פגיעות בחיי הדת אצל יהודי מרוקו-א.בשן-אל עוברי דרך אקראה
אל עוברי דרך אקראה קינה קוננתי בשנת תק"ן לפ"ק על כמה מדינות שנשללו בעוונותינו הרבים.
רבי דוד בן אהרן חסין
בשנת נת"ק לפרט קטן / נתק הדר עיר מכנאס
ויקם ה' שטן / לשלומה, פרץ בה פרצה
בַּלֶשֶת לָעיִר נִכְנְסָה
.
אל עוברי דרך אקרא / מי שמע כזאת, מי ראה
הרעה הזאת הבאה / כבצע הזה לא נעשה
איך כלילת יופי, בבת / בחודש זיו זיוה שבת
ביום רביעי בשבת / פסח שני לטמא – נפשה
נתן למחבל רשות / במאמרה של רשות
חפצו ורצונו לעשות / מדד לו מידה גדושה
כחוטב עצים בקרדומות / נתצו בהם, פרצו חומות
נגלו להם תעלומות / דבר מהם לא נתכסה
ימים גם לילות שללו / ישראל בכל פה אכלו
באו פריצים חיללו / תורת משה מורשה
דיני נזיקים וחבלות / וקנסות וגם גזלות
וטרפות בהם כלולות / עיקור, חלדה, דרסה
דברי אליה הנביא / ניבא עלי ארץ הצבי
עליהם אלהים הביא / לא נפל דבר מהם ארצה
ומה חרי אף הזה / בזוזי בתר בזוזי
גזזו אותנו כגוזזי / עז בת שנתה וכבשה
יצאו בגולה ערומות / נשים יקרות ונעימות
מפחד אויב וחמות / אם על בנים רטושה
דלתי שערי פתחים / נתחו אותם לנתחים
וספרי תורה שטוחים / כמחצלת פרושה
בעינינו הן ראינו / חלקו להם בגדינו
לחם אליהם שאלנו / עד כזית, עד כביצה
נענינו אמרו בחמה / כי אין בידם מאומה
אוי לה לאותה כלימה / ואוי לה לאותה בושה
אוי לעיניים כך ראו / ספרי קודש חוצות מלאו
על כתף ראשם ישאו / עד לא יוכלו מלט משא
הכו אותם עד חורמה / בשאת נפש, ביד רמה
מכה רבה ועצומה / לא זורו ולא חובשה
ראשי העדה, גבירים / חובשו בבית האסורים
בשלשלאות קשורים / לביזה וגם לשמצה
נוטפים ירבו על זוחלים / על עשירי עם גדולים
היו עניים ודלים / כלתה פרוטה מכיסם
חבל עליהון דאבדין / כסף, זהב אזמר גדין
ספדיא עליהון ספדין / בתר דנבא אזלה רישא
ספוד אגדיל כל הימים / על חיבורי חכמים
אין קונה להם בדמים / ספרי פרישה ודרישה
יגוז וימרוט כל שערו / כל מחבר על חיבורו
חכם יבין לאשורו / נסרחה חכמה, נמאסה
יריעות ספרי תורה / עשו מרצופין בתפירה
עלי זאת שקים אחגורה / ובאפר אתפלשה
נורא בעם רם נשפכה / בערה ולא שכבה
אל אלהים ה' ככה / בארץ הזאת על מה עשה
חמרא בטש שרגא / שם את ישראל לחגא
ורמא עליהו כרגא / עד בלי קצבה וקציצה
זכור תזכור ותשיח / עלי נפשי, לא תנוח
ואלך קודר שחוח / אין תנועה, אין הרגשה.
קיוינו טוב, והנה רע / רב צער וגדל פרע
גזר-דין נגזר לא נקרע / והנה הנגע פשה
אחרי זאת רע מצאנו / צרות רבות סבבונו
לחם אזל מכלינו / כסות בקרה לא נמצא
מרבדים טובות חשובות / חליפות שמלות רבות
את הכל לקחו לרבות / כלי בית וכלי קופסא
צדיק וישר משפטו / כי עונותינו היטו
הרבינו מאוד לחטא / ומכתנו אנושה
ציוה האל חסדו לנו / לא נהרג אחד ממנו
נשים ובתולות לא עינו / לא היתה בזה קדשה
אחרי ימים של צער / חמת מלך כאש בער
תלה אנשים בשער / מיתה משונה מאוד קשה
מי מעין עיני יזובו / על מדינות שנחרבו
כסוכת כרם נחשבו / וכמלונה במקשה
יחד בערי מערב / הזיק נחש, שרף ועקרב
ואורם חשך וערב / היו לקמיהם לשימצה
צר ומצוק מצא אותם / עד מהם המירו את דתם
ומהם מסרו נשמתם / על קדושה רם ונישא
יללה אגביר וקינות / על טטואן שרת מדינות
ממנה התחילה פורענות / ותהלך אש ארצה
מר אצרח על העירה פאס / דל כבודה, הודה אפס
מקור משחת מעין נרפש / כי הוציא אותם החוצה
ידוו הדוים עליה / על בתי כנסיותיה
אבלו אנו פתחיה / קינה כאלמנה אשא
צר ואור חשך בם להיות / רפת של סוסים עשויות
בתים היושבים בנויות / אוצר לכלי מחרשה
דברו בגאות פימו / אויבים לנתק מוסרותימו
כהמית ימים יהמו / את נאות יעקב נירשה
ועברתם כי קשתה / צרעת ממארת פשתה
בארצות החיים הייתה / יד נטויה זאת עושה
דופק וגולל חפרו / ועד היסוד ערו ערו
להוציא המת מקברו / חרפה שברה חבי אנושה
בדברי סופרים זאת היתה / ליבעי איניש רחמנותא
עד לזבולא בתריתא / מענה על זאת נבקשה
רחמים ירבה ועתירה / לעת מצוא זו קבורה
משום ביזיונו וכפרה / מצא אותם טובה מצא
איש היעלה על דעתו / ישפוך אלוה בחמתו
על מתים שכבר מתו / ועונם כבר נרצה
הן מאוד הרבה מר לי מר / על כל צדיק חסיד גמר
איכה תוך קברו לא נשמר / מן הראשונות זו קשה
רצון מאל חי יתעלה / למתים יעשה פלא
תהיינה עצמות אלה / עצם אל עצמו הגישה
נקוה ארוכה להם / בשר וגידים עליהם
ורוח יבוא בינהם / ויהיו בריה חדשה
חבלי משיח ראינו / ולא רץ לבוא אלינו
כל היום אליו קוינו / בחשיקה, בחפיצה
זכור אל תפר בריתך / והצל, הצל עמך
עשה למען תורתך / הטהורה, הקדושה
קדוש אלהי אברהם / למה תהיה כאיש נדהם
מתי מלך ככפיר ינהם / ואתה אל רם ונישא
חובה מוטלת עלינו / להתפלל אל מלכנו
בשלומו יהיו לנו / גילה רינה וגם דיצה
זה היום עשה ה' / שלח את קנא קנאי
אליהו יראו עיני / גוי אל גוי חרב לא ישא
קדוש ישראל מבטחו / מהרה ישלח משיחו
יראו ישרים ישמחו / וכל עולה פיה קפצה.
המשורר רבי שלמה חלואה ממכנאס שחי בשנים אלה, תיאר בשירו את חילולם של ספרי התורה ובתי הכנסת בפאס
אם אזכרה תלאות / דמעותי כיאור יורדים
אחרי מלא קוראות / צרות רבות ונדודים
באו אלי כצבאות / שודדים ברוב גדודים
יום פסח שני, הוא אות / למצורעים נפרדים
בַּתֵי ערי חומה / חתר צר צוררי
שבו ואחלמה / בזז בן אדמה
לשאיה ( שממון, חורבן ) ולשמה / השיב עיר הדרי
וסחב ספר תורה, לעין בני גבירה
אוי, אוי, אוי עלי היכלות / בתי תפלות
לדוברי נבלות / בֵּית וַעַד לזונה
ונשים שכולות / ובתולות שלולות
ואנשים לתלות / בשער המחנה
משכן שכינה בית קודש
צר כמו מתבן הִדֵּש
ביום ברק בעיר קדש
ספר תורה / צר הערה
לשרפה, משם בארה.
רבי מרדכי בן משאש ממכנאס שחי בשנים אלה, כתב קינה על גזירות יזיד בין השאר
כניסיות נאמנה, עשרה הם ושמונה
איך לשמה ( חרבן, שאיה ) ולשנינה / יהיה מקום דרשה…
ספרו תורות נקרעות / ביד זידים נטבעו
באותה תקופה פעל בצפרו רבי שאול ישועה אביטבול 1740 – 1809, הכותב : " שבזמן הבלשת נשללו כל ספרי התורה שבבית הכנסת.