מורשת יהדות מרוקו

     אנשי-האשכולות העשירונו מידיעותיהם בידע עצום ואדיר: חיבורים נשגבים, אוצרות תרבות עשירים ומגוונים, מלאים מכל טוב, בכל מקצועות היהדות: העיון והמחקר, תורת הקבלה  וברזיה, הפרשנות, הדינים, המקרא והתלמוד, ההלכה, האגדה והקבלה, הדקדוק, השירה, המתמטיקה, חוכמת הצירוף והמספר, הפילוסופיה.

    נזכיר אחדים מהמחברים: רבי אברהם אָזוּלָאי, אבי סבו של החיד"א (הרב חיים דוד אָזוּלָאי), שנולד בְּפֶאס ובתחילת המאה ה- 17 ישב בחברון (ראו עליו בערך העיר חברון בכרך ו'. ש"ט), רבי שמעון לביא מחבר הפיוט "בר-יוחאי", רבי שלום בּוּזָגְּלוֹ מחבר הספר "מקדש מלך" (ראו עליו  בערך העיר לונדון בכרך ה'. ש"ט),  ועוד.

     צדיקי וחכמי מרוקו שכאמור חיברו חיבורים רבים ונשגבים,  מלאכתם לא הסתיימה:  היה עליהם להשיג מקורות כספיים להדפסת ספריהם, אם עלה בידם  לא יכלו להדפיס ספריהם במרוקו מחוסר בתי-דפוס, ונדדו עם כתביהם לארצות אחרות להדפיס את ספריהם. אזכיר את אָמְסְטֶרְדָם שבהולנד, וִינִיצְיָה שבאיטליה וגֶ'רְבָּה שבטוניסיה. אלה שזכו להדפיס את ספריהם והפיצו אותם  בקרב עמנו, תרמו תרומה עצומה לתרבות הכללית של עם-ישראל בכל דורותיו ובכל פזורותיו

    למרות מה שהודפס רובה של היצירה הרוחנית היהודית המרוקנית, היה עדיין בכתב-יד, חלקם לצערנו ירד לטימיון אם בפשעי-אנוש והעלאתם באש ע"י צוררי ישראל, או ע"י הלחות והטחב, התולעים, אבדו או נאכלו ע"י העכברים. (גם רבי אברהם אזולאי כתביו ירדו למצולות כאשר הוא ירד לחוף והאוניה טבעה עם יצירותיו. זכר כתביו הוא ביטא בחתימתו בצורת אוניה. ש"ט.)

    רבי יוסף בן-נאיים שהיה, מאד, חרד לכתביו, שמא יהיה גורל יצירתו יהיה כגורל הספרים שחיברו הצדיקים האחרים. באחת ההקדמות לאחד מספריו הוא כותב: "ותוחלתי לאל שיעזרני להוציא לאור כל ספרי, אשר בכתובים לאור בדפוס, ולא תהיה תורתי אשר עמלתי בה שנים רבות, שלל לשיני העכברים הרשעים, או לעש המחרים כל מחמד עיין…". על ניסיון הצלת חלק מהכתבים היקרים שלו. כאן המקום להזכיר שעל פי הידוע בספרייתו של רבי יוסף בן-נאיים היו מעל 10.000 ספרים. היו אליו פניות ממוסדות אקדמאים רבים להעביר או למכור להם את הספרים ומעולם לא רצה להיפרד מהם ואמר "ספרי הם בני". כשרבי יוסף הלך לעולמו בניו מכרו את הספרים ל"אוניברסיטי קולג'" בניו-יורק, בגלל רמת הספרים הכניסו אותן לעישון, פרצה  במחסן שריפה ורובם נשרפו ורב בודדים שרדו. (על רבי יוסף בן נאיים, ראו בכרך ד' בערך העיר פאס. ש"ט).

כמה מילים על חיבוריהם של צדיקי וחכמי מרוקו:

גורל הספרים שנכתבו על צדיקי וחכמי מרוקו, ספרי קודש יהודיים עתיקי יומין, יקרים ומתוקים מפז, אך ללא אפשרות להביא את מחבריהם להיות דובבים בקבריהם בכוח תורתם שיצאה לאור. יתירה מזו,

     רבים מהם כאמור לא הודפסו בגלל ההוצאה הרבה בהוצאתם לאור. ישנה תופעה מעניינת בהיסטוריית הספרות היהודית, שבאם נבחן ונתבונן, נראה כי גדולי ישראל שבכל הדורות ובכל מקומות מושבותיהם, חיברו ספרי-קודש עמוקים ונפלאים בכל תחומי התורה – בנסתר ובנגלה  ומה מפליא לראות, כי למרות כל זאת, כאשר מדברים על ספרו של רבי חיים בן עטר ה"אור החיים" הקדוש. אין לך בית מישראל בכל התפוצות שאין בו מחידושיו של ה"אור החיים". ובשונה מספרים רבים המעטרים ספריות רבות בעולם היהודי כולו, אך כל מהותם הוא "עיטור הספרייה" ורק פעמים בודדות בחיי אדם פותחם למספר דקות.

      ספרי ה"אור החיים" הקדוש נלמדים ביחידים ובציבור, על ידי מגוון זרמי היהדות – עדות המזרח, יוצאי ליטא, ואנשי אירופה כולה.  ולא רק שמיגוון השיטות והדרכים ביהדות מצאו קו משווה בלימוד הספרים הקדושים, אלא אף בחתכי הגיל ניתן לראות את הפלא הגדול, המתבטא בכך שנערים ובוגרים, משכילים יותר ומשכילים פחות, אנשי הרוח והאדמה, כל אחד ברמת השכלתו ופתיחות מחשבתו, מוצא חיבור וקרבה לספרי ה"אור החיים". הקדוש, שהבנתם תובחן בכמה רמות – פשט, רמז, דרש וסוד.

התפתחות הקבלה בדרום מרוקו (אזור דְרֶע או דְרְעָא).

עוד בתקופת, הגאונים פרח בצפון-אפריקה מרכז רוחני גדול, שהדיו נשמעו למרחקים, וזכה להוקרתם של גאוני-בבל, וכאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז-העולמי, הוא תפס את מקומו בכמה בחינות.

   העיסוק בקבלה במרוקו הוא  עתיק-יומין, והוא התברך ממסורות מקומיות, מקורות נוספים  בתורת הקבלה שהגיעו למרוקו במאה ה- 14 עם המגורשים מספרד.

    גם כאשר פשטה קבלת האר"י (רבי יצחק לוריא)  מיד הגיעו הדיה למרוקו עוד באותו דור. עם גורי האר"י נימנו מספר חכמים יוצאי מרוקו: סוּלִימָאן אוֹחָנָה (ראו עליו בכרך ו' בערך העיר צפת. ש"ט) , רבי יוסף בן-טָבּוּל, רבי אברהם הלוי ברוכים (ראו עליו בכרך ו' בערך העיר צפת. ש"ט), רבי מָסְעוּד סגינהור (ראו עליו בכרך ו' בערך העיר צפת. ש"ט) ועוד. 

    ה"זוהר" הועלה למדרגת ספר-קדוש, בדומה לתנ"ך ולתלמוד, והעיסוק בו היה נפוץ, וקביעות הלימוד היו שכיחים בכל ישוב של קהילות מרוקו, במיוחד השפיע על חיי- הרוח של היהודים בדרום הארץ: בהרי-האטלס, בחבל הסוּס ועד לפאתי הַסָהָרָה.

    ממחקרים שערכו מוסדות אקדמאיים בארץ, מצאו שבדרום מרוקו התפתחה הקבלה יותר מכל מקום אחר בעולם.

    קבוצות הזוהר, נקראו "חברת רשב"י" (רבי שמעון בר-יוחאי). הקבוצות בדרך-כלל, התאספו אחרי תפילת-ערבית של מוצאי-שבת והבקי מבניהם, היה קורא ומסביר, והיתר האזינו בקשב רב, ושתו בצמא כל מילה שיצאה מפיו. (בעירי אופקים התפללתי במספר בתי-כנסת ובאחדים מהם נהוג נד היום  קריאה בספר "הזוהר הקדוש")

מה שהוא אישי

פעמים רבות הדרכתי במרוקו, וכאשר השהיה בשבת הייתה בקזבלנקה נהגתי להתפלל עם חלק מהמטיילים בבית-הכנסת המרכזי "בית-אל" (בעבר נקרא סְלָאת אֶל-וִיהְרָאיִין, אותו בנו יהודים מהעיר וִיהְרָאן שבאָלְגִ'ירְיָה). בבתי-הכנסת במרוקו במוצאי שבת אחרי תפילת ערבית קוראים קטע מהזוהר.  השליח ציבור נהג לקרא מספר זוהר קצת ישן ובאחד הטיולים הבאתי אתי ספר הזוהר מפואר ב-13 כרכים ומתורגם לעברי ותרמתי אותו לבית הכנסת לעילוי נשמת הורי. נכחתי בבית הכנסת פעמים נוספות והתרגשתי לראות שהשלח ציבור קורא את פרק הזוהר מהספרים שהענקתי לבית-הכנסת. לא פעם שמעתי את הערכת השליח ציבור לתרומתי.

     המעיין בספרים שחוברו על ידי צדיקי וחכמי מרוקו, יוכל להתבשם מניחוחות העבר היהודי המפואר, ולהתפעל מעושר תוכנם הרוחני ויכולת כתיבתם של הכותבים, החוקרים ורושמי רשומות, ע"י ידיעת תולדות הצדיקים, נוכל לחקור גם את אורחות חייהם וללמוד מהם, נוכל לחפש את עקבותיהם ולמצוא ידיעות נרחבות עליהם ועל מפעלם. כאשר נלמד על אורחותיהם ופועלם של הצדיקים, נוכל לדבוק במעשיהם ולעשות גם אנו כן.

    הספרים העשירו ידיעותינו על הצדיקים החכמים מופלאים מיהדות מרוקו, אשר היו לנו לעיניים, לאבוקה ולאבני-דרך ואשר לאורם הלכנו דורות רבים עד הגיענו לארץ אבותינו, ארץ-ישראל.

נקודה מאד חשובה לציון, להערכה ולהוקרה

הודות לפעילותם המסורה של כבוד הרבנים: הרב פרופסור משה עמאר שליט"א והרב רבי מאיר אביטבול (שלצערנו נפטר לא מזמן יהיה זכרו ברוך). כבוד הרבנים  לא חסכו כל מאמץ לאתר אפילו ממקומות מרוחקים ונידחים כתבי יד שאולי השתמרו. הכתבים שעלה בידם להשיג היו בלויים וקרועים, אם מפאת רמת הנייר הירודה, הטחב והתולעת והעכברים. זכיתי לפגוש את כב' הרב פרופסור משה עמאר שליט"א במרוקו ואף ישנו בחדר אחד (למעשה רוב שעות הללה הקדשנו לצדיקי וכמי מרוקו). לא בכל לילה נופלת בחלקי זכות כזו.

     רבי מאיר אביטבול זצ"ל סיפר לי: "אחרי שעלה בידי להשיג כתבים שונים לאור מצבם, הייתי מושיב  מומחים לפיענוח כתבי יד, או אנשים שהייתה להם בקיאות בנושא וכך יכלו לשחזר פרקים שאבדו. בכך לא תמה מלאכתם. היה עליהם להשיג מקורות להדפסת הספרים, צודקים המולי"ם שאומרים שההכנסה לא תכסה את ההוצאה, הקונים יהיו רק בעלי עניין בנושא למרות כל הקשיים עלה בידי שני המכונים "מכון אורות"  בראשותו של מורי ורבי כה' הרב פרופסור משה עמאר שליט"א, וכבוד רבי מאיר אביטבול זצ"ל. העשירונו בכתבי ד אדירים. ביקרתי במכון אורות וראיתי את כמות כתבי היד המחכה ליד גואלת  

     אני מאחל למורי ורבי הרב פרופסור משה עמאר שליט"א אריכות ימים ובריאות, ושיוכל להמשיך במפעלו הכביר,  ולספריה הספרדית – מכון בני יששכר אני מקווה שימצא מי שהוא שימשיך במפעלו הכביר של רבי מאיר אביטבול יהיה זכרו ברוך.

        זה המקום להודות ולציין את העזרה ולומר תודה גדולה לעזרה שנתן לי רבי מאיר אביטבול זצ"ל שהעמיד לרשותי כ-140 ספרים בתחומים השונים. פתח את ספרייתו בפני ונתן את הספרים המופיעים בביבליוגרפיה העמיד לרשותי, אחרי שנים החזרתי לספרייתו את הספרים, חלקם בלויים וחלקם קרועים לא ביקש ממנו אפילו שקל אחד. זכות הצדיקים מחברי הספרים תעמוד לו בעולם האמת. 

הערצת הצדיקים אצל יהודי מרוקו-שאול טנג'י