אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו-חנניה דהן
בית ומשפחה
- 362 – דארי, דארי, יא סתארת עו־וארי.
ביתי, ביתי, המסתיר הפגמים שלי.
ביתו של אדם ־ מבצרו. (אדוארד קוק)
הן קירות ביתי יסתירוני, וצל קורתי יגן עלי. (ספר בן-סירא השלם, עמי קמאי)
- 363 – ביתי הייא כ׳ירי, וכ׳ירי הייא ביתי.
- ביתי זה טובי, וטובי זה ביתי.
- טוב האדם ־ ביתו. (רוקח ז׳ בי)
- אין מתוק לאדם מביתו. (זה לעומת זה)
- כל טוב האדם בביתו. (זוהר, שמות)
- 364 – אל־כּלב כּא ינבח – גיר פ־כ׳ימתו.
- הכלב נובח רק במלוכתו.
- 365 – ּל סבע פ׳־גאבתו ג׳האר.
- כל אריה שואג ביער שלו.
366 – בנאדם פ־דארו – סלטאן פ־קצרו.
אדם בביתו, כמלך בטירתו.
כל אדם במעונו, כמלךבארמונו. (ב׳׳צ אמיתי, ספר המשלים)
הכלב בביתו, כפיר. (משלי ערב)
כל אחד ואחד, מלן בתוך ביתו. (אבות דיר נתן פרק ב״ח)
התרנגול תקיף ביותר על גל האשפה שלו. (סנקה ״אפולוקנטוסים״)
הכלב שאינו בעירו, שבע שנים לא ינבח. (עירובין ס״א)
אפילו צרוע הראש, בביתו שר. (מגילה יבי) מוכר פחמים, הוא אדון בביתו.
גם האורג, שר ומושל בביתו. (מגילה יבי)
367 א־דאר, דארנא, ול־כּלאב יטרדונא.
הבית ביתנו, והכלבים מגרשים אותנו
אין זר כזר בביתו. (גילה אור)
אוי שגר־תושב מגרש את בעל הבית. (ויקרא רבה יד)
באו מהרחוב, ומגרשים אותנו מביתנו.
368 – אימארת א־דאר, עלא באב א־דאר.
על פנים הבית יעיד פתחו.
סימן הבית, על פתח הבית.
369 – היבת א־דאר, עלא באב א־דאר.
הדר הבית, בפתח הבית
370 – דק עלא באב א־דאר, תםמע אל־כ׳באר.
הקש בדלת הבית, תדע חדשות הבית.
אבני ביתו של אדם מעידין בו. (תענית י׳׳א)
בהקדמות, יובנו הנעלמות. (מחברות 321)
מכתלי ביתך ניכר שפחמי אתה. (ברכות כח׳ א׳)
הבית מעיד על בעליו. (זה לעומת זה 664)
מכותלי ביתו ניכר בעליו. (שם)