ארכיון יומי: 14 במאי 2014


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

שלום 

מצורף הזמנה להילולת רשב"י במירון
=מאמר להילולה

=הזמנה לכנס ערב עיון על הרב שמען ביטון ערב מרתק וניתן לרכוש ספרי הרב ביטון בבקשה לפרסם

 

הודעה משמחת

היכונו

בס"ד בהילולת רשב"י בל"ג בעומר,
יוקם השנה אהל לק"ק ולכל מי שרוצה להצטרף,
להרשמה לשבת צריך להירשם.
ולמוצ"ש ויום ראשון ניתן להגיע ללא הזמנה.

סדר לימוד 

קריאה כל האידרא רבה וזוטא.
שיעור במאמרי חז"ל מהתנא רשב"י
שיעורי הלכה ומנהג לק"ק יוצאי מ מרוקו וצפון אפריקה.
-ניתן להשיג קונטרסי וגיליונות תורת אמך.
-תפלות באהל….
וכן נשמע שירת אבותינו
מפי הפייטניים:
הרב ערן אלפסי
הרב נתנאל אביצרור
רבי שלמה פרץ
ניתן לתרום כיבוד ללומדים
בברכת ברוכים הבאים
מוסדות תפארת מיכאל אתר אור חדש
לפרטים:
0527145147

תורת אמך ◆ מי גילה את הזוהר?

 

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

מי גילה את הזוהר הקדוש.

כתב הרמ"ק רבי משה קורידוברו זצ"ל בפירושו הנפלא "אור יקר" (תיקוני הזוהר ק"ד), על הזוהר הקדוש וז"ל היה במציאות גילוי, נס ופלא שאין מי שידע  אופן גילויו ויש בזה דרכים רבים. יש מי שאומר שמצאו ישמעאלי עובד אדמה במערה במירון ומכרו לבשמים ורוכלים לכרוך התבלינים ומצאו חכם אחד מתושבי דרעא בארץ ישראל בעיר צפת תוב"ב מפוזר ומפורד וקרוע וקצבו וטרח כמה טרחות, עד שהלך אפילו באשפות, לקבץ החתיכות הקטנות שמכרו הרוכלים והבשמים ותבלים, כדרך הנשים שמשליכין ניירין שכורכין  התבלים והלך על כל החנויות הרוכלים, מוכרי בשמים ותבלים וקנה מהם כל מה שנשאר בידם, שמכר להם עובד אדמה ישמעאלי שמצאו במערה, והעתיקו ונמצאו בו חסרונות הרבה, מזה שנאבד וכלה ונקרע ונפזר ואין בזה הכרח ולא ראיה, רק שמצינו שבארץ דרעא במדינות המערב היה עיקר מציאות הספר ומשם נתפשט אצלנו וכו'.

שיטת הקבלה במרוקו

 

יש לציין שקבלת מרוקו שונה מקבלת האריז"ל, שמתייחדת בלימוד תורת הצירוף (ראה בספר המלכות לכמוהר"ר דוד הלוי זצוק"ל). ומה גם שבמרוקו היה אזור הדרעא שבו גדלו מקובלים רבים וכן בעיר מרכאש בראשות המקובל רבי יעקב פינטו ורבי שלום בוזאגלו ועוד זצוק"ל, וכן המקובל רבי משה אלבאז המכונה הרמב"ם אלבאז זצוק"ל, ודרך לימודם רב לתלמיד בלי כרזות ובלי שלטי חוצות ישיבת המקובלים ולא תיקון לעם אלא בצנעא וכן הוא לשון מקובל – שקבל מרבו הקדמות ולימוד תורת הנסתר ולא כל מצורע וזב מצטרף ללימוד קבלה ובודאי אס להזכיר לימוד קבלה לנשים כמאמר  חז"ל "והוי מכיר את מקומו"… והן אמת שרשב"י אמר שעל ידי לימוד הזוהר נצא מהגלות יש הבדל משמעותי בין גירסה בקבלה לבין לימוד עיוני. ובדורנו רבים רוצים הארה רוחנית וראיתי שכתב הרמח"ל בספריו שקודם  חטא אדם הראשון, אדם יושב על מקומו ונהנה מזיו השכינה, אבל אחר החטא להגיע להארה רוחנית הינה אך ורק על ידי עמל בתורה בלי קיצורי דרכים…

גריסת הזוהר

בכל מוצאי שבת מנהגנו לקרא זוהר הקדוש, בכך סגולת להתחיל את השבוע בלימוד תורה, בפרט מתורת רשב"י זיע"א שאמר יכול אני לפטור את העולם מן הדין. וכן מסוגל להתמדה. וידוע שקריאת הזוהר מזככת את הנפש, וכן סגולתה לפרנסה.

קבלה מעשית הינה שימוש במלאכים,

במרוקו רבים השתמשו בה, וצריך לדעת שלא כל הרוצה יבא ויטול אלא מי שקבל מאבותיו ורבותיו והינו משולם בידיעת התורה ויראתו קודמת לחוכמתו… רק אז יגש למלאכה, ולכן בימנו אני מכיר כאלו שהשתמשו בקבלה ונפגעו הם או מי מבני ביתם ה"י, ורבותינו לא ניזוקו כי תיקנו עצמם בעולם המעשה…

במשפחת אבוחצירא לא התעסקו בכתיבת קמעות אלא היו פונים למשפחת לסרי שהם שולשלת של צדיקים כותבי קמעים עשרות בשנים, ובל בצע כסף ובדרך הלצה יש מקובלים ויש מקבלים…. יהי רצון שנדבק בדרכו של רשב"י, עבור יהודי מרוקו כל השנה מחוברים לתורת רשב"י בלימוד הזוהר בכל מוצאי שבת ובימות השנה, על כן נרבה ביום ל"ג בלימוד תורתו, ואשרי הזוכים לעלות לציונו הקדוש, וראוי להימנע מטיולים מיותרים בהר מירון ובשנים האחרונות סידרו לרוצים שבילים למהדרין וכן אוהלי ענק לשבת וללמוד אשרי הזוכים נסיים "תורתו מגו לנו הוא מאייר בעדנו הוא ימליץ טוב עבורנו רבי שמעון בר יוחאי זצוק"ל זיע"א ואמן.

סיפור אחד מאלף.

באחד מן הימים בעלה חדל מלפרנס עקב בעיה בריאותית, אשתו  גב' אסתר פרץ החלה לעבוד באחד המוסדות החינוך בדרום, והנה בליבה חשקה להגיע לציונו של רשב"י, פנתה לאחד הנערות וביקשה ממנה שתחליף אותה ליומיים עד שתשוב מן הציון, והנה למחורת אותה נערה חדלה מלראות בעיניה עקב דלקת חריפה, אחת מעובדות המוסד פנתה למנהל האין כאן כח עזר, שאל המנהל מה הבעיה הכל מתנהל ביד רמה, השיבה העובדת גב' פרץ נסעה ליומיים למירון ואין לה מחליפה, מה ככה היא עזבה בהפקרות בעוד יומיים תגידי לנהג בשמי שאין לה לעלות להסעה ושתחפש לה עבודה אחרת, אחר יומיים גב' פרץ על הבוקר בא לעלות להסעה, הנהג מודיע לה, את דבר המנהל, באחד החלה גב' פרץ לבכות, מי יפרנס  את שמונת ילדי וכן בעלי אינו יכול לעבוד כבתחילה, בצער לה נכנסה למיטה במשך כל היום והנה בחלומה היא רואה צדיק המשמש את רשב"י ואומר לה בתי אין על מה להצטער, המנהל יקבל את עונשו על יחסו המזלזל, ולכך בעוד יומיים תהיה לך פרנסה כפלים ובנחת, ואכן באתו שבוע התפוצצו בלוני הגז בחצר המוסד ונפצע אכן המנהל, ובתוך שבוע פנתה אליה חברה ובא לבקש שהיות והיא יוצאת לפנסיה, אני יודעת שרק את מסורה ואת ראויה להחליף אותי בעבודת נקיון בבית הספר, במקום הסכמה והפלא שכאן בבית הספר היא עבדה פחות שעות קיבלה משכורת יותר גדולה מבעבר… והמנהל הגיעה לביתה כולו מחוסה מכף רגל ועד ראוי בתחבושות ובא לבקש את סליחתה, ושתחזור לעבודה…

                              יום  ל"ג בעומר

יום שמחה גדולה, יום פטירת רשב"י, ואמר רשב"י (במסכת סוכה דף מה), יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה,  ואילמלי אלעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא ועד סופו.  

א. מדליקים נר לכבוד רשב"י, ולכן מדליקים נר גדול (מדורות).

ב. סגולה לבנים להשתמש ביום ל"ג בעומר, מתיחה חץ וקשת.

ג. לומדים וגורסים אדרא רבה ואדרא זוטא.

ד. במרוקו נהגו לחלק את הזוהר אחר חג ראשון של פסח, ומסימים את הזוהר הקדוש ביום ל"ג בעומר יום הילולת רשב"י, כך נהגו באיליג (מפי רבי יוסף דבדה). וכן נהגו בקהילות ארפוד וסביבותיה (מפי הרב מאיר ניזרי).

ד. יום של קבלת התפלות.

 הרב אברהם אסולין לתגובות: a0527145147@gmail.comת

 


אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

ברית מס 23 מבט על קהילת ואזאן-אליעזר בשן – קהילת ואזאן ועבדה

ברית – מספר 23

מבט על קהילת ואזאן

כתב עת של יהודי מרוקו

בעריכת אשר כנפו

פרופסור אליעזר בשן

וואזאן

וואזאן

קהילת ואזאן ועבדה

אבל היו התעללויות ביהודים –

ב־1869 הולקה עד מוות יהודי בשם דוד אזולאי בפקודת המושל BMAIU, יולי 1880, עמי 169). לפי מכתב מגיברלטר מה-10 במרץ 1880, שפורסם , ב-19 בו, הולקה יהודי 500 מלקות על רקע המקרה הבא: מאורי קרא ליהודי וזה לא נענה לו. המאורי כעס, הזמינו למושל והעליל עליו שהוא קילל אותו.

דרומונד האי דיווח ב-1884 כי הולקתה פילגש יהודייה על ידי השריף מוואזאן. לפי דיווח של נציג בריטי מה-21 ביוני 1890 קיים מצב של טרור בעיר, והמושל רצח אנשים ללא הבדל דת(F099/275).

ב־1891 הילקה בוואזאן המוחתסב (הממונה על השוק) יהודי שנאשם בעבירה. הנושא הועבר על ידי ראשי הקהילה לדיפלומט, שפנה בנידון לסולטאן, שהורה על פיטוריו של המלקה.

מאז 1864 ועד 1880 נרצחו שמונה יהודים בוואזאן מתוך 307 יהודים שנרצחו ברחבי מרוקו( BAIU , 1880, II עמי 18). דיווח זה נמסר לקראת הוועידה במדריד, שבה דנו בחסות שהוענקה ליהודים על ידי מדינות זרות."

חליצת נעליים

לפי מכתב מה-20 במאי 1881 ממשרד החוץ הבריטי לדרומונד האי, נמנית ואזאן בין המקומות במרוקו, שבהם יהודים נאלצים לחלוץ את נעליהם ביציאתם מהמלאח למדינה (הרובע המוסלמי)(F099/197).

לפי מידע מ-1884, נאלצו היהודים בעיר לחלוץ את נעליהם כבר ממרחק מסויים מחומת העיר לבל יטמאוה. זקנים וחולים היו מכסים את רגליהם בגרביים, עד שהתגלו ומוסלמים הציקו להם. יהודי המקום פנו לסידי מוחמד, בנו הבכור של השריף, ובעצת שגריר צרפת אורדגה (Ordega), הוא התיר להם לנעול נעליים. אותה שנה הולקתה פילגשו היהודייה של השריף, כפי שנמסר באפריל 1884 (בשן, תשס״ה, עמי 189-190).

כשנה לאחר מכן דווח כי, בעקבות תקיפת העיר על ידי שבטים מההרים, סבלו יהודים רבים מאובדן רכוש וחייהם ניצלו הודות לשריף שנתן להם מקלט. רבים מהם הציעו להצטרף למגינים מפני התקפת הפורעים ) 39 ,JC ביולי 1885, עמי 17). כפי שדווח כ־1 בספטמבר 1892 מצב בריאותו של השריף בוואזאן חמור והוא עומד למות. ההנחה היא כי יהיה מאבק בין היורשים. לאחר פטירתו מונה שריף חדש בנובמבר של אותה שנה (F099/289).

התנכלויות ב-1908

ביולי 1908 פנו אחד עשר מנהיגי הקהילה לחברת כי״ח בפריס ובמכתב בעברית תיארו את ההתעללות כלפיהם על ידי הממשל והמוסלמים בעיר. הם פתחו במלים ״אנחנו מדוכים ומעונים תחת הישמעאלים באיבוד הגופות ובאבוד הממון". כלומר, הם פוגעים בנפש ובכסף. בהמשך פירטו את הגזרות: עליהם לחלוץ נעליים בעוברם לרובע המוסלמי, בית הכנסת שלהם נהרס, את חלונות הבתים נאלצו לסתום, הנכבדים נאסרו. יהודים נלקחו לעבודות כפיה ללא תמורה כספית ונאסר עליהם לתקוע בשופר.

לפי ידיעה שפורסמה ב-1909 פנה קהל ואזאן לרב וידאל הצרפתי, הרב הראשי בפאס, ומסר מידע על התעללות של המושל ביהודים. מנהיגי הקהילה נאסרו, חוללו בתי הכנסת ובתי היהודים נפרצו. הרב פנה לווזיר לענייני חוץ והודות להתערבות של השריף נפסקו הפרעות.

נר המערב-י.מ.טולידנו

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל

איש טבריה ת"ונר המערב

המחלה הצרפתית

והנה אין ספק כי ההצלחה וההתפתחות המהירה הזאת של יהודי פאס בכלל – אחרי כל אותו ההרס והשממון של שנים הקודמות – היו רק בעקב המגורשים המתיישבים בחריצותם והצטיינותם.

אמנם אם כי יכלה קהלת פאס במעט זמן להתנער ולקומם את הריסותיה הנה בהחלק ההוא שנאבד ממנה, נשלל זרם חשוב ויצאו הרבה אנשים מצוינים אשר לא שבו אליה עוד, ואשר יכלו – כמו שכתבנו – להביא אליה עוד כח חדש, וברכה רבה, מספר רב כל כך, יותר מעשרים אלף נפשות בפאס, ובמדינות אשר סביבותי כהנה וכהנה אשר נאספו בימי הרעה ההם ועוד הרבה שחזרו לארץ אדום, ושרובם היו כנראה ממשפחות המגורשים.

מספר רב כזה לא מעט היה יכול להיות לכח אדיר ומועיל להתקדמות יהודי פאס וכל ארץ מערב, רב מאד מאשר יכלו הנשארים המועטים לפעול, והנה מכל אותם האלפים שחסרו מפאס לא נודע רק אחדים מאותם שיצאו אז בימי הרעב לארצות אחרות, הגדול שבהם היה רבי יעקב בירב, וכפי מה שסיפר בעצמו כדברים האלה.

ות"ל מיום הגירוש והשמד שבספרד, הייתי מורה הוראה בישראל ורב לחמשת אלפים בעלי בתים יהודים במדינת פאס, כמפורסם לכל העולם והייתי אז בן י"ח שנים ועדיין לא הייתי בחתימת זקן והיו שם חכמים גדולים ועם היותי ברעב ובצמא ובחוסר כל לעולם הלכתי בדרכי ה'.

לפי השערתנו התמהמה שם רבי יעקב בירב בפאס רק מספר ירחים, ועוד בשנה הראשונה להתיישבות גולי ספרד בפאס בשנת רנ"ג בעצמה יצא רבי יעקב בירב, כנראה מפני אשר חזק הרעב, וילך לו משם מעיר פאס דרך תלמסן ואלג'יר, ללכת לארץ ישראל מחוז חפצו.

הרב השני היה רבי יהודה חייט שכפי מה שהזכרנו בא לפאס בשנת רנ"ג ויצא ממנו אחרי שנת רנ"ד מפני הרעב, וילך איטליה, הרב השלישי רבי דוד בן שלמה בן זמרה או בן זאמירו, משפחתו זאת שמוצאה מעיר סאמורה בספרד, הייתה משפחה גדולה ונכבדה וגם עשירה ובעלת נכסים, והם בני המשפחה הזאת וביניהם רבי בן זמרה שהיה אז בעת הגירוש ילד קטן כבן עשרים שנה, , באו בגולה לפאס.

ומשם יצא רבי דו בן זמרה לבדו או בלוית אביו אולי מפני הרעב וילכו לארץ ישראל, אף כי יתר קרוביו בני משפחתו נשארו ויתיישבו בפאס ובערי הגבול כאשר יבוא זכרם הלאה לפנינו.

על ידי ההתמעטות שהתעמטו מגורשי ספרד בפאס ויציאת הרבה מן הגדולים ונכבדיהם בשנות הדבר והרעב, ניתן אז להתושבים וחכמיהם די אומץ לבלתי היות כפופים להמגורשים ולמוד נגדם ביחס של איבה והתנגדות משך זמן לא מועט, רגשי בוז ומשטמה מצד התושבים אל המגורשים ניכרו עד לראשונה בראשית  בוא המגורשים לפאס.

ניכר הדבר שהתושבים ראו כי המגורשים המתיישבים שהצטיינו כל כך בידיעותיהם והתיחשו גם במוצאם, יעיבו את פניהם ויקדירו את זוהרם על ראשי רהל התושבים וחכמיהם, ולכן הביטו במבט קנאה פנימית ויתאמצו איך להטיל דופי בהם ולהשפיל את כבודם.

רבי נתן בוסתי וחבריו חכמי התושבים ערכו שאלה אחת לפני רבי שמעון דוראן הרב באלג'יר אז, שבה הם מביעים את רגשותיהם אלה, נגד המגורשים או למצער נגד חלק גדול מהם, אותם שהיו אנוסים ונתייהדו, בשאלה ההיא כותבים :

" על עניין אלו הגרים שבאין ממלכות קטלאן, קסטיליא ופורטוגל להתגייר והכנס תחת כנפי השכינה ואומר כל אחד מהם שאני כהן…והרי אביהם היה ערל ועכו"ם ברצונו ואמו גם כן לא היה לה כתובה ולא קידושין ואמם לא נזהרה בזאת נקיים ונולדו מן הנדה והם נולדו מן הערלה "

בדבות כאלה – ששום אחר מחכמי הדור ההוא לא חשב לייחס ככה לאונוסים – חפצו רבי נתן בוסתי וחביריו להרחיק את המגורשים האנוסים ממשרות ציבוריות ולהשאירם בודדים, , אכן רבי שמעון דוראן בתשובתו, שם לאל את כל טענות רבי נתן בוסתי וחביריו, וכה ענה להם :

המעיין בדבריכם ימצא בהם שגגה גדולה לפי שהאנוסים הם תולעת יעקב ומתי ישראל נחשבים ואינם נקראים גרים כ"א בעלי תשובה וגר הוא רק מי שהיה גוי ונתגייר..ואין האנוסים מוחזקים שיבעלו נדה ואפילו יהיה כן…ולמה באתם בעלילה זו על הכהנים האומללים האנוסים בלבד..ולמה גזרתם על כלם שהם פסולים….כי מה עניין זה לזה עד שאתם רוצים לפסול אותם…זו תימה גדול ולא יוכל שום אדם לחלום "

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

מאי 2014
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר