ברית מס 40 בעריכת מר אשר כנפו-רבי ידידיה מונסונייגו, הראשון–פרופ' הרב משה עמאר.
הדיין צריך לדון דין אמת לאמיתו
כל זה מדובר, כאשר הדיין לפי מראה עיניו והבנתו, אינו מבחין בשום מעשה אונאה או רמאות באחד מהצדדים. אזי חובתו לפסוק לפי הבנתו ועומק עיונו בספרות ההלכה. אולם אם הדיין מבחין בבירור באחד מהצדדים, כי הוא שקרן ורמאי בטענותיו, ורצונו לגזול את חברו, מן הראוי לדון אותו בנזיפה ובהסתרת פנים כדי שלא תעשינה ידיו תושיה. גם בדרשותיו הקדיש רשות לתפקיד הדיין ולדרכי עבודתו בבית הדין, הוא מציין שהדיין צריך לפסוק באותו נושא ובאותן טענות, כל פעם לפי מה שנראית לדיין האמת לאמיתה, אם נראה לדיין שאחד הצדדים משקר וטענותיו מלומדות:
וזהו כוונת הפסוק כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר (שמות יה, טז), דהיינו דין אחד וכבר זה הדין בא אלי פעם אחת קודם זה, וזכיתי התובע על הנתבע או להפך. ועכשו ושפטתי בין איש ובין רעהו, כל פעם אני פוסק הדין לפי ענין התובע והנתבע. לכן משתנה בכל עת לפי התובע והנתבע, אם התובע תם וישר או להפך. וזהו ושפטתי בין איש ובין רעהו, דבין איש ובין רעהו ישתנה הדין, מי הוא התובע פעם הראשונה, ומי הוא הנתבע פעם השניה. שבפעם הראשונה היה התובע תם, ופעם השניה הנתבע הוא התם, וטענות התובע מלומדים. וזהו ושפטתי, בכל פעם עיקר המשפט הוא בין איש ובין רעהו.
וכדי שהדבר לא יראה תמוה בעיני הנתבעים והציבור, על הדיין להסביר את השינוי בפסיקה בין מקרה ראשון לשני.
והודעתי את חֻקי האלהים, הכוונה, בשביל שלא יהיה הדבר לשומעים כמו גזירה בלתי טעם, לכן צריך אני להודיעם טעם הדבר, משום והייתם נקים (במדי לב, כב). באמור להם, דעו לכם שכך ציונו ה', דהיינו שלפעמים יהיה הדין נפסק דרך חוקה, גזירה היא אין לך רשות להרהר (יומא סז, ב).
ופעם תהיה על פי הדין, לפי מהות התובע והנתבע, שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. על זה היה מוכרח משה רבנו ע״ה, להודיעם טעם הגזירה שגזר לחייב התובע. וזהו חקי האליהים הודעתי אותם, טעם גזירות האלהים אלו הדיינים, שפעם מזכים התובע ופעם מחייבים. ואת תורותיו, שכך נצטוו מפי הגבורה, לדון דוקא כפי ראות עיניהם. וזהו הנקרא כל דיין שדן דין אמת לאמתו, דהיינו שחוקר עד שיודע אמיתות הענין. ועל זה פוסק הדין, לא על הטענות המלומדות העצות והתחבולות, דבעליהם חכמים להרע, לגזול לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם. (משלי ל, יד).
מרוב אהבתו את האמת גם כשכתב פסק מבוסס, לא אמר קבלו דעתי, הוא פנה לחבריו הרבנים לבדוק ולבקר את יסודותיו עד מקום שידם מגעת ויחוו את דעתם:
ועתה אליכם אישים אקרא תופסי התורה, קומו השרים לעזרת ה' בגבורים,ומלאו ידיכם לחפש בכל עוז בכל ספרי דבי רב לתור בחכמה לדעת מה יעשה ישראל….
