אפרים חזן-'מעגל השנה' בפיוטי רבי אליהו סדבון מתוניסיה

בידינו אפוא ארבע תחנות מסירה של מתכונת שירית העוברת מדור לדור: ר' פרג'י שוואט, ר' משה בוג'נאח, ר' נהוראי ג'רמון ורבי אליהו סדבון. מתכונת מיוחדת נוספת מאמץ משוררנו משירת פרג'י: תבנית שיר בן מחרוזת אחת בלבד. מחרוזת זו היא בת חמישה טורים בדרך כלל: שלושת הטורים הראשונים חרוזים בחריזה אחת מעין טורי ענף מדומים( ועוד שני טורים חרוזים בחריזה שונה )מעין טורי אזור מדומים(. תבנית זו מעמידה, כביכול, סטרופה בודדת מתוך שיר אזור מקובל, שבו תבנית כזו חוזרת על עצמה כמה פעמים ומעמידה שיר בעל היקף, ואילו כאן מסתפק המשורר ביחידה של מחרוזת בודדת, והיא כל השיר כולו. תבנית זו היא חידוש מעניין, באשר ההיקף המצומצם מחייב את המשורר לבטא את עצמו בתמציתיות, הן מבחינת התוכן והן מבחינת דרכי העיצוב, הכוללים 'פואנטה' או שיא לקראת סיום השיר, כגון בשיר 'פלא ידך אל הודעת', המובא בזה:

פֶּלֶא יָדְךָ, אֵל, הוֹדַעְתָּ, / יוֹם קָרַעְתָּ יָם לַהֲמוֹנַי

רָעִים עֹז גַּלָּיו רָגַמְתָּ, / זֶה, עָבַרְתָּ בּוֹ אֱמוּנַי

גַּם פְּלָאִים שָׁם הוֹסַפְתָּ / בַּהֲשִׁיבְךָ יָם עַל מוֹנַי

יָדְךָ כֵּן תּוֹסִיף, וְעַתָּה / יִגְדַּל נָא כֹּח אֲדֹנָי!

לפנינו 'רשות' קצרה לקדיש לשביעי של פסח, המסתיימת בשיבוץ כלשונו מתוך במדבר יד, יז. שיבוץ זה מחבר את הפיוט לייעודו, לקדיש, בקשר מילולי: "יגדל" — "יתגדל". אולם הקשרו של השיבוץ מביא אל השיר הן את סיפור יציאת מצרים, תוך הדגשת כוחו של הקב"ה, והן את הצורך בהצלה וגאולה ללא תנאים, בטענה שכל עיכוב יש בו משום פגיעה, כביכול, בכוח ה'. השיר הקצר מעלה את תיאור קריעת ים סוף והניסים הנלווים אליו ברצף פעלים: הודעת, קרעת, רגמת, עברת, הוספת. סדרת פעלים זו בזמן עבר מנוצלת לבקשה לעתיד בפועל "תוסיף"; החזרה "הוספת" ו"תוסיף" ממחישה היטב את כוונת השיר לבטא את בקשת הגאולה על רקע קריעת ים סוף ויציאת מצרים. זהו אפוא עיקר כוחו של השיר החד־סטרופי, הכולל עוד דרכי עיצוב כדרך השירים האחרים. ר"א סדבון הלך בעקבות קודמו וחיבר אף הוא שירים חד־סטרופיים קצרים, כגון שיר זה:

אֱלֹהִים אֵלֶיךָ דּוּמִיָּה / תְּהִלָּה, יָדִיד עָלַי חָבִיב

לָךְ בְּשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה / כָּמַהּ, וְאַהֲבָתְךָ שְׁבִיב

יוֹקֵד בְּלִבִּי, וְעַיִן בּוֹכִיָּה / לִנְדוֹדִי, כִּי גָּדַל הַכְּאֵב

הַעֲלֵנִי מִמַּעֲמַקֵּי בַּיִר / בָּהּ אֲנִי כְּשֶׂה נֶאֱלָם

וּשְׁלַח לִי עָנִי רוֹכֵב עַל עַיִר / יִבְנֶה דְּבִירִי וְהָאוּלָם

אף שיר זה בנוי בריכוז ובתמציתיות, המעלים מתח עז וחריף בין האהבה הבוערת והכמיהה לקרבת אלוהים ובין השקיעה בבור הגלות וההתרחקות, המולידים כאב ובכי. מכאן אל הבקשה העולה מפיו של "השה הנאלם", כי האל ישלח את שליחו כאמור בזכריה ט, ט. השיבוץ, המעביר אותנו לנבואת זכריה המבטיחה "הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ ]…[ עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט, ט), כולל בתוכו גם את ההתאמה במעבר מן השפל אל ההתעלות, מארץ ציה וממעמקי הבור אל הדביר והאולם.

נמצאת שירת ר' אליהו סדבון מקושרת לשירת פרג'י בכמה וכמה דרכים שבתוכֶן ובצורה, ומרכז ההשפעה הוא בקבוצת הפיוטים שבמעגל השנה. כאמור, גולת הכותרת של משוררנו בחיבור שבין מעגל התפילה ומעגל השנה, היא הקדושתא לפורים. זו נדונה בהרחבה רבה על מרכיביה השונים, תוך השוואה לקדושתא הספרדית ולזו של ר' פרג'י שוואט בעבודתה של ר' נוימן־בוכריס, ופטורים אנו מלדון בה כאן. נבחן אפוא את שאר פיוטי מעגל השנה במורשתו של ר"א סדבון על רקע מה שקדם לו בשירה העברית בצפון אפריקה ותוך עמידה על חידושיו הוא.

שירי מעגל השנה פותחים מדרך הטבע בשירי השבת. נושאיהם וענייניהם של שירי השבת מוגדרים וברורים ועיקרם שבחה של השבת וסגולותיה ושבחם של שומרי השבת ושכרם, גדולתם של ישראל שהקב"ה בחר בהם מכל עם והנחילם שבת קודשו, וגדולת השבת שהקב"ה בחר בה מכל הימים והנחילהּ לישראל. גם ההכנות לשבת והכיסופים לקראתה הם חלק משירה זו. עוד נמצא בשירי השבת את סיפור הבריאה, אם ברמז ואם במפורש ובמפורט, שכן השבת היא סיומו המוצלח של מעשה הבריאה, "תכלית מעשה שמים וארץ" ו"זכר למעשה בראשית".

שיר השבת 'אענג יום שביעי יום נהרה' שכתב רבי אליהו מבליט את עניין עונג השבת וכיבוד השבת כעולה מפתיחת השיר הבנויה על הפסוקים בישעיהו נח, יג-יד: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהֹוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר ]…[ אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהֹוָה". פסוקים אלה ומדרשיהם המפורטים בביאור הם מרכז השיר, המדגיש את העונג ואת מנוחת השבת. כך מציין השיר בטורים 1, 11 , 12 , 20 את השורש ענ"ג, הפותח את השיר ואף בא בסיומו ומקיף את השיר כולו. בהרחבת הדברים בטורים 7, 8, 16 , 17 , 18 , המתארים את הלבוש ואת המאכלים המיוחדים לשבת, הגדיל המשורר ופירט: "שולחן אערוך חמשה מינים / בשר ועוף ודג ופת חמודות // וביין אשיר שירה חדשה". מנוחת השבת והנשמה היתרה אף הם בולטים בשיר בטורים 1, 2, 3, 6, 14 , 15 , תוך רמיזה לציווי השבת שבעשרת הדברים. בצד העונג המנוחה מיועדת ללימוד תורה, שכן "לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה" (פסיקתא רבתי כג), ובכך צירף הפייטן את שתי הדעות בעניין ]ר' ברכיה בשם[ ר' חייא )בי רבא( ]בר אבא[: "לא ניתנה השבת אלא לתענוג"; רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: "לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה". עניין הבריאה והשבת נזכר בפתיחת השיר בו שבת אשר ברא נשיה', ובטורי האזור של המחרוזת הראשונה הוא מדגיש את בריאת האדם "ועזרו", כלומר אשתו, אולי מתוך תודה לאשת החיל שטרחה בערב שבת והכינה לשבת. השיר מסיים בשכרו של שומר השבת הזוכה ל"נחלה בלי מצרים". למרות ייחודו של שיר זה ניכרת בו השפעה מיוחדת של השיר 'אתענג על אל היום', 21 שאף הוא מבליט את עניין עונג שבת, מנוחת השבת ולימוד התורה. גם נושא הבריאה המשולב בשירנו מושפע מתיאור בריאת אדם וחוה בשירו של פרג'י 'כל שומרי שבת'.

בצד פיוטי השבת הרבים כתבו פייטני צפון אפריקה גם פיוטים למוצאי שבת, פיוטי ההבדלה, שראשיתם עוד במאות האחת־עשרה והשתים־עשרה בספרד ובאשכנז. הפייטן מעמיד את השבת היוצאת כנגד המולת ימי המעשה, המשא והמתן ועסקי מקח וממכר, מדגיש את ביטחונו המלא בה' וצופה ומאחל לשבוע טוב, ומציין כי ראויים הם שומרי השבת כי יזכו לפרנסה טובה ולהצלחה בעשיית החולין. עוד יש בפיוטי ההבדלה הבעת תקווה לגאולה קרובה והזכרת שמו של אליהו הנביא, מבשר הגאולה, שהוא הדמות המרכזית במוצאי שבת. בטוחים אנו, כי אליהו יבוא ויבשר את הגאולה, שהרי הגאולה היא שכרם של שומרי השבת, וכאילו אנו אומרים לקב"ה: "הרי שמרנו את השבת כפי שציוויתנו, שלח לנו מעתה את אליהו הנביא".

אפרים חזן-'מעגל השנה' בפיוטי רבי אליהו סדבון מתוניסיה

עמוד 34