למרוקו והוא מחפש עתה דרך לשוב לישראל. ״ברנארד״ גייס אותו מיד ל״מסגרת״ וכמו צעירים רבים אחרים – הוא מתגורר עתה בישראל.

כמו המתנדבים הישראליים האחרים של ה״מסגרת״, לא הגביל עצמו ״ברנארד״ לתפקידי הגנה בלבד, אלא סייע גם לאנשי ״מקהלה" שעסקו בעלייה החשאית. במרוצת הזמן, נקבעו גם כללים ברורים לחלוקת תפקידים בין שתי זרועות אלה של ה״מסגרת״ במרוקו: חברי"לביא" היו ממונים על בטחונן של שיירות העולים ואבטחת החוף, בעוד שאנשי "מקהלה״ היו אחראים לעלייה לספינות או להברחת הגבול היבשתי. לא היתה זו חלוקה נוקשה ורכזי ״לביא״ או ״מקהלה״, גילו במרבית המקרים גמישות ושיתפו פעולה ביניהם, ולא פעם חברי ״לביא״ מילאו תפקידי ״מקהלה״ ולהיפך.

אם בשלב הראשון של פעולת ה״מסגרת״ במרוקו, הדגש בעלייה היה על פינוי כפרי הדרום, אזי עתה הועתק המאמץ לערים הגדולות. הסיבות לשינוי זה מובנות: רוב היהודים גרו ב״מלאח״ ורק מעטים מהם התגוררו מחוץ לחומות הגטו. ריכוזיות זו, הקלה על רישום המועמדים לעלייה ואיפשרה ארגון לוגיסטי יעיל יותר. לא כן ביחס ליהודים שגרו בכפרים. המרחק בין כפר לכפר היה גדול ומטעמי בטחון – חובה היתה לרוקן את הכפר מתושביו היהודיים. בערים, לעומת זאת, ניתן היה להוציא משפחות בודדות, לעתים אפילו חלקי משפחות. כמו בעבר, כך גם עתה – הרישום לעלייה נעשה על־ידי פעילים מקומיים וחברי תנועות הנוער הציוניות. התנועות שפעלו במחתרת באותה תקופה היו – ״הבונים״. שהיתה קשורה לאיחוד הקבוצות והקיבוצים; ״דרור״, שהיתה קשורה לקיבוץ המאוחד; ״השומר הצעיר״, שהיתה קשורה לקיבוץ הארצי וכן התנועה הדתית ״בני־עקיבא" וארגון "הנוער הציוני", שהיה קשור למפלגת הליברלים העצמאיים. נוסף על כך, פעלה במרוקו תנועת הצופים היהודית ה־״דז׳״. זו שיתפה פעולה עם תנועות הנוער האחרות, חינכה לאהבת ישראל וטיפחה את הגאווה היהודית, אך טרחה גם לשמור על הייחוד היהודי בגלות המוסלמית. על כן גם מעורבותה בעניני העלייה החשאית היתה מוגבלת יותר. אף על פי כן, גם תנועת הצופים לא יכלה להשאר מנוכרת לישראל ולציונות וכמה מראשיה אומנו בצרפת וחבריה הצטרפו ל״מסגרת" באופן אישי, ולא על בסיס תנועתי. בתקופת השיא שלה, למחרת העצמאות המרוקנית ב־1956, מנתה התנועה כ־5,000 צופים. אך בינתיים – עלו רבים מהם לישראל ואחרים היגרו לצרפת, ספרד וקנדה.

החילופים בהרכב המתנדבים במרוקו, הביאו לתנופה מחודשת בפעילותה של ה״מסגרת״ וחרף הקשיים המרובים, מספרם של העולים היהודים החל לגדול בהתמדה. אד כבר מראשית פעולתו, נתקל הצוות החדש של ה״מסגרת״ בשתי בעיות פנים־מרוקניות קשות, שהכבידו על מצבם של יהודי מרוקו ופגעו במאמץ העלייה. אלה היו – המצב הכלכלי החמור והתחרות הסמויה בין המלך לבין ממשלתו, בתחום המדיניות הבינערבית.

בחזית הפנימית, שנת 1959 נפתחה בסימן של העמקת הקרע בהנהגת מפלגת ה״איסתקלאל״. כינונה של הממשלה השמאלנית בראשותו של עבדאללה איבראהים, הביא להגברת המאבק בין מהדי בן־ברקה לעלאל אל-פאסי. בן־ברקה דגל במשטר סוציאליסטי־לאומי והוא שאב את כוחו הציבורי מהפועלים ומהאיגודים המקצועיים. עלאל אל־פאסי, לעומתו, היה שמרן ובעל השקפות פוליטיות ״ימניות״ והוא שאב את כוחו מבעלי ההון, אנשי המעמד הבינוני והחוגים הדתיים. במאמציהם להטות אליהם את לב הציבור, לא נרתעו שני הפלגים ממאבק אלים שכלל מעשי רצח, חטיפות ושריפת מועדונים. ערעור היציבות הפנימית, הביא להחרפה נוספת במצב הכלכלי. כחלק מתנאי העצמאות, נשארה מרוקו בגוש הפרנק הצרפתי. מפאת המלחמה באלג׳יריה, הואץ תהליך האינפלציה בצרפת, וערכו של הפרנק הצרפתי ירד בהתמדה. אך מטעמים של יוקרה לאומית, סירב המלך המרוקני לפחת את ערך הפרנק המרוקני ודבר זה יצר פער של 18 אחוזים בשערי שני המטבעות. זה הביא מיד לשתי תופעות בולטות – בריחת הון ממרוקו לצרפת, וצמצום היצוא החקלאי המרוקני לצרפת. משבר כלכלי חמור זה, הביא להתקוממות שבטי הברברים, שוכני ההרים. הצבא המרוקני דיכא מרידה זו באכזריות ולא נרתע מהפעלת מטוסים ותותחים נגד המורדים.

ואילו בזירה הבינערבית, ה״אוריינטציה הנאצריסטית" של מרוקו קיבלה תאוצה נוספת. ראש הממשלה, עבדאללה איבראהים, השקיע מאמצי תיווך נרחבים בין מצרים לבין טוניסיה ועיראק וצידד בביקורו של המלך בקאהיר, אף לפני ביקור בצרפת. באפריל 1959, ביקר יורש־העצר מולאי חסן בקאהיר ובשיחה עם כתבים מצרים ומרוקנים, כינה את נאצר ״גואל אפריקה ומושיע המזרח־התיכון״. גם עבדאללה איבראהים ערך באותו חודש ביקור רשמי במצרים ונתקבל לשיחה ממושכת על־ידי גמאל עבד אל־נאצר. בתגובה על כך, וללא התיעצות עם הממשלה, הזמין המלך את הליגה הערבית, לקיים בקזבלנקה את הכינוס הבא של שרי החוץ הערביים, שעמד להיערך בספטמבר 1959.

מצב כלכלי ופנימי חמור זה, אך הגביר את מצוקתם של יהודי מרוקו וחייב את ה״מסגרת״ למצוא פתרונות מהירים למצוקה זו. נוכח ערעור מצב הבטחון החרפת המשבר הכלכלי, פתחו יהודי הכפרים והעיירות בתנועת־נדידה ״מן הכפר אל העירי׳ והצטרפו למחנה־האביונים, שחיו בגטאות בדלות ובחוסר כל. מספר פושטי־היד היהודיים בקזבלנקה גדל באופן מבהיל והם נסמכו על שולחנם של מוסדות הקהילה וארגוני צדקה יהודיים. המשבר הכלכלי לא פסח גם על אנשי המעמד־הבינוני. פקידים, פועלים ובעלי מלאכה יהודים פוטרו ממשרותיהם וכ־200 חברות כלכליות יהודיות פשטו את הרגל. מנהל ה״פינה היהודית״ ברדיו מרוקו הודח, משום ש״העז״ להשמיע מעל גלי האתר, בכל יום שישי, שירי עם ישראליים ו״תעמולה ציונית״. ואילו מנהיגי ה״איסתקלאל״ לא הירפו מתביעתם להלאים את מוסדות החינוך היהודיים ולשלב את רשת בתי הספר של ״אליאנס״ ברשת החינוך הכללית.

אך חמור מכל היה היחס המשפיל שגילה השלטון כלפי היהודים. באחת הנפות, התלונן ועד הקהילה כי תוך תקופה קצרה, היו שבעה מקרים של התעללות ביהודים. במקרה אחד, נטפל שוטר לפועל יהודי במטחנת־קפה וציווה עליו לטאטא את הרחוב, משום שהפועל סירב בעבר להלוות כסף לשוטר. במקרה אחר, נעצר מסגר יהודי והוכה בתחנת המשטרה מכות נמרצות, אך ורק משום שתבע משוטר לשלם לו עבור עבודה שביצע בביתו.

מבצע יכין עלייתם החשאית של יהודי מרוקו לישראל-שמואל שגב מרוקו פוזלת לעבר נאצר והעולם הערבי

עמוד 135

רבי שמעון חיים חרוש

כוללות המערביים בירושלים ה׳ תת״ג – בערך(1892)

השד״ר דידן לא נזכר בשום מקור אחר מרושמי השדרי״ם אשר לפני ואולי אביו היה רבי אברהם חרוש שהיה השליח הראשון של עדת המערביים החדשה שיצא בשליחות למרוקו בשנת תרכ״ב ובנו השד״ר דידן אם השערתי היא נכונה היה עוד אברך, בצאתו וחתם על שטר הכוללות שלו הרב משה מלכא וספק אם חתימה זו של הרב מלכא היתה בשנת תרנ״ג אחרי שנתמנה לרב העדה. ואמנה בחתימתו לא נזכר בה בתואר רב העדה, וכנראה לפני שנת תרנ״ג, מ״מ תאריך השנה שבה הגיע השד״ר דידן לצפרו׳ נשארה בתעלומה. מכתב הכלולות הרצ״ב נכתב באותו נוסח לשני הנדיבים, א׳ בשם אהרן אלבאז, וב׳ בשם ישראל בן עולייל.

בעהי״ת

פעה"ק ירושלים תובב״א

חמדת לבבות, וענף עץ אבות הגביר החכם המרומם ונעלה לשם טוב ולתהלה, אוהב התורה ולומדיה, נדיב לב האדון אהרן אלבאז נ״י, שלום וכל טוב סלה.

אחדש״ו כמשפט ובעדו נשא תפלה. לפני שכינת עמינו שלא זזה מכתל המערבי למען יצו ה^, לך את הברכה חיים עד העולם כי״ר! ידיד ה׳! בני כוללינו האומללים אליך ידרשון, למען תט אזנך לשועת עניינו, כי כתורונו צרות תכופות. תסמר שערות השומע והמשמע. כי העוני הכביד עלינו. והעניים צועקים במרה, ואנן בדידן ק״ק המערביים יצ״ו ירוד ירדנו פלאים, ענייות קשה ומנוולת, כלו בדמעות עינינו על שבר עמינו, בעטף עולל ויונק זקן עם איש שיבה אשר על ככר לחם יצעד נבר ואין. כי מאין תמצא ידינו לנהל מספר אלף נפשות עניי קהלתינו, וכוללינו מוצב בשפל השפלים! וגם על ואת צירים וחבלים יאחונו, בראות חמשה וששה נפשות אביונים, נצמדים יחד איש על יד רעהו בחדר צר בבתי אסופי דלים אשר לנו מכים ומענים, משלבים כנצר נתעב וחשכת אפלה וצלמות מחכה למו צועקים בקול שאון רעש הבה לנו לחם ולמה נמות! ועוד נדחקנו לשלם סך עצום למלכות יר"ה כרגא דמלכא בעד עדתינו, וזה שתי שנים לא השיגה ידינו לשלם הסך העצום הזה. על כן הובאו אל בית הכלא, כמה אנשים מנכבדי קהלתינו, וגדלה צעקתם עד כי נלחצנו ללוות ברבית להוציא מצרה נפשם.

נוסף גם הוא על החובות המוטל על צוארינו, ובפרט בזמן שכירות הבתים תגדל צעקת אביונינו ואיש משאו על שכמו מושלכים ברחובות קריה, ואין מאסף, באופן אין די באר גודל צרותינו! והנה הגיע עת לחננה לשלוח שד״ר נהוג וחלינו פני ידידינו האברך הנחמד, ציר אמונים ברוך מבנים, הרב הכולל. בישראל להלל. זרקי בנשק׳ רב ספרא כמוהר״ר שמעון חיים חרוש יצ״ו כי ראינו פרקו נאה ויאה חלינו פניו ללכת בשליחות להרים בשופר קולו, לעורר רחמי אחב״י, ובבן נא אדון החסד קום לעזרתו. ודבר נא על לב נדיבי העם כי יעשו לו נדבה כפולה כי ענייך ועניי עירך אנחנו, ועשה נא למען כבוד אחיך הנתונים בצרה גדולה ולמען השריד וכבוד אבותיו הקדושים עמודי עולם זיע״א, לעמוד לימינו בבל עז. ולצוות עליו בכתבי צוותא לאוהביו ומיודעיו, כי יהיו לו להדר׳ – עזרי. ובשכר זאת ה' משמים יריק עליך שפע רצון ברבה והצלחה. ובל טוב סלה בנהר ובנפש חרד ופקומ״ש ק״ק המערביים יצ״ו החותמים בדמע פעה״ק ירושלים תובב: המעתירים בעדו עתרת החיים והשלום

הצעיר משה מלכא ס״ט   שלמה אבישדיד

עה׳ בה׳ יששכר אצראף  ס״ט

ס״ט

הקהלה והשד"רים-הרב דוד עובדיה זצ"ל-רבי שמעון חיים חרוש

עמוד קלד

בעזה"י

התשי"ג-1953

נתוודו אצלי בבית דין ראשי משמרות החברה קדישא גומלי חסדים בעיר צפרו יעא " ביום ז' אב יהפכו לטובה של שנת תשי"ג על סדר היום של ועידה זו היה הנושא " ארבעת קברות שיהיו מוכנים לשעת הדחק בערבי שבתות וימים טובים, שנים לנשים ושנים לגברים, לשעת הדחק דוקא.

ראשי המשמרות החליטו להכין ארבעה קברות הנז׳ בארבעתן, לשעת, הדחק כמדובר וכל הברה מארבעה המשמרות הנ״ל שתשמש ב״מ באיזה קבר מהמוכנים הנז' בשעת הדחק כנז׳ חייבת לחזור ולהכין אחר תמורתו, בעת שתהיה אותה המשמרת עוסקת בקבורת איזה נפטר ב״מ, ואם יעבור ראש המשמרת ולא יכין אחר כנז' בזמן הנז', מחויב שיפרע לכיס החברה איזה סכום שיסכימו עליו שאר ראשי המשמרות ולראיה חתמנו פה בזמן הנד וקיים.

דוד עובדיה פ״ט    ע״ה משה אג׳ייני   מאיר כן פמול     יחייא ן׳ כלפון

ע״ה ישועה רובין

חותמת בית דין

43

בע״ה התרכ״ה- 1865

נועדו יחדיו יחידי קהלינו ישצ״ו קהל צפרו יע״א הלא המה החכם ונבון גם שב גם ישיש כהה״ר ישועה אלבאז י״ץ והחשוב ומעולה הר׳ אברהם בהר׳ יצחק ה״ן אלבאז והנבון הר׳ ישועה בהר׳ ברוך ה"ן עמרם והחשוב הר׳ אהרן בה׳׳ר מרדכי ה״ן אלבאז והגזבר הר׳ משה בהר׳ יעקב הכהן והנבון הר׳ משה בהר׳ אהרן ה״ן אזולאי והר׳ משה בהר׳ מכלוף ה״ן חמו ידי׳ אדבדובי והר׳ משה בהי׳ יששכר ה״ן אדהאן ועלתה הסכמתם בעדם ובעד כללות בני העיר שמהיום הזה והלאה הם מקבלים עליהם בקבלה גמורה שאין לה ביטול עולמית ודי לעלמין לא תתחבל שכל ת׳׳ח הבא לכאן ממזרח וממערב מצפון ומים יהיה מה שיהיה ופושט ידו ליטול לא יטול כי אם השליש ממה שלקח במתא פאס יע״א וכשיבוא לכאן צריך להביא בידו כתב ידם של גזברי מתא פאס יע״א כמה לקח מהם ואם לא הביא כתב ידם בעמוד והחזיר קאי עד שיביא ראיה ולאשר ולחזק ההסכמה הזאת בכל תוקף כדי שתהיה חזקה כראי מוצק נקוש״ח יחידי קהלינו הנז״ל על המב״ה ועל דעת הנשבעים בשמו הגדול באמת ובתמים לקיים כל הכתוב ולבלתי נטות מההסכמה הזאת ימין ושמאל ואין רשות לשום אדם קטון או גדול לפתוח איזה פתח אפילו כחודה של מחט בההסכמה הזאת ואדרבא כל אשר יוסף תוס׳ טובה בקיום הסכמה זאת עליו תבוא ברכת טוב ונ״ה בקוש״ח כ״א למש״י מיד יחידי קהלינו הנז״ל באו״ה ולראיה ע״ה ח״פ והיה זה בחדש סידן המוכתר בכת״ש שנת תורי זהב ליצי׳ ושו״ב וקיים.

קהלת צפרו- מקורות ותעודות -ר' דוד עובדיה תרומות לשד"רים

עמוד 50