מורשת יהדות מרוקו

340 – זזואג' פ־דלאם, טלאק פנהאר.

המתחתן בחושך, מתגרש לאור היום.

אין בוחרים בד או אשת-תום אלא לאור לעומת זה)

החשיכה היא ממלבת השגיאות. (פתגם צרפתי)

עבודת לילה ־ צחוק ביום. (באוסף זה, מדור ״עבודה ומלאכה״)

341 עכּאזו פל־כ׳ימא, ולא מראתו יתימא.

מקלו באוהל, ולא אשתו יתומה (ממנו).

342 ראג׳ל מא חב יטלקני/והמּומא פרקני.

בעלי אינו רוצה לגרש אותי. אך צרותיו לא עוזבות אותי.

מטוב אדוני לא טוב לי, ומרעתו רע לי. (מדרש איכה, פ,ח

343 המ והמ, פ־דאר בויא, ולא.

צרה וצרה, מוטב בבית אבי.

משתי צרות בחר בפחות גרועה ( תומאס קמפיס )

344 ראג׳ל הג׳אל-כּידאר בלא לג׳אם

גבר אלמן בסוס ללא רסן.

באין גדר יבוער כרם, ובאין אשה, נע ונד. (בן-םירא לו 30)

גבר בלי אשה, כסום בלי עול. (פניני ספרד קעב׳)

345 אלי חב צדאק, חב טלאק.

הרוצה מוהר, רוצה גירושים מחר.

346 קוום, ולא טללק.

כלכל , או גרש.

או כנוס או פטור. (כתובות קט׳)

אין לך יכולת לפרנס ־ גרש. (פתגם צרפתי )

قالوا للبسه وسحها ينفع، بدت توسح وتدفنه

קאלו ללבסה וסח'הא בינפע, בדת תוסח' ותדפנה

אמרו לחתולה כי יש תועלת בצואתה, החלה להטיל צואתה ולטמנה בחול

נאמר על אדם רע, שאינו מסוגל ואינו מעונין לעשות טובה לזולתו

אינו אוכל אותוואינו נותן אותו עד שירקב ויזרק – חנניה דהאן, אוצר הפתגמים .

המלא החזיר כרסו, יהפוך אבוסו.

العنب ـ إن صح فسد ، وإن فسد ـ صح

אלעינב – אין צח פאסד, ואין פסד צח

הענבים כאשר ייטבו יסבו קלקול, וכאשר יתקלקלו יביאו טוב.

מענבים טובים אפרש לייצר יין, האסור בשתייה, למוסלמים, ולכן הם גורמים לקלקול המידות, אך כשהם נרקבים מפיקים מהם חומץ.

אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירים לו את רשעו – קידושין מ'

אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו : זכור מעשיך הראשונים – בבא מציעא נ"ח

جبناه تايكحلها ـ طلع ـ لها عينها

ג'בנאה תא-יכחלהא, טלעי ליהא עינהא

הוזמן למשוך בפוך את עיניה, אך ( תחת זאת ) גרם לעוורונה

בא לתקן נמצא מקלקל.

תחת מרפא – מדווה, ותחת תקנה – תקלה – יהודה בורלא

347 אשחאל מן עתקייא כא תפק מן אל־הג׳לייא.

בתולה זקנה, ולא אלמנה. (פתגם צרפתי)

כמה רווקות ניצלו מאלמנות.

348 שרט אל־עזרי על הג׳אלא:

מא נזווג׳ך חתא תכוני עאתק יא לאלא.

התנה תנאי הרווק לאלמנה:

 לא אקח אותך עד שתהיי בתולה.

349 סידי עלא סבא, טללק מראתו עלא כדבא.

אדוני חיכה להזדמנות, גירש אשתו על שקרנות.

בעוון שינאת חינם, מריבה רבה בביתו של אדם. (שבת לבי)

נישואין ללא גירושין, קטר ללא שסתום בטחון. (פתגם צרפתי)

350 רבי ינז׳יךּ מן א-ז׳יעאן אילא פאק

ול-מרא אל־קביחא אידא טלבת צדאק.

ישמורך אלהים מרעב בי יתעורר,

 ומאשה רעה בי תדרוש גט.

351 זוואז׳ אל־קוק, וטלאק אל־ברקוק.

חתונה בעונת הארטישוק, והגירושין בעונת השזיפים.

חתונה בימי העוני, וגירושין במי העושר.

352 כּאנת מראתי, רז'עת נעשקהא.

אהבה ישנה אינה בטלה לעולם.

אהבה ישנה אינה בטלה לעולם

האדם חוזר תמיד לאהבתו הראשונה.(Guillaume etienne)

אהבה ראשונה אינה משתבחת. (זה לעומת זה ע׳ 120)

בלתי אפשרי לאהוב פעם שניה מה שבאמת הפסקנו לאהוב (de la.rochefoucauld)

אין אדם מוצא-רוח אלא מאשתו הראשונה. (יבמות 0גי)

בל המגרש אשתו הראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. (גיטין צי)

אדם נושא אשה על אשתו הראשונה, זוכר מעשה הראשונה. ;ברבות לגי׳

353 כ׳יאלו פ־סוק, אחסן מן אל־מאל פ־סנדוק.

דמותו ברחוב, ולא כספו בארגז.

354 שיפתו פל-בית, ולא קנדיל ד-זית

פניו בבית, ולא מנורת שמן-זית.

כלה וחמותה

355 חלפת אל־ערוסא מא תחב אל־חאמא,

 חתא תביאד אל־פחמא.

נשבעה הכלה שלא לאהוב חמותה,

 עד אשר הפחם יהיה לבן.

אם ידור גדי עם נמר, תדור כלה עם חמותה. (מעשה תורה די)

356 – אידא אל־קטא ול־פאר יתצאלחו,

חתא לוסא ול־ערוסא יתסאמחו.

אם החתול והעכבר בינם ישלימו,

גם חמות וכלה תסלחנה זו לזו.

357 – קבל אל־ערס – אל־בוס ותעניק,

מעא אל־אייאם – ד׳ריב ותחניק.

לפני החתונה – חיבוקים ונשיקות,

 ברבות הימיםמבות וחניקות.

כשידור זאב עם כבש, תדור כלה עם חמותה. (אשכול הכופר, מגילת רות)

חמות אין טוב בה, אפילו תהיה מסוכר. (פניני ספרד פ״ח)

358-בין א־נּסיב ול־ערוס, דימא אל־מחבא,

ובין לוםא ול־ערוסא- אל־מד׳ארבא.

בין החותן והחתן – תמיד אהבה,

ובין החמות והכלה – תמיד מריבה.

כלה וחמותה יפות רק בתמונה. (שם)

359-בל לוסא-סוסא, וואכ׳א

 קד אל־כ׳נפוסא.

כל חמות היא רקב (בעצמות)

גם אם היא כחיפושית.

360 היבו בן היבו, אלי יסכן מעא נסיבו.

טיפש בן טיפש, מי שגר עם חותנו.

נוסח אחר: הדר בן הדר, למי שעם חותנו גר.

361 מא יסבן מעא נסיבו, גיר סייד קראנו.

יגור עם חותנו, רק מי שהוא אדון בחבורתו.

زي المنشار، ياكل طالع نازل

זאי אלמינשאר, יאכל, טאלע נאזל

הוא נוהג כמו משור חותך בלכתו ובשובו

נאמר על אדם שכל מעשיו מזיקים, אפילו כשמעשיו טובים כביכול.

הרע אינו פוסק להיות רע, בשביל שנוא תדיר – מנדלי מוכר ספרים

جير ما بيك ، ودجانك يعمي

ח'יר מא ביק, ודח'אנכ יעמי

לא רק שאינך מועיל, אתה גם מזיק

زي الجروب ، قنطار خشب على درهم سكر

זאי אלח'ארוב, קנטאר, ח'שבעלא דרהם סוכר

כמו החרוב , טונת עץ על גרם סוכר

נאמר על אדם שתועלתו מזערית, וחוסר התועלת שבו

צמל בלי יעשה קמח – הושע ח, ז

على اهلها ـ نفسها ـ جنت براقش

עלא אהלהא – נפסיהא – ג'מת בראקש

בראקש המיטה אסון על אדונה – עצמה.

בראקש – שם כלבה

בעליה של בראקש נמלטו מאנשי החוק והסתתרו במערה. בראקש חשפה את מחבואם

הנביחותיה והמיטה אסון הן על בעליה והן על עצמה

נאמר לגבי אדם, שברוב טפשותו מזיק לעצמו ולקרוביו

ראתה קולר םנוי טהכניסה ראשה לתוכו- ירושלמי, נדרים ט, א

عاشو ـ ما ريحونا ماتو ما ورثونا

עאשו – מא רייאחונא – מאתו מא ורת'ונא

בחייהם – לא נתנו לנו מנוחה – ובמתום לא הורישו לנו מאומה

מדובר על הורים או ידידים רעים. אין מהם שום תועלת, לא בחייהם ולא במותם

פתגם זה נאמר יל ידי תושבי דרום מצרים, לאחר הפלת השלטון המלועני, השלטון המלוכני הציק להם, ואחריו לא זכו ברווחה

ביצי צפעוני ביקעו וקורי עכביש יארוגו – ישעיה נ"ט, ה.

להוצים מן הבוץ  ולהשקיע ברפש – פניני ספרד, יצחק מוסוקנה

كذب مساوى ولا صدق مبعزق

כד'ב מסאוא ולא צדק מבעזק

מוטב שקר בנוי מאשר אמת מבולבלת

בית ומשפחה

• 362 – דארי, דארי, יא סתארת עו־וארי.

ביתי, ביתי, המסתיר הפגמים שלי.

ביתו של אדם ־ מבצרו. (אדוארד קוק)

הן קירות ביתי יסתירוני, וצל קורתי יגן עלי. (ספר בן-סירא השלם, עמי קמאי)

• 363 – ביתי הייא כ׳ירי, וכ׳ירי הייא ביתי.
• ביתי זה טובי, וטובי זה ביתי.
• טוב האדם ־ ביתו. (רוקח ז׳ בי)
• אין מתוק לאדם מביתו. (זה לעומת זה)
• כל טוב האדם בביתו. (זוהר, שמות)
• 364 – אל־כּלב כּא ינבח – גיר פ־כ׳ימתו.
• הכלב נובח רק במלוכתו.
• 365 – ּל סבע פ׳־גאבתו ג׳האר.
• כל אריה שואג ביער שלו.

366 – בנאדם פ־דארו – סלטאן פ־קצרו.

 אדם בביתו, כמלך בטירתו.

כל אדם במעונו, כמלךבארמונו. (ב׳׳צ אמיתי, ספר המשלים)

הכלב בביתו, כפיר. (משלי ערב)

כל אחד ואחד, מלן בתוך ביתו. (אבות דיר נתן פרק ב״ח)

התרנגול תקיף ביותר על גל האשפה שלו. (סנקה ״אפולוקנטוסים״)

הכלב שאינו בעירו, שבע שנים לא ינבח. (עירובין ס״א)

אפילו צרוע הראש, בביתו שר. (מגילה יבי) מוכר פחמים, הוא אדון בביתו.

גם האורג, שר ומושל בביתו. (מגילה יבי)

367 א־דאר, דארנא, ול־כּלאב יטרדונא.

הבית ביתנו, והכלבים מגרשים אותנו

אין זר כזר בביתו. (גילה אור)

 אוי שגר־תושב מגרש את בעל הבית. (ויקרא רבה יד)

באו מהרחוב, ומגרשים אותנו מביתנו.

368 – אימארת א־דאר, עלא באב א־דאר.

על פנים הבית יעיד פתחו.

סימן הבית, על פתח הבית.

369 – היבת א־דאר, עלא באב א־דאר.

הדר הבית, בפתח הבית

370 – דק עלא באב א־דאר, תםמע אל־כ׳באר.

הקש בדלת הבית, תדע חדשות הבית.

 אבני ביתו של אדם מעידין בו. (תענית י׳׳א)

בהקדמות, יובנו הנעלמות. (מחברות 321)

 מכתלי ביתך ניכר שפחמי אתה. (ברכות כח׳ א׳)

הבית מעיד על בעליו. (זה לעומת זה 664)

מכותלי ביתו ניכר בעליו. (שם)

371 כ׳באר א־דאר, תציבו ענד א־סגאר.

ידיעוֹת מהבית תמצא אותן אצל הקטנים.

372 דַאר בְלָא אולאר,כ׳ימא בלא אותאד.

'בית בלי ולדות, כאוהל בלי יתדות.

כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת. (נדרים סדי)

 כלוב בלי עופות, כוורת בלי דבורים ־ בית ללא ילדים.(ויקטיר הוגו)

ברכת הבית ברובה (ברוב בני הבית). (כתובות קזי)

373 דאד מחלולא, מן דאז ידכ׳להא.

בית פתוח, כל עובר יכנס

374 נוואלא מן אל־כּלךּ, ולא מול א־דאר יתנפךּ.                                    

טוב שבת בבקתת עץ, מלסבול בעל־בית רועץ

טוב שבת בסוכת קנים, ולא בעל-בית מתנפח.

ביקתה וצחוק בה, טובה מהיכל ובוכים בו

טוב אוהל קידר ושמחה בו, מהיכל מלך ותוגה בו _{(םפר המיד}^|_{ות פרק יג}, _ח,₎

375 א־דכ׳ול ל־דאר-עאר,

ול־כ׳רוג׳ מנהא – עאראיין.

הכניסה לבית-חרפה, והיציאה ממנו חרפה כפולה.

לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו. (ברכות סג׳)

 מנע רבים מתוך ביתן, ולא הכל תביא ביתן. (יבמות

ם״ג)

376 – א־חדי עלא דארךּ, ומא תסררק ג׳ארךּ.

 שמור על ביתן, ואל תאשים שכנך בגניבה.

 377 – סד עליך דארךּ, ורייח עלא כ׳אטרךּ.

סגור עליך ביתך, ותנוח להנאתך.

378 – ל־יהודי ול־פאר, מא תורילהומש באב א־דאר.

ליהודי ולעכבר, אל תראה איפה אתה גר.

היהודי והשטן אל תכנים אותם לכרמך.

379 שוף ביתו – וכ׳טב בנתו.

התבונן בביתו, ובקש בתו.

380 מן דאר אל־בגר תעבי תבן?

מבית של פרות, תקח התבן?

אבני ביתו וקורות ביתו של אדם מעידין בו. (תענית יא׳ ־ חגיגה טזי)

הבית מעיד על בעליו. (זה לעומת זה 664)

بصلة المحب خروف

בצלת אלמחב ח'רופ

בצלו של האוהב, כבשה

דבר פעוט הבא מידי אוהב, הוא הרבה

دخلت بيت عدوك ليش ؟ قال : حبيبي فيه

דח'לת בית עַדֻוַכּ ליש ? קאל חביבי פיהְ

למה נכנסת לבית ויביך ? אמר : אוהבי שם

زعل العشاق زي مطر الربيع

זעל אלעושאק, זי מטר אלרביע

כעס האוהבים הוא כמו גשם האביב, חולף מהר

حبيبك اذا كان بدك تبقيه،لاتاخذ منه ولا تعطيه

חביבכ אידא כאן בדכ תבקיה, לא תאח'ד מנו ולא תעטיה

ידיך אם תרצה להשאירו, אל תקח ממנו ואל תתן לו

הלואה ראשיתה אהבה וסופה מריבה – תחכמוני

الحب ستار العيوب

אלחוב סתאר אלעויוב

האהבה מכסה את המגרעות

פגמים הם לוית חן בעיני האוהב – תיאו קרטיס

על כל פשעים תכסה האהבה – משלי י, יב

حبيبك حبيبك ولو كان عبد اسود

חביביכ, חביבכ ולו כאן עבד אסואד

אהבוך הוא אהובך, גם אם הוא עבד שחור

381 דאר אלי מא פיהא כ׳בז,

פיהא אל־כ׳צומא ואל־חרז.

בית שאין בו לחם, יש בו מריבות וזעם.

כלה טרף (להם) בבית, השלום בורח מן הבית. (בהנובסקי, אוצר הלשון)

בשבלות השעורים מן הכד, מנקשת ובאה מריבה בבית. (ב. מציעא מטי)

בחסור לאדם לחמו, גם בני ביתו ישנאוהו. (אדי׳׳ר, משלי אגור פרק נ׳)

קשה עניות בתוך ביתו של אדם, יותר מחמישים מכות. (ב. בתרא קטז׳)

382 מתאוייא בין אל־בּו ואל־אום,

ברכה ל־דאר וברכה ל־אולאד.

השתוות בין האב ובין האם,

ברבה לבית וברכה לבנים.

האב והאם הם כשתי מפלגות צוררות זו את זו, בל אחד שוטם, רודף את משנהו ובז לו, כל אחד מוכה עוורון נואש, וטורח למשוך גם את הילדים, את הבנים לצידו. (י. וסרמן)

383 – אלמרא תכ׳ליא־דאר,אל־מראתעמר.

אשה תחריב בית, אשה תמלאנו.

חכמות נשים בנתה ביתה, ואוולת בידיה תהרסנו. (משלי יד׳ 1)

ברכת אב בנתה ביתה, וקללת אם תהרסנו. (בן־סירא)

ברכת אב בנתה בית, וקללת אם תהרסנו. (בן־סירא)

 אוי לבית כי ישא עול מריבת איש ואשתו. (בחינת עולם ידי)

384 – דאר אלי פיהא אל־ב׳צומא – מעדומא.

בית שיש בו ריב ומדון – אבוד.

385 – קאלו:מנאייןעמלתאל־הוויטאת?

וואג׳בו: מן האד אל־קריצאת.

אמר לו: מנין(בנית) הקירות האלה?

ענה לו: מפיתות אלה.

אוי לבית כי ישא עול מריבת איש ואשתו. (בחינת עולם ידי)

הבית עומד על עמודי השלום. (פתגם ערבי)

386 –  ביתת פ־קצר סלטאן, לאכּין דארי הייא אל־מכּאן.

לנתי בארמון הסולטן, אבל ביתי הוא המשכן.

לנתי בבית הסולטן, אן כביתי לא היה. (פתגם ערבי)

 שביעות רצון שוכנת בבקתות חמר, יותר מאשר בארמונות הדר. (תומם פולר)

טוב לאכול בביתו לחם־נקודים, ולא על שולחן זר בשר־עתודים. (אוםם בושם)

טוב ארוחת מסכן בצל קורתו, ממטעמים בבית נכר. (בן־סירא)

387 אל־גאייב מן מכּאנו, אש מן מבאן יוואלמו?

הנודד ממעונו, איזה מעון יתאים לו?

אדם נודד בעולם כולו כדי לחפש את אושרו, וחוזר הביתה כדי למוצאו. (ג׳ורג מור)

מי שכל העולם ביתו, אין לו בית. (פתגמים מקבילים עמי  166)

טובים חיי עוני תחת צל קורתו, ממטעמים ערבים בנכר. (ספר בן סירא השלם, עמי קפי)

• 388-אג׳ורא פל־חיט, ולא יאקותא פל־כ׳יט.
• לבנה בקיר, ולא פנינה במחרוזת.
• 389-טובא דל־חג׳ר, ולא יאקותא פל־מג׳ד.

גוש (בלוק) אבנים, ולא פנינה במגירה.

כספים אין להם שמירה אלא בקרקע.(פסחים לאי)

390 לקמא דל־כ׳בז פל־הנא,

ולא כ׳רוף מעלוף בל־גבינא.

פת לחם בשלווה, ולא גדי מפוטם, ביגון.

בשלום בית, מספיק כזית.(פתגם אידי)

טוב פת יבשה בשלווה, מבית מלא מריבות.

טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב.(משלייז׳ ו)

391 מן זוג׳ כא יהרב בנאדם מן דארו:

מן אל־עאפיא, ומן מרא קביחא.

משנים בורח אדם מביתו: מאש, ומאשה רעה.

שלושה דברים מגרשים האדם מביתו: העשן, בית מגולה , ואשה רעה(י.א. ממודינא, צמח צדיק עמי 24)

392 אש תעבי אל־מות מן דאר אל־כ׳אוייא.

מא יקח המות מבית ריק.

מלאך המוות עובר ליד בית שומם ואינו נכנס אליו. (פתגם ערבי)

אוהל רש, גם גנב לא יבקר. (פתגמים של חכמים)

יתאספו אלף שודדים ושודד, מערום לא יפשטו בגד. (זה לעומת זה)

 אין תולשים שערות מראש קרח. (שם)

עני ואביון, מי גוזלו?(דבור שגור על פי ״עני ואביון מגוזלו״(תהילים לה׳)

ארבעים איש מלובשים יפה, לא יפשיטו אחד ערום. (פתגם צרפתי)

393 המּ והמּ_׳ פ־דאר בוי ולא.

צרה וצרה, מוטב בבית אבי.

394/1 חבּא פל־בית, ולא עשרא פ־טלליס.

גרגיר(חיטה) אחד בבית, ולא עשר בשק.

394/2 פ׳דאדי יאכלו טעאמי, ופ־סוק יהרקו דמי.

בביתי אוכלים לחמי, וברחוב שופכים את דמי.

אוכלי לחמי לועגי לשון, כמה וכמה ילעגו לי.(ספר בן סירא השלם)

• 395 דוז עלא קברו, ולא תדוז עלא דארו.

עבור על קברו, ואל תעבור על ביתו.

• 396 אלי מא ענדו כ׳יר פ־מכּאנו, יעמלו עלא לסאנו.

למי שאין הטוב בביתו, ישים אותו על לשונו.

אם אין לך בסף בכיסך, יהיה לן דבש בפין. (ספר המידות)

אשרי אין לו רכוש, וחלק אמריו, כי לשון רכה – נדיבות(בן משלימה׳)

מי שאין לו כסף בכיסו, צריך שיהיה לו כסף על לשונו. (דברים בשם אומרם)

חיך ערב ירבה אוהב, ושפתי חן שואלי שלום. (ספר בין סירא השם עמי לחי)

397 א־עטיני ביתי, ונורי־לךּ נייתי.

תן לי ביתי, ואראה לן מה כוונתי.

הבית הוא כלא לבחורה, ובית מלאכה לאשה. (ברנארד שאו)

קרובים ובני משפחה

• 398 נקטא מן דמּךּ, כ׳יר מן מיאת צאחב.

טיפה אחת מדמך, טובה ממאה חברים.

• 399 כ׳וך-כ׳וך-מא יגרךּ צאחבך.

האח הוא תמיד אח, ובחבר אל תבטח.

טובה סיפת דם מאלף רעים. (משלי ערב)

 האחים הנאמנים מבחר כל הקנינים, כי הם עדי בעת רווחה, ומגן בעת אנחה(בן המלך הנזיר)

 אח, הוא חבר שניתן מידי הטבע.

אב ואם דורשים כבוד, אח דורש אהבה. (ט.קמפיון)

400/1 אחנא ב׳וואן, ול׳ננלום רדונא עדיאן.

אנחנו אחים, והכסף עשה אותנו לשונאים.

 400/2 חנא חבאב, ול־פלוס עאדאוונא.

אנחנו ידידים, והכסף הישנא אותנו.

בין כלבים, אחווה תופר בעד עצם. (אוצר הלשון העברי)

נכנס הכסף, פוסקת הידידות(ספר פתגמים מקבילים עמי 69)

רוב הכעס והקטטה באים מחמת חמדת ממון. (מרפא לעצם נח')

מסחר ינכר ידידותמה לעומת זהעמ׳33)

אחר שגדלה אהבת המעות, נתמעט חיבור הבריות. (צמח צדיק ו 5)

 החשבונות הטובים עושים ידידים טובים. (פתגם צרפתי)

401 פאיין נתום יא ב׳וואני?

אייכם אחי?        

את אחי אנוכי מבקש. (בראשית ל״ז ט״ז)

اتبع الكذاب لحد باب الدار

אתבע אל כד'ב לחד באבאלדאר

רדוף אחרי השקרן, אפילו עד דלת ביתו

ان كنت كذاب ـ افتكر

אין כּונת כד'אב – אפתכּר

אם הינך שקרן, חשוב היטב בטרם תשקר

אם אתה נוהג לשקר , עליך להיות בעל זיכרון טוב, לבל יחשפו את שקריך

اقبل العذر و لو كان كاذب

איקבל אלעודור, ולא כאן כאד'ב

קבל את ההתנצלות, אף אם בשקר יסודה

ההתנצלות פירושה בקשת סליחה בדרך עקיפה. לכן, יש לקבלה ולסלוח, אף אם תוכנה אינו נכון

قول الحق ما خلالي  ولا صديق

קול אלחק, מה ח'לאלי ולא צדיק

אמירת האמת לא הותירה לי ולו ידיד אחד

אנשים אינם אוהבים דוברי אמת ומתרחקים מהם, פן האמת תפגע בהם ותזיק להם

האמת כבדה, על כן נושאיה מעטים – מדרש שמואל, לרבי שמואל אוזידה. וכן ; ספר המידות פרק כ' , שלמה רובין, וינה תר"ץ

הרוצה לדבר אמת בכל מדרך כף רגלו, בחוץ ילין, לא יאָסף הביתה – ספר המידות כ'

אם אומר לך את האמת, אפך בי יחרה – פניני המליצות, י.אלמוני, פטרבורג, תרכ"ח

كون بعيد واكذب ما بتريد

כון בעיד ואכד'ב מא תריד

כאשר רחוק תהיה, שקר כמה שתרצה.

אל תשקר בהיותך בקרבת אנשים המכירים אותך, שמא יחשפו את שקריך, אך כאשר אין אנשים מכירים אותך, שקר ככל שתחפוץ

כל דבר שסופו להיגלות, אין משקרים בו אנשים  מארמית, ראש השנה, כ"ב.

המקביל לפתגם הזה בשפה המרוקאית…

קאלת אלבנת לומה, מאמא אזי נפח'מו עלא נאס

אוזבתהה אומה, תסנא יא בנתי, חתא ימותו האדוק תי יערפונה

בתרגום חופשי, הבת אומרת לאמה…

הבא נשוויץ..

האימא עונה לה…המתיני בתי עד שיעברו מן העולם אלו שמכירים אותנו

الكذب ملح الرجال

אלכיד'ב מלח אלרג'אל

השקר לגבר, כמו מלח ( לתבשיל )

השקר מייפה את הגבר, כשם שהמלח מוסיף טעם לתבשיל, ולכן הוא מותר ואף רצוי

402 מְחַבְּתִי פִיךּ, חְתַּא נְסִית אִיסְמַךּ.

כל כך אני אוהב אותך, עד ששכחתי את שמך.

محببتي فيك حتى نسيت اسمك

 403 מִין יוּצֵל גְרַבְתִּי לִ־אַהְלִי,וּשַׁמְסְ חַארָא, וּטְרִיק בְעִידַא?

מי יודע על בדידותי לקרובי, והשמש יוקדת, והדרך רחוקה?

من يوصل غريبتي لاهلي وشمش حاره وطيق بعيده

404 לוּכַּאן כ׳וּ יִחַב כ'והּ,

חַדּ מַא יִבְכִּי עְלַא מוּת בוהּ.

אילו אח אהב את אחיו,

איש לא היה בוכה על מות אביו.

لوكان خو يحب خوه

حد ما يبكي على موت بوه

כל האחין שונאין זה לזה.(תנחומא שמות ב״ב)

ואם לא ירחם האח על האח, מי ירחם עליו?(״משנה תורה״ הלכות מתנות עניים)

אין מקום רב אושר יותר, מאשר האח בביתו של כל אחד ואחד.(קיקרו)

אם שני בני משפחה ישבו זה אצל זה, ירגישו בדידות אם קירבת הלב לא תאגד אותם. (מ. אבן-עזרא, שירת ישראל עמי קלד)

אח לצרה יוולד. (משלי יז׳ 18)

 405 כַ׳אךּ יִכְ׳ווִיךּ, עַמַּךּ יִעְמִיךּ, וּכַ׳אלְךּ יִכְ׳ליִךּ.

אחיך ירושש אותך, דודך יעוור אותך, ואחי-אמך יהרוס אותך.

خاك يخويك عمك يعميك وخالك يخليك

• 406 אֵלִּי מַא עְמַאהּ עְמוּ,מַא יִעְמיִהּ חַד.

מי שלא עיוור אותו דודו, איש לא יעוורנו.

اللي ما عماه عموه ما يعميه حد

כל אח עקוב יעקוב. (ירמיה ט׳ג׳)

 אל תסמכו בקרובים, קרבות יחפצון, הנסמך בהם כסומך ידו אל הקיר ונשכו נחש. (אבן בוחן 77)

אין האילן נעקר אלא בבן מינו. (תנא דרבי אליהו רבה ביט)

אין אנו מרומים, אלא עיי קרובינו. (פתגם צרפתי)

אל תחרוש חמס על אח, וכן על רע וחבר יחדיו. (ספר בן-סירא השלם עמי מגי)

407 אֶלִּי מַא עַנְדוֹ עְדו פִ־הַאד אַל־בְּר, יִסְתֶנַא בֵן־כְ׳תוֹ חְתַּא יִכּבֶר.

למי שאין שונא בעיר מולדתו, יחכה עד שיגדל בן-אחותו.

اللي ما عندو عدو في هاد البر

يستنا بن ختو يكبار

אם בן-אחותך גובה מכס, אל תעבור לפניו בשוק. (יומאי״ח)

408 מּדַּארְבַת אֶל – חְבַּאב, מֵן אַל – עְתְבַא לְ־בַאב.

מריבת אהובים, מן המפתן עד לדלת.

مضربت الحباب، من العتبا الباب

מריבת אחים כמו חינא על הידים (מהר נמחקת).

עד רגיעה, כעס האוהב. (טרנטיאוס, הנערה מאנדרוס)