משה עמאר-פולמוס הנפיחה בפאס במאה הט״ז-ותוצאותיו בקרב הקהילות היהודיות כצפון אפריקה

בתלמוד נאמר: ״ריאה הסמוכה לדופן״, נשאלת השאלה: האם ״לדופן״ דווקא, אבל לאיבר אחר אין הדין כך, או לאו דווקא? גם בזה נחלקו הראשונים, יש הסוברים שדין זה נאמר רק לגבי הדופן, שהוא מטבעו אינו רך. נוסף על כך הוא חשוף למכות שהבהמה סופגת בחייה, ולכן כשנסרכו אליו הריאות, יש לתלות בו את מקור הסירכה, שמעוצמת הכאב הוא ספג אליו את הריאה. אבל ריאה שנסרכה לשאר האיברים, שהם רכים, כגון: לב, טרפש או חזה, אין סבירות לומר שהסירכה יצאה מהם ולא מהריאות, ומחמת הספק, יש להחמיר גם אם יש בהם מכה. מה גם שסביר יותר להניח שהסירכה באה מהריאות, מאחר שהריאה שואבת כל מיני משקים. לעומתם סוברים חכמים אחרים שדופן הנזכר – לאו דווקא, והוא הדין לכל שאר האיברים, כי מה שהקלו בדופן, היינו, משום שקיים ספק למקור היווצרות הסירנה – מהריאות או מגורם חיצוני, כגון הדופן. ולכן הוא הדין אם נסרכה הריאה לשאר איברים, אם יש בהם מכה תולים בהם את מקור הסירכה. ואם הריאה עולה בנפיחה זו הוכחה שהסירכה מקורה בגורם חיצוני, שכן אין סירכה בלא נקב. לפי שיטה זו, יש מקום להכשיר בבדיקה כל סירכה שאין שני ראשיה יוצאים מהריאות. אבל במקום ששני ראשי הסירכה יוצאים מהריאות, כשתי אונות הסרוכות זו בזו ״שלא כסדרן״, דהיינו מהראשונה לשלישית, הרי זו טרפה ואין מועילה בדיקה. הסיבה לכך – ״דאי האי אינקיב טריפה ואי האי אינקיב טרפה״.⁴⁰ כלומר, שני צדי הסירכה הן בריאות, וכל צד שאנו נקבע כמקור להיווצרות הסירנה, הרי עשה חור בריאות, שכן אין סירבה ללא נקב ונטרפה הבהמה מחמתו.

שיטה זו פתחה פתח להיתר הסירכות על ידי נפיחת הריאה. על יסוד שיטה זו קיימת שיטה נוספת והיא שיטת רבנו תם, המתירה כל סירכה, גם כאשר שני ראשיה יוצאים מהריאה, זאת על ידי הסרת הסירכה ובדיקת הריאה על ידי נפיחה, בנימוק שסירכה המוסרת על ידי מיעוך אינה אלא ריר בעלמא ולא סירכה.

ידוע לנו כי ״היתר הנפיחה״ הונהג בספרד באזור קסטיליה לכל הפחות סמוך לגירוש, בעקבות הגזרות וההגבלות הכלכליות שהוטלו אז על היהודים. ידיעות אלה מקוטעות ואינן ברורות דיין. ידיעות משלימות ומפורטות בסוגיה זו מצאנו בחיבור עץ חיים.

ר׳ חיים גאגין וחיבורו עץ חיים

ר׳ חיים גאגין מהעיר פאס הוא היחיד הידוע לנו ממשפחת גאגין שבמרוקו. גם עליו אין בידינו פרטים רבים לבד מאלה שהוא מוסר לנו על עצמו בחיבורו עץ חיים, אשר הסתום בהם מרובה. נראה כי נולד בעיר פאס בשנת הר״ך(1460). בצעירותו היגר מפאס למדינת קסטיליה שבספרד. המניע להגירתו אינו ברור: ההיה זה לימוד התורה או בריחה מהצרות שהיו בזמנו במרוקו. אין ידועים עליו פרטים מתקופת שהותו בספרד, לבד מאשר למד שם בישיבתו של רבי יוסף עוזיאל. בגירוש ספרד חזר ר׳ חיים עם המגורשים אשר באו למרוקו. הוא הגיע לפאס בערב יום הכיפורים שנת רנ״ג(1492). בצעירותו חלה במחלת הנזילה וסמוך לגירוש לקה בעיניו, דבר שהביא עם הזמן לעיוורונו. בפאס התמנה כרב התושבים. אמנם אין ידועה שנת מינויו, אך הוא כיהן במשרה זו בשנים רפ״ו־רצ״ה – שנות ״פולמוס הנפיחה״. הוא העמיד תלמידים אשר עמדו לימינו בפולמוס זה, המתואר על ידו בחיבורו הנזכר. מחיבורו משתקפת גדולתו בתורה, יראתו את החטא, קנאותו הלוהטת, אמונתו התמימה והטהורה ללא דרישה וחקירה. אמנם מסגנון לשונו ומהספרים שהוא מצטט, נראה כי הייתה לו ידיעה מעמיקה בתחומי ההגות, כמו רוב חכמי ספרד בימיו. על בני משפחתו של ר׳ חיים לא נודע לנו מאומה, לבד מאמירתו בחודש אדר הרצ״ה(1535): ״ובני בעונותי אינם איתי״.

הערת המחבר: שם, פרק יב, ליד ציון הערה 8. ייתכן שבניו עזבו את פאס עם המגורשים אשר המשיכו בנדודיהם למזרח לאחר שהייה בפאס. בתקופה זו נמצאו בשאלוניקי כמה מבני משפחת גאגין, ביניהם רופאים וראשי קהל.

ייתכן שאלה היו צאצאיו. השערה זו מוצאת לה תימוכין במסורת הקיימת על משפחת גאגין הירושלמית, שמוצאה מן המזרח. משפחה זו מתייחסת לד חיים גאגין, כמו שכתוב בהקדמת הראש״ל הרב אברהם אשכנזי לחיבורו של ר׳ שמ״ח גאגין, ישמח לב, ירושלים תרל״ח: ״חוטר מגזע המשפחה הרוממה המיוחסת מגירוש קאסטיליא(כאשר יראה בפרי תואר סי׳ טל)״. אמנם, לכאורה ניתן לומר שלא הייתה קיימת מסורת ברורה בעניין זה בידי המשפחה, ור״א אשכנזי כתב כן רק על סמך הזהות בשם המשפחה בינם לבין ר״ח גאגין הנזכר ב׳פרי תואר׳(ראה להלן ליד ציון הערה 72). מה גם שלא מצאתי לרבני המשפחה שכתבו זאת בהקדמותיהם, להוציא את ר׳ ש״ט גאגין, אשר כתב בהקדמתו לחיבורו כתר שם טוב, לונדון תשט״ז, א, עמ^׳

כדי להנציח את ״פולמוס הנפיחה״ הובאו בחיבורו דעות שני הצדדים כלשונן, והם דנו בהרחבה בסוגיית ריאה הסמוכה לדופן (חולין מה, א) ובדברי הראשונים בפירוש הסוגיה והמסקנה המעשית מדבריהם. בחיבור השתמרו ציטוטים מספרים שלא הגיעו לידינו, וקצתם לא ידוע לנו עליהם ממקורות אחרים. זה המקור הראשון הידוע לנו שבו נדונה סוגיה זו בהיקף גדול ובעיון מעמיק בהבנת דברי הראשונים.

כמו כן השתמרו בעץ חיים פרטים רבים על תולדות היהודים בספרד בדורות הסמוכים לגירוש, על הגירוש ועל קליטת המגורשים במרוקו. לבד מערכו ההלכתי מהווה אפוא הספר תעודה היסטורית חשובה. החיבור נערך ונחתם בידי ר׳ חיים גאגין. נראה כי חיבר חיבורים נוספים שלא הגיעו לידינו.

משה עמאר-פולמוס הנפיחה בפאס במאה הט״ז-ותוצאותיו בקרב הקהילות היהודיות כצפון אפריקה

עמוד 285