הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו


הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

השבוע אושפז הגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שליט"א

זקן רבני מרוקו ומותיקי הדינים בעולם,
בבית החולים שערי צדק עקב דלקת ריאות
הציבור נקרא להתפלל ולעורר רחמי שמים מרובים
הרב יהושע בן אסתראליה.
הרב חיבר עד כה
שבעה חלקים שו"ת עמק יהושע ועוד ספרים
לראיון שישבנו עם הגר"י מאמאן ראו בקטגוריה מאמרים מעשה רב.

orhadash.net/index.php/artבicles/201ת הר3-02-…-1פוא1-18-16-5ת שבוע לר4-58.html

 
 

תורת אמך ◆ פרשת שמות ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 34◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו(א, א).

כתב הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ"ל בספרו מקוה המים, שמות השבטים נקבע על שם העתיד לקרותם בירידתם למצרים. נאמר "הבאים" והם כבר באו, כמו שכתוב (שמות רבה א, ה), כי שמות כל השבטים לא נקראו על צד ההזדמן ודרך מקרה, רק בהשגחה על צד הנקרה לבניהם במצרים. "ראובן" על שם (שמות ב, כה), וירא אלהים את בני ישראל. "שמעון" על שם (שמות ב, כד), וישמע אלהים את נאקתם. "לוי" על שם, שנתחבר להם כביכול בצרתם, כענין (תהלים צא, טו), עמו אנכי בצרה. ורמז כאן במה שכתב "הבאים" רצונו לומר, ואלה השמות שמפרש והולך, לא בהזדמן קראם יעקב, אלא כולם נקראו על שם העתיד שעתידים לבוא מצרימה.

ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים(א, ה).

כתב הגאון החסיד רבי חיים משאש זצ"ל מגדולי רבני מכנאס, בספרו נשמת חיים, הכתוב קרא כל השבעים נפש בשם נפש אחת, להודיע שהיתה אהבה ואחדות בינהם, כאילו כולם נפש אחת. ונפש יתירה, להודיע שכולם נתעסקו רק בעניני הנפש, דהיינו התורה והמצוות ולא בעניני הגוף. "ויוסף היה במצרים" בא להודיע שיוסף היה שקול כנגד כולם. לפי שהיה במצרים ונתנסה בכמה ניסיונות של אשת אדוניו, משאו ומתנו בנכסי אדוניו באמונה והטובות שעשה עם אחיו, אף שעשו עמו כמה רעות, אבל אחיו לא נתנסו בשום נסיון, לכן הוא עדיף מהם וכולם חיים בזכותו. וכאשר "וימת יוסף בארץ מצרים" ופסקה זכותו, אז מתו "כל אחיו וכל הדור ההוא" שהם שבעים נפש.

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם(א, ז).

כתב הגאון רבי אליהו הצרפתי זצ"ל בספר אדרת אליהו חכמינו ז"ל אמרו במדרש (ויקר"ר לב, ה), רבי אבא בשם ר' הונא בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, לא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא גילו מסתורין שהיו על לב אחד, ולא נמצא ביניהם אחד פרוץ בעריות. ולכך בשביל שהיו גדורים בעריות, הצליח ה' את דרכם בבנים "ובני ישראל פרו", והיינו "ותמלא הארץ אותם", על דרך (בראשית ו, יב),כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וכו' קץ כל בשר בא לפני. הכוונה בזכותם של בני ישראל ותמלא הארץ בישובה ולא נחרבה, והם המקימים שלא נחרבה ארץ מצרים. וכן "ותמלא הארץ מהם ובהם, שלא התערבו ונטמאו בנוכריות ונוכרים.

ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו(א, יט).

כתב הגאון רבי יעקב טולידאנו זצ"ל בספרו אהל יעקב, כתב רש"י ז"ל פירש, רבותינו דרשו (סוטה יא:), הרי הן משולות לחיות השדה, שאינן צריכות מילדות. מקשים וכי בשביל שנמשלו לחיות אין להן טבע נשים להצטרך למילדות, א"כ יאכלו גם כן עשבי השדה, כיון שנמשלו לחיות. ותירצו המפרשים ז"ל, שטעם היולדת צריכה מילדת, הוא בשביל חבלי לידה שנגזר עליה בעצב תלדי בנים, והיות ויולדת בצירים וחבלים צריכה מילדת אחרת. אמנם החיות לא נכנסו באותה גזרה, שכולן צדקניות ואין להם צירים וחבלים, שלא נכנסו בפתקה של חוה(סוטה יב), ולכך אינן צריכות מילדות.

ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה(ב, ו).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל ראש ישיבת כנסת ישראל ומחכמי העיר סאלי בספרו מאור חיים, אמרו חכמנו ז"ל (ב"מ נט), שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר (תהלים לט, יג), ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, וכיון שהוא בוכה מן השמים ירחמו עליו. ורמז לנו ג"כ באומרו "והנה נער", היה לו לומר ילד, אלא לרמוז לישראל שנקראו נער, כדכתיב (הושע יא, א), כי נער ישראל ואוהבהו, וזה כשישראל מתפללים עם הבכיה, "והנה נער" ישראל "בוכה ותחמול עליו" מן השמים וגם סימן שמילדי  העברים זה". וחכמי קסטילייא אמרו "ותפתח ותראהו את הילד" כמשמעו משה "והנה נער בוכה"- אהרן שהיה בוכה על אחיו. כשראתה בת פרעה בת פרעה כך, "ותחמול מילדי העברים זה, מאחר שהם רחמנים בוכה על אחיו.

וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים" (ב, כה).

כתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר מרכאש בספרו כפר ליצחק, אפשר לרמוז על פי מה שאמרו רז"ל[1]טעם ביאת הנשמה לזה העולם כי מעיקרא היתה נהנת על צד החסד בתורת מתנה ומאן דאכיל דלאו דליה בהית לאסתכולי באנפיה אבל אחר שבאה לזה העולם ומסגלת מצות ומעשים טובים כשחוזרת לעולם הבא נהנית מזיו השכינה פנים בפנים מן הדין ועל פי זה פירשתי פסוק ושונא מתנות יחיה פירוש מי ששונא מתנות כדין יחיה בזה העולם כי על כן בא לזה העולם לפי שלא רצה במתנות. אבל מי שאוהב מתנות למה יחיה בזה העולם ילך לעולם הבא ויקבל מתנות. עוד אמרו ז"ל טעם לסלוק הצדיק כדי שישראל יחזרו בתשובה וישאו קל וחומר אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי הקיר. עוד טעם אחר לעשות זיוג למעלה. וזהו שאמר הכתוב טעם ביאת הנשמה לזה העולם עכשיו וירא פנים בפנים. וגם כן אלהים פירוש מן הדין וטעם אחר לסלוקו את בני ישראל פירוש יחזרו בתשובה להיות נקראים בני ישראל הפך ממעיקרא שהיו בחינת בני יעקב. ועוד טעם אחר לסלוקו. וידע אלהים פירוש עכשיו נעשה זיוג למעלה כמו וידע אדם את חוה אשתו.

או יאמר דרך פשט. וירא אלהים את בני ישראל- שהם רבים ומשום הצלת הרבים. וידע אלהים פירוש חננם ונטל צדיק אחד וכפר על הדור כדי שלא יעשה בהם כליה ב"מ.

ועל פי האמור יתפרש גם כן פסוק בפרשה זו. "ותראין המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" (א, יז), שהם הנשמות שנבראו בזה העולם רואים פנים בפנים. ועוד את האלהים מן הדין. וזכו לזה בשביל שלא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים שהוא יצר הרע מלך זקן וכסיל. ועוד טעם אחר ותחיין את הילדים באקרו בנייהו וכו'.

                                                                                      שבת שלום,

                                                                                הרב אברהם אסולין

                                            לתגובות: a0527145147@gmail.com


לע"נ ירון ישראל ז"ל בן סימה


[1] תלמוד ירושלמי, ערלה, ה, יג.

רבי יעקב אבוחציריא זצ"ל רב בעיר תאפילאלת והאזור

הולדתו בקדושה

הצדיק רבי מסעוד והרבנית לבית אבוחצירא זצ"ל, זכו לבנים כולם זרע ברך ה', ויהי היום הגיע זוג לבית הרב להתגרש, לאחר שסדר רבי מסעוד את הגט, וקבלה האשה את גיטה, התעכבה מעט בבית עם הרבנית ומאחר שהגיע סמוך לעת דמדומי חמה, הציעה הרבנית שהאשה תלון הלילה בביתה, מחמת סכנה הדרכים, וכך הוה, בלילה התגלה בחלום הצדיק רבי אברהם אבוחצירא לבנו רבי מסעוד "דע לך שאשה זו הלנה בביתך אתה צריך להינשא לה בעוד שלוש חודשים ויצא בן אשר יאיר את העולם" בעלות השחר קם רבי מסעוד כדרכו לאמירת תיקון חצות ואחריה ישב ללמוד עד תפילין שחרית. גם אשתו של רבי מסעוד חלמה את חמיה, וכאשר השכימה, הבינה שחלום אמת חלמה, סיפרה לאשה את החלום והציעה לאשה להינשא לבעלה הצדיק, אך האשה שהתכוננה לצאת לדרכה לא הסכימה, שנראה הדבר שמשיבה רעה תחת טובה, אך הרבנית שכנעה אותה שזכות גדולה לעולם שעל ידה יבא צדיק גדול לעולם ולבסוף התרצתה. והנה מגיע אחר התפלה ולימוד חוק לישראל לבית הצדיק רבי מסעוד, הרבנית מספרת לבעלה את החלום, ושכבר הציעה לאשה להינשא לבעלה, ואז הבין הצדיק שמה' יצא הדבר ואף סיפר רבי מסעוד שגם אביו התגלה אליו וציוה אותו להינשא לאשה זאת. ערב החתונה שוב אביו מתגלה לבנו, והודיע לו שבן צדיק וקדוש הולך להאיר בעולם, גם בכל תקופה ההריון הרבנית השניה חלמה חלומות שמימים כדוגמת קרי שור עם קרני ראם שכולם פתר רבי מסעוד שהולך להאיר בנם את העולם ומעת לידתו זרח "אביר יעקב".

רב המחוז

תאפילאלת נמצאת בסוף דרום מרוקו וגובלת במדבר סהרה, רבנו כמנהיג כל המחוז, דאג ליסד במקום ישיבה אשר הצמחה קדושי עולם, דבר שלא ברור מאליו באותה תקופה, וכן דאג לכל אלמנות וענים, לשם כך לא אחת רבנו לקח עמו מקל נידודים לגיס תרומות לקהילתו, אשר הגיע עד לצפון מרוקו הנקראת מרוקו הספרדית וכן נדד לעיר המקובלים שדרכם בעיון "מרכאש" וכן לעיר אלג'יר.

הנהגות בקודש

בהקדמה לספרו פתחי חותם על התורה כותב בנו רבי אהרון זצ"ל, הנהגות בקודש של אביו בעל אביר יעקב זצוק"ל. יום ליום יביע אמר אמרות טהורות, ולילה ללילה יחוה דעת.

ששה סדרי משנה בעל פה בפיו היו שגורות, בכל לילה ח"י פרקים לומד בקדושה וטהרה.

וחוזר ולומד בדברי מר"ן ומור"ם ובפוסקים והולך אל מקום דבריהם בגמרא, וקרוב לחצות ישן מעט שנת עראי ומשם ואילך נדדה שנת המלך, ויקם ויבוא אל תיקון רחל בבכי ובתחנונים ומשם אל תקון לאה בשיר ושבחה לחבר האל להיות חוברות אשה אל אחותה כי כן צוה המלך, ובעת הזה שערי רצון ושערי רחמים נפתחים, ושמונה שערי קדשה לפני כאור זורחים, ו"עץ החיים" ו"מבוא שערים" בידיו מוכנים, לבא אל הקדש לפני ולפנים, ומאור זהר הקודש האיר אורו וגם זרח, ובו היה כגבור לרוץ אורח, ובזהר חדש ובספר התקונים הנוראים, מהם עשה יחודים וחידושים ורמזים וכונות נפלאים, ובאור הבקר כנשר על מצות ציצית ותפילין ירחף יפשוט ידיו יקחם ולבית הכנסת הולך במהרה, להיות ראש העשרה, ותפלתו תפלת חסידים זכה וברה, ושם יושב ועוסק בתורה, כי היתה ישיבתו, ולקיום הנפש דוקא אכילתו ושתיתו, ויהיו ידיו אמונה עד בוא השמש במצות הצדקה, פזר נתן לאביונים להשביע נפש שוקקה – הן כל אלה קצת מפעלת צדיק אחד מן הרתמים, הרב הדומה למלאך שרף בעל כנפים, מרעיש הארץ כל העם עוים אחריו מקדש שקדשוהו שמים, רבין חסידא קדישא ופרישא, מו"ר הרב הגדול מבצר עז ומגדול, המקובל האלקי המפורסם בשמו ובמעשיו הטובים, כמוהר"ר  יעקב אביחצירא זצוק"ל.