או:
ובמטו מכל קורא יחפש ויחקור, כי רצוני לעמוד על אמיתתן של דברים ואם שגיתי אכוף ראשי והדרי בי בפה מלא, וכך חובתי ואעשנה ואענה אמן, ומודים דרבנן היינו שבחייהו.
סחבת ועינוי הדין
בשבתו על כס המשפט, גילה רגישות לצערם וסבלם של אלה הנזקקים לבית הדין, הוא התריע על דרך הטיפול בתביעות הנדונות בבית הדין, הנקוטה בידי חלק מהדיינים, בסחבת הגובלת בעינוי דין. הוא ראה בתופעה זו אם כל חטאת, שבעטיה ניתכים על הקהילה פגעי טבע לרוב. כי הסחבת גורמת נזקים ישירים ועקיפים לצדדים, מתחים וביטול זמן, עד שלפעמים התובע נוקעת נפשו מהטירטורים, ונאלץ לוותר על תביעתו הצודקת ולהגיע לפשרה עם הנתבע. גם הנתבע, היוצא חייב לפעמים נמצא לוקה בכפליים, הפסיד במשפט וגם בזבז הרבה מזמן עבודתו בלך ושוב, משום כך נשארת בלבו טינא על המשפט העברי.
בהיותינו יושבים בין צוקות בין צרתן מפני חמת ה', מכמה מיני חולאים רעים משונים אשר לא שערום אבותינו מרוב עונינו, ותלינו שיש בידינו עון חמור שהחריב את ביתינו, ועדין הוא בתגבורת מרקד לפנינו, והוא עון עינוי הדין, שכל בר ישראל דאית ליה דינא בהדי חבריה, לא יצא משפטו תכף אם לטוב אם למוטב, רק יהיה נדון בלך ושוב עד שיקוץ בחייו. וסוף כל סוף יתפשר עם חבירו ברב או במעט, מחשש איבוד ימיו. וזו מידה שנתהוית מחדש אצל הגוים, ואפילו הם עצמם מצטערים על זה. ואם כן הוא חם ושלום, איך תתייחס מידה מגונה כזו לדת היקרה מפנינים, ולא תהיה תורתינו הקדושה כשיחה קלה שלהם ח״ו, ישתקע הדבר.
בעוד אם המשפט היה נגמר בזמן סביר, היה מתקבל הפסק בהבנה ובהקלה. כיום הצדדים תולים קולר עינוי הדין בדין תורה, בחושבם שכך צריך להיות לפי ההלכה, ונמצא המשפט העברי מתחלל:
על דבר זה נקעה נפשי, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה (תהי נה, וכך חובתינו שכל חכם שיבוא לפניו דין תורה, ישיב לנתבע ויקצוב לו זמן שיאמר לו ביום פלוני תבוא ותקח כתבך [=פסק דין], כפי מה שיורו אותו מן השמים, וממילא התובע והנתבע שניהם כאחד ילכו לפעולתם עד זמן קצוב, וכל אחד יקה כתבו [=פסק] בידו, ומאן דשקלי מיניה לגלימא בבי דינא ליזיל וליזמר, ולא יאבדו ימיהם התובע והנתבע יכול על מגן [=חינם], וכל ימינו אנחנו מצטערים על זה.[ כלומר, היוצא חייב מבית הדין, ובית-הדין לקח בחובו את גלימתו, עליו לצאת מבית הדין שמח, על שהצילו אותו מאיסור גזל.]
ושם התריע על היחס הסובלני שמגלים הדיינים כלפי בעלי דין רמאים, מתוך שיקול מוטעה שבכך הם יבואו להודות על האמת. מרוב אצילותו וענוותנותו הוא מסיים, שאת הערותיו אינו מטיחם כלפי איש 'ואיני מזהיר או מזכיר לזולתי בר מינן, רק כאדם שמדבר עם לבו דוקא' (שם).
ברית מס 40 בעריכת מר אשר כנפו-רבי ידידיה מונסונייגו, הראשון–פרופ' הרב משה עמאר.
עמוד 12
תולדות חב"ד במרוקו
"למהר״ש נהירין השבילין
הרבי מוסיף כי יש לציית לרב מטוסוב בכל, ומבהיר:
למהר״ש נהירין יותר השבילין דאופן העבודה, מפני היותו שם קדום בזמן וקבלתו כמה מהוראותיו מכאן, עוד קודם בוא כת״ר שי׳ לשם. אכפול בקשתי שישים דברי אלה על לבו, מפני שמוכרח הדבר שיהיה אחד עומד בראש, ומוכרח הוא – הן כלפי חוץ והן כלפי פנים, ומבלי להיכנס בהערכת מעלותיו של כל אחד מהם, אשר באמת רק הבוחן לבות יכול להעריכם כיאות, הנה מצד הטעמים הנ׳׳ל, הקדימה בזמן, ההיכרות עם הדזוינט והספרדים וכו׳, הנסיעות מחוץ לקזבלנקה, וההיכרות עם ראשי הקהילה בערי השדה, מוכרח הדבר שיהיה זה מהר״ש שי׳ ובטח למותר להטעים מרז״ל אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים….
ובשנת תשכ״ד, הרבי ענה לאחד מהשלוחים:
…בנוגע להחלטה בפועל ממש וכן כלפי חוץ – אין לשנות הסדר שהוקבע בכ״מ [בכל מקום] שהמנהל הוא המחליט….
גם בהזדמנות אחרת בעת שמי מן השלוחים רצה לפעול באופן עצמאי, הרבי הורה לו לעבוד כרגיל תחת הנהלת הרב מטוסוב. השליח הנזכר שהיה חייל וחסיד אמיתי עזב מיד לגמרי את תכניתו והמשיך לעבוד כל השנים בהנהלת הרב מטוסוב.
הוראות וסיוע מבית חיינו
מכתבים רבים קיבל הרב מטוסוב מהרבי ובהם הוראות לגבי מוסדות חב”ד במרוקו. במקרים רבים קיבל הוראות כלליות כדי למסור לכלל השלוחים והמוסדות במרוקו, ולעיתים היתה ההוראה נוגעת לשליח או נושא מסוים. בנושאים חשובים ביותר ההתכתבות התנהלה ישירות עם הרבי, ובמקביל ניהל התכתבויות ענפות עם מזכירות הרבי וארגונים שנוהלו על ידי הרבי – ה״מרכז לענייני חינוך" ו״מחנה ישראל", בכל דבר לפי הצורך והעניין. לצד ריבוי ההוראות, קיבל מהרבי סיוע בנושאים מגוונים, אם זה משלוחי ספרים, תשמישי קדושה ובגדים, ואם בקשר עם גורמים שיכלו לסייע לחב״ד במרוקו.
במשך השנים קיבל מהרבי, ממזכירות הרבי ומ״מחנה ישראל", ספרים עבור המוסדות, עבור רבנים ואישים ולעיתים אף נשלחו אליו ספרים (כמו"שדי חמד" או ספרי חב״ד) ולא הוגדרה מטרתם, כשבמשך הזמן קיבל הוראות למי להעבירם. על רוח הדברים ניתן דוגמה אחת קצרה ממכתב הרב מטוסוב אל "מחנה ישראל״:
הננו לאשר בזה קבלת תשע חבילות בגדים, וכן ספרי גמרא שנשלחו על ידכם, שש חבילות. ועל ספרי"שדי חמד״ בשביל הרב משאש, כבר הודעתי לכ״ק אדמו׳׳ר שליט״א שנתקבלו.
איש הקשר של הרבי
מאות אגרות קודש עבור רבנים, אישים ואחרים קיבל הרב מטוסוב על מנת למסור לנמענים. לקראת ראש השנה, למשל, קיבל עשרות רבות של מכתבים עבור רבנים ואישי ציבור במרוקו, והוא היה מחלקם אחד אחד ליעדם.
במקרים רבים היו מגיעים מכתבים ממרוקו לרבי, ולא היה ברור כתובת השולח ותפקידו, והרב מטוסוב היה צריך להבין בעצמו למי למסור את מכתבי התשובה מהרבי. לעיתים היו גם רבנים ובעלי תפקידים שכתבו לרבי וחתמו את שמם ללא תואר, ובגלל קשיי התקשורת ועיכובי המשלוחים באמצעות הדואר, לעיתים חלו לבינתיים שינויים במעמד הרבנים ומקום מגוריהם, ולכן הרבי הורה כי המכתבים הללו יגיעו כפי שהם אל הרב מטוסוב, והוא יורשה להוסיף תארים במקרה הצורך, ובמקרים שיש קושי בהוספה יוכל להחזיר את המכתב אל הרבי, על מנת לקבל מכתב חדש עם התארים המתאימים.
הדברים האחרונים הם חידוש גדול, כי ידוע שתפקידים כגון אלו היו מבצעים רק מזכירי הרבי, אך בנידון זה הדברים כתובים במפורש בחילופי מכתבים רבים בין הרב מטוסוב והמזכירות. כך גם בגנזי הרב מטוסוב נמצאות רשימות רבות של נמענים להם חילק מכתבים של הרבי
"אל בינתו אשען״
ההוראות בנידון התקבלו מספר פעמים ובסגנונות שונים, ונסתפק בדוגמאות. לקראת ראש השנה תשט״ו נשלחו ממרוקו אל הרבי מכתבים ופדיונות נפש רבים, וכאמור היו בעיות של חתימה ללא תואר או כתובת מדויקת. בשל כך הרבי שלח את כל המכתבים אל הרב מטוסוב כשהוא מורה במפורש שעל הרב מטוסוב להחליט איזה מכתב למסור. נראה שהיו גם שני מכתבים שהגיעו ועליהם חתום ״מחלוף”, והרבי הבהיר שיעשה כפי שחושב בעניין. בנוסף לכך הרבי צירף מספר קונטרסים אודות חודש אלול, והרבי מורה כי הרב מטוסוב יחליט למי להוסיף קונטרס כזה:
מוסגרים פה מכתבים לרבני ועסקני מרוקה, ובאשר בטח במשך הזמן נשתנו כמה ענינים, הרי אל בינתו אשען איזה מהם למסור, והוא הדין בנוגע למכתב למחלוף שי׳ וכד. […]
מ. שניאורסאהן
נ.ב. מוסג׳׳פ איזה קונטרסי אלול, שלפי הבנתו יצרפם למכתבים הנ״ל.
בארכיון הרב מטוסוב, מצורף למכתב זה, ישנם שני עמודים עם שמות מקבלי המכתבים, ואצל חלקם מסומן ״קונטרס אלול״ וברשימה מופיעים גם שניים בשם מכלוף. אחד מהם הוא הרב מכלוף קריספין
. לפנינו הרשימה כולה:
מכתבים מצורפים למכתב מז׳ תשרי תשט״ו
למכלוף קריספין(קונטרס אלול) -למר זאגורי -למר פרץ -למר לוי שושן -למר משה ן׳ דיין -להרב משאש -לר׳ אהרן כהן(קונטרס אלול) -למשה לאסרי(קונטרס אלול) -לר׳ אלי׳ יפרח(בחזרה) -מענה לפ״נ -לאברהם בר ששת -לבאבא אצאראף -למכלוף למכייס -לעמרם טורזמן -ליעיש אביטאן -להיודע עמאר -לשלמה ן׳ עבו -להשו״ב ר׳ שמעון אוחיון(קונטרס אלול)
בחודש טבת תשי״ט קיבל הרב מטוסוב מהרבי מכתבים עבור יהודי מרוקו, ובהם תיקן תארים שונים. על כך כתב לו המזכיר הרב אליהו קווינט:
במענה על מכתבו […] במה שכותב שתיקן התואר וכד, טוב עשה שהרי זהו מהטעמים ששולחים המכתבים על ידו. בתודה ובברכה. א. קווינט מזכיר.
יש הסבר נוסף לכך שמכתבים מסוימים נשלחו דווקא דרך הרב מטוסוב, וזהו דווקא מצד הסדר הראוי במוסדות חב׳׳ד. היו שחשבו כי יוכלו לכתוב ישירות לרבי תלונות וביקורת בענייני המוסדות והפעילות במרוקו, וכך יקבלו מענה שאינו תואם את ההתנהלות של הרב מטוסוב או שלוחים אחרים. בצורה עקבית מאוד הרבי השיב לכולם ברכות, תשובות תורניות וכדומה, אך כאשר היה מדובר על נושאי התנהלות פנימיים, שלח את מכתביו אל השליח בכל עיר ועיר. כך במקרים שדובר על התנהלות כללית או הקשורים לעיר קזבלנקה, הפנה אל הרב מטוסוב, כשגם העתק מפנייה זו נשלחה מהמזכירות אל הרב מסוסוב.
בשל בעיות אלו, לעיתים הרבי שיגר מענות דרך הרב מטוסוב כשהוא מבהיר את הסיבות:
מוסג׳׳פ מענה לאיזה כותבים, אשר מפני הענין של מרות ובעלות נשלחים על ידו, כדי שבעל המענה ירגיש בהנ״ל. וגם שבאם ימצא לנכון להוסיף הסברה בהכירו מהות הכותב ואל בינתו אשען…20.
קשר רציף ופרטני
מעיון בארכיון הרב מטוסוב בתיקים הקשורים לכפרים ועיירות, עולה דבר מדהים: מתוקף היותו מנהל מוסדות חב׳׳ד במרוקו כולה, היה הוא עצמו בקשר רציף ופרטני עם המנהלים והמורים במוסדות, ובעת הצורך עם רבנים ואישים בכל מקום. רשימות תלמידים נשלחו אליו, התייעצויות בנוגע לתקציבים, משכורות עבור "משרתות" ו״מבשלות״ וכו׳ – כולם היו תחת הנהלתו. כך גם מצאנו מכתבים אודות תוכן הלימודים, בוגרים, מבנים, עזרה כלכלית כללית ופרטית למורים שעומדים להתחתן, או הזקוקים לעזרה בגלל בעיות רפואיות ועוד. כך גם שלח להם תפילין, ספרי לימוד, חוברות שונות וכל מה שנצרך ללימודים.
לאחר שמתוודעים ולו במעט לעבודתו המורכבת של הרב מטוסוב, קשה להבין כיצד הספיק לקבל ולשלוח כמות אדירה של מכתבים לכל רחבי מרוקו, לחו״ל, ועוד ובמקביל לנהל את כל מוסדות מרוקו. יש כמה וכמה מכתבים שהרב מטוסוב, שמשום מה כותבם ביום שישי לפני הדלקת נרות, וכותב שהגיע הזמן להדליק ולכן נקצר…
כדי לקבל ולשלוח את כל המכתבים, היה זקוק להבין או להעסיק מתרגמים לשפות רבות – אידיש, עברית, אנגלית, צרפתית ולעיתים גם ערבית. כמו כן היה עליו להתמודד עם פיענוח סוגי כתב שונים ומשונים, ומהם הקשים מאוד לקריאה, ואחרים הכתובים ב׳׳חצי קולמוס״, ״כתב רש״י״ וכדומה. כל זאת עוד לפני הירידה לעומקם של דברים, להבין כל אחד לפי אופיו ומצב עירו וכדומה.
את כל המכתבים והמסמכים, כולל מאז צאתו מרוסיה, פועלו במחנה העקורים בצרפת, ותקופת עבודתו במחנות העולים בצרפת, שמר הרב מסוסוב בתיקיות וקלסרים מסודרים בקפידה, דבר שהפליא את משפחתו שגילו זאת רק לאחר פטירתו.
תולדות חב"ד במרוקו
עמוד 33