הקבלה בצפון אפריקה למן המאה הט"ז-משה חלמיש
יעיש קריספין בן משה. תר״ל (?) – תרצ״ט. חיבוריו הרבים מצביעים על ידע קבלי רחב, ויש שהוא אף מעודד ללמוד קבלה (פרח שושנה, בראשית, עמ׳ קלד), ו״כי המקובלים ז״ל נוחים לכל כשמן״(שם, דברים, עמ׳ צב). ייזכרו: פרח שושנה, נכתב באייב איוב בשנת תר״ע, והוא פירוש מקיף על התורה (תשנ״ג); רנה ותודה, פירוש על תהלים (ירושלים תשנ״ה); רקיק אחד, פירוש על הגדה של פסח (ירושלים תשנ״ז); סידור לימודי ה׳, פירוש קבלי לסידור התפילה, מושפע מאוד מהרמ״ק, האר״י והשל״ה. נערך ונדפס בקרית ביאליק תש״ס; ענף שושן, והוא פירוש לפרקי אבות, אך הקבלה תופסת בו מקום מועט.
יעקב אבטאן בן מרדכי. נפטר ער״ח אייר תרל״ג. מו״ץ במראכש. תואר כ״חסידא קדישא ופרישא המקובל האלוהי סבא דמשפטים״(מ״ר, ע ע״ג).
יעקב אביחצירא בן מסעוד, סבו של דוד הנ״ל. תאפילאלת, תקס"ז דמנהור, מצרים, כ בטבת תר״ם. מגדולי הקבלה במארוקו. מכונה ״אביר יעקב״, ומפורסם בכל צפון אפריקה בזכות מעשיו ונפלאותיו. ראה עליו בספר מעשה נסים, ״סיפורים ומעשיות תולדותיו ונפלאותיו של מו״ר ועט״ר הרה״ג החסיד המפורסם המקובל האלקי… יעקב אביחצירא זצוקללה״ה זיע״א״, מאת אברהם מוגרבי, ירושלים תשכ״ח. חיבוריו הקבליים: אלף בינה, ביאור על תמניא אפי(ליוורנו תר״ן); בגדי השרד, פירוש על הגדה של פסח (ירושלים תרמ״ח); גנזי המלך, פירושים על בראשית א א, ובסופו פירושים לעניינים שונים בשם לקוטי שושנים (ירושלים תרמ״ט, ליוורנו תר״ן, ירושלים תשכ״ח); דורש טוב, דרושים (ירושלים תרמ״ד). מכיל מעט דברי קבלה; מחשף הלבן, פירוש על התורה, נשלם בתרל״ז, נדפס בירושלים תרנ״ב ותשל״א. מזכיר את הזוהר, והרבה את האר״י. הוא מן החיבורים הכי חשובים של אביחצירא; מעגלי צדק, פירושים על פסוקים לפי סדר א״ב (ירושלים תרנ״ג); פתוחי חותם, פירושים לתורה (ירושלים תרס״ג); שערי ארוכה, כמו מעגלי צדק (שם תרמ״ד); יגל יעקב, פיוטים (שם תשכ״ב ועוד). פיוטיו נעתקו גם בכתבי יד שונים. פיוטים לכבודו נדפסו בספר אני לדודי (כאזאבלאנכא תש״ד, ד ע״ב, י ע״א) של נכדו, יחייא אדהאן; וכן בספר קדש הלולים מאת ר׳ שאול נחמייאש (תונס תר״ע. נדפס גם בויאמר שאול, עמ׳ ז); ישמח ישראל, עמ׳ 84 (״מלא דעת יתירה פרדס גם גמרה הרב אדוננו יעקב אביחצירא״); שבחי צדיקים, גרבה תש״ח (מנהג גרדאיא), נב ע״ב – נה ע״א; שבח ורנה, מאה יהודה בן יעקב שמחוץ, מכנאס חש״ד, עמ׳ יו-יח, יח-כב (עברית וערבית); קצידא בערבית בס׳ שמחה וששון ליהודים, 8ב-9ב; מכלל יופי, פ ע״ד. ביגל יעקב, שם, נדפסו פיוטים לכבודו מבני המשפחה, ובהם נשזרו שמות ספריו.
יעקב אותמזגין. מאה י״ט־כ. חיבורו רני ושמחי כולל בקשות ופיוטים לשבת, נכתב בשנת תרע״ח בסיסאוא איתהאדי, באזור מראכש. יהוא בכ״י ניו־יורק/בהמ״ל, בן־נאיים 131
יעקב איפרגאן(אלפרגאן) הצורף (היוצר) ״בן יצחק המכונה אבן סנה מאות 17-16. חי בתארודנת, ממנה יצא בשנת שנ״ח בגלל מגיפה. מצטט בהערצה את רבו, ר׳ משה בן מימון אלבז, בעל היכל הקדש; וכן את אחי אמו, ר׳ יהודה חנין; את ספר אבני זכרון; ואת חברו, ר׳ יצחק הכהן, בעל גנת ביתן. בשנת ש״ע החל לחבר את פרח שושן, פירוש למסכת אבות (נעתק בכ״י ניו־יורק/בהמ״ל 1510; ובכ״י קיימברידג׳ 105 =(7)563.Dd, ללא הקדמה), ערוך בשני טורים: פשט וסוד. למרות גילו הצעיר ותלאותיו, מזכיר הרבה חיבורים ומחברים, פשטנים ומקובלים כאחד. כן הדבר בספרו מנחה חדשה, פירוש מקיף ביותר על התורה, אותו החל לחבר בשנת שע״ט. חלק גדול ממנו נמצא בכתב־יד בספריית אוניברסיטת ליברפול M12044, המחזיק 682 דפים. כן יצוינו שני שיריו אשר בסוף פרח שושן. עוד אזכיר כי בקובץ פירושים לזוהר, כ״י ניו־ יורק/בהמ״ל 1650, שנכתב בשנת תנ״ג, מצטט מאיפרגאן. בכל חיבוריו ־נזכרים אין שום השפעה של האר״י.
יעקב אלבאז. לפי מסורת משפחתית הוא היה ממגורשי ספרד, ושני בניו, שמואל ואהרן, נתיישבו בפאס וצפרו. בצפרו ידוע יצחק בן שמואל בן ־צחק בן שמואל ״בלאו״ץ [= בן לאותו צדיק] החכם השלם והכולל בישראל להלל המקובל האלוהי מבחר העדר וראש הסדר הוא הראש אבי התעודה כמוהר״ר יעקב זצ״ל אלבאז״.
יעקב אלבאז. המאה הי״ח. מחכמי פאס, ״והיה מקובל גדול״ (מ״ר, סח ע״ב).
יעקב בירדוגו. סביב.1800 מכנאס. בשירתו ישנה השפעה קבלית. יעקב גדליה. ר׳ שלום בוזאגלו מזכירו בברכת המתים בהקדמת מקדש מלך, שנכתבה בלונדון בשנת יקה״ת (1750). ושם נרשמו דברי שבח לכבודו, כמי שלימדו קבלה, ״והוא אחד המיוחד מבני עליה, מעלת החכם השלם הדיין המצוין״. ממקום אחר מתברר שהוא חי באגאדיר, ולפי השערת בניהו, הוא שעשה לביסוס הקבלה בעיר זו. בספר כף נקי, קרוב לתחילתו, כותב ר׳ כליפא לעניין תפלין: ״כך הייתי נוהג וכך היה נוהג החכם הכולל כמוה״ר יעקב גדליה ז״ל שנטה אחרי בזה כשהיינו שנינו שבת אחים גם יחד משמשים לקהל אחד של ב״ה הי״ג [שבעיר אגאדיר] הנקראת מקור חכמה״.
יעקב הלוי. 1600 בערך. תיטואן. מקובל גדול וממורי־ההוראה הגדולים (נה״מ, עמ׳ 108).
הקבלה בצפון אפריקה למן המאה הט"ז-משה חלמיש
עמוד 39