הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

כינוס לצדיקים טוב להם וטוב לעולם"
ביום שני האחרון התקיים בעיה"ק צפת המעמד הגדול רב הרושם "כנס בני התורה" החמישי במספר, ברוב פאר והדר, בהשתתפות

רבנים ואישי ציבור מכל אזור הגליל והסביבה, אשר ביניהם נמנו הגאון הגדול רבי שלום לוי שליט"א רב ואב"ד ומרא דאתרא קריית
שמונה, הגאון רבי אליעזר ועקנין שליט"א רב בית הכנסת, הרב נהוראי לחייאני שליט"א סגן ראש העיר ועוד.
את המעמד פתח הרב הגאון רבי אברהם אסולין שליט"א מייסד האיגוד על חינוך הילדים במשנת רבותינו הקדושים גאוני המערב
זי"ע, ומיד התכבד כבוד הגאון הגדול הרב שלום לוי שליט"א מרא דאתרא וראב"ד העיר קריית שמונה אשר נשא מדברותיו על פועלו
ומשנתו של מרן איש האלקים רבינו האור החיים הק' זיע"א לרגל ערב יומא דהילולא. בסיום דבריו שיבח הרב את היוזמה הברוכה
של הקמת "איגוד בני התורה יוצאי מרוקו", וביקש לעשות כינוסים כאלו גם בעירו קרית שמונה.
לאחר מכן נשא דברים נרגשים הרב נהוראי לחייאני שליט"א סגן ראש עיריית צפת: על הכינוס הזה, אמרו חז"ל )סנהדרין ע"ב ע"א(:
שטוב להם וטוב לעולם. חובתם וזכותם של הרבנים היא חובה מיוחדת מתוקף תפקידם להדריך את הציבור ולחזקו. וכמו שאמרו
חז"ל "ארבעה דברים צריכים חיזוק, תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ… שנאמר: חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-לוהינו"
)ברכות ל"ב ע"ב(, עאכו"כ כשמדובר בהחזרת עטרה ליושנה של יהדות צפון אפריקה שלא פסקה מעולם, מאז חורבן הבית דור
אחר דור, יהדות מרוקו היא עדה מפוארה בעלת מסורת מבורכה, על ידי קהילה נפלאה נטועת שורשים כהלכה, שבה כל נער וילד
ידע לפסוק את פסוקו.
זכינו בסייעתא דשמיא שבדור יתום זה שהאמת נעדרת רחש לבו דבר טוב של איש המעש ורב הפעלים לתורה ידידנו היקר הרב
אברהם אסולין שליט"א אשר פועל ללא לאות למען מטרה קדושה ונעלה זו. הקים את מכון "תורת אמך" ואת "איגוד בני הישיבות
יוצאי צפון אפריקה".
אנו שמחים להיות חלק ממפעל אדיר זה שמטרתו להציג את הפסיפס התרבותי הרבגוני של יהדות מרוקו פסיפס מופלא, עתיק
יומין ועתיר מסורת שיסודה בהררי הקודש. מסורת בת אלפי השנים ששלחה את שלוחותיה המבורכות בכל התחומים: בעיקר
בהלכה, באגדה, בתלמוד ובמקרא, בספרות ובשירה. לאורה של מסורת זו קמו גדולי תורה ויראה, ענקי רוח והלכה, פרשני תלמוד
ומקרא, סופרים ומשוררים, אשר הפכו למאורות גדולים בשמיה של היהדות הנאמנה וכלל עם ישראל צועד בנתיבות אשר הם
סללו לנו עד היום הזה. בתוך כל הפסיפס הרבגוני הזה משוך חוט שני המאפיין את בני העדה, חוט של טוב ואהבה, מאור פנים
ורחבות לב, הכנסת אורחים וגמילות חסדים, ע"כ.
את הכינוס הנעימו הנגנים המומחים והמנוסים חברי "התזמורת האלא – האנלוסית – צפת", אשר תרמו במאוד לרגשי החיבור
והקישור למסורת ומורשת אבותינו. גדול היה המעמד לכבודה של תורה ותרם רבות למען החדרת המסורת המפוארת של בני עדות
המערב הפנימי וגלילותיו.

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך◆ פרשת בלק ◆ לאור חכמי מרוקו ◆מס'59

 

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי (כב, ב).

 

נאמר בזוהר הקדוש (ח"ג קפד:), שבלק היה חכם גדול, ובראותו כי כל מלחמות בני ישראל היו שלא כפי הטבע כי אם בהשגחה, התפעל בעצמו עד שמרוב ההתפעלות לא היה נראה למלך ותאורו בשם בלק לבד. ואמר 'וירא בלק', היות והיה קוסם גדול, ידע מצד הקסם שלו שהוא הציפור כמו שאמרו חכמינו בזוהר, וידע שכל מעשה הם למעלה מהטבע, ובראותו 'כל אשר עשה ישראל לאמוראי' שהיה קרוב בגבולו התפעל הרבה, כי יותר יתפעל האדם מן הנראה יותר מן הנשמע, ולכך לא זכר מה שעשו למצרים ועמלק (בעלי ברית אברהם אזולאי).

 

הכתוב בא לרמוז, כי מן הראייה יבוא לידי פריצות, והוא: וירא בלק בן צפו"ר אותיות פרו"ץ, והראייה מביאה לידי פור"ץ גדר של החכמים, שאמרו מן הראייה יבוא לעשות עבירה. ועוד אמרו חכמינו ז"ל (חולין סג:), יש עוף אחד של שמו ראה ומזנה רק בראייה, ומי שחוטא בעיניו מתגלגל באותו עוף, לכן צריך לעצום עיניו מראות בנשים כי הוא חטא (אהל יוסף בן הרוש).

 

 

ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל (כב, ג).

 

הדקדוקים  מבוארים דלמה כתוב ויגר ואחר כך כתוב בשינוי לשון ויקץ מואב ועוד למה בויגר מואב כתוב מפני העם ואחר כך מפני בני ישראל. ונראה לפרש בדר פשט, כי מואב לא היה מתיירא מפני בני ישראל למען ירשו את ארצו, כי הם מצווים מהאל יתברך אל תתגר בם מלחמה. אך יראתו היתה מפני הערב רב, דלדעתו אחר שהם אינם מבני ישראל, היה ירא פן יעשו עמו מלחמה. לכן כתוב תחילה 'ויגר מואב מפני העם' שהם הערב רב כידוע, ויראתו היתה כי הם רבים ופן יעשו עמו מלחמה ויקחו את ארצו, כי לדעתו, אלי לא נכנסו בכלל הצווי. אבל מבני ישראל לא היה ירא, והיה קץ בהם מרוב שנאתו אליהם, ולכן כתוב 'ויקץ מואב מפני בני ישראל דייקא (פקודת אלעזר).

 

ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו את שבעת המזבחת עכרתי ואעל פר ואיל במזבח (כג, ד).

 

הנה ממה שנאמר 'ויקר אלהים אל בלעם', משמע שהקב"ה הלך לבלעם, ואילו גבי משה נאמר (ויקרא א, א), ויקרא אל משה. וקשה איך לאוהבו יקרא שיבוא אליו, ואילו לשונאו ילך הוא אליו, ויש לומר שבטא השם יתברך אל בלעם מטעם שלא יכנס לפלטרין של מלך כדי שלא יטנף מקום מושבו אבל אצל משה שהוא אוהבו, אדרבה הנאה יש לו במה שמגיע אל מעונו לכך קראו שיבוא אצלו (חכמת שלמה).

 

מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (כג, ה) כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים (כג, ו)  יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו (כג, ד). אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ (כג, ח).

 

אפשר לרמוז על דרך שאמר בגמרא[1] אמר ליה רב לר' חייא הני נשי במאי זכיין אמר ליה באקרואיי בניהו ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא מי לא פלגן בהדייהו והקשה הרב "שמע יעקב" מהיכן פשיטא ליה דפלגן בהדייהו היכן מצינו דפלגן בהדייהו ותירץ משנה ערוכה היא במסכת מציעא דף קי' שטף נהר זיתיו ושתלן בתוך שדה חבירו זה אומר ארצי גדלה וזה אומר זיתי גדלו יחלוקו וכתב הרב "פתח אליהו" דהבעל והבנים דומים לקרקע והאשה דומה לזיתים כי כמו שהזיתים באו לקרקע כך האשה אצל הבעל עש':

 

וזה אומרו. מה טובו אהלך יעקב- אלו הנשים כמו שאמרו "ותגיד לבית יעקב" על דרך מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ומהיכן בא להם זה. ממשכנותיך ישראל- פירוש באקרויי בנייהו ומנטרן לגברייהו פלגן בהדייהו ומנלן זה דפלגן בהדייהו כנחלים נטיו כגנות עלי נהר פירוש כמו שטף נהר זיתיו ושתלן בתוך שדה חבירו שחולקין כך האשה חולקת עם הבעל והבנים ויש להם שכר. כאהלים נטע ה'- פירוש אפרסמונא דכיא שהראו לר' אבהו כארזים עלי מים פירוש "כעץ שתול על פלגי מים" על דרך צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ותני והדר מפרש. יזל מים-שהיא התורה מדליו שהוא הבעל. וזרעו במים רבים – וזהו באקרויי ביניהו ומנטרן לגברייהו. וירם – פירוש יש לה להאשה התרוממות. מאגג מלכו – שהוא יצר הרע שהוא מלך זקן וכסיל פירוש שנדחה יצר הרע ותנשא מלכותו של האדם מאן מלכי דא רבנן וטעם למה נסתלקה מן העולם בשביל אל מוציאם ממצרים על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ועוד כתופעות ראם לו פירוש הצדיקים יש להם כמו ראם שבשעת סילוקן נכנסים הקליפה ומוציאים בולען מפניה יאכל גוים צריו ועצמותיהם וכו' פירוש זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן:

 

בברכת שבת שלום

 

הרב אברהם אסולין

 

אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך ◆ הלכות ומנהגי שלושת השבועות◆ 

   לפי מנהגי מרוקו, תוניס, אלגי, לוב.   מאת: הרב אברהם אסולין 

הקדמה: הימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב נקראים בין המצרים, וכתיב (בזכריה ח'), צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' ואמרו חז"ל צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז, חמשה דברים אירעו בו נשתברו הלוחות, ובטל  התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלים בחורבן שני ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה והעמיד צלם בהיכל. וכתב הרמב"ם (זמנים הלכות תעניות פ"ה ה"א), יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עוונם ואת עון אבותם וגו'.

א. נהגו אנשי מעשה בימי בין המצרים לומר תיקון לאה, בימי בין המצרים, לפני תפלת מנחה (מפי הרב מאיר אסולין), כמובא במגן אברהם(סימן תקנא ס"ק מה), בשם ספר הכוונות האר"י, שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כמו חצי שעה ע"כ, מענין שהרב לא כתב לומר תיקון רחל אלא יצטער. הרה"צ רבי יעקב מוצפי זצ"ל ראב"ד העדה החרדית הספרדית, היה מגיע מדי יום בחצות היום לומר תקון לאה עם ילדי תלמוד תורה קרית ספר בירושלים, ומדי יום בעת שהיה הרב פותח באמירת תיקון חצות עיניו היו זולגות דמעות מגודל הצער על חורבן הבית(מפי הגר"י ברכה שליט"א), וכן נוהגים עד היום באי ג'רבא לומר תיקון חצות אנשי מעשה ותשב"ר.

ב. מנהגנו להחמיר שאין נושאין מי"ז עד אחרי ט"ב

ויש נוהגים אף שלא להתארס כפסק הרמ"א (סימן תקנא ה"ב).והטעם כתב שם הרב משנה ברורה דלא מסמנא מילתא, וכך מנהגנו כמובא בספר קצש"ע טולידאנו (הלכות ת"ב אות טז). וכ"כ בשו"ת מקוה המים(ח"ג סימן נב).

ג. מעיקר ההלכה אין להסתפר רק בשבוע שחל בו, כפסק מרן הש"ע(סימן תקנא ה"ג), אומנם מנהגנו להחמיר מיז' בתמוז כפסק הרמ"א(סימן תקנא ה"ד). וכתב בשו"ת ויאמר יצחק (ח"ב אר"ח אות א), וז"ל מנהגנו לענין תספורת שלא להסתפר מי"ז בתמוז עד ת"ב, וכתב הגר"י משאש בשו"ת מים חיים (ח"ב א"ח סימן קלה), המנהג פשוט מי"ז בתמוז, ואך מיום בוא הצרפתים הרבה חזרו לנהוג רק מר"ח וכו'. וכ"כ בשו"ת שארית הצאן (ח"ב סימן קנו), ובספר בקיצש"ע טולדאנו(סימן תצח הלכה יח), היו שהחמירו ולא הסתפרו מיז' בתמוז ורוב העם מסתפרים. והגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"ג אור"ח סימן נד), כתב אמנם היה ראוי להוסיף שהמנהג שלא להסתפר מראש חודש אב, וכמעט כל העולם נוהגים כך, ובמרוקו רוב החכמים החמירו שלא להסתפר מי"ז בתמוז ואילך, וכן אני נוהג אחריהם, אמנם אף פשוטי עם כולם נזהרו מלהסתפר מראש חודש. וכ"כ באולדמנצור לא הסתפרו מראש חודש אב מלבד המדקדקין. וכן בספר נהגו העם (צומות ותעניות אות ה). ומנהג יהודי תוניס ראה בספר עלי הדס (פ"יד אות ה),שחסידים ואנשי מעשה נמנעים מתספורת החל מיז' בתמוז.

ד. בדבר לגזוז ציפורנים, כתב בשו"ת נופת צופים (חא"ח סימן יא),שמנהגנו אין לגזוז ציפורנים בימי בין המצרים. וכן נהג הרה"צ רבי יחיא שניאור (מפי בנו הרה"צ רבי פנחס שניאור). והגר"ש משאש כתב בשו"ת שמש ומגן (ח"א סימן מד אות ח), מי"ז בתמוז עד ראש חודש מותר ליטול ציפורניו,ומראש חודש אב עד שבוע שחל בו, לכתחילה אין ליטול ציפורניו כי אם לצורך שבת, וכן במקום צורך קצת יש להתיר, ובשבוע שחל בו אין ליטול ציפורנים.

ה. מנהגנו להתיר לאבי הבן להסתפר ביום המילה מראש חודש עד שבוע שחל בו תשעה באב. בשו"ת דברי שלום ואמת עמאר (סי' כא), כתב הבאר היטיב (סי' תקנא סק"ג), שאסר מראש חודש עד התענית ואע"ג שאנו במחננו זה קדוש נוהגים שאבי הבן מסתפר וכמו שנמצא כתוב מן הצד בא"ח של הרב א"ז הוא אביר יעקב בירדוגו, המכונה החכם, היינו מראש חודש עד שבוע שחל בו תשעה באב, שלא הוזכר איסורו בש"ס, אבל בשבוע שחל בו ת"ב פשיטא שאין להקל. וכן כתב הגר"ש משאש תבואות שמש (ח"א אור"ח סימן עו), שהביא בשם הגאון רבי יעקב בירדוגו זצ"ל ולמעשה אסר משבוע שחל בו ת"ב, אך המיקל כדברי הרב מר"ח עד שבוע שחל בו לא הפסיד. וכתב בספר לקט הקמ"ח משאש (עמוד קנה), מילה שחלה בשבוע שחל בו ת"ב, יש מקילים לאבי הבן לגלח בליל המילה וכן נעשה מעשה לפי קצת מורים. אומנם כתב הגאון רבי יצחק בן ואליד בשו"ת ויאמר יצחק (סימן ד, ובליקוטים דף לז ע"ב), אבי הבן והסנדק אם מותרים לגלח בחוה"מ, חלילה מלומר דבר זה, שהרי הגלוח בו אסור מדין המשנה, ועד כאן לא התירו הגלוח לאבי הבן והסנדק אלא דוקא בדבר שאין איסורו מדין המשנה אלא מדין מנהג, כמו בימי העומר או בין המצרים, חוץ משבוע שחל בו תשעה באב שגם הוא אסור מדין משנה, וחול המועד גם כן אין שום היתר כלל, זולת מה שהוזכר במשנה בפירוש דהיינו היוצא מבית השביה עכ"ל. ובספר ויאמר יצחק (ח"ב הלכות אות א), כתב וכשהמילה ביום א' בשבוע שחל בו, הורינו הלכה למעשה שאין להקדים להסתפר ביום שישי. ובשו"ת שארית הצאן (ח"ב סימן קנו), ביום הברית לאבי הבן יכול להסתפר מלבד שבוע שחל בו ת"ב, וכן שמע מזקני פאס. והגאון רבי יוסף משאש באוצר המכתבים (סימן אלף מז), כתב שהמנהג במרוקו להתיר לגלח  הזקן בשבוע שחל בו תשעה באב בשביל להיפגש עם השר עכ"ד. (הינו בגלות).

ו.  מנהגנו להימנע מלברך ברכת שהחיינו על בגד ופרי חדש, מיז' בתמוז עד אחר תשעה באב ואפילו בשבתות. ראה בספר נשמת חיים מונסונייגו (עמוד 36 אות סח), וכ"כ בספר נהגו העם (אות ז), כפסק מרן הש"ע (סימן תקנא סעיף יז'), שכתב שטוב לזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש אבל על פדיון הבן אומר ולא יחמיץ המצוה, שהרי מרן לא חילק בין ימי החול לשבת. וכתב במשנה ברורה(אות צח), כתב שיש פוסקים רבים להקל בשבת לברך ברכת שהחיינו. וכתב בבאר היטב, בכתבי האר"י אוסר אפילו בשבת.

ז. אם חל יום י"ז בתמוז בשבת ונדחה לאחר השבת מותר לברך שהחיינו דאתחולי פורענותא בשבת לא מתחלינן כדברי המגן אברהם (ס"ק מב),ובשו"ת ישיב משה שתרוג (ח"ב סימן קכו), כתב שמותר לברך שהחיינו דוקא קודם ראש חודש אבל לאחר ר"ח יש להחמיר, שכדרך שמחמירים שלא לאכול בשר כן יש להחמיר בפרי חדש, כיון שיש בו שמחה קצת.

 ח. אשה מעוברת מתירים לה לברך שהחיינו, מפני שיש חשש שיגרם נזק לולד. ויאמר יצחק (בליקוטי אור"ח אות יא).

ט. פרי שלא ימצא אחר תשעה באב. יש מקום להתיר לברך עליו בשבת, כמובא בב"י (ס"ס תקנא), וכן כתב הרמ"א (סימן תקנא הלכה יז). ולכאורה דין זה כדין אבל בברכת הלבנה שאם ימתין עד אחר השבעה יפסיד את הברכה, אז יברך בתוך השבעה. ולמרות שניתן לחלק בברכת הלבנה חיוב היא וברכת שהחיינו מעלה. ובשו"ת נופת צופים (אור"ח סימן טז), בשם החמדת ימים, שאף האר"י שאסר לומר שהחיינו בשבתות של ימי בין המצרים.

י. שכח וברך בבין המצרים על פרי חדש, מברך גם שהחיינו  (נשמת חיים עמוד 36 אות סח), ומ"מ יטעם מעט שלא תהיה ברכתו לבטלה.

יא.  מנהגנו בשלשת השבתות של בין המצרים לקרא את ההפטרות בלחן של איכה. כתב בספר כף ונקי לר' כליפא בן מלכה (עמוד קכט), וז"ל כי כן קראו רז"ל לשבתות אלו תלתא פורענותא (תוספות מגילה לא ע"א ד"ה ראש), וכו' קורין ההפטרה של שבתות הללו בניגון הקינות. ומה לי אם קונן בחרוז הקינה או בפסוקים בדברים הרעים שבירמיה. וגם אנו נוהגים  לומר ההפטרות אלו הניגון איכה. עד יבוא הגואל אכי"ר עכ"ל. וכתב הגאון רבי משה מלכה זצ"ל בשו"ת מקוה המים (ח"ד סי' יז), וז"ל על מנהגנו להפטיר בתלתא דפורענותא בתמרור קינה, אמת כן נהגנו בחו"ל, עד קום המדינה, אשר רצו כמה ש"ץ לבטל המנהג, מהם הצליחו, ומהם פגשו תגובה חריפה מהציבור, גם פה בארץ יש נוהגים כן, ויש קוראים כרגיל. והנה עיקר המנהג נבע לפי דעתי ממה שמצאו בסידורים של 'חמש תעניות', ו'קול תחינה', קינות לשבת דברי' ושבת 'חזון', משמע שהיו נוהגים הראשונים לומר אפילו קינות ממש, אלא שכאשר נתבטל מנהג זה, עדין כמה אנשים מחזיקים בניגון ההפטרה, ואולי מפני שניגון זה חשוב בעיניהם ולא רצו לבטלו, כי באמת כמה אנשים מתענגים כאשר הם קוראים הפטרה זו ואפילו קונים אותם בדמים יקרים עכ"ל. וכתב בשו"ת שמש ומגן (ח"ד סימן עז אות ה), כתבוהוא מנהג קדמון. ובספר מגן אבות(בהערה עמוד רסח), כתב לישב את המנהג, דמה שערערו על מנהג זה דחשיב כאבלות בפרהסיא, נראה דלא חשו לזה גאוני קדמאי, משום דאינו עושה בזה מעשה אבלות, אלא שתקנו לקרא הפטרות אלו כדי לעורר הלבבות לתשובה. ומה גם שחכמים קבעו באלו השבתות הפטרות מיוחדות לזמן זה ואינם מעניינה של פרשה. וע"ע בשו"ת עטרת שלמה דיין (סימן יג עמוד קכד).

 

אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך
א
הקדמה

הצב"י אברהם אסולין ס"ט


אלעד יע"א.
תמוז תשע"ג

ישתבח המפואר ויתרומם הנישא, אשר בחר בנו מכל אומה, ונתן לנו תורה תמימה, שלמה עמוקה וחתומה, ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ימה, שבעים פנים לתורה עץ חיים למחזיקים בה, מאירת עיניים ברה כחמה, תוציא לאור כל תעלומה. דיברות פיו הנחילנו, בהגלותו בסיני עלינו, ירדה תורה לעינינו, בזכות אבותינו הנחילנו, אשר בדרכם
צועדים אנו, לא סרנו ולא זענו בדרכינו, מתורת אימותינו, זכותם תהיה מגן וצינה לנו ולבנינו, אכי"ר. איתא במדרש שחמה ולבנה נבראו שווים ונתמעטה הלבנה על
שקטרגה שאי אפשר לשני מלכים בכתר אחד ופרש רש"י )בראשית א, טז(, ואע"פ שהייתה לה נפילה גדולה בימי העולם שאורה היה כה רב ממש כאור החמה ועתה היא קטנה וזעירה, בכל זאת ממשיכה היא להאיר מידי חודש בחודשו ולמלוך בממשלת הלילה. מהיכן שואבת הלבנה עוצמה זו להתחיל כל חודש מחדש?? אלא הסוד הוא שלעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה. והנלמד הוא כדברי דוד המלך ע"ה שאמר בתהלים "ועוד מעט ואין רשע והסתכלת על ממקומו ואיננו" )לז', י'(. להסתכל תמיד בטוב על כל אחד, ובכלל הברכה יקח אדם גם את עצמו לכף זכות. בשבח והודאה לחי עולמים יתעלה שמו לעד, שזיכנו ברחמיו הרבים, להוציא את גיליונות "תורת אמך" על המועדים ופעמים רבות נאלצנו לקצר או להשמיט הלכה ומנהג מחוסר מקום ועתה בס"ד זוכים
תורת אמך
ב
להוציא קונטרס "תורת אמך השלם" לימי התעניות, בין המצרים,
תשעה באב, וצרפתי הלכות ומנהגי אבלות.
ואע"פ ששמעתי מבעלי דמיון שאין להתעסק בהלכות אלו, אך מאחר
שראו ענינו פעמים רבות בבית האבלים שנוהגים הפך הלכה
והמנהג, והיו פעמים שנשאלתי בעניינים אלו ולא ידעתי או שלא
נמצא בספרי המנהגים ולכן העלתי הדברים על הכתב, למען תהיה
משנה סדורה לנצרכים אחר אריכות ימים לכל עם ישראל. שהרי
סוף האדם למיתה. וכתב בספר חסידים )סימן רס"א(, אהוב לך את
המצווה הדומה למת מצוה, שאין לה עוסקים, כגון שתראה מצוה
בזויה, או תורה שאין עוסקין בה… ואם תראה שחוששים ללמוד
גמרא מסכת מועד ופרק מי שמתו, אתה תלמדם ותקבל שכר גדול
כנגד כולם, כי הם דוגמת מת מצוה, שאין לה קוברים. ואהוב אותן
מסכתות ואותן הלכות שבני אדם אין רגילים בהם וכו' אלא כן יעשה
הרוצה ללמוד אותה, יתפלל להקב"ה שלא יארע דבר רע עכ"ל
הטהור. לכן אין לי ספק שאין בית מדרש ללא חידוש. ואע"ג
דמנהגים אלו רבים הם, השתדלנו להביא זעיר פה זעיר שם ממה
ששמענו מרבותינו שליט"א.
וזאת למודעי שלא באנו ח"ו לחלוק על שום פוסק או ת"ח, אלא
ציווי שמירת המנהגים גרידא מונח לפנינו, כמצות הכתוב הוא, שמע
בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך, דהנה יש המערערים על
מנהגינו ומבטלים אותם במחי יד, ללא שום חקירה או דרישה בנושא
וכתבו הרבה מחכמי ישראל על נושא זה, כמובא בהקדמה לספר מגן
אבות )בפתח דבר עמ' ט"ז( בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שכתב )בספר
שרשי מנהגי אשכנז ח"א דף 81 ( וז"ל זו היא מכה המהלכת בימינו, שאנשים
עוזבים את מנהגי אבותיהם, זו היא עוולה גדולה. עיי"ש באורך. וכן
תורת אמך
ג
שמעתי בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל אודות מנהגי המערביים בארץ
ישראל, דכל מנהג שנמצא קהילה של מנין אנשים יוצאי המערב
הפנימי, עליהם לחזק ולקיים כל פרטי התפילה ומנהגיה כפי שעשו
אבותיהם בלא שינוי כלל. וכן שמעתי מהגר"מ אליהו זצ"ל שציבור
יוצאי מרוקו עליהם לברך על ההלל בר"ח אע"פ שמנהג א"י אינו כן.
ולך נא ראה בספר חסידים )סי' קי"ד( שכתב וז"ל: המשנה מנהג
ראשונים כגון פיוטים וכו' עובר משום אל תסיג גבול עולם אשר עשו
אבותיך. לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים, עכ"ל. וכתב עוד
מרן הרב שמש ומגן )ח"ב ריש סי' ל"ד( ואני בבואי לארץ ישראל לא
שיניתי אפילו כל דהוא מהמנהגים שנהגתי במרוקו. ועוד כתב שם
)ח"ג סי' פ'( בשאלה שבא חכם ורצה לשנות מנהג מרוקו שלא יאמרו
במה מדליקין לפני לכה דודי אלא אחרי, והשיבם הרב דאין לשנות
המנהג ואין ראוי לזלזל במנהגי ישראל,ובפרט כיון שגם בבואם לא"י
המשיכו במנהגם הקדמון, דודאי אין שום אחד רשאי לשנות מנהגם
ואפילו יהיה נגד הקבלה, ע"כ.
ועוד ידוע חשיבות שמירת מסורת מנהגי אבותינו שהמה כמלאכים
נידמו, כמובא בסידור "קינות אבותינו" לר' מאיר אלעזר עטיה הי"ו
)עמוד 02 אם למסורת הערה 4( בשם רבינו הגדול כמוהר"ר ר' אליעזר די
אבילה זצוק"ל בשו"ת באר מים חיים )דף ע"ט סוף עמודה ד'(: והרבה
מאלו המנהגים שיש להם על מה שיסמוכו, אע"ג דלית הלכתא הכי,
ומכל שכן בדבר שלא נקבע להלכה בו, שיש לנו לילך אחר המנהג
וכו', דדוקא מנהג שיש לו על מה לסמוך הוא דאזלינן בתריה
"ובתלת זמנין נקבעיה הלכה על פי המעשה" וכו' עיי"ש.
ובצאתי מן הקודש, אצרף ברכתי לחבריי וידידיי העוזרים והמסייעים
עימי, בכללם יתברכו כל המאירים והמעירים על הנכתב ועל כולם
לומדי כולל ערב לבעלי בתים "תפארת מיכאל אלעד" וכן
תורת אמך
ד
השעורים שאנו מוסרים בס"ד במספר בתי כניסות בעיר אלעד ת"ו,
שעל ידם זכינו לברר שמעתתא אליבא דהלכתא. ופעמים רבות פנינו
לתלמידי חכמים להכרעת הסוגיא.
וכאן המקום להודות לגאון עוזינו ותפארתינו מורינו ורבינו משיירי
כנסת הגדולה הרה"ג ר' יהושע מאמאן שליט"א בעל העמק
יהושע ז"ח, זקן רבני מרוקו ומלפנים רב וראב"ד במרוקו, ה' יאריך
ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך
אכי"ר,
לבנו הרה"ג ר' רפאל עמרם מאמאן שליט"א.
להרה"ג ר' משה אוחנונא שליט"א )אב"ד פ"ת(, הרה"ג הרב ציון
באורון שליט"א )חבר ב"ד הגבוה לערעורים(. וידידי הרה"ג רבי מאיר
אסולין שליט"א רב ק"ק תפלה לעני קרית גת.
הרה"ג ר' יחיאל בוחבוט שליט"א מלפנים רב ק"ק חסד לאברהם
קזבלנקה ובארץ רב העיר קרית שמונה, וכן רבי שלמה פחימה
שליט"א תלמיד הסבא רבה הרה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל רב
ק"ק אולדמנצור.
תורת אמך
ה
ואחרון החביב לידידי רבי ברוך סבאג הי"ו שעבר על כל הקונטרס
וסילק כל מכשול והעיר את עיניי במספר סוגיות חשובות, ואף ערך
את כל הקונטרס. ישלם ה' שכרו ויתברכו כל ב"ב.
וכאן המקום לברך להצלחת ידידי, רבי דוד אלמליח שליט"א וב"ב –
מפריז, רפאל לוגסי וחביב כלפון הי"ו וב"ב מהרה יזכו לזקש"ק, אביעד
בן שלוש הי"ו וב"ב מלוס אנג'לס, שאול סופר הי"ו וב"ב מפריז, –
ומפיצי השיעורים די בכל אתר ואתר, אשר פרץ הי"ו עורך ומפיק
השיעורים וב"ב, מנהל אתר דרכי אבותינו מן המערב.
נפתלי אזולאי וב"ב, מנהל אתר "מורשת מרוקו". אליהו )אלי( פילו
הי"ו וב"ב מנהל האתר "מורשת יהדות מרוקו" וידידי אברהם מקייס
הי"ו וב"ב, מנהל אתרנו "אור חדש".
המצפה לביאת משיחנו שיחוננו, ובבואו תחזינה ענינו
הצב"י אברהם אסולין ס"ט
אלעד יע"א.
תמוז תשע"ג

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

לכל ידידי הרבנים, ואנשי שלומנו שבת שלום
מצ"ב

א. חוברת שבילי שביעית מדריך מעשי לגן הנוי, וכאן התודה למכון המצות התלויות בארץ בראשות ידידי וחביבי  הגר" שניאור  רוח שלט"א רב אזורי גזר. 

ב. חוברת לימוד כתב יד. למעונין.
ג. נוסח התפלה לידים במרוקו.
מי שמעונין בנוסח אמירת הפסוקים שהם תפלת הילדים במרוקו, אקבל גם וידאו שאחד מזקנים מתפלל, חשוב שהילדים בבית יתפללו בנוסח בית אבא…..
-יצא לאור חוברת כתיב וכתב של כתבי יד של רבני המערב, ללמידה ושיעורי בית… חשוב לרבנים וגם לילדים שנדע לפענח ללמוד ולפענח כתבי יד.
ד. תורת אמך פרשת שבוע
 
 
 תורת אמך◆ פרשת מטות ◆ לאור חכמי מרוקו ◆מס' 61

המלקט: הרב אברהם אסולין

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'(ל, ב).

כתב הרה"צ רבי אברהם אבוחציריא זצ"ל רב העיר לוד בספרו תולדות אברהם, רבותינו ז"ל (בר"ר סה, טז), דרשו על הפסוק (בראשית כז, כב), הקול קול יעקב והידים ידי עשו, בזמן שהקול יעקב אין הידים ידי עשו, ולהיפך ח"ו. וזהו שאמר הכתוב 'וידבר משה אל ראשי המטות', שהם הראשים בישראל, דיבר להם להוכיח את ישראל. אמר להם תגידו לישראל, למה הקב"ה לא נתן את ארץ ישראל רק לא נתן את ארץ ישראל רק ליעקב, מפני שמטתו שלמה ולא יצא ממנו בן רע. לכן צריך לאמר 'זה הדבר', צריכים ללכת בדרכי התורה, וזהו 'זה הדבר' שהיא התורה אשר צוה ה', צריכים ללכת בדרכי התורה, וזהו 'זה הדבר' שהיא התורה אשר צוה ה'. ואם תגידו אחרת מהתורה, ח"ו להיפך.

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה', איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו (ל, ב, ג).

כתב מורנו הגר"ש משאש זלה"ה   בספרו וחם השמש, מהיום ענין הנדרים והשבועות חמור מאד, וגם הוא דבר הרגיל אצל בני

אדם לרוב, עד גדר שיש מי שנשבעים פעמים ביום ביום או יותר, בלי שום הנאה, וקצתם מתוך כעס. לכן בא הציווי במצוה זו 'אל ראשי המטות', שהם חכמיהם ומנהגיהם, שהם יזהירו את העם על הדבר. וזה אשר יאמרו 'לבני ישראל', אל יעלה על רוחכם כי טוב בעיני ה' הרבות בנדרים ושבועות, כי כל הנודר כאילו בנה במה. וטוב לגבר שלא ידור, זולת על אחת משתי בחינות. א. כי ידור נדר לה', כמעשה דשמעון הצדיק שהיה להכניע יצרו לידבק בה', על ידי שאוסר עצמו בנדר על היין וכיוצא. א. אם בא יצרו להחטיאו , ישבע שלא לעשות הדבר ההוא, כמ"ש רז"ל (ויקר"ר כג, יא), כי כן עשו יוסף דוד ובועז שנשבעו ליצרם, על דרך (תהלים קיט, קו), נשבעתי ואקיימה לשמור וכו', וזהו 'או השבע שבועה לאסור', מה השוא כבר אסור על עצמו שהוא לישבע ליצרו שלא יעשה איסור, למען לחזק יצרו הטוב על נפשו, נגד היצר הרע. ועם כל זה, טוב מזה ומזה שלא יזדקק לנדר ושבועה, כי אם שלא יחל דברו בלי שבועה, כי אם היוצא מפיו יעשה בלי שבועה (אלשיך).

אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעריה בית אביה (ל, יז).

 נשים יש להם שכר כאנשים בתורה ובמצות ויום המיתה דין מאן דקרי ותני בששים רבוא דהמניעה לא באה מצדה כי אשר צוה ה' את משה – "ולמדתם אותם את בניכם" ולא בנותיכם ושמא תאמר מהו החילוק שיש לנשמה השתא מעיקרא הלואי תשוב למקומה כמו שאמר משה רבינו עליו השלים "שובי נפשי למנוחייכי" הראשון ומה הועילה לזה אמר החילוק הוא. בין איש לאשתו- עכשיו הנשמה יש לה בחינת אשה ונוטלת שכר שלה מן הדין אבל מעיקרא. בין אב לבתו בוגרת – דמאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ועוד. בנעוריה – משהיתה נערה היתה צדקת ולזה זכתה לחזור לבית אביה-למקום שממנו חוצבה:

 

מעשה רב : מלחמה

עת צרה

בשנת התרס"ג, לא היה מלך במרוקו דבר שערער את ביטחון התושבים, וכל דאלים גבר, היו מסתובבים קבוצות שודדים ובוזזים, ויהי יום שישי יג' הניסן  בבקר, הגיעו הערבים כחיות טרף להשמיד להרוג ולאבד וכלי זיין בידם ולבוז את המלאח היהודי בעיר מכנאס, מיד כל תושבי המלאח זקנים עם נערים ברחובה של עיר להתפלל והיה מעמד נורא והרב כמוהר"ר חיים משאש זלה"ה, נופל על הארץ וזקנו הלבן והטהור שיורד על פי מידותיו מתגולל בעפר, וצועק צעקות גדולות ומרות ומעורר הלבבות בקול חוצב להבות אש, לעשות תשובה, ואומר בני שובו אל ה' בכל לבבכם, אולי ירחם ה' עלינו ולא נאבד, ואפתח פיו במזמור שמע ישראל, מזמור יענך ה', וכל הקהל חוזרים אחריו פעם אחר פעם, ובעודם מתפללים נשמעים קולות ברקים ורעמים של כדורי העופרת של האויב עוברים מעל ראשי המתאספים לתפלה, עד שנתבשרו מאת  צפופים מעל החומות כי נפלה עליהם אימתה ופחד על כל אויבינו וברחו כולם ונתפזרו לכל רוח, ברוך העונה לעמו ישראל בעת צרתם. ולא עברו ימים אחדים עד שנפל הרב למשכב וחוליו נמשך עד שנשבה ארון האלדים בח' תמוז שנת התרס"ד.

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך◆ פרשת מסעי ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 62

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני. ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה (לג, טו, טז).

'ויסעו מרפידים', היינו שריפו עצמן מדברי תורה (סנהדרין קו), על שם שרפו ידיהם מן התורה, 'ויחנו במדבר סיני' דהיינו שקיבלו את התורה שניתה בסיני, ואם חזרו ויסעו מן התורה שניתנה במדבר סיני ויחנו בקברות התאוה פירשו על פי  רבותינו ז"ל (שבת פח:), אם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, וזה בשביל התאוה שהתאוו לאלוהות הרבה (שופריה דיוסף).

ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם (לג, ב).

כתב הרה"צ רבי שלום אבוחציריא זלה"ה, בספרו כלי כסף, 'ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', כלומר ויכתוב משה את מוצאיהם של ישראל שיצאו ממצרים ע"י זכות התורה, כמ"ש (שמות ג, יב), בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. זאת קבלת התורה שתקבלו, והיא הזכות העומדת להם להוציאם ממצרים, והיא ג"כ הזכות שעמדה להם למסעיהם על פי ה' במדבר ארבעים שנה, כמ"ש (במדבר י, לג), ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם. זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים, ומקדים לפניהם דרך שלושת ימים לתקן להם מקום חניה, והיא הזכות גם כן שעומדת להם להיכנס לארץ, כמ"ש (תהלים קה, מד – מה), ויתן להם ארצות גויים ועמל {רכוש}, לאומים יירשו. בעבור ישמרו {ישראל}, חוקיו ותורותיו ינצורו. ועוד 'ואלה מסעיהם למוצאיהם', כלומר ואלה מוסיף על הראשונים, מה 'מוצאיהם' מארץ מצרים. 'למסעיהם' הראשונים במדבר כדי שיכנסו לארץ ישראל על ידי זכות התורה, אף 'מסעיהם למוצאיהם', האחרונים, שעתידין לצאת מן הגלויות לנסוע לארץ ישראל בגאולה האחרונה על ידי זכות התורה, כמו שכתוב (מלאכי ג, כב), זכרו תורת משה עבדי אשר ציותי אותו בחורב על כל ישראל וכו', (ובפסוק כג), הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וכו', ולומדים מכאן שבזכות התורה נגאלין ישראל מן הגלויות בגאולה העתידה לבא.

ויסעו מרפידם ויחנו במקהלות ויסעו ממקהלת ויחנו בתחת (לג, כה, כו).

'ויסעו מחרדה' רצה לומר, אם ירצו ליסע 'מחרדה' שאין שטן ואין פגע רע, יחנו 'במקהלות' דהיינו באחדות גמור, לפי מה שאמרו רבותינו ז"ל (בר"ר פרשת לח), גדול השלום, שאפילו כל ישראל עובדי עבודה זרה מוחלין להם, שכתוב (הושע ד, יז), חבור עצבים אפרים הנח לו. אפרים שדבוק באלילים. ואפרים כנוי לבית ישראל, הנח לו ואל תתחבר לו, הנח לו ולא תנבא להוכיחו כי לא יועיל (רש"י), אבל 'ויסעו ממקהלות', דהיינו מהאחוה והאחדות אז 'ויחנו בתחת' (שופריה דיוסף).

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן (לג, א).

 

 פירוש צדיקים שנוסעים מן העולם בשביל בני הדור שיחזרו בתשובה ויהיו בחי. בני ישראל – ועוד. אשר יצאו מארץ – זה שהיו מצירים להם על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ויש להם שכר מצות. לצבאתם – כי מן מצוה נברא מלאך טוב ועוד מכפר על הדור כי מיכאל מקריב נשמת הצדיקים וזה. ביד משה- מיכאל שר הגדול. ואהרון – מ"ט שר הפנים.

 

ואלה שמות האנשים למטה יהודה כלב בן יפונה. ולמטה בני שמעון שמואל בו עמיהוד. למטה בנימן אלידד בן כסלון (לד, יט – כא).

 

כתב הרה"צ רבי חים משאש זלה"ה בספרו נשמת חיים, יש לדעת למה לא הזכיר הכתוב המילה נשיא בהם בשלושת השבטים האלה, כמו שהזכיר בשאר שבטים, ונראה לומר אפשר דשלשת השבטים הללו, היו גדולים ונכבדים בלאו הכי והנשיאות לא הוסיפה להם כבוד ותועלת. לא כן שאר הנשאים, עיקר כבודם ומעלתם היתה הנשיאות ולכן הזכיר תור הנשיאות ולכן הזכיר תור נשיא. עוד אפשר לומר שהיו ענוים גדולים, שלא התנהגו בגדולות וגבהות כדרך שאר נשיאים, לכן לא הזכיר בהם תואר נשיא.

 

מעשה רב: דרך (מקונטרס פניני המידות).

הרה"צ רבי מכלוף לעסרי זצ"ל מלפנים רב אסוק שבדרום מרוקו והצדיק מבית שאן, היה מקבל קהל שהגיעו מכל רחבי הארץ, הרב מאד חשש מהיוצאים חזרה לביתם מסכנת הדרכים, לכן הרב נהג לתת לכל מבקר קודם צאתו לדרך מטבע צדקה שעם בואם לביתם יתנו צדקה, וכך יתקיים בהם, 'שליחי מצוה אינם ניזוקין (מופת הדור עמק קז).

 הלימוד להצלח

ת החיליים ועם ישראל בכל אתר ואתר

אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

מנהגי חודש אב רחמן.

 

א.  ראש חודש אב הוא יום שבו נסתלק אהרן הכהן ולכן מנהגינו הוא דמותר לאכול בו בשר. כ"כ בשו"ת שמש ומגן (ח"ג סימן נד), קצש"ע טולידאנו (עמוד רמז), ובקרית חנה דוד לר' דוד הכהן סקאלי זצ"ל (סימן נב אות כו). וכתב בספר נוהג בחכמה (עמוד ל), שמנהג עיר פאס לאכול בשר בר"ח, מלבד משפחת אבן צור שנמנעים מאכילת בשר. כן המנהג בתיזנית, ובטהלה. (מו"ח ר' אברהם הלוי הי"ו). וכן אוכלים בשר בעיר צ'פרו, ראה בספר דבר אמת להגר"י מונסונייגו (סימן ג).אמנם באזור הספרדי לא אכלו בשר. וכך שמעתי מהרה"ג רבי שלמה דיין שמנהג טיטואן שלא לאכול בשר בר"ח. וכן כתב הגאון רבי יצחק בן וואליד בספרו ויאמר יצחק בליקוטים (או"ח דף לע"ב).

 

ב.  מר"ח וכן בשבוע שחל בו תשעה באב לא אוכלים בשר מלבד ליולדת שהקלו לה שתשושה וחלשה וכתב בקיצש"ע טולדאנו (סימן תצח הלכה מב), דדווקא בשר עוף. ובארץ רבים נוהגים בשבת חזון לאכול בשר שאינו טרי (דהיינו קפוא).

 

ג.  אכילת בשר בשבת חזון. מגורשי ספרד אכלו בשר כרגיל וכך נהגו בקהילות פאס, מכנאס, וצ'פרו. התושבים הקפידו לאכול בשר שעבר עליו יותר מזמן אכילת שלמים וטיגנו אותו בשמן, ונקרא בלע"ז לכלי"ע וכן נהגו גם במרכש. ובכפרי הדרום לא אכלו בשר כלל. כ"כ בדברי שלום ואמת (ח"ב עמוד 102). ובשו"ת משפטים ישרים (סימן קע), כתב להתיר לשחוט במקום צורך כגון שצריכין בשר לכבוד שבת. והאידנא שראוי להחמיר בפרט שמצוי בשרים בשפע בהקפאות. ולנוהגים להימנע מאכילת בשר אין בכך איסור היות שאין חיוב באכילת בשר מלבד יו"ט שאז נאמר אין שמחה אלא בבשר ויין, ומה גם שאין ניכר במניעת אכילת בשר מפני אבלות שיש מטעמי בריאות נמנעים מאכילת בשר. ומעשה היה בארץ. הגיעה אשה לרבי משה אסולין זצ"ל רב ישוב כרם בן זמרא ושאלה אם יהא מותר לה לאכול בשר בשבת חזון, היות ואין לה דבר אחר לבשל? ובמליצה ענה הרב, פרה זו נשחטה קודם חורבן הבית.

 

ד.הפטורות מן התענית. מנהגנו להתיר למעוברות ומניקות לאכול בתעניות עשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז תמוז. וכאשר שלשת התעניות הנ"ל דחוי מנהגנו במערב להתיר אכילה לחתן, אבי הבן, מוהל, וסנדק. כפסק השו"ע (סימן תקנט ה"ט). וכך מובא בשו"ת ויען משה (אור"ח סימן עז),וכן בשו"ת קרית חנה דוד (ח"ב סימן עה), אומנם בקיצש"ע טולידאנו (סימן תק"ו הלכה טו),כתב וגם אנחנו נוהגים להשלים אפילו בארבע תעניות והסעודה לא יעשו אותה עד הלילה לכולי עלמא. ובשנה שחל תשעה באב דחוי הדין להתיר למועברות ומינקות באכילה כדין שלש תעניות. ויאכלו כדי קיום הגוף. (חזון עובדיה תעניות דף ס).

 

תשעה באב – 1,943 לחורבן בית מקדשנו ותפארתנו

 הקדמה בתשעה באב חמשה דברים אירעו בו, נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח ונפל ביד הרומאיים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש  ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס  הרשע את ההיכל ואת סביביו לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש…

אחים יקרים כל אחד יראה, שהוא עצמו לא ימנע את הגאולה, והדבר ביד כל אחד, בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, ואם כל אחד יראה להוריד ולו הקפדה אחת מלבו, אשריו. בפרט כאן בארץ שיש הרבה קבוצות, וכל אחד מוכן לישבע שחברו, טועה ומטעה,

די לגלות

תחום  הסידורים – למי שעוקב – מתפתח מחודש לחודש, כך שכיום ישנם למעלה ממאתיים סידורים, ואין ספק שכל זה מחמת הגלות, וכשיבנה המקדש – פלוני יטען, שהשליח ציבור צריך להתפלל בנוסח המדוייק וכו', אבל באמת, מחמת השארת השכינה, תהיה כזאת אלוקות שהצעות אלו לא תהיינה קימות… ולכן על כל אחד לתפוס בנוסח אבותיו, לא מתוך שהנוסח שלו הוא האמת והשאר ח"ו טועים, שהלא אנו בגלות עד שיבוא משיח צדקנו מהרה, ולא ניתן להתפאר בגלות, ולבנתים כל אחד יתפוס בנוסח אבותיו.

זהירות  לשון הרע.
היה מעשה בצדיק רבי יעקב הלוי זצ"ל מעיירה טהלה, לפרנסתו היה קונה מכל העירה מיני שקדים ואגוזי המלך שהיו גדלים בשפע, אחר אריזתם בשקים, היה לוקח אותם ע"ג פרדתו לגבול ספרד בעיר הנמל טנגי'ר, ובכדי לצאת לדרך רחוקה זאת היו יוצאים שיירה המלוות בשומר חמוש, רבי יעקב נסע עם השירה, וראה שיש מדברים בדרך לשון הרע, החליט בליבו יותר לא היסע איתם, מוטב לנסוע לבד מאשר להסתכן בלשמוע לשון הרע, וכך קרה שהיה נוסע מגבול ספרד לבתו זכה לסיעתא דשמיא והיה מגיע לפני כל השירה למחוז חפצו, דבר שהיה פלא בעיניהם…
והלכת בדרכיו
כאשר נכבשה יריחו בידי בני ישראל, אותו יום שבת היה והכרז חרם על שלל העיר, נאסר לקחת ממנה דבר וכל הרכוש הקדש לשמים. יותר מאחר נגף צבאו של יהושע כי זהו ענש על שלא נשמר החרם. יהושע שאל מהקדוש ברוך הוא לדעת את זהותו של החוטא ונענה מה': וכי דילטור  {מוסר – מלשין},  "הטל גורל ותמצא את החוטא (יהושע ז:), ללמדנו כי שונא ה' לשון הרע, וכל המדבר לשון הרע, סוטה הוא מדרכי ה'.
"אשרי השומר את פיו שזוכה לאור הגנוז, שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער גודל מעלתו"

ולכן תפקדינו לראות רק את החיובי בכל אחד וע"י אהבת חינם נזכה לגאולה השלמה אמן

ה.מנהגנו בארבעת התעניות לחנך הילדים שהגיעו לחינוך להתענות על פי שעות והכל לפי כוחם. (שמעתי מהגר"י מאמאן), וכן כתב בקצוש"ע טולידאנו (סימן ת"ק הלכה טז), וז"ל בתשעה באב והוא הדין בשאר תעניות יש לחנך הילדים והילדות לשעות דלאו סכנה, אבל לא לכל היום דבתענית דרבנן אין להחמיר משום סכנה. ולמרות שכתב מרן בהלכות אבלות אין מחנכים קטן באבלות, וראיתי בכף החיים סופר(סימן תקנ"ד אות כג),דאף דאין מחנכין קטן להתענות כל היום בתענית דרבנן משום חשש סכנה, מ"מ בחינוך שעות דל"ש סכנה מחנכין.

ו. בכל סעודה מפסקת קודם תענית היו מכינים מאכל מיוחד מביצים עם עדשים יחד, וכתב בשו"ת קרני ראם להרב אנקואה זצ"ל בתוכחה לבני עירו {סאלי}, שמי שנוהג לבשל בכל השנה ביצים ועדשים יחד, אז יהא מותר לו להכין גם בסעודה מפסקת, ובדרום מרוקו נהגו לאכול עדשים לבד, ומטבלים עם אפר זכר לחורבן המקדש.

 ו. ב. נשים בהריון חיבות בתענית,שהרי הריון אינו מחלה. כאשר יש לאשה צירים, מותר לה לשתות מפני סכנה לולד. ואם היא בחודש התשיעי בחצי האחרון, אין סכנה לולד שהרי יכולה ללדת, וכן אם האשה חשה דבר שאינו ככל יום כגון הקאה יותר מפעם אחת (איני מתכון בתחילה הצום שהדבר נגרם מאכילה מרובה), שיש סכנה התיבשות, צריכה להפסיק לצום.  שיש לה רעבון גדול או סחרחורות או כאבי ראש לא רגילים, שתנוח עשרים דקות ואם נמשך המצב מותר לה לאכול. היות שיש פרטים מרובים יש לעשות שאלת רב ולא להתיר בפזיזות.

ו. ג. אין ברכה בעבודה שנעשית בתשעה באב, ומ"מ אם יפטרו את האדם מעבודתו אם לא יבא לעבודה, יהא מותר, לעבוד. ואם יש לו דרך שלא לעבוד, שלא ילך.

ו.ד. יולדת עד שבוע ימים מהלידה, אסורה בלהתענות, ומשבעה עד שלושים יום מלידתה פטורה מלהתענות.

ולמי שמותר לאכול, אוכל כדרכו ואינו צריך לאכול פחות משיעור כיום הכיפורים, אבל לא יתענג במאכלים.

= אסור בשאילת שלום ואם האומר שלום אינו יודע או שאינ ו דתי יאמר לו שלום בשפה רפה.

= אסור ליטייל בתשעה באב שלא יבא לשחוק וקלות ראש.

ז. תשעה באב אסור ברחיצה {של תענוג, ולכן אם אדם התלכלך לדוגמא מהחלפת חיתול, בודאי שיהיה מותר לנקות את היד, כאבים של  תחורים, שאינו סובלים דיחוי, והרופא יועץ לשבת בברכת מים חמים לתחתית הגוף, מותר, גירודים כרונים בראש, ויש משחה או שמפו לראש בלבד, מותר}, וסיכה נעילת הסנדל {לחילים בפעילות וכוננות פשוט שמותר להם ללבוש נעלי עור}, וכדומה בודאי ותשמיש המטה.

ח. כתב בשו"ת מים חיים (ח"א סימן רכג), שאף הרגיל בכל ימי הקיץ ללבוש נעלי גומי, מותר לו לנעול אותם אף בט' באב. ולכן נעלי בית המכונות "קרוקס" מותרות,  וכל גזרת חז"ל דוקא בנעלי עור ואין לנו להוסיף גזירה מדעתנו. וט' אב שחל במוצ"ש אין ללבוש מנעלים עד אחר בין השמשות, משום שאין נוהגים אבלות בפרהסיה וכן מובא בשו"ת מעט מים (סימן מט).ולכן מאחרים זמן תפלת ערבית שיספיקו הציבור להחליף מנעלים. על כן יאמרו ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין האיש ובין האשה. ואמירת הקינות קודם תפלת ערבית.

ט. לפני תפלת ערבית של תשעה באב מסירים את הפרוכת מארון הקודש. וכן לא יושבים על כסא עד למחרת בחצות היום.

י.  אחר תפלת ערבית אין אומרים קדיש תתקבל אלא קורין איכה שתם תפלתי. שו"ת שמש ומגן (ח"ד אור"ח סימן ע' אות ג'), וכ"כ בספר נהגו העם (צומות ותעניות עמוד קי"ד אות כ').

י. ב, יש שנוהגים בביתם בליל תשעה באב להשאיר אור קטן (מנהג כפרי הדרום ועוד מקומות כדוגמת העיר פאס, וגם בארץ במושב יד רמב"ם ליוצאי פאס ערב תשעה באב כמעט שכל המושב חשוך, כל בית מדליקים מנורה קטנה, כאבל על חורבן בית תאפרתנו (מפי רבי יצחק סאסי).

יא.  כתב השו"ע (סימן תקנ"ד הלכה יח'), יש מי שאומר שלא יישן בליל תשעה באב עם אשתו במטה, ונכון הדבר משום לך לך אמרינן לנזירא. וכתב המשנה ברורה (שם אות לז'), וז"ל ועיין לקמן (סימן תרטו), דאסור ליגע באשתו כאלו היא נדה, ואפשר דהוא הדין בתשעה באב. וכן כתב הרב בן איש חי (פרשת דברים אות כג'), שנכון שלא להושיט דבר מידו לידה. והרה"ג רבי רפאל בירדוגו בספרו תורת אמת כתב (סימן תרטו),מכיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא כתבו שלא יגע בה, מוכח ודאי דלא ס"ל הכי. ולכן נראה שלא אסר מרן נגיעה ביוהכ"פ אלא נגיעה של חיבה או במקומות המכוסים דאתי לדבר אחר, וגם זה חומרא בעלמא, אבל נגיעה בעלמא אין איסור כלל. עכ"ל.

יב. כתב הרמ"א (סימן תקנ"ה ה"ב), ויש להצטער בעניין משכבו בליל תשעה באב, שאם רגיל בשני כרים לא ישכב כי אם באחד. ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם, זכר למה שנאמר ויקח מאבני המקום שראה החורבן, עכ"ל. וכן הביא זאת בקיצוש"ע טולידאנו. וכ"כ בספר "לב דוד" לר' דוד קדוש המגיד ממראכש (ח"ב הוספות למנהגי אבא) שכך היה מנהגו, וכך נהגו במראכש.

יג.נוהגים שלא מניחים תפילין בשחרית בבית הכנסת. כדעת מרן השו"ע (סימן תקנ"ה ס"א), וז"ל נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בלא ברכה, ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם, והוא מנהג נכון המיוסד ע"פ ראשונים ואינו חומרא או סברא בלבד, ולכן מי שנהג כך אסור לו לשנות ממנהגו, כך פסק מרן הגאון ר"ש משאש בספריו שמ"ש ומגן (ח"ב וח"ג מ"ד), וכתב רמ"א עטיה הי"ו בסידורו קינות אבותינו (עמ' 97 בהערה 10) וזה לשונו, וכך ראיתי נוהג, ופעמים מספר היה גוער במי שהיה מניח תפילין במנין שבו התפלל, עיי"ש. וכתב הרב משנה ברורה ( שם ס"ק ג), ובמנחה שאז הציתו אש במקדש ותם עוונך במה ששפך הקב"ה חמתו בעצים ואבנים (הגר"א), וי"א כדי להראות נחמה באבלנו בו ביום וכל זה הוא לכו"ע רק לעניין תפילין משום דהא מילתא דתליא במנהגא בעלמא אבל כל החמשה עינויים אין מבטלין כל היום. וכתב בקיצוש"ע טולידאנו(סימן תקג ה"א), שראוי שיניח ציצית ותפילין ולברך עליהם, וקורא ק"ש ואחר כך מסירם והולך לבית הכנסת להתפלל בציבור, וכן ראוי לנהג, אלא יהא בצנעה. ובשו"ת יפה שעה לר' מכלוף אביחצירא זצ"ל ( חלק יו"ד ע"ד), כתב שכן הוא מנהגנו ומנהג אבותינו ז"ל, בבקר להניח תפילין בבית וקריאת ק"ש. וכתב בספר נתיבי עם לר' עמרם אבורביע זצ"ל(סימן תקנ"ה),וז"ל עכשיו הולך ומתפשט המנהג ברוב בתי הכנסת של הספרדים להניח תפילין שחרית. יוצא שמנהג ירושלים הקדום שלא להניח תפילין. וכ"כ גם הרב פקודת אלעזר. וכתב בבן איש חי (ש"א פרשת דברים אות כה),וז"ל ביום תשעה באב יניח ציצית ותפילין בבקר בביתו, ויקרא קריאת שמע בלבד ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור, ואותם שנוהגים לעשות זאת עד זמן מנחה לאו שפיר עבדי וכו'. וכן מנהג יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (מנהגי תש"ב עמוד קה אות יב), בשחרית של תשעה באב להתפלל ללא ציצית וללא תפילין, ועושים זאת  בתפלת מנחה. וכן מנהג יהודי אלג'יר כמובא בספר זה השולחן (דיני תש"ב סעיף ח).

וכן שמעתי מהגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שלט"א זקן רבני מרוקו, שאינו מניח תפילין בבוקר בביתו אלא בתפלת מנחה.

יד.במקום אמירת שירת הים, מנהגנו לומר שירת האזינו. ומנהג זה מובא בראשונים,  וכתב במחזור ויטרי (רס"ה עמוד רכו'), הביא תשובת ק"ק רומא, שמנהגנו לומר שירת הים, וכן מנהג כל קהילות ספרד, זולת תשעה באב בלבד שאין אומרים אותה משום אבלו של יום. וכן בבית האבל אין אומרים אותה כל שבעת הימים,  ומנהג אבותינו תורה הוא. וכתב האשכול (ח"ב עמ' יז), בשחרית תשעה באב אומר פסוקי דזמרה מפני שהם חובה, וממעטים בשירה מפני שאסור בדברי תורה. וכתב הבית יוסף (סימן תקנ"ט), ד"ה בשחרית. והטעם משום דאי לומר שירה לעת כזאת, והעולם נוהגים לומר במקומה שירת האזינו. וכתב הבן איש חי (פרשת דברים אות כו),מנהג הצבור בבגדאד בט' באב לומר האזינו במקום שירת הים.

טו. אין הכהנים נושאים כפיהם, לא בשחרית ולא במנחה. וכתב בשיבולי הלקט (סימן רס"ח), לפי שנאמר ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. וכתב טעם נוסף בספר שיורי כנסת הגדולה (הגה"ט אות יא'), כמו כהן אבל שאינו נושא כפיו, מפני שצריך להיות בשמחה. והדגול מרבבה כתב טעם אחר מפני שבתשעה באב אסור בשאלת שלום, וכאן נאמר בברכת כהנים וישם לך שלום.

טז.אחר תפלת שחרית, אין אומרים קדיש תתקבל, שירמיהו הנביא אמר גם כי אזעק ואשווע סתם תפילתי, שו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סימן ע אות ג),וכ"כ בספר נהגו העם (צומות ותעניות עמוד קיד' אות כ').

יז. אחר אמירת הקינות בתפלת שחרית מוצאים ספר תורה ואין מגביהים כמובא בספר נוהג בחכמה (עמוד קמה).

יח. אחר תפלת שחרית אומרים את מגילת איכה, ולומדים מדרשים ומאמרי חז"ל המדברים על החורבן עד חצות היום.

יט.שאלו במסכת תענית (דף טז), למה יוצאין לבית הקברות ר"ל בעצירת הגשמים, כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו. וכתבו התוספות מכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות בתשעה באב שהרי ט"ב הוי תענית ציבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים.ולכן מנהגינו אחר חצות היום לילך ל"בית החיים" לבקש מהצדיקים לפעול להחשת הגאולה, כמובא ברמ"א (סימן תקנט ה"י), וז"ל והולכים על הקברות מיד שהולכים מבית הכנסת (ב"י ע"פ התוספתא פ"ב דתעניות טז.ד"ה יוצאין). ובספר 'נתיבות המערב' מוזכר טעם המנהג. כדי לבקש רחמים, ולשבור ליבו של האדם.

כ.  נהגו הנשים בחצות היום לכבד את הבית בניקיון והכנת מאכלים מתוך אמונה בביאת הגואל. וכן כתב המהרח"ו שער הכונות (עמוד פט ע"ג),שנראה לו שמע טעם אחר מהרב זצ"ל  כי במנחה ט"ב נולד המשיח  הנקרא מנחם, וכתב החיד"א בברכי יוסף (סימן תקנט אות ז),ומצאתי כתוב שמטעם זה לא מיחו החכמים על בנות ישראל שאחר חצות מתעסקות בכל כוחם לכבד הבית ולתקן המיטות וכיוצ"ב, וזה מנהג קדום בערי איטליה לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה, אדרבה חיזקו ידיהם לקבוע הגאולה ולא יתיאשו ח"ו. והוסיף הרב רפאל ברוך טולדאנו בקיצוש"ע (סי' תק"ו הלכה יז'),וגם אצלנו במארוקו נוהגות הנשים כן מזמן קדמון.  וכתב הכלבו (סימן ס"ב), מנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום תשעה באב, והזקנים הראשונים ז"ל הנהיגו זה, ולטובה נתכוונו, ועשו סמך לדבר על מה שאמרו באגדה כי המשיח נולד ביום תשעה באב. וכמו שעשינו זכר לחורבן ולאבלות כך צריך לעשות זכר לגואל ולמנחם כדי שלא יתייאשו מן הגאולה וזה האות לא הוצרך רק לנשים וכיוצא בהן שהן חלושי כח אבל אנו כולנו מאמינים ובטוחים בנחמות הכתובות ושניות ומשולשות בספרי הנביאים. יוצא מדברי הרב ששרי למי שצריך זאת ולכן הנשים שנוהגות ומרגישות צורך לנהוג כך הנח להם שבכך מתחזקת אצלם האמונה כנזכר, כמובא בספר זה השולחן (עמוד קנד), שכן מנהג נשות אלג'יר.

כא.   לעת מנחה מחזירין את הפרוכת ויושבים על הכיסאות כדרכן.

כב.   בתפלת המנחה הניחו תפילין, וכתב בבית יוסף (או"ח סימן מ"ו אות ג'),בעניין דחייב אדם מאה ברכות. שאם הוא מתענה חסרו ח' מסעודה אחת שאינו סועד ונמצא שאינו מברך אלא צ"ח ויש לו להשלימן כשיניח ציצית תפילין בתפלת המנחה ויברך עליהם. ושמעתי מהרב משה דידי ששאל את הרה"צ שמעון חיררי  מה הדין בהנחת תפילין במנחה? והשיב לו בג'רבא רק הרבנים נהגו בהנחת תפילין. וכן באלג'יר נהגו להניח תלמידי חכמים כמובא ספר זה השולחן (סימן ע"א ה"ב).וכך נהגו בתימן כמובא פסקי המהרי"ץ (הלכות תפילין סעיף יב). וכן יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (ד' תעניות אות יב), שנהגו בכמה מקומות במנחה של תעניות להתעטף בציצית ולהניח תפילין נוסף על שחרית.

כג.בתפלת מנחה מפטירין שובה ישראל. וכתב הכנסת הגדולה (סי' תקע"ה), והטעם לכך לפי שבית המקדש חרב בעונותינו הרבים, לפיכך מזהירים שובה ישראל עד ה' אלהיך, ועל ידי התשובה יבנה בית המקדש במהרה בימנו. (הפטרה בתעניות ראה תעניות).מובא המנהג במסכת סופרים(פרק י"ז ה"ז), וז"ל, ובתעניות של תשעה באב ושבע אחרונים של עצירת גשמים, ברכות וקללות, אבל תעניות אחרות ויחל משה, ומפטירים דרשו ה', ויש אומרים שאין מפטירים, ונהגו בו העם להפטיר, עכ"ל.

כד.  מנהגנו לומר נחם ה' בתפלת מנחה כפסק הרמ"א (או"ח סימן תקנ"ז סעיף א'), והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של ת"ב, לפי שאז הצית במקדש אש , ולכן מתפללים אז על הנחמה.

כה.מנהגנו שהכהנים נושאים את כפיהם בתפלת מנחה דוקא ולא בשחרית, וכתב בשיורי כנסת הגדולה (הגה"ט אות יא), הטעם דהוי כענין כהן אבל שאינו נושא כפיו, מפני שצריך להיות בשמחה. והדגול מרבבה כתב הטעם מפני שבתשעה באב אסור בשאלת שלום וכאן בברכת כהנים "וישם לך שלום".

כו. אחר תשעה באב ועד ראש השנה היו למדים בספר דניאל, מתוך הספר ארבעה גביעים, בו מוזכר עניין הגאולה ונחמת עם ישראל.

 כז. מנהגו של הרה"צ ר' כליפא אלמליח זצ"ל רב דאולדמנצור היה ללכת דרך ארוכה כשרגליו יחפות, וכך היה מנהגו שלא ללבוש מנעלים כלל בתשעה באב וביום הכיפורים. (ע"פ הזוהר פרשת תצוה עמוד קפה). וכתב הב"ח (סימן תקנ"ד), שמכיון שהסמ"ג בהלכות יוה"כ ס"ל להחמיר לכתחילה באנפילאות של בגד, וגם יש גאונים שסוברים דכל מידי דמגין, מנעל מקרי, ואסור לצאת בו בט' באב וביוה"כ, הילכך יש להחמיר ללכת יחף לגמרי וכן ראיתי לרוב רבותינו שנהגו כן אף בט' באב. ומיהו אין לגעור באותם שנהגו להקל לצאת במנעל של בגד.
בערב היה מנהגו של הרה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל לעבור בין הקהל ובידו צלחת אפר שהיה מפזר על ראש כל אחד, וכן המנהג.
ביום תשעה באב לא פסקה עינו של הרה"צ רבי כליפא אלמליח זצ"ל מלדמוע על חורבן הבית, במשך כל היום היה יושב בבית הכנסת ומקונן על חורבן הבית. (בניו, נכדיו, וניניו).

 

אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

מחר, יום ד' ג' באב , בשעה 21:45 , לאחר שיעורו של הרב רחמים ברכה,

יתקיים אי"ה לימוד בחבורה של הזוהר הקדוש המחולק (35 חוברות)

להצלחת החיילים ושמירתם וביטול כל גזרות קשות ורעות מעם ישראל!

בבית הכנסת "אוהל יצחק" ברח' רבי פנחס בן יאיר 24 אלעד

(מתחת לביכנ"ס דתי לאומי משכנות נריה)

ברוכים תהיו!

אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

 

 

ערב שבת שלום

א. היום מכנים בגדים לשבוע הבא, פרוש לובשים בגד מכובס כחצי שעה, ואז יהא מותר ללבוש

בגד זה שבוע הבא שנקרא "שבוע שחל בו תשעה באב, גם בשבת ניתן ללבוש, כגון חולצה

לליל שבת, וחולצה נוספת בשחרית עד לצהרים וכדומה.

 

ב. שבוע הבא אסור להתגלח עד תשעה באב מעיקר ההלכה, ואין שום קולא בדבר.

 

 

תורת אמך◆ פרשת דברים ◆ לאור חכמי מרוקו ◆מס' 63

 

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב (א, א).

 

בספר מלאכת מחשבה הקשה, איך משה רבינו ע"ה יכל לדבר עם ששים רבוא בפעם אחת, ונראה שלא קשה, כי הקב"ה נתן במשה כח, והיה קולו מקיף כל המחנה וכולם שמעו את דברי. וכן אמרו רבותינו ז"ל (זוהר במדבר לב), שהשכינה מדברת מתוך גרונו, ואם כן, אין פלא איך שמעו כל ישראל את דבריו, כי הקב"ה הוא המדבר (נשמת חיים).

 

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר (א, ה).

 

הואיל הם אותיות אליהו, רצה לומר, אליהו יבאר הקושיות והספיקות, כי מבואר בכמה מקומות כי משה ואליהו במדרגה אחת. משה ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל (מדרש ילקוט מלכים א, רמז, ט), וכן אליהו (מלכים א, יט, ח), וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום. משה התפלל על ישראל, שנאמר (דברים ט, כו), וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום. משה התפלל על ישראל.

 שנאמר (דברים ט, כו), אל תשת עמך ונחלתך אשר פדית בגודליך, ואליהו התפלל, שנאמר (מלכים א, יח , לז), ענני ה' ענני (עדן מקדם).

 

ה' אלהי אבותיכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם (א, יא).

 

איתא בזוהר (ח"א קסא), ברכה של מעלה אינה פחותה מאלף. ונראה שלכן בירך משה את ישראל 'יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים', וכן (בדברים לב, ל), איכה ירדוף אחד אלף, ושנים יניסו רבבה. ואמרו בזוהר הקדוש (ח"א סוף רכז), כשאדם רוצה לברך את חברו או את בנו, צריך לברך בתחילה להקב"ה, ואי לא מברך תחילה להקב"ה אינון ברכאן לא איתקימו. וכתב החיד"א ז"ל, ששמע מהרב עיר וקדיש כמוהר"ר יעקב חזן ז"ל, שבא אליו אדם לברכו משים ידו על ראשו ואומר: יתברך שמו לעד הקב"ה, ואחר כך מברכו לאיש ההוא או לנער וכיוצא בזה (עדן מקדם).

 

ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו (א, טז).

 

אפשר לומר, שבא להזהיר את הדיינים לשמוע טענות התובע והנתבע, כאילו הדבר בין שני אחיכם מאב ואם, שאז תתנו לב לשמוע דברי שניהם בשוה ולא תעדיפו האחד על חברו, ואז 'ושפטתם צדק בין איש', דיבר בהוה שאין דרך האשה להכנס לדין. 'ובין אחיו', בענין חלוקת ירושה, שלא תאמר אין לדקדק הרבה בדיניהם, כי הכל הוא ריוח שבא, וגם אם יקח אחד יותר מאחיו אין בכך כלום. וכן 'בין איש ובין גרו', דהיינו שכנו הדר עמו בחצר, שלא תאמר שכנים הם, וכתוב (משלי כז, י), טוב שכן מאח רחוק, ואין לדקדק בדיניהם, משמיע לנו 'ושפטתם צדק' (נשמת חיים).

 

ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תחת (א, כא).

 

 על דרך כד דמך ר' אבהו אחזו ליה י"ג נהרי וכו' כי ר' אבהו היה סובר שכר עולם הבא דברשאין לו קצבה ולא משתעבד אבל לגבי הקב"ה הוי דבר שיש לו קצבה וזהו שחזר ואמר אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי ולגבי הקב"ה הוי דבר שיש לו קצבה וזהו "ראה" פירוש אומרים לצדיק ראה ומעיקרא "נתן ה'" בתורה מתנה לעל צד הרחמים עכשיו "אלהיך לפניך את הארץ" העליונה מן הדין שלך "עלה" פירוש נתקשרו "רש" בתורת ירושה שאין לה הפסק ואינו חוזר בגלגול ושמא תאמר שכר עולם הבא הוי דבר שאין לו קצבה ולזה אמר "כאשר דבר ה' אלהיך לך" ולגביה הוי דבר שיש לו קצבה ומשתעבד "אל תירא ואל תחת" מן המקטרגים ומן מדת הדין שמוחזקת בשכר העולם הבא: 

 

אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תשעה באב – 1,943 לחורבן בית מקדשנו ותפארתנו

 הקדמה בתשעה באב חמשה דברים אירעו בו, נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח ונפל ביד הרומאיים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש  ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס  הרשע את ההיכל ואת סביביו לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש…

אחים יקרים כל אחד יראה, שהוא עצמו לא ימנע את הגאולה, והדבר ביד כל אחד, בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, ואם כל אחד יראה להוריד ולו הקפדה אחת מלבו, אשריו. בפרט כאן בארץ שיש הרבה קבוצות, וכל אחד מוכן לישבע שחברו, טועה ומטעה,

די לגלות

תחום  הסידורים – למי שעוקב – מתפתח מחודש לחודש, כך שכיום ישנם למעלה ממאתיים סידורים, ואין ספק שכל זה מחמת הגלות, וכשיבנה המקדש – פלוני יטען, שהשליח ציבור צריך להתפלל בנוסח המדוייק וכו', אבל באמת, מחמת השארת השכינה, תהיה כזאת אלוקות שהצעות אלו לא תהיינה קימות… ולכן על כל אחד לתפוס בנוסח אבותיו, לא מתוך שהנוסח שלו הוא האמת והשאר ח"ו טועים, שהלא אנו בגלות עד שיבוא משיח צדקנו מהרה, ולא ניתן להתפאר בגלות, ולבנתים כל אחד יתפוס בנוסח אבותיו.

זהירות  לשון הרע.
היה מעשה בצדיק רבי יעקב הלוי זצ"ל מעיירה טהלה, לפרנסתו היה קונה מכל העירה מיני שקדים ואגוזי המלך שהיו גדלים בשפע, אחר אריזתם בשקים, היה לוקח אותם ע"ג פרדתו לגבול ספרד בעיר הנמל טנגי'ר, ובכדי לצאת לדרך רחוקה זאת היו יוצאים שיירה המלוות בשומר חמוש, רבי יעקב נסע עם השירה, וראה שיש מדברים בדרך לשון הרע, החליט בליבו יותר לא היסע איתם, מוטב לנסוע לבד מאשר להסתכן בלשמוע לשון הרע, וכך קרה שהיה נוסע מגבול ספרד לבתו זכה לסיעתא דשמיא והיה מגיע לפני כל השירה למחוז חפצו, דבר שהיה פלא בעיניהם…
והלכת בדרכיו
כאשר נכבשה יריחו בידי בני ישראל, אותו יום שבת היה והכרז חרם על שלל העיר, נאסר לקחת ממנה דבר וכל הרכוש הקדש לשמים. יותר מאחר נגף צבאו של יהושע כי זהו ענש על שלא נשמר החרם. יהושע שאל מהקדוש ברוך הוא לדעת את זהותו של החוטא ונענה מה': וכי דילטור  {מוסר – מלשין},  "הטל גורל ותמצא את החוטא (יהושע ז:), ללמדנו כי שונא ה' לשון הרע, וכל המדבר לשון הרע, סוטה הוא מדרכי ה'.
"אשרי השומר את פיו שזוכה לאור הגנוז, שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער גודל מעלתו"

ולכן תפקדינו לראות רק את החיובי בכל אחד וע"י אהבת חינם נזכה לגאולה השלמה אמן

ה.מנהגנו בארבעת התעניות לחנך הילדים שהגיעו לחינוך להתענות על פי שעות והכל לפי כוחם. (שמעתי מהגר"י מאמאן), וכן כתב בקצוש"ע טולידאנו (סימן ת"ק הלכה טז), וז"ל בתשעה באב והוא הדין בשאר תעניות יש לחנך הילדים והילדות לשעות דלאו סכנה, אבל לא לכל היום דבתענית דרבנן אין להחמיר משום סכנה. ולמרות שכתב מרן בהלכות אבלות אין מחנכים קטן באבלות, וראיתי בכף החיים סופר(סימן תקנ"ד אות כג),דאף דאין מחנכין קטן להתענות כל היום בתענית דרבנן משום חשש סכנה, מ"מ בחינוך שעות דל"ש סכנה מחנכין.

ו. בכל סעודה מפסקת קודם תענית היו מכינים מאכל מיוחד מביצים עם עדשים יחד, וכתב בשו"ת קרני ראם להרב אנקואה זצ"ל בתוכחה לבני עירו {סאלי}, שמי שנוהג לבשל בכל השנה ביצים ועדשים יחד, אז יהא מותר לו להכין גם בסעודה מפסקת, ובדרום מרוקו נהגו לאכול עדשים לבד, ומטבלים עם אפר זכר לחורבן המקדש.

 ו. ב. נשים בהריון חיבות בתענית,שהרי הריון אינו מחלה. כאשר יש לאשה צירים, מותר לה לשתות מפני סכנה לולד. ואם היא בחודש התשיעי בחצי האחרון, אין סכנה לולד שהרי יכולה ללדת, וכן אם האשה חשה דבר שאינו ככל יום כגון הקאה יותר מפעם אחת (איני מתכון בתחילה הצום שהדבר נגרם מאכילה מרובה), שיש סכנה התיבשות, צריכה להפסיק לצום.  שיש לה רעבון גדול או סחרחורות או כאבי ראש לא רגילים, שתנוח עשרים דקות ואם נמשך המצב מותר לה לאכול. היות שיש פרטים מרובים יש לעשות שאלת רב ולא להתיר בפזיזות.

ו. ג. אין ברכה בעבודה שנעשית בתשעה באב, ומ"מ אם יפטרו את האדם מעבודתו אם לא יבא לעבודה, יהא מותר, לעבוד. ואם יש לו דרך שלא לעבוד, שלא ילך.

ו.ד. יולדת עד שבוע ימים מהלידה, אסורה בלהתענות, ומשבעה עד שלושים יום מלידתה פטורה מלהתענות.

ולמי שמותר לאכול, אוכל כדרכו ואינו צריך לאכול פחות משיעור כיום הכיפורים, אבל לא יתענג במאכלים.

= אסור בשאילת שלום ואם האומר שלום אינו יודע או שאינ ו דתי יאמר לו שלום בשפה רפה.

= אסור ליטייל בתשעה באב שלא יבא לשחוק וקלות ראש.

ז. תשעה באב אסור ברחיצה {של תענוג, ולכן אם אדם התלכלך לדוגמא מהחלפת חיתול, בודאי שיהיה מותר לנקות את היד, כאבים של  תחורים, שאינו סובלים דיחוי, והרופא יועץ לשבת בברכת מים חמים לתחתית הגוף, מותר, גירודים כרונים בראש, ויש משחה או שמפו לראש בלבד, מותר}, וסיכה נעילת הסנדל {לחילים בפעילות וכוננות פשוט שמותר להם ללבוש נעלי עור}, וכדומה בודאי ותשמיש המטה.

ח. כתב בשו"ת מים חיים (ח"א סימן רכג), שאף הרגיל בכל ימי הקיץ ללבוש נעלי גומי, מותר לו לנעול אותם אף בט' באב. ולכן נעלי בית המכונות "קרוקס" מותרות,  וכל גזרת חז"ל דוקא בנעלי עור ואין לנו להוסיף גזירה מדעתנו. וט' אב שחל במוצ"ש אין ללבוש מנעלים עד אחר בין השמשות, משום שאין נוהגים אבלות בפרהסיה וכן מובא בשו"ת מעט מים (סימן מט).ולכן מאחרים זמן תפלת ערבית שיספיקו הציבור להחליף מנעלים. על כן יאמרו ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין האיש ובין האשה. ואמירת הקינות קודם תפלת ערבית.

ט. לפני תפלת ערבית של תשעה באב מסירים את הפרוכת מארון הקודש. וכן לא יושבים על כסא עד למחרת בחצות היום.

י.  אחר תפלת ערבית אין אומרים קדיש תתקבל אלא קורין איכה שתם תפלתי. שו"ת שמש ומגן (ח"ד אור"ח סימן ע' אות ג'), וכ"כ בספר נהגו העם (צומות ותעניות עמוד קי"ד אות כ').

י. ב, יש שנוהגים בביתם בליל תשעה באב להשאיר אור קטן (מנהג כפרי הדרום ועוד מקומות כדוגמת העיר פאס, וגם בארץ במושב יד רמב"ם ליוצאי פאס ערב תשעה באב כמעט שכל המושב חשוך, כל בית מדליקים מנורה קטנה, כאבל על חורבן בית תאפרתנו (מפי רבי יצחק סאסי).

יא.  כתב השו"ע (סימן תקנ"ד הלכה יח'), יש מי שאומר שלא יישן בליל תשעה באב עם אשתו במטה, ונכון הדבר משום לך לך אמרינן לנזירא. וכתב המשנה ברורה (שם אות לז'), וז"ל ועיין לקמן (סימן תרטו), דאסור ליגע באשתו כאלו היא נדה, ואפשר דהוא הדין בתשעה באב. וכן כתב הרב בן איש חי (פרשת דברים אות כג'), שנכון שלא להושיט דבר מידו לידה. והרה"ג רבי רפאל בירדוגו בספרו תורת אמת כתב (סימן תרטו),מכיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא כתבו שלא יגע בה, מוכח ודאי דלא ס"ל הכי. ולכן נראה שלא אסר מרן נגיעה ביוהכ"פ אלא נגיעה של חיבה או במקומות המכוסים דאתי לדבר אחר, וגם זה חומרא בעלמא, אבל נגיעה בעלמא אין איסור כלל. עכ"ל.

יב. כתב הרמ"א (סימן תקנ"ה ה"ב), ויש להצטער בעניין משכבו בליל תשעה באב, שאם רגיל בשני כרים לא ישכב כי אם באחד. ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם, זכר למה שנאמר ויקח מאבני המקום שראה החורבן, עכ"ל. וכן הביא זאת בקיצוש"ע טולידאנו. וכ"כ בספר "לב דוד" לר' דוד קדוש המגיד ממראכש (ח"ב הוספות למנהגי אבא) שכך היה מנהגו, וכך נהגו במראכש.

יג.נוהגים שלא מניחים תפילין בשחרית בבית הכנסת. כדעת מרן השו"ע (סימן תקנ"ה ס"א), וז"ל נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בלא ברכה, ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם, והוא מנהג נכון המיוסד ע"פ ראשונים ואינו חומרא או סברא בלבד, ולכן מי שנהג כך אסור לו לשנות ממנהגו, כך פסק מרן הגאון ר"ש משאש בספריו שמ"ש ומגן (ח"ב וח"ג מ"ד), וכתב רמ"א עטיה הי"ו בסידורו קינות אבותינו (עמ' 97 בהערה 10) וזה לשונו, וכך ראיתי נוהג, ופעמים מספר היה גוער במי שהיה מניח תפילין במנין שבו התפלל, עיי"ש. וכתב הרב משנה ברורה ( שם ס"ק ג), ובמנחה שאז הציתו אש במקדש ותם עוונך במה ששפך הקב"ה חמתו בעצים ואבנים (הגר"א), וי"א כדי להראות נחמה באבלנו בו ביום וכל זה הוא לכו"ע רק לעניין תפילין משום דהא מילתא דתליא במנהגא בעלמא אבל כל החמשה עינויים אין מבטלין כל היום. וכתב בקיצוש"ע טולידאנו(סימן תקג ה"א), שראוי שיניח ציצית ותפילין ולברך עליהם, וקורא ק"ש ואחר כך מסירם והולך לבית הכנסת להתפלל בציבור, וכן ראוי לנהג, אלא יהא בצנעה. ובשו"ת יפה שעה לר' מכלוף אביחצירא זצ"ל ( חלק יו"ד ע"ד), כתב שכן הוא מנהגנו ומנהג אבותינו ז"ל, בבקר להניח תפילין בבית וקריאת ק"ש. וכתב בספר נתיבי עם לר' עמרם אבורביע זצ"ל(סימן תקנ"ה),וז"ל עכשיו הולך ומתפשט המנהג ברוב בתי הכנסת של הספרדים להניח תפילין שחרית. יוצא שמנהג ירושלים הקדום שלא להניח תפילין. וכ"כ גם הרב פקודת אלעזר. וכתב בבן איש חי (ש"א פרשת דברים אות כה),וז"ל ביום תשעה באב יניח ציצית ותפילין בבקר בביתו, ויקרא קריאת שמע בלבד ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור, ואותם שנוהגים לעשות זאת עד זמן מנחה לאו שפיר עבדי וכו'. וכן מנהג יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (מנהגי תש"ב עמוד קה אות יב), בשחרית של תשעה באב להתפלל ללא ציצית וללא תפילין, ועושים זאת  בתפלת מנחה. וכן מנהג יהודי אלג'יר כמובא בספר זה השולחן (דיני תש"ב סעיף ח).

וכן שמעתי מהגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שלט"א זקן רבני מרוקו, שאינו מניח תפילין בבוקר בביתו אלא בתפלת מנחה.

יד.במקום אמירת שירת הים, מנהגנו לומר שירת האזינו. ומנהג זה מובא בראשונים,  וכתב במחזור ויטרי (רס"ה עמוד רכו'), הביא תשובת ק"ק רומא, שמנהגנו לומר שירת הים, וכן מנהג כל קהילות ספרד, זולת תשעה באב בלבד שאין אומרים אותה משום אבלו של יום. וכן בבית האבל אין אומרים אותה כל שבעת הימים,  ומנהג אבותינו תורה הוא. וכתב האשכול (ח"ב עמ' יז), בשחרית תשעה באב אומר פסוקי דזמרה מפני שהם חובה, וממעטים בשירה מפני שאסור בדברי תורה. וכתב הבית יוסף (סימן תקנ"ט), ד"ה בשחרית. והטעם משום דאי לומר שירה לעת כזאת, והעולם נוהגים לומר במקומה שירת האזינו. וכתב הבן איש חי (פרשת דברים אות כו),מנהג הצבור בבגדאד בט' באב לומר האזינו במקום שירת הים.

טו. אין הכהנים נושאים כפיהם, לא בשחרית ולא במנחה. וכתב בשיבולי הלקט (סימן רס"ח), לפי שנאמר ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. וכתב טעם נוסף בספר שיורי כנסת הגדולה (הגה"ט אות יא'), כמו כהן אבל שאינו נושא כפיו, מפני שצריך להיות בשמחה. והדגול מרבבה כתב טעם אחר מפני שבתשעה באב אסור בשאלת שלום, וכאן נאמר בברכת כהנים וישם לך שלום.

טז.אחר תפלת שחרית, אין אומרים קדיש תתקבל, שירמיהו הנביא אמר גם כי אזעק ואשווע סתם תפילתי, שו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סימן ע אות ג),וכ"כ בספר נהגו העם (צומות ותעניות עמוד קיד' אות כ').

יז. אחר אמירת הקינות בתפלת שחרית מוצאים ספר תורה ואין מגביהים כמובא בספר נוהג בחכמה (עמוד קמה).

יח. אחר תפלת שחרית אומרים את מגילת איכה, ולומדים מדרשים ומאמרי חז"ל המדברים על החורבן עד חצות היום.

יט.שאלו במסכת תענית (דף טז), למה יוצאין לבית הקברות ר"ל בעצירת הגשמים, כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו. וכתבו התוספות מכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות בתשעה באב שהרי ט"ב הוי תענית ציבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים.ולכן מנהגינו אחר חצות היום לילך ל"בית החיים" לבקש מהצדיקים לפעול להחשת הגאולה, כמובא ברמ"א (סימן תקנט ה"י), וז"ל והולכים על הקברות מיד שהולכים מבית הכנסת (ב"י ע"פ התוספתא פ"ב דתעניות טז.ד"ה יוצאין). ובספר 'נתיבות המערב' מוזכר טעם המנהג. כדי לבקש רחמים, ולשבור ליבו של האדם.

כ.  נהגו הנשים בחצות היום לכבד את הבית בניקיון והכנת מאכלים מתוך אמונה בביאת הגואל. וכן כתב המהרח"ו שער הכונות (עמוד פט ע"ג),שנראה לו שמע טעם אחר מהרב זצ"ל  כי במנחה ט"ב נולד המשיח  הנקרא מנחם, וכתב החיד"א בברכי יוסף (סימן תקנט אות ז),ומצאתי כתוב שמטעם זה לא מיחו החכמים על בנות ישראל שאחר חצות מתעסקות בכל כוחם לכבד הבית ולתקן המיטות וכיוצ"ב, וזה מנהג קדום בערי איטליה לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה, אדרבה חיזקו ידיהם לקבוע הגאולה ולא יתיאשו ח"ו. והוסיף הרב רפאל ברוך טולדאנו בקיצוש"ע (סי' תק"ו הלכה יז'),וגם אצלנו במארוקו נוהגות הנשים כן מזמן קדמון.  וכתב הכלבו (סימן ס"ב), מנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום תשעה באב, והזקנים הראשונים ז"ל הנהיגו זה, ולטובה נתכוונו, ועשו סמך לדבר על מה שאמרו באגדה כי המשיח נולד ביום תשעה באב. וכמו שעשינו זכר לחורבן ולאבלות כך צריך לעשות זכר לגואל ולמנחם כדי שלא יתייאשו מן הגאולה וזה האות לא הוצרך רק לנשים וכיוצא בהן שהן חלושי כח אבל אנו כולנו מאמינים ובטוחים בנחמות הכתובות ושניות ומשולשות בספרי הנביאים. יוצא מדברי הרב ששרי למי שצריך זאת ולכן הנשים שנוהגות ומרגישות צורך לנהוג כך הנח להם שבכך מתחזקת אצלם האמונה כנזכר, כמובא בספר זה השולחן (עמוד קנד), שכן מנהג נשות אלג'יר.

כא.   לעת מנחה מחזירין את הפרוכת ויושבים על הכיסאות כדרכן.

כב.   בתפלת המנחה הניחו תפילין, וכתב בבית יוסף (או"ח סימן מ"ו אות ג'),בעניין דחייב אדם מאה ברכות. שאם הוא מתענה חסרו ח' מסעודה אחת שאינו סועד ונמצא שאינו מברך אלא צ"ח ויש לו להשלימן כשיניח ציצית תפילין בתפלת המנחה ויברך עליהם. ושמעתי מהרב משה דידי ששאל את הרה"צ שמעון חיררי  מה הדין בהנחת תפילין במנחה? והשיב לו בג'רבא רק הרבנים נהגו בהנחת תפילין. וכן באלג'יר נהגו להניח תלמידי חכמים כמובא ספר זה השולחן (סימן ע"א ה"ב).וכך נהגו בתימן כמובא פסקי המהרי"ץ (הלכות תפילין סעיף יב). וכן יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (ד' תעניות אות יב), שנהגו בכמה מקומות במנחה של תעניות להתעטף בציצית ולהניח תפילין נוסף על שחרית.

כג.בתפלת מנחה מפטירין שובה ישראל. וכתב הכנסת הגדולה (סי' תקע"ה), והטעם לכך לפי שבית המקדש חרב בעונותינו הרבים, לפיכך מזהירים שובה ישראל עד ה' אלהיך, ועל ידי התשובה יבנה בית המקדש במהרה בימנו. (הפטרה בתעניות ראה תעניות).מובא המנהג במסכת סופרים(פרק י"ז ה"ז), וז"ל, ובתעניות של תשעה באב ושבע אחרונים של עצירת גשמים, ברכות וקללות, אבל תעניות אחרות ויחל משה, ומפטירים דרשו ה', ויש אומרים שאין מפטירים, ונהגו בו העם להפטיר, עכ"ל.

כד.  מנהגנו לומר נחם ה' בתפלת מנחה כפסק הרמ"א (או"ח סימן תקנ"ז סעיף א'), והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של ת"ב, לפי שאז הצית במקדש אש , ולכן מתפללים אז על הנחמה.

כה.מנהגנו שהכהנים נושאים את כפיהם בתפלת מנחה דוקא ולא בשחרית, וכתב בשיורי כנסת הגדולה (הגה"ט אות יא), הטעם דהוי כענין כהן אבל שאינו נושא כפיו, מפני שצריך להיות בשמחה. והדגול מרבבה כתב הטעם מפני שבתשעה באב אסור בשאלת שלום וכאן בברכת כהנים "וישם לך שלום".

כו. אחר תשעה באב ועד ראש השנה היו למדים בספר דניאל, מתוך הספר ארבעה גביעים, בו מוזכר עניין הגאולה ונחמת עם ישראל.

 כז. מנהגו של הרה"צ ר' כליפא אלמליח זצ"ל רב דאולדמנצור היה ללכת דרך ארוכה כשרגליו יחפות, וכך היה מנהגו שלא ללבוש מנעלים כלל בתשעה באב וביום הכיפורים. (ע"פ הזוהר פרשת תצוה עמוד קפה). וכתב הב"ח (סימן תקנ"ד), שמכיון שהסמ"ג בהלכות יוה"כ ס"ל להחמיר לכתחילה באנפילאות של בגד, וגם יש גאונים שסוברים דכל מידי דמגין, מנעל מקרי, ואסור לצאת בו בט' באב וביוה"כ, הילכך יש להחמיר ללכת יחף לגמרי וכן ראיתי לרוב רבותינו שנהגו כן אף בט' באב. ומיהו אין לגעור באותם שנהגו להקל לצאת במנעל של בגד.
בערב היה מנהגו של הרה"צ רבי כליפה אלמליח זצ"ל לעבור בין הקהל ובידו צלחת אפר שהיה מפזר על ראש כל אחד, וכן המנהג.
ביום תשעה באב לא פסקה עינו של הרה"צ רבי כליפא אלמליח זצ"ל מלדמוע על חורבן הבית, במשך כל היום היה יושב בבית הכנסת ומקונן על חורבן הבית. (בניו, נכדיו, וניניו).

 אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך◆ פרשת ואתחנן ◆ לאור חכמי מרוקו ◆מס' 13

 

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר(ג, כג).

מהפסוק נלמד ארבעה תנאים  הצריכים לקבלת התפילה.

כתב רבנו חיים בן עטר זצוק"ל מהעיר סאלי יע"א ממרוקו.

א. שיתפלל כעני הדופק על הפתח כדכתיב(משלי יח, כג),'תחנונים ידבר רש'. ב. שיבקש ממקור הרחמים.  ג. זמן התפלה, ככתוב (תהלים סט, יד), ואני תפלתי לך ה' עת רצון.  ד. שתיהיהתפלתו בלשון ברורה.

והנה מה שנתכוין משה רבנו ע"ה. "ואתחנן" לשון תחנונים – תנאי א'. "בעת ההיא" בעת רצון, כפי שמשה רבע"ה ידע שהוא עת רצון – תנאי ב'.  "לאמר" פירוש אמריו כמצטרף שלא יסבלו דבריו בלתי הגון – תנאי ד'.

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון(ג, כה).

כתב הגאון רבי משה אביטן זצ"ל בספרו דרש משה כת"י.

יש להקשות על אמירת משה רבנו ע"ה, מאחר ששמע כי הקב"ה נשבע להם שלא יכנסו לארץ, כמו שכתוב(במדבר כ, יב),לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, למה התפלל, הרי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם? ועוד כיוון שרצה להתפלל יתפלל משנגזרה הגיזרה, ולמה המתין עד שנת ארבעים? אלא יובן כי משה רבינו ע"הכשנשבע לו הקב"ה בסלע שלא יכנס לארץ, ידע בעצמו שלא על הכאת הסלע לא יכנס לארץ. כי בסלע לא היה לו שום עון, כי הוא סבר שצריכה הכאה כמו הראשונה, והקב"ה אמר לו קח את המטה, והוא סבר להכות בו את הסלע. ואפילו שלא צוה לו הקב"ה להכות והוא הכה, זה היה שוגג, והקב"ה אינו דן שוגג כמזיד.

ובודאי היה טעם אחר, וזה הדבר היה לו גרמא, וכששמע הקב"ה נשבע, אמר משה אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. וכיון שנתרצה הקב"ה אמר לפניו, רבנו של עולם מה הסיבה לי שלא ליכנס לארץ. אמר לו שהגיעה ממשלת יהושע בן נון,ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא(יומא לח.),כיון ששמע טעם הדבר התפלל ואמר, רבנו של עולם אני אהיה לו לתלמידוהוא יהיה לי לרב. אמר לו הקב"ה "רב לך", כלומר ביזוי גדול הוא לך, כי יהיה הוא רב לך.

עלה לראש הגבעה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעניך כי לא תעבור את הירדן הזה(ג, כז).

כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל בספרו לך דוד.

כונת הכתוב, שיעלה לראש הפסגה ומשם יראה "כי לא תעבור", כי לא יוכל לעבור את הירדן הזה. וצריך לדעת, כיצד מהראיה יחוייב ממנה שלא יעבור את הירדן? ונראה לפרש ע"פ מאמר רבותינו ז"ל (ילקוט ראובני קנח בשם הרב מגלה עמוקות), אחד מן הטעמים שלא נכנס מרע"ה לארץ משום תקנת ישראל, כדי שלא יבנה את בית המקדש, ואז בר מינן ישפוך את חמתו על שונאיהן של ישראל. ועל כן לא נכנס, שאז שפך חמתו על העצים ועל האבנים, וישראל עושה חיל הלכו בגולה ונתפזרו בכל ארבע רוחות העולם, ואז יש להם תקנה ויש להם תקומה, ישובו יושבי בצלו אל מקומם הראשון. וז"ש "עלה ראש הפסגה ושא עיניך", וראה בעין שכלך וברוח אשר עליך לישראל, אשר המה פזורים בכל ד' פאות "ימה וצפונה ותימנה ומזרחה" לארבע רוחות העולם מפני מעלליהם, ומשם תראה כי אינך יכול לעבור את הירדן הזה.

"ואתכם לקח ה"

וכתב הגאון החסיד רבי יצחק אברז'ל זצ"ל ממרביצי התורה בעיר התהילה מרכאש(בקרוב בס"ד נדפיס את ספרו על התורה והדרושים).למה לקח לצדיקים ב"מ בשביל ויוצא אתכם מכור הברזל שהיא עולם הזה על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ועוד להיות לו לעולם הבא על דרך יצאו צדיקים לקבל שכרן ועוד לעם לכפר על הדור ועוד נחלה נוטריקון נדה חלה הדלקה ושמא תאמר מנין שמיתת צדיקים מכפרת לזה אמר כיום הזה שהוא יום הכפורים מה יום הכפורים מכפר וכו' או יאמר קשה מיתת צדיקים כיום הזה יום תשעה באב שנחרבה בית קדשנו ותפארתנו:

ונשב בגיא מול בית פעור(ג, כט).

כתב הצדיק רבי שמואל אבן דנאן זצ"ל מחכמי פאס בספרו לשד השמן.

הנה ידוע מאמר רז"ל (סוטה ד:), כי מי שיש בו מדת הגאוה, בכל המדות רעות הנמשכין ממנה, הוא שקול כעובד עבודה זרה וככופר בעיקר ר"ל, {בגאוה כתיב (משלי טז, ה), תועבת ה' כל גבה לב, ובע"ז נאמר (דברים ז, כו), ולא תביא תועבה אל ביתך}, תיבת "בגיא" ר"ת ב'ית ג'אים י'סח א'דני. וזה הכוונה, למה בית גאים יסח ה', מפני שהוא מול בית פעור, דהיינו שקול כבית פעור שהוא עבודה זרה, שאמרה תורה (שמות לד, יג), כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם תשברון ואת אשריו תכרותון, לא כן בעונים נאמר (משלי יב, ז), ובית צדיקים יעמוד.

בברכת שבת שלום הרב אברהם אסולין לתגובות a0527145147@gmail.com

מעשה רב

מעשה רב:

אהבת ארץ ישראל

 

א.    כתב בספר מלאכת הקודש לכמוהר"ר משה טולידאנו זצ"ל  הביא דברי חז"ל (בכתובות קי ע"ב), כל הדר בארץ ישראל דומה שיש לו אלוה. וכתב הרב וז"ל מי שאינו עולה מחוצה  לארץ לדור בארץ ישראל כאלו לא קיבל עליו עול מלכות שמים אם יש ספק בידו לעלות ואינו עולה, ואין תרופה למכתו. ואל אלהים הוא יודע שאלו היה ספק בידי לעלות אפילו לבדי, הייתי הולך יום לילה לא אשקוט ולא אנוח עד המנוחה והנחלה, השלם יה את מאויי בע"ה.

 

ב.     כתב הגאון רבי יוסף בן נאים זלה"ה בהקדמה לספרו מלכי רבנן, וז"ל ומעולם לא היינו אזרחים בארצות המערב ואף בהיותנו בארץ לא לנו ונדחים מהסתופף בנחלת ה' וגלינו מעל שולחן אבינו, עוד אהבתו מתרפק עלינו ומציץ מן החרכים בכל עת ובכל שעה להשיב שבותינו לקבץ נדחינו, ותמיד אנחנו לישועתו מקוים ומייחלים לשוב לשבת לארצנו ונחלת אבותינו ארץ הקדושה, ואין אנחנו בארצות העמים כי אם גרים ולא תושבים.

 

ג.      הרה"צ רבי פנחס הכהן זלה"ה היה מצדיק העיר מרכאש, כל יהודי שהיה עולה לארץ ישראל היה בא להיפרד מהרב ולהתברך, הרב רושם את שמו ברשימה ואת הזמן שהוא יוצא מביתו, ובאותה שעה מופיע הרב בהדרו ללוות אותם מעט בדרכנו לארץ ישראל, אחד מהם היה תלמידו רבי חנינה דרעי זלה"ה שלימים היה רב העיר יפו, שהיה משתתף בשיעורי הרב ונחשב לאחד משמשיו הקרובים. התלבט אם להודיע לרב בפרט שאתם ימים לא קלים היו, לבסוף נגשתי לרב בחול המועד סוכות בשנת תש"ח, הרב עודד אותי וכדרכו רשם שזמן יציאתי ממרוקו ליל הושענא רבה בשעת חצות, הרב הזכיר לי לקחת ספר מקראי מועד ללימוד במשך הלילה, והנה בעת חצות לילה הרב ממתין לי ליד תחנת אוטובוס, כולם מנשקים ידי הרב ומתברכים, הגעתי לרב ונשקתי ידו, ברך אותי ואמר: לא רק אנחנו בגלות אלא גם השכינה אתנו בגלות, ואז הרב לימד אותו כוונה מיוחדת בתפלה וכו' ושתגיע לארץ ישראל בתפלה הראשונה תאמר רבנו של עולם הקים שכינתה מעפרה (חדר מכמנים עמ' 29).

בברכת שבת שלום הרב אברהם אסולין לתגובות a0527145147@gmail.com

 

אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

משמעות היומית מט"ו באב – חג האהבה ???

קטגוריה: אקטואליה
נוצר ב רביעי, 24 יולי 2013 01:56
כניסות: 149
 

חג האהבה…???

"לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים"(תענית ל ע"ב).

איתא בגמרא – מובן שיום הכיפורים הוא יום שמחה מפני שיש בו סליחה ומחילה, אלא ט"ו באב מאי השמחה? – אמר רב"ח א"ר יוחנן: בט"ו באב פסקו למות מתי המדבר, שכל הארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היו עושין קבריהם ושוכבים בתוכם (מפני חטא המרגלים שדיברו סרה על הארץ, נגזר על כל יוצאי מצרים למות במדבר ולא להכנס לארץ) ולמחר הכרוז יוצא וקורא הבדלו החיים מן המתים. ואותה שנה שכלתה הגזרה (בסוף ארבעים שנה) קמו מקבריהם כולם, והיו סבורים שמא טעו בחשבון החודש – עד שראו את הלבנה במלואה (ליל ט"ו באב) ואז ידעו שכלתה הגזרה, ולכן קבעו אותו הדור את אותו היום כיום טוב. 

ונשאלת השאלה הרי הקב"ה נשבע (במדבר יד, כח –ל), "חי אני נאום ה'…. במדבר הזה יפלו פגרכם… אם תבאו אל

הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון"  

ומדי שנה בכל תשעה באב מתו חמשה עשר אלף לפי חשבון של ששים ריבוא של יוצאי מצרים לארבעים שנה. אם כן נמצא שבשנה האחרונה – כשכלתה הגזרה ולא מתו אחרוני יוצאי מצרים, נשארו עדין חמשה עשר אלף שזכו להיכנס לארץ, וקשה שהרי הקב"ה נשבע "חי אני" שהגזרה תהיה לכל יוצאי מצרים מלבד יהושע בן נון וכלב, אם כן רואים שלא מתו כולם אלא נכנסו לארץ מלבדם עוד חמשה עשר אלף? 

 מכאן למדים גודל מעלת התשובה – שהרי החמשה עשר הם האחרונים מיוצאי מצרים יודעים ברורות שדינם למיתה זהו גמר ארבעים שנה (כל שנה אמרו אולי אחרים ימתו) נסו לדמיין מה עובר עליהם באותו לילה בתוך הקבר… הם מתהפכים מצד לצד… מי עיניו לא זולגות דמעה ללא הפוגה – איזו תשובה עילאית. 

ומכאן למדים אנו כוחה של תשובה שהפך את ט"ו באב ליום טוב ושמחה ממש כיום הכיפורים. 

אמר רבי יהודה אמר שמואל "יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה" 

כשהייתי באירופה, ראיתי תופעה מעניינת  – ספרדים ואשכנזים נישאים זה לזה והדבר טבעי עבורם…גם בארץ במגזר הדתי לאומי, מאד מצויה תופעה ברוכה זו, בלי ספק כאשר ניגשים למצוא את החלק השני, בודקים כלשון בגמרא באחי האם במידות טובות ולא בצבע דם הזורם בעורקים? 

הגמרא מספרת – בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים… 

 יפיפיות שבהם מה היו אומרות?  תנו עיניכם ליופי – שאין האשה אלא ליופי. 

מיוחסות שבהם מה היו אומרות?  תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים. 

מכוערות שבהם מה היו אומרות?  קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרנו בזהובים (ופרש"י תכשיטין או מלבושים נאים).

רווקים ורווקות  –  די לכם בחלומות שיבוא הנסיך על הסוס או כלילת השלמות…ונפגש בהי שם מקום? כלשון הגמרא – לרדת מדרגה בשביל להינשא  –  צריך לרדת מדרגה, אולם  אין צורך "להתאבד" בשביל להינשא בכל מחיר! –  אבל לפי הדרשות שאני שומע מכל מיני רווקים הם צריכים מספר נשים: ליופי, לכסף,  ממשפחות מיוחסות…. והרשימה לא נגמרת… חברים –  מה קורה איתכם?! –  האשה תאמר לך גם מילים כמו – לא, אל וכו',  וכן להיפך – אתה לא מחפש להתחתן עם אישה חסרת חוט שדרה שעל כל דבר תסכים איתך…. וכן ראינו, שאפילו רופאים – לפני החלטות – יושבים מספר אנשים לשמוע גם דעות מנוגדות… 

אני שומע רבות, מרווקים לאחר שנפגשו שאומרים " זה לא זה,  אני רוצה להרגיש פרפרים בבטן…" – הייתכן שכך נדרש? – ובכן, ממש לא. והרי  הדבר נלמד בתורה מיצחק אבינו שנאמר בו – ויבא יצחק את רבקה, ואז נאמר ויאהבה… כלומר אין אהבה ממבט ראשון, לא מתחתנים עם תמונה אלא אם אדם…פעמים רבות נשים אחרי לידה משתנות, והדבר מביא לידי גירושין ?, אבל בהחלט אין מציאות לקחת אשה שיש לך דיחוי, אלא האהבה נבנית מתוך נתינה וויתור. 

וצריך לזכור מה עושה הקב"ה מששת ימי מעשה בראשית – משדך שידוכים בן פלוני לפלונית, וצריך לעשות השתדלות הן בתפלה ועוד, אבל לזכור שהשידוך מגיע מבורא עולם – אין טעויות של השדכנית או של הדודה, אלא הכל ממנו…  

שמעתם על הבטחת הרמ"א 

כתב הרמ"א (אב"ה סימן א יב), הנושא אשה לשם ממון יהיו לו בנים שאינם הגונים לבנים, וכתב עוד שמי שהבטיחו לו ממון ולא קיימו את הבטחתם לא יבטל את השידוך ולא יתקוטט עימהם, ובעבור זה זוכה שיצליח בזווגו. 

באם המצב יתקדם ויתפוס תאוצה, אזי שבכך נקרב את הגאולה, שהרי ששני עדות נשיאם אלו לאלו, כל צד מכיר את המטלות האחרת מכירים שירים, אורחות חיים, והיא האחדות האמתית.

חברים, לשם מה באנו לארץ? –  להישאר בגלות?!,  נכון עדות ומסורות הן דבר יפה וחשוב, אולם עד מתי? – ממילא כל אשה תילך אחר בעלה, ולא צריך לאחוז בתורת הגזע… 

ואדרבה ביום ט"ו הוא כיום הכיפורים מצד התשובה, ודבקות באחד היא אחדות ישראל (אחד בגימטריא = אהבה) ואחדות בא מתוך אהבה שמתחתנים זה בזה, ובמהרה נזכה לגאולה השלמה מתוך אחדות אמן. 

הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

חופש הגדול בפתח, והרבה מתכננים לאן לנפוש, והיכן לטייל?
כמידי שנה, אני נשאל על שאלות רבות, והפעם נעלה מעט מן השאלות שמתעוררים אליהם?

חשוב שההורים יקחו חלק בטיולים עם הילדים, ולא ישלחו אותם לבד מצד סכנה רוחנית וגשמית. ובכך יוספו אהבה ואחוה ויהיו למשפחה מגובשת.
נתן הפעם את הצד ההלכתי שבדבר
א. ראשית טיולי חוצה לארץ, צריך היתר מרב, שאכן נסיעה זו מותרת.
ב. כשם שאדם טרם הנסיעה אדם מצטיד עם ציוד, כך על האדם לברר, האם יש בית כנסת, במקום הצימר, והאם הוא פתוח (במושבה יבניאל יש עשרות צימרים ויש שם שטבילך מנין אחר מנין בכל שעות היום וכן סופר עם מצריכים למהדרין, מקוה טהרה..).
ג. לברר שיש מזוזה במקום.
ד. הגקוזי ברוב הפעמים נמצא בחדר שינה ואף בסלון, יש לו דין מרחץ ואסור לברך ולהתפלל באותו מקום.
ה. המיקרוגל ברוב הפעמים אסור בשימוש מחמת שאין או יודעים מי השתמש בו, וכל שכן אם יש בו שאריות אוכל. כמובן שאפשר לנקות, ואחריו למלאות כוס עם חומר ניקוי, למספר דקות, וליתר בטחון ניתן לעטוף את המאכל בשקית נילון סגורה.
ו. כלים שנועדו לשימוש הנופשים ברוב הפעמים כלים אלו לא הוטבלו, בכלי ברזל וכדומה, כלי זכוכית, אפשר להתיר, היות שצימר דינו כמקום שנועד למסחר. (ולכ"ע פטרון, כלים חד פעמי), וכן לנופשים בשבת לדאוג לפלטה לשבת.
ז. יש בהרבה צימרים טלויזיה ועוד מרעין בישין, פעם ביקרתי חברים, הילדים היו בחדר נפרד, ובמקום היו סרטים ועיתונים זולה ופרוצה…
ח. יש צימרים משותפים שבחצר יש ברכה, לכן יש לברר היטיב היכן נופשים, ויש מקומות רבים שיש צימר מקורה.
ט. לקחת ספרי לימוד רק בנופש ממשיכים להקפיד על לימוד תורה, ורמזו הדרשנים אב ראשי תבות אלול בא….
י. לברר אם יש עירוב בשבת.

בברכה הרב אברהם אסולין

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
אוקטובר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר