ארכיון יומי: 4 בנובמבר 2012


Une histoire de familles-J.Toledano-Aboucaya-Aboudi-Aboudraham

une-histoire-fe-famillesAboucaya

Patronyme d'origine arabe, indicative d'une particularite physique, qui a pour sens " l'homme a la cauterisation " . Autres orthographes : Boucaya, Boukaya. Au XXeme siècle, nom extremement rare, porte uniquement en Algerie, dans l'Algerois, l'Oranais et le constantinois – Constantine, Setif

ABOUCAYA ou ABOUCAYAT ou ABOUKHAYAT : nom d’origine arabe compose de abou ( abu) qui veut dire pere ou homme et khayat qui signifie tailleur d’habits en arabe ( khayyat ) et en  hebreu (‘hayat

Aboudi

Nom patronymique d'origine arabe, augmentative de abid, l'esclave ( sous entendu de Dieu ) indicative d'un traut de caractere, le tres devot, porte aussi bien chez les Juifs que chez les Musulmans. Au XXeme siècle, nom tres peu repandu porte en Algerie et en Tunisie

Aboudraham

Nom patronymique d'origine arabe, compose de l'indice de filiation Abou et du substantive Draham, unite de monnaie arabetirant son nom de la piece de monnaie greque, le drachme, ayant pour sens textual : le pere du dirham, par extension l'argentier, le financier.

Effectivement, ce surnom fut donne au depart rn Espagne au fondateur de la famille, Don David, qui fut le percepteur des impots du royaume de Castille et de Leon au XIIIeme siecle.

Le surnom est devenu por ses heritiers a tolede le nom patrnymique. Apres l'expulsion d'Espagne de 1492. on retriouve ce nom principalement au Maghreb et dans l’empire ottoman,

Autres orthographes : Aboudarham, Abouderham, Aboudirham et aussi sous la forme diminutive Druhen, Bendrihen. Au XXeme siecle, nom moyennement repandu, porte au nord du Maroc – Tetouan, Tanger, Sale ; EN ALGERIE – Oran, Mascara, Monstaganem et peu en Tunisie sous la forme de Abouderham.

Don David Aboudraham

Le fondateur de cette illustre famille de financiers et argentiers. Il dut ce surnom a ses fonctions de fermier general des impost et de grand argentier du roi de Castille et de Leon Sancho de Castille a Tolede 1258 1295. Ses descendants s'installerent ensuite aSeville

Yehouda Aboudraham

Un des chefs de la comunnaute d'Agadir lors de son occupation par les Portugais au debut du XVIeme siecle.

Rabbi Abraham  Aboudraham

Rabbin a Tetouan prmiere moitie du XVIIIeme siecle, contemporain du grand rabbin de Fes, rabbi Yaacob Abensour avec qui il etait en correspondence. Leurs echanges de lettres ont ete reproduits dans l'ouvrage de rabbi Yaacob " Michpat outsedaka Beyaacob ", publie a Alexandrie en 1893.

Rabbi Yehouda  Aboudraham

Rabbin juge celebre au tribunal de tetouan. Il siegea dans le tribunal avec les grands rabbins Itshak Malka, Avraham Monsonego, Yehouda Coriat et ShelomoAboudarham.

Mort vers 1768. Le grand poete rabbi David Hassine lui a dedie une " quina ", lamentation, pleurant la mort, le meme mois. De ceux de ses fils.

Rabbi yaacob Aboudraham

Rabbin a Sale au XVIIIeme siecle, compilateur d'un receuil de poemes des rabbins marocains du passe qui fut complete par son frere rabbi yaacob et publie sous le titre " Kohelet Yaacob ".

Moses Aboudraham

Commercant issu d'une famille qui avait fait ses [reuves dans le commerce international et choisi a ce titre par le conseiller du sultan Sidi Mohamed Ben Abdallah, samuel Sumbal, pour faire partie en 1766 des dix premiers marchands du sultan " installes dans le nouveau port de Mogador, cree par le souverain cherifien pour y concentrer le commerce exterieur du pays et dote de grands privileges fiscaux, juridiques et financiers.

Rabbi Shelomo Aboudraham

Rabbin kabbaliste ne a Tetouan en1755. A21 ans, il s'installa a Gibraltar ou il devint president du tribunal rabbinique et ou il fonda une sunagogue qui portait son nom.

Abraham Aboudraham

Un des pionners du retour des juifs au Portugal. Ne a Tetouan en 1815' il s'installa aux Acores en 1846 puis transfera ensuite sa maison de commerce a Lisbonne ou il mourut en 1890.

Son fils, Leao ( Judah ), ne en1874 aLisbonne entra a 18 ans dansla Compagniedu Mozambique comme charge du personnel indigene. Grand sportif, il oeuvra grandement a son retour a Lisbonne, pour le developpement du sport au Portugal. Son autre fils, Salomon quitta Lisbonne pour le Bresil ou il mourut en 1972.

Les Acores sont un groupe d’iles portugaises qui se trouvent en plein ocean Atlantique, à environ 1 500 km a l’ouest de Lisbonne, autant au nord-ouest du Maroc, et 3 900 km de la cote est de l’Amerique du Nord.

Les Acores font partie des regions ultraperipheriques de l’Union europeenne. 

Rabbi Yehouda Aboudraham

Fils de Menahem. Rabbin juge a Tetouan, seconde moitie du XIXeme siaecle. Il siegea dans le meme tribunal que le celebre rabbi Itshak Benwalid

Raphael Bendrihem

Riche propietaire et philantrope de Tanger. Homme tres pieux, il a contribue a la fondation du Seminaire Rabbinique de Tanger, la premiere institution du Maroc pour la formation de rabbins. 

Il legua a sa mort, en 1951, sa villa por y fonder une synagogue et une Yechiva. Son frere, Elias, fut egalement un membre actif des œuvres de bienfaisance de la communaute. 

Autre source 

ABOUDARHAM ou ABOUDHARAM : nom d’origine arabe associant ‘abu (pere ou homme) et darham (denier), donc l’homme au denier, peut-etre le surnom d’un monnayeur 

ABOUDARHAM, AbouDraham

among other possible variations depending on the country and language of the person.

AbouDraham is represented here mostly by Moroccan and Spanish involved in commerce and finance as well as rabbinic leadership. The name was widespread in Morocco.

The name consists of a complex prefix made of two elements abou = father which implies lineage and the root 'draham' = an ancient Roman currency known as 'drahma' in Hebrew writings or 'dirham' in some Arab countries, includingMorocco. It may refer to a person who dealt with finance and money exchange. The occupation may have been passed on from father to son. The Aboudrahams were well known in the domain of finance inSpain and inMorocco, after the expulsion. The family was known also for its rabbinical leadership.

ABOUDARHAM Moché (Eltetouani) (XVIIIes.). Morocco. One of the King Merchant (tajer asultan) appointed along with Shemouel Sunbal by sultan Sidi Moulay Abdallah to conduct foreign trade from Mogador (Essaouira) (1766).

AbouDraham Shelomo. Morocco (Tetouan) (XVI-XVII). Chief rabbi of Tetouan. Poet. Author of Piske din (rabbinical rulings) and Hazouzim (Poems).

AbouDraham David (Don, El Viejo). Treasurer of Castillia (13th century). Community leader ofToledo. Founded a synagogue inToledo.

ABOUDARHAM David ben Yossef (1341-?). Spain (Sevillia). Rabbi. Author of Sefer Aboudarham (The book of Aboudarham), Perouch haberakhot vehatefilot (The meaning of benedictions and prayers).

ABOUDARHAM Yah’acov (XIXes.). Morocco (Sale). Morocco. Sefer Kohelet Yah’acov (Jacob's Ecclesiasties).

רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה

סגולה להולדת בנים

בהיות הצדיק רבי עמרם אורח בעיר פאם נתאכסן בביתו של הרב מנשה אבן דנן זצ״ל, אשר אשתו היתה יולדת רק בנות. כמובן שהיו בצער שעדיין לא הביאו לעולם בן זכר כדי לסיים מצוות פריה ורביה.בהיות הצדיק בביתם נולדה להם עוד בת, כנהוג אצל יהודי מרוקו כאשר נותנים שם לבת היו מבקשים מהרב לברך אותה ובזמן הברכה נותנים לה את השם אשר יקרא שמה           בישראל וכוי… מיד רבי עמרם קרא שם לילדה בשם ״פאדינא״ כלומר ׳גמרנו׳ מללדת עוד בנות, וכן היה שמשם ואילך נולדו להם רק בנים.

(עיין לקמן בעמוד -143- דברים נפלאים, עד כמה משפיעה גזירת שמים על קריאת שמו של האדם)

סיפור זה מביא אותו הרב יוסף בן נאיים בספרו מלכירבנן עמוד ק"ב ע"ב באות עמרם אלבז, כ"כ סופר גם על ידי הרב יוסף משאש בהקמה לספרו אוצר המכתבים חלק א'

תאנים מגן עדן

*בהיות הרב בעיר תאזא עם בנו רבי חיים, התאכסנו בבית איש הנקרא בן סמול. בנתיים חלה שם רבי חיים בנו של הצדיק חולי כבד מאוד ואביו ביקש עליו רחמים ויקם מחוליו. כשנתרפא מחוליו התאוה הבן לאכול תאנים, וביקש מאביו שיביא לו תאנים, וזאת לדעת שהמקרה ארע בתקופה שלא היו תאנים מצויים.                                                      

רבי עמרם הצדיק ביקש מבעל הבית אם יכול הוא לגשת לקנות לבנו תאנים, אמר לו בעל הבית בבהלה רבי, מאין אוכל לקנות לן תאנים, הרי עדיין לא הגיע זמנם, ואינן בשום מקום? אמר לו למרות זאת לך וקנה תאנים מן השוק וה׳ יצליח דרכן.

בעל הבית לא יכול היה להמרות את פי הצדיק, יצא בבל זאת לשוק ובדעתו היה שבודאי יחזור ריקם.

בהיותו מסתובב בשוק ניגש אליו גוי אחד וביקש שיקנה ממנו מעט תאנים. אמר לו שוטה מה אתה חושב להתלוצץ עלי? כי חשב בדעתו שהגוי ודאי שמע שהרב ביקש ממנו לקנות תאנים, לא אבה לשמוע דבריו, מיד הגוי הוציא מתחת בגדיו חמשה תאנים יפות וטובות שגמרו בישולם.

התפלא האיש עד מאוד והתפעם לבו מגודל הנם. קנה אותם ממנו והביאם לבן של הרב ואכלם כפי שביקש.

*ממשיכים לםפר שרבי עמרם אמר לבעל הבית: תאנים אלו הגיעו ישר מגן עדן מיוחד בשביל בני רבי חיים.

רוחני בצורה גשמית

 קורא יקר! שלא יבהלוך רעיונך לאמור, איך יתכן שמהעולמות הרוחניים ניתן להביא דברים גשמיים ובפרט מגן עדן שאין שם לא אכילה ולא שתיה אלא כדברי רז״ל, שם יושבים צדיקים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה?!

דע לך אחי, שכל מה שיש בעולמנו גשמי זה, יש כדוגמתו בצורה רוחנית בעולמות הרוחניים, ההבדל הוא כאשר הדבר הרוחני יורד לעולמנו זה הוא מיד מקבל צורה גשמית. וכך אומר הזוהר בפרשת שמות (י״ג ע״ב) וזה תמצית דבריו לפי תרגום הסולם:

כמו שהגוף נבנה בעולם הזה מקשר של ארבע יסודות, שהם, אש רוח מים עפר ומצטייר מהם בעולם הזה, כך הרוח מצטייר בגן עדן מארבע רוחות העומדים בגן, והרוח מתלבש שם ומצטייר מהם צורת דמות הגוף שנצטייר בו בעולם הזה וכו', ועוד ממשיך שם הזוהר למפר על ההוא ברנש, שהתחבר עם ר׳ אלעזר ור׳ אבא בעת שהיו בדרכם מטבריה לציפורי, וסיפר להם על אותה מערה שבה נכנס וראה שם הרבה אילנות אשר נדפו מהם ריחות ובשמים עד כדי שלא יכל לסבול. ושם ראה איש ושרביטו בידו, אשר מסר לו צרור של מכתבים מלאי פירושים של סודות עליונים וביקשו למוסרם לר׳ אלעזר אשר לאחר שעיין בהם מיד הצרור פרח מידיו. כאן מבואר שדברי הסודות באותו עולם הן בכתב רוחני, כאשר ירדו התגשמו לכתב גשמי , אר כאשר גמרו את שירותם כאן עלו בחזרה לעולם הרוחני ופרחו

פטירתו של הצדק

יום פטירת הצדיק הוא יום רצון ורחמים

לפני שעזב הצדיק את העיר צפרו, מרוב הטרדה והדאגה לבנו יחידו עמד בחצר ביתו של בעל האכסניה, נשא עיניו השמימה בתפילה ובתחנונים על רפואת בנו ממכאוביו וממחלתו ואמר: רבונו של עולם הנני כפרתו לפניך, תן חיים לבני ואותי קח במקומו, אין בי יותר הכח לטפל במכאוביו אנא הושע נא.

לאור השיפור הפתאומי שחל במצב בריאותו של בנו רבי חיים החליט להמשיך בסיורו ויצא עם שיירה גדולה דרך ההרים לכפרים לעסוק בגביית הכספים, בין יתר הכפרים בא גם לכפר אשג׳ן המרוחק תשעה קילומטר מהעיר וואזן, עם הגעתו לשם תקפה אותו מחלה קשה בראות, כעבור כמה ימים נתבקש בישיבה של מעלה ביום תשעה באב התקמ״ב ־ ־1781.

חברה קדישא המקומית של קהילת כפר אשג׳ן שמנתה כשלושים משפחות טפלה בצדיק ובקבורתו, הידיעה על פטירתו עשתה לה כנפיים ומכל רחבי מרוקו באו להתפלל ולהשתטח על קברו, הרבה מקוננים חברו עליו קינות ומשוררים שירים לכבוד הרב הצדיק מחברון עיר הקודש.

אך מכיון שיום תשעה באב הוא יום אבל גדול לכלל ישראל לא יכלו לקיים הילולת הצדיק רק עד ט״ו באב שהוא יום השבעה של הצדיק. ומאז המונים עולים להשתטח על קברו אומר הרב השל״ה הקדוש, שעצם יום הכיפורים הוא יום של רצון ורצוי לפני בורא עולם לסלוח לעמו ישראל, כן יום מותו של הצדיק הוא יום רצון אף שהוא לכאורה יום אבל על פטירתו של הצדיק, מכל מקום, בישיבה של מעלה הוא יום הילולה. (עיין בספר ״השושלת לבית פינטו״ עמוד ׳37־).

שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון-השידוך עם משפחת אבוחצידא

השידוך עם משפחת אבוחצידא

בפרקי אבות נאמר, שבשעה שאדם יוצא מהעולם אין הוא לוקח איתו לא כסף ולא זהב אלא צדקה ומעשים טובים. ואכן, לאחר פטירתו, כשסידר הרב חיים את חפצי אביו זצ״ל, לא מצא ביניהם מרגליות וחפצי ערך אלא ספרים קדושים בלבד. הדברים שיצאו מפיו על פשטות וצניעות לא היו מהשפה ולחוץ. כשעלה הרב ובני משפחתו ארצה, ביקש תחילה לקיים מצוותביקור חולים אצל ידידו ממרוקו, רבי משה לוי, שהיה משותק ברגליו. באותם ימים היה הרב מיצר רבות על כך, שמיטענו וכל רכושו טרם הגיע באונייה ארצה. והנה, תוך כדי ביקור הגיעה הידיעה, כי המיטען נמצא בנמל ואפשר לשחרר אותו.

הרב שמח שמחה גדולה, וביקש להגיע לשם. בנו של החולה הציע להזמין לו בעל מכונית, שיביאהו לשם, אך הרב עצר בעדו ואמר לו: ״לא יקום ולא יהיה. אני אשב מאחוריך, על האופנוע שלך, וכך נגיע״. וכך היה. דומה, שמראה שכזה כבר חלף ועבר מן העולם.

מקרה אחר, שאירע כמה שנים אחר כך, קשור ברב מאיר אבוחצירא זצ״ל, שבתו הרבנית נשואה לרב חיים פינטו שליט״א. לפני שנים אחדות אמר רבי מאיר אבוחצירא לרב חיים פינטו, כי אביו, הרב ישראל אבוחצירא זצ״ל, שמע רבות על הרב פינטו ועל שנות ההסגר הרבות שלו, וכי הוא שמח על השידוך בין שתי המשפחות ומבקש לפגוש את הרב.

הרב חיים סיפר על כך לאביו, וזה שמע את הדברים ושמר אותם בליבו. יום אחד, ללא ידיעת בנו, עלה הרב פינטו בגפו לאוטובוס הנוסע לנתיבות, והגיע לבית הרב אבוחצירא. בחוץ המתינו אנשים רבים בתור, כדי לקבל ברכה. גם הרב משה אהרון פינטו התייצב איתם, ולא גילה לאיש מי הוא. כאשר הגיע תורו להיכנס ולשוחח עם הרב ישראל אבוחצירא הודיעה לו הרבנית בצער רב כי הרב עייף, וכי לא יוכל יותר לקבל קהל. הנוכחים בחוץ התפזרו, והרב פינטו ניסה להסביר לרבנית מי הוא ומדוע הגיע לכאן. אולם, ללא הועיל.

בלית ברירה שב הרב על עקבותיו, ופסע ברגל לכיוון התחנה המרכזית, כדי לשוב לאשדוד. בהיותו בדרך פגש מכר, תושב המקום, וזה שמח על הפגישה הבלתי מתוכננת והזמין את הרב לביתו. הרב לא סירב לו, וביקש ממנו כי לא יספר לאיש על בואו לעיירה.

יום אחד הגיע אותו מכר לרב מאיר אבוחצירא, וסיפר לו על הפגישה. הרב אבוחצירא שוחח על כך עם חתנו, הרב חיים, ושאל אותו אם ידע על כך. הרב חיים פינטו השיב בשלילה, וחותנו ביקשו כי יברר את הנושא אצל הרב משה אהרון.

שאל הרב חיים את אביו על כך, וזה הצטחק ואמר: ״אכן, נודע הדבר. עוף השמיים הוליך את הקול. סוף דבר הכל נשמע״.

כשסיפר הרב חיים לחותנו כי אמת נכון היה הדבר, הצטער הרב מאיר אבוחצירא צער רב על המאמצים שעשה הרב משה אהרון, ועל כך שבסופו של דבר הושבו פניו ריקם, בגלל אי הבנה. כאשר שמע על כך הרב ישראל אבוחצירא ביקש כי הרבנים משה אהרון ובנו חיים יגיעו אליו בהקדם, והוא קבע להם מועד שבו יסעדו על שולחנו.

כששמע על כך הרב משה אהרון, הצטער ואמר: ״לשם מה כל הטירחה הזו? מה אני, מה חיי? הרי אין אני מקפיד על כבודי, וכל כך הרבה אנשים הכנסתי לצער בגלל העניין הזה״. אולם, כששמע הרב כי אם לא יגיע ייגרם צער רב לרב אבוחצירא – ניאות.

שוב נסע הרב באוטובוס לנתיבות, עם בנו, ובעת הסעודה עם הרב ישראל אבוחצירא הורה האחרון שלא להכניס אליו איש. בעת הסעודה סיפר המארח לרב משה אהרון, כי לפני שנים רבות ערך ביקור בעיר מוגאדור, ועלה להשתטח על קבר הרב חיים פינטו זצ״ל. כשהיה במקום שמע על הרב משה אהרון, ועל ההסגר שגזר מרצון על עצמו. הרב אבוחצירא רצה מאוד לבקר את הרב פינטו, אך מסיבות שונות לא עלה הדבר בידו. משום כך שמח לשמוע כי הרב פינטו עלה עם משפחתו לישראל, ושמחה כפולה היתה לו כששמע, כי שתי המשפחות השתדכו בקשרי נישואין.

כשעמדו האורחים לעזוב הושיטו הרבנים זה לזה מעטפות חתומות, ובתוכן תרומה, איש לרעהו. אולם, שניהם סירבו לקחתן, ורק לאחר הפצרות מרובות משני הצדדים ניאותו לקבל את המעטפה. לאחר שהגיע הביתה פתח הרב פינטו את המעטפה וגילה, כי בתוכה הניח הרב אבוחצירא סכום נכבד של 500 לירות של אז. סכום זה, בדיוק, הניח הרב פינטו במעטפה לרב אבוחצירא.

הספרייה הפרטית של אלי פילו-שלמה דיין-חכמי המערב

חכמי המערב – שלמה דיין

1 – הקדמת המחבר והעורך בעזר משד"י חלקית.

בעודני עול ימים טמון בחיק הילדות, אהבה רבה לחכמים וצדיקים נשבה בלבי, יקדה בעצמותי והזרימה רוח חיים בדמי. דמויות ההוד והפאר של אדירי התורה וגדולי המעש, עמדו תמיד בין עיני, ואליהם נסעו מורשי לבבי. נפשי נכספה גם כלתה להסתופף בצילם, לשתות בצמא את דבריהם, ולהתאבק בעפר רגליהם.

בכל עת שהייתי רואה את אחד החכמים מתהלך בחוצות קריה, לבי נתמלא רגש של כבוד, יראה ואהבה. רגלי רצו כאיילות להקביל את פניהם, ובחרדת קודש נשקתי את ידם, והתברכתי מפיהם. ותהי לשלל נפשי באהבתם, ואצורה בחבלי חיבתם.

עיני, עיני ילד קטן רך בשנים, היו מביטות בערגה ובכמיהה לנועם פניהם המזהירים והמאירים מאור תורה, חכמה ויראה. בהערצה לוויתי את צעדיהם, ובמבט טהור הבטתי בתכונותיהם הטובים, בפשטותם בהליכותיהם הישרות, במידותיהם האצילות ובעדינות נפשם.

צלליהם של רבותינו וחכמינו ליווני והעסיקו את רעיוני ומחשבתי. לשמע תפילותיהם הטהורות והזכות, וקול תורתם ומוצא פיהם, עיני ברקו משמחה. בשומעי מפי השמועה של אורח חייהם ממעלות המידות ומפרפראות חכמתם, אגלי טל תחיה אפפוני כתרוני, עד כי נתמלאתי אושר והתעדן בדשן כליותי.

עשתונותיי ורעיוני רחפו למו למרחקים, ובעיני רוחי הייתי מביט לשנות דורים, כימי עולם וכשנים קדמוניות. דורות קדומים של אישים, אראלים ותרשישים, עברו חלפו בעיני רוחי כחוט השני, וחן ערך הודם, הדרם ותפארתם, האירו נתיבתי.

דברי הימים וחקר ימי צבאם של רבותינו חכמי המערב, נפשם בארץ החיים. היו מעודי לשעשוע נפשי בימי גולמי, ואף כי אחרי שרוח הבגרות זרח עלי והחל לפעמני.

וכל זה ייזקף לזכותם של אנשי מידות, ונשי לפידות, מוכתרים במידות חמודות, עשר ידות. אשר בילדותי זכיתי והסתופפתי בצלם ובצל קורתם. להם אשלם תודות. זכרם בספר הזיכרון יוחק. ושמם הטוב חרוטים הם על לוח לבי לעד.

בפרט מן הפרט אעלה על אר"ש יצועי, את זכרו הטוב של מור זקני אבי אמי, איש צדיק תמים, הולך את חכמים, גומל חסדים טובים למאות ולאלפים, עם החיים והמתים, אשר היה הרוח החיה בחברת חסד של אמת, בעיר מולדתינו טיטואן יע"א.

והוא משרי הנצבים, המשכימים ומעריבים, כליל לאישים, משמח אלקים ואנשים מנעוריו. וכהנה רבו אשוריו, כבוד הרב שלמה עקריש בן כבוד הרב ברוך ז"ל ( אמו הכהנת צדק רבת המעלות מרת לונה לבית נהון נ"ע. ומסטרא דנקובא היא ממשפחת רם גאו"ע, עט"ר, נר המערבי, סבא דמשפטים, הרה"ק המלוב"ן, אדמו"ר רבינו יצחק בן וואליד זצוקלה"ה וזיע"א. ….

ולכן נקרא ארץ ישראל מערבה כי שכינה במערב ולכן תראה דאנשי קדש המערביים הי"ו באים ממרחק לדור בארץ הקדושה, ה' צבאות יגן עליהם, כי הם משתוקקים ותאבים לחזות בנועם ה'

הגאון רבי חיים פלאג'י זלה"ה בספרו ארצות החיים שער ד'.

בשם " מערבים , יכונו יהודי מאורו, אלג'יריה, טוניס ולוב. את שלושת האחרונים יקראו בשם " המערב החיצון " ומרוקו בשם " מערב הפנימי ", ובשם זה מכנה הרב חיד"א את מרוקו בספרו שמות הגדולים. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר