תפילאלת – ברית מספר 31

יהודי תפילאלת – אות ברית קודש

חוברת " ברית " בעריכת אשר כנפו הי"ו

מחצית המאה מאוחר יותר בסיזילמאסה, היחס ליהודים היה עדיין מוכתב על ידי החוק האלמוהדי, מה שנראה בברור בחיבור אנונימי שנכתב בשנת 588 לספירת האיסלם (1192): אל כיתב אל איסטיבסר שמקפיד מאוד על היהודים של סיזילמאסה, שלדעתו היו עשירים מדי, הגם שהוא מודה בכך שהייתה להם "מיומנות גדולה בעבודות הבניין"

בסוף המאה הארבע עשרה, כשהיא הייתה לשמה על ידי הנוודים הערביים, סיזיילמאסה נעלמה מהיסטוריה מרוקו: "סיזיילמאסה הוחרבה אתרי 1393, כל עקבות הקהילה נעלמו. בתפילאלת השכן יישובים יהודים רבים הצליחו להתקיים, הם חיו לרוב בשלום על ידי זה ששלמו מס לשליטים הברבריים או לנוודים הערביים. […] הבירה של האזור בזמן ההואלדברי רבי שלום אביחצירא, השם סיזיילמאסה נעלם ממסמכי הדת (כתובות, גיטין…) של הקהילות היהודיות והוחלף בשם תפילאלת, כאשר המרכז של האזור התפילאלי הועתק אל ריסאני.

אחרי הפשיטות של ההילאליים, האלמורבידים, האלמוהאדים, מצבם של יהודי תפילאלת השתפר בצורה משמעותית כי הוענק להם המעמד של דהימי (אל אדהימה)

 הי׳דהימים" הם כל אלה (נוצרים, יהודים… ) שאחרי כיבוש ארצותיהם על ידי המוסלמים, מקבלים זכות לחיות ואף להיות חופשיים תמורת מס שנתי הנקרא "דז׳יזיה,". המם הזה חל רק על זכרים, בוגרים, חופשיים, בריאים בנפשם, והחיים בחברת בני דתם. פטורים מהמס: ילדים, נשים, עבדים, עניים, בעלי מום, זקנים, כמרים ונזירים. הדהימי חוסה תחת החוק, אך לחופש שלו כמה מגבלות: אסור לו לרכוב על סוס או על פרדה, אלא רק על חמור ללא מרדעת. הוא אינו יכול ללבוש בגדים יקרים מדי, וכשהוא יוצא הוא חייב להיות חגור ברצועה צבעונית (זומר) המאפשרת להבחין בינו לבין המוסלמי שאותו הוא חייב לכבד.

כפי שציין G. S. Colin בעניין בונה האצטרולב המכונה "הדהימי יעקב", ברחבי מרוקו המילה "דהימי" נהייתה בסופו של דבר מילה נרדפת למילה "יהודי". יישום הסטטוס של דהימי ליהודי תפילאלת קבע בד בבד עם תחילת דעיכת היהדות במרוקו ובשאר המגרב, תקופה של הכנעה, פחיתות כבוד של היהודים, שבכל מקום זכו לזלזול, לניצול לחינם לתקיפות גופניות ללא תגובת אנשי החוק, לרדיפות… זאת הסיבה לכך שקביעת מקום האדמיניסטרציה הצרפתית בקרבת תפילאלת, משכה יהודים רבים של האזור לחצות את הגבול המרוקאי, בתקווה למצוא שם ערבויות לחופש ותנאי בריאות וחינוך טובים יותר לילדים. אחדים לא שכחו, כמובן, לתת לזה הסבר על פי נטיית לבם:

"הפרספקטיבות המסחריות שנפתחו מעתה לפעילותם, באזור הידידותי שבו הושכן השלום, מסבירה בצורה מניחה את הדעת את הנדידה המסיבית הזאת של גזע שנטייתו המפורסמת למסחר הופכות אותו באופן יסודי לבלתי יציב השואף לניידות מתמדת".

לדפוס מחשבתי זה, מסולף ועוין, חיים ארוכים ועקבותיו מגיעות עד לאפריקה השחורה:

"בשעה שצרפת כבשה את תפילאלת, האוכלוסיה היהודית של קולומב-בשר ושל הכפרים השוכנים לה הוכפל ואף הושלש בזמן קצר, סוחרים-מלידה אלה, נמשכו על ידי הרווחים הקלים שמעניקים הסחר בנשק והאספקה לחילות האויב".

אם נחשיב את ההסבר הנ״ל כעוין, כנבער או כשלומיאלי, הוא נשאר פשטני: הוא מתעלם מתנאי החיים הקודמים ואינו לוקח בחשבון את המציאות שגרמה ליהודים התפילאליים לעזוב את כפריהם (בו ענן, בודניב, ריסאני, ארפוד, קסאר-סוק, אזרו, קרנדו, גוראמה, מידלת, תלסינת, עיין-שיר…) על מנת להתיישב בקולומב-בשר… מה שגרם לשלטונות המרוקאיים לדאוג בגלל ערעור החיים הכלכליים שעלול היה להיגרם מהנדידה הזאת: "מסמך זה שנכתב ב-27 קעדה 1298, כלומר ב-12 לאוגוסט 1920, אינו עתיק מאוד: הוא מהתקופה בה הסחר הועתק לכיוון קולומב-בשר ובה הרבה אישים מהקהילה היהודית של תפילאלת ניסו להגר לקולומב-בשר, ובכך הזיקו לכלכלה של תפילאלת ".

 יעקב אוליאל – אורליאן- צרפת

 שהרי, מלבד משפחות תורזימן שלהם היה תפקיד כמתרגמים בין האוכלוסיות המקומיות לצרפתים, משפחות אמויאל, בן-שטרית, בן-איטח, בן שמעון, דהן, אילוז, ממן, נזרי, טובול… אשר באו מתפילאלת, היו בעיקרם סוחרים זעירים, צורפים, רוקעי נחושת, חייטים, נפחים וסנדלרים…

לרבנים לא היה שום ייחוד שהרי בימים ההם, הם לא קבלו שכר מהקהילה וכמעט כולם היו צריכים להתקיים ממלאכת כפיהם.

רבי יעקב אביחצירא היה אביהם של דורות רבנים שהנהיגו את חיי הדת של כמעט כל הקהילות של תפילאלת. אחדים מה השאירו את רישומם בתקופתם:

רבי אהרן אגיחצירא, בנו של רבי יעקב אביחצירא היה אביהם של חמישה רבנים:

 רבי שלום אביחצירא

רבי ישראל אביחצירא(בבא סאלי) ואחריו בנו רבי חיים.

 רבי שמואל אביחצירא.

רבי דוד אביחצירא, (בבאדו) שהיה הגיבור הטראגי, בריסאני, של היסטורית האיזור: הצבאות של צרפת רק השתלטו על תפילאלת, הפורשים מונהגים על ידי נגאדי הציקו להם ללא הרף. מולאי בל-קאסם ניסה, ללא הצלחה, להמריד את התושבים. הוא שכנע את עצמו שהצרפתים קבלו מידע מהיהודים והחליט להתנכל לנכסיהם של אלה כדי להבהיל אותם ובסופו של דבר להשמיד את כל קהילת ריסאני. או אז, בבאדו הציע את עצמו כבן ערובה כדי להגן על קהילתו. הוא נרצח באכזריות ביום השבת, 14 בכסלו 5680 (6 לדצמבר 1920). סופו הטראגי הוא שגרם לאחרוני בני משפחת אביחצירא לעזוב את האזור ובכך לאותת ליציאה מאסיבית של יהודי תפילאלת לעבר קולומב-בשר.

רבי שלום אביחצירא נולד בריסאני ב-1892. עובדה זו קבעה את המשך חייו של הנכד הזה של רבי יעקב אביחצירא: כיאה לצאצא של רבי יעקב, הוא הקדיש את עצמו מילדות ללימוד התורה. חייו היו תחת השפעת רישומם של מאורעות סיזיילמאסה ( שרידי סזילמאסה מצויים במרחק של שני קילומטרים מריסאני )  ב-1050, הרג יהודי תלואת ב-1492. גם בימיו תפילאלת המפולגת לא אפשרה להם חיים שיש לקנא בהם. הוא היה לרועה רוחני של יהודי קולומב-בשר, ידוע ונערץ על כולם בגלל חכמתו הרבה, היכולות שלו, בקיאותו העצומה ופשטותו הגדולה, כאב בית הדין, הוא היה הפוסק הבלתי מעורער של כל המחלוקות, כפי שהדברים עולים מספרו מליץ טוב.

רבי שלום אביחצירא נפטר ב-1974 במרסיי ונקבר בה. מיום מותו, ציון קבורתו היה למקום עלייה לרגל ובכל שנה באים המונים מליון, פריז, להילולא שלו כדי להתייחד עם זכרו של הרב הנערץ.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

מאי 2013
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר