רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב א. עטיה
צוואת הצדיק לפני מותו ותיאור האוירה הכללית ביום הילולתו
כידוע, הקהילה היהודית הקטנה שהיתה בכפר אשג׳ן מנתה מספר לא רב של משפחות שכללו בעלי מקצועות שונים שבאו לשרת את עובדי האדמה, אלו הפלחים שהתגוררו בסביבה. והיתה בכפר קבוצת יהודים שעסקו בנפטרים שנפטרו בכפר אשג׳ן. השריף הגדול שהיה ראש השושלת הסונית של בעלי האדמות של כל הסביבה, הקצה חלקת אדמה לקבורת הנפטרים היהודים, וזהו בית הקברות היהודי של קהילת יהודי וואזן עד היום הזה.
בבית קברות נקבר הצדיק הנודע רבי עמרם חסידא, ששמו נודע ברבים, והמונים באו להשתטח על קברו. כשלושים משפחות יהודיות התיישבו בכפר, ובקצה הכפר אשג׳ן ניכר שהיה שם בעבר רובע יהודי, הריסות הבתים שנתגלו שם מעידים על קיומה של הקהילה, ניתן להבחין בצבעים השונים שבהם היהודים סיידו בתיהם, לשם בא הצדיק רבי עמרם לערוך מגביות כסף לטובת הישיבות של המקובלים בחברון, ובסוף נפטר שם מהמחלה הקשה שתקפה אותו פתאומית.
גל האבנים המכסה את קברו של הצדיק.
כשחש רבי עמרם שמיתתו קרבה קרא לראש החברה קדישא של הכפר וביקשו באופן מיוחד שלאחר פטירתו לא יקימו, לא מצבה ולא כל בנין או מונומנט כלשהו על קברו.
אולם היו שידעו לספר שרק לאחר קבורתו של רבי עמרם התגלה בחלום לראש החברה קדישא וציווהו שלא יקימו שום מצבה על קברו. כעבור כשלושים שנה מתאריך פטירת רבי עמרם נקראה הקהילה היהודית של כפר אשג׳ן לעבור לעיר וואזן ולגור בה ברובע הפונדקים, זהו המלאח. כקיבוץ יהודי יחולו עליו כל כללי תקנות הדאמי, כלומר היהודי כמיעוט המוגן תחת אחריותו של השריף.
לפני שהיהודים עזבו את הכפר, העמידו מנין יהודים שישמרו על בית הקברות משמרת קבועה. בכל יום ויום היו מתקבצים מסביב לקברו של הצדיק רבי עמרם ולומדים תהלים, אידרא ופר׳ ורק ביום שישי היו חוזרים לביתם, מאז פטירת הצדיק נקבע שחברי החברה קדישא יעסקו בהתנדבות בכל הכרוך בנפטרים וקבורתם, ומאז נשמעו ונפוצו השמועות על הימצאות קבר הצדיק בכפר אשג׳ן המרוחק תשעה ק״מ מהעיר וואזן.
הנהירה למקום החלה לגדול, והבאים לקבר הקדוש נהרו בהמוניהם, באו ברגל מהעיר או על גבי בהמות משא. אנשי החברה קדישא סיפרו שכמה יהודים אמידים שבאו להתפלל על קבר הצדיק התפלאו לראות שרק ערימת עפר מכסה ציון קברו של הצדיק, והחליטו להקים מצבה כיאה לצדיק ולכבדו.
מספרים שלמחרת הקמת המצבה התפלאו לראות שרק ערימת אבנים נמצאת שם, והסיקו את המסקנה שהיה ראוי שיכבדו רצונו של הצדיק שציווה שלא יקימו מצבה או כל ציון על קברו.
גל האבנים שכיסה את קברו של רבי עמרם הלך וגדל משנה לשנה כפי המנהג, ישנם אנשים שכאשר מבקרים קבר מניחים עליו אבן קטנה, וכן גדל והתמלא הגל שנשארו במקום הקבר עד היום הזה.
אנשים המברכים והמתפללים עבור החולים, הנכים, החרשים, העקרות והאלמים שמורשים לדרוך יחפים על האבנים, היו מספרים בהתלהבות שהצדיק עושה נםים ונפלאות לא רק ליהודים בלבד, היו גם ערביות שהאמינו ביכולתו של הקדוש היהודי לרפא אותן ואת תחלואיהן. יהודים רבים שנולדו להם ילדים אחרי כמה שנים של עקרות קראו לבניהם עמרם, על שם הצדיק רבי עמרם.
נתקלתי בתופעה מוזרה שכמה מהמתפללים שהביאו עמם בקבוקי מים לקדשם על הקבר, סיפרו לי שביום ההילולא בשעות הצהרים כשהשמש בתוקפה, לעיתים קרובות, באה יונה לבנה ונחה על אחד מענפיו של עץ הזית שמעל קברו של רבי עמרם, שעומדת ומקשיבה לצעקות היו־יו שהנשים משמיעות, האנשים מתחילים להתלהב ומתפללים בקול רם, העדות של יציאת יונה מסמל עבור מוקירי זכרו שנשמתו של הצדיק בקרבת הקבר.
בתקופת ההילולא היו נשים שתלו פיסות בד ססגוניות כאומרות: הננו מבקשים ממך להתפלל עבורנו, והאבן או פיסת הבד מסמלת כאות מעריצי הצדיק הפוקדים את הקבר. הגברים יושבים מסביב לערימת האבנים ושרים לכבוד הצדיק, היו זוג זקנים עיוורים שקראו את כל ספר האידרא בעל פה, והיו שאומרים תהלים או לימוד אחר.
לפי האגדה, שכל מי שהיה משתטח על קברו של הצדיק היה עומד על יד האבן הגדולה המרכזית של קברו, לוקה בידו אבן קטנה ומבקש את מבוקשו מהצדיק וזה כעין מכתב המיועד לצדיק, והיה אומר אם אתה פה הנה האבן שלך ואם אתה לא פה כשתבוא תראה אותה. זאת הסיבה שיש שם הרבה אבנים קטנים כי הצדיק אינו תמיד ליד קברו בוואזן, אלא בגן עדן ורק לפעמים נמצא על יד מצבתו. היות ואי אפשר לדעת אם הצדיק באותו עת נמצא או לא, לכן כשהוא בא מגן עדן מוצא האבן שם כעין מכתב ואז נותן לו תשובה בחלום ע״י שליח או הוא בעצמו מתגלה בחלום (עיין בספר תשועת צדיקים 458).
ממול לעץ הזית דולקת להבה שמגיעה גבוה ולוחכת הענפים הירוקים הגבוהים אן אינה שורפת אותם. מרחוק נראה לעין בנין מפואר והוא בית הכנסת של הצדיק ובו הרבה מתפללים. בסביבה יושבים תחת עצים גדולים המבקרים המתפללים ומקימים אוהלים מכל הגוונים והצבעים. סיפרו לי שישנם משפחות שמבלות במקום שבעה ימים, אלה הם בודדים שיש להם חולה הזקוק למזור למחלתו ויושבים שם למשך 7 ימים. צדיק באמונתו יחיה, סיפרו לי פוקדי הקבר שהיו חרשים ואלמים ששמעו ודיברו, והיתה אישה בגיל העמידה שיצאה מדעתה, אם לבנים ובנות וחזרה למצבה הנורמלי, הם היו מצביעים עליה כנם רפואי והיא היתה מחייכת ומשוחחת עם כל אחד בעדינות.
בהמשך הסיור ראיתי בכניסה לאזור בית הקברות שורות שורות של אוהלים שמתנהלים בהם ממכר מצרכים חיוניים. יינות, בירה, לחם וכל מה שנחוץ להמשך השהות החגיגית במקום, נמכרים גם פנסי תיאורה המופעלים על מצברים, וכמובן הרבה נרות. קצת רחוק נמצא בית המטבחים, פלחים מביאים למכירה כבשים לרוב, והשוחטים ידם מלאי עבודה, בגדיהם מוכתמים בדם השחיטה, ובידם סכיני שחיטה מכל הגדלים, במרחק מבית המטבחים הארעי נמצאות בתי שימוש ארעיים, ובמקום ישנו באר מים שממנו היו באים לשאוב מים לשימוש ולשתיה. תחת כרמים וברחבות הסמוכות חונים הרבה כלי רכב פרטיים ואוטובוסים ציבוריים להסעת פוקדי הקבר, במרחק מה נמצא מעין מחנה אוהלים צבאיים שבהם אוכסנו הג׳נדרמים (שוטרי תנועה) שבאו לשמור על הסדר ולנווט התנועה של כלי הרכב שהסיעו החוגגים לאתר הקדוש וממנו.
ההילולא הזאת מבטאת את עוצמת האמונה הנותנת כח להמשך קיומו המיוחד של העם היהודי הנמצא בעולם של שנאה ועויינות ערבית כלפי העם היהודי הרוצה לשמור על מסורתו ואחדותו.