מורשת יהדות מרוקו

פה בארץ לא מעניקים את אותה נדיבות רוח ועזרה כלכלית ליהודי מרוקו שבאים לארץ מאהבה. משפילים אותם, מתייחסים אליהם בבוז ודוחים אותם. סוגרים כל צוהר אפשרי בפני בניהם ובנותיהם ומונעים מהם להתקדם בחיים. דואגים שיישארו חוטבי־עצים ושואבי-מים והכל בעטיים של חשבונות פוליטיים אנוכיים. מפחדים שיתרבו, שישכילו ושיאיימו על מעמדם. אגיד לך מה עשתה ממשלת צרפת במרוקו כדי לקדם את אותם יהודים שכאן נדחקים לפינה ולייאוש. ממשלת צרפת במרוקו עודדה בוגרי תיכון(שעבדו בפקידות ממשלתית) ללמוד בחינם ועל חשבון שעות העבודה, לימודים אקדמיים. כך הם למדו, סיימו את לימודיהם באוניברסיטה, ותוך דור צמחו מתוכם עורכי-דין, רופאים, מהנדסים ועוד. הם התחילו להתקדם בכל השטחים והגיעו אף למעמד של פרופסורים באוניברסיטאות בצרפת. אנשים אלה, שהוריהם לא ידעו צרפתית, הפכו להיות סופרים וחוקרים בכל התחומים. במרוקו תמצא חלק מאותה משפחה שנשאר במרוקו או נדד למדינות באירופה, בקנדה ובארצות הברית – שצלח ועמו נמנים רופאים, עורכי דין ופרופסורים. ואולם, בנים מאותה משפחה שבאו לארץ, מצאו את עצמם נידונים לחיי הכפר הרחוקים בדרום ובצפון, ללא חינוך מתאים וללא תנאים כלכליים להתפתח מהם. אחר כך באים אליהם בטענות שהם מפגרים. אני מכיר תלמידי ישיבות מכפרי הדרום במרוקו – ה׳מפגרים׳ – שהגיעו להישגים מרשימים באירופה, בארצות הברית ובקנדה לשם הלכו ללמוד בעידוד ובמימון מוסדות יהודיים. רק בישראל הכשילו אותם, לא נתנו להם אפשרות להתקדם והדביקו להם תו של מפגרים. אכן, זה המצב העצוב בארץ. אני מקווה שאתה מבין טוב יותר מה עוללו פה ליהודי מרוקו. התחלנו לדבר על מוזיקה ועל תרבות והבט לאן הגענו. לסיכום, כדי להתפתח צריך להיות מעורב בחברה ולא סגור הרמטית בתוך עצמך, כמו לא תורם לתרבות סביבך ולא מקבל כלום מהסביבה. תרבות נמדדת, בין היתר, במידת תרומתה לתרבות האנושית בכללותה ובמידת ההפנמה אל קרבה מתרבויות אחרות. תרבות שלא נוהגת כך סופה שתתאבן ותנבול״. ״וואלה! אתה באמת בן אדם מעניין, ואנחנו זלזלנו בך. אתה יודע מה?

אני שמח שדיברתי אתך״.       _ן

״בן עזאי אומר: ׳אל תהי בז לכל אדם… שאין לך אדם שאין לו שעה״

״תודה רבה. שלום״. ״תהיה בריא. שלום״.

באחד השיעורים במדעי המדינה דיברנו על הדמוקרטיה ומנושא זה גלשנו לממשלה בישראל. מיד לאחר ההרצאה התפתח דיון על הדמוקרטיה בישראל, ועל מה שמייחד אותנו מבחינה זו. התדיינו, כמו כל הישראלים, ברעש רב ובהתערבות מתמדת זה בדבריו של זה. למרצה היה קשה להשליט סדר. אני מקשיב ומחייך. אלה קוראים לעצמם תרבותיים! אחרי שרובם דיברו, ביקשתי גם אני את רשות הדיבור. אמרתי שעד שבאתי לארץ לא ידעתי מה זו מפלגה או דמוקרטיה, כיוון שבמרוקו לא הייתה ליהודים שום התערבות בממשל ולא היו במדינה בחירות או מפלגות מפותחות. שלט שם המלך ובאי כוחו, שמונו על ידו. לצרפתים היו בתי משפט נפרדים משלהם ולא היו להם חיים פוליטיים במרוקו גופה. היהודים נחשבו לנתיני המלך והיו נתונים תחת שלטונו. ואולם, מאז בואי לארץ למדתי מהר את נושא ה׳דמוקרטיה׳ ואני חוקר את הנושא האמור, שמעניין אותי מאוד.

המילה ׳דמוקרטיה׳ מקורה מיוונית: ״דמוס״, שפירושו עם, ״קרטוס״ שפירושו כוח. הווה אומר – שלטון העם על ידי נציגיו בממשל. בשלטון כזה יש שוויון זכויות וחובות לכל האזרחים, שוויון חברתי, חוקי ופוליטי. ביהדות זה נקרא סמכות העם. בארץ אין את הסימנים האלה, מאחר ופה יש שלטון המפלגות ולא שלטון העם. כשאני אומר ׳מפלגות׳ כוונתי לקבוצה של כחמישה אנשים (בכל מפלגה) שנקראים ועדת המינויים, והם מחליטים מי יהיו נציגי העם בממשל. לא העם מחליט. המפלגה פה היא השלטת כמו בממשל בולשביקי. בישראל אף אחד לא מייצג אף אחד. לאף אחד בעם אין נציג ישיר בממשל שיגן על האינטרסים שלו. לאזרח הפשוט אין למי לפנות בענייניו כי אין לו נציג בכנסת. למעשה, אותם נבחרים שנבחרו על ידי ועדת המינויים אינם מכריעים בשום דבר לפי הדעה שלהם. הם נדרשים לקיים את המשמעת המפלגתית וכל החלטה של מנהיג הקואליציה בהצבעה בכנסת – הם מגבים, ומצביעים בעדה כגוש אחד. למעשה גם נוכחותם בישיבות הממשלה או הכנסת לא כל כך דרושה, כי אותו מנהיג הקואליציה יכול להצביע בשבילם ובשמם מאחר שהם מצביעים לפי החלטתו. בדמוקרטיה חייבת להיות בחירה אישית, ישירה, של נציג העם בבחירות אזוריות. מי שמועמד מטעם מפלגתו או באופן עצמאי, חייב להגיע לאזור הבחירה לבקש את הצבעת הבוחרים באזורו. בוחרים בנציג ולא במפלגה. נכון, הנציג שייך למפלגה כלשהי או שהוא עצמאי, אבל פה נבחר אישית. הוא מציג את עצמו ואת דעותיו וחייב להקשיב לדעת הבוחרים. ברגע שהוא נבחר הוא מייצג בכנסת את כל האזור. גם את אלו שלא בחרו בו. לפעמים הוא מצביע נגד מפלגתו, אם זה נוגד את האינטרסים של אזורו, כי לא מפלגתו היא זו שבחרה בו. אם לא יציג את האינטרסים של בוחריו באזורו, הם לא יצביעו בשבילו בבחירות הבאות.

בבחירות כאלו יש את מי להעניש, שלא כמו המפלגות. לנציג זה יש משרד באזורו, שבו הוא מקבל קהל ומקשיב לרחשי לבו. למי שיש בעיה – הוא בא אליו והנציג חייב לעזור לו מאחר וזה תפקידו. הוא לא יכול להתעלם מבוחריו, כי בחירתו תלויה בהם ולא במפלגה. אין פה קבוצות וארגונים שמפעילים לחץ לקבל נציג לכנסת בלא שהנציג הזה עקוף אצבע. נגמרו המינויים לתפקידים בכירים בממשלה לפי פתקים מהמפלגה ומהשרים שמחלקים עשרות תפקידים לתומכיהם. תפקידים בכירים בממשלה בלי הכישורים המתאמים. בשיטת הבחירות האזוריות אין לחצים ואץ פתקים. רק אנשים מוכשרים ממונים לתפקידם כמשרתי ציבור האזרחים. פקידים כאלה משרתים נאמנה את האזרחים מאחר וזה תפקידם, והם מתאמים לתפקידם. הם אינם חייבים כלום לשום מפלגה כי הם לא חייבים להיות חברי מפלגה כדי לזכות בתפקיד.

כשעבדתי במשרד ראש הממשלה טלפנתי למשרד ממשלתי בתל-אביב בעניין עבודתי עם משרדו. אז עדיין לא היה חיוג ישיר והייתי צריך לעבור דרך הטלפוניסטית בקבלה. אמרתי שמדברים ממשרד ראש הממשלה. הטלפוניסטית בקבלה ענתה לי: ״תספר את זה לסבתא״, וטרקה את הטלפון. חייגתי שוב וביקשתי מהמרכזייה בדואר שתישאר על הקו ותגיד לטלפוניסטית בתל-אביב שאכן מדברים ממשרד ראש הממשלה. שוב היא טרקה את הטלפון. הייתי צריך לנסוע לתל-אביב כדי לדבר עם המנהל. כשהגעתי למשרדו ביקשתי אותו לקרוא לטלפוניסטית שתהיה נוכחת וסיפרתי לו מה שקרה. המנהל נזף בה ופיטר אותה. כשהלכה, המנהל אמר לי: ״יש לנו רק צרות ממנה. אם פקיד לא מוצא חן בעיניה היא לו תיתן לו קו״. שאלתי אותו: ״מדוע אתם לא נפטרים ממנה?״ ענה לי: ״אתה צוחק? הדוד שלה חבר מרכז מפא״י ואף אחד לא יכול לנגוע בה!״ זה, אפוא, מצב הפרוטקציה וההשפעה השלילית של שליטת המפלגות. המפלגה שולטת בכל תחומי החברה, הכלכלה, הצבא, הסתדרות העובדים, התנועה הציונית בארץ ובחו״ל, הסוכנות, ובעצם – בכל תחום! לשכת העבודה נשלטת על ידי המפלגה ויכולה להעניש את החבר המורד על ידי שלילת זכותו לעבוד. זו ממלכת הפחד. ובמקום שיש פחד, זאת אינה דמוקרטיה, זהו סימן היכר לחוסר דמוקרטיה. במילים אחרות, לא לזה קוראים דמוקרטיה. בדמוקרטיה האזרח חופשי להביע דעותיו, ולא נענש בשל כך. פה חובת הנאמנות של הפקיד היא למפלגה – לה הוא מכיר טובה על עבודתו, שהרי בלעדיה לא תהיה לו פרנסה. לכן הפקיד אינו משרת את הציבור ביושר. הוא למעשה ׳מצפצף׳ על הציבור. לרוב הפקיד יושב במשרדו לא בשל כישוריו או התאמתו לתפקידו אלא כפרס על נאמנותו ופעילותו במפלגה ולכן הוא לא צריך להיות יעיל, ישר או מוכשר. אף אחד לא יזיז אותו משם בגלל כישלונותיו או חוסר כישוריו. המפלגה עומדת אחריו. זה מה שחשוב לו. פקיד שהוא אזרח טוב לא יוכל אפילו להצביע על שחיתות במשרדו. גם על זה המפלגה תעניש אותו. דמוקרטיה אמיתית היא בחירה ישירה. אמנה דוגמאות מהיהדות. אנו קוראים בתנ״ך ובתלמוד שאין שלטון בלי רצון העם: ״אמר ר׳ יצחק אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור״.¹⁶⁶ ובתנ״ך: ״ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול לפני ה׳״. הלוא שמואל כבר משח אותו בסוד, אבל הוא נהיה מלך רק אחרי שהעם קיבל אותו. לא מפלגה. כמו כן: ״ויבואו כל זקני ישראל אל המלך חברונה וימשחו את דוד למלך על ישראל״. והנה, גם כאן שמואל משח אותו בסוד, אבל מלך רק כשהעם קיבל אותו. יודעים אתם מה זה ״כבשת הרש״? ובכן, דוד המלך לקח את בת שבע ושלח את בעלה אוריה החתי. שימו לב, אוריה אינו יהודי! ובכן, דוד שלח אותו למותו במלחמה. הסיפור ארוך, נפלא ומלמד על הרוח הדמוקרטית ביהדות. כל נביא אחר בעמי הסביבה לא היה מעז לדבר למלך בלי שתהייה סכנה ממשית לחייו, אלא בישראל. נתן הנביא בא לעיני כל הקהל ואמר לדוד: ״מדוע בזית את דבר ה׳ לעשות הרע בעיניו. את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה… ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם״. הסיפור המלא והמרתק מצוי בשמואל ב׳, פרק י״ב. דוד הכה על חטא, הודה באשמתו ובעצם כך לימד אותנו את ערך התשובה.

היום, אזרח לא יכול להטיח ביקורת צודקת במפלגתו ולצאת נקי וללא עונש.

את אחי אנוכי מבקש-שלום פוני כלפון–הקליטה

עמוד 341

קנז

אעירה שחר-פרשת תולדות

(141) — פיוט — סי׳ מסעוד בן שלום יצ״ו

ע׳'מ יב-ט הגאים

מִמָּרוֹם תִּשְׁלַח הַגּוֹאֵל, לִפְדּוֹת עַם דַּל

בְּיָד רָמָה יֵצֵא בְּעָצְמָה:

סוֹד-הַנֶּחְתָּם נִגְלָה לָנוּ בְּאָזְנֵנוּ

מְשִׁיחֵנוּ יָבוֹא לִנְקָמָה:

עָבְדוּ יְיָ בְּיִרְאָה וּבִלְבַבְכֶם

יַעֲשֶׂה לָכֶם כְּנֵס מִצְרָיְמָה:

וַייָ יִבְנֶה מִקְדָּשׁוֹ חוֹמוֹת וָחֵיל

וְגַם יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט בְּרוֹמָא:

דַּלִּים, אֲשֶׁר הֵם בַּגּוֹלָה, יִפְדֶּה אוֹתָם —

מִשּׁוֹבֵיהֶם, בְּלִי כְלִמָּה:

בֶּן עַמְרָם, מֹשֶׁה הַנָּבִיא, יָבוֹא לָנוּ

גַּם יָקִיצוּ שׁוֹכְנֵי אֲדָמָה:

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, יְבַשֵּׂרוּ כָּל־קְהַלְכֶם —

גַּם כֻֻּלְּכֶם תֵּצְאוּ בְּעָצְמָה:

יִנּוֹן תִּשְׁלַח, וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,

וְגַם אָבוֹת, מִיְּרוּשָׁלַיְמָה:

צִלְצְלֵי שֶׁמַע וּמִנִּים וְעוּגָבִים

וּמִצְהֲלוֹת מִכָּל־אֲדָמָה:

וּבְנֵי מֹשֶׁה עַל סוּסֵיהֶם הֵם רוֹכְבִים

וְגַם בָּאִים לְכָל־אֲדָמָה —

כנפי שחר

(141) הנושא: בביאת המשיח.

ביד רמה — ללא מורא. וחיל — כאן: מדרגה לאורך החומה שם עומדים חילות הצבא להלחם באויב. ומצהלות — קולות שמחה.

אעירה שחר-כרך א' פרשת תולדות- פיוט — סי׳ מסעוד בן שלום יצ״ו