 

עת תפלה

ידוע דבקותו של רבנו בעת התפלה, ויהי היום בעיר פאס נכנס רבנו להתפלל בבית הכנסת והתעורר ויכוח בחוץ בין האנשים באם ירעישו האם רבנו ישמע קולם או שרבנו כולו דבוק בשרעפים ולא יבחין בהם, ניסו מספר אנשים להרעיש אך לשווא ואף אחד נטל רובה וירה בסמוך, ועדי רבנו ממשיך בדבקותו מבלי שניכר בו שינוי והבדל לתדהמת הסובבים, אחר התפלה נגשו לבקש את סליחתו, בדבר שאמצו אומץ להפריעו לתפלה, אך התפלא רבנו לשמוע שהיו איזה קולות.

 חיבורי בקודש

החלו לצאת לאור אחר שאחד הבנים לאביר יעקב נקלע לעיר התהילה פאס, ושם נכנס קמיה כמהר"ר אבנר הצרפתי זצ"ל אשר דבר איתו קשות, על שמתרשלים מלהוציא כתבי יד אביהם, וזרזם למלאכה, וכך היה שהגיע לבית מצא מונחים בספריה עשרה חיבורים ומתוכם הדפיס ארבעה חיבורים. ואז התפרסמו ספריו הלא הם: א. פתוחי חותם על התורה. ב. מחשוף הלבן עה"ת  ג. גנזי המלך ביאור על הפסוק "בראשית ברא" ד. בגדי שרד – הגדה של פסח. ה. מעגלי צדק – ביאור מזמור בתהלים קי"ט. ו. אלף בינה – ז. שערי ארוכה – החגים.  ח. דורש טוב – דרשות ט. שערי תשובה. לבונה זכה על הש"ס. י. יורו משפטיך ליעקב – שו"ת. יא. יגל יעקב – פיוטים. יב. שבת קודש – ביאור עץ חיים אך כת"י נעלם. גם כיום ישנם עדין מספר כתבי יד שעדין לא התפרסמו.

מנהג אבותינו בידנו

א. מובא בספר ישראל סבא, היה חכם אחד במרוקו שהתיר אכילת אורז ושלח אליו רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל אגרת וז"ל וכבר נהגו ראשונים וחכמים גדולים שאין לאוכלו ומנהג אבותינו תורה משום ואל תטוש תורת אמך.

ב. שנית על אזהרת לענות ברוך הוא וברוך שמו, ומי שנמנע מכך צריך לעשות תשובה, כמובא בספרו שערי ארוכה (אות כג).

בדרכו לארץ ישראל הסתלק בעיר דנמהור שבמצרים זיע"א.

לעלות עצמות הצדיק ממצרים לארץ

 

 אגב מר אהרון אבוחצירא שהיה שר הדתות רצה לעלות עצמות הסבא קדישא רבי יעקב, הלך והתיעץ עם סידנא בבא סאלי, והורה לו מאחר שלא קימת סכנה לציונו הקדוש, ויש רזים למה הסתלק שם ואין לנו בנסתרות.

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת וארא ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 35◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' (ו, ב).

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

כתב הגאון רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, מגדולי רבני מכנאס, ידוע דשם  אלהים הוא דין ושם הויה רחמים, והקב"ה בא להודיע למשה שהדין שהיה על ישראל כבר רצה הוא  עכשיו  להופכו לרחמים. וזהו שאמר "וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה" היינו, אע"ג דכבר הייתי במידת הדין שהוא אלהים, עכשיו אני ה' שנתהפכתי ממידת הדין למידת רחמים. כי אני ה' גימטריא אלהים, והאלף המיותרת באה לרמז, כי הדין עצמו נהפך לרחמים.

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי (ו, ה).

כתב רבנו יעקב אבוחציריא זצ"ל בספרו מחשוף הלבן, "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל. נאקת אותיות קנאת, דהיינו ראיתי קנאת בני ישראל שנתקנאו ונצטערו על צער השכינה. ואע"פ שמצרים מעבידים אותם, הניחו צערם ולא חשו על עצמם, אלא על צער השכינה. וכיון שראיתי כן, ואזכור את בריתי, היא שכינתי, וממילא זכרתי את בנ"י דזה תלוי בזה.

ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים (ו, ז).

כתב הגאון רבי שלום אבוחצירא זצ"ל בספרו כלי כסף, וזאת על ידי שתדעו שגאולתי אתכם. ואם תאמר הרי אמרו רבותינו ז"ל (כתובות קי:), כל הדר בחו"

ל דומה כמי שאין לו אלוה", ובאותו זמן היו בחו"ל בארץ מצרים. לזה אמר (שמות ו, ח), והבאתי אתכם אל הארץ וכו', וכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו  אלוה, שנאמר (ויקרא כה, לח), לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים.

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים (ו, יג).

כתב הרב מימון בן עטר זצ"ל בספרו טעמי מקרא, יש לדקדק אם ציוום אל פרעה להוציא את בני ישראל מארצו, מה צורך היה לצוותם גם לבני ישראל, אלא שכבר בגלות הראשונה הבהיר הקדוש ברוך הוא למנהיגי העם, שבבואם להוציא את עם ישראל מהגלות, מלבד  להשפיע על השליטים כי יסכימו לשלוח את בני ישראל מארצם, יצטרכו עוד להשפיע על בני ישראל כי יסכימו לעזוב הגולה.

אלה ראשי בית אבותם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא וכו' (ו, יד).

כתב הרב רבי ישועה הלוי זצ"ל בספר אוצר חיים, כתב כאן ובכתובים הבאים ג' שבטים, ראובן שמעון ולוי. ומובא במדרש: כי ג' שבטים אלו, לא עבדו עבודה זרה ושמרו את יחוסם, והשאר עברו על שניהם, ויתכן כי ישרא"ל  ראשי תיבות: ר'אובן ש'מעון ל'וי ש'מרו י'חוסם ל'א ר'דפו א'לילים. ואפשר לפרש מה שאמר הכתוב (שמות ה, ב), לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, כלומר גם את אלו שלא ידעו כי אם עבודת ה' שלא שייכים למצרים כלל, גם את אלו לא אשלח.

ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה' (ז, י).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל ראש ישיבת כנסת ישראל, בספרו אור החיים, הטעם שכפל הכתוב "ויעשו כן", ו"כאשר צוה", התכוין לשני דברים. האחד, שעשו הדברים כן. והשני שלא עשו עד אשר שאל מהם פרעה האות, כאשר צוה ה' (שמות ז, ט), ועוד יותר חביב על הצדיקים לעשות מצוות ה' מכל רצון שבעולם, ואין דרך הצדיקים להקל מעליהם המצוות, אף על פי שמתיגע טורח ועייף, כי אדם לעמל יולד בעמלה של תורה.

 

ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים (ו, ז)

 

כתב הרה"צ רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרבצי התורה בעיר מרכש, בספרו כפר ליצחק, אפשר לרמוז ולקחתי אתכם- נפש רוח ונשמה של הצדיק ל' נוטריקון לעשות יחוד. ועוד לעם פירוש לכפר על הדור. ועוד טעם אחר. והייתי- עכשיו השכר. לכם – משלכם. לאלהים – פירוש מן הדין. ועוד טעם סלוקו ב"מ. וידעתם כי אני ה' אלהיכם – פועל הטוב הוא פועל הרע על דרך נירא אלהים ממקדשיך. ועוד טעם אחר. המוציא אתכם מארץ מצרים- על דרך ושם ינוחו יגיעי כח.

 

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה (ו, ח).

 

 והבאתי אתכם – אפשר לרמוז. והבאתי אתכם- עכשיו. אל הארץ –  העליונה על דרך יצאו צדיקים לקבל שכרם. אשר נשאתי את ידי – פירוש נשבעתי בשעת ביאתך לעולם והראתי לך מקומך בגן עדן. לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב- פירוש בגלגול ראשון ושני ושלישי כי פעמים שלש עם גבר. ונתתי אותה לכם- משלכם. מורשה- פירוש ירושה שאין לה הפסק כי אינך חוזר בגלגול. אני ה'- נאמן לשלם שכר. או עכשיו נעשה יחוד למעלה וזהו. אני – מתחבר עם. הוי"ה- כנודע ליודעי חן.

 

מעשה רב: ישוב הארץ.

 הצדיק סידנא בבא חאקי זצ"ל (רבה של רמלה לוד). עלה לארץ, אנשי הסוכנות לא הכירו את הרב אבוחצירא, ורשמו את הרב לעבודת כפים בקטיף, למחרת בבוקר אחר תפלה הנץ, הרב התייצב בתחנה של הפועלים להצטרף עימהם לקטיף, ציבור העולים שראו ברכבם את הרב הזדעזעו שהרב יעבוד, מיד פנו לאנשי הסוכנות ולתדמתם גילו את הרב, הרב בפשטות ענה להם זכות לנו לעסוק במצות ישוב הארץ.

 

                                                                                שבת שלום

                                                                                הרב אברהם אסולין

                                            לתגובות: a0527145147@gmail.com

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת בשלח – שבת שירה ◆

לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 37◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

אשירה כשירה

מנהגנו השבת לומר הפוסקים אשירה כשירה, לפני נשמת כל חי, ואין בכך הפסק, והנימוק, א. שאלו פסוקים המדברים מענין "אז ישיר", ועוד מה שכתב הש"ע שאין להפסיק בעיניני פזמונים, הינו בבברכות קריאת שמע, וכאן אמירת אשירה כשירה נאמרת לפני ברכות של ק"ש, וכך פסק הגר"ש משאש זצ"ל, וראוי להמשיך במנהג, בדרכי נועם.

שעון מעורר

כתב הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל ומבשרי אחזה, והניסיון יוכיח, שכאשר אדם רוצה לקום באשמורת או בשעה מוגבלת, ללמוד או לשורר וכיוצא, אזי קודם שיעלה למיטתו, נותן בדעתו לקום באותה שעה, ומביא ספרים שילמוד בהם, ומניחם על כסא לפני מטתו, ובאותה שעה ממש הוא קם, לא קודם ולא אחר, מי הקיץ אותו, הלא אין לו לא שעון מעורר, ולא שום שיעורר אותו, אלא הטעם פשוט דכיון דבשעה שעלה על מטתו לשכוב, נותן בדעתו לקום בשעה פלונית, אזי יש רוח צפונית בקרבו, היא מעוררת אותו באותו שעה ממש, וזהו שדוד המלך בשעה שעולה למטה בכל לילה, נותן בדעתו לקום בחצות להודות לה' ומתעורר כנ"ל.

עומק השירה

ואני הצעיר מדבר מתוך נסיון, ומבשרי אחזה, כי רוב ימי חרפי קמתי באשמורת לבקשות עם הציבור וגם לבסוף בביתי ובחומותי גם ביחיד, ועם נעימות קול שחנני השי"ת, וירדתי עמוק לתוך המילים ולהבנת הדברים הגעתי לבכות גם בשבת קודש, ובפרט בחצות לילה עד שהמוח פנוי מן המחשבות, וזהו שאמר דוד חצות לילה אקום להודות לך, לפי דעתי, מי שאין לו חלק בשירה אין עבודתו שלימה, וצריך כל אדם ללמוד וללמד את בניו שירה לשורר ולזמר ולעשות ש"ץ, ועל ידי כן תהיה תפלתו חיה ולא בקרירות, שעל זה נאמר "לא המתים יהללו יה", אלא וחי בהם אמר רחמנא, ברגש ובחמימות.

מטרת השירה

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

ובאמת ברא הקב"ה את השירה, האם ח"ו לרשעים, ונמצא חס ושלום מחזיק ידי עבירה, אלא האמת יורה דרכו, שאדרבה העיקר ברא אותה לצדיקים שיתענגו על ה' ברוב עוז וחדוה, ורק "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" שמניחים שירי הקודש, ושרים שירי עגבים. וישמח גם אחר כך. (חם השמש תהלים עמוד 18). 

ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהוה אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם (יד, יג).

כתב הרב רבי יצחק אברג'ל זצ"ל בספרו כפר ליצחק ממרביצי התורה בעיר מרכאש,פירוש מיכאל שר התורה אל העם פירוש לנפש רוח נשמה של הצדיק אל תיראו מחמת ששכר עולם הבא הוא דבר שאין לו קצבה ולא משתעבד התיצבו יש לכם התיצבות והעמדה לעולם הבא וראו היום הזה בעצמו את ישועת ה' אשר יעשה לכם לעתיד על דרך כד דמך ר' אבהו אחזו ליה י"ג נהרי דאפרסמונא דכיא פירוש כי הוא היה חושש שמא שכר עולם הבא דבר שאין לו קצבה ולא משתעבד לכן הראו לו שכר כדי שנפשו שביעה וזהו וראו מעתה את ישועת ה' הוא הנתן לכם היום ועוד אשר יעשה לכם גמטריא תשעים ואחת התיבה הוי'ה ואד'ני זווג למעלה היום או יאמר כנגד כללות ישראל ויאמר מיכאל שר הגדול אל כללות העם מעתה על ידי פטירת הצדיק אל תראו מהמשטינים והמקטריגים התיצבו ראו את ישועת ה' וכו' ועוד טעם אחר לסיבת הצדיק כי אשר ראיתם את מצרים שהוא יצר הרע שהייתם נלחמים עמו היום דוקא ומעתה לא תוסיפו לראותם עוד על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ועוד עד עולם עליון נקשרו נפש רוח נשמה שלכם ועלו עד עולם העליון על דרך יצאו צדיקים לקבל שכרן.

                                                                                    שבת שלום

                                                                                הרב אברהם אסולין

                                           לתגובות:a0527145147@gmail.com

 


לע"נ ירון ישראל ז"ל בן סימה

 

אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ ט"ו בשבט ◆

לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 38◆

המלקט: הרב אברהם אסולין    

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

 

               יום ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות, מנהג מקובל, טוב ויפה, נהגו אבותינו הראשונים נ"ן לערוך חגיגה מפוארת ורבת רושם ביום חמשה עשר שבט של כל שנה, על שולחנות ערוכים ומלאים מכל מיני פירות ומאכלים, בלויית פייטנים ומשוררים חשובים המנעימים את המסיבה בשירי קודש, הלימוד בסדר היום והברכות על פירות האילן, מפנים את תשומת לבם של כל המשתתפים להבין "כי האדם עץ השדה", וכשם שעץ השדה מטבעו להתפתח ולהתקדם תמיד תחילת נטיעתו גרעין, אחר נהיה לנובט ושוב לצמח, גודל ומתעבה, ולבסוף מוציא פירות למכביר, פירות נעימים ומתוקים, נחמדים למראה וטובים למאכל, כן מוטל על הבן אדם להתקדם ולהתפתח במידות ובדעות, לשפר עניינו ולהטיב מעשיו, לגדל את בניו, ולחנך אותם על ברכי התורה ויראת שמים, ללכת מחיל אל חיל עד אשר יניב פירות ומעשים ראויים לשבח. כמובא בספר נטיפי מים (ט"ו בשבט), לרבי משה מלכה זצ"ל. 

ב. באולדמנצור הקהילה הייתה מתארחת בבית רבי כליפה אלמליח בשולחנות ערוכים כשלמה המלך, ידי הרבנית, רבנו היה דורש דברי תורה בשבחה ארץ ישראל, והיו מפייטים שירי חיבת הארץ, מידי פעם היו מגיעים אנשי הציונות מארץ ישראל, מוכרים עצים, ואנשי הסוכנות היו טועים אותם בארץ עבור הרוכשים, רבי כליפה היה מעודד שכל אחד יתרום לכך מרוב חביבותו למצות ארץ ישראל. שמעתי מהרה"ג אברהם מוגרבי שזכה להשתתף בשולחן הטהור של סדנא בבא סאלי שהיה בעשרות מינים, והיו קוראים את הסדר של ט"ו בשבט ושירי שירי שבח והודאה לה'.  

ג. למרות הכלל הידוע בהלכה שיש ספק מה הברכה, שהכל פוטר הכל, אבל ביכול לברך לא יסתמך על ברכת שהכל, דוגמא נפוצה היא,

מה מברכים על אננס, ובאזני שמעתי בשיעור מעשרות אנשים שברכתו עץ, וא"כ המברך על אדמה עץ לא יצא, שהרי האדמה אינה גדלה בעץ, לכן חשוב לברך הברכה הראויה. 

ד. ברכת שהחיינו אין מברכים על פירות וירקות בשימורים, ולא על פירות יבשים, ולא על פירות רגילים (עגבנייה או מלפפון וכדומה, היות שבמשך השנה גדלות הם מספר פעמים ואין שמחה מהם) או על ירקות קפואים, היות ולא ניכר שהם גידול מהשנה, מלבד למי שמגדלם בחצירו, או תפוח עץ הנקרא ענה שנמצא זמן מועט בשוק ואין דרך לאחסנו בקירור, וכן שעועית ירוקה וכדומה.

 

ה. רבות שמענו למה צריך השגחה לפירות והלא כל אדם יכול ללמוד לעשר וא"כ למה לשלם יקר יותר מאשר השוק, ראשית הסביר שבכשרות לא יביאו קטיף ביום ראשון היות שקרוב לודאי שנקטף תוך כדי חילול בשבת, ובנוסף בכל פרדס דרך העולם שיש עצים בודדים שמחמת חולי מתים, ובודאי שבעל הפרדס לא ישאיר מקום ריק, וכאר נוטע את השתיל הצעיר בפחות מג' שנים העצים הללו יניבו פירות ובקטיף יקטפו ויוצא שאדם אוכל פירות של  עורלה, לעמתם גופי הכשרות יש מפה של העצים וכאשר נוטעים שתלים מציינים זאת, ויום קודם הקטיף מקימים קטיף עבור השתלים שתרם מלאו להם שלוש שנים, ומשמידים פרות אלו, נוסף שגוף כשרות יקפיד שלא יהיה ריסוסים של רעלים, וכן יקפידו על נטעת העצים עם העפר שאם לא כן צריך ג' שנים לעורלה. וכן יקפידו שלא לקיים הרכבה האסורה.

                                                         

                                                                                הרב אברהם אסולין

                                           לתגובות:a0527145147@gmail.com

 


לע"נ ירון ישראל ז"ל בן סימה

 

אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

    

                                                          תורת אמך◆ פרשת משפטים מס' 38◆

                                                           המלקט: הרב אברהם אסולין

 

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (כא, א).

כתב רבי אליהו הצרפתי זצ"ל בספרו אדרת אליהו

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

, ירמוז, למה שכתב מרן הש"ע (הל' דיינים סי' יד, ס"ד), שאם רואה הדיין שהבעל דין חושדו שהדין נוטה כנגדו, צריך להודיעו מאיזה טעם דנו, אפילו אם לא שאל. וזהו 'אשר תשים לפניהם', פירושו צריך שתשים בפי בעלי דינין 'אלה המשפטים', ולהורות להם טעם הענין כש"ע, דהיינו מילתא בטעמא. ועל דרך רמז נאמר לפי זה, שפירוש 'אשר' לשון אשרנוהי – לומר לך, כדי לאשר ולחזק הדין שפסקת צריך אתה להורות להם מאיזה טעם דנתם.

וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות (כא, יד).

כתב הרה"צ רבי מסעוד אדרעי זצ"ל תלמיד הרה"צ רבי יצחק אבריז'ל זצ"ל, בספרו שפת אמת, יש לדקדק, למה המכה את חבירו והרגו חייב מיתה, אולי האיש קטילא קטיל, ואתו זמן שהרגו הגיע זמנו למות, ולמה חייב מיתה, אלא קיימא לן שהולכים אחר הרוב, ורוב בני האדם אינם מתים פאתום. והראיה שהולכים אחר הרוב, מהפסוק (שמות כא, טו), ומכה אביו ואמו מות יומת, למה יומת שמא אינו אביו, אלא ודאי הולכין אחרי הרוב. וגם ילפינן מן הקורבנות, דקיימא לן  בהמה משנשחטה הותרה (חולין י), ולמה. נחשוש שמא במקום נקב קא שחיט, אלא ודאי הולכין אחרי הרוב,

ורוב בהמות בחזקת כשרות. הכא נמי, רוב בני האדם מתים פאתום. וזה כוונת הכתוב 'כי יזיד איש על רעהו להורגו'. ושמא תאמר למה יומת שמא גברא קטילא קטיר ופטור, אלא ודאי הולכין אחר הרוב, ולכך חייב. ובהכרח אתה לומד שהולכין אחר הרוב ולכך חייב, וזהו 'מעם מזבחי' אם לא תאמר שהולכין אחר הרוב, למה אנו שוחטין ומקריבין שלמים, דילמא במקום נקב קא שחיט, אלא ודאי הולכין אחר הרוב, ולכך 'מעם מזבחי תקחנו למות'.  

זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (כב, יט).

 

כתב הרה"צ רבי ישראל אבוחציריא זצ"ל רב העיר תאפילאלת וראש הישיבה, (בבא סאלי ב'). 'זבח לאלהים' זובח מלשון כריתה וחלוקה. והיינו מי שפוגם בריתו, ועל ידי זה מחלק את שם 'אלהים' לשנים לאותיות מי – אלה 'יחרם'. 'בלתי לה' לבדו' רק שם הויה מצאנו שמתחלק, שהרי אמרו במסכת סוטה (יז.), איש ואשה שזו י-ה ביניהם, אות י' באיש ואות ה' באשה. וכשמקיימים מצות פריה ורביה, אות ו' בבן ואות ה' אחרונה בבת, נמצא ששם הוי-ה מתחלק בין ארבעתם. וזהו 'בלתי לה' לבדו', שרק הוי-ה מתחלק בין איש ואשתו בן ובת.

גר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים (כב, כ).

כתב הגאון הצדיק רבי שלום אבוחציריא זצ"ל בספרו כלי כסף, 'גר לא תונה ולא תלחצנו', כיון שהוא גר חביב לפניך יתברך ואינו מחריש על דמעתו. 'לא תונה' אותו  לאמר לו, אדם שהיה עובד עבודה זרה, שופך דמים, מגלה עריות והיה אוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים, יבוא להיכנס תחת כנפי השכינה וילמד דברי תורה שנאמרו מפי הגבורה. וגם 'לא תלחצנו' בהודעה ריבוי המצוות החמורות ודקדוקיהן, כי אם מקצת מצוות, כדי שלא יהיה פורש וימנע מלהיכנס תחת כנפי השכינה. ואם תאמר לגבי ישראל מה יש לו לומר, לזה אמר 'כי גרים הייתם בארץ מצרים, ומאותו זמן ואילך אתם נחשבים לפני תמיד כגרים אפילו בהיותכם בארץ ישראל, כמו שכתוב (ויקרא כה, כד), 'כי גרים ותושבים אתם עמדי' ועל ידי זה חביבים אתם לפני ואיני מחריש על דמעתכם.

אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר מלאתך ודמעך לא תאחר (כב, כז – כח).

כתוב הגון הצדיק רבנו יעקב אבוחציריא זצ"ל רב תאפילאלת וראש הישיבה, בספרו פתוחי חותם, אפשר לרמוז 'אלהים לא תקלל' היא השכינה, לא תעשה לה ביזיון ע"י עבירות. וצריך שתדע שהשכינה הוא 'הנשיא של עמך', דהיינו הפרנס שעל ידה עמך מתפרנס, ועל ידי שאתה פוגם בה, אתה מחסר את השפע של עמך, וזהו 'לא תאור' לשון חסרון, ואם קרא שפגמת, 'לא תאחר' מלחזור בתשובה. וזהו 'מלאתך ודמעך לא תאחר' מלאתך היא התפילה, שהיא במקום קורבן וקרבן נקרא מילוי, כמו שכתוב (שמות לב, כט), מלאו ידיכם היום לה', וכמו (ויקרא ח, לג), ימלא את ידכם. 'ודמעך' הם הדמעות שצריך לתפילה, כי שערי תפלה לא ננעלו והרבה בתפילה ובדמעות.

הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנתי (כג, כ).

כתב הרה"צ רבי שלמה סלימאן פרץ זצ"ל בספרו חכמת שלמה, יש לדקדק, למה נאמר כאן 'הנה אנכי שולח מלאך', היינו על ידי מלאך ולא הקב"ה בכבודו ובעצמו, כמו שנאמר (בראשית כח, טו), הנה אנכי עמך, היינו עמך, היינו הקב"ה יהיה עמו ולא מלאך. ויש לומר, לפי שיעקב אבינו באותה שעה יצא מארץ ישראל לחוץ לארץ, וחשש שמא יסלק הקב"ה הוא שכינתו מעליו, כמ"ש בגמרא (כתובות קי:), שכל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. לכך היה מתיירא יעקב עד שהבטיחו הנה אנכי עמך, דהיינו גם בחוץ לארץ אהיה עמך. אבל הכא, אדרבה היה זה בבשורת כניסתם לארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, לכך די להם במלאך שילך לפניהם.

ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרותי מחלה מקרבך (כג, כה).

הגאון רבי יהודה אלבאז זצ"ל בספרו שבות יהודה, יש לפרש לפי רבותינו ז"ל (תענית ב), איזוהי עבודה שהיא בלב, הוי אמר אומר זו תפילה. וכמו שהקורבנות היו מסוגלים להוריד השפע מלמעלה שיהיה מתברך כל דבר ודבר, כן התפלה שהיא העובדה שעומדת במקומן של הקורבנות, תוריד השפע מלמעלה. וזהו שאמר 'וברך את לחמך', שע"י התפילה יהיה מתברך 'לחמך ומימיך', ובזה השכר מקביל למצוות.

 ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרותי מחלה מקרבך (כג, כה).

כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו זצ"ל בספרו משמחי לב, יש מחלה שאין בה צער לגוף האדם, אבל היא חולי שיזיק לזולתו, כמו השכול, והעקרות. לזה אמר 'מקרבך' שאינו ניכר בחוץ, ואמר 'והסירותי' אף הוא מלידה, מבטן והריון.

ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר (כד, ה).

פירוש הצדיק יש בהם יראת אלהים על פניהם וכשהיו בעולם הזה שהארץ הדום רגליו היו כמעשה לבנת הספיר פירוש נתלבנו על ידי יסורין ועוד ובעצם השמים לטוהר שהיו מטהרים עצמן מן מאכלות אסורות וביאות אסורות בעצם השמים ושמא תאמר ולמה מסתלק הצדיק לזה אמר בשביל ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו הקב"ה ולא נגע בהם כי מכפר על הדור ושמא ולמה תאמר באה נשמה לזה העולם לזה אמר משום ויחזו את האלהים פנים בפנים ועוד אוכלין שכר מן הדין וזהו את האלהים כמו ויאכלו וישתו דמאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה.

 
אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת תרומה ◆

 

לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 39◆

 

המלקט: הרב אברהם אסולין

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

 

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (כה ב).

כתב רבי יהודה בן דאנאן זצ"ל בספרו מנחת יהודה, 'דבר' היינו קשות, כלומר, צריך להזהיר ולזרז אותם במקום שיש בו חסרון שיתנו ממונם תרומה. לכן פירש לזכרים עונשים שהם קשים כגידים הבאים על האדם המעלים עיניו מן הצדקה, כדי שישמעו ויקבלו מוסר. 'ויקחו לי תרומה' לי לשמי, יפירשו לי ממונם נדבה. 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי'. 'מאת' אותיות אמת, כלומר מה שמפרישים לי לשמי מנדבת לבם הטוב בלב שלם היא התרומה האמתית. לכן לא תקחו את תרומתי מן המעלימים עיניהם מן הצדקה, שיתכן שהם קמצנים ואחרים ילמדו מהם ולא יתנו כפי מה שראוי להם ליתן, וזה הפסד תרומה. אלא 'מאת כל אשר ידבנו לבו' הטוב שהוא משגיח על העניים ונותן להם צדקה, ונותן יותר מדי יכולתו בלב שלם. ובודאי גם במצות תרומה יעשה כן. ועל ידי זה, העשירים אשר יש יכולת בידם לעשות כבוד וחשיבות יותר ויותר ישאו ק"ו בעצמם ויאמרו, אם זה שהוא חלש הכח בערכנו הוא מ לצדקה כך, אנו על אחת כמה וכמה. 'תקחו את תרומתי' כלומר מאיש כזה תתחילו לקחת תרומתי.

ועורות אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים (כה, ה).

כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו זצ"ל בספרו משמחי לב, ועורות תחשים, אמרו רבותינו במדרש תנחומא (תרומה ו'), מין חיה, ולה היתה אלא לשעה, ודבריהם ז"ל צריכים ביאור, כי אם היתה לשעה, איך יצוה להם בשמה תחשים, ומי העלה לה שם זה, והיכן יבינו זה השם עד שיאמר להם להתנדב עורות תחשים. ונראה שעכ"פ היתה בעולם, אלא היתה באיים הרחוקים, ולשעה באה למדבר שהיו בו ישראל, והיו כל ישראל צדין אותה והיו משתמשים בעורותיהם. ואפשר שהם מין מימני הצבאים, ונקראים תחשים מלשון מהירות והתי"ו נוספת, וראוי להיות חשים מלשון אחישנה. והרבל"ג כתב, שהוא ממיני התיישים.

ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו (כה, לא).

 

 ועשית מנורת – פירוש נפש רוח נשמה של הצדיק זה'ב נוטריקון ז'היר ה'יה ב'תורה או זהיר היה במצות או זהיר היה בצדקה או בתפילה טהור נוטריקון ט'וב ה'יה ו'לא ר'ע ועוד. מקשה תיעשה המנורה – נתיחדו ונתקשו או עכשיו נתקשרו נפש רוח נשמה כמו מקשה אחת ועל ידי מה זכה לזה על ידי ששמרה ירכה צנועה כמו ירך בסתר או שאר בריתו וקנה פירוש לומד תורה בקנה וטעם ביאת הנשמה לזה העולם גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו פירוש מעקרא מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל וכו' עכשיו. ממנה יהיו-פירוש מצד מעשיה עושה פירות ופירי פירות:

 

ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרתיה והאיר על עבר פניה (כה, לז).

 

ועשית את נרותיה – פירוש נפש רוח נשמה ש'לה. שבעה – פירוש נפשם שביעה והם ישינים ועוד. והעלה את נרותיה – נפש רוח נשמה ש'לה עלו למעלה ונקשרו בעולם העליון ועכשיועל ידי ביאת הנשמה לזה העולם ומסגלת מצות ומעשים טובים. והאיר על עבר פניה – פירוש מסתכלת פנים בפנים.

 

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה, ח).

רוחות של מלחמה נושבות מה יהיה ???

רוחות של מלחמה נושבת מכיוון הצפון. האם אנחנו יכולים לנצח את מאות אלפי הטילים של שונאי ישראל קרי חיזבאללה, סוריה, איראן, חמאס, אחים המוסלמים ממצרים??? מי שהולך לישון בלילה כי חולם שלצה"ל הניצחון אוי לו, הנשק של העם היהודי הוא תפלה ותורה, ודרשו רבותינו "ה' ילחם לכם – ואתם תחרשון" = תחרשון משיחה בטילה בבית הכנסת, כשהגרמנים  ימ"ש נכנסו למרוקו, באולדמנצור פנו תושבי העיירה לסבא רבה  שלי הרה"צ רבי כליפה אלמליח זיע"א, שנשאל ע"י בני קהילתו מה יהיה,הגרמנים כבר במרוקו? מה עושים? סבא השיב:אנחנו בבית הכנסת מקפידים שלא לדבר, והם אינם יכולים לפגוע בנו לרעה, וזו היא התשובה לכל רוחות המלחמה, רק בזכות קדושת בית הכנסת ננצח אך הפעם הזאת, ולכן חובת השעה להשתמש בנשק הסודי מדורי דורות, ונזכה לגאולה השלימה ברחמים אמן

 

 

 

 

קדושת בית הכנסת

אבי מורי שמע מזקני הכפר אולדמנצור על מעמד ברכת הלבנה שהתקיימה באותם ימים. באותם ימים שרר מתח רב בכפר, על כן מיד לאחר ברכת הלבנה נגשו אנשי הכפר להרה"צ רבי כליפה אלמליח זיע"א ושאלוהו אודות השמועה על בוא הנאצים, אמר להם רבינו: 'אכן יבואו לכאן הנאצים, אך לא יצליחו לבצע את זממם, זאת בזכות ששמרנו על כבוד בית הכנסת ולא דיברנו דברים בטלים בתוכו. ורבות רבנו עורר על קדושת בית הכנסת, והיה שגור בפיו דברי הזהר פרשת תרומה (עמוד קלא:). תרגום, מי שמדבר בבית כנסת בדיבורים של חול, אוי לו שמראה פרוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו שאין לו חלק (באלקי) ישראל, שמראה שהוא אין לו אלוקים, ולא נמצא שם, ואין לו חלק בו, ולא מפחד ממנו, ונוהג בזיון בתיקון העליון שלמעלה.

והגאון רבי אברהם סבע זצ"לאשר היהממגורשי ספרד, בספרו צרור המור פרשת בהר, "וכן נמשך להם הגירוש בספרד מצד חלול שבת מחלוקת וקטטה בבתי כנסיות בשבתות וימים טובים, עד שבעונותינו סבבו לעשותם בתי עבודה זרה. רבי פלוני ראה בית כנסת שהייתה בו מחלוקת. ואמר חוששני שיהא בית עבודה זרה, ולימים מועטים נלקח לבית עבודה. וכל זה לפי שלא היה להם יראת מקדש. הרבנים מחו בכל תוקף בידי השותים ערק ואוכלים ביצים בבית הכנסת בתפלת שחרית, שהרי פסק שו"ע (סימן רפט הלכה א), אין לאכול קודם הקידוש.

סדנא בבא חאקי זצ"לצעק רבות על חילול קדושת בית הכנסת, קדושת ספר תורה, אכילה קודם קידוש. והוסיף שיש בזה חשש כפירה שח"ו אין השכינה שורה בבית הכנסת, ומשה רבנו ע"ה אמר בפרשת נצבים "פן יש בם איש אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה' … לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא" בר מינן על ככל ישראל. ואדם כזה כדאי לו שלא יבוא לבית הכנסת ויתפלל בביתו. מתוך דרשת הגאון רבי רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל. (ספר שיירי הנפש סימן ט).

הגאון הגדול כמוהר"ר יהושע מאמאן שליט"א מלפנים רב הערים מרכאש, ספי,  צפרו ועוד מחבר שו"ת עמק יהושע וזקן רבני מרוקו.

סיבת שמירתנו מן הגוים במרוקו, מפני ששמרנו על קדושת בית הכנסת, אין דיבורים בבית הכנסת שאסורים מצד הדין ומצד שכל הטוב, שכל מטרת בואנו לבית הכנסת הוא מקום השארת השכינה, ובו אדם זוכה להדבק בהשי"ת, ובימנו קמים עלינו לכלותינו והקב"ה יגן עלינו בזכות קדושת בית הכנסת.

הנהגה בקודש

שנכנס מוהר"ר יהושע מאמאן שליט"א בפתח בית הכנסת ואומר את הפסוק "ואני ברב חסדך אבוא ביתך, (כאן הרב מרכין ראשו וגופו מול מול ההיכל), אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" וניכר גודל היראה שהרב נרגש באמירת פסוק זה. ולא אחת שהרב רואה מי שמדבר בעת התפלה ובבית הכנסת, שיהיה חשוב או מקרוב, אבל במקום מהיסה בו.

בשבת קודש.

בגמר התפלה נוהגים יהודי צפון אפריקא, לומר את הפיוט יגדל אלהים חי וישתבח, שיש אנשים שמעט ממהרים וחפצים לאחל לרב ברכת שבת שלום ולהתברך, הרב לא לוחץ לאיש ידו עד סוף הפיוט…

הגאון הצדיק רבי יוסף בוכריס זצ"ל רב עירה הסמוכה לג'רבא.

בשבת אחת עשירים שבתו שבת בצילו של הצדיק, בעת קריאת התורה, החלו לשוחח ביניהם, במקום הרב היסה בהם, עם צעפו, ניסה הגבאי לילחוש לרב באוזנו שהם עשירים גדולים ובמוצאי שבת הם ירמו תרומה נכבדת, לטובת הציבור, ואולי כדאי שהרב יתעלם מהם כלא רואה, הרב עמד על כך שיחדלו במקום מלדבר, ואחר התפלה אמר הרב לגבאי, אני לא צריך אותם הם צריכים אותי ואכן כך הוה במוצאי שבת העשירים נשקו ידי הרב והתנצלו על כך שדיברו בתפלה, ואף הרימו תרומה כפולה עבור בני הקהילה.

                                                                שבת שלום,

                                                                                הרב אברהם אסולין

                                            לתגובות: a0527145147@gmail.com

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד (כז, כ).

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל ראש ישיבת כנסת ישראל, בספרו אור החיים, יתבאר הכתוב, על פי מאמר שהובא בזוהר חדש (בראשית ח), כי ד' גלויות של ישראל כל אחד מהם נגאלו ממנו בזכות אחד. גלות ראשון – נגאלו בזכות אברהם אבינו ע"ה. גלות שני – נגאלו בזכות יצחק אבינו ע"ה. שלישית – בזכות יעקב אבינו ע"ה. והרביעית – תלוי בזכות משה רבנו ע"ה.
ולזה נתארך הגלות, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה. כי משה ימלוך רבנו ימלוך עלינו לעתיד, ובתנאי שיעסקו ישראל בתורה. ואמר "ויקחו אליך שמן זית זך", ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן, מה השמן מאיר לעולם כך התורה. ודקדק לומר זך, שצריכין לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים שהם לקנתר ח"ו או להתגדל, אלה הם שמריה. ואמר עוד כתית, פירושו שצריכין עוד לעסוק בתורה ולכתת גופם וכחם, עפ"י חכמינו ז"ל (ברכות סג:), בפסוק (במדבר יט, יד), זאת התורה אדם כי ימות באהל.
שמן זית זך כתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל רב העיר חיפה, בספרו אוצר המכתבים ח"א, רמז הכתוב "שמן זית זך" ראשי תיבות תנ"ך. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (השמטות זוהר ח"א רסד), כל הלומד פסוקי תורה תנ"ך בכל יום ויום, מוסיפים לו אור בנשמתו.
ואתה תצוה את בני ישראל. ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. ואתה תדבר אל כל חכמי לב (כז, כ, כח, א –ג).
ואתה תצוה את בני ישראל רתה לומר, אתה החכם המפורסם בדור קולר תלוי בצווארך לצוות את בני ישראל ולהדריכם בדרכי השלימות. ושמא תאמר מה איכפת לי בהם, איש בחטאו יומת. לזה אמר "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, לרמוז שהם אחיך וערבים זה לזה, ואם נפגם אחד הרי כולכם נפגמים. ומה שאני מצווך להוכיחם הוא, אם הם חכמי לב ויש בם אנשי חיל שידעו שלטובתם ,אתה מדבר", באופן שיכנסו דבריך באזניהם וסרים אל משמעתיך. אבל בלא זה, שב ואל תעשה עדיף, שמוטב שוגגים ואל יהיו מזידים.

 

שאל את הרב ◆ ברכה על המעקה ◆

 

לאור חכמי מרוקו ◆ ◆ 

 

נהגו בעיר פאס בעת חנוכת הבית לברך בשם ומלכות על מעקה, ואחריה ברכת שהחיינו על רכישת הבית (הרב שלמה אבן דאנן). ובשו"ת מים חיים להגר"י משאש זצ"ל (ח"א סימן סד). שמברכים על המעקה, וכתב הרב שהורה הלכה למעשה שאם גוי מתקין את המעקה, היהודי אינו יכול לברך על המעקה, לפי שאין דין שליחות בגוי כמובא בשולחן ערוך (ח"מ סימן קפח), ומה דאיתא בגמרא (ב"מ דף י'), יד פועל כיד בעל הבית לא נאמר אלא בפועל יהודי ע"כ.

ופשוט שאם הגוי מתקין את המעקה, שהיהודי יכניס הבורג הראשון והשני שבודאי המעקה יושב על מקומו ובכך נחשב שהיהודי קבע את המעקה, ואז יברך בשם ומלכות. וכ"כ בשו"ת אמרי יושר (סימן כב), שנהגו במרוקו לקיים סעודת מצוה ומברכין על מצות מעקה, ששים ושמחים לקיים מצותו יתברך.
{מתוך הספר תורת אמך כת"י, שיצא בס"ד בקרוב}
בברכה
הרב אברהם אסולין

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת כי תשא◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 41◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

ושמרו בני ישראל את השבת ל

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

עשות את השבת לדרתם ברית עולם (לא, טז).

מעשה רב: בהנהגות לכבוד שבת

שבת

א. מספרים על הקדוש רבי דוד רפאל בירדוגו זצ"ל (בנו של הקדוש אדמו"ר רבי יעקב בירדוגו המכונה "החכם זיע"א מעיר מכנאס שבמרוקו), שהיה עוזר לאשתו ביום שישי, וכאשר היה מקלף הירקות בעזרת האולר המיוחד רק לעבודות השבת, היה קורא תהלים ומקלף, כדי שלא להבטל חלילה אפילו רגע אחד מדברי תורה. (ילקוט שבע  ח"ח דף ל).

ב. הגאון החסיד רבי יוסף אוחיון זצ"ל בעל הספר אבקת רוכל ורב בעיר (העלו עצמותיו לעיר הקודש צפת ת"ו), למרות זקנותו של הרב היה מקפיד לבא מידי יום שישי לטבול במקוה הנמצא בחצר בית הכנסת למרות המים הקרים וזמן רב לקח לרב את שהותו במקום הטבילה, אגב במקווה זה טבל גם הרב הצדיק רבי שלמה אמזאלג זצ"ל ועוד אנשי מעשה.

ג. מדי יום שישי היה עובר עם התלמידים על פרשת השבוע, הרה"ג רבי כליפה אלמליח זצ"ל רב העירה אולדמנצור במרוקו, היה קורא מתוך הספר תורה שהיה מוציא מההיכל לצורך כך, והתלמידים עומדים משני צדדיו עם חומש ומתקנים אותו אם טעה. התלמידים ידעו לציין כי מעולם לא קרה ורבינו טעה, פעמים היה רבינו טועה בכוונה כדי לדעת האם התלמידים אכן עוקבים אחריו וערניים מספיק. אגב גם הצדיק בבא סאלי נהג לקרא שנים מקרא מתוך הספר תורה המידי יום שישי (מפי הרב אברהם מוגרבי).

ד. נפסק בהלכה כאשר הסוחרים, מעלים את מחיר בשוק, הרבנים אוסרים לקנות עד ירידת השער, היה מעשה באולדמנצור ביום שישי, הרה"צ רבי כליפה אלמליח עובר בשוק ובדרכו עבר ליד הדוכן, ושמע ערבי מוכר ארבע צנון, בפרנק. והנה ערבי צועק שלוש צנון בפרנק, שאל רבנו את הגוי, למה העלתה את המחיר, ענה הגוי בחוצפה אם המחיר יקר אל תקנה, בשומעו רבנו את חוצפתו והעלאת המחיר, שלח שליחים למלאח שאין לקנות מגוי פלוני סחורה, והנה הגוי רואה שאין היהודים באים לקנות כבכול יום שישי, והנה עבר יהודי ליד הדוכן, שאל האם נפטר לכם משהו מהקהילה שאין אתם באים לקנות לכבוד שבת, ענה היהודי פגעת ברב הקהילה, ובנוסף העלתה את המחיר, שמע הגוי את דבריו, נגש מיד לרבנו נישק את ראשו ובקש את סליחתו.

ה. כל השבוע היו אופות הנשים לחם משעורה, ולכבוד שבת קודש היו אופות מחיטה שיותר משובחת ויקרה (מפי רבי שלמה פחימה). פניני המדות מתורת רבותינו, המחכה לתרום ויצא לאור .

כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם (ל, יב).

כתב הגאון רבי אברהם אנקווא זצ"ל בספרו מלל אברהם, הכתוב מלמד, שלא למנות את ישראל לגולגלתו אפילו על ידי דבר אחר, כי אם על ידי מחצית השקל הבא לכפר על הנפש, לפי שיש בו כמה מידות טובות. האחת מידת השוויון, עני ועשיר שווים לפניו יתברך, על כן ציוה העשיר לא ירבה. השתים שהם חצאים ולא שקלים שלמים, להורות על אחדות ישראל ושלמותם, שכולם נחשבים כגוף אחד. על כן, ככל אין חשש אם יפקוד אותם על ידי מחצית השקל, שודאי לא יאונה להם שום נגף בפקוד אותם בזה, אבל לא על ידי דבר אחר, שאם ימנם כך יהיה בהם נגף.

ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם

כתב הגאון רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, הקשו המפרשים ז"ל איזה שייכות יש לנגוף עם מספר בני ישראל, רש"י ז"ל תירץ שהמנין שולט בו עין הרע. וזה דחוק, כי מספר שש מאות אלף הוא מעט לגבי אומה שלמה, והם המעט מכל העמים, ואיזו עין הרע שייך בהם? ויש שתרצו כי ישראל בכללותם הם טובים, ובפרטותם יש בהם הרבה שלא מועלים, כמו שאמרו רז"ל (מנחות כט:), מפני מה נברא העוה"ב ביו"ד, מפני שהצדיקים שבו הם מועטים, וה' לא רצה שיהיו נפרדים ע"י המספר. כי זה יגרום נזק לשאינו ראוי, כי יפקד עליו הדין על שאינו צדיק, ולכן ציוה שיהיו נשארים בכללותם, ויהיה המנין רק ע"י שקלים. ונוכל לרמוז זאת במילות בפקוד אותם, שהם נראים כמיותרים, שרצה לומר, שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, מדת הדין על שאין כולם צדיקים.

ונתנו איש כפר

כתב הגאון רבי שמעו ועקנין זצ"ל בספרו דבר השו"ה, ביאר רבנו בעל הטורים, כי מילת ונתנו נקראת גם למפרע ונתנו לומר לך, מה שאדם נותן לצדקה יחזור אליו, ולא יחסר לו בשביל זה כלום, והיינו שהוא נותן לעצמו ולא לזולתו. ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ק טז:), אם רצית לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה, כדי להנצל ממכשול, כמו שנאמר הנביא (ירמיה יח, כג), הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים. וזהו כונת הרב, ונתנו למפרע שיתן ויחזור ויתן, כופר לנפשו, דהינו לתלמידי חכמים, כי בגמיטריא איש כפר, תור"ה, דהיינו שיתנו

כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם (ל, יב).

 

 שהוא הצדיק או רא'ש נוטריקון א'שה ר'בה ב'שביל שיחזרו בני ישראל על ידי תשובה שיעשו. ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם- ואז. ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם (עיין להרב "ערבי נחל") בפרשת צו "בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'" (ל, כ עיין להרב "ערבי נחל") בבואם נפש רוח נשמה של הצדיק אל אוהל מועד לכל חי ירחצו מים בנהר דינור ולא ימותו בני הדור או בגשתם  אל המזבח של מעלה אל מיכאל הגדול לשרת מה להלן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש להקטיר אשה לה' ולקחת את כסף שהוא הצדיק שנכסף תמיד לתורה ולמצות בשביל הכפורים פירוש לכפר על הדור מאת. בני ישראל- דוקא ולא אומות העולם על דרך ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה ונתת אותו כמו עבודת אוהל מועד כי בזמן שבית המקדש מכפר עכשיו הצדיק כמו בית המקדש והיה לבני ישראל יחזרו בתשובה להיות בני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם:

 

זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל הקדש עשרים גרה השקל תרומה לה' (ל, יג).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל ראש ישיבת כנסת ישראל בספרו מאור חיים, חכמנו ז"ל אמרו (שקלים ה:), שהראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש, ואמר לו כזה יתנו.  יש לדייק במאמר זה, למה היה צריך להראות לו מטבע של האש והלא  והלא משקל האש אינו כמשקל הכסף? ונכון לומר מה שהורה הקב"ה

מטבע של אש ולא של כסף, לרמוז לנו, שמה שאדם נותן לצדקה, צריך שיהיה בכל נפשו, והאש הוא חלק הנשמה. וכוונתו היתה, שכל אחד יתן חלק הנפש לכפר מעשה העגל. ועם היות שכך, טוב אמר, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, שכולם שוים בחלק הנפש.

מהנעשה ונשמע בתפארת מיכאל – אור חדש

א.    ירחון תפארת מיכאל
מידי חודש נפרסם לכל ידידנו, את הגליון ואשר בו יכתבו מאמרים בהלכה, וגמרא, תנ"ך, והכל על פי תורת רבותינו וכן הנהגות בקודש מרבותינו.
ניתן לשלוח מאמרים ולהצטרף לקבלת הירחון במיל מידי חודש בל"נ.
בברכה
הרב אברהם אסולין
רב האתר אור חדש וראש מוסדות תפארת מיכאל

ב.       התאחדות אברכים ובני הישיבות

בנשיאות הגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שליט"א מחבר "עמק יהושע" זקן רבני מרוקו
הציבור הקדוש מוזמן לערב התיסדות קהל בני אברכים ובני הישיבות, אשר יתקיים ביום רביעי יט' אדר א' תשע"ד בשעה 6 בדיוק ברחוב בר גיורא 14 ירושלים. בהשתתפות הגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שליט"א ומרנן ורבנן, לאחר מכן ישאו דברים: הרב אברהם אסולין מחבר תורת אמך בהלכה ומנהג, הרב תורג'מן "העדה המערבית בירושלים".
גדול המעמד לכבודה של תורה, המעונינים להשתתף נא לאשר השתתפות:
בניד 0545201059 הרב תורג'מן. או במיל a0527145147@gmail.com
בברכה הנהלת התאחדות.
מייסד ורב התאחדות הרב אברהם אסולין התאחדות אברכים ובני הישיבות

שבת שלום,

הרב אברהם אסולין

לתגובות: a0527145147@gmail.com

 

אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לפרשת "פיקודי" ו"שבת שקלים"

מאת: הרב משה אסולין שמיר     

"וכבוד ה' מלא את המשכן" (פיקודי מ' לד')

                    הורדת השכינה אלינו – קדושת ה

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

מקום והאדם.


"רחמנא ליבא בעי" – ע"י רצון, זוכים בחזרה להורדת צנור של שפע.

 

פרשת השבוע "פקודי", סוגרת מעגל של חמש פרשיות: תרומה, תצוה, כי תישא, ויקהל, פקודי –  מעל 500 מילים העוסקות בפרשת הכנת המשכן על פי הציווי האלוקי בתחילת פרשת "תרומה": "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כלומר, ישנה תכנית אלוקית עם הוראות מדויקות הניתנות למשה, כאשר האמצעים הנדרשים: זהב, כסף וכו', נתרמים על ידי בני ישראל מכל הלב ומתוך אהבה לקב"ה, כדברי רבי יהודה בר סימון לכתוב (שיר השירים ג ט): "אפיריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, עמודיו עשה כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן, תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים" – אפיריון זה המשכן" (שיר השירים רבה). הביצוע: ע"י חכמי לב כמו בצלאל בן אורי ואחיסמך בן אהליאב.

התורה מעידה שהמטרה הושגה ככתוב: "וכבוד ה' מלא את המשכן". השכינה אכן יורדת אל תוך המשכן, ומתחברת אל כל אחד כל אחד מבני ישראל. כאז, שנזכה גם כיום.

כמו שבמערכת היחסים במשפחה ובחברה, "כל מה שאתה רוצה לקבל – תן", כך ביחסינו עם הקב"ה. ברגע שנרצה לקבל באמת את הקב"ה בתוכנו ושיבנה בית מקדשנו כדברי ריה"ל בסוף הכוזרי – הקב"ה יתן ומיד את מבוקשנו. במילים אחרות, ברגע שנפעיל את הרצון – נקבל  צנור רווי שפע של אנרגיות רוחניות וגשמיות.

 

השאלה המתבקשת: איך ניתן להוריד את השכינה אז והיום – אלינו?

על כך רבנו אוה"ח הק' על פי הזוהר.

 


רבנו "אור החיים" הקדוש עונה על כך בדבריו לפסוק: "קחו מאתכם תרומה לה', כל נדיב לבו יביאה" (ויקהל לה' ה'),  וכדברי קודשו: "ועיקר הרצון במעשה, הוא המושכל… ואמר "כל נדיב ליבו", פירוש – העושה דבר בנשיאות הלב – אשר ידבנו ליבו. לצד התנועעות הרוחנית השוכן בלב, יפעיל במושכל נעלם. אבל אם יביא תרומה בלא נדיבות לב, אין זה פועל במושכל" (אוה"ח  לה' ה'). מילת המפתח בדבריו היא המילה "המושכל" = דבקות בה'. כלומר היכולת להגיע לדביקות בה' תושג רק ע"י עשייה מכל הלב ככתוב: "כל נדיב לבו" או כדברי אוה"ח הק' "מנשיאות הלב" דבר המזכך ומזכה את האדם להשראת נועם ה' בקרבו, וכן לדבקות באורו יתברך שזו בעצם התשוקה הכי חביבה והערבה, אליה האדם יכול להגיע בחייו. התופעה הנ"ל היא אכן אבן דרך בעבודת ה' כדברי הזוהר הקדוש – "רחמנא ליבא בעי".

הזוהר הקדוש בפרשת (ויקהל קצח') אומר על כך: "פתח רבי אבא: קחו מאתכם תרומה. בא וראה, בשעה שמתעורר באדם הרצון לעבודת קונו, הרצון עולה תחילה ללב המהווה יסוד קיום הגוף, אח"כ הרצון עולה לכל איברי הגוף המתחברים יחד ומושכים את השכינה שתדור עמהם, דבר שהופך את האדם לחלקו של הקב"ה.

לדברי הזוהר, הכול תלוי בלבו של כל אחד מאתנו – כל נדיב לב. ורק ע"י כך נזכה לדבקות בה' יתברך.

 

 

 

תופעה דומה אנו רואים  אצלבצלאל = בצל הא-ל ,שזכה לחכמת הלב, בו בחר הקב"ה להכין את כלי המשכן ככתוב "וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת… לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת". הסיבה לזכייה, בגלל "שחכמתו חלחלה עד ליבו" כדברי הרמב"ן לביטוי "חכם לב" – ההשתוקקות לעסוק בקודש.

בצלאל ידע לזהות ברוח הקודש ע"פ צירופי אותיות את כוונת התורם בתרומתו, כך שלאורה שובצה בכלי המתאים.

מסופר על רבי חיים מוולוז'ין תלמידו של הגאון מוילנא שנהג לשלוח שליח לאיסוף תרומות לישיבת וולוז'ין בראשה עמד. השליח נהג בפשטות וענווה. יום אחד, השליח התעייף והתחלף, ובמקומו התמנה שליח שנהג כגביר שהתכבד  במרכבה מפוארת הרתומה לשני סוסים. בהגיעו אצל אחד התורמים הקבועים, הוא סירב לתרום. כאשר עיין רבי חיים מוולוז'ין ברשימת התורמים תהה מדוע סירב הנ"ל לתרום. הרב החליט לנסוע אליו בעצמו. בהגיעו אליו, הוא שאל אותו מדוע החליט השנה לא לתרום לתלמידי הישיבה, הרי כל שנה תרם בעין יפה "תמידין כסדרן"? התורם ענה לו שהפעם הוא לא תרם בגלל שראה שהשליח נהג במרכבה נכבדה עם סוסים אציליים, ואינו רוצה שתרומתו תממן סוסים. הרב סיפר לו את המדרש לפסוק "לחשוב מחשבות" אצל בצלאל, שידע לזהות ברוח הקודש כוונת התורם,  כך שתרומתו הגיעה למקומה בכלי המשכן. כך תרומתך, תגיע למקומה החשוב בישיבה בהתאם לכוונתך.

 

 

 

"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אתם משה" (פיקודי לט, מג).

"מה ברכה בירכם? אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".

והם אומרים: "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו"

(תהילים צ, יז. רש"י {ע"פ מדרש ת"כ לפ. שמיני}.

 

"טוב עין יבורך" (משלי כב, ט) – אל תקרי יבורך, אלא יברך. זהו משה רבנו שעינו יפה בברכתם של ישראל, ובירכם ארבע ברכות, ואלו הן: "וירא משה את המלאכה וגו', ויברך אותם משה" (פסיקתא דרב כהנא קצט, ע"ב).

 משה רבנו מברך את בני ישראל לאחר שנוכח לדעת שהמשכן הוקם בהתאם לתכנית אלוקית "ככל אשר צוה ה' את משה – כן עשו בני ישראל כל העבדה" (שמות לט, מב).

רבנו אוה"ח הק' מציין שהביטויים: "צוה ה' ו"כן עשו", מופיעים שלוש פעמים כדי לתקן את חטא העגל בו חטאו "במחשבה, בדיבור ובמעשה… אשר על כן, בתיקון היו שלושתם יחד: הנדבה הוא המעשה, המחשבה היא בחינת החכמה שבמלאכה, הדיבור הוא שיהיו אומרים בשעת מעשה לשם מצוות ה'… וכנגד שלושתם אמר הכתוב שעשו "כאשר צוה ה' את משה", כי תקנו שלוש הדרגות הרע". (פיקודי לט, מב-מג).

 

"ויברך אותם משה" – טעם שהוצרך לומר משה ולא סמך על זכרונו בסמוך. לומר, לא תהיה ברכה זו קלה בעיניך, כי משה איש האלוקים ברכם" (אוה"ח הק').

רש"י ע"פ המדרש אומר שברכם בברכת "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. והם אומרים: "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו – ומעשה ידינו כוננה עלינו – ומעשה ידינו כוננהו". הברכה לקוחה מתוך הפרק בתהילים שכותרתו: "תפלה למשה איש האלוקים" (צ, יז). משה רבנו בחר דווקא בברכה הנ"ל מתוך מגוון רחב של הברכות כדי להדגיש את הצורך הראשוני בהשכנת השכינה במעשי ידינו היות ובהקמת המשכן והשכנת השכינה בתוכו ככתוב בהמשך: "וכבוד ה' מלא את המשכן" (פקודי מ, לד), הגיעו ליהלום בכתר הגאולה כדברי רבנו הרמב"ן שאמר: "… והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם, ואל מעלת אבותם ישובו… וכשבאו להר סיני ועשו את המשכן, ושב הקב"ה והשרה שכינתו בניהם, אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אלוקיהם, והם המרכבה – ואז נחשבו גאולים". (מתוך הקדמת הרמב"ן לספר שמות). עלינו להתפלל יותר לבניין בית תפארתנו, ובפרט בחצות הליל באמירת "תיקון חצות".

לדעת הרמב"ן, גאולתנו הסופית תהיה בעזהי"ת ובקרוב, רק עם הקמת בית המקדש על מכונו ובמלוא תפארתו.

 

"ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו". בעבודת ה' מתוך נעם, לקב"ה יש נחת רוח היות וכאשר הדברים נעשים מתוך אהבה, מיד מרגישים נועם במהלך העשייה. כמו במשכן, כך בבית הכנסת, בין איש לאשתו, בין רב לתלמיד, בין חייל למפקדו, בין אזרח תמים לפקיד {שלעיתים מתעלל בו}. והרשימה ארוכה, חיוך קל – יענה את הכול.

"ומעשה ידינו כוננה עלינו". אנו תפילה לה' שנזכה ליהנות מפרי עמלנו, ולזכות להתבשם בהגשמת חלומותינו בבחינת הכתוב: "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך" (תהילים קכ"ח, ב).

"ומעשה ידינו כוננהו". לעיתים לא זוכים לראות את התגשמות חלומותינו בחיינו, בכל זאת אין להתייאש. בבוא היום הדברים יתקיימו אם לא בעוד חמש שנים, אז בעוד חמשים שנה, גם אחרי שובנו בשיבה טובה אל צור מחשבתנו.

יש לזכור תמיד את הפתגם:כל דרך ארוכה – מתחילה בצעד אחד קטן".

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת צו◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 45◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

וידבר ה' אל משה לאמר. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו (ב, א-ב).

כתב הגאון רבי יהודה בן דאנן זצ"ל בספר מנחת יהודה, כונת הכתוב וידבר ה' אל משה לאמר, דוקא. זאת תורת העלה, פירשו רבותינו ז"ל (ילק"ש צו רמז תקט), כשיאמר פרשת עולה באמירה לבד, או בלימוד התורה, אזי כאילו הקריב עולה ממש, היא העולה עצמה, לזה היה קשה לרבותינו ז"ל, שאם הפירוש כך, שכל מי שעוסק  באמירה ובלי למוד בתורת העולה כאילו הקריב עולה ממש, אם כן כל אחד ואחד מישראל יעשה זאת, שיקיים את העולה באמירה או בלימוד, ולא ירצו להוציא ממון מכיסם לקנות עולה ולהקריב אותה. לזאת אמר זאת תורת העולה היא העולה, דוקא. פירושו שמחוייב להביא דוקא קרבן העולה ממש. על מוקדה על המזבח, כל זמן שבית המקדש קיים ומקריבים על גבי המזבח, בזמן חורבנו בזמן הגלות שנמשל ללילה, אזי אש המזבח תוקד בו דוקא, רצה לומר שיעסוק בתורה הנמשל לאש, כמו שכתוב (ירמיה כג, כט), הלא כה דברי כאש נאום ה' וכו' והוא עולה.

ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח (ו, ג).

כתב רבינו חיים בן עטר זצ"ל ראש ישיבה כנסת ישראל בספר אור החיים, ולבש הכהן מדמו. ירצה למדת החסד והרחמים, כי יתכנה בשם כהן (סנהדרין לט), הכונה שגם החסידים יסכימו לנקום נקם. ואומרו  מדו, יתבאר לפי חכמנו ז"ל (ילקוט תהלים תתסט), כי כל נפש שהורגים האומות מישראל על קידוש שמו יתברך, הקב"ה רושם מדמו צורת הנהרג ההוא במלבוש, ואתו ילבוש יום נקם בלבו. גם ירמוז אל האחדות (רש"י שמות ל, לד), שהם נהרגים על אשר לא יחפשו לשתף שם שמים ודבר אחר ומיחדים שמו יתברך. ואומרו ומכנסי בד, ירמוז למה שהרגו האומות מהאנשים המכניסים אמונת ה' ואחדותו בלב ישראל, והם הם יקרי אל עליון אשר אין דבר מפסיק בינם לבין ה'. ואומרו בשרו, לשכך את האוזן, ולצד מה שעשו לצדיקים הללו יחתם גזר דין לאומה רשעה. ואומרו 'והרים את הדשן', כנגד מה שהרעו בבחינת היסורין והענויים אשר צררו אותנו. ואם באת לראות הוא יותר מגלות מצרים. כי גלות מצרים היו משעבדים אותם ומאכילים אותם ומלבישים אותם,  והן גלות ישמעאלים אשרי מי שלא ראם משעבדים וממררים חיי ישראל.  ואומרו 'על המזבח', יתבאר לפי מה שנחלקו רמב"ם (הרמב"ם הל' תשובה פ"ו ה"ה), וראב"ד בענין משפטי העכו"ם המענים את אומתינו, וממה שהוסיפו, גילו דעתם כי לא למצוה יכוונו. או ירצה, כי הגם שעדיין לא שלמו ימי הגלות, יביא ה' למנין הנותר מהצער הקצוב אשר הוסיפו בני עולה לענות. 'ושמו אצל המזבח', להשלים כפרה הצריכה אשר קצב ה' בגזרת הגלות, כי לא יעכב קיבוץ גלויות עד כלות עושי רשעה, אלא תיכף מיד יקבץ נפוצותינו ויוציא אותנו ממחנה האנשים הרשעים אל מקום טהור, היא ארץ ישראל הטהורה. כי ארץ העמים היא טמאה, היא ועפרה ואפיללו אוירה (שבת טו:), ואין לך מקום שיקרא טהור  זולת  ארץ הקדושה.

והרים את הדשן ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ו, ג-ד).

כתב הגאון רבי יהודה בירדוגו זצ"ל בספרו מקוה המים, הכתוב בא לומר, כי הגביה עצמו מתמעט, והמשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מרוממו. כי כשיעשה אפר הקדוש ברוך הוא מרוממו, כמו שכתוב בגמרא (סוטה ה), על הפסוק (איוב כד, כד), רומו מעט, שהמגביה עצמו מתמעט, שנאמר והומכו ככל יקפצון, ואם זחה עוד דעתו עליו יכרת כסאסאה  דשיבולתא, שנאמר וכראש שבולת ימלו. וזהו שאמר 'והרים את הדשן, אל מחוץ למחנה ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים' או שהוא רומז, שאם אחר שנעשה שפל רוח כדשן וזחה דעתו עליו, אין לו תקנה אלא מיתה. וצריך יציאה מן המחנה שלא יטמא את המחנה, וגם כן ניתוח העולה לאיברים, בא לכפר על הגוף והאיברים שהלכו בקומה זקופה. ונתינתו על העצים על האש, לרמוז, שאם חטא יעסוק בעץ החיים, ואם ברזל הוא מתפוצץ.

מגילת אסתר

ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגם למחר אני קרוא לה עם המלך (ה יב). כתב הגאון רבי אזאגורי זצ"ל בספרו לדוד להזכיר (בקרוב אנו מדפיסים אותו), התחיל ב'אף' ואחריו 'וגם'. אפשר ניבא ולא ידע מה ניבא, רמז שהמשתה והקריאה היתה חרון אף ה' בו. וזה ירמוז ה'אף לא הביאה אסתר וכו' כי אם אותי', ר"ל כי אם לא יחול האף, 'וגם' ר"ל גם ולא אף למחר אני קרוא לה, כאלו יאמר האף ראוי לו, וגם שהוא לשון חשוב הוא לה.

או יאמר 'וגם למחר' רמז שתי לשונות של גם שהיו בעוכריו, אחת של חרבונה "גם הנה העץ אשר עשה המן" וכו', ולשון אחר שאמר המלך "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" וכו', ור"ל קריאת יום א' למשתה לרעתו היתה באף, ושל יום שני בלשון גם של חרבונה ושל המלך, ורמז באומרו 'עם המלך' פעם שנית למה שאמר 'המלכה עמי בבית', שהשלימה רעתו "ופני המן חפו" ודו"ק.

ואפשר שראשי תיבות 'וגם' ר"ל וגמול מעשי, 'למחר אני קרוא לה' על דרך מה שאמר הכתוב (איכה ג סד), "תשיב להם גמול ה' כמעשה ידיהם", כמו שנאמר 'גם הנה העץ אשר עשה המן' וכו'. ואפשר שרמז על דרך האמת מה שעשתה אסתר להצלת ישראל שדחקה ונכנסה בסכנת נפשות ותהי למלך סוכנת, זכתה ויחדה קוב"ה. וזהו 'אני' רומז למדת המלכות שנקראת אני, 'קרוא לה עם המלך' קוב"ה. ואם שגיתי ההי"ב [ה' הוא יכפר בעדי].

סגולות לפורים

א. מי שיש לו משפט עם נוכרי, הזמן מסוגל להתדיין בחודש אדר שמזל החודש גורם לטובה (תענית כט ע"ב).

ב  נוהגות הנשים ביום תענית אסתר, להדליק נרות לכבוד מרדכי ואסתר (מפי הזקנות).

ג. אדם שצריך ישועה כתב בספר קו וישר (פרק צג), מי שצריך רחמים ולאיזה דבר יקח פנא לעצו ביום תענית אסתר, ויאמר תחילה מזמור כב מהספר תהלים, למנצח על אילת השחר ודרשו חז"ל אילת השחר היא אסתר ואח"כ ישפוך שיחו  לפני ה' בזכות מרדכי ואסתר אשר בזכותם יעתר לו הקב"ה  ויפתחו לו שערי רחמים  ויקובל תפלתו.

 ד. רבים קמים  בליל פורים בעלות השחר ומרבים באמירת תהלים  ובקשות שהוא זמן המסוגל ביותר לקבלת התפלות.

ה. כל הפושט יד נותנים לו, וכתוב בספרים שגם "כל הפושט יד" בתפלה ותחינה, וידוע  מאמר חז"ל בפורים הרי הוא כיום הכיפורים, לכן ירבו בתפלה על הכלל והפרט כמאמר חז"ל כל המתפלל על חברו נענה תחילה.

ו. נתינת צדקה ביום הפורים מסוגל להינצל מעין הרע, שהרי המן הטיל עין הרע במועדים, אמר הקב"ה רשע אתה מטיל עין הרע במועדי ישראל, הנני מוסיף עוד מועד ויום טוב אחר שהוא יום הפורים, ומהאי טעמא הקדים הקב"ה שקלים לשקלי המן, ואם כן כדי להינצל מעין הרע התיקון והסגולה  לזה על ידי נתינת מצות הצדקה. (ספר מל"ח פרק לא).

                                                            בברכת שבת שלום ופורים שמח לכל בית ישראל

     הרב אברהם אסולין  רב האתר אור חדש ומחבר תורת אמך. רבי אוהד תורג'מן מנהל האיגוד בני הישיבות והכוללים. אברהם מקיס – מנהל האתר. רבי ברוך סבאג  –  מנהל הפיסבוק. רבי שלמה פרץ – מכון תורת אמך להפצת תורת רבני המערב.

                                                          לתגובות: a0527145147@gmail.com

אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת שמיני ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 46◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

ויהי ביום השמיני קרא לאהרן ולבניו ולזקני ישראל(ט, א).

כתב הגון רבי מימון אדהאן זצ"ל ב

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

ספרו מד"ו ב"ד, יש להקשות, למה עיכב משה רבנו ע"ה עד שבעת ימים ולא קרא אותם לאלתר, ועיכב עד שהשלים שבעה ימים וקרא אותם. פירש הרב יד שאול ז"ל, לפי שסרב בסנה שבעה ימים, לכך לא שימש וניטלה ממנו הכהונה, ולאפוקי סברות אחרות שאמרו ז"ל, ולי נראה למה המתין עד שבעה, לפי שהיה משמש בכהונה כמו החתן, והחתן אינו יכול לעשות שום דבר בשבעת ימי חתונה, לכך עכבם ולא קרא אותם לאלתר עד שהשלים שבעה ימים. אי נמי כשניטלה ממנו הכהונה היה מצטער, ומתוך הצער שהיה לו לא קרא אותם לאלתר עד שעבר הצער שלו. וכמו שמצינו ביעקב אבינו ע"ה, בשעה שהיה במצרים והיה מצטער על אותם י"ז שנה שלא היה יוסף עמו, ואפילו שאמרו רז"ל ויחי יעקב וכו', אפילו הכי היה מצטער על שלא היו כמו היום, לכך משה רבנו ע"ה היה מצטער על אותם שבעה ימים שסרב בסנה, והיה אומר  ולואי שהיו כמו היום, אי נמי היה מצטער שטעם כהונה גדולה וניטלה ממנו ונצטער עליה. משל לאדם שטעם טעם דבש וידע מתיקותו ופירש ממנו לו צער גדול עליו, וכן משה רבינו ע"ה, היה לו צער על שפירש מכהונה גדולה, עד שעבר הצער וקרא אותם.

ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימים ושהקרב לפני ה' (ט, ב).

כתה הגאון רבי יעקב טולידאנו זצ"ל בספרו אהל יעקב, רש"י ז"ל פירש להודיע, שמכפר לו הקב"ה על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה (תנחומא שמיני ד), מקשים הרא"ם, גור אריה ועוד, הרי אין קטגור נעשה סניגור (ברכות נט.), ואפשר שיש להקשות עוד, למה באהרן עשה העגל לחטאת ובישראל העגל לעולה. אלא בודאי, כי לגבי ישראל שעשו את העגל ממש ועבדוהו, עשו העגל לעולה ולא לחטאת, כי החטאת באה על חטא לכפרה ואין קטגור וכו'.  אבל אהרן שלא חטא בזה אלא שעשה אותם להם, וגם בזה היתה כוונתו רצויה, ככתוב (שמות לב, ה), וירא אהרן, פירש"י ז"ל ראה שהצליח מעה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי, ויבן מזבח, פירש"י ז"ל לדחותם, שמא יבוא משה קודם שיבדוהו וכו'. לכן אף שיעהו לחטאת, לא שייך לומר בזה אין קטיגור נעשה סניגור.

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' (ט, ו).

כתב הגאון רבי שלום אבוחציריא זצ"ל בספרו כלי כסף, 'ויאמר משה', אל כל עדת בני ישראל. 'זה הדבר', זו הצדקה שנקראת דבר, כמו שכתוב (דברים טו, י), נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וכו'. אשר צוה ה' תעשו', כמו שכתוב (בראשית יח, יט), ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ועל ידי זה, וירא אליכם כבוד ה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ב י), אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני השכינה, שנאמר (תהלים יז, טו), אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך, וזהו וירא אליכם כבוד ה'.

ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' (ט, ה).

כתב הגאון רבי יצחק אברז'ל זצ"ל מרביץ תורה בעיר מרכאש, בספרו כפר ליצחק, ויקחו- נפש רוח נשמה של הצדיקים. את- היא התורה שמתחלת באלף ומסתיימת בתיו ועוד לקחו את אשר שצוה משה – בשביל שהיה פונה אל. אהל מועד- לכל חי על דרך יזכור לו יום המיתה ויקרבו כל העדה והספידו לו ועל ידי זה. ויעמדו לפני ה' – אחים לי בהספדאי דהאתם קאימנא:

כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ (יא, מד).

כי אני ה' – פטירת הצדיק נעשה זווג. אני – שהיא השכינה עם שם הגדול המעלה אתכם מארץ מצרים על דרך ושם ינוחו יגיעי כח להיות לכם לאלהים יהיה לכם שכר מן הדין. אני ה' אליהכם – אבל בתנאי. והייתם קדושים – תחזרו בתשובה. כי קדוש אני – צריך להדמות לבוראו:

ברכת שבת שלום – הרב אברהם אסולין

לתגובות

אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ חודש ניסן ◆ הלכות ומנהגי ק"ק מרוקו, תוניס, לוב, אלג'יר.

 

המלקט: הרב אברהם אסולין – חלק ראשון

 

א.     הקדמה. כתב החיד"א בספר לב דוד (פרק ל אות ט), ליל הסדר כל מעשיו ובפרט בלילה הקדוש הלזו, ידקדק שיהא אליבא דהלכתא, ולצאת ידי חובתו אליבא דכולי עלמא. בשגם כל ימי חלדו, כל פינות שהוא פונה יהיו לצד ימין ולא יתפוס קולות, על אחת כמה וכמה הלילה המקודשת, היא נפלאת, הקולות יחדלון.

ועוד כתב החיד"א בספר דבש לפי (מערכת ח אות יח), הנזהר בפסח מחמץ בכל שהוא, מובטח לו שלא יחטא כל השנה. וכן כתב בגורי האר"י ז"ל וזה רמז ושמרתם את המצות וקרי ושמרתם את המצוות כמו שאמרו זכרונם לברכה, ורמז שאם שמרתם את המצות שמירה מעליא כהלכות הפסח, אז תהיו בטוחים ושמרתם את המצוות לבלתי תחטאו. ולכן מובן למה יהודי צפון אפריקא חומרות רבות נהגו. וכתב בספר מליץ טוב אבוחציריא (סימן קט), אנו נוהגים להחמיר כסברת מור"ם ז"ל בהגה באיזה מקומות כמו בהלכות פסח, ובאיסור ערוה, ובענין גיטין וקידושין. ןכ"כ בשו"ת ויען שמואל מרצינו (סימן כא), וז"ל אנו בהלכות פסח מחמירין ואזלינן בתר סברת המחמירין.

ימי ניסן.

ב.      הכנות לפסח. החלו כבר זמן רב קודם חודש ניסן, את החיטה ממנה אופים את המצות היו זורעים וקוצרים בשדות הסמוכים לכפר, את החיטה היו שומרים מכל טיפת מים ואורזים אותם במקום נקי למצה שמורה וכך נהגו כפסק הרמב"ם "ושמרתם את המצות" שצריך שמירה משעת קצירה.

ג.         בכל חודש ניסן אין אומרים תחנון משום שרוב החודש ימים טובים הם, ופסק הש"ע (א"ח סי' תכט ס"ב), תענית ציבור אין מתענים. משמע מדברי מרן הש"ע שתענית יחיד מותר להתענות, ומנהגנו שאין מתענים תענית יחיד כגון יארציט וכדומה, כפסק הרמ"א. פסק בעל ברית כהונה (עמוד קטז אות כב), שנהגו להתענות תענית יחיד בניסן, וכן ערב ר"ח אייר, ועוד כתב (אות כג), שחתן מתענה לפני חופתו בניסן. וכן בשו"ת שואל ונשאל (ח"ג סימן חי), שמתענה היחיד. וכן כתב הגר"י עייאש ז"ל במנהגי אלג'יר (עמוד יא אות כב), וז"ל וכן בכל חודש ניסן מתענה היחיד ביום יארצייט וכ"כ הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספר מועד לכל חי (אות יג), כתב שאין קפידא להתענות יארצייט ומשמרת בערב ראש חודש וכיו"ב בניסן. וכ"כ בספר שולחן גבוה (סימן תכט ס"ב), וכ"כ בהגדה מים ימימה (עמוד א'). ומנהגנו כפסק הרמ"א שאין מתענים תענית יחיד כחתן או אם חל יום השנה על ההורים כמו שכתב בשו"ת שאלו לברוך (יו"ד סימן יד), וכן עשיתי בפטירת מו"א זצ"ל שהייתה שנה א' מעוברת והנחתי התענית עד החודש שמת והיה חודש ניסן ונפטרתי מתענית. ועם שכתבתי בהלכות(א"ח סימן יא). דיש להתענות בחודש ניסן היארצייט לא כתבתי רק להלכה ולא למעשה, וכתב הגאון הרב רפאל ברוך טולידאנו בספרו קצור שולחן ערוך (סימן שעט הלכה יג), ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל, אפילו יום שמת בו אביו ואמו, אבל תענית חלום מתענה, מלבד תענית בכורות בערב פסח. ובסעיף טז כתב חתן וכלה ביום חופתם נהגו להתענות, אפילו בראש חודש, ו"א שאפילו חתן וכלה לא יתענו. ויש לילך בזה אחר המנהג.  (וכן מפי הרה"ג רבי שלמה דיין, הרה"צ רבי פנחס שניאור).

ד.      מכירת חמץ בצפון אפריקה לא הייתה נחלת הציבור והטעם כי לא השאירו חמץ. ובעלי מפעלים וכדומה היו ניגשים לבית הדין המקומי ושם היו עורכים את מכירת החמץ. וכך נהגו באולדמנצור, מראכש. (מפי הגאון רבי משה אוחנונא), וכן בהגדה כה לחי לר' יצחק חזן זצ"ל (דיני חמץ סעיף יב אות ד), וז"ל הדרך הבטוחה היא לבער כל החמץ שיש לו מביתו ומרשותו ולא ישאר ממנו כל זכר כלל, ובזה יהא ליבו סמוך ובטוח מכל חשש חמץ. וגם בשכר זה ינצל כל השנה מכל חשש של עבירה חלילה ולא יאונה אליו כל רע.

יש לציין שמנהג זה לא פשט בכל העולם, ובמרוקו לא היה נהוג מנהג זה של המכירה הכללית, וכל אחד משתדל לבער כל החמץ שיש ברשותו מלפני הפסח, ומי שאי אפשר לו פונה לרב ומסדר לו שטר מכירה לגוי שהוא מכיר, ומוכר בפרטות חמץ שיש  אצלו ומקנה לרב בקניין המועיל על פי הדין. ולכן בימינו מי שלא נשאר אצלו חמץ כלל, אין צורך למכור. כמו כן חמץ הבלוע בסירים אינו צריך מכירה כיון שלאחר מעת לעת נותן טעם לפגם וכמובן שיצניעו סירים אלו עד לאחר הפסח.

ה.      אין שמחה אלא בבשר ויין. היו שוחטים בהמה לכבוד החג. ואלו שלא היה באפשרותם, היו שוחטים עופות גם בימי החג. וכאשר היו קונים עופות היו מפקירים את הזפק והקורקבן, ולאחר השחיטה היו זורקים אותם לנהר. ראה בשו"ת שושנים לדוד צאבח (או"ח דף נא), (מפי הגאון רבי יהושע מאמאן שליט"א), וכך נהגו באולדמנצור וכן בבוגמז. ידוע בכל האזור שיינות משובחים מיצרים בדמנאת ולכן הרה"צ כליפה אלמליח זצ"ל היה נוסע במיוחד מהכפר לדמנאת ששם היינות מובחרים. וחיזרו אחר יין אדום דכתיב (משלי כג, לא), אל תרא יין כי יתאדם. מכאן אמרו הפוסקים שיין אדום הוא המובחר. וכתב הט"ז טעמו של הטור שהזכיר זאת בארבע כוסות ולא בקידוש משום שבארבע כוסות יש רמז לדם שהיה פרעה שוחט את ילדי בני ישראל וטובל בדמם לצרעתו. והפרי מגדים נתן טעם נוסף שהוא זכר למכת דם במצרים.

אכילת מצה.

ו.        מנהגנו שאין טועמים מצה מראש חודש ניסן עד ליל הסדר.מובא בבאר היטב (ש"ע סימן תעא סק"ד), וז"ל ובשיירי כנסת הגדולה כתב דרבים נוהגין שלא לאכול מצה מראש חודש ניסן. ושמעתי מפי הגאון הרב יוסף שרביט שליט"א רב העיר אשקלון שכן נוהג בביתו, וכן מנהג העיר פאס.והרה"צ דוד מלול זצ"ל רבה הראשי לירוחם כך נהג בביתו וכך מנהג בבני מלאל. (מפי נכדו. וכן שמעתי מהגאון הרב משה אוחנונא שליט"א ראב"ד פ"ת). בתוניס היו משפחותשלא אכלו מר"ח כך נהגו בבית הרב איש מצליח זצ"ל הי"ד (שמעתי מהגאון הרב צמח מאזוז שליט"א). והרה"צ רבי בוגיד סעדון זצ"ל מחבר שו"ת ישיב תשובה ז"ח ועוד לא היה אוכל מצה ממוצאי פסח עד שנה הבאה בליל הסדר שכן תהיה עריבה עליו המצה. וכן נהגו חסידים ואנשי מעשה בלוב (שמעתי מהגאון הרב ציון בוארון שליט"א). וכן מובא מנהג זה בהגדה כה לחי לר' יצחק חזן זצ"ל וזה לשונו שכל ילדי הכפר היו מלווים את אפיית המצה וכו' וריחה הטוב הנודף למרחוק ומעורר חשק ותיאבון לאוכלה, ולא ניתן לנו אפילו לטעום ממנה, כי מקובל היה בידי אבותינו שלא לטעום ממצת הפסח רק עד הפסח עצמו.

ז. מנהגנו בשבת הגדול כפסק הרמ"א (סימן ת"ל), שכתב והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחילת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו וכו' וכן מנהג יהודי מרוקו לקרא את ההגדה ברוב עם לאחר תפילת המנחה, והטעם כדי שידעו את קריאת ההגדה. (נהגו העם. חג הפסח אות ג), ואמר לי הגאון הרב ציון בוארון שליט"א שבעודו ילד השתתף במעמד המרגש שכל הציבור קוראים את ההגדה וכך נהגו יהודי לוב לקרא את ההגדה ברוב עם לאחר תפילת המנחה.

ח. נוהגים בבדיקת חמץ לקחת עשרה פתיתי לחם פחות מכזית והילדים מטמינים אותם בבתיהם. ועצה טובה לרשום מקום הנחתם, וקודם הברכה יברך, ויכול בברכה אחת לבדוק כמה מקומות וכן אנשי ביתו יכולים לבדוק במקומות הנוספים. ואם המרחק גדול כגון מחוץ לעיר ובודאי שיסיח דעתו, אז בברכתו יפטור את המקומות הסמוכים בלבד, ושם יברך שוב. ויזכור שאינו מחפש רק את עשרה הפתיתים, אלא יבדוק בכל ביתו. וכן חשוב להזכיר לנקות את השואב אבק, או תיקי הילדים, והמטאטא. וכן מי שמתגורר בבנין צריך לבדוק את קומת הכניסה והמדרגות השייכים לביתו, וכן בחדר אשפה והחניה שהינם רשותו. ובבוגמז נהגו לשים עשרה חתיכות של כבד, שחששו שיאבד חמץ ברשותם וכך פוסק הט"ז. ושמעתי טעם נוסף מהרב יוחנן אלול בשם החיד"א בהגדה "שמחת הרגל". שואל מה הטעם שחמץ אסור במשהו וכתב שהרדב"ז חיפש תשובה, עד שמצא היות והחמץ נמשל ליצר הרע, ולכן נהגו במקום פתיתי לחם היו מנחים כבד שנמשל הוא ליצר הרע שאותו מבערים בשריפת חמץ.  

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת שמיני ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 48◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

זאת תהיה תורת המצורע (יד ב).

זוהי תורתו של מוציא שם רע (ערכין טו:), עון המוציא שם רע חמור מאד מחמת שלשה דברים  א. החטא נעשה על ידי

האבר הראשי והמובחר שבאדם, הלשון.  ב. ההרגל בו נעשה טבעי וקשה לפרוש ממנו.  ג. אינו יודע נגד מי חטא וממי יבקש סליחה, העסק בתורה מתקן את שלשתן. הלימוד נגמר באבר הראשי, הלשון. העסק בתורה מבטל את ההרגל  של לשון הרע, התורה מביאה תועלת לכל מי שיטה אזנו לשמוע אותה כמו שנאמר מרפא  לשון עץ חיים, התורה הנקראת עץ חיים סגולתה לרפא את הלשון מכל הבחינות(נטיפי המים).

 

הדרך לשמירת לשון הרע, לימוד מוסר

רבים לומדים הלכות שמירת הלשון ובכל זאת לא מצליחים להתגבר על פיהם?

וביאר הרב  על הפסוק בתהילים (לט, ב), "אמרתי אשמרהדרכימחטוא בלשוני", שדיבור לשון הרע בא בשורשו ממידות רעות: קנא, תאוה, וכבוד, השוכנים בלב, והדרך להינצל מכך, על ידי תיקון המידות, והוא ביאור הפסוק, "אמרתי אשמרה דרכי" – תיקון המדות.  מחטוא בלשוני" שכן על ידי כך לא אגיע לעניני איסור לשון הרע.

מי רוצה חיים?

נאמר במדרש (ויקרא רבה טז, ב).

"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב", מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעירות, שהיו סמוכים לציפורי, והיה מכריז ואומר מי רוצה לקנות חיים, וכך התאספו אנשים רבים סביבו, והתאסף עמם רבי ינאי, ואז אמר להם הרוכל  את הפסוק מהתהלים, מי ששומר פיו זוכה לאריך ימים. אמר רבי ינאי אף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. א"ר ינאי כל ימי הייתי  קורא הפסוק  הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיע: מי האיש החפץ חיים" לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם "זאת תהיה תורת המצורע"  תורת המוציא שם רע.

ומעשה זה טמון רעיון גדול למרות שרבי ינאי היה בדלת אמותיו, למד משיטתו של אותו רוכל לא מספיק לשבת בבית המדרש אלא צריך ללכת ממקום למקום, לפשט ולקרב להם את הלכות לשון הרע (אמרי משה).

        

 

אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

ספטמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוג    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר