הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת וישב ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 29◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען(לז, א).

כתב הגאון רבי שלום הלוי זצ"ל רב באופראן ותהלה, ובארץ ביבנה, בספרו נתיבות שלום, ולכאורה יש לעורר כאן סתירה בין דברי רש"י לדברי המדרש, כי לשון רש"י הוא, "וישב" ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה. לעומת  זה במדרש רבה מובא הדבר בלשון אחר וזה לשונו אמר רבי אחא בשעה

????

שהצדיקים מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה 'השטן' בא מקטרג ואומר לא דיין מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בעולם הזה. כלומר ברש"י כתוב שהטוען זהו הקב"ה ובמדרש כתוב שהטוען זהו השטן, ויש לתרץ שדברי רש"י מיוחסים לצדיקים שמבקשים לאכול מפירות התורה והמצות בעולם הזה שבאופן כזה רק הקב"ה טוען על הצדיקים לא דיין לצדיקים שיהיו ניזונים מתמצית פירותיהם בעוה"ז כדי למלא אוצרותיהם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה ולאכול פירותיהם בעוה"ז ולא ישאר להם דוקא לעוה"ב. וכו' ושמא תאמר האם יחסר ליעקב שהוא איש תם יושב אהלים, פירות בעוה"ז, לזה בא רש"י כמתרץ, אמר הקב"ה לצדיקים 'מה' שמתוקן להם מלשון 'ונחנו מה'(שמות טז, ז),דהינו כלום הוא הבל טובת העוה"ז לעומת מה שמתוקן להם לעשות מפירותיהם שכר לעוה"ב, וחבל שיפסיד צדיק כמו יעקב אבינו משהו מהכל טוב לעוה"ב. אמנם המדרש שמזכיר שהשטן מקטרג, מדובר על הצדיקים שרוצים לאכול גם מהקרן של המצות, ובאופן כזה יש רשות לשטן לקטרג, ומדוקדק לשון המדרש שאמר לא דיין לצדיקים שהוא מתוקן, מילת שהוא ולא נאמר שהם מורה על הקרן.

אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם(לז, ב),כתב הגאון רבי משה מלכה זצ"ל רב העיר פתח תקוה בספרו באר משה, את דבתם רעה. מה היה אומר, רבי מאיר אומר: חשודים הם על אבר מן החי. רבי יהודה אומר: מזלזלים הם בבני השפחות ונוהגים בהם כעבדים. רבי שמעון אומר: נותנים עיניהם בבנות הארץ. אמר רבי יהודה בן פזי, כתיב(משלי טז),פלס ומאזני משפט לה, אמר הקב"ה הוא אמר חשודים הם על אבר מן החי, אני מוכיח עליהם, שנאמר וישחטו שעיר עיזים. הוא אמר מזלזלים הם בבני המשפחות, לעבד נמכר יוסף(תהלים קח),הוא אמר נותנים עיניהם בבנות הארץ, הוא דוב מתגרה שנאמר ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף(ירושלמי פאה פ"א ה"א).כתב התורה תמימה, לא נתבאר איפה מצאו חז"ל בפסוק זה רמז שהדיבה היא מענינים אלו וכו' ולא ידעתי במה נתקשה, הלא הדבר פשוט בדברי רבי יהודה בן פזי שהביא דברי הגמרא על הפסוק פלס ומאזני משפט לה', ואכן מהעונש שנענש, אנו יודעים  מה הדיבה, ממה ששחטו שעיר עזים, ידענו שהיה חושד שאוכלים מן החי ללא שחיטה וכו' וכן פירש במדרש רבה על המתנות כהונה. והרא"ם פירש שחז"ל למדו לומר כן ממילת רעה, כי הוקשה לו הלא היא רעה, כי אין דיבה שהיא טובה, ואם כך לשם מה הוסיף הכתוב "דיבה רעה" (ראה רמב"ן שם שכתב, כי יש דיבה טובה). מכאן למדו בגזרה שווה כתיב הכא רעה וכתיב התם חיה רעה אכלתהו, זהו אבר מן החי. וגבי אשת אדוניו כתיב, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, הרי גזרה שווה. וגבי אמה העבריה כתיב אם רעה בעיני אדוניה. הרי זלזול בבני השפחות.

ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם(לז, ב).

כתב הגאון רבי עמור אביטבול זצ"ל מחכמי צפרו בספרו עומר התנופה, יש לפרש בהקדם מה שאמרו בגמרא(קידושין ע),כל הנושא אשה שאינה הוגנת הווין ליה בנים שאינם מהוגנים שנאמר(הושע ה, ז),בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. ואמרו במדרש(במדבר רבה ג, ו),הביאו הראנ"ח פרשת מסעי כל הנושא אשה מהוגנת הקב"ה מוציא מהם בעלי הוראה, שנאמר(תהלים סח, ז),אלהים מושיב יחידים ביתה וכו' ואין יחיד אלא לשון גדולה שנאמר(בראשית כו, י),כמעט שכב אחד העם את אשתך, ואומר(דברי הימים א, יז, כא),ומי כעמך ישראל גוי אחד  בארץ. ובזה נבין ראיה  אמתית שיעקב לא נשא שתי אחיות באיסור, דאם דנשא אשה שאינה מהוגנת לו לא יהיו בניו כולם צדיקים שבטי יה. וזה שאומר הפסוק ויבא יוסף את דבתם שלא היו מהוגנים, זו רעה אל אביהם שפגע באיסור שתי אחיות.

ויוסיפו עוד שנא אותו על חלמתיו ועל דבריו(לז, ח).

כתב הגאון רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים, הקשה והלא חלום אחד הוא, שעדין לא חלם השני, ואפשר שסיפר להם החלום הרבה פעמים כדרך הנערים. ולדעתי יש חיזוק לדבריו ממ"ש  ויחלום יוסף חלום ויג לאחיו ויוסיפו עוד  שנוא אותו, ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה וכו' והנה אנחנו וכו'  הרי שני פעמים אמור. ואפשר עוד לדעתי, שאחיו היו אומרים לו רעיוניו על משכבו סליקו, שביום חושב שימלוך עליהם, ובלילה חולם מחשבת היום, ולכן כתיב חלומתיו, חלום הלילה, וחשבת היום שדומה לחלום.{חכמי וגאוני מרוקו}.

וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם(לז, יב).

לרעות את צאן נקוד על את, ללמד שלא לרעות את הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות ולהתפתות(אדר"ג לד).כתב התורה תמימה, לא תבאר איפה נרמז דרש זה, ואשר לומר ע"פ מ"ש במדרש רבה בסמוך, נלכה דותינה וכו' ולא היו יכולים להתפתות ביחד, ולהסכים למעשה רק על ידי רבוי אכילה. וכתב הגאון רבי משה מלכה זצ"ל בספרו באר משה, ולפ"ד הדבר פשוט, כי הוקשה להם לרז"ל  מדוע הלכו כל האחים לרעות, והלא אחד מהם היה מספיק לרעות צאן אביהם, ויעשו ביניהם תור, שכל אחד ירעה בשבוע ולמה הלכו כולם יחד, והלא לבן שלח את צאנו ביד בתו לבד, ומשה רעה את צאן יתרו לבד, אם לא שתאמר שלא לרעות את הצאן הלכו כולם, אלא לרעות את עצמם, לאכול ולשתות בנאות מדבר מקום אויר צח ומבריא, ורז"ל עוררו אותנו על זה, במה שניקדו על מלת "את" להורות שלא את הצאן הלכו לרעות אלא את עצמן.

ויראו אותו מרחוק ויתנכלו אתו להמיתו(לז, יח).

כתב הגאון רבי שמואל די אבילה, מחכמי ראבט, בספרו אוזן שמואל, וזהו אומרו ויראו אותו מרחוק כלומר כשבא אצלם ראו ביאה זו משונה ורחוקה מן השכל אחרי שהיה יודע שהיו שונאים אותן אף בעיר היה לו להשמט מהם כי כן דרך מי שיש לו אויבים וכ"ש שלא יצא עמם לשדה מקום שאין שם אדם ועכשיו בא אצלם אל הדרך אמרו ישפוט בצדק שנחלש מזלו. ולכן כשראו אותו מרחוק אז ויתנכלו אותו להמיתו שנתמלאו נכלים וערמומיות להמיתו ולבקש לו שום סיבה שידנו אותו למיתה בשבילה ולא ימשך להם ממנה עוון אשר חטא.

ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו(לז, יח).

כתב הגאון רבי יוסף פינטו זצ"ל מחכמי מרכאש בספרו לקח טוב. במדרש(ב"ר פד, יד),שיסעו בו הכלבים, וצריך להבין למה ועל מה השליכו אותו הבורה, ואם כדי שלא ימיתו אותו הרי סוף סוף כתיב 'והבור ריק אין בו מים' מים אין בו אבל נחשים ועקרבים ישבו (שבת כב),וימות שם, וגם אמרו ז"ל(ילקוט שמעוני רמז קמב),בשעה שהשליכו אותו לבו היה יהודה משליך עליו צרורות, וקשה ולמה היה משליך עליו צרורות, אכן יובן על מה דקיימא לן דאין מביאין עגלה בזמן שנמצא חלל, אלא אם חלל חרב ולא שגררתו חולדה או חיה ולא צף על פני המים ולא תחת הגל, ולכן מתחילה שיסו בו את הכלבים שאם היו הורגים אותו בחרב היה יהודה ובית דינו שהם השבטים צריכים להביא עגלה ערופה והם צריכים לומר "ידנו לא שפכו וכו'(דברים כא, ז),וזה לא יתכן, לכן שיסו את הכלבים דהיינו גררתו או חיה או חולדה ומן הדין פטורים מעגלה ערופה, וכשראו שהכלבים לא רצו לשלוח בו יד, אמר להם ראובן השליכו אותו אל הבור הזה, והיינו כצף על פני המים ונהיה פטורים מעגלה ערופה, וכשראו שהבור אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו ולא הזיקוהו, באו והטילו עליו צרורות, דהיינו תחת הגל ופטורים גם כן, וכשראו כשהשליכו עליו צרורות ואף על פי כן לא מת, אמר להם יהודה 'לכו ונמכרנו לישמעאלים' כי כל אחד ואחד מאלו הישמעאלים אחינו בשרנו הוא, וקיימא לן(סנהדרין פו ע"א),הגונב נפש מאחיו וגנב אותו ומכר אותו לאחד מן אחיו אינו חייב מיתה, וישמעו אחיו.

וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש(לז, כב).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל מחכמי סאלי וראש ישיבת כנסת ישראל בספרו אור החיים, פירוש לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרג מי שלא נתחיב מיתה מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יפגעו באדם אם לא יתחיב מיתה בידי לשמים, והוא אומרו ויצלהו מידם פירוש מיד הבחירי ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומתיו וגו' כי הבחירה תבטל הדבר ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דבר.

שבת שלום,

הרב אברהם אסולין

לתגובות:a0527145147@gmail.com

 

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת מקץ ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 30◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

 ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאור (מא, א).

כתב הגאון הצדיק רבי יוסף בן הרוש זצ"ל מחכמי תאפילאלת , בספרו אהל יוסף, כתב לרמז את כל הפסוק  על דיני החנוכה, בראשי תבות, "ומנהג ישראל ה' ישמרם, מעשה קדושים צדיקים, שמונה נרות תמיד יהיו מזהירים, ידליק משמאל, ימין מזוזה, ויתקין פתילות רבות עם השמן. חייב להדליק מעומד. וידליק השמש נוסף הוא. עיקר מצוה – הדלקה. עלינו לברך הלל, יגמור אותו, ויזכור רחמיו".

וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו(מא, לז).

כתב הרב יחיא נחמני בספרו אמרי נועם, פירוש שהיו עבדיו מכעסים אותו ומתרעמים עליו על שהמליך עליהם עד כמו שאמר להם הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. אבל כשבאו אחי יוסף וראה אותם שכולם נאים וגבורים וצורתם מעידה עליהם שהם משפחה נכבדה אז שמח פרעה שידע מה להשיב לעבדיו שהתרעמו עליו שלא טעה בדמיונו שהצליח עליהם יוסף, וגם עבדיו שמחו שלא שלט עליהם עבד.

וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים ואת בנימין אחי יוסף לא שלח(מב, ג).

כתב הרמב"ן ז"ל "וירדו  אחי יוסף עשרה", כי לקיים החלום הראשון של החלומות כי הוא היה מספר אל אחיו העשרה, כי בו אמר (בראשית לז), ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו,  ולהם אמר והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי בנימין איננו בכלל הזה, ונתקיים עתה החלום הזה כאשר השתחוו אליו. והחלום השני שכתוב והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים לא יוכל להתקיים עד שיבא בנימין וגם אביו ע"כ. וכתב הדיין הגאון רבי ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל בספרו אמרי ברוך, ולכאורה מדכתיב ואת בנימין אחי יוסף לא שלח, אנו יודעים שירדו עשרה, ונראה לי כי כיוון הפסוק לתרץ איך לא חשש יעקב לעין הרע ושלח את כל בניו, היה לו  לשלח ב' או ג', ומתרץ כי עשרה הם וקימ"ל "כל בי עשרה שכינה נמצאת" ואם כן שכינה שורה בתוכם, וכל איפה שנמצאת שכינה יתברך אין שטן ופגע רע.

וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות וכו (מב, ז).

יש לדקדק היאך יוסף עם כל צדקתו ויושרו היה מתנכר לאחיו ודיבר אתם קשות, ואם בגלל כל מה שעשו לו הרי עוון פלילי להיות נוקם ונוטר איבה והתורה אמרה לא תקום ולא תטור, ובפרט אחר שיצא לו טובה מכל מה שעשו הרי לא מהראוי שינטור להם איבה. ואפשר שכוונת יוסף אחר שבראותו שמכוונתם להרע צמחה לו טובה וישועה, רצה להתנכל להם ולדבר עמהם קשות פן ואולי שוב יחרה אפם בו ומרעה שחושבים לעשות לו תצמח לו טובה. או שכיוון לדבר עמהם קשות כדי שיגיע להם צער, ותצמח גם להם טובה כמו שצמחה לו טובה מהצער שציערהו (אמרי ברוך טולידאנו).

ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספיכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון (מג, כג). 

כתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר התורה מרכאש, בספרו כפר ליצחק, אפשר לרמוז שבשעת סלוק הצדיק אומרים לו טעם לסלוקו והוא "שלום לכם" לבני הדור "אל תראו" מפני הרעה שלא תבא ועוד "אלהכם" בזכותכם ובזכות אביכם "נתן לכם מטמון" פירוש נתן בתורת מתנה עכשיו לכם משלכם מטמון שכר הצפון על דרך מה רב טובך אשר צפנת כאלו מונח באמתחתכם על דרך כל השונה הלכות כל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ושמא תאמר והרי לא עשה את כל המצות כולם לזה אמר "כספכם בא אלי" פירוש תאותכם באה אלי שהייתם מחשבים לעשות תורה ומצות.

או יאמר "כספכם" צדקה שהייתם עושים באה אלי ושמא תאמר שמא יש בידם עון חס ושלום ולא יזכו לעולם הבא לזה אמר "ויוצא אליהם את שמעון" פירוש מחל להם שום עון על ידי התורה כי מאן דלעי באורייתא לא תבעי מניה בההוא עלמא דינא כלל.

                                נושא לנשים

"ויאמר שלום לכם"- על פי מה שאמרו בגמרא[1] אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף שהם היסורין יגביהם עוף שהיא התורה שנאמר התעיף עינך בו פירוש אם תעיף עינך בתורה ואיננו על הדרך אם תעזבני יום ימים אעזבך. אבל על ידי שמיעת המצות לא פלטי מיסורין אמר ליה הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה’ אלהיך והישר" וכו’ פירוש על ידי שמיעת המצות פלטי מיסורין. ולכן ר’ יוחנן אזיל לשטתיה והביא הברייתא ת"ר (ברכות יז), גדולה הבטחה וכו’ יותר מן האנשים שאינן בני תורה שנאמר קומנה שמענה קולי האזינה אמרתי אמר ליה רב לרבי חייא הני נשי במאי זכיין מן היסורין לסברת ריש לקיש דבעינן תורה. אמר ליה באקרויה בנייהו וכו’ וזהו "ויוצא אליהם את שמעון" פירוש שמיעת המצות ובאקרויי בנייהו כאלו למדו התורה ופלטי מיסורין לסברת ריש לקיש.

 מעשה רב: הלבנת פנים

 איזה איסור חמור יותר?

בעיר טבריא ת"ו שבת אחת התעוררה שאלה בעקבות תקלה בעירוב, שאלו את רב העיר הספרדי הרב יעקב זריהן זצ"ל, האם מותר לטלטל, השיב הרב בחיוב, לעומת זאת בבית מדרש של הרב האשכנזי הרב משה קליעסק זצ"ל, אחר תפלת ערבית בליל שבת, קודם הכרזת הגבאי בבית המדרש, בדבר איסור טלטול בעקבת התקלה בעירוב, שאל הרב האם דבר מה פסק עמיתו לרבנות הרב זריהן, ענה הגבאי שפסק הרב שמותר לטלטל, במקום פסק הרב בנחרצות להודיע את הפסק של הרב זריהן שמותר לטלטל, באותה שבת הלך הרב קליעסק לבית הרב זריהן והציע שילמדו יחד מעט מהלכות עירובין, אחר שלמדו בעין את הסוגיה שאל הרב את הרב זריהן, לפי הנלמד מה הדין בטלטול בעיר בעקבות השאלה שנוצרה בעיר, השיב הרב זריהן אכן אסור לטלטל ואם כך מדוע הרב לא אסר לטלטל בעיר, ענה רבי משה עירוב בעירנו דרבנן, אם יגידו שיש מחלוקת בין הרבנים ולהלבין פני הרב  ברבים הוא איסור דאורייתא. ("פניני המדות" שיצא בס"ד בקרוב).

הקפדה

רק פעם אחת הקפיד

הרב בעל "נשמת חיים משאש" הניח תרנגול לשוחטו לכבוד שבת, והנה לקראת יום שישי נגנב התרנגול מביתו ובכל העיר לא היה בנמצא לא עוף ולא בשר, נתעצב הרב שלא יכול לכבד את השבת, ואז יצא מפי הרב קללה על הגונב, ומיד לאחריה נתעצב הרב איך קלל את הגנב, ואף בירך את הגנב שתהפוך הקללה לברכה, אך שגגה יצאה מפי השליט, והנה בערב שבת הגנב טעם מהעוף, תיכף נתקע הבשר בגרונו מיד אמו של הגנב הזקנה הלכה לבית הרב, שיברך את בנה, מיד הצדיק לחש דבר מה על כוס מים, והוסיף שתיתן לבנה לשתות ויעבור הבשר מגרונו, ומיד הגיע הגנב עם העוף לבית הרב ומבקש סליחה וששב בתשובה שלמה, הרב מחל לו וברכו ובתנאי שלא יוסף ידו בגניבה, ונתן לו את התרנגול במתנה, ומאות היום הוסיף עוד גדר לבל הוציא מפיו דבר הקפדה, פן חלילה על ידו ידו יענש. (פניני המידות).

שבת שלום,

הרב אברהם אסולין

לתגובות:a0527145147@gmail.com

הרב-א.אסולין-הפרשת ויגש

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר
אפך בעבדך כי כמוך כפרעה )מד, יח(.
כתב הגאון הצדיק רבנו ישראל אבוחציריא זצ"ל סידנא בבא סאלי, בספרו
אהבת ישראל, כשנגש יהודה לדבר עם יוסף, דיבר עמו בתקיפות, וזהו לשון:
ויגש – למלחמה. כמו שדרשו רז"ל )בראשית רבה צג, ו(. לכן כדי להרתיח את יוסף
אמר לו: בי אדוני – דע לך, כי באותיות שמי רמוז שם הוי"ה שהוא אדוני, ולכן
עליך להזהר בכבוד "אדוני" שהוא הוי"ה הנמצא "בי", ולהאזין לדברי בכבוד,
ולשמוע בקולי ולשחרר את באור חדשנימין.
כתב רבנו חיים בו עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי וראש ישיבה כנסת ישראל,
בספרו אור החיים, בסוף פרשת מקץ, כשבאו אחי יוסף לפניו ומצאו הגביע
באמתחת בנימין אמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצדק האלהים וכו'
זהו שאמרה התורה ויגש אליו יהודה ומה שאמר מה נאמר בי אדוני ידבר וכו'
ומה שאמר מה נדבר באזני אדוני ומה שאמר ואל יחר וכו' זהו שאמר ומה נצדק.
צריך לדעת כי בג' דרכים אדם מנצח את חבירו או בתחנונים מתוך שמתחנן
לפניו נותן לו בקשתו או באלומות וכח הדבור שמתוך חוזק דבריו גם כן ינצחוהו
או באמיתות הדבר. יהודה הלך לפניו יוסף בכל הדרכים האלו בתחילה אמר
ויגש אליו ויאמר בי אדוני בלשון תחנונים. ידבר נא לעבדך וכו' זהו הדרך השני
בלשון קשה אע"ג שאמר נא שהוא לשון בקשה, דבר קשה ואל יחר אפך וכו'.
אדוני שאל זהו אמיתות הדבר.
ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן וכו' ונאמר אל אדני לא יוכל
הנער לעזב את אביו וכו' ותאמר אל עבדך אם לא ירד אחיכם הקטן )מד, כ- כג(.
כתב הגאון רבי מרדכי אסבעוני זצ"ל בספרו פרשת מרדכי )עמוד קלח(, יש מן
הרגש קראוהו קטן, אחר כך נער אחר כך קטן. ואפשר שתחילת דבריהם
משראו שקראם מרגלים ואמר שלראות ערות הארץ באו, נתייראו ממנו שמא
יאמר להם שיביאו אביהם ואחיהם ע"כ. לו חכמו והשיבו על אומרו היש לכם אב
או אח, ואמרו יש לנו אב זקן, ר"ל שאי אפשר לצאת ממקומו, גם כן אח קטן ר"ל
קטן שלא ראוי לשום דבר כדי להפטר ממנו, וכאשר גמרו תשובתם שטענה
שאמרו על אביהם הספיקה, ועל כן לא שאל עוד שיביאוהו, אמנם על אח לא
נכנסו דבריהם באזניו ושאל מהם להביאו, ולפי שמתוך הענין נראה שחס על
אביהם, שינו ממה שאמרו שאחיהם קטן ואמרו שהוא נער לומר שהוא עומד
ומשמש לאביו הזקן, וזה דקדקו בלשונם ואמרו לא יוכל הנער לעזוב את אביו.
ר"ל שהוא עומד ומשמש, ואי אפשר לזה בלא זה וכאשר ראו שלא הועילו
בחכמתם שגם שאמרו כן חזר ושאל שיביאוהו. חזרו לדבריהם הראשונים וחזרו
הם לומר דבריו שאמר אחר שאמרו לו שהוא נער ועומד ומשמש, ואי אפשר
לעזוב את אביו, אמר לו היא ואת אחיכם הקטן הביאו אלי, לומר שתפש
דבריהם הראשונים שאמרו כי קטן הוא לומר שבעלילה הוא בא עליהם, ועל כן
הם מתרעמים עליו וקובלים עליו שעושה עמהם אשר לא כת.
ועתה אל תעצבו ואל יחר בעינכם כי מכרתם אתי הנה )מה, ה(.
כתב הגאון החסיד רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, יש להקשות למה
הוסיף תיבת הנה, אפשר רק כי מכרתם אותי, ואפשר לומר שיוסף הבין בהם
שמצטערים על שמכרו אותו למצרים שהיא קרובה לארץ כנענן, שעל ידי כן נודע
להם ואלו מכרו אותו לארץ רחוקה היה משתקע ולא היה נודע לעולם ולכן אמר
להם ואל יחר בעיניכם שמכרתם אותי הנה ולא למקום רחוק שלא היתי נמצא,
כי דבר זה הוא לטובתכם, כי למחיה שלחני אליהם לפניכם.
בשעה שביקש יוסף מאחיו להעלות את אביו למצרים, שלח יחד עימם עגלות
מליאות כל טוב מארץ גושן, וכך כתוב בתורה )בראשית מה, כג(,וּלְאָ ב יו שָׁלַח כְזאֹת
עֲשָׁרָׁה חֲמ ֹ רים נשְֹ אים מטּוּב מצְרָׁי ם וְעֶשֶר אֲתנֹתֹ נשְֹאתֹ בָׁר וָׁלֶחֶם וּמָׁזוֹן לְאָ ביו
לַדָׁרֶךְ. אמר הגה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל )אב"ד אולדמנצור, למד תלמידים
במשך שמונים שנה(,
האתונות נשלחו אחרי החמורים והילכו אחריהם בעדר, כדי שלא לעכב את
ההליכה, כי אילו היו מלפנים היו החמורים מחזרים אחריהם ולא היו דבקים
בהליכתם.
סגולות למוצאי חנוכה.
א. נהגו לקחת שיריות השמן הנותר לשמור לעת הצורך למשיחה במקום כאב
ובפרט לשושנה ברגלו. אבל יתנה שמה שישאר אינה חלק ממצות הדלקה. והרב
אברהם מוגרבי ראה בקודש אצל סדנא בבא סאלי זצ"ל שנהג כן.
ב. אחר החנוכה לוקחים את הפתילות ושורפים אותם ומדלגים מעל גבי העשן
הרווקים והרווקות וכן כתב בספר נוהג בחכמה (עמ' סא ס"א), וראו בכך סגולה לשלום
בית ושמעתי שכן מנהג העיר צפרו וכן נהגו במשפחה (מהרה"ג רבי פנחס עובדיה שליט"א ). וכן
מנהג העיר מכנאס, כמובא בספר ילקוט שבע (כסלו עמ' קמב). שאחר ששורפים את הפתילות
ומדלגים עליהם ושירים, מתורגם:
'כך מנהגנו, נשרוף פתילותינו, ונבקש מ-אלהינו,
לשנה הבאה יחיינו, ונחזור לארצנו, וארץ אבותינו,
ירושלים החביבה עלינו, ולתורה ולמצות יזכנו, וזכות
אור הנרות אשר הדלקנו, יאיר עינינו ועיני בנינו, באור
התורה שהיא חיינו ואורך ימינו, ובה נאבד שונאינו.
שבת שלום,
הרב אברהם אסולין
לתגובות: a0527145147@gmail.com
הודעה משמחת
ניתן לקבל את כל החוברות של
תורת אמך – מנהגי מרוקו
דובב שפתי ישנים – כל רשימת רבני מרוקו שהעלו עצמותיהם ארצה
ותורת אמך – פניני המידות ועוד

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים

וארבעים ומאת שנה )מז, כח(.
כתב הרב אליהו בספרו קול אליהו, ויחי יעקב, יעקב נשאר במצרים שהיא
טמאה גילולים, היה עוסק בחיי העולם הבא על ידי עסק התורה, וכל זאת כדי
להשלים עבודתו עדי ערב. ולא נחשוב משנולד ובימי בחרותו לא עסק בתורה
ח"ו, אלא ויהי ימי יעקב שני חייו, שכולם שווים לטובה והיה דבק בחיי התורה,
כי כל ימיו ימי חיות ופעולה רבה היו. ואפילו עברו עליו צרות רבות כמובא
כמובא )בר"ר פד, כו(, על פסוק )איוב ג, כו(, לא שלוותי מעשו, ולא שקטתי
מלבן, ולא נתתי ויבא רוגז, שקפץ עליו רוגזו של יוסף. לזה אמר ויהי שהיה וי,
לשון צרה ואפילו כך, היה עוסק בתורה ולא ביטל מלימודה חס ושלום.
ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן
בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל תקברני
במצרים )מז, כט(.
כתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל בספרו אוצר המכתבים ח"א, שאל חכם אחד
לשני, וז"ל: וכי הימים מתים, וכן לגבי דוד שנאמר )מלכים א, ב, א(, ויקרבו ימי
דוד למות, ואפשר לבאר, על חז"ל )תענית ה:(, יעקב אבינו לא מת, דוד מלך
ישראל חי וקיים, ולכן לא נאמר ויקרב ימי ישראל למות, ויקרב דוד למות
עכ"ל. הנה דבר זה ערוך במדרש רבה )צו, ג(, ובפירוש מתנות כהונה, והנה
נראה, כי מה שאמרו רבותינו ז"ל יעקב אבינו לא מת, הנה משל על זרעו,
שכמה אומות אבדו, וישראל עדיין חי. וכמו שכתוב )מלאכי ג, ו(, ואתם בני
יעקב לא כליתם, וכן זרע דוד חי וקיים, שלא יכבה נרו לעולם, שהרי שניהם
מתו ונקברו, וקברותיהם ידועים בירושלים וחברון כאשר מספרים הבאים משם.
ופירוש ויקרבו ימי ישראל, חיי ישראל, כמו למען ירבו ימיכם, וכן בהרבה
מקומות.
ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה
כדברך )מז, ל(.
כתב הגאון אדרעי זצ"ל בספרו שפת אמת, אמרו רבותינו ז"ל )תענית:(, מכאן
שיעקב אבינו ע"ה לא מת. ועוד נקדים מה שכתב השולחן ערוך )יו"ד שסב
ס"ה(, אין קוברין צדיק גמור בצד צדיק שאינו גמור, לפי שמזכיר עוונותיו של
צדיק שאינו גמור. ומצינו שיעקב אבינו ע"ה הוא בחיר שבאבות, לפי שאברהם
ויצחק יצא מהם פסול, אבל יעקב אבינו לא כן מיטתו שלימה. וכמו שיש חילוק
בין צדיק גמור לצדיק שינו גמור. ומצינו שצדיקים במיתתם גדולים יותר
מבחייהם, ויש להם מעלה יתירה, וגם כן קרואים חיים. לפיכך אמר יעקב
ושכבתי עם אבותי, וקשה אם כן הא אין קוברין בחיר בצד שאינו בחיר. לכך
אמרו רבותינו ז"ל, מכאן שיעקב אבינו לא מת, שהצדיקים נקראים חיים ויש
להם מעלה יתירה, ובמעלה זו חזרו להיות כמותו, לפיכך אמר ושכבתי עם
אבותי הם שוים.
ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ויאמר קחם נא אלי
ואברכם )מח, ט(.
כתב הגה"צ רבי ישראל אבוחציריא זצ"ל המובא בספר בבא סאלי ח"א, "בני
הם אשר נתן לי אלהים בזה", לכאורה, מילת "בזה" מיותרת, וכבר עמדו
רבותינו ז"ל ופירשו בזה. ואפשר לפרש, ע"פ דברי רבותינו ז"ל )סוטה לו:(,
שיוסף היה ראוי להוליד י"ב בנים כמו יעקב אבינו ע"ה, אלא ויפוזו זרועי
ידיו )בראשית מט, כד(, נעץ ידיו בקרקע ויצאו מבין צפורניו ידיו. ופירשו
רבותינו ז"ל )פרקי דרבי אלעזר פרק לט(, שיצאו עשר טיפין וכו'. וזהו שאמר
בזה, זה בגימטריא י"ב. ואמר יוסף לאביו: בזה – חלק התיבה לשנים ב-זה.
כלומר ב' שנים. במקום ז"ה- י"ב. דהיינו נתן לי הקב"ה שני בנים החשובים
כשנים עשר, שהרי נמנו בין השבטים.
ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות
עם רב )נ, כ(.
כתב הגאון רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר מרכאש בספרו כפר
ליצחק, פירוש "אתם חשבתם" מיתת הצדיק מפני הרעה שתבוא "אלוהים חשבה
לטובה" מפני הרעה שלא תבוא "למען עשה כיום הזה" כיום כפורים דכתיב ביה
"כי ביום הזה יכפר עליכם" מה יום כפורים מכפר אף מתתן של צדיקים מכפרת.
ושמא תאמר נפש החוטאת היא תמות. לזה אמר "להחיות עם רב" פירוש הצלת
הרבים עדיפא.
או יאמר "להחיות עם רב" פירוש לברר נצוצות הקדושה מתוך הקליפה. כי על
ידי התפילה מבררים הנצוצות אבל אימתי כשתהיה התפילה בכונה הא לאו הכי
נוטל צדיק אחד ויש לו כח ליכנס תוך הקליפה ולהוציא בולעה מפיה. כמו שפירש
הרב "ארץ חמדה" הצדיק אבד בשביל שאין איש שם על לב פירוש עבודה
שבלב שהיא התפילה ומתפללים שלא בכונה ואדרבא ואנשי חסד נאספים
פירוש בבית הכנסת מדברים זה עם זה באין מבין כי מפני הרעה שהיא הקליפה
נאסף הצדיק
לברר הניצוצות וכמו שפירש הפסוק "יען כי נגש העם הזה" ואין הגשה אלא
תפלה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני. פירוש מתפללים שלא בכוונה לכן
הנני יוסף להפליא ואבדה חכמת חכמיו וכו' כדי לברר הניצוצות.
וכן פרשתי אני עני בשעה שבא הקב"ה לבית הכנסת דהיינו בשעה הראויה
לתפילה שהיא עם הנץ החמה לא יאחר ולא יקדום ולא מצא בה עשרה. פירוש
יש שם יותר מעשרה אבל אינם עונים אמן יהא שמיה רבה מיד כועס שנאמר
מדוע באתי ואין איש עונה אמן. קראתי ואין עונה. ושמא תאמר מחשב בטירדות
הזמן ובפרנסה. לזה אמר הקיצור קצרה ידי מפדות. בשעה אחת אני מביא לכם
פרנסתכם וכמו שפירש מאמר קבעת עיתים לתורה ושמא תאמר אני טרוד
בפרנסתי. לזה אמר נשאת ונתת באמונה אתה מאמין שהקב"ה יביא לך שפע
טוב ברגע אחד ולכן לא תבטל מהתורה.
וכן פרשתי מאמר כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ולא בא יום אחד בשביל
שמתאחרין באותה בית כנסת אלא ודאי אין לו בטחון בה' יתברך. הקב"ה שואל
בשלומו שנאמר מי בכם ירא ה' שמתפלל בבית הכנסת ולא בא יום אחד שומע
בקול עבדו שהוא יצר הרע שאמר לו התפלל בחשכה וזהו אשר הלך חשכים
והתפלל בחשכה בעוד לילה. הוי ליה יבטח בשם ה' וישען באלהיו.
ועל פי זה פרשתי כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו וכשמת
אומרים לו אי חסיד אי עניו פירוש דיקשה היכי דמי יקבע מקום לתפלתו ושמא
יקדים לו איזה בית הכנסת בשפרירא והולך ומתפלל בה לזה אמר יבטח בשם
ה' וישען באלהיו וכשמת אומרים לו אי חסיד אי עניו פירוש חסיד וקם בשפרירא.
אי
עניו ובוחר במקום גרוע שאינם חפצים בו או עניו ואין בו גאוה כדי שיחפוץ כבוד
ורוצה הממון להתגאות בו. כמו שפירש הרב "בינה לעיתים" פסוק "ויהי בגזוז את
צאנו ושם האיש נבל". פירוש אפילו יום הגזיזה שעושים בו משתה גדול הוא לא
רצה לעשות בו שום משתה ושם האיש נבל.
על פי זה פירש הרב "ארץ חמדה")ברכות כח(,כשחלה ר' אליעזר הגדול נכנסו תלמידיו
לבקרו אמר ליה צאו והזהרו פירוש עוד שתצאו מבית הכנסת ואחר כך הזהרו
בכבוד חבריכם ותדברו חוץ לבית הכנסת וכשאתם מתפללים בבית הכנסת דעו
לפני מי אתם מתפללים ולא מלבד אתם רק ומנעו בניכם מן ההגיון בבית
הכנסת. וכן פירש הרב "ארץ חמדה" רבה בר בר חנא לא ידעו דוכתיה כיון דחזו
צפרי דמטללי עיי"ש. פירוש לא ידעו סיבת פטירתו כיון דחזו צפרו דמטללים
פירוש מדברים בבית הכנסת כמו צפרים אמר היינו סבת מיתתו.
שבת שלום הרב אברהם אסולין
לתגובות והצטרפות למיל השבועי וקבלת חוברות תורת אמך – מנהגי מרוקו וצפון אפריקה

הרב-א.אסולין-פרשת שמות

תורת אמך ◆ פרשת שמות ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 34◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו(א, א).

כתב הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ"ל בספרו מקוה המים, שמות השבטים נקבע על שם העתיד לקרותם בירידתם למצרים. נאמר "הבאים" והם כבר באו, כמו שכתוב (שמות רבה א, ה), כי שמות כל השבטים לא נקראו על צד ההזדמן ודרך מקרה, רק בהשגחה על צד הנקרה לבניהם במצרים. "ראובן" על שם (שמות ב, כה), וירא אלהים את בני ישראל. "שמעון" על שם (שמות ב, כד), וישמע אלהים את נאקתם. "לוי" על שם, שנתחבר להם כביכול בצרתם, כענין (תהלים צא, טו), עמו אנכי בצרה. ורמז כאן במה שכתב "הבאים" רצונו לומר, ואלה השמות שמפרש והולך, לא בהזדמן קראם יעקב, אלא כולם נקראו על שם העתיד שעתידים לבוא מצרימה.

ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים(א, ה).

כתב הגאון החסיד רבי חיים משאש זצ"ל מגדולי רבני מכנאס, בספרו נשמת חיים, הכתוב קרא כל השבעים נפש בשם נפש אחת, להודיע שהיתה אהבה ואחדות בינהם, כאילו כולם נפש אחת. ונפש יתירה, להודיע שכולם נתעסקו רק בעניני הנפש, דהיינו התורה והמצוות ולא בעניני הגוף. "ויוסף היה במצרים" בא להודיע שיוסף היה שקול כנגד כולם. לפי שהיה במצרים ונתנסה בכמה ניסיונות של אשת אדוניו, משאו ומתנו בנכסי אדוניו באמונה והטובות שעשה עם אחיו, אף שעשו עמו כמה רעות, אבל אחיו לא נתנסו בשום נסיון, לכן הוא עדיף מהם וכולם חיים בזכותו. וכאשר "וימת יוסף בארץ מצרים" ופסקה זכותו, אז מתו "כל אחיו וכל הדור ההוא" שהם שבעים נפש.

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם(א, ז).

כתב הגאון רבי אליהו הצרפתי זצ"ל בספר אדרת אליהו חכמינו ז"ל אמרו במדרש (ויקר"ר לב, ה), רבי אבא בשם ר' הונא בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, לא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא גילו מסתורין שהיו על לב אחד, ולא נמצא ביניהם אחד פרוץ בעריות. ולכך בשביל שהיו גדורים בעריות, הצליח ה' את דרכם בבנים "ובני ישראל פרו", והיינו "ותמלא הארץ אותם", על דרך (בראשית ו, יב),כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וכו' קץ כל בשר בא לפני. הכוונה בזכותם של בני ישראל ותמלא הארץ בישובה ולא נחרבה, והם המקימים שלא נחרבה ארץ מצרים. וכן "ותמלא הארץ מהם ובהם, שלא התערבו ונטמאו בנוכריות ונוכרים.

ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו(א, יט).

כתב הגאון רבי יעקב טולידאנו זצ"ל בספרו אהל יעקב, כתב רש"י ז"ל פירש, רבותינו דרשו (סוטה יא:), הרי הן משולות לחיות השדה, שאינן צריכות מילדות. מקשים וכי בשביל שנמשלו לחיות אין להן טבע נשים להצטרך למילדות, א"כ יאכלו גם כן עשבי השדה, כיון שנמשלו לחיות. ותירצו המפרשים ז"ל, שטעם היולדת צריכה מילדת, הוא בשביל חבלי לידה שנגזר עליה בעצב תלדי בנים, והיות ויולדת בצירים וחבלים צריכה מילדת אחרת. אמנם החיות לא נכנסו באותה גזרה, שכולן צדקניות ואין להם צירים וחבלים, שלא נכנסו בפתקה של חוה(סוטה יב), ולכך אינן צריכות מילדות.

ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה(ב, ו).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל ראש ישיבת כנסת ישראל ומחכמי העיר סאלי בספרו מאור חיים, אמרו חכמנו ז"ל (ב"מ נט), שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר (תהלים לט, יג), ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, וכיון שהוא בוכה מן השמים ירחמו עליו. ורמז לנו ג"כ באומרו "והנה נער", היה לו לומר ילד, אלא לרמוז לישראל שנקראו נער, כדכתיב (הושע יא, א), כי נער ישראל ואוהבהו, וזה כשישראל מתפללים עם הבכיה, "והנה נער" ישראל "בוכה ותחמול עליו" מן השמים וגם סימן שמילדי  העברים זה". וחכמי קסטילייא אמרו "ותפתח ותראהו את הילד" כמשמעו משה "והנה נער בוכה"- אהרן שהיה בוכה על אחיו. כשראתה בת פרעה בת פרעה כך, "ותחמול מילדי העברים זה, מאחר שהם רחמנים בוכה על אחיו.

וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים" (ב, כה).

כתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר מרכאש בספרו כפר ליצחק, אפשר לרמוז על פי מה שאמרו רז"ל[1]טעם ביאת הנשמה לזה העולם כי מעיקרא היתה נהנת על צד החסד בתורת מתנה ומאן דאכיל דלאו דליה בהית לאסתכולי באנפיה אבל אחר שבאה לזה העולם ומסגלת מצות ומעשים טובים כשחוזרת לעולם הבא נהנית מזיו השכינה פנים בפנים מן הדין ועל פי זה פירשתי פסוק ושונא מתנות יחיה פירוש מי ששונא מתנות כדין יחיה בזה העולם כי על כן בא לזה העולם לפי שלא רצה במתנות. אבל מי שאוהב מתנות למה יחיה בזה העולם ילך לעולם הבא ויקבל מתנות. עוד אמרו ז"ל טעם לסלוק הצדיק כדי שישראל יחזרו בתשובה וישאו קל וחומר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי הקיר. עוד טעם אחר לעשות זיוג למעלה. וזהו שאמר הכתוב טעם ביאת הנשמה לזה העולם עכשיו וירא פנים בפנים. וגם כן אלהים פירוש מן הדין וטעם אחר לסלוקו את בני ישראל פירוש יחזרו בתשובה להיות נקראים בני ישראל הפך ממעיקרא שהיו בחינת בני יעקב. ועוד טעם אחר לסלוקו. וידע אלהים פירוש עכשיו נעשה זיוג למעלה כמו וידע אדם את חוה אשתו.

או יאמר דרך פשט. וירא אלהים את בני ישראל- שהם רבים ומשום הצלת הרבים. וידע אלהים פירוש חננם ונטל צדיק אחד וכפר על הדור כדי שלא יעשה בהם כליה ב"מ.

ועל פי האמור יתפרש גם כן פסוק בפרשה זו. "ותראין המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" (א, יז), שהם הנשמות שנבראו בזה העולם רואים פנים בפנים. ועוד את האלהים מן הדין. וזכו לזה בשביל שלא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים שהוא יצר הרע מלך זקן וכסיל. ועוד טעם אחר ותחיין את הילדים באקרו בנייהו וכו'.

                                                                                      שבת שלום,

                                                                                הרב אברהם אסולין

                                            לתגובות:a0527145147@gmail.com

מוסדות תפארת מיכאל. ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת וארא ◆

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' )ו, ב(.

כתב הגאון רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, מגדולי רבני מכנאס, ידוע
דשם אלהים הוא דין ושם הויה רחמים, והקב"ה בא להודיע למשה שהדין
שהיה על ישראל כבר רצה הוא עכשיו להופכו לרחמים. וזהו שאמר "וידבר
אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה" היינו, אע"ג דכבר הייתי במידת הדין שהוא
אלהים, עכשיו אני ה' שנתהפכתי ממידת הדין למידת רחמים. כי אני ה'
גימטריא אלהים, והאלף המיותרת באה לרמז, כי הדין עצמו נהפך לרחמים.
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את
בריתי )ו, ה(.
כתב רבנו יעקב אבוחציריא זצ"ל בספרו מחשוף הלבן, "וגם אני שמעתי את
נאקת בני ישראל. נאקת אותיות קנאת, דהיינו ראיתי קנאת בני ישראל
שנתקנאו ונצטערו על צער השכינה. ואע"פ שמצרים מעבידים אותם, הניחו
צערם ולא חשו על עצמם, אלא על צער השכינה. וכיון שראיתי כן, ואזכור את
בריתי, היא שכינתי, וממילא זכרתי את בנ"י דזה תלוי בזה.
ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים )ו, ז(.
כתב הגאון רבי שלום אבוחצירא זצ"ל בספרו כלי כסף, וזאת על ידי שתדעו
שגאולתי אתכם. ואם תאמר הרי אמרו רבותינו ז"ל )כתובות קי:(,כל הדר בחו"
ל דומה כמי שאין לו אלוה", ובאותו זמן היו בחו"ל בארץ מצרים. לזה אמר )שמות
ו, ח(, והבאתי אתכם אל הארץ וכו', וכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש
לו אלוה, שנאמר )ויקרא כה, לח(, לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים.
וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים
להוציא את בני ישראל מארץ מצרים )ו, יג(.
כתב הרב מימון בן עטר זצ"ל בספרו טעמי מקרא, יש לדקדק אם ציוום אל
פרעה להוציא את בני ישראל מארצו, מה צורך היה לצוותם גם לבני ישראל,
אלא שכבר בגלות הראשונה הבהיר הקדוש ברוך הוא למנהיגי העם, שבבואם
להוציא את עם ישראל מהגלות, מלבד להשפיע על השליטים כי יסכימו לשלוח
את בני ישראל מארצם, יצטרכו עוד להשפיע על בני ישראל כי יסכימו לעזוב
הגולה.
אלה ראשי בית אבותם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא וכו' )ו, יד(.
כתב הרב רבי ישועה הלוי זצ"ל בספר אוצר חיים, כתב כאן ובכתובים הבאים ג'
שבטים, ראובן שמעון ולוי. ומובא במדרש: כי ג' שבטים אלו, לא עבדו עבודה
זרה ושמרו את יחוסם, והשאר עברו על שניהם, ויתכן כי ישרא"ל ראשי תיבות:
ר'אובן ש'מעון ל'וי ש'מרו י'חוסם ל'א ר'דפו א'לילים. ואפשר לפרש מה שאמר
הכתוב )שמות ה, ב(, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, כלומר גם את אלו
שלא ידעו כי אם עבודת ה' שלא שייכים למצרים כלל, גם את אלו לא אשלח.
ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה' )ז, י(.
כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל ראש ישיבת כנסת ישראל, בספרו אור החיים,
הטעם שכפל הכתוב "ויעשו כן", ו"כאשר צוה", התכוין לשני דברים. האחד,
שעשו הדברים כן. והשני שלא עשו עד אשר שאל מהם פרעה האות, כאשר צוה
ה' )שמות ז, ט(, ועוד יותר חביב על הצדיקים לעשות מצוות ה' מכל רצון שבעולם,
ואין דרך הצדיקים להקל מעליהם המצוות, אף על פי שמתיגע טורח ועייף, כי
אדם לעמל יולד בעמלה של תורה.
ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא
אתכם מתחת סבלות מצרים )ו, ז(
כתב הרה"צ רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרבצי התורה בעיר מרכש, בספרו כפר
ליצחק, אפשר לרמוז ולקחתי אתכם- נפש רוח ונשמה של הצדיק ל' נוטריקון
לעשות יחוד. ועוד לעם פירוש לכפר על הדור. ועוד טעם אחר. והייתי- עכשיו
השכר. לכם – משלכם. לאלהים – פירוש מן הדין. ועוד טעם סלוקו ב"מ. וידעתם
כי אני ה' אלהיכם – פועל הטוב הוא פועל הרע על דרך נירא אלהים ממקדשיך.
ועוד טעם אחר. המוציא אתכם מארץ מצרים- על דרך ושם ינוחו יגיעי כח.
והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק
וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה )ו, ח(.

והבאתי אתכם – אפשר לרמוז. והבאתי אתכם- עכשיו. אל הארץ – העליונה על

דרך יצאו צדיקים לקבל שכרם. אשר נשאתי את ידי – פירוש נשבעתי בשעת
ביאתך לעולם והראתי לך מקומך בגן עדן. לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב-
פירוש בגלגול ראשון ושני ושלישי כי פעמים שלש עם גבר. ונתתי אותה לכם-
משלכם. מורשה- פירוש ירושה שאין לה הפסק כי אינך חוזר בגלגול. אני ה'- נאמן
לשלם שכר. או עכשיו נעשה יחוד למעלה וזהו. אני – מתחבר עם. הוי"ה- כנודע
ליודעי חן.

פרשת בא – רבי אברהם אסולין

ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים

ויעבדו את ה' אלהים הטרם תדע כי אבדה מצרים )י, ז(.
כתב רבי משה אביטן זצ"ל כת"י, לכאורה קשה על המצרים, כי בתחילה אמרו
אל פרעה רצונך שלא תצא אומה זו לעולם ממצרים יגנזו עצמות יוסף, ועתה
אומרים אליו שלח את האנשים. ועוד קשה למה הכביד את לבו כל כך שלא
לשלח את ישראל, אם לשעבוד הרי כבר נתבטל ולמה לא שלח אותם. אלא יובן
כי פרעה הרשע היה יודע באצטגניות, וראה באצטגניות שלו, כי כל זמן
שישראל עודם תחת ממשלתו, השפע יורד על ידו והוא ניזון מ ן השומן,
והתמצית לישראל, כי השפע לא ירד לעולם אלא בזכות ישראל. ואם ישלח
אותם לא ירד השפע עוד למצרים, ועל זה לא רצה לשלחם. לזה אמר "ויאמרו
עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש", זה – הוא משה, כמו
שאמר )שמות לב, א(, כי זה משה האיש. שלח את האנשים ויעבדו את ה', אתה לא
רצית לשלח אותם בשביל שירד השפע על ידך ותהיה ארץ מצרים מושפעת,
עכשיו הרי אבדה מצרים, ונשארת כמ"ש רז"ל )ברכות ט:(, על הפסוק )שמות יב,
לו(, וינצלו את מצרים, כמצולה שאין בה דגן. ולזה אמרו לו הטרם תדע כי אבדה
מצרים, אדרבה נהפך השפע לאיבוד, ועל זה "שלח את האנשים".
דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף
וכלי זהב )יא, ב(.
כתב הרה"צ רבי ראובן בן דוד זצ"ל בספרו עוז והדר, אמרינן בגמרא )ברכות
ט.(, וכן איתא במדרש )ספרי במדבר פ(, אין "נא" אלא לשון בקשה. ואיך יתכן
דבר כזה, שה' יבקש ממשה רבנו ע"ה בלשון בקשה. ואפשר לומר בס"ד
עפ"י מה שכתוב )זוהר ח"ג, לא – לב, ובטור סי' תקפא(,שמראש חודש אלול עד
הושענא רבא הם ימי הרחמים והסליחות, שצריך האדם לחזור בתשובה
שלימה ולהרבות בהם בתפילה ובתחנונים. וידוע שמראש חודש אלול עד
הושענא רבה הם נ"א יום, ואמרינן בסוף גמרא )יומא פה:(, עבירות שבין
אדם למקום יוה"כ מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים
מכפר עד שירצה את חברו. ולכן צריך לבקש מחברו שחטא לו, בין בגופו
בין בממונו בין בדיבור בין במעשה מחילה, ועל ידי שחברו סולח לו, אז
גם ה' יסלח לו ונרצה לו לכפר עליו. וזה כוונת הכתוב "דבר נא באזני
העם", רצה לומר, אתה תגיד להם מהי התועלת והמעלה של החמישים
ואחד יום יום שמראש חודש אלול ועד הושענא רבא, כי אין נא שהם
הנ"א יום, אלא לשון בקשה ותחנונים, דהיינו שבימים אלו יתעסק האדם
רק בבקשות ותחנונים למקום, ולא ימשך אחרי הגשמיות והגופניות. ולא
די בתפילות ותחנונים, אלא צריכים גם כן, שכל אחד יבקש מחילה
וסליחה מחברו, כדי שלא תתעכב כפרתו על ידי זה. וזהו וישאלו איש
מאת רעהו ואשה מאת רעותה, שגם הנשים יבקשו מחילה וסליחה אחת
מאת רעותה. וכן אם חטא אחד לשני על עסקי כסף או כלי זהב וכדומה,
וכשירצה את חברו, אזי ונסלח לו מאשר חטא. ובזה יתרצה אל אדוניו,
ויקבל את תשובתו הרמתה.
ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו
אתו בהם )יב, ז(.
כתב מרן רבנו יעקב אבוחציריא זצ"ל בספרו פיתוחי חותם, אפשר לרמוז, מה
הטעם שצוה ה' שיתנו הדם בשלשה מקומות, שתי המזוזות והמשקוף,
והיה די במקום אחד. והנה איתא בזוהר הקדוש )שמות(, דשלוש מצוות
ששמרו ישראל במצרים, הם שעמדו להם לקצר הקץ ולהפרע מהמצריים,
והם שמירת נדה, ושלא בא שום אחד מהם על שום אשה באיסור בין
יהודית ובין מצרית, ושלא הרגו העוברים. והנה שלוש מצוות אלה עיקרם
דם, שהנה הנדה היא דם, והבא על שום אשה באיסור מסתמא היא
לגביו נדה הרי גם כן דם, והשופך דם הרי דם. וכנגד שלושה מיני דמים
ששמרו ישראל, ציוה להם לתת הדם בשלושה מקומות, להראות
למחבלים ולהודיעם שבדין הוא מציל את ישראל.
ליל שמרים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים )יב, מב(.
כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי, וראש ישיבת כנסת ישראל,
חז"ל אמרו )שמו"ר יח(, שבליל ט"ו בניסן היו בו סגולות רוחניות מיוחדות
לפני הנס של יציאת מצרים, ובא הכתוב לרמוז, ה' נסים מופלאים שזמנם
בלילה זה. א. בימי אברהם כשהכה את ד' המלכים )בראשית יד, טו(, ויחלק
עליהם לילה, ב. ביציאת מצרים דכתיב )יב, כט(, ויהי בחצי הלילה. ג. בימי
חזקיהו כשהכה גבריאל מנה סנחריב, דכתיב )מלכים ב, יט, לה(, ויהי בלילה
ההוא, ד. בימי מרדכי ואסתר )אסתר ו, א(, בלילה ההוא נדדה שנת המלך.
ה. גאולה עתידה.
ליל שמרים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמרים לכל
בני ישראל לדרתם. זאת חקת הפסח כל בן בני נכר לא יאכל בו )יב, מב, מג(.
ליל שמורים הוא לה', דהיינו שמור הוא לעשות בו ניסים. ודע לך דצריך שיהיה
שמורים לכל בני ישראל לדורתם, להיות קמים באותו זמן לעסוק בתורה
בכל חצות לילה תמיד. וצריך שאותו העוסק בתורה וקם בלילה, להיות
פיו שמור מכל דופי, אז תהיה מקובלת ומרוצה לפני המקום. וזהו שאמר
בפסוק שאחרי זה, זאת חקת הפסח, קרי ביה הפה – סח, דהיינו שהפה
יהיה סח בתורה הנקראת זאת, כל בן לפי נכר לא יאכל בו, דהיינו
העושה מעשה נכרים ומטמא פיו, לא יעסוק בה לפי שאין מן הראוי שפה
טמא ישתמש בדבר קדוש.
קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא )יג, ב(.
כתב הגאון רבי יהודה בן דאנאן זצ"ל בספרו מנחת יהודה. קשה כיון שאמר
קדש לי כל בכור וכו', למה חזר לומר בסוף הפסוק לי הוא, ואם הכונה, מפני
שבתחילה אמר בבני ישראל וחזר וכלל באדם ובבהמה והוצרך לומר לי הוא, אם
כן היה לו לומר באדם ובבהמה לי הם. ונראה הטעם, למה לא אמר לי הם אלא
לי הוא, יתכן שבא לרמוז למשה קדש זה כיצד יהיה. ונראה לרמוז, באדם
לרמוז, באדם ובבהמה ל"י הו"א, ראשי תיבות ה'בהמה ו'אדם ל'כהן י'היה.
כלומר, בהמה יהיה קרבן לי לשמי, ובכור אדם יפדה מן הכהן בחמישה סלעים.
כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים)יג, טז(.
כתב הגאון רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, המפרשים ז"ל הקשו, איך
שייך לומר על הקב"ה ביד חזקה, שהוצרך לחזק ולאמץ את ידו, יש שתרצו דרך
מליצה, להודיע תוקף הנס ובטול כל המקטרגים. ויש שתרצו, מפני שלא היו
ישראל ראויים ליגאל, כשטענת שר מצרים, מה אלו עובדי עבודה זרה אף אלו
עובדי זרה. ולכן אמר בחוזק יד, דהיינו ח"ו באלימות כדי לקיים שבועתו, שנשבע
לאברהם אבינו ע"ה, וכן תרצו, שמדובר על המצריים כמו שכתוב )שמות יב,
לג(, 

לג(, ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ, ואמרו רבותינו ז"ל)בכורות
ה:(, שהיו עוזרים לישראל לאגוד חבילותיהם ולשאת משאיהם על הבהמות וכו'.
ונראה לי עוד לומר, דביד חזקה מדבר על ישראל, כמ"ש )שמות יד, ח(, ובני ישראל
יוצאים ביד רמה, דהיינו ביד חזקה בלי שום פחד כלל.
שבת שלום
הרב אברהם אסולין

פרשת בשלח….הרב אברהם אסולין

תורת אמך ◆ פרשת בשלח – שבת שירה ◆ לאור חכמי מרוקו ◆מס'37

המלקט: הרב אברהם אסולין

אשירה כשירה

מנהגנו השבת לומר הפוסקים אשירה כשירה, לפני נשמת כל חי, ואין בכך הפסק, והנימוק, א. שאלו פסוקים המדברים מענין "אז ישיר", ועוד מה שכתב הש"ע שאין להפסיק בעיניני פזמונים, הינו בבברכות קריאת שמע, וכאן אמירת אשירה כשירה נאמרת לפני ברכות של ק"ש, וכך פסק הגר"ש משאש זצ"ל, וראוי להמשיך במנהג, בדרכי נועם.

שעון מעורר

כתב הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל ומבשרי אחזה, והניסיון יוכיח, שכאשר אדם רוצה לקום באשמורת או בשעה מוגבלת, ללמוד או לשורר וכיוצא, אזי קודם שיעלה למיטתו, נותן בדעתו לקום באותה שעה, ומביא ספרים שילמוד בהם, ומניחם על כסא לפני מטתו, ובאותה שעה ממש הוא קם, לא קודם ולא אחר, מי הקיץ אותו, הלא אין לו לא שעון מעורר, ולא שום שיעורר אותו, אלא הטעם פשוט דכיון דבשעה שעלה על מטתו לשכוב, נותן בדעתו לקום בשעה פלונית, אזי יש רוח צפונית בקרבו, היא מעוררת אותו באותו שעה ממש, וזהו שדוד המלך בשעה שעולה למטה בכל לילה, נותן בדעתו לקום בחצות להודות לה' ומתעורר כנ"ל.

עומק השירה

ואני הצעיר מדבר מתוך נסיון, ומבשרי אחזה, כי רוב ימי חרפי קמתי באשמורת לבקשות עם הציבור וגם לבסוף בביתי ובחומותי גם ביחיד, ועם נעימות קול שחנני השי"ת, וירדתי עמוק לתוך המילים ולהבנת הדברים הגעתי לבכות גם בשבת קודש, ובפרט בחצות לילה עד שהמוח פנוי מן המחשבות, וזהו שאמר דוד חצות לילה אקום להודות לך, לפי דעתי, מי שאין לו חלק בשירה אין עבודתו שלימה, וצריך כל אדם ללמוד וללמד את בניו שירה לשורר ולזמר ולעשות ש"ץ, ועל ידי כן תהיה תפלתו חיה ולא בקרירות, שעל זה נאמר "לא המתים יהללו יה", אלא וחי בהם אמר רחמנא, ברגש ובחמימות.

מטרת השירה

ובאמת ברא הקב"ה את השירה, האם ח"ו לרשעים, ונמצא חס ושלום מחזיק ידי עבירה, אלא האמת יורה דרכו, שאדרבה העיקר ברא אותה לצדיקים שיתענגו על ה' ברוב עוז וחדוה, ורק "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" שמניחים שירי הקודש, ושרים שירי עגבים. וישמח גם אחר כך. (חם השמש תהלים עמוד 18).

ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהוה אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם (יד, יג).

כתב הרב רבי יצחק אברג'ל זצ"ל בספרו כפר ליצחק ממרביצי התורה בעיר מרכאש,פירוש מיכאל שר התורה אל העם פירוש לנפש רוח נשמה של הצדיק אל תיראו מחמת ששכר עולם הבא הוא דבר שאין לו קצבה ולא משתעבד התיצבו יש לכם התיצבות והעמדה לעולם הבא וראו היום הזה בעצמו את ישועת ה' אשר יעשה לכם לעתיד על דרך כד דמך ר' אבהו אחזו ליה י"ג נהרי דאפרסמונא דכיא פירוש כי הוא היה חושש שמא שכר עולם הבא דבר שאין לו קצבה ולא משתעבד לכן הראו לו שכר כדי שנפשו שביעה וזהו וראו מעתה את ישועת ה' הוא הנתן לכם היום ועוד אשר יעשה לכם גמטריא תשעים ואחת התיבה הוי'ה ואד'ני זווג למעלה היום או יאמר כנגד כללות ישראל ויאמר מיכאל שר הגדול אל כללות העם מעתה על ידי פטירת הצדיק אל תראו מהמשטינים והמקטריגים התיצבו ראו את ישועת ה' וכו' ועוד טעם אחר לסיבת הצדיק כי אשר ראיתם את מצרים שהוא יצר הרע שהייתם נלחמים עמו היום דוקא ומעתה לא תוסיפו לראותם עוד על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ועוד עד עולם עליון נקשרו נפש רוח נשמה שלכם ועלו עד עולם העליון על דרך יצאו צדיקים לקבל שכרן.

                                                                                    שבת שלום

                                                                                הרב אברהם אסולין

                                           לתגובות:a0527145147@gmail.com

טו בשבט לפי מנהגי יהודי מרוקו

בנתיבות אבותינו
י"ל ארגון בני תורה יוצאי מרוקו וצפון אפריקה, מוסדות קהילת תפארת מיכאל.
בעריכת: הרב אברהם אסולין
ט"ו בשבט שמח

 

א. בליל ט"ו בשבט עורכים שולחן ערוך בפירטו בשבטות וירקות, וסדר הלימוד מהספר פרי
עץ הדר [1]
ב. מקימים סעודה מצוה, ומשתדלים שיהיה שבעת המינים הגדלים בארץ )כיום הרבה פירות
יבשים מטורקיה(,מרבים מדרשים המדברים משבחה של ארץ ישראל [2]
ג. מנהגנו לאכול מרקחת האתרוג שעליו בירכנו בחג הסוכות.
ד. ברכת ההאנס בורא פרי האדמה. למרות הכלל הידוע בהלכה איפה שיש ספק מה
הברכה, שהכל פוטר הכל, אבל ביכול לברך לא יסתמך על ברכת שהכל, דוגמא נפוצה
היא, מה מברכים על אננס, ובאזני שמעתי בשיעור מעשרות אנשים שברכתו עץ, וא"כ
המברך על אדמה עץ לא יצא, שהרי האדמה אינה גדלה בעץ, לכן חשוב לברך הברכה
הראויה.
ה. ברכת שהחיינו אין מברכים על פירות וירקות בשימורים, ולא על פירות יבשים, ולא
על פירות רגילים )עגבנייה או מלפפון וכדומה, היות שבמשך השנה גדלות הם מספר
פעמים ואין שמחה מהם(, או על ירקות קפואים. והטעם היות ולא ניכר שהם גידול

מהשנה, מלבד למי שמגדלם בחצירו, או תפוח עץ הנקרא ענה שנמצא זמן מועט בשוק
ואין דרך לאחסנו בקירור, וכן שעועית ירוקה וכדומה.
הסבר למה משלמים על פירות וירקות שבהשגחת מהודרת ביחס לכשרות הרבנות
הראשי. רבות שמענו למה צריך השגחה לפירות והלא כל אדם יכול ללמוד לעשר וא"כ
למה לשלם יקר יותר מאשר השוק, ראשית הסביר שבכשרות לא יביאו קטיף ביום ראשון
היות שקרוב לודאי שנקטף תוך כדי חילול בשבת, ובנוסף בכל פרדס דרך העולם שיש עצים
בודדים שמחמת חולי מתים, ובודאי שבעל הפרדס לא ישאיר מקום ריק, וכאר נוטע את
השתיל הצעיר בפחות מג' שנים העצים הללו יניבו פירות ובקטיף יקטפו ויוצא שאדם אוכל
פירות של עורלה, לעמתם גופי הכשרות יש מפה של העצים וכאשר נוטעים שתלים
מציינים זאת, ויום קודם הקטיף מקימים קטיף עבור השתלים שתרם מלאו להם שלוש
שנים, ומשמידים פרות אלו, נוסף שגוף כשרות יקפיד שלא יהיה ריסוסים של רעלים, וכן
יקפידו על נטעת העצים עם העפר שאם לא כן צריך ג' שנים לעורלה. וכן יקפידו שלא
לקיים הרכבה האסורה.

1] כך נהגו בעיר מראכש )הרב מאיר אסולין(, בעיר מכנאס כמתואר באריכות בספר ילקוט
שבע )ח"ט עמ' קו(, שכן נהגו לברך ברכת הטוב והמטיב. וכן נהג בשולחן הטהור סדנא
בבא סאלי שהיה בעשרות מינים, והיו קוראים את הסדר של ט"ו בשבט מהספר פרי
עץ הדר, ושרו שירי שבח והודאה לה' )מהרה"ג אברהם מוגרבי(. כתב הגאון רבי משה מלכה
זצ"ל בספר נטיפי מים )ט"ו בשבט(. יום ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות, מנהג
מקובל, טוב ויפה, נהגו אבותינו הראשונים נ"ן לערוך חגיגה מפוארת ורבת רושם ביום
חמשה עשר שבט של כל שנה, על שולחנות ערוכים ומלאים מכל מיני פירות ומאכלים,
בלויית פייטנים ומשוררים חשובים המנעימים את המסיבה בשירי קודש, הלימוד
בסדר היום והברכות על פירות האילן, מפנים את תשומת לבם של כל המשתתפים
להבין "כי האדם עץ השדה", וכשם שעץ השדה מטבעו להתפתח ולהתקדם תמיד
תחילת נטיעתו גרעין, אחר נהיה לנובט ושוב לצמח, גודל ומתעבה, ולבסוף מוציא
פירות למכביר, פירות נעימים ומתוקים, נחמדים למראה וטובים למאכל, כן מוטל על
הבן אדם להתקדם ולהתפתח במידות ובדעות, לשפר עניינו ולהטיב מעשיו, לגדל את
בניו, ולחנך אותם על ברכי התורה ויראת שמים, ללכת מחיל אל חיל עד אשר יניב
פירות ומעשים ראויים לשבח.
2אולדמנצור הקהילה הייתה מתארחת בבית רבי כליפה אלמליח בשולחנות ערוכים
כשלמה המלך, ידי הרבנית, רבנו היה דורש דברי תורה בשבחה ארץ ישראל, והיו
מפייטים שירי חיבת הארץ, מידי פעם היו מגיעים אנשי הציונות מארץ ישראל, מוכרים
עצים, ואנשי הסוכנות היו טועים אותם בארץ עבור הרוכשים, רבי כליפה היה מעודד
שכל אחד יתרום לכך מרוב חביבותו למצות ארץ ישראל. או שהיו מגיעים מידי פעם
שד"רים מא"י, איזה אהבה וערכה רכש להם רבנו ובני הק"ק, ומובא בספר נר
המערב )עמ' 612 (. וז"ל אהבתם לארץ ישראל נפלאה ונערצה עד מאד. את פרוטתם
האחרונה מנדבים הם לא"י ולקופת רבי מאיר בעל הנס ורבי שמעון בר יוחאי,
והשד"ר הבא מא"י, אם ספרדי אם אשכנזי הוא, מתקבל אצלם בכבוד גדול,
ונותנים לו אכסנייא נאה ומתת כסף בנדיבות נפרזה מכפי יכלתם. פעמים רבות
קרה כי יבאו שד"רים זה אחר זה בעת שיהודי מארוקו נתונים באיזו צרה, בכל
זאת גם אז לא חדלו מלשים לב אל השד"רים ולהעניק להם די מחסורם. מובא
בספר תולדות אליהו לרבי יוסף חיים אילוז זצ"ל שהיה שד"ר אביו רבי אליהו
אילוז זצ"ל יליד תאפילאת, והיה רב העיר טבריא ת"ו והיה מתלוה עימו בכל
מסעותיו בגולה לאיסוף כספים לקופת צדקה כוללות רבי מאיר בעל הנס, בשנת
תרנט' הגיעו למרוקו, )בעמוד 54 (, מתאר את כל מסעיהם, ובין ביקוריו הגיעו
לאולדמנצור וז"ל מתידלי חזרנו לעיר דמאנת בערב ראש השנה שנת תרסא,
לעשות שם ב' ימים נוראים של ראש השנה, היא הגדולה בכל הכפרים ההם, ואחרי 

ר"ה נסענו משם לכפרים אולאדנמצור – בני ציון, וביום א ז' תשרי, חזרנו למרכאש
וצמנו שם יום הכיפורים הקדוש וחגגנו חג הסוכות ונתאחר שם עד יג' חשוון ע"כ.
וכן ברשימת השד"ר רבי אברהם פינטו זצ"ל המופיע בקובץ מזרח ומערב )ח"ב עמ'
195 (, אשר ביקר גם בכפרי דרום מרוקו, ובתאריך יח' שבט שנת תרפג', ביקר בכפר
אולאדמנצור.טו בשבט

אהבת ארץ ישראל מתוך הקונטרס: פניני המידות
א. כתב בספר מלאכת הקודש לכמוהר"ר משה טולידאנו זצ"ל הביא דברי
חז"ל )בכתובות קי ע"ב(, כל הדר בארץ ישראל דומה שיש לו אלוה. וכתב הרב
וז"ל מי שאינו עולה מחוצה לארץ לדור בארץ ישראל כאלו לא קיבל עליו
עול מלכות שמים אם יש ספק בידו לעלות ואינו עולה, ואין תרופה למכתו.
ואל אלהים הוא יודע שאלו היה ספק בידי לעלות אפילו לבדי, הייתי הולך
יום לילה לא אשקוט ולא אנוח עד המנוחה והנחלה, השלם יה את מאויי
בע"ה.
ב. כתב הגאון רבי יוסף בן נאים זלה"ה בהקדמה לספרו מלכי רבנן, וז"ל
ומעולם לא היינו אזרחים בארצות המערב ואף בהיותנו בארץ לא לנו
ונדחים מהסתופף בנחלת ה' וגלינו מעל שולחן אבינו, עוד אהבתו מתרפק
עלינו ומציץ מן החרכים בכל עת ובכל שעה להשיב שבותינו לקבץ נדחינו,
ותמיד אנחנו לישועתו מקוים ומייחלים לשוב לשבת לארצנו ונחלת אבותינו
ארץ הקדושה, ואין אנחנו בארצות העמים כי אם גרים ולא תושבים.
ג. הרה"צ רבי פנחס הכהן זלה"ה היה מצדיק העיר מרכאש, כל יהודי שהיה
עולה לארץ ישראל היה בא להיפרד מהרב ולהתברך, הרב רושם את שמו
ברשימה ואת הזמן שהוא יוצא מביתו, ובאותה שעה מופיע הרב בהדרו
ללוות אותם מעט בדרכנו לארץ ישראל, אחד מהם היה תלמידו רבי חנינה
דרעי זלה"ה שלימים היה רב העיר יפו, שהיה משתתף בשיעורי הרב
ונחשב לאחד משמשיו הקרובים. התלבט אם להודיע לרב בפרט שאתם
ימים לא קלים היו, לבסוף נגשתי לרב בחול המועד סוכות בשנת תש"ח,
הרב עודד אותי וכדרכו רשם שזמן יציאתי ממרוקו ליל הושענא רבה בשעת
חצות, הרב הזכיר לי לקחת ספר מקראי מועד ללימוד במשך הלילה, והנה
בעת חצות לילה הרב ממתין לי ליד תחנת אוטובוס, כולם מנשקים ידי הרב
ומתברכים, הגעתי לרב ונשקתי ידו, ברך אותי ואמר: לא רק אנחנו בגלות
אלא גם השכינה אתנו בגלות, ואז הרב לימד אותו כוונה מיוחדת בתפלה
וכו' ושתגיע לארץ ישראל בתפלה הראשונה תאמר רבנו של עולם הקים
.) שכינתה מעפרה

טו בשבט

 

תורת אמך ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת יתרו ◆

תורת אמך
◆ לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת יתרו ◆
אתר אור חדש ליהדות מרוקו וצפון אפריקה

המלקט: הרב אברהם אסולין

1 וכתב הרמב"ם בשו"ת פאר הדור כתב לבטל מנהג קדמון זה שלא לעמוד בעת קריאת
עשרת הדברות וכל זאת מפני תרעומת הקראים. וכתב על כך החיד"א בספרו טוב עין
)סימן יא(, דשאני הכא שקורין בס"ת כל התורה מידי שבת בשבתו, וגם ביום זה הם
קוראים עשרת הדברות איזה חלק בס"ת, בכי האי לית לן בה שמוכח שהכל אמת,
אלא שהם עומדים בהם להיות שהם יסוד התורה ונכתבו בלוחות, ורוצים לעשות איזה
זכר לקום אמירתן ובזה ליכא שום קפידא, והוחזקו במנהג זה כמה שנים כידוע,
ונראה שמאחר שנהגו העם כן לקום בעשרת הדברות, נראה שחייבים הכל לעמוד, ואין
לשום אחד להשאר יושב, דגם אם אין מן הדין לקום, עתה שנהגו כל הקהל בזה, נעשה
חיוב על הכל ואם ח"ו בעני ההמון נראה כמזלזל וכו'. ראה בספר נוהג בחכמה )עמוד קמג
אות ט(, להגר"י בן נאים. כתב הרב יצחק חזן בשו"ת יחוה דעת )ח"א סימן יג(, ואם נהגו
ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי
כל הארץ )יט, ה(.
אבותינו ואבות אבותינו לעמוד לא הלכו בזה נגד דעת מרן, והרי ראינו לכמה פוסקים
רבים וגדולים שישבו המנהג ויש כמה שקילסוהו, אין לנו לבטל המנהג מפני חשש
תרעומת המינים וכו' ועוד כתב הרב ולולא דמסתפינא הוה אמינא כי זה שכל
האחרונים לא העלו על שפתם את תשובת הרמב"ם זו, מטיל ספק בנכונותה.
וכתב הרב שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן )ח"א סימן נז(, גם אם מצווים המינים
בינינו הם שונים מאילו שהיו בזמנו של הרמב"ם שבזמנם חילקו בין עשרת הדברות
לשאר התורה, אך אלו של זמננו אינם מאמינים בה' ובתורתו וכופרים בעיקר, וכ"ש
שהם כופרים בערת הדברות עצמם, אשר על כן גם אם נעמוד או נשב, הרי אצלם אין
הדבר מעלה או מוריד מאומה, ומסיים הרב, מקום שנהגו לעמוד אין לבטל מנהגם,
שאדרבה בזה מורידים כבוד התורה, אלא מצוה עליהם להחזיק במנהגם הטוב שאין
בו כ"א כבוד והדור ותפארת לתורתנו הקדושה, וכל המכבד את התורה גופו מכובד על
הבריות.
וכך כתב רבי רפאל ברוך טולידאנו בספרו קיצור ש"ע )הלכות חג שבועות ה"ט(, ויש לעמוד
בעת קריאת עשרת הדברות מעין דגמת קבלתם בסיני, וצריך להיות באימה וביראה
דגמת מעמד הר סיני שהיו באימה וביראה, וכך אנו נוהגים )ובסימן קלב אות יב(, כתב אין
לשום יחיד לשאר יושב בשעת קריאת עשרת הדברות, כיון שנהגו לעמוד. ושמעתי מהרב
אברהם מוגרבי ששנה אחת בחג השבועות התפלל עם חמיו הרב אברהם אבוחצירא
זצ"ל, ועם סדנא בבא סאלי ובעת עשרות הדברות עמדו כל הציבור ללא עוררין. וכן
נוהגים יהודי אלג'יר כמובא בספר מטה יהודה )סימן א אות ו(. ובספר נפש חיה )עמ' מערכת
עין סעיף טו( כתב שכן מנהג יהודי תוניס, לוב. פסק בשו"ת דברות אליהו אברז'ל )ח"ז סימן
יח(, כתב שגדולי תימן שנהגו גם הם במנהג זה של עמידה בעשרת הדברות, בשו"ת ויצבור
יוסף להגר"י צוברי זצ"ל )ח"ב פרק ששה עשר סימן יד(, וכן הגר"ש עדני זצ"ל בספרו נחלת יוסף
)ח"ב מנהגים סימן ב(, וז"ל ונהגו פה כשקורא עשרת הדברות כל הציבור עומדים ושכן המנהג
בצנעא מימי קדם, בשעת קריאת עשרת הדברות בספר תורה כל הקהל כאחד עומדים
על רגליהם ועומדים כך בחרדת קודש באימה וביראה עד שגומר דיבור עשירי ואז
חוזרים ויושבים. ובשו"ת ישכיל עבדי )ח"ב סימן א(, נשאל בנדון זה מהגאון הרב שבתאי
בוחבוט הרב הראשי לבירות הואיל ויש מערערים על מנהגם, ובסוף תשובתו כתב ותצא
דינא בנ"ד דאין להם לזוז ממנהגם והנח להם לישראל קדושים במנהגם הקדוש
שכוונתם רצויה לשמים ואף למי שרוצה לנהוג מחדש אין בידנו כל למונעם לא ע"פ
הפשט, והסוד עכ"ל. ובספר כתר שם טוב )ח"א עמוד שטו(. כתב נהגו לעמוד בעשרת הדברות
בקהילות הספרדים בלונדון ואמשטרדם.
כתב הרה"צ רבי יצחק אברג'ל ממרביצי התורה בעיר התורה מרכאש בספרו כפר
ליצחק שיצא לאור בקרוב. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי על ידי פטירת הצדיק ב"מ תחזרו
בתשובה ושמרתם את בריתי שהיא התורה אז והייתם לי סגולה פירוש נוטל צדיק אחד ומכפר
על הדור הפך מכל העמים. אומות העולם ידין בגוים מלא גויות או יאמר והייתם לי סגולה
פירוש נקבל אתכם בתשובה מכל העמים פירוש הפך מכל העמים שאין אני מקבל אותם
בתשובה ושמא תאמר ולמה תקבל אותנו בתשובה והלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו
מחול לזה אמר כי לי כל הארץ פירוש כולי עלמא דילי ואני יכול למחול לא כן מלך בשר
ודם שאינו יכול למחול.
אם את הדבר הז"ה נוטריקון הדלקה. שבעת ימי נדתה. הפרשת חלה. פירוש אל האשה אמר
אם את הדבר הזה תעשה פירוש תשמור שלשה מצות שלך ויכלת עמוד לעולם הבא עם
הצדיקים ושמא תאמר והא לא למדה תורה ונחסרו ממנה מצות עשה שהזמן גרמא לזה אמר
וצוך אלוקים פירוש המניעה של התורה והמצות הללו לא באה מצדך אלא עשית מה שצוך
אלהים ולמדתם אותם את בניכים ולא בנותיכים ועוד היתה בך יראת שמים ויכלת עמוד כנגד
יצר הרע וטעם למה מסתלקת ראשונה ויכלת עמוד העמדה וקיום בעולם הבא על דרך וצאו
צדיקים לקבל שכרן ועוד וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום פירוש לכפר על הדור או
נפש רוח נשמה שלה יזכה למקומו שממנו חוצב יבא בשלום ג’ כתות אחת אומרת שלום וכו'.
אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום
)יט, כג(.
אם את הדבר שהיא התורה הזה פירוש תלמוד תורה ועוד תעשה המצות אחר שוצוך אלהים
פירוש גדול המצוה ועושה או יאמר תטול שכר מן הדין עכשיו וזהו אלהים שהוא הדין ויכלת
עמוד לעולם הבא ולא תירא מן המשטינים והמקטריגים ועוד ויכלת עמוד עם יצרך ונצחת
אותו בזה העולם ועוד טעם אחר וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום פירוש לכפר על
הדור. ויחד יתרו הוא הצדיק שמח המצות ועור שמח
שעל סילוקו כל הטובה אשר עשה לישראל נעשה זווג למעלה ויורד שפע טוב לישראל ועוד
אשר הצילו מיד מצרים שהוא יצר הרע על דרך ושם ינוחו יגעי כח.
ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו
על פניכם לבלתי תחטאו )כ, יז(.
פירוש מדבר בנפש רוח נשמה של הצדיק אל תיראו ותאמרו שכר העולם הבא הוא דבר
שאין לו קצבה והרמב"ם פסק דבר שאין לו קצבה לא משתעבד כי לבעבור נסות אתכם בא
האלהים פירוש יש להם הרמת נס והרמת ראש בא מייעד לכם שכר האלהים בעצמו לגבי
דידיה הוי דבר שיש לו קצבה ושמא תאמר ולמה באה נשמה לזה העולם לזה אמר "בעבור
תהיה יראתו על פניכם" תהנו מזיו השכינה פנים בפנים לבלתי תחטאו פירוש לא יחסר לכם
כי מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה או יאמר על כללות ישראל ויאמר מיכאל
שר הגדול אל העם אל תיראו מעכשיו "כי לבעבור נסות אתכם" תהיה לכם הרמת "בא
האלהים" פירוש פגעה מידת הדין בר מינן בצדיק "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" פירוש
תחזרו בתשובה ועוד "לבלתי תחטאו" שלא תחסרו שום דבר כי נעשה זווג למעלה ויורד
השפע.
ניתן להצטרף לרשימת התפוצה , ונשלח במיל מידי שבוע,
כתבות על רבני מרוקו,
מנהגי מרוקו וצפון אפריקה
ופרשת שבוע מתורת רבותינו
להצטרפות

◆ פרשת משפטים ◆ לאור חכמי מרוקו ◆

בנתיבות אבותינו

י"ל ארגון בני תורה יוצאי מרוקו וצפון אפריקה, מוסדות קהילת תפארת מיכאל.

◆ פרשת משפטים ◆ לאור חכמי מרוקו ◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (כא, א).

 

כתב רבי אליהו הצרפתי זצ"ל בספרו אדרת אליהו, ירמוז, למה שכתב מרן הש"ע (הל' דיינים סי' יד, ס"ד), שאם רואה הדיין שהבעל דין חושדו שהדין נוטה כנגדו, צריך להודיעו מאיזה טעם דנו, אפילו אם לא שאל. וזהו 'אשר תשים לפניהם', פירושו צריך שתשים בפי בעלי דינין 'אלה המשפטים', ולהורות להם טעם הענין כש"ע, דהיינו מילתא בטעמא. ועל דרך רמז נאמר לפי זה, שפירוש 'אשר' לשון אשרנוהי – לומר לך, כדי לאשר ולחזק הדין שפסקת צריך אתה להורות להם מאיזה טעם דנתם.

 

וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות (כא, יד).

 

כתב הרה"צ רבי מסעוד אדרעי זצ"ל תלמיד הרה"צ רבי יצחק אבריז'ל זצ"ל, בספרו שפת אמת, יש לדקדק, למה

המכה את חבירו והרגו חייב מיתה, אולי האיש קטילא קטיל, ואתו זמן שהרגו הגיע זמנו למות, ולמה חייב מיתה, אלא קיימא לן שהולכים אחר הרוב, ורוב בני האדם אינם מתים פאתום. והראיה שהולכים אחר הרוב, מהפסוק (שמות כא, טו), ומכה אביו ואמו מות יומת, למה יומת שמא אינו אביו, אלא ודאי הולכין אחרי הרוב. וגם ילפינן מן הקורבנות, דקיימא לן  בהמה משנשחטה הותרה (חולין י), ולמה. נחשוש שמא במקום נקב קא שחיט, אלא ודאי הולכין אחרי הרוב, ורוב בהמות בחזקת כשרות. הכא נמי, רוב בני האדם מתים פאתום. וזה כוונת הכתוב 'כי יזיד איש על רעהו להורגו'. ושמא תאמר למה יומת שמא גברא קטילא קטיר ופטור, אלא ודאי הולכין אחר הרוב, ולכך חייב. ובהכרח אתה לומד שהולכין אחר הרוב ולכך חייב, וזהו 'מעם מזבחי' אם לא תאמר שהולכין אחר הרוב, למה אנו שוחטין ומקריבין שלמים, דילמא במקום נקב קא שחיט, אלא ודאי הולכין אחר הרוב, ולכך 'מעם מזבחי תקחנו למות'.

 

זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (כב, יט).

 

כתב הרה"צ רבי ישראל אבוחציריא זצ"ל רב העיר תאפילאלת וראש הישיבה, (בבא סאלי ב'). 'זבח לאלהים' זובח מלשון כריתה וחלוקה. והיינו מי שפוגם בריתו, ועל ידי זה מחלק את שם 'אלהים' לשנים לאותיות מי – אלה 'יחרם'. 'בלתי לה' לבדו' רק שם הויה מצאנו שמתחלק, שהרי אמרו במסכת סוטה (יז.), איש ואשה שזו י-ה ביניהם, אות י' באיש ואות ה' באשה. וכשמקיימים מצות פריה ורביה, אות ו' בבן ואות ה' אחרונה בבת, נמצא ששם הוי-ה מתחלק בין ארבעתם. וזהו 'בלתי לה' לבדו', שרק הוי-ה מתחלק בין איש ואשתו בן ובת.

 

גר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים (כב, כ).

 

כתב הגאון הצדיק רבי שלום אבוחציריא זצ"ל בספרו כלי כסף, 'גר לא תונה ולא תלחצנו', כיון שהוא גר חביב לפניך יתברך ואינו מחריש על דמעתו. 'לא תונה' אותו  לאמר לו, אדם שהיה עובד עבודה זרה, שופך דמים, מגלה עריות והיה אוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים, יבוא להיכנס תחת כנפי השכינה וילמד דברי תורה שנאמרו מפי הגבורה. וגם 'לא תלחצנו' בהודעה ריבוי המצוות החמורות ודקדוקיהן, כי אם מקצת מצוות, כדי שלא יהיה פורש וימנע מלהיכנס תחת כנפי השכינה. ואם תאמר לגבי ישראל מה יש לו לומר, לזה אמר 'כי גרים הייתם בארץ מצרים, ומאותו זמן ואילך אתם נחשבים לפני תמיד כגרים אפילו בהיותכם בארץ ישראל, כמו שכתוב (ויקרא כה, כד), 'כי גרים ותושבים אתם עמדי' ועל ידי זה חביבים אתם לפני ואיני מחריש על דמעתכם.

 

אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר מלאתך ודמעך לא תאחר (כב, כז – כח).

 

כתוב הגון הצדיק רבנו יעקב אבוחציריא זצ"ל רב תאפילאלת וראש הישיבה, בספרו פתוחי חותם, אפשר לרמוז 'אלהים לא תקלל' היא השכינה, לא תעשה לה ביזיון ע"י עבירות. וצריך שתדע שהשכינה הוא 'הנשיא של עמך', דהיינו הפרנס שעל ידה עמך מתפרנס, ועל ידי שאתה פוגם בה, אתה מחסר את השפע של עמך, וזהו 'לא תאור' לשון חסרון, ואם קרא שפגמת, 'לא תאחר' מלחזור בתשובה. וזהו 'מלאתך ודמעך לא תאחר' מלאתך היא התפילה, שהיא במקום קורבן וקרבן נקרא מילוי, כמו שכתוב (שמות לב, כט), מלאו ידיכם היום לה', וכמו (ויקרא ח, לג), ימלא את ידכם. 'ודמעך' הם הדמעות שצריך לתפילה, כי שערי תפלה לא ננעלו והרבה בתפילה ובדמעות.

 

הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי (כג, כ).

כתב הרה"צ רבי שלמה סלימאן פרץ זצ"ל בספרו חכמת שלמה, יש לדקדק, למה נאמר כאן 'הנה אנכי שולח מלאך', היינו על ידי מלאך ולא הקב"ה בכבודו ובעצמו, כמו שנאמר (בראשית כח, טו), הנה אנכי עמך, היינו עמך, היינו הקב"ה יהיה עמו ולא מלאך. ויש לומר, לפי שיעקב אבינו באותה שעה יצא מארץ ישראל לחוץ לארץ, וחשש שמא יסלק הקב"ה הוא שכינתו מעליו, כמ"ש בגמרא (כתובות קי:), שכל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. לכך היה מתיירא יעקב עד שהבטיחו הנה אנכי עמך, דהיינו גם בחוץ לארץ אהיה עמך. אבל הכא, אדרבה היה זה בבשורת כניסתם לארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, לכך די להם במלאך שילך לפניהם.

 

ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרותי מחלה מקרבך(כג, כה).

הגאון רבי יהודה אלבאז זצ"ל בספרו שבות יהודה, יש לפרש לפי רבותינו ז"ל (תענית ב), איזוהי עבודה שהיא בלב, הוי אמר אומר זו תפילה. וכמו שהקורבנות היו מסוגלים להוריד השפע מלמעלה שיהיה מתברך כל דבר ודבר, כן התפלה שהיא העובדה שעומדת במקומן של הקורבנות, תוריד השפע מלמעלה. וזהו שאמר 'וברך את לחמך', שע"י התפילה יהיה מתברך 'לחמך ומימיך', ובזה השכר מקביל למצוות.

 

 ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרותי מחלה מקרבך(כג, כה).

כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו זצ"ל בספרו משמחי לב, יש מחלה שאין בה צער לגוף האדם, אבל היא חולי שיזיק לזולתו, כמו השכול, והעקרות. לזה אמר 'מקרבך' שאינו ניכר בחוץ, ואמר 'והסירותי' אף הוא מלידה, מבטן והריון.

 

ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר (כד, ה).

פירוש הצדיק יש בהם יראת אלהים על פניהם וכשהיו בעולם הזה שהארץ הדום רגליו היו כמעשה לבנת הספיר פירוש נתלבנו על ידי יסורין ועוד ובעצם השמים לטוהר שהיו מטהרים עצמן מן מאכלות אסורות וביאות אסורות בעצם השמים ושמא תאמר ולמה מסתלק הצדיק לזה אמר בשביל ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו הקב"ה ולא נגע בהם כי מכפר על הדור ושמא ולמה תאמר באה נשמה לזה העולם לזה אמר משום ויחזו את האלהים פנים בפנים ועוד אוכלין שכר מן הדין וזהו את האלהים כמו ויאכלו וישתו דמאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה.

שבת שלום

                                                                                הרב אברהם אסולין

                                           

פרשת תרומה-הרב אברהם אסולין הי"ו

תרומתי כה.ב
כתב רבי יהודה בן דאנאן זצ"ל בספרו מנחת יהודה, 'דבר' היינו קשות, כלומר,

צריך להזהיר ולזרז אותם במקום שיש בו חסרון שיתנו ממונם תרומה. לכן
פירש לזכרים עונשים שהם קשים כגידים הבאים על האדם המעלים עיניו מן
הצדקה, כדי שישמעו ויקבלו מוסר. 'ויקחו לי תרומה' לי לשמי, יפירשו לי ממונם
נדבה. 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי'. 'מאת' אותיות אמת,
כלומר מה שמפרישים לי לשמי מנדבת לבם הטוב בלב שלם היא התרומה
האמתית. לכן לא תקחו את תרומתי מן המעלימים עיניהם מן הצדקה, שיתכן
שהם קמצנים ואחרים ילמדו מהם ולא יתנו כפי מה שראוי להם ליתן, וזה הפסד
תרומה. אלא 'מאת כל אשר ידבנו לבו' הטוב שהוא משגיח על העניים ונותן
להם צדקה, ונותן יותר מדי יכולתו בלב שלם. ובודאי גם במצות תרומה יעשה
כן. ועל ידי זה, העשירים אשר יש יכולת בידם לעשות כבוד וחשיבות יותר ויותר
ישאו ק"ו בעצמם ויאמרו, אם זה שהוא חלש הכח בערכנו הוא מ לצדקה כך, אנו
על אחת כמה וכמה. 'תקחו את תרומתי' כלומר מאיש כזה תתחילו לקחת
תרומתי.
ועורות אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים כה ה
כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו זצ"ל בספרו משמחי לב, ועורות תחשים, אמרו
רבותינו במדרש תנחומא )תרומה ו'(, מין חיה, ולה היתה אלא לשעה, ודבריהם
ז"ל צריכים ביאור, כי אם היתה לשעה, איך יצוה להם בשמה תחשים, ומי העלה
לה שם זה, והיכן יבינו זה השם עד שיאמר להם להתנדב עורות תחשים. ונראה
שעכ"פ היתה בעולם, אלא היתה באיים הרחוקים, ולשעה באה למדבר שהיו בו
ישראל, והיו כל ישראל צדין אותה והיו משתמשים בעורותיהם. ואפשר שהם מין
מימני הצבאים, ונקראים תחשים מלשון מהירות והתי"ו נוספת, וראוי להיות
חשים מלשון אחישנה. והרבל"ג כתב, שהוא ממיני התיישים.
ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה
ממנה יהיו )כה, לא(.
ועשית מנורת – פירוש נפש רוח נשמה של הצדיק זה'ב נוטריקון ז'היר ה'יה ב'תורה או זהיר
היה במצות או זהיר היה בצדקה או בתפילה טהור נוטריקון ט'וב ה'יה ו'לא ר'ע ועוד. מקשה
תיעשה המנורה – נתיחדו ונתקשו או עכשיו נתקשרו נפש רוח נשמה כמו מקשה אחת ועל
ידי מה זכה לזה על ידי ששמרה ירכה צנועה כמו ירך בסתר או שאר בריתו וקנה פירוש
לומד תורה בקנה וטעם ביאת הנשמה לזה העולם גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו פירוש
מעקרא מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל וכו' עכשיו. ממנה יהיו-פירוש מצד מעשיה עושה פירות
ופירי פירות:
ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרתיה והאיר על עבר פניה כה לז
ועשית את נרותיה – פירוש נפש רוח נשמה ש'לה. שבעה – פירוש נפשם שביעה והם ישינים
ועוד. והעלה את נרותיה – נפש רוח נשמה ש'לה עלו למעלה ונקשרו בעולם העליון ועכשיו
על ידי ביאת הנשמה לזה העולם ומסגלת מצות ומעשים טובים. והאיר על עבר פניה – פירוש
מסתכלת פנים בפנים.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כה ח

ורחות של מלחמה נושבות מה יהיה ???

רוחות של מלחמה נושבת מכיוון הצפון. האם אנחנו יכולים לנצח את מאות אלפי
הטילים של שונאי ישראל קרי חיזבאללה, סוריה, איראן, חמאס, אחים
המוסלמים ממצרים??? מי שהולך לישון בלילה כי חולם שלצה"ל הניצחון אוי
לו, הנשק של העם היהודי הוא תפלה ותורה, ודרשו רבותינו "ה' ילחם לכם –
ואתם תחרשון" = תחרשון משיחה בטילה בבית הכנסת, כשהגרמנים ימ"ש
נכנסו למרוקו, באולדמנצור פנו תושבי העיירה לסבא רבה שלי הרה"צ רבי
כליפה אלמליח זיע"א, שנשאל ע"י בני קהילתו מה יהיה, הגרמנים כבר
במרוקו? מה עושים? סבא השיב: אנחנו בבית הכנסת מקפידים שלא לדבר,
והם אינם יכולים לפגוע בנו לרעה, וזו היא התשובה לכל רוחות המלחמה, רק
בזכות קדושת בית הכנסת ננצח אך הפעם הזאת, ולכן חובת השעה להשתמש
בנשק הסודי מדורי דורות, ונזכה לגאולה השלימה ברחמים אמן
קדושת בית הכנסת
אבי מורי שמע מזקני הכפר אולדמנצור על מעמד ברכת הלבנה שהתקיימה
באותם ימים. באותם ימים שרר מתח רב בכפר, על כן מיד לאחר ברכת הלבנה
נגשו אנשי הכפר להרה"צ רבי כליפה אלמליח זיע"א ושאלוהו אודות השמועה
על בוא הנאצים, אמר להם רבינו: 'אכן יבואו לכאן הנאצים, אך לא יצליחו לבצע
את זממם, זאת בזכות ששמרנו על כבוד בית הכנסת ולא דיברנו דברים בטלים
בתוכו. ורבות רבנו עורר על קדושת בית הכנסת, והיה שגור בפיו דברי הזהר
פרשת תרומה )עמוד קלא:(. תרגום, מי שמדבר בבית כנסת בדיבורים של חול,
אוי לו שמראה פרוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו שאין לו חלק )באלקי(
ישראל, שמראה שהוא אין לו אלוקים, ולא נמצא שם, ואין לו חלק בו, ולא מפחד
ממנו, ונוהג בזיון בתיקון העליון שלמעלה.
והגאון רבי אברהם סבע זצ"ל אשר היה ממגורשי ספרד, בספרו צרור המור
פרשת בהר, "וכן נמשך להם הגירוש בספרד מצד חלול שבת מחלוקת וקטטה
בבתי כנסיות בשבתות וימים טובים, עד שבעונותינו סבבו לעשותם בתי עבודה
זרה. רבי פלוני ראה בית כנסת שהייתה בו מחלוקת. ואמר חוששני שיהא בית
עבודה זרה, ולימים מועטים נלקח לבית עבודה. וכל זה לפי שלא היה להם
יראת מקדש. הרבנים מחו בכל תוקף בידי השותים ערק ואוכלים ביצים בבית
הכנסת בתפלת שחרית, שהרי פסק שו"ע )סימן רפט הלכה א(, אין לאכול קודם
הקידוש.
סדנא בבא חאקי זצ"ל
צעק רבות על חילול קדושת בית הכנסת, קדושת ספר תורה, אכילה קודם
קידוש. והוסיף שיש בזה חשש כפירה שח"ו אין השכינה שורה בבית הכנסת,
ומשה רבנו ע"ה אמר בפרשת נצבים "פן יש בם איש אשה אשר לבבו פונה היום
מעם ה' … לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא" בר
מינן על ככל ישראל. ואדם כזה כדאי לו שלא יבוא לבית הכנסת ויתפלל בביתו.
מתוך דרשת הגאון רבי רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל. )ספר שיירי הנפש סימן ט(.
הגאון הגדול כמוהר"ר יהושע מאמאן שליט"א מלפנים רב הערים מרכאש,
ספי, צפרו ועוד מחבר שו"ת עמק יהושע וזקן רבני מרוקו.
סיבת שמירתנו מן הגוים במרוקו, מפני ששמרנו על קדושת בית הכנסת, אין
דיבורים בבית הכנסת שאסורים מצד הדין ומצד שכל הטוב, שכל מטרת בואנו
לבית הכנסת הוא מקום השארת השכינה, ובו אדם זוכה להדבק בהשי"ת,
ובימנו קמים עלינו לכלותינו והקב"ה יגן עלינו בזכות קדושת בית הכנסת.
הנהגה בקודש
שנכנס מוהר"ר יהושע מאמאן שליט"א בפתח בית הכנסת ואומר את הפסוק
"ואני ברב חסדך אבוא ביתך, )כאן הרב מרכין ראשו וגופו מול מול ההיכל(,
אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" וניכר גודל היראה שהרב נרגש באמירת
פסוק זה. ולא אחת שהרב רואה מי שמדבר בעת התפלה ובבית הכנסת, שיהיה
חשוב או מקרוב, אבל במקום מהיסה בו.
בשבת קודש.
בגמר התפלה נוהגים יהודי צפון אפריקא, לומר את הפיוט יגדל אלהים חי
וישתבח, שיש אנשים שמעט ממהרים וחפצים לאחל לרב ברכת שבת שלום
ולהתברך, הרב לא לוחץ לאיש ידו עד סוף הפיוט…
הגאון הצדיק רבי יוסף בוכריס זצ"ל רב עירה הסמוכה לג'רבא.
בשבת אחת עשירים שבתו שבת בצילו של הצדיק, בעת קריאת התורה, החלו
לשוחח ביניהם, במקום הרב היסה בהם, עם צעפו, ניסה הגבאי לילחוש לרב
באוזנו שהם עשירים גדולים ובמוצאי שבת הם ירמו תרומה נכבדת, לטובת
הציבור, ואולי כדאי שהרב יתעלם מהם כלא רואה, הרב עמד על כך שיחדלו
במקום מלדבר, ואחר התפלה אמר הרב לגבאי, אני לא צריך אותם הם צריכים
אותי ואכן כך הוה במוצאי שבת העשירים נשקו ידי הרב והתנצלו על כך שדיברו
בתפלה, ואף הרימו תרומה כפולה עבור בני הקהילה.
שבת שלום,
הרב אברהם אסולין
לתגובות:

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת כי תשא◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 41◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם(לא, טז).

מעשה רב: בהנהגות לכבוד שבת

שבת

א. מספרים על הקדוש רבי דוד רפאל בירדוגו זצ"ל (בנו של הקדוש אדמו"ר רבי יעקב בירדוגו המכונה "החכם זיע"א מעיר מכנאס שבמרוקו), שהיה עוזר לאשתו ביום שישי, וכאשר היה מקלף הירקות בעזרת האולר המיוחד רק לעבודות השבת, היה קורא תהלים ומקלף, כדי שלא להבטל חלילה אפילו רגע אחד מדברי תורה. (ילקוט שבע  ח"ח דף ל).

ב. הגאון החסיד רבי יוסף אוחיון זצ"ל בעל הספר אבקת רוכל ורב בעיר (העלו עצמותיו לעיר הקודש צפת ת"ו), למרות זקנותו של הרב היה מקפיד לבא מידי יום שישי לטבול במקוה הנמצא בחצר בית הכנסת למרות המים הקרים וזמן רב לקח לרב את שהותו במקום הטבילה, אגב במקווה זה טבל גם הרב הצדיק רבי שלמה אמזאלג זצ"ל ועוד אנשי מעשה.

ג. מדי יום שישי היה עובר עם התלמידים על פרשת השבוע, הרה"ג רבי כליפה אלמליח זצ"ל רב העירה אולדמנצור במרוקו, היה קורא מתוך הספר תורה שהיה מוציא מההיכל לצורך כך, והתלמידים עומדים משני צדדיו עם חומש ומתקנים אותו אם טעה. התלמידים ידעו לציין כי מעולם לא קרה ורבינו טעה, פעמים היה רבינו טועה בכוונה כדי לדעת האם התלמידים אכן עוקבים אחריו וערניים מספיק. אגב גם הצדיק בבא סאלי נהג לקרא שנים מקרא מתוך הספר תורה המידי יום שישי (מפי הרב אברהם מוגרבי).

ד. נפסק בהלכה כאשר הסוחרים, מעלים את מחיר בשוק, הרבנים אוסרים לקנות עד ירידת השער, היה מעשה באולדמנצור ביום שישי, הרה"צ רבי כליפה אלמליח עובר בשוק ובדרכו עבר ליד הדוכן, ושמע ערבי מוכר ארבע צנון, בפרנק. והנה ערבי צועק שלוש צנון בפרנק, שאל רבנו את הגוי, למה העלתה את המחיר, ענה הגוי בחוצפה אם המחיר יקר אל תקנה, בשומעו רבנו את חוצפתו והעלאת המחיר, שלח שליחים למלאח שאין לקנות מגוי פלוני סחורה, והנה הגוי רואה שאין היהודים באים לקנות כבכול יום שישי, והנה עבר יהודי ליד הדוכן, שאל האם נפטר לכם משהו מהקהילה שאין אתם באים לקנות לכבוד שבת, ענה היהודי פגעת ברב הקהילה, ובנוסף העלתה את המחיר, שמע הגוי את דבריו, נגש מיד לרבנו נישק את ראשו ובקש את סליחתו.

ה. כל השבוע היו אופות הנשים לחם משעורה, ולכבוד שבת קודש היו אופות מחיטה שיותר משובחת ויקרה (מפי רבי שלמה פחימה). פניני המדות מתורת רבותינו, המחכה לתרום ויצא לאור .

כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם(ל, יב).

כתב הגאון רבי אברהם אנקווא זצ"ל בספרו מלל אברהם, הכתוב מלמד, שלא למנות את ישראל לגולגלתו אפילו על ידי דבר אחר, כי אם על ידי מחצית השקל הבא לכפר על הנפש, לפי שיש בו כמה מידות טובות. האחת מידת השוויון, עני ועשיר שווים לפניו יתברך, על כן ציוה העשיר לא ירבה. השתים שהם חצאים ולא שקלים שלמים, להורות על אחדות ישראל ושלמותם, שכולם נחשבים כגוף אחד. על כן, ככל אין חשש אם יפקוד אותם על ידי מחצית השקל, שודאי לא יאונה להם שום נגף בפקוד אותם בזה, אבל לא על ידי דבר אחר, שאם ימנם כך יהיה בהם נגף.

ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם

כתב הגאון רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, הקשו המפרשים ז"ל איזה שייכות יש לנגוף עם מספר בני ישראל, רש"י ז"ל תירץ שהמנין שולט בו עין הרע. וזה דחוק, כי מספר שש מאות אלף הוא מעט לגבי אומה שלמה, והם המעט מכל העמים, ואיזו עין הרע שייך בהם? ויש שתרצו כי ישראל בכללותם הם טובים, ובפרטותם יש בהם הרבה שלא מועלים, כמו שאמרו רז"ל (מנחות כט:), מפני מה נברא העוה"ב ביו"ד, מפני שהצדיקים שבו הם מועטים, וה' לא רצה שיהיו נפרדים ע"י המספר. כי זה יגרום נזק לשאינו ראוי, כי יפקד עליו הדין על שאינו צדיק, ולכן ציוה שיהיו נשארים בכללותם, ויהיה המנין רק ע"י שקלים. ונוכל לרמוז זאת במילות בפקוד אותם, שהם נראים כמיותרים, שרצה לומר, שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, מדת הדין על שאין כולם צדיקים.

ונתנו איש כפר

כתב הגאון רבי שמעו ועקנין זצ"ל בספרו דבר השו"ה, ביאר רבנו בעל הטורים, כי מילת ונתנו נקראת גם למפרע ונתנו לומר לך, מה שאדם נותן לצדקה יחזור אליו, ולא יחסר לו בשביל זה כלום, והיינו שהוא נותן לעצמו ולא לזולתו. ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ק טז:), אם רצית לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה, כדי להנצל ממכשול, כמו שנאמר הנביא (ירמיה יח, כג), הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים. וזהו כונת הרב, ונתנו למפרע שיתן ויחזור ויתן, כופר לנפשו, דהינו לתלמידי חכמים, כי בגמיטריא איש כפר, תור"ה, דהיינו שיתנו

כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם (ל, יב).

שהוא הצדיק או רא'ש נוטריקון א'שה ר'בה ב'שביל שיחזרו בני ישראל על ידי תשובה שיעשו. ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם- ואז. ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם (עיין להרב "ערבי נחל") בפרשת צו "בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'" (ל, כ עיין להרב "ערבי נחל") בבואם נפש רוח נשמה של הצדיק אל אוהל מועד לכל חי ירחצו מים בנהר דינור ולא ימותו בני הדור או בגשתם  אל המזבח של מעלה אל מיכאל הגדול לשרת מה להלן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש להקטיר אשה לה' ולקחת את כסף שהוא הצדיק שנכסף תמיד לתורה ולמצות בשביל הכפורים פירוש לכפר על הדור מאת. בני ישראל- דוקא ולא אומות העולם על דרך ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה ונתת אותו כמו עבודת אוהל מועד כי בזמן שבית המקדש מכפר עכשיו הצדיק כמו בית המקדש והיה לבני ישראל יחזרו בתשובה להיות בני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם:

זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל הקדש עשרים גרה השקל תרומה לה' (ל, יג).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל ראש ישיבת כנסת ישראל בספרו מאור חיים, חכמנו ז"ל אמרו (שקלים ה:), שהראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש, ואמר לו כזה יתנו.  יש לדייק במאמר זה, למה היה צריך להראות לו מטבע של האש והלא  והלא משקל האש אינו כמשקל הכסף? ונכון לומר מה שהורה הקב"ה

מטבע של אש ולא של כסף, לרמוז לנו, שמה שאדם נותן לצדקה, צריך שיהיה בכל נפשו, והאש הוא חלק הנשמה. וכוונתו היתה, שכל אחד יתן חלק הנפש לכפר מעשה העגל. ועם היות שכך, טוב אמר, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, שכולם שוים בחלק הנפש.

מהנעשה ונשמע בתפארת מיכאל – אור חדש

א.    ירחון תפארת מיכאל
מידי חודש נפרסם לכל ידידנו, את הגליון ואשר בו יכתבו מאמרים בהלכה, וגמרא, תנ"ך, והכל על פי תורת רבותינו וכן הנהגות בקודש מרבותינו.
ניתן לשלוח מאמרים ולהצטרף לקבלת הירחון במיל מידי חודש בל"נ.
בברכה
הרב אברהם אסולין
רב האתר אור חדש וראש מוסדות תפארת מיכאל

ב.       התאחדות אברכים ובני הישיבות

בנשיאות הגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שליט"א מחבר "עמק יהושע" זקן רבני מרוקו
הציבור הקדוש מוזמן לערב התיסדות קהל בני אברכים ובני הישיבות, אשר יתקיים ביום רביעי יט' אדר א' תשע"ד בשעה 6 בדיוק ברחוב בר גיורא 14 ירושלים. בהשתתפות הגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שליט"א ומרנן ורבנן, לאחר מכן ישאו דברים: הרב אברהם אסולין מחבר תורת אמך בהלכה ומנהג, הרב תורג'מן "העדה המערבית בירושלים".
גדול המעמד לכבודה של תורה, המעונינים להשתתף נא לאשר השתתפות:
בניד 0545201059 הרב תורג'מן. או במילa0527145147@gmail.com
בברכה הנהלת התאחדות.
מייסד ורב התאחדות הרב אברהם אסולין התאחדות אברכים ובני הישיבות

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוג    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר