ר' דוד בוזגלו ותרומתו ל״שירת הבקשות״-דוד אוחיון-מלמד את תורת הפיוט

ג. מלמד את תורת הפיוט

ר׳ דוד בוזגלו ז״ל, כפיטן וכמשורר, הופך עד מהרה לאגדה מהלכת, ושמעו יוצא למרחוק בקזבלנקה ובשאר הקהילות במרוקו. הוא הופך לאבן שואבת לכל הפיטנים. את הצעירים הוא מטפח, וביניהם ניתן למנות פיטנים שלימים נודעו לכול והתפרסמו בזכות יכולתם, אך גם כתלמידיו של ר׳ דוד. בין הפיטנים הבולטים אפשר לציין את דוד אלמקייס ז״ל, אברהם ארזואן, יעקב אזואלוס, חיים לוק, ועיש כהן, יצחק רווח, ניסים שושן ועוד.

אחד הפיטנים שלמדו אצל ר׳ דוד היה ניסים שושן, והוא אכן מאשר את הדברים ומוסיף:

הלימוד שלו היה מתובל בבדיחות הדעת, הצחוק ליוו כל הזמן את הלימוד שלו. היה שר צלע אחת מהפיוט הנלמד, חוזר עליו מספר פעמים ומבקש מאתנו שנשנן בקול, כך היינו מתקדמים עד שלמדנו את כל הצלעות בשיר. לפני שנפרדנו תמיד ביקש מאיתנו להמשיך ולעשות חזרות בבית, מעין שיעורי בית.

יכולתו להעמיד שורה של פיטנים מהדרגה הראשונה כמובילים בפיוט של יהודי מרוקו בקזבלנקה וגם מחוצה לה, הופכת אותו לבר־סמכא בכל רחבי מרוקו.

על דרך עבודתו עם הפיטנים סיפר לי מר משה אוחיון, שהיה, כאמור, שמשו בין השנים 1962־ 1949 :

הלימודים התקיימו בשני בתיו הפרטיים, ר' דוד לימוד באופן שיטתי: הוא נתן הסבר מקדים על הפיוט, כל צלע בפיוט קיבלה התייחסות אישית כולל הליווי הידוע של "הנאנא". את עצמו ליווה ר' דוד בעזרת תיפוף באצבעותיו שנתנו לו קצב מתאים. הוא פנה לכל אחד בתורו שיחזור על הקטע הנלמד. נכחתי בשיעורים שבהם למדו פייטנים ידועי שם כמו ניסים שושן, יצחק קדושים, אליהו חזוט, יחיא אלפסי ועוד. הפייטנים למדו מר' דוד לחנים אנדלוסים וגם שעביים.

משיחתי עם ניסים שושן עולה כי ר׳ דוד בוזגלו ניחן בשמיעה יוצאת דופן, היה מיד מזהה פיטן בעל יכולת עתידית, בדרך כלל הוא נטה לטפח צעירים שראה בהם ממשיכי דרכו. כך קרה גם עם הצעיר ניסים שושן. זה היה ב־ 1952, עת שהיה צעיר בן 16 שנה.

שמעתי על ר' דוד וכאחד שאהב פיוט החלטתי למרות גילי הצעיר לקום לבקשות בבית הכנסת "אל-עריישין". במהלך אחד הפיוטים שרתי יחד עם הנוכחים, ישבתי לא רחוק מר' דוד. כאשר כולם שרו במקהלה, הגברתי את קולי וכך הוא שמע אותי. בתום הבקשות ביקש שאגש איו ובנוכחותשאר המתפללים אמר:"הילד הזה יהיה סגני". הוא רק ביקש ממני דבר אחד, להפסיק לעבוד בשבתות.

22 ניסים שושן נולד במוגדור ב־1936, למד פיוט מגיל בר־מצוה אצל ר׳ יוסף מלכא, שאחת מהקצידות שכתב מופיעה בפרשת ״יתרו״. ניסים הצעיר עזב את הישיבה בה למד במוגדור ונסע לקובלנקה ב־1952. הוא, ייחד עם פיטנים כמו חיים לוק ויצחק קדושים שייכים לדור השני של תלמידי ר׳ דוד בוזגלו. ניסים שושן עלה ארצה ב־1962 בהיותו בן 26 והתיישב בקרית־ שמונה,שם הוא חי עד היום.

כדי שתלמידיו הפיטנים הצעירים אכן יקלטו את חומר הלימוד שהעביר בשעורים, הירשה להם ר׳ דוד להקליט את פיוטי הבקשות של השבת הנלמדת תוך בקשה מפורשת מתלמידיו לבל יפיצו את הקלטותיו ברבים.

רצונו של ר׳ דוד להמשיך וללמד למרות עוורונו באה לידי ביטוי במנהג שהתפתח בקזבלנקה בשנות ה־50: הוא נהג ללמד חבורות של פיטנים בבתי־הכנסת שבעיר, בזמנים שבין תפילת מנחה לערבית של מוצאי שבת. למנהג זה הם קראו ״קוראי עונג״.

אם אותר פיטן שהיה כדאי להשקיע בו, הוא ידע כיצד לקרב אותו אליו. אם מדובר באחד שהיה חסר יכולת, הוא נהג לרמוז רמיזות קלות כמו ״פלוני, לא כך מפייטים, עליך להשתפר״ וכדומה אמירות דומות. ר׳ דוד לימד פיטנים שהיו מוכנים להשקיע ולשקוד על תורת הפיוט. הוא סירב ש״פיטנים״ מסוג ב׳ יצטרפו אליו בשירתם.

ד. מפיץ את מסורת הבקשות של ״שיד ידידות״ בבל רחבי מרוקו.

כמצוין בפרק השישי, מסורת ״שירת הבקשות״ היתה שונה בכל עיר ועיר ובכל קהילה וקהילה ברחבי מרוקו. לכל קהילה בכל עיר היה קובץ פיוטים נפרד על פיו נהגו ושוררו במעמד הבקשות. יוצא, אפוא, כי מי שהתפלל ונכח במעמד הבקשות בעיר אחרת, לא הכיר את כל הפיוטים ששוררו בבית־הכנסת שבו התפלל. מה עושים במקרה כזה? הפתרון נמצא, והוחלט ע״י שלושת העורכים ר' דוד אלקיים, ר׳ דוד יפלח ור׳ חיים אפריאט, כי יש לערוך קובץ אחד שיכלול בתוכו ״שירים קדמונים חדשים גם ישנים כמנהג כל עיר מערי המערב״. נכון שישנו קובץ אחיד האמור להיות משותף לכלל הקהילות אך, לא כל הפיטנים הכירו את הפיוטים שנלקחו מהקובץ הנהוג בעירם. היה צורך ליצור מצב שבו כל הפיטנים יכירו את כל הפיוטים של קובץ ״שיר ידידות״.

ר' דוד בוזגלו ותרומתו ל״שירת הבקשות״-דוד אוחיון–מלמד את תורת הפיוט

עמוד 153