הפיוט בבבל-הפייטנים בבבל- א.מ.הברמן-יוסי אלנהרואנאי

פיוטיו לא נדפסו עדיין והם נמצאים בפזורי הגניזה. ופיוט אחד שלו ״ארבעה המה שערים / אשר לעבור משוערים״ (סי׳: אלפבית) נתפרסם על ידי מ. שטיינשניידר : ב"כרם חמד״ ט׳(ברלין תרט״ז) עט׳ 42-41 בכותרת: ״ארבעה שערים דמ^׳ יוסי אלנהרואנאי ״. בסוף השיר העיר שטיינשניידר: ״אחרי כן יבא פירוש ר׳ סעדיה הנ״ל [הגאון] שעל זה השיר בלשון ערבי, ומהקדמתו נראה שעשהו לבקשת זקן אחד אשר שאל ממנו פירוש מארבעה המה השערים, מפני שאמרו לו קצת ממיודעיו שהוא קשה על הרבה מן החכמים ולא יהיה בהם מי שיבין ענינו אלא מי שהיה מומחה בחכמת העיבור. וסֻפַּר לו (אל הזקן), שיוסי אלנהרואני ע״ה חיברו כמו זכרק למלאכת העיבור על ידי שירה שקולה(או: שיר זכרון)׳׳…

בכותרת כתוב בטעות: ״יוסי אלנהרואנאי״. ואף על פי שאין שום ספק כי המחבר היה נסי אלנהרואני, וכבר העירו על כך שניאור זקש וא. א. הרכבי, נכנס שמו של יוסי אלנהרואני ל״אוצר השירה והפיוט״ לישראל דוידסון כרך רביעי עמ' 398 כשם פיייטן זכה ״וִדּוּיד׳, השייך לסוג הבקשות, ונדפס בסידורים ובמחזורים, ואף מצא לו הרבה מחַקִּים. כוונתי ל״רבונו של עולם, קודם כל דבר אין לי פה להשיב ולא מצח להר־ב ראש״. בבקשה זו הוא אומר:

בַּמָּה אֲקַדֵּם אוֹ מָה רְפוּאָה אֲבַקֵּשׁ,

כְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה הָיִיתִי

כְּעֶבֶד מוֹרֵד עַל אֲדוֹנָיו,

כְּתַלְמִיד חוֹלֵק עַל רַבּוֹ.

אֶת אֲשֶׁר טִהַרְתָּ טִמֵּאתִי

וַאֲשֶׁר טִמֵּאתָ טִהַרְתִּי.

אֶת אֲשֶׁר הִתַּרְתָּ אָסַרְתִּי

וַאֲשֶׁר אָסַרְתָּ הִתַּרְתִּי.

אֶת אֲשֶׁר אָהַבְתָּ שָׂנֵאתִי

וַאֲשֶׁר שָׂנֵאתָ אָהַבְתִּי.

אֶת אָשִׁי הֲקִלּוֹתָ הֶחֱמַרְתִּי

וַאֲשֶׁר הַחְמָרַת הֲקִלּוֹתִי.

אֶת אֲשֶׁר קֵרַבְתָּ רִחַקְתִּי

וַאֲשֶׁר רִחַקְתָּ קֵרַבְתִּי;

אַךְ לֹא לְהַכְעִיסְךָ נִתְכַּוַּנְתִּי.

וּבְעַזּוּת מֵצַח בָּאתִי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִלְּפָנֶיךָ.

שַׂמְתִּי פָּנַי כַּכֶּלֶב, הֵעַזְתִּי מֵצַח כַּזּוֹנָה

וְגַשְּׁתִי לְפָנֶיךָ בְּבשֶׁת פָּנִים.

וְכֵן כָּתוּב 'וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם'… (ירמיה ג, ג)

 (סידור־בער 325>.

לשון פיוטיו מצטיינת בפשטותה, ונשמע בהם עדיין הֵדו של הפיוט הארצישראלי, אבל גם צליל חדש נשמע בהם לפרקים.

הוא קונן ואמר:

כִּי מִיּוֹם לְיוֹם נִתְמַעַטְתִּי

כַּלָּה מְשׂוֹשִׂי וּבְחַיַּי נָקַטְתִּי

לַגְּזֵרוֹת נִמְסַרְתִּי וְלֹא נִמְלַטְתִּי

וְלֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי (איוב ג, כי).

מֵעֹצֶם גְּזֵרָה בְּהִתְגַּבֵּר

מִתִּגְרַת יָד אוֹיְבִים בָּהּ נְחַבֵּר

נִתְיָאֲשָׁה נַפְשִׁי מִמְּצֹא סֵבֶר

נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר…         (תהלים עז, ה)

ו״שֶׁבַח לניסי אלנהרואני״, שלא נדפס, כך התחלתו:

אֱנוֹשׁ כְּחָצִיר נֶחְבָּא

בְּהֶבֶל הוּא בָּא וּבְחֹשֶׁךְ הׇחְבׇּא

גְּזֵרָה גְּזוּרָה לָשׁוּב כְּשֶׁבָּא

דּוֹוֶה יֵלֵךְ וְדְוֹוֶה בָּא

הוּא כְּצִיץ לְצִיץ וְרִגְבָּהּ

 וְקִדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ וְכֻבָּה

גָּזוּ יָמָיו וּבִנְקִיקִים יֵחָבֵא

חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה… (כ״י פילדלפיה הנ״ל).

אבל ציון וגאולת ישראל לא נשכחו גם מפי פייטני בבל, וניסי אומר בסוף פיוטו "תציץ בעלבוני״(גם הוא לא נדפס עדיין):

גּוֹלֶה וְסוּרָה בְּצִלְּךָ תְּגוֹנְנֶהָ

יְרוּשָׁלַיִם תְּכוֹנְנָהּ וּתְחוֹנְנֶהָ

כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ.

בְּכוֹנְנָךְ עִיר דָּוִיד

חֹטֶר יֵצֵא מִגֶּזַע דָּוִיד

כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד.

אֶקְרָאֲךָ דּוֹרֵשׁ וְשׁוֹאֵל

יֶעֶרְבוּ לְפָנֶיךָ שְׁאֵלוֹתַי הָאֵל

כִּי תַּעֲנֵנִי אֶל.       (כ״י פילדלפיה הנ״ל)

הפיוט בבבל-הפייטנים בבבל- א.מ.הברמן

עמוד 104