ארכיון יומי: 10 באוגוסט 2012


Les grandes figures dans l'histoire des juifs du Maroc…LES LIONCEAUX DU ARI

 

LES LIONCEAUX DU ARI

L'ALYA DES KABBALISTES A SAFED

Au 13ème siècle, sous l'influence du Judaïsme espagnol,la Kabbala.la science juive du mystère, devait trouver au Maroc une terre d'élection. L'amour et la ferveur pour cette nouvelle école de la pensée juive furent tels que la légende populaire y situe l'événement majeur de son développement la découverte de ce qui devait devenir l'ouvrage de base de l'étude dela Kabbala, le livre du Zohar, le «Livre dela Splendeur», commentaire mystique en Araméen dela Torah, attribué au plus grand des Tanaïm du second siècle, rabbi Shimon Bar Yohaï.

C'est en se cachant des Romains dans une grotte de Galilée pendant trente-cinq ans, éloigné des contingences de ce monde, qu'il aurait rédigé ce livre qui ne devait être révélé au monde pour la première fois qu'au 13ème siècle, en Espagne, par le grand kabbaliste, rabbi Moshé de Léon.

 Ce dernier affirma que le livre avait été trouvé par hasard dans un puits dans un pays d'Orient, alors que tous les chercheurs sont d'avis qu'il en est en fait l'auteur. La légende marocaine rapportée par rabbi Abraham Azoulay que nous retrouverons par la suite, raconte que, lors d'un pèlerinage en Terre Sainte, un rabbin de la région du Todgha tomba sur les feuilles du manuscrit avec lesquelles des marchands musulmans empaquetaient des épices.

 Il rassembla tous ces feuillets et les ramena au Maroc. Le profond désarroi provoqué par l'expulsion d'Espagne, la plus grande catastrophe depuis la destruction du Temple, interpella au premier chef les kabbalistes appelés à sonder les mystères de l'apocalypse et de l'arrivée des temps messianiques.

 En quittant l'Espagne, un grand nombre d'entre eux choisirent dans cette perspective de se rendre en Eretz Israël, où il fondèrent à Safed, en Galilée, un nouveau centre qui allait devenir, pour des siècles, le Centre dela Kabbale par excellence.

La réputation de ce nouveau Centre attira des kabbalistes de toute la diaspora séfarade et également du Maroc dont les plus célèbres furent rabbi Messod Azoulay de Fès, rabbi Slimane Ohana de Mekhnès et rabbi Yossef Teboul du Draa. Ces trois érudits devinrent entre autres les disciples du maître qui, durant sa brève vie, révolutionna totalementla Kabbale, rabbi Itshak Louria (1534־ 1572).

 «Le Lion de Safed», dit Haari miTsfat, fut le fondateur dela Kabbaledite «pratique», et ses disciples furent nommés Gouré Haari, «Les lionceaux». D'une science ésotérique purement intellectuelle sondant les mystères dela Créationet dela Divinité, rabbi Itshak Louria transformala Kabbaleen un instrument destiné au Tikoun, la correction et la rédemption du monde.

Le fondement de sa pensée était que pour créer l'univers, Dieu s'en était retiré en se rétrécissant par le Tsimtsoum, mais qu'il en était resté des étincelles de lumière. Le rôle de l'homme pieux devait donc être, par le respect des commandements, les jeûnes, les bains purificateurs, les méditations et les exercices spirituels, celui de tendre à reconstituer cette lumière, reconstitution qui signifierait la fin de l'exil de Dieu, identifié à l'exil d'Israël.

De son vivant, le Ari n'a rien écrit, mais seulement transmis oralement sa science à ses disciples. A sa mort, son élève principal, rabbi Hayim Vital, se déclara son unique successeur et seul habilité à rédiger et à diffuser son enseignement. Dans son livre Etz haHaïm, «L'Arbre de Vie», rabbi Hayim Vital rendit hommage à rabbi Slimane Ohana pour sa contribution à restituer la pensée du Maître.

Rabbi Yossef Teboul, quant à lui, refusa de se soumettre au diktat de l'auteur de Etz haHaïm et publia lui-même un livre reproduisant les pensées du Ari, intitulé Heftsi Bah. C'est sans doute à cause de ce conflit avec rabbi Hayim Vital qu'il fut contraint de quitter Safed pour rejoindre son fils, riche négociant au Caire.

 Suite à l'assassinat de ce fils, rabbi Yossef Teboul entreprit de revenir vers sa terre natale, mais il mourut en chemin, en Tunisie où son tombeau à El Hama, près de Sfax, est devenu un lieu de pèlerinage populaire aussi connu que la sépulture de rabbi Yossef le Maghrébin.

 Ce n'est que vers 1930 que des chercheurs découvrirent son identité. La production littéraire kabbalistique marocaine n'a cessé depuis de fleurir, se distinguant par ses dimensions et sa variété. La grande originalité de cette école est que, contrairement au Judaïsme ashkénaze, on n'y trouva jamais de conflit entre mysticisme et rationalisme, et que les mêmes rabbins y ont excellé dans les deux domaines.

דמויות בתולדות היהודים במרוקו

 

עליית המקובלים

גורי האר"י מצפת 

1534-1572

משיכתם של חכמי מרוקו לקבלה, תורת המיסתורין, הייתה כה עזה עד שהאגדה המקומית מייחסת את הגילוי מחדש של ׳הזוהר/ ספר היסוד של הקבלה, המיוחס לרבי שמעון בר־יוחאי, לרב מדרום מרוקו, ולא למקובל הספרדי רבי משה דה־לאון, מהמאה ה-13, אשר לפי רוב החוקרים הוא מחברו.

אותו רב, במסגרת עליה לרגל לארץ ישראל, נתקל בגליל בסוחרים, שהשתמשו בדפי הספר לאריזת תבלינים, והוא קיבץ את כל הדפים. בשובו לעיר הולדתו, טודג׳ה, שבאטלס הגבוה, גילה לעולם את הספר שנודע כיצירת המופת של תורת הנסתר.

גירוש ספרד, האסון הגדול ביותר שנחת על העם היהודי מאז חורבן הבית השני, עורר התפשטות עצומה של תורת הנסתר. נראה, שהמצוקה נחשבה בעיני רבים כחבלי־ משיח, המבשרים על התקרבות הגאולה השלימה.

גדולי המקובלים בין מגורשי ספרד, התיישבו בארץ ישראל. צמיחת מרכז הקבלה החדש בצפת, משכה אליו מקובלים בעלי שם מכל התפוצות, גם ממרוקו, ארץ הבחירה של הקבלה. בהנהגת האר״י הקדוש, רבי יצחק לוריא (1572-1534), עברה תורת הקבלה מהפכה. מקבלה עיונית הפכה לקבלה מעשית, החותרת להחשת הקץ ולבוא המשיח, על ידי האדם היהודי.

 תלמידי האר׳"י מכונים ׳גורי האר"י׳. בין תלמידיו הידועים, היו שלושה בעלי שם ממרוקו: המקובל השלם רבי מסעוד אזולאי סגי־נהור, הצדיק יוסף טובול וכן רבי סלימאן אוחנה, יליד מקנס או פאס, שעלה לצפת בשנת 1526 ותהילתו נודעה בתפוצות ישראל, כחסיד וכסופר סת״ם מחונן.

האר"י בדרך כלל לא העלה על הכתב את תורתו והוא נפטר בהיותו בן 38. תלמידו המובהק, רבי חיים ויטל, הכריז על עצמו כיורשו הבלעדי והקדיש עצמו להפצת תורת האר׳"י. בספרו " עץ החיים ", הוא מזכיר שנעזר ברישומיו של רבי סלימאן אוחנה ובזיכרונותיו.

לעומת זאת, רבי יוסף טובול, יליד עמק הדרא בדרום מרוקו, לא קיבל על עצמו את איסורו של רבי ויטל, על כל האחרים, לגלות בכתב את תורת האר׳"י. רבי יוסף טובול כתב את הספר " חפצי בה ". נראה שנאלץ, לפיכך, לעזוב את צפת והצטרף לבנו העשיר במצרים.

לאחר רצח בנו בארץ היאור, בדרכו למרוקו ארץ הולדתו, נפטר בדרום תוניסיה ונקבר באל־חאמא, ליד גאבס. מקום קבורתו הוא מקום השתטחות ועליה לרגל עד היום, כקבר רבי " יוסף המערבי ", ללא ציון שם משפחה. זה נשכח עם השנים ונתגלה מחדש על ידי החוקרים בשנות השלושים במאה שעברה.

היצירה הקבלית ולימודה לא פסקו מאז המאה ה־13  ועד ימינו ברחבי מרוקו, ובמיוחד בדרומה. במרוקו, בניגוד לאשכנז, אין סתירה בין העיסוק בתורת הנסתר לבין הגישה הרציונלית להלכה.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-מורשת יהודי ספרד והמזרח – מחקרים בעריכת יששכר בן עמי.

 

מורשת יהודי ספרד והמזרח – מחקרים בעריכת יששכר בן עמי.

תולדות היהודים בקהילות השונות לאחר גירוש ספרד.

ירושלים תשמב"ב

הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית

הקדמה

חקר יהדות ספרד והמזרח. קיבל בשנים האחרונות תנופה גדולה הן במחקר, הן בהוראה באוניברסיטאות השונות והן במסגרות אחרות. אין ספק שהתפתחות זו היא פועל יוצא של ההתעוררות בקרב עדות ישראל, שבאה לידיי ביטויה בחיפוש אחרי השרשים והמקורות ההיסטוריים והתרבותיים שעיצבו את דמותה של מורשתן הרוחנית.

שנים רבות לא היתה הסכמה כללית על עצם קיומו של תחום ייחודי המכונה ״חקר יהדות ספרד והמזרח״ והמצדיק חקירה ולימוד נפרדים. המתנגדים טענו שאין ללמוד היסטוריה או ספרות של עדה זו או אחרת שלא בתוך המיכלול של הולדות עם ישראל או של הספרות העברית. משהועמדה תפישה זו במבחן נמצא שאין היא עונה על הצרכים ותהום זה דורש עשייה מיוחדת ומסגרת מיוחדת.

האוניברסיטה העברית נענתה ברצון ליוזמתם של ראשי ועד עדת הספרדים והפדרציה הספרדית העולמית ובמיוחד מר אליהו אלישר בדבר ייסודו של משגב ירושלים, מכון לחקר יהדות ספרד והמזרח. המכון הוקם בשנת 1973 והוא נטל על עצמו לטפל בחקר הפזורה הספרדית למן גירוש ספרד ואילך. לאחר כמה שנים של גישושים ופעילות מדעית בתחומים שונים, הגיעה הועדה האקדמית של המשגב למסקנה שיש לערוך קונגרס בינלאומי של חוקרים מן הארץ ומחו״ל.

הקונגרס הציב לעצמו את המטרות הבאות:

א.   לסקור את מצב המחקר כיום ואת ידיעותינו המצטברות בתחום זה.

ב.      לארגן קבוצות דיון מסביב לשולחן עגול על נושאים מרכזיים שונים, בעיקר בתחומים שלא זכו לטיפול.

ג.      ליצור פורום קבוע וכן כלי ביטוי שיעדכן את ציבור החוקרים ואת המוסדות בכל הנעשה בחקר יהדות ספרד והמזרח.

ד.        לגבש כפועל יוצא של הדיונים בקונגרס תשתית לתוכנית אב של משגב ירושלים.

הענותם של החוקרים הייתה גדולה מאוד ובשבוע הקונגרס הושמעו כמאה ועשרים הרצאות.

הדיונים התמקדו בארבע חטיבות גדולות:

א.  תולדות היהודים בארצות מושבם לאחר הגירוש.

ב.  ספרות ומחשבת ישראל.

ג.   לשונות יהודי ספרד והמזרח.

ד.   תרבות, פולקלור, מוסיקה ואמנות.

הקונגרס הבינלאומי הראשון לחקר יהדות ספרד והמזרח זכה להצלחה גדולה הודות לשיתופם ולתרומתם של המוסדות הבאים: הפדרציה הספרדית העולמית, הקונגרס היהודי העולמי, המחלקה לתרבות והמרכז לשילוב מורשת יהדות ספרד והמזרח במשרד החינוך והתרבות, המחלקה לקהילות ספרדיות בהסתדרות הציונית העולמית וועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים.

נשיאות הקונגרס היתד. מורכבת מפרופ׳ י. פראור, ד״ר י. בן-עמי, פרופ׳ ש. מורג ופרופ׳ ש. מורה.

הוועדה האקדימית של משגב ירושלים שימשה כוועדה מדעית לקונגרס. חברי הוועדה היו: פרופ׳ י. פראור (יו׳׳ר), מר א. אלישר, פרופי ד. אליעזר, פרופי ש. מורג, פרופ׳ ש. מורה, פרופ׳ מ. פיאמנטה, פרופ׳ י. פרידמן, פרופ׳ ש. שקד.

ליד הוועדה האקדימית פעלה ועדה ציבורית מארגנת שחבריה היו: ד״ר י. בן־עמי (יו״ר), גב׳ ז. קוליץ ומר י. הרכבי מן הקונגרס היהודי העולמי, מר נ. יושע ומר י. עוז־ארי ממשרד החינוך והתרבות, מר ש. מלאכיי מוועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים, מר י. קציר מן ההסתדרות הציונית העולמית ומר מ. שאול מרשות השידור. מר א. רוסו שימש גזבר הקונגרס ובמזכירות הקונגרס פעלו הגב׳ א. בן־שמחון והגב׳ ר. סגרי.

חובה נעימה היא להודות לכל אלה שתרמו להוצאת הכרך. למר אברהם חיים שריכז את המערכת וטיפל במסירות בכל הקשור בהבאת החומר לדפוס; למר אהרון רוסו, שטיפל בצד הכספי של הוצאת הספר ולגב׳ נ. דהאן המזכירה; לחברי המערכת, שעזרו לנו בבחירת החומר, פרופ׳ י. דן, פרופ׳ א. שילוח, פרויפ׳ ש. מורג, פרופ׳ ד. נוי, פרופ׳ מ. פיאמנטה, פרופ׳ ש. מורה, ד״ר מ. אביטבול וד״ר מ. אידל; למר בן-ציון יהושע, מנהל הוצאת מאגנם, ולצוות עובדיו שטיפלו בכרך זה במסירות.

לבעל דפוס ״דף חן״ ועובדיו שהשקיעו ידע ומאמצים בהדפסתו הנאה.

יבואו כולם על הברכה.

העורך – יששכר בן עמי

Mariage juif a Mogador en francais et anglais

 

Le Mariage Juif a Mogador


חתונה במוגדורAsher Knafo – David Bensoussan

Preface 

Essaouira-Mogador, cité d'arts et lettres.

Essaouira, jeune métropole méridionale et maritime, la benjamine de ses aînées septentrionales ( Fès, Meknès, Tétouan, Rabat, Salé ) et fille cadette du Sous et de la cité-mère Marrakech, bourdonnante de ses activités multiples et diverses, a participé, en dépit de sa récente histoire, au grand destin du judaïsme marocain et de l'Empire chérifien par le rôle éminent qu'elle a joué dans l'ouverture du pays tout entier au monde extérieur, à ses influences économiques et culturelles, par ses tujjar as-Sultan " les négociants du roi " qui n'étaient pas que des marchands exportateurs et importateurs de denrées, des produits de la terre et de l'artisanat, car ils appartenaient à ce type d'homme sage, le lettré homme-d'affaires le lettré-artisan aussi fait partie de cette catégorie ) qui poursuit la double quête de la science et de la fortune.

Le lettré-écrivain d'Essaouira, celui qu'ont connu les deux derniers siècles, présente le même profil intellectuel et le même destin spirituel que celui de ses homologues plus anciens ou contemporains de Fès, Meknès, Tétouan ou Marrakech dont il a été souvent le disciple, l'émule, voire le maître en certaines matières et disciplines comme la création poétique d'expression hébraïque ou dialectale et la pratique de la musique andalouse, classique et populaire.

Je veux évoquer ici quelques figures illustres que j'ai connues moi-même, dans mon enfance et dont j'ai conservé un émouvant et merveilleux souvenir. Ce sont celles de mes maîtres de Talmud et de Midrash, Rabbi David Attar et Rabbi Pinhas Abisror; celles de Rabbi Abraham Bensoussan et Rabbi David Knafo 

Celles de mes grands-parents, Rabbi Meir Zafrani et Rabbi Abraham Ben David ve-Yossef, talmudistes et kabbalistes dont je fus aussi le disciple; celles des grands chantres et poètes, Rabbi David Elkaïm et Rabbi David Iflah.

Ces deux chantres-là, ainsi que bien d'autres, ont su conserver, enrichir, transmettre et enseigner le piyyut et le chant, un patrimoine musical vieux d'un millénaire, mais toujours présent dans la mémoire et le cœur judéo- maghrébins.

Si Rabbi David Iflah, le shikh David " Le Doyen " de la communauté, a été le grand maître de la musique andalouse, le spécialiste reconnu et respecté de ses congénères juifs et musulmans, Rabbi David Elkaïm était aussi artisan et artiste menuisier de son état, graveur, dessinateur et peintre. Les nombreux manuscrits, épitaphes et ketubbot (son œuvre poétique réunie dans son diwan intitulé Shire Dodim – "Chants des amours") sont des chefs-d'œuvres par leur admirable calligraphie et les enluminures dont il les a souvent illustrés.

La collection de ketubbot, remarquablement présentée dans ce recueil, appporte sa juste contribution à la connaissance d'un monde aujourd'hui disparu en même temps qu'elle participe de l'éveil d'une conscience à la recherche de sa mémoire et de son identité. L'entreprise est digne d'éloges, je souhaite qu'elle soit suivie d'autres comparables qui mettraient au jour la richesse et la diversité des visages, du patrimoine culturel du judaïsme maghrébin en général, et de celui de Mogador- Essaouira, en particulier.

Paris, le 24 janvier 2002

Dr Haim Zafrani

חיי היהודים במרוקו – תערוכת מוזיאון ישראל-שלושה נרות נשמה לבית הכנסת " כאס " או " כאס דסעיל "

חיי היהודים במרוקו

מוזיאון ישראל – ירושלים

שלושה נרות נשמה לבית הכנסת

" כאס " או " כאס דסעיל "

ראשית המאה העשרים

מימין

צרפו

פליז, מעשה יציקה, הקולב בצורת " כמסה

מוזיאון ישראל

 

באמצע

פליז, הקולב עשוי בצורת " כמסה

מוזיאון ישראל, אוסף אליכס

 

משמאל

כתובת : " מנורת המאור לעילוי נשמת הנפטר תנצב"ה "

פליז, הקולב יוצק בצורת יד – " כמסה " – ומחורר

הכתובת והעיטור צבועים בצבע זהב על הזכוכי

אוסף שלמה פפנהיים, ירושלים

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל

בישיבת חברון תובב״א למדו הרבה תלמידים ספרדים את תורת הנסתר (קבלה) והתפרנסו מכספי החלוקה שהיו מקבלים מהיהודים מחו״ל: ממרוקו, ממצרים, מתורכיה ומארצות שהיו בהן יהודים ספרדים כמו ארצות הבלקן.

הנסיבות שקדמו לשליחותו בפעם השנייה של רבי עמרם בן ז־יוואן זצ״ל שנקרא בפי מעריציו המלוב״ן (המלומד בניסים) מחולל הרבה נסים למתפללים על קברו והרבה חולים ונכים מצאו מזור בנסים שלג

כאמור, ראוי שאני אציין שהרב מ. עטיה היה מאמין אמונה שלימה בנסים ובנפלאות שהצדיק הפליא לעשות לכל הבאים להשתטח על קברו ולבקש ממנו ישועתו שיעשה עימהם וירפא מחלותיהם. קיבלתי עלי מרצון את הרעיון הנשגב שלו שנוציא לאור ספר על שם רבי עמרם זצ״ל שבו נרכז את הסיפורים הרבים על הנסים והנפלאות שאנחנו שמענו עליהם ושסופרו מפרי עיתם של רבנים, סופרים, היסטוריונים ובעיקר מבני קהילת וואזן, אשר ראו וחזו במו עיניהם את נסיו ונפלאותיו וסופרו מפה לפה בדחילו ורחימו באמת ובתמים, כולם אמתיים ונכונים בלי שום כחל וסרק, רובם סופרו מפי זקני העיר אנשים יראי השם ושומרי מצוותיו יראים ושלמים.

מובטחני שב״ה הרב מאיר אלעזר עטיה הי״ו ואנוכי נצליח למלא המשימה כאשר שמענו וכן ראינו, חבל מאד שלא התעוררנו כמה שנים לפני זה כאשר זקני היהודים היקרים עדיין היו בחיים ויכולנו לשאוב ממעייניהם מידע רב שהיה יכול להיות לעזר, חבל על דאבדין ולא משתכחין, ברכתינו שלוחה ליקר באדם מר חנניה דהאן הי״ו על העצות וההדרכה שהואיל לסייע בידי, השם ישלח לו רפואה שלימה, בספר יסופר על חזיונות ונסים גלויים שהצדיק חולל למעריצים אותו. אני מקוה שע״י זה נגביר האמונה בקב״ה ובצדיקים הקדושים ואם נצליח למלאת משימה זו נוכל להגיד שמלאו משימותנו בהצלחה והיה זה שכרינו.

בדור שלפני ר׳ עמרם בו דיוואן דידן, ידוע לנו על דודו בשם רבי יהודה בן רבי עמרם דיוואן הראשון. אשר היה תושב ירושלים.

בצעירותו עבר לגור בעיה״ק צפת ונהיה לחתנו של הגאון רב יעקב הכהן. בשנת תס״ח (1708) נשלח מטעם חכמי צפת כשד״ר לפרס, בשנת תפ״ח נשלח מטעם חכמי חברון וירושלים לערי אנטוליה ותימן בשובו נתמנה כרב בעיה״ק צפת.

 יותר מאןחר נשלח לקושטא ושם הדפיס את ספריו ״זבחי שלמים״ אשר נדפס בשנת התצ״ח והספר ״חוט המשולש״ אשר נדפס בשנת התק׳׳ט. בהיותו בקושטא כמה מעשיריה ביקשוהו לייסד ישיבה בירושלים והם יממנו את הוצאותיה, וכך עשה בחזרתו לירושלים תיכף ייסד ישיבה אשר קרא לה ״נוה שלום וברית אברהם״ אשר בה למד יותר מאוחר בן אחיו המלומד בנסים רבי עמרם בן דיוואן כפי שיבואר לקמן בפנים הספר.

בשנת תק״א התמנה כדיין בבית דינו של הראשון לציון רבי נסים חיים משה מזרחי וחתם על כמה תקנות עם חכמי ירושלים.

בשנת תק״ב חתם עם רבני ירושלים על הסכמת הספר ״צח ואדום״ לר׳ רפאל טריווש, נלב״ע בסביבות שנת תקי״ב (1752) יש הסוברים שגם לו היה בן ושמו עמרם מחכמי חברון(עיין לקמן עמוד 62).

עיין עוד פרטים בהקדמה לספרו ״חוט המשולש״ ובספר חכמי א״י ג׳ עמי ט״ז. ולא כמו שכתב מר יערי בספרו שלוחי א״י עמי -584-. בתמצית כל דברי חוקרי חכמי הזמן ההוא, יוצא, שרבי עמרם דיוואן הראשנן הוליד שני בנים, יהודה ואפרים. יהודה הנ״ל הוליד בן וקרא את שמו עמרם שגם הוא היה אחד מחכמי חברון, ור׳ אפרים הוליד את מורינו הצדיק רבי עמרס בן דיוואן הקבור בוואזן והוא הוליד את ר׳ חיים הקבור בווירגן כמבואר לקמן.

החכמים אשר למדו עמו בישיבה היו: ר׳ משה בורלא אשר עמד בראש. רבי ישראל יעקב בורלה אשר שימש אח״כ כראב״ד בירושלים, הרב אפרים נבון מחבר הספר מחנה אפרים רבי נסים ברכה חתנו של החיד״א, הר׳ אליהו פרחי ר׳ דוד פראג׳, ר׳ אברהם בן שושן ורבי דוד אשכנזי, היו משתכרים בסך שבע מאות גרוש. סדר לימודם היה, בבוקר לימוד הלכה, בצהרים חמשה דפים ראשית חכמה וב״י. (עיין גם תולדות חכמי ירושלים כרך ג׳ עמוד 43).

הצדיק המלומד בנסים רבי עמרם בן דיוואן

חיי עמרם                                                                                      |

מהמחבר רבי מאיר אלעזר עטיה שליט״א

רבנו זצ״ל נולד בעיר הקודש ירושלים תובב״א בשנות ת״ק – 1740 בערך והוא בנו של החסיד רבי אפרים דיוואן. אשר לפי המסורת, אבותיו הראשונים נולדו בכפר ערבי דרומית לעיר טאנג׳יר הנקרא כפר ״דיוואן וכל יוצאי כפר זה כונו ״ בן דיוואן ״ כלומר בן הכפר דיוואן.

רבי עמרם למד תורת הפשט מפי גאוני ירושלים. כאשר גדל, נכנס לישיבת המקובלים ללמוד תורת הקבלה ושם התחיל ללמוד את תורת הח״ן " סוד השם ליראיו " עד שנמנה לאחד מגדולי חכמי ישיבת ״נוה שלום" אשר נתייסדה ע״י דודו רבי יהודה דיוואן, אחר כך עבר לגור בעיר הקודש חברון יע״א ונמנה שם בין גאוני ומקובלי העיר.

בשנת תקכ״ג – 1863 – שרר מצב קשה בישיבת חברון, אז נמנו כל הרבנים פה אחד לשלוח את הצדיק רבי עמרם לערוך מגבית לישיבתם במרוקו הנקרא בפי הרבנים ׳מערב הפנימי " כי שם אהבתם לארץ ישראל היתה נפלאה עד מאוד את פרוטתם  האחרונה היו מנדבים לשד״ר אשר היה מתקבל אצלם בכבוד גדול עם מתת אכסנייא נאה.

שלש סיבות הן, עבורם הוא נבחר לשליחות זו:

סיבה ראשונה ־ הצדיק הוא מצאצאי בני המקום כפי  שאמרנו. לכן נתנה לו העדיפות לעסוק במגבית. כי עבור הנדבנים והעשירים בני צפון אפריקה היה להם לכבוד גדול ועונג לראות אחד מבני עדתם נמנה עם גדולי התורה בארץ ישראל. על כן היו עורכים מגבית גדולה כדי להשביע את  רצונו ולמלאת משאלותיו.

סיבה שניה – היה דיין גאון גדול בתורה, כי ידוע שכאשר היה מגיע איזה שד״ר למרוקו היו רבני הישיבות מזמינים אותו לישיבתם ומביאים לפניו את שאלותם בהלכה וקושיות קשות אשר היו מתקשים בהם בהבנת התלמוד ומפרשיו. אם היה עונה על קושיותיהם היו גם הרבנים מצטרפים אליו למגבית ומשתדלים אתו בכל עת שבתו עמהם. גם עשירי העיר היו מזמינים אותו לארוחות ומסיבות נכבדות ביחד עם רבני ומכובדי העיר ושולחים אותו שש ושמח מהמקום.

במכתב השליחות משנת התקכ״ג תארוהו רבני הישיבה בחברון בתוארי חכמה וכבוד וזה לשונם:

" אשר על כל אלה חילינו פני החכם השלם והכולל, סיניועוקר הרים כבוד מורינו הרב עמרם דיוואן נרו' ללכת בשליחותינו למחנה תהלתו וכוי. להודיע צערינו לרבים אולי יחנן ה׳ והיתה הרווחה והאדמה לא תשם.

חתומים גאוני עיר הקודש חברון

אהרן אלפאדארי

חיים יהודה גומץ פאטו

יצחק זאבי 

חיים רחמים באג׳אייו           

אליהו בן ארחא      

פנחס מרדכי באג׳אייו           

אברהם גדלי׳ה.

יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו-משפחת כהן— צבאן

משפחת כהן— צבאן

משפחה קדושה ועתיקת יומין המתייחסת לאולאד אהרן (ע״ש אב הראשון הרב אהרן זלה״ה), ומצאנו משפחות כהן-צבאן בקהיר וכן בדמשק שבסוריה, שמעתי לאמור שאבי המשפחה בקהיר הגיע למצרים מעיר ווהראן בשנת 1860-1850.

הצדיק החסיד, אבן הראשה ואבי התעודה, אילן ששרשיו מרובין, זרע קדושים ותרשישים חכמי סיביליה המגורשים, שורשא קדישא, גזעא דקשוט, איש מגזע אהרן, הרב אהרן הכהן סקלי, ראש משפחת צבאן חי בשנת ש״ב לערך (1560 למני), התברך בשתי ברכות: יצחק, דוד.

הרב דוד הנז׳ אין פרטים אודות בניו או צאצאיו.

החכם השלם, גזע ישישים, הצדיק הרב יצחק הכהן צבאן הנז׳ הוליד בן ושמו אהרן.

החסיד, הישיש הנכבד, זקן ונשוא פנים, נזר אלהים על ראשו, הרב אהרן הכהן צבאן הנז׳ הוליד שלושה צנתרות דדהבא: יצחק, מרדכי, יעקב.

אין בידינו פרטים על בנים של הרב מרדכי ושל הרב יעקב הנד.

הצדיק המופלא, כבוד ה׳ מלא, הולך תמים ופועל צדק הרב יצחק הכהן צבאן הנז׳ הניח ברכה: יוסף.

החכם השלם, אור המנורה, מרבה ישיבה מרבה חכמה, מרביץ תורה, דיין ומורה צדק הרב יוסף הכהן צבאן הנז׳ הוליד שני בנים: יצחק, אהרן.

הצדיק החסיד, שלשלת יוחסין, ר׳ אהרן הוליד שלושה בנים: יוסף, יצחק, יהודה.

אין לגו ידיעה על זרע שלושת בניו של ר׳ אהרן הנז׳.

הצדיק, בן איש חיל, גבור כארי לעבודת הבורא, בעל הנהגות ישרות ומדות טובות, חסידא קדישא הרב יצחק הכהן צבאן הנז׳ הוליד: אברהם, דוד, אהרן.

החכם השלם והכולל, חן ערכו מי ימלל, שמו נודע בשערים, רב פעלים ומלא חסדים, משען ומשענה לדל ואביון, תורה וגדולה במקום אחד, הדיין המרומם הרב אברהם הכהן צבאן הנו׳ הניח ברכה מרובה: שלמה, יהודה, שמואל.

החכם השלם הכולל, שבחיו מי ימלל, יושב אהלים של תורה, לא פסיק גירסא מפומיה, הצדיק המופלג, מרביץ תורה בישראל, יפיץ חכמה, יורה דעה, מקל ורצועה לעושה עוולה, מוראו על הבריות יהודים ולא יהודים, צדק ומשפט מכון כסאו, גר ישראל, חסיד שבכהונה, שורשא קדישא, גזעא דקשוט אדמו״ר הרב שלמה הנז׳ המכונה ״ארבי לקביר״, לא הניח זרע בר מינן.

אין לנו ידיעות על זרע של אחי הרב שלמה הנד: ר׳ יהודה ור׳ שמואל הנד.

הצדיק, צנוע ונחבא אל הכלים, פרי צדיק עושה חיים, הרב דוד הנז׳ הוליד: משה, אהרן, עלו.

הצדקת מרת עלו הנד, דביתהו של רבינו שלמה הנז׳ ״ארבי לכביר״ זיע״א, נהגה להתפלל תפילות כסדרן מתוך סידור.

אין לנו ידיעות על בנים או צאצאים של ר׳ משה ושל ר׳ אהרן, האחים של הרבנית ״לאלא עלו״ ז״ל.

הנכבד, גזע ישישים וטהורים, פרי צדיק עושה חיים, הרב אהרן הכהן צבאן הנד הוליד בן: יעקב.

הצדיק הגדול, מעוז ומגדול, אילנא תקיפא, עץ עושה פרי, תם ישר וירא אלהים, החסיד הרב יעקב כהן צבאן הנד הוליד: יצחק, אהרן.

החסיד העניו, עושה צדקות, אוחז במדת השתיקה, הצנוע החכם ר׳ יצחק הכהן צבאן הנד הוליד שלושה בנים: חיים, מרדכי, יעקב.

הרב הותיק, חמר חדת עתיק, מוכיח במישור ומזכה את הרבים, גומל חסדים טובים, הצדיק ר׳ חיים הכהן צבאן הנד הוליד: אהרן, יצחק, מרימא, זהירא.

הנכבד, הולך תמים ופועל צדק, טוב לה׳ ולבריות, ר׳ מרדכי הכהן צבאן הנז׳ בירכו ה׳: יצחק, אהרן, אליהו, זהרא, מאחא.

הנכבד והעניו, מוקיר רבנן, גומל חסדים, ר׳ יעקב הבהן צבאן הנד הוליד: משה, שמעון, אליהו, יצחק, קמירא, סליטנא, מרימא, נונא, פריחא.

הרב המצויין, זרע קדושים, חכם חרשים, חסיד המתחסד עם קונו, מרביץ תורה, האלוף התורני, ראש הישיבה, סבא דמשפטים, אהרן קדוש ה/ הדיין הרב אהרן הכהן צבאן הנד (נתבש״מ שנת תר״ס), הוליד ארבעה צנתרות דדהבא: אברהם, יוסף, יעקב, דוד, מסעודא.

אין פרטים על צאצאים לר׳ דוד ולר׳ יעקב הנד.

הרב המובהק, גזע ישישים, פרי צדיק עץ חיים, רב פעלים, דמי לבר אלהין, סבא דמשפטים, חסידא קדישא, שורשא קדישא, הדיין הגדול מורה צדק והוראה בק״ק דבדו ובק״ק מלילייא, הרב אברהם הכהן צבאן הי״ד (נתבש״מ שנת תר״פ) בירכו ה׳: דוד שלמה, יעקב, עווישא, עלו.

החכם השלם, שלשלת יוחסין, דובר מישרים ועושה צדקות, מרבה ישיבה מרבה תורה, דיינא הוא, צדק ומשפט מכון כסאו, רב טוב לבית ישראל, החסיד הרב דוד שלמה הכהן צבאן הנד הניח ברכה: אברהם, אהרן, אליהו, שרה, רבקה, רחל, לאה, רינה, איסטרינא.

הנכבד והצדיק ר׳ יעקב הכהן צבאן הנד הוליד: פריחא, מסעודא, מרים.

החכם השלם והכולל, בישראל להלל, מזכה את הרבים, רב טוב לבית ישראל, גומל חסדים ורב פעלים, הרב הגדול מעוז ומגדול, הדיין, חסיד המתחסד עם קונו, הרב יוסף הכהן צבאן הנד בירכו ה׳: שלמה, רפאל, ציון, פריחא, סתירא, מרימא.

הרב הגאון, נר המערב, אור נערב, מארי מתניתין, מקור חכמה, מוציא לאור תעלומה, דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא, שמו נודע בשערים, פאר ישראל והדרו, הדיין המצויין אדמו״ר רבינו שלמה הכהן צבאן הנד (נתבש״מ שנת תש״ט) בירכו ה׳: אהרן בנימין, יוסף מכלוף, משה, יהודה, שמואל, קמירא, עישא, סולטאנא, סאעודא.

הצדיק העניו, מאושר בכל עניניו, יקר רוח איש תבונה, רב פעלים, המזכה את הרבים, מוכיח במישור ובתבונה, בחמלה וחנינה, אוהב  שלום ורודף שלום, הרב רפאל הבהן צבאן הנד הוליד: יעקב, דוד, שמואל, ר׳ יוסף, אסתר, מרימא, עישא, לוויהא.

הצדיק והעניו, דחיל חטאין ועביד טבין ישר ותם, מדותיו מדות יוצרו, משכיל אל דל ר׳ ציון הכהן צבאן הנד הוליד: מאיר, אבנר, מאחא.

שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון

הספרים שחיבר הרי״ף זצ׳יל הם ״כסף נבחר״(1616), שיצא לאור בדפוס של אברהם אשכנזי בדמשק, והוא מכיל דרשות על התורה. ההדפסה לא הצליחה במיוחד, ומשום כך חזר הרי״ף והדפיס את הספר מחדש בוונציה, בשנת 1621. ספר אחר שלו הוא ״כסף מזוקק׳/ גם הוא על פרשיות התורה, והוא מפרש אותם על דרך הדרש.

ספר זה יצא לאור בשנת 1628 בוונציה, ובסופו מצוי הקונטרס ״כסף תועפות״. ספרים אחרים היו ״כסף צרוף״(1714, ונציה) – פירוש על משלי, שהודפס באמסטרדם בשנת 1629, פירוש על איכה בשם ״כסף נמאס״, וספר שאלות ותשובות ״נבחר מכסף״. ״נבחר מכסף״ נכתב לפני 400 שנה, היה בכתב יד במשך 300 שנה והודפס בתרכ״ט(1869) בארם צובה(חאלב) ע״י המו״ל אברהם ששון.

מדוע מופיעה המילה כסף בשמות של ספריו? הסיבה אינה קשורה כלל וכלל לממון. בהקדמה ל״כסף צרוף״ נותן הרי״ף הסבר, ומציין כי הסיבה לכך היא ״על דבר הכסף, שנכספה וגם כלתה נפשי לעבוד את ה׳ אלוקי קודשי כל ימי היותי על אדמתי״. בהקדמה ל״כסף מזוקק״ הוא כתב, ״ואוהב כסף – בתשוקה לבוא לחדרי משכיות חמדת התורה – לא ישבע כסף״.

הידוע ביותר מבין הספריו הוא פירושו ״מאור עיניים״ ל״עין יעקב״ על אגדות הש״ס, שנדפס (1643, ונציה) בשם ״פירוש הרי״ף״. על פירוש זה כתב הרב אזולאי, כי ״בכל הארץ יצא קו תהילתו״. ואכן, פירוש זה הפך לחלק בלתי נפרד מ״עין יעקב״, והוא מופיע מתחתיו, למען ירוץ הקורא בו. הפירוש הוא עיון מפורט, מדוקדק ורחב היקף, מעשה אמן, על אגדות הש״ס.

הרי״ף אכן קיים את הנאמר ״ועשרת ספרים הרבה״. הוא חיבר גם ספר פסקי־הלכות בדיני נשים וממונות על הרמב״ם, בשם ״קבוצת כסף״, וכמה מתשובותיו ההלכתיות מופיעות בספרים שהוציאו לאור בני דורו, וביניהם בשו״ת של רבי יום טוב צהלון ובספר ״יד אהרון״ של הרב אהרון אלפנדרי.

ספריו של הרי״ף התקבלו בקרב היהודים, וזכו להסכמות ולשבחים. רבו ומורו של הרי״ף, הרב אבולעפיה, כתב על תלמידו בהקדמה לספר ״כסף נבחר״: ״סיני ועוקר הרים, לן בעומקה של הלכה, דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא, כל מן דין וכל מן דיןסמוכו לנא, יורה יורה ידין ידין… יהיו נטיעותיו וצאצאיו כמוהו״. בהסכמת חכמי ארם צובא ל״נבחר מכסף נכתב: ״הרב המוסמך הגאון, אחד מהראשונים כמלאכים, מימר קדישין ודעת זקנים״. גאוני דמשק כתבו בהסכמתם, ״פעולת צדיק גדול, אדוננו מורנו ורבנו וגאון עוזנו, הרב המוסמך״. גם המו״ל של הספר, רבי אברהם ששון (מחבר הספר ״יגל אברהם״), לא חסך שבחים: ״היה משיירי כנסת הגדולה, מאור הגולה, תורה וגדולה, האשל הגדול״. הוא נפטר בשנת ת״ח (1648) ונקבר בדמשק, כשחתנו, הרב שמואל ויטאל, מספיד אותו.

ישיבה בבית המשפחה

בנו של הרי״ף, הרב דניאל פינטו, היה מגדולי הרבנים שלארם צובה. הוא חיבר את הספר ״לחם חמודות״, ונפטר בי״ז אב תמ״א. בנו, רבי שמואל פינטו, היה רב גאון ומפורסם, שכיהן גם הוא בארם צובה. הוא נפטר בשנת ת״ע.

עדות על בני משפחת פינטו בהולנד מצויה בספר ״אוהלי יעקב״. מחברו, רבי יעקב ששפורטס, מציין כי ״בשנת תג״ל יעקב״ (1673) הוא נסע לאמסטרדם, ״בהזמנת האחים הנכבדים רבי יצחק, רבי יעקב ורבי משה דה פינטו״. הוא מספר, כי האחים מינוהו לראש הישיבה, שהיתה בביתם, שבה עסקו בתורה 12 מהתלמידים המובחרים בעיר.

משפחה זו יסדה ב-1702 בית כנסת משלה בעיר. הולנדי אחר הוא רבי אברהם דה פינטו, עורך דין יליד האג, (1878־1819) דוקטור למשפטים, שעסק גם בעריכת כתבי עת. דה פינטו עסק בצורכי ציבור באמונה והיה ראש קהילת הספרדים במדינה. במשך 20 שנה, עד יום מותו, כיהן כחבר מועצת העיר אמסטרדם. כן שימש כפרקליט המדינה. במקביל לפעילותו הציבורית והיהודית חיבר מספר ספרים, בענייני דת ומשפט.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

אוגוסט 2012
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר