ארכיון יומי: 22 במאי 2014


מקדם ומים-כרך "ז "-מאיר קנפו(רמון) המעער והעינויים

מקדם ומים כרך ז…….

יהודי צפון אפריקה ויהודי המזרח התיכון במאה העשרים תמורות ומגמות בקהילות ובישראל.

עריכה: יוסף שטרית וחיים סעדון

הפקולטה למדעי הרוח והמרכז לחקר התרבות היהודית בספרד ובארצות האסלאם.

אוניברסיטת חיפה – תש"ס – 2000

רפי ועקנין

רפי ועקנין

שש שנים בשירות ״המוסד״ במרוקו

מאיר קנפו(רמון)

המעער והעינויים

שמואל שגב כותב בספרו ״מבצע יכין״ ש״חילוצו״ של סאמי (יוסף רגב) לא מנע את מעצרם של כמה מראשי וחברי חוליות ״לביא״ (גונן) שפעלו בכפיפות לו. משפט שכזה מקומם, כי חילוצו של יוסף השאיר חברים חשופים לסכנת מעצר מהסיבה שאיש לא הזהיר אותם ולא נתן להם פקודה לעזוב. היה יכול הוא לפני עזיבתו להזהיר אותנו, דבר שלא נעשה ולא נחקר מעולם למיטב ידיעתי.

האם לפני עזיבתו את מרוקו ביקש יוסף מאלכם גתמון, מפקד ״המסגרת״, לדאוג להודיענו על הסכנה? יכול מאוד להיות שכן, כי הכרתי מקרוב את יוסף רגב ואת רגישותו לגורל החברים.

כאמור, ביום שישי בשעה 4 לפנות בוקר הגעתי הביתה, ובסביבות השעה 8 בבוקר נעצרתי על ידי שירותי הביטחון של מרוקו. יחידת הבולשת שעצרה אותי מסרה לי כי סיבת המעצר היא, שבלילה דרסתי והרגתי ברכבי אישה מרוקאית באחד מכבישי מרוקו.

יום שישי עבר בחקירה שגרתית מאוד, אך למחרת הגיעו 12 חוקרים ממכנאס ועברו לשיטות האכזריות ביותר. הועברתי מתחנת המשטרה המרכזית לתחנה נטושה מהתקופה הצרפתית במלאח של קזבלנקה, ולאחר מכן לתחנת ״עין שוק״, שהתפרסמה כמקום ״שממנו אין חוזרים״. מאחורי התחנה היה בית קברות קטן שבו נהגו להטמין את גוויותיהם של העצורים שמתו מעינויים. שם נשארתי שלושה ימים נוראים, והוחזרתי לתחנת המשטרה המרכזית בקזבלנקה, ושוב למרתף העינויים.

נוסף לחוקרים המרוקאים, ששישה מהם ״טיפלו״ בי ביום ושישה בלילה, נחקרתי בידי אנשי המודיעין הסורי והמצרי. אלה ניסו להוציא מפי פרטים על הכוונה להתנקש בחייו של גמאל עבד אל־נאצר בימי ביקורו בקזבלנקה. כמו כן נחקרתי על מה שהם כינו ״הרשת הבינלאומית לפעולות נגד הערבים״, כי הם טענו שקיימת רשת ציונית עולמית נגד העולם הערבי.

במשך 21 ימים ולילות רצופים נחקרתי לסירוגין בידי המרוקנים, הסורים והמצרים. בין היתר הוכיתי במכות חשמל, טבלו את ראשי בחבית של מים מרופשים, תלו אותי וחבטו בי כאילו הייתי שק־אגרוף. בין חבטה לחבטה היו חוזרים ושואלים היכן מוסתר הנשק, מי הם מפקדי ״המסגרת״, כיצד מתבצעת הברחת יהודים ועוד ועוד שאלות ללא סוף.

החקירות התנהלו בימי הרמדאן והחוקרים, ששהו מחוץ לעירם ומשפחתם, היו עצבניים ואכזריים מאוד. הם לא הצליחו לדלות מפי דברים משמעותיים. הייתי בצרה צרורה, כי התברר לי לאחר מכן שמפקד העיר פאז מסר להם ידיעות משמעותיות על פעילותי.

לאחר ימים מספר, כאשר החוקרים חשדו שמשטרת קזבלנקה משתפת פעולה אתנו, העבירו אותי לעיר מכנאס. לפני כן, ביום שישי בבוקר, רפי וקנין, חברי וידידי מבכירי ״המסגרת״, היה שכני במרתף העינויים. גם הוא נחקר בצורה אכזרית. כמוני פתחו לו את כפות רגליו במכות שוט מיוחד (עשוי מאבר המין של שור) וכמוני הרקידו אותו על חצץ ושנינו נזרקנו בלילות הקרים של חודש פברואר כאשר הפשיטו אותנו ונשארנו רק עם תחתונים וגופייה, ללא שמיכות. רעדנו מקור בין חקירה לחקירה.

רפי סבל ממחלת כליות, והוא גילה זאת לחוקריו. הם שמחו מאוד ומיקדו את פגיעותיהם בכליותיו, עד שניפצו אותן. באותו יום שישי בבוקר, כאשר החוקרים הסתלקו לשעות מספר, קראתי לרפי בשארית כוחותיי מתאי ולא קיבלתי ממנו כל תגובה. התחלתי לצרוח ולהקים שערוריה כדי למשוך את תשומת לבו של שומר מרתפי העינויים, כושי ענק שהכרתי לפני מעצרי בבית המלון שניהלתי. השומר הגיע אליי והודיע לי שרפי מעולף בתאו, גופו רועד והוא אינו מגיב, אך הוא השומר אינו יכול לעשות דבר ללאאישור החוקרים ממכנאם. לאחר שאיימתי עליו והעמדתי אותו על אחריותו, הוא ניגש לטלפון והודיע על המצב למפקד משטרת קזבלנקה בלקאסם. קצין משטרה מקזבלנקה הזעיק אמבולנס, וראיתי איך במקום להוביל את רפי על אלונקה גררו אותו מרגליו ללא רחמים. באותו יום הוא אושפז תחת שמירה קפדנית. מצבו הלך והחמיר, ובהתערבות אנשינו התיר המלך את העברתו לבית חולים בפרים, ושם נפח רפי את נשמתו. הוא נקבר בהר הרצל בלוויה ממלכתית שבה השתתפו משה שרת, נציגי ״המוסד״ ומספר מצומצם של חבריו למחתרת.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מאי 2014
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר