קהלת צפרו- מקורות ותעודות -ר' דוד עובדיה-החובה לאחרח זרים לפי תור וכן תשלום הנדרים…
תעודה מספר 41
ב"ה
התרי"א – 1851
כאשר נשארה עדתינו כצאן אשר אין להם רועה ואיש כל הישר בעיני יעשה, ויש אשר נודרים לעניי תורה ואינם מקיימין ויש אשר מסרבים להכניס אורחים הבאים ממקום אחר ונשארו עניי תלמדי חכמים הבאים מחוץ מושלכים בבתי כנסיות ואין מאסף הביתה.
וחס ושלום כמעט כסדום היו וכשראו הגזברים צרתם צרה הולכים ושבים על בעלי בתים לפרוע נדרי נדבותם ולקבל אורחים ואין שומע סילקו עצמן מלשרת בקדש ונשארה העיר כעיר פרוצה אין חומה. אי לזאת אנשי חסד נאספו לתקן בקיעי העיר ונועצו לב יחדיו לתקן המעוות והעמידו גזברים חדשים הלא המה החכם השלם כבוד הרב מתתיה בן זכרי והחכם הותיק כבוד הרב יעקב אדהאן והטילו גורלות על הכנסת אורחים וכל איש אשר עלה עליו הגורל והגיע גורלו להכניס האורח וסירב להכניסו בביתו או איש אשר נדר והתנדב לעניים ולא רצה לפרוע אזי הגזברים יגידו להנגיד המעולה הנכבד והחשוב כבוד הרב אברהם עולייל והוא יקנוס אותו בסך חמשים אוקיות ובכן העידונו על עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ובשבועה חמורה כראוי כי אם למה שיועיל שבעה טובי העיר הלא המה :
המשכיל ונבון הגביר המרומם כבוד הרב ישועה אלבאז והנכבד וחשוב ומעולה כבוד הרב אברהם בן מאמאן והחשוב והמעולה כבוד הרב אליהו בן שלוש והחשוב ומעולה כבוד הרב אברהם אלבאז והחשוב ומעולה כבוד הרב שלם בן שטרית והרב יוסף בן הרב ברוך בן עמרם.
ובכח הקנין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה ונתנו רשות והורמנא[אישור] גמול לנגיד הנזכר שכל איש אשר ידור לעניים ויתבעו אותו הגזברים הנכרים פעמים שלוש לפרוע נדבתו או איש אשר יגע גורלו להכניס האורח כמו שמפונקס סדר הגורלות ביד הגזברים הנזכרים ולא רצה לקבל האורח הרשות נתונה ביד הנגיד הנזכר לקונסו בסך חמשים אוקיות כאמור.
ולראיה ביד הנגיד הנזכר שכן עלתה הסכמת שבעה טובי העיר למיגדר מילתא ולהחזיר המסרבים למוטב חתמנו פה והיה זה בשבעה עשר יום לאלול המרוצה משנת חמשת אלפים ושש מאות ואחת עשרה ליצירה[1851] והכל שריר ובריר וקיים במקום סגולתא צ"ל והרב משה בן הרב בנימין אביטבול וקיים שנית מי' ימים עבר עליה הקולמוס שהיא טעות סופר ונכתב ביני שיטי והוא האמת וקיים.
עמור אביטבול סי"ט
קהלת צפרו- מקורות ותעודות -ר' דוד עובדיה-החובה לאחרח זרים לפי תור וכן תשלום הנדרים…
עמוד 49
פאס וחכמיה-רבי דוד עובדיה-רבני פאס
אוזווילוס ראה אוגואילוס
אוחיון ראה דוד וחיון
אוחגא ראה אבו חנא
יהודה זרחיה אזולאי ב״ר משה ב״ר דוד מחכמי פאס במאה החמישית.
עלה בשנת התק״ף/1820 לארץ ישראל והוציא לאור בליוורנו את שו״ת הרדב״ז ת״ה בתקע״ת.
מימון אזולאי מחכמי פאס במאה החמישית.
מרדכי אזולאי ב״ר אברהם, ואבי המקובל ר׳ אברהם, מחכמי פאס במאה הרביעית.
משה אזולאי ב״ר דוד. מחכמי פאם במאה החמישית.
אלישע אטובי מחכמי המערב במאה השישית. יתכן שפעל בפאס ועדיין נזכר בשנת התר״א/1841.
משה אטוויל ב״ר שלמה. מחכמי פאס במאות השלישית והרביעית חתום על הסכמת התושבים הוותיקים בענייני כתובה. בשנת הש״י/1550 (כרם המר, ה״ב, כג). חידושים ממנו מובאים בספר מראה עינים לר׳ אלעזר בהלול.
יצחק בן איעיש מרבני פאס. חידושים ממנו מובאים בס׳ מראה, עינים לר׳ אלעזר בהלול.
אברהם אלבאז מחכמי פאס במאה הקודמת. חתום בשנת התקס״א/1801 עם ר׳ שאול סירירו.
יעקב אלבאז מחכמי פאס ומקובליה. מצאצאיו ר׳ שמואל אלבאז. חתום כאחד מראשי הקהילה על תקנה משנת התמ״ח/1688 והת״ס/,1700 (כרם חמר,ח״ב, מה ומ״ז).
יצחק אלבאז [א] סב־סבו של ר׳ שמואל אלבאז. היה חכם ומקובל.
יצחק אלבאז [ב] אבי ר׳ שמואל. מחכמי פאס ונכבדיה. מסופר עליו שהיה מסיים את השולחן ערוך בכל שלושים יום. נפטר בשבת כ״ז תמוז התס״ב/1703.
משה אלבאז [א] ב״ר שמואל. מחכמי פאס במאות החמישית והשישית. חתום על פסקי דין בשנים התק״ל/1770 והתקל״ט/1779. עם הרבנים יהודה בן דוד ויוסף יהודה הכהן. כנראה היה סופר שטרות.
משה אלבאז [ב] מחכמי פאס במאות השישית והשביעית. נמנה על עשרת החכמים הנודעים (בתוכם ר׳ יהודה אבן עטר ור׳ אברהם מונסונייגו) שנפטרו בשנת התרל״ב (1872).
נחמיה אלבאז מחכמי פאס במאה הקודמת ובן דורו של ר׳ ידידיה מונסונייגו החתום עמו על פס״ד. (ר׳ ידידיה נפטר בשנת תרכ״ח/1868).
רפאל משה אלבאז סופר בי״ד בפאס במאה השישית. חתום על פס״ד עם ר׳ יהודה הכהן בשנת התקמ״ת/1788.
שמואל אלבאז [א] בה״ר יצחק. נולד בשנת התנ״ח ונפטר בשנת התק״ט/
1749—1698 בהיותו כבן b״ב שנה. כנראה שהיה מתלמידי ר׳ יהודה בן עטר. היתה לו ישיבה ומתלמידיו ידועים לנו ר׳ יוסף בן מאמון, ר׳ שם טוב בן אמוזג ור׳ אברהם מאנסאנו. כיהן ברבנות עם הרבנים יהודה בן עטר, יעקב אבן צור, שלום אדרעי ויעקב בן מלכא ועוד. יש ממנו פס״ד וכן חתום על כמה פס״ד שנדפסו בספרי השו״ת של חכמי התקופה במיוחד בשו״ת ״משפט וצדקה ביעקב״. חתום על כמה תקנות שנתקנו בשנים התצ״ה—התק״ג. בזמן ששהה ר׳ חיים בן עטר בפאס הצטרף לישיבתו ובשעה שנתמנה ר, שמואל לדיין מסר לידי ר׳ חיים את הנהגת הישיבה. ר׳ חיים הרבה לשבח את כושר עיונו ומידותיו הנעלות של ר׳ שמואל והגדיל לעשות בהקדמתו לספר ״פרי תואר״ ״… רב ועצום יחיד בדורו גדול הרבנים חכם החכמים הדיין העצום הכולל כל מידות טובות הוא אחיהו״ד הרב המופלג כמוהר״ר שמואל בן אלבאז ה׳ ירומם
כסא תורתו אשר לבש מ״ח דברים שהתורה נקנית בהם, ולא הרימותי ידי לחתום על דברי, אלא אחר הסכמת הרב הנזכר והוא אשר אני מזכיר לפעמים בשם אחי הרשב״א…״.
מחיבוריו ידועים ״עז והדר״ שיטה על הש״ס, כת״י. מזכיר אותה החיד״א, ״הנער שמואל״ על מסכת שבועות, חידושים למסכתות ברכות, שבת, ראש השנה, מועד קטן, ביצה. נדה, מציעא, סנהדרין, ואבות היתה באוסף כת״י של ר״י בן נאיים, ספר דרושים, ספר זכרון, פירוש על עין יעקב ״ויאמר שמואל״ חידושים על הש״ס נדפס בקאזאבלנקא. לבד מגדולתו בתורה היה חסיד ובעל מעשים היה נוהג לעשות הגעלת כלים לכל תושבי העיר בחצירו כשהוא משגיח על ההגעלה בעצמו. מצאצאיו ידוע לנו בנו ר׳ משה הא׳ הנ״ל.
ב י ב ל ׳: נר המערב; מלכי רבנן; שם הגדולים ערך ר׳ ח. בן עטר; ספרים ערך עז והדר; ״פירות גנוסר״; כרם חמר, תקנות, קסט—קעג. ועיין לעיל עמ׳ 118 הערה 24.
שמואל אלבאז [ב] ב״ר יצחק. ר׳ יוסף בן נאיים מזכיר עוד חכם שני בשם זהה שחי במאה הה׳. ולדעתינו המדובר באותו חכם.
ב י ב ל ׳: מלכי רבנן, דף קב—4, קכב—2.
אלדד הדני, תולדות חייו לוטים בערפל. ייחס עצמו לשבט דן ותיאר בנוסעו ברחבי העולם היהודי בסוף המאה התשיעית לספירה הנוצרית, את עשרת השבטים ״בני משה״. תאוריו היו לחלק בלתי נפרד מהמסורת בימי הביניים, על גורל עשרת השבטים והצמיחו אף אגדות חדשות. בהתאם לדברי הקראי יהודה ההדסי בן המאה ה־12, בא אלדד בראשונה למצרים וממנה לצפון אפריקה. הוא היה גם בבבל לפני שהגיע לקירואן, לערך בשנת 880, בצפון אפריקה נפגש עם ר׳ יהודה בן קוריש ומכאן יש לשער שביקר בפאס. בשנת 883 שלח אלדד מכתב ליהודי ספרד והדבר נלמד ממכתב חסדאי אבן שפרוט למלך כוזר. יהודי קירואן שאלו את הגאון צמח אודות אלדד, ובמיוחד אודות הלכות השחיטה והטריפה שלו. נראה שאלדד היה אמון על השפה הערבית וידע את התלמוד הירושלמי. ההלכות שלו צוטטו בידי הראשונים. את הלכותיו והסיפורים אודותיו פרסם בהרחבה בצירוף מבוא מקיף והערות ר׳ אברהם עפשטיין.
ב י ב ל ׳: אנציקלופדיה יודאיקה כרך , עמ׳ 577—578, כולל ביבליוגרפיה מקיפה ומעודכנת; כתבי ר׳ אברהם עפשטיין כרך א׳, ירושלים תש״י, עמו׳ ג—קמח.
יוסף אלחדאד חי במאה הד׳ והה׳ ? כנראה היה משוחטי העיר. הוא חתום בפסק דין בענייני טריפות עם ר׳ אברהם אדארוקי. אלחדאד ראה חדאד, הכהן אלהדאד
יוסף בן אליד ב״ר לוי. מחכמי פאם בסוף המאה השלישית ובתחילת הרביעית. עלה לארץ־ישראל.
לוי בן אליד אבי ר׳ יוסף. חי במאה הג/
יצחק אלבבאש חי במאה הה׳ והו׳. מן העיר אקאי. התגורר בפאס בשנת התקי״ז/1757.
משה אלברהניץ מחכמי המגורשים בפאס. חתום עם שלושה מחבריו על תקנה בי״ב סיון הרנ״ד/1494 המחייבת כתיבת גט שכיב מרע (כרם חמר, תקנות. יד).
אלכרסאני ראה כרסאני
אברהם אלמושנינו. נולד בספרד ובא בעודו צעיר לימים לפאס. חתום על תקנות המגורשים בשנת הש״ה/1535 (כרם חמר, ת״ב, כב). נחשב לאחד מגדולי החכמים בדורו, יחד עם י' אברהם חאגיז, ר׳ אברהם אוגווילוס ואחרים. בניו היו החכמים משה ויוסף.
יוסף אלמושנינו ב״ר אברהם. אחי ר׳ משה ואבי הרופא ר׳ משה. תלמיד ר׳ לוי שלא נודע מיהו. מצאנוהו מכהן בדיינות וחתום על פסקי דין בשנים השל״ג—הש״ן/1573—1590 (כרם חמר, ח״ב, לה, לב ול״ג) וחתום עם חכמי דורו בשלהי חדש אדר השס״ג/1603 על הסכמת תמיכה ביהודי ירושלים (שם, מח). בשנת השל״ו/1576 נחשב לנגיד הקהילה. היה לו בית כנסת שנקרא בשמו. יעב״ץ מתארו בספרו ״זכירת הכתובות״ שבכ״י ״אותו צדיק החה״ש הדיין המצויין המאור הגדול מאריה דאתרא סבא דמשפטים כמה״ר יוסף זלה״ה הרופא״, ומכאן שהיה רופא. חיבר ביאור על נביאים וכתובים ועל אגדות רז״ל, פירוש על אבות וספר ״פסח שני״ ביאור על ההגדה בכ״י, וכן חיבר ספר ״שרשי המצות״ שנדפס בירושלים התרס״ט. תלמידו הנודע ביותר הוא ר׳ אהרן אבן חיים שעלה לארץ־ ישראל.
משה אלמושנינו ב״ר אברהם ואחי ר׳ משה. מחכמי פאס הנודעים. דיין ומורה צדק ורופא מובהק. בספר ״יחס הכתובה״ ליעב״ץ שבכ״י מדובר בשבחו.
חי במאה הרביעית.
משה אלמושנינו ב״ר יוסף. מחכמי פאס במאה הרביעית בדור השני למגורשי ספרד. חיבר ביאור לתנ״ך שלא נדפס.
יתכן וחצרו היא זו הנזכרת בשנת השמ״ד .1584) בכ״י ר׳ עמנואל סירירו בשם ר׳ סעדיה אבן דנאן(מלכי רבנן דף קא, 3).
פאס וחכמיה-רבי דוד עובדיה-רבני פאס
עמוד 257
27/11/2023