יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

בבית כנסת המקודש הנקרא " דנגם "  היה ספר תורה, עתיק יומין, קטן והיה נקרא אצל יודעי דבר " ספר תורה זאבארנו ", נראה זה אחד מהספרי תורה שכתב הרב הקדוש הרב משה זאבארו זלה"ה מפאס, ויש אומרים מספרד.

 יהודי דבדו נזקקים היו לספר תורה קדוש זה במקרה של סכסוך בענייני ממון וכדומה, יש שהעדיפו שבועה על ספר תורה זאבארו הקדוש במקום דיונים בבית הדין.

הספר הקדוש היה עדיין בבית כנסת דוגם בתקופת העלייה הגדולה של שגה תש"ח.

בשנת 1974 קיבל ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ספר תורה עתיק יומין מדבדו, כתוב על גויל אילה; הספר תורה ניתן כמתנה לראש הממשלה שמסר אותו למוזיאון ישראל.

בשנת תס"ח ( 1708 למניינם ) ביקר בדברו השד"ר מחברון רבי שמואל הלוי והוא קיבל תרומה חשובה יחסית למצבה של קהילה קטנה וזה מעיד על מצבם הטוב מבחינה כלכלית של בני הקהילה. פעמים אין ספור נאלצו היהודים לעזוב לזמן מה את המקום מחמת הרעב הקשה או מחמת המציק, זכור במיוחד הרעב של שנת תקל"ט 1779 למניינם –  ובשנת תקס"ז ( 1807 למניינם ) כמעט והתרוקנה השכונה מתושביה היהודים " בחודש אב (שנת תקס"ז ) היה סוף שנת הרעב הגדול שבו נסעו רוב אנשי עיר דוברו לכפרים של קלעייא ( קונטרס יחס דוברו להרב ר׳ שלמה הכהן צבאן זיל ).

בין השנים 1910-1830 ידעו יהודי דבדו ימים קשים, ולפעמים טרגיים, כי לוחמים מוסלמים, המתנגדים לכיבוש אלג'יריה על ידי הצרפתים, מצאו מקלט במזרח מרוקו, כולל דבדו, ואם נוסיף על כך, שהיהודים באלג'יריה נחשדו על בך שהם אוהדי השלטון הצרפתי ומעדיפים אותו על פני השלטון המוסלמי, הרי שהיחסים בין יהודים למוסלמים התערערו, והיהודים משני צירי הגבול שילמו בדמים, תרתי משמע, מחיר השתלטות צרפת על אלג'יריה. (ראה על כך בספרי הקטן עיר הכהנים דברו, עמי 150-149).

שומרים אנחנו חסד נעורים לקהילתנו הקדושה משום שבסמטאותיה ינקנו מזיוה של יהדות מקורית, טבעית ותמימה.

מממנים רבים של ירושלים שלפני הבית מצאנו בדברו:

בדברו חיו זה בצד זה הכהנים והעם, ממלכת כהנים וגוי קדוש, כהנים וישראלים; כמו בירושלים בך בדברו הקהילה הייתה מורכבת מצאצאי שלושת השבטים שנותרו מתוך שתים עשרה שבטי יה: שבט לוי ( הכהנים ), שבט יהודה (משפחות מרציאנו, בן נאיים, בן חמו, בן געי ועוד), שבט בנימין (בדברו הייתה המשפחה הרמה משפחת בן סוסאן מתייחסת לשבט בנימין);

במרכזה של ירושלים היה בית המקדש, ובדברו היה מקדש מעט מקודש מדורי דורות הוא בית כנסת " דוגם " אשר בני הקהילה העריצוהו עד מאד-, בירושלים היה ארון ברית ה', ובבית כנסת דוגם היה מונח ספר תורה מקודש מדורי דורות אשר רבים נרתעו ממנו, ירושלים הרים סביב לה כך העיירה מוקפת הרים, ועוד.

משפחת כהן – סקלי

קהילת סיביליה זכתה בתואר " ירושלים של מפרד " בזכות משפחות מיוחסות, משפחות קדושות, משפחות האצולה היהודית ירושלמית, אשר מראשית היישוב היהודי בספרד היו הם, הלוז העיקרי של הקהילה.

בסיביליה ישבו יהודים מגלות ירושלים ולהם התכוון רבינו אברהם אבן עזרא בקינה שחיבר על יהודי אנדאלוסיה: אהה ירד עלי ספרר… וראש אקרח, ומר אצרח, על גלות אשביליה, עלי נשיאים, וקרואים, בשמות וחכמיה, ועל אצילים והם חללים ובניהם בשביה. משפחות אברבנאל, אבודרהם, אלביליה, דאווד, גבישון, וכן הבהן-םקלי, שייכים לאצולה היהודית בקהילת סיביליה המעטירה.

הקשר של משפחות הכהן-סקלי מדברו לקהילת האם סיביליה מוזכר במכתב ששלחו, זה קרוב לשלוש מאות שנה, ראשי קהילת דברו לרבינו יעקב אבן צור מעיר פאס וזה לשונו: אחרי דרישת שלומך מעלת כבוד תורתו לא נעלם מכבוד תורתו… וחנא מן לקהל די שיבילייא (אנחנו קהל סיביליה) … ובית הכנסת הנזכר הוא בשיבילייא במבוי היהודים סמוכה מצד דרום… ואין להאריך כי אם בשו״ט שירבה ושלום… נאם הזעיר יוסף בן שמעון הבהן-סקלי (ראה ספר משפט וצדקה ביעקב, ח״א, סי׳ ע״ב).

 למדנו גם שקשר מגורשי קהילת סיביליה היה כה חזק לקהילת האם בספרד עד שהאבות המגורשים קראו למקום מגוריהם החדש באדמת מרוקו, סיביליה! עדות שנייה על יחוסם הספרדי של יהודי דבדו מצאנו בכתביי הרב יהודה בן עטר ( הראשון ) הנקרא " ארבי לקביר " וזה לשונו:

ותקנה שתקנו קהילת קודש פאס המגורשים גרירי אבתרייהו בכל ערי המערב… ומכנאס וצפרו כולם כמנהג המגורשים, וקהילת קודש סיבילייאנוס אשר בדברו עושים המגורשים גם כך… (עיין ספר זכות אבות לרבי אברהם קוריאט, עמי נ״ד).

 הגרעין המרכזי והחזק של מייסדי הקהילה בראשית דרכה היה ללא ספק משפחת הכהנים, אנו יודעים היום שבקהילת סיביליה בספרד הייתה שכונה של כה ני ם (ראה ספרי הקטן עיר הכהנים דברו, עמי 24).

ומה פירוש המילה סקלי ?

 בימי הביניים הייתה תעשיה של עיבוד חוטי זהב בעיר סיביליה שבספרד ויהודי מרוקו שידעו על כך קראו לחוט מעובד זה מקלי סיבילייאני (מוזכר בספר נופת צופים לר׳ פתחיה ברדוגו), כהן-סקלי, לפי הנחה זו הוא כהן יקר וטהור כמו חוט הזהב המבריק ביופיו וזוהרו; הדעה הרווחת מפענחת סקלי לפי גימטריה של המילה סקלי המתאימה למילה צדוק, לאמור משפחות הכהנים בדבדו מתייחסים לצדוק הכהן הגדול בימי דוד ושלמה (זו היא דעתו של רבנו שלמה הכהן־צבאן בקונטרס יחס דוברו).

שמו הקדוש הטהור והזוהר של צדוק הכהן הגדול מלווה בניו צאצאיו מאז גלות בית שני וכבר בספרד הוסב שמו של צדוק לשם יחוס סקלי.

הכהנים היו בין המשפחות הראשונות שהרכיבו את הגרעין הראשון של הקהילה העתידה לפרוח ולצמוח במקום, הם מילאו תפקיד ראשון במעלה בכינונה ובשגשוגה של הקהילה ועל פיהם ישק דבר, מאז ועד היום.

ענפי המשפחה העתיקים והמרכזים במשפחות הכהונה בדברו הם: כהן בן זהור, כהן די דווד, כהן בן דווד, אולאד אהרן (כהן אצבאן), אולאד משיש (כהן דוגם), אולאד ארייאייש, אולאד זאגורי, אולאד רובין (רובאניים) וכן אולאד צפיח.

הכהנים הטביעו חותמם הקדוש על דרכה של הקהילה, בזכותם התפרסמה דבדו בעולם היהודי כקהילה של חכמים וסופרים, סופרי דווקני סופרי סת״ם מובהקים, מלאכתם מלאכת שמים, חזקים ביראת ה׳ טהורה ואמיצים במעשים טובים, שומרי משמרת קודש רוח ישראל סבא, ושמם הטוב הגיע לקהילות רחוקות, משום כך ספרי תורה של דבדו היה להם ביקוש רב, כתובים היו על גויל יקר הערך משובח ומעובד לשמה מהתחלה ועד הסוף (ושמעתי לאמור שכתבו לפעמים על גויל איילות), עם הכתב ״הדבדובי״ המהודר, והסופרים היו אגשים חסידים יראי ה׳ בתכלית, מתחסדים עם קונם, כולם קדושים כולם טהורים, בדורות האחרונים זכורים לנו הסופרים החסידים ר׳ מרדכי הכהן זאגורי זצ״ל, ודודו הרב אליהו הכהן זאגורי זצ״ל וכן ר׳ יעקב הכהן ז״ל, הרב אברהם צולטאן ז״ל, הרב שלמה צולטאן ז״ל הרב יעקב צולטאן ז״ל ואחיו הרב אפרים צולטאן ז״ל.

היתה לנו קהילה ״ירושלים קטנה״! והתואר התאים לה להפליא כי הרי שם התקיימה מאות בשנים קהילה של ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״ בני אהרן וישראלים, כי המושג ״והכהנים והעם״ הקשור לירושלים בימי הבית הראשון והשני היה מציאות יהודית חיה בקהילת דברו, התואר ״ירושלים הקטנה״ מתאים לקהילה בהקשר נוסף ולא פחות חשוב: צאצאי שלושת השבטים שחיו בירושלים בימי בית שני, שבט לוי, שבט יהודה, ושבט בנימין נמצאו מיוצגים בקהילת דבדו: משפחות הכהונה בדברו הם בני כהנים הלויים משבט לוי, משפחת בן סוסאן היא מצאצאי שבט בנימין (ראה הקדמת הרב המחבר לספר תיקון יששכר), משפחות בן צולטאן, מרציאנו, בן חמו וכו׳ המתייחסים לשבט יהודה.

משפחות כהן־סקלי, משפחות רם, זרע אהרן בן עמרם, בחירי סגולה לעבוד ולשרת, נצר לגזע הכהנים הטהורים, הם צאצאי צדוק הכהן הגדול, מבני בניו של פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אוגוסט 2012
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר