ארכיון יומי: 9 באוגוסט 2012


פרק ראשון : מעמדם המשפטי של היהודים וזכותם לשמירת חייהם הדתיים.

לפי פקודתו של הסולטאן חסן הראשון, שלט בין השנים 1873 – 1894, ב-15 בספטמבר 1884 למען יהודי דמנאת, השוכנת כמאה ועשרים קילומטר מזרחית למראכש, שסבלו מידו הקשה של המושל, הם יהיו פטורים מהשירותים שאולצו לספק, ומן ההגבלות שהיו חלות עליהם, ואלו הן.

1 – אילוצם לעבוד בשביל המושל בימים המקודשים על ידם.

2 – לנקות את כל המקומות בהם נאסף לכלוך בתי כסא

3 – לשרת כסבלים ולשאת משא כבד על גבם

4 – עליהם לבצע עבודות ללא תשלום

5 – נשותיהם נאלצות לכבס ללא תשלום וללא הסכמת בעליהן

6 – למכור סחורותיהם באשראי ובמחצית ממחירם.

7 – לקבל מוצרים כמו שמן וכו' כשמחיריהם נמוכים, ולשלם תמורתם כשהמחירים מאמירים

8 – לספק בהמות עבודה ללא הסכמתם וללא תשלום.

9 – לקבל מטבעות מזויפות ולהחליפם למטבעות בעלי ערך.

10 – עליהם לקבל דרהמים בשער נמוך מהמקובל.

11 – לשלם דולר – ספרדי – בשער 11 דוקאטים

12 – למסור צמר ללא תמורה

13 – למסור עורות מעובדים תמורת עורות בלתי מעובדים

14 – למסור הצמר של צאנם בניגוד לרצונם.

15 – להעמיד לרשות אורחי המושל את כלי המיטות שלהם.

לפי מכתב של שגריר גרמניה בטנג'יר ב-17 בדצמבר 1885 על יהודי דמנאת לשלם " מס – שער " תשלום מיוחד בעת כניסה לשער העיר.

בתזכיר שהגיש המוסד המשותף של וועד שליחי הקהילות באנגליה עם " אגודת אחים " ב-3 בפברואר 1888 לממשלת בריטניה, נימנו 27 הפליות תחת הכותרת :

A Statement of some of the principal disabilities affecting the jews of Morocco

כלומר, אלה רק חלק מהפליות העיקריות שפוגעות ביהודים.

1 – באזורים הפנימיים של מרוקו  עליהם לגור בתוך המללאח

2 – מחוץ למללאח אסור להם לרכב על בעלי חיים

3 – בעוזבם את המללאח עליהם ללכת יחפים ולהסיר את כיסוי הראש שלהם. אסור להם ללכת עם מקל הליכה, חוץ מאשר לזקנים ולחולים. מוסלמים משתעשעים בהשלכת פחם בוער, שברי זכוכית, ונהנים בראותם יהודים סובלים. מחוץ למללאח עליהם לבחור מסלול שאין המוסלמים הולכים בו, ועליהם לעקוף את המוסלמי מצדו השמאלי.

4 – עליהם לחזור למללאח עם שקיעת השמש.

5 – אסור להם לבנות בתים מעל גובה מסוים, ולא לרכוש רכוש דלא ניידי מחוץ למללאח.

6 – אסור להם לרכוש מחסנים או חנויות מחוץ למללאח, בהם נמכרות בחורות כמו ביגוד, נעליים, משי. אן הם מייצרים מוצרים אלה, רשאים למוכרם רק באמצעות מוסלמים.

7 – אם מחסני תבואה ממשלתיים מלאים, או שהמזון ניזוק בגלל אחסון ממשוך, היהודים נאלצים לקנותם במחיר של מוצר בלתי פגום.

8 – גברים יהודים ונשותיהם נאלצים לבצע עבודות לממשל בכל זמן, כולל בשבתות ובמועדים, והתשלום נמוך שהרבה ממחירי השוק.

9 – עליהם לבצע עבודות שבעיני המוסלמים נחשבות בזויות, כמו ניקוי ביוב, סילוק נבלות מאורוות הממשל.

10 – כאשר הגולגולות של המורדים או פושעים נשלחות לעיר כדי להוקיעם עש שערי העיר, על היהודים למלוח ואתם לפני שהם מוקעים.

11 – על היהודים לשלם מס גולגולת כתחליף לשירות בצבא, ובעת הזאת הם מקבלים מכה על הראש.

12 – על קצבים, חנוונים ואופים לספק ללא תשלום מוצריהם, אחרת יימנעו את מסחרם.

13 – יהודי אינו רשאי למנות בא כוח שייצג אותו בפני קאדי במשפט נגד מוסלם. עליו להציג את עצמו או למנות מוסלמי בא כוחו, או שיסבול מכך שאינו מיוצג. כמו כן אין יהודי רשאי לייצג את המוסלמי.

14 – יהודי אינו רשאי לעסוק במקצועות חופשיים.

15 – יהודים אינן מועסקים בתפקידים ציבוריים. כמה מהסולטאנים בעבר העסיקו יהודים כראוי חשבון וגזברים לאוצר, אבל הם סבלו מקנאת המוסלמים, ומחוסר האימון של הסולטאנים כלפיהם.

16 – עליהם ללבוש בגדים מיוחדים הכוללים כיפה שחורה ונעליים בצבע שחור, ואסור להם ללבוש בגדים הדומים לאלה של המוסלמים.

17 – אסור להם להיכנס לבתי מרחץ ציבוריים, וגם בתוך המללאח אסור להם להקים בתי מרחץ.

18 – היות ובעיני המוסלמי היהודי מלוכלך, אסור להם לשתות מבארות ציבוריים ברובעים המוסלמיים, ולא לשאוב מהם מים.

19 – האירועים ציבוריים כמו חגים אסלאמיים, לידה, נישואין או מוות במשפחה של ממלאי משרות ציבוריות, על היהודים להעניק מתנות לאישים הנ"ל. וכך חייב להיעשות בחגים של היהודים, ובעת פטירתה של אישיות יהודית.

20 – היות ואסור להם לשאת נשק, הם חשופים לשוד ורצח בדרכים, ללא יכולת להגן על רכושם וחייהם.

21 – אם יהודי נרצח על ידי מוסלם הוא מקבל פיצוי בסכום המקביל ל-60 לי"ש, ועל הרותח לא חל כל עונש, אלא נאסר עד שהפיצוי ישולם, ואז חלק מסכום הפיצוי נמסר למשפחת הנרצח.

22 – עדותו של יהודי אינה מתקבלת בבית המשפט.

23 – כתוצאה מעדותו של מוסלם נגד יהודי, הוא עלול להיענש בעונש חמור. לעומת זאת, אם אפילו אלף יהודים יעידו להגנתו, אף אחד מהם אינו אמין כעד.

24 – יהודי שנידון למאסר או למלקות, עליו לשלם לאנשים המעורבים במשפטו. ואם אין ביכולתו לשלם – הוא נשאר במאסר גם לאחר תקופת מאסרו.

25 – בבית הסוהר אינם מאוכסנים בחדרים רגילים, אלא בבורות עלובים.

26  אם יהודי נחשד ביחסים אסורים עם אישה מאורית, אפילו שהיא פרוצה, הוא עלול להיאסר לקופה בלתי מוגבלת, ולקבל מלקות כדי להוציא ממנו הודאה במעשה. עם עדים מוסלמים מפלילים אותו, הוא נידון למוות.

27 – אם מוסלמים מעידים שיהודי התכחש לדתו, הוא נאלץ להתאסלם. ואם לאחר מכן הוא רוצה לחזור ליהדות, הוא יירגם או יישרף עד מוות. 

מסמך דומה וקצר יותר נכתב ב-21 בנובמבר 1905. הבנקאי היהודי יעקב שיף שהיה פעיל בהגנה על יהודים שסבלו במקומות שונים, כתב לשר החוץ של ארצות הברית אליהו רוט, ובו 15 סעיפים של הפליות והשפלות, מהן הנזכרות במסמך דלעיל, המחולקת לשלושה סוגים : א. הגבלות על מגורים ולבוש – 8 סעיפים. ב. הגבלות על סחר – 4 סעיפים. ג. כפויות – 3 סעיפים.

המסמך הזה בוודאי השפיע על ההוראות שמסר שר החוץ לשגריר ארצות הברית וייט לקראת ועידת ALGECIRAS בשנת 1906. ייתכן שהמסמך משנת 1888 הגיע לידיו או לאוזניו של יעקב שיף והושפעו ממנו. סעיפים אלה נכתבו בצירוף בקשה שמעמדם של בני הדתות השונות במרוקו יוגדר במגרת הסכם, כפי שנעשה בוועידת ברלין בשנת 1878.

חלק מהסעיפים ידועים גם במקומות אחרים ומתמקדים בדורות עברו. גם אם לא כל הסעיפים בוצעו בכל מקום ובכל זמן, הם בוצעו מעת לעת, בייחוד בכפרים ובערים הפנימיות. במקומות שגורל היהודים היה תלוי בשרירותם של מושלים מקומיים, מהם אכזריים, שבהן לא הייתה נציגות אירופאית או אמריקאית שבפניהם ניתן היה להתלונן. עדויות על מקרים הנזכרים באחד או יותר סעיפים מוזכרים במקורות והלועזיים של התקופה.

במכתב לשגריר הבריטי וייט ב-11 בפברואר שנת 1905 נמסר על מס דרכים החל על היהודים בלבד.

Every Jew travelling to the country is stopped and made to pay a poll tax of one dollar.

דהיינו, כל יהודי העובר בדרכים נעצר לשם תשלום של דולר אחד

הווי ומוסרת במחזור החיים

כאשר תדליק נרות שבת, בקשתה הראשונה תהיה : לידה קלה ובן זכר, וכאשר האם והחמות הולכות לבית הכנסת ביום שבת לראות את ספר התורה, או כאשר הן עולות לבית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים, תפילתן היחידה היא, שהבת תביא בן זכר לעולם ושלא תתקשה בלידתה.

" הייתה אשתו מעוברת ואומר : יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שווא ( ברכות נד, ע"א ) ועל אף זאת לא נמנעו ההורים מלהתפלל ולקוות לבן זכר.

כאשר הלכה האם בשבת לבית הכנסת לראות את ספר התורה, תפילה אחת, יחידה ומיוחדת הייתה בפיה.

יא סידי לחנין – אנא אדוני החנון

עטי לילדא סאהלא לבנתי – תן לידה קלה לבתי

פלאנא בת פלאנא – פלונית בת פלונית

תוולד בלא סער – שתלד ללא צער

וויכון ענדהא וולד – ויהיה לה בן זכר

פוזאה ספרים די כרזו ליום – בזכות הספרים שיצאו היום

די הווא נהאר סבת לעזיז – שהוא יום השבת היקר

מות הבעל בתקופת ההריון.

לפעמים קורה ואסון פוקד את המשפחה. הבעל הצעיר נקטף בדמי ימיו בתקופת ההריון של רעייתו ולא זוכה לראות את הצאצא שלו. הרך שייוולד ישא את שם אביו. אולם כאן יש מנהגים שונים : אם האב היה איש שוע וממשפחה מיוחסת ( בן אבות ) או אם הוא היה תלמיד חכם, התינוק שייוולד ייקרא אמנם שמו בישראל על שם אביו אך הוריו, קרוביו וכל בני העיר יקראו לו בשם סידי ( אדוני ) והכוונה לשם האב, כדי לא להזכיר את השם הנכבד והיקר של מי שהיה רב או אדם חשוב.

 אולם אם האב היה אדם רגיל מקרב עמך, הילד ישא גם כן את שם אביו, אך קרוביו והסביבה לא יזכירו את השם במפורש, ויקראו לו תמיד חביב או לעזיז, חביבי, לחכם, חכם.

בדרום נהגו לקרוא לבן אם האב היה חכם ובר אוריון, באבא סידי, או סתם באבא, או אל חכם. ואם האב היה אדם פשוט נקרא לעזיז או סידי לעזיז ( אדוני היקר ) אבל לרוב יקראו לו כליפה בייחוד בעיר מראכש והסביבה, ויש שיקראו לו גם מכלוף ( מוחל לתמורה ).

יש לציין שבאזורי הדרום,תארודאנט, תאפילאלת והסחרה כולה, נוהגים גם להוסיף עוד תואר כבוד של " באבא " לאנשים נכבדים גם בחייהם. המונח " באבא ", הוראתו " אבא ". נראה שזהו שם חיבה שניתן בעיקר לקדוש בעודו בחיים, אומץ בידי צאצאי רבי יעקב אביחצירא, כמו : באבא סאלי, באבא חקי.

גם הערבים נותנים את השם " כליפה " לילד שנולד כאשר האב מת ביום השביעי להולדת הבן. 

כפרות בתקופת ההריון.

כאשר חל כיפור בקופת הריונה של האשיה, שולחים לה לכפרות, שני תרנגולים, האחד לבעל והשני לתינוק שטרם בא לעולם. לא שולחים שתי תרנגולות, כי אם שני תרנגולים, בתקווה שיהיה לה בן ולא בת. גם הבעל מצידו קוני שני תרנגולים ותרנגולת לרעייתו, כל זאת כדי לא לתת פתחון פה לשטן, ושיהיה רק בן זכר.

אל כעאכ דלוחאם.

במכנאס, כאשר הצעירה נכנסה לחודש השמיני להריונה, הוריה מתחילים בהכנות המכונים לכעאכ דלוחאם ( לבנים ודברי הלבשה לתינוק ). זוהי בעצם נדוניה שלמה, שמכינים לרך העתיד לבוא בשעה טובה ומוצלחת.

במכנאס, נדוניה זו מכונה " לכעאכ דלוחאם ". השם אינו מובן דיו – " לכעאכ " פירושו – כעכים ו " דלוחאם " מובנה – ייחום, יתכן שבזמנים קדומים צירפו למשלוח זה גם כעכים ודברי מתיקה.

בפאב ובעוד מקומות נדוניה זו נקראת "תקטיע לגדאוור. בעצם השתשמשו בכל מיני שאריות של בדים ישנים או משומשים, שובהם לא היו תפירות, ומכאן שמם תקטיע – לגדאוור, גזירת הבדים. La coupe   des langes ובצפרו היא נקראת למסבק – הוא סל נסרים ובו בגדי תינוק המכילים אבנטים ושאר אביזרים נחוצים.

בסוד הכנת כל הנדוניה, השתתפו הורי האישה והמיילדת בלבד, כדי להימנע מענא בישא של השכנים ושל הסביבה. היו משפחות שעל אף שמצבן הכלכלי היה טוב, העדיפו לשלוח נדוניה פשוטה, וכל זאת מחשש של עין הרע, ואמרו " בל נבטל את העאדא ( המנהג ).

יש לציין כי היום אין הדבר כך. הורי האישה מכינים בעצמם את הנדוניה על פי האופנה האחרונה והיא כוללת מיטת תינוק, כלי מיטה, לבנים, חליפות לתינוק ועגלת תינוק, בנוסף למערכת חיתולים ודברי לבוש מודרניים, ומעל לכל, סכום כסף כמתנה.

כאשר הצעירה נכנסה לחודש התשיעי להריונה, נערכה מסיבה רבת רושם בבית הוריה, שאליה הוזמנו בני המשפחה מצד הבעל ומצד הרעיה, וכן קרובים וחברים. בדרך כלל באו למסיבה זו רק נשים וצעירות נשואות ובהריון גם כן.

זאת הייתה הזדמנות להן להעתיק מאותה נדוניה ולהכין כמוה או דומה לה. הנדוניה הוצגה על שולחנות ערוכים כעין תערוכת נדוניה לחתונה, והנשים באו, בדקו, שאלו שאלות וברכו את הצעירה והוריה בלידה קלה המזומנות התכבדו בתה בעוגות ובריבות שהוכנו במיוחד לאירוע.

הנדוניה סודרה במגשי נחושת ( סוואני ) וסלסלות, והנערות נשאו אותם והעבירום לביתה של הצעירה. לאורך כל הדרך, לא פסקו הזגיראתאת מלהשמיע את צהלות השמחה, קריאות ה – יו, יו, יו, ויתר המשתתפות שרו לאורך כל הדרך עד הגיען לבית המעירה. שם הוצגו המגשים והסלסלות ותכולתן על שולחנות, ושוב נערכו ביקורי נשים.

סוף פרק " ההריון ". 

חכמי המערב בירושלים

בסוף ימיו הפסיד רבי יוסף את מסחרו ועלה לירושלים לבלות את שארית ימיו. עם מותו, דרשו הספרדים סכום גדול עבור חלקת קבר, כי חשבוהו לעשיר, אך בניו של רבי יוסף לא יכלו לעמוד בדרישה זו. הרב צוף דב"ש ששמע את דרישת הספרדים חרה לו מאוד, וראה בזה פגיעה חמורה בכבוד הנפטר הגדול, ופגיעה חמורה לא פחות בכבודה של העדה המערבית שרבי יוסף השתייך אליה.

תוך זמן קצר גייס הרב צוף דב"ש את כל העדה, ויחד אתם עלה להר הזיתים ולאחר מאבק נטמן רבי יוסף בחלקת מבלי שהמשפחה תשלם פרוטה.

אחר המעשה הזה נרתם הרב צוף דב"ש במלוא עוזו ומרצו לפעילות נמרצת כדי להקים קהילה מערבית נפרדת, הוא הקהיל אליו את ראשי העדה והנחה אותם והמריצם לבנות בתי כנסיות ותלמודי תורה לבני הקהילה. לשם יישום הצעותיו הוא שלח שליחים לקהילות מרוקו כדי לאסוף נדבות.

בתעודות שהצטיידו בהן השליחים, תיאר וגולל בצבעים קודרים את מעמדם ומצבם השפל של אחיהם המערביים בירושלים. דבריו שנכתבו בכוונה טהורה ויצאו מלב טהור עשו את פעולתם ובתוך זמן קצר נרכשה קרקע גדולה למרות המכשולים ואבני הנגף שעמדו בדרכו, ועליה נבנו שני בתי כנסיות ובתים אחדים לשימושם של עניי העדה, כמו כן הקים בית דין, שיטפל בעיזבונות ובנחלות של בני העדה וכן בכל נושא האישות וכדומה. בביתו ייסד הרב צוף דב"ש ישיבה, והוא דאג לכל מחסורם החומרי והרוחני של לומדיה.

שלוחא דרבנן.

השד"רים שנשלחו לסובב קהילות ישראל בארצות פזוריהם, היו תלמידי חכמים מובהקים אשר שמם הלך לפניהם. הם נבחרו בקפידה על ידי שולחיהם, כי מתפקידו של השליח היה לייצג נאמנה בכבוד ובהדר את שולחיו ו " שלוחו של אדם כמותו ".

השד"ר היה חלון הראווה למה שהוא ייצג. על כן השד"רים היו צריכים להיות ראשית לכל דבר, תלמידי חכמים הבקיאים בתלמוד ובפוסקים ויד להם בתורת הקבלה, מוכתרים במדות מוסריות, ובעלי תכונות טובות וישרות.

מתוכם נבחרו אלה שגם דעתם הייתה מעורבת עם הבריות ובקיאים בהוויות העולם. גם הצורה החיצונית קבעה מאוד לגביהם, וזכות ראשונים ניתן לאלה שהיו בעלי צורה נאה, בעלי קומה והדרת פנים. מלבד כל המעלות הטובות שנדרשו לממלא תפקיד של שד"ר, הרי שעליו היה להיות בעל לשון לימודים בקי במלאכת הדרוש על החיים והמתים, ואף בעל ידע בחכמת השיר והחרוז.

כל המעלות והתכונות שמנינו היה צורך למילוי תפקיד השד"ר ולמידת הצלחתו, היו אף מקומות בגולה שעל השד"ר הוטל לעבור את כור הבחינה בידע  ובבקיאות אצל רבני הקהילה ועל פי הצלחתו בה, יחוסו המשפחתי, אופיו, אדיבותו ואצילות נפשו, נקבעה מידת הצלחתו באיסוף התרומות.

רבים הפעמים שהשד"רים נתבקשו במקום נדודיהם, לפסוק בהלכות סבוכות הן בשאלות הלכתיות והן בעניינים ציבוריים של הקהילה, לא אחת נתבקשו להיות בוררים בין רבני הקהילה לראשיה ולנגידיה. לתקן תקנות ולגדור פרצות, ואף להיות דרשנים בעתות שמחה ואבל, ולחבר שירים ופזמונים לכבוד הגבירים ופרנסי הקהילה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוגוסט 2012
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר