מורשת יהדות מרוקו

ממזרח וממערב כרך ג'

קובץ מאמרים בתולדות היהודים במערב ובמגרב

בעריכת

שמעון שורצפוקס

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

רמת גן – תשמ"א

" לשון למודים " – קובץ איגרות והמלצות, הכולל המלצות שכתב לעזור לעניים, לאלמנות, להכנסת כלה, לשד"רים ולפדיון שבויים, מכתבי נחמה, מכתבים אישיים והקדמותיו לספרים. ויש מלשון למודים הרבה העתקות בכתבי יד הנמצאים בספריות ברחבי תבל ובידי אנשים פרטיים.

ההעתקה הטובה והמושלמת מכל ההעתקות שבדקתי היא זו הנמצאת בבית המדרש לרבנים בניו יורק. " לשון למודים " נדפס לאחרונה, אולם יש להיזהר בעת השימוש במהדורה זו. המהדיר השתמש בכתבי ידי אחרים לרבות כתב ידו של ביעב"ץ.

הוא שינה את סדר האיגרות מכפי שהוא בכל כתבי היד, שבכולם נכתבו האיגרות לפי סדר גרונולוגי. המהדיר ערך את האיגרות לפי סדר ענייני, ולא שמר על סדר כרונולוגי בתוך הסדר הענייני, וגם זה לא באופן עקיב.

יתירה מזאת, איגרות שכתבו נכדי היעב"ץ מופיעות בין האיגרות, בלי שהמהדיר ירגיש שאלה אינן מהיעב"ץ; וכן איגרות תנחומים שנשלחו למשפחת היעב"ץ מופיעות לפני איגרות תנחומים ששלח היעב"ץ. גם לא טרח המהדיר לציין על כל איגרת לפי איזה כתב יד, ולפעמים לא העתיק האיגרות בשלמותן. דומה שיש מקום לערוף הקובץ מחדש תוך ליקוט ואיסוף כל איגרות היעב"ץ עם הערות והארות.

מפתח לספר " מדרש שמואל " – ביאורים על מסכת אבות לרבי שמואל די אוזידה. על פי מהדורת ונציה של"ה- נראה שהמפתח כלל מראי מקום למאמרי חז"ל. את המפתח הכין היעב"ץ עבור דודו.

" דברי חכמים כדרבנות " – לקט מאמרי מוסר על פילוסופיה מימי הביניים וסיפורים. את הלקט העתיק היעב"ץ, והוסיף הארות והערות משלו.

סיכום המאמר.

ניסינו לתאר במקצת דמותו של היעב"ץ ויצירתו. מלכתחילה לא חשבנו שניתן במסגרת זו לתאר את אישיותו רבת האנפין, וגם לא להביא את כל הידיעות ההיסטוריות שניתן היה לדלות מכל הספרות הרבנית שבדפוס ובכתבי יד, שהסתייענו בה במאמרנו.

מהמעט שהבאנו כאן ניתן ללמוד על אישיותו ועל הסמכות הגדולה שהייתה ליעב"ץ בקרב יהודי מרוקו. מתיאור קורותיו של היעב"ץ ותחומי יצירתו, עולים דמותו הרוחנית וכוחו הציבורי; פעילותו העיונית השפיעה על פעילותו כמנהיג והושפעה ממנה.

היקף היצירה הרוחנית חובק תחומים רבים " חכמות והאיכות הן המייחדות את היעב"ץ לעומת כותבים ויוצרים אחרים ביהדות מרוקו בתקופתו, ומעידות על כישרון יוצרן וחפץ היצירה העז, שהביאו להשקיע מעייניו בילדי רוחו' אהבת הספר ובקיאות בהלכה בולטת בשפע היצירה, ובכל התחומים האחרים.

מפעילותו הציבורית עולה דמות של מנהיג תקיף הנשען על ידע, ייחוס אינטלקטואלי, מעורבות בבעיות פרט וציבור, מקורות הסמכות שלו. ואכן, אלה הקנו לסמכותו היקף שחורג ממנהיגות חייטו אף גרמו שיכהן כדיין ביותר מקהילה אחת.

ציור דמותו בעיני הציבור וקבלתו כמנהיג, מעידים על הערכים שהחברה במרוקו הושתתה עליהם באותה תקופה. חרף הלחץ הפוליטי ובעיות הכלכלה – המטילים צלם על התקופה – תכנים רוחניים, מידות מוסריות, בקיאות במקורות והיקף יצירה הם היסודות הנאותיים הנהגה נכונה בעיני הציבור, גם כאשר עומדים במתח עם ערכי הנהגה חלופיים כעושר, קרבת שלטון וייחוס משפחה.

סוף הפרק " קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור – משה עמאר. 

החינוך הצרפתי בקהילת וואזן בשליש הראשון של המאה העשרים

ד"ר דן אלבו

א. הנסיבות ההיסטוריות והלינגוויסטיות בקהילה בתחילת המאה העשרים

יחידות הצבא הצרפתי התרכזו ב- 16 בספטמבר 1920 בעין דיפלי בפיקודו של הגנרל פוימירו- Général Poeymirau. שני כוחות האחד בפיקודו של קולונל טרסטורנל והשני בפיקודו של קולונל קולומבט נעו לעבר העיר וואזן תוך ניהול שיחות עם מנהגי השבטים באיזור. הפעולה הכפולה, הצבאית והדיפלומטית הובילה להצלחה מהירה. ב- 2 באוקטובר 1920 ג'נראל פוימירו נכנס בראש יחידותיו לוואזן וזכה לקבלת פנים נלהבת מצד מוסלמים ויהודים כאחד. צבא צרפת בראשות גנרל פוימירו התקבל בטקס חגיגי, ע"י השריף בָּרַכָּה (תוארו הדתי של ראש המסדר התוהמי, ראש הזאוויא וואזניה) הפרו צרפתי מולאי טייב, הקאיד הְלָל ונגיד הקהילה היהודית מר אברהם בטאן.

הנציב העליון ג'נראל ליוטה הגיע לביקור בוואזן ב-7 באוקטובר, והתקבל בשמחה על ידי תושביה המוסלמים והקהילה היהודית. בעקבותיו הגיע לביקור בוואזן מולאי יוּסף הסולטאן של מרוקו ביולי 1921. הסולטאן התקבל על ידי הקהילה בברכה המסורתית. מזל-טוב צרויה בת השבע בתו של ראש הקהילה יצחק צרויה הגישה לסולטאן זר פרחים. המלך ביקר בעיר בלוויית משלחת גדולה, הוא עלה דרך הרובע היהודי על סוס מפואר, עשרות משרתים סוככו עליו בשמשיות. המלך ביקר בקבר של מולאי עבדללא א שריף. תכלית הביקור הייתה סימבולית ופוליטית כאחת. להביע הזדהות ובו בזמן להפגין ריבונות כלפי נתיניו ועל השורפה של וואזן, שפעלו נגד בית המלוכה הפילאלי לאורך המחצית השניה של המאה ה-19 ויחסי בית המלוכה עמם ידעו עליות ומורדות מאז שוואזן קיבלה את חסותה של צרפת ברביע הרביעי של המאה הי"ט. זקני הקהילה ילידי העשור השני של המאה העשרים נהגו לספר את זכרונותיהם על ביקור הסולטאן מולאי יוסף עד לא מזמן.

הערת המחבר :  באופן אישי, שמעתי עדויות על ביקור זה מכלי ראשון ממספר זקנים וזקנות מבני הקהילה לפני כעשור.

בזכות צבא צרפת השתרר שקט סביב וואזן. בפגישה שהתקיימה בינואר 1921 בין מפקד החזית הצפונית גנרל פוימירו- Général Poeymirau והשריף הגדול מולאי טייב והקאיד הלל, הביעו אלה בפניו סיפוק רב מהשקט שהושג בעקבות הפעולות הצבאיות נגד המורדים. מתוך זהות אינטרסים עם השורפה של וואזן, הצבא הצרפתי שאף לייצב ולחזק את הגבול הצפוני של הפרוטקטורט העובר צפונית לוואזן. מלבד הרצון לממש את ריבונותם על העיר, הצרפתים חששו שבמקרה של לוחמה בין הצבא הספרדי ובין שבטי ההר, יעברו אלה לשטחם ומשם ינהלו לוחמת גרילה נגד הצבא הספרדי ולהיפך. כיבוש וואזן וסביבותיה נועד למנוע משבטים אלה אפשרות לנצל את הגבול במטרה לנהל לוחמת גרילה בצד אחד ולהימלט לצדו השני.

פחות משישה חודשים לאחר כניסת הצבא הצרפתי תושבי וואזן חוגגים ב-1 באפריל 1921 את העלאתו בדרגה של הנציב הכללי גנרל ליוטה לדרגת מרשל ב- 19 בפברואר. בשעה 13:00 ביום שמש בהיר, ברחבת השוק המשתרעת צפונית לעיר העתיקה, נערך מפגן דהירה פולקלוריסטי של פרשים תוך כדי ירי באויר. הפרשים נמנו על הכתות הדתיות: עִישָׂוָוא, חמדושיה ודג'ליליה. מופע הראווה נערך ברוב עם בפני נציגי הצבא הצרפתי, הקהילה היהודית ותושביה המוסלמים של העיר.

לאחר מפגן הפרשים נערך טקס רב רושם בבית הכנסת ע"ש רבי עמרם בן דיוואן לזכר חללי הצבא הצרפתי במלחמת הריף ובמלחמת העולם הראשונה. הנגיד מר אברהם חיים ביתן נשא נאום נרגש בפני ראשי הצבא הצרפתי, את דבריו שנישאו ביהודית-ספרדית תרגם סימולטנית לצרפתית רנֶה בניון-M. René Benayoun. בסיום דבריו הנגיד אברהם חיים ביתן בירך את הרפובליקה הצרפתית, את נשיאה, את הסולטן מולאי יוּסף ואת מרשל ליוטה והביע תקווה בפני נציגי השלטון הצרפתי אשר נכחו בטקס, כי יוקם במהרה בית ספר צרפתי בעיר. הפייטן הראשי של הקהילה מר לרדו שר את המזמור "הודו לה' כי טוב". קוקטייל של שמפנייה נערך בביתו של הגביר מכלוף אלחדד לכבוד נציגי השלטון הצרפתי מר טובני- M.Thouveni, קפיטן מזור דג'ן (Capitaine Major Dagent) וכן קפיטן בוהום (Capitaine Bomhomme) וראשי הקהילה היהודית.