אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל
סימן צה כרך א'
סימן וישב, שנת תרס"ט.
ידיד החכם החשוב כמוהר"ש הלוי ישצ"ו, שלום, שלום.
קח נא עוד מהמזומן אצלי, והוא, בסוף מבוי המערה, יש מבוי קטן וצר משמאל, שממנו נכנסים למבוי גדול, הנקרא אטו"ב ( אבנים בעברית ) על שם גלי אבנים שיש בו מכמה בתים וחצרות שנפלו מזוקן.
בקרן זווית המבוי הזה הסמוכה למבוי הקטן הנזכר, יש בית כנסת כמין גם גדולה, היא עמוקה ויורדים לה בשני מעלות, פתחה במערבה, ההיכל במזרח, התיבה באמצע, פני שליח הציבור לצפון, יש בה כוסות וספסלים כחברותיה, כמאה אנשים מתפללים בה, היא נקראת על שם הצדיר הידוע כנוהר"ר דוד בוסידאן זיע"א.
הוא היה מנהיג בני כפר אחד מכפרי מדבר סחר"א, הנקרא בשם תמלילת, ובשנת תק"ן – 1790, שללו אותם הברברים וגרשו אותם, ובא עם כל בני קהלו למקנאס, ומקום בית הכנסת היה תל עפר מבית הכנסת עתיקה מאוד שנפלה מזוקן.
והיה המקום של הרב הגאון כמוהר"ר רפאל בירדוגו זיע"א, והצדיק עם בני קהלו קנו אותו ממנו, ובנו אותו בית הכנסת, ונקראת על שם. כל זה שמעתי מרב אחד זקן כמוהר"ר דודו בירדוגו ישצ"ו, וזרע הצדיק הנזכר, הם שהיו שליחי ציבור ומנהיגים עד היום.
ועמהם ובראשם החכם הגדול כמוהר"ר יהושע טולידאנו ישצ"ו, בן כמוהר"ר שלמה זלה"ה, שגם לו יש חלק בה, שהוציאה לו אשתו בנדונייתה, שהיא מזרעו של שם הצדיק הנ"ל זיע"א, ונפל לו אותו החלק ירושה מאביה, היא שימשה ישיבה לתלמוד תודה, לצדיק הנ"ל ולזרעו, ועתה היא רק לפילות שחרית, מנחה וערבית ושלום
הצעיר אני היו"ם ס"ט
צו
פ׳ הנז׳. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.
ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו, שלום, שלום.
עתה באתי, לגלות דעתי, על שאר החדושים ששלח לי במכתבו הקודם, והם: א' בפי השבוע, ע״פ וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שהקשה, למה הוצרך להודיענו בארץ כנען? ואפשר, מפני שבפרשה דלעיל הודיענו שבחר עשו ארץ שעיר, הודיענו כאן שיעקב בחר בארץ כנען, עכ״ל. והנה ראיתי שכן פי׳ הראב״ע והרמב״ן ז״ל ע״ש, ולדעתי המעט גר׳ לומר, שהיא נתינת טעם למה בחר יעקב לישב בארץ מגורי אביו, מפני שהיא בארץ כנען, אבל אם היה אביו דר בארץ אחרת, לא היה דר עמו, רק היה הולך לארץ כנען שבחר בה ה׳, ועתה בצדקתו זכה לתרתי מצות כבוד או״א ומצות ארץ כנען. ובדרך אגב מה שנתחדש לי עתה רמז נכון בנוטריקון בכל הכתוב, כמ״ש רש״י שם ע״פ אלה תולדות יעקב וכוי, ע״ש בסופו, והוא: ובקש יעקב שישב בשלוה יתירה עליו קפץ בלבול כנו, אמר רם (הקב״ה) צדיקים מלבד גדלה וכבוד רב יתיד אשר בו ישבו וינוחו בעדן אלא רוצים צדיקים כבוד נעיפ עודם נעורים דהיינו חיים, ע״כ.
ב. כתב, פסים, לשון ידים כמו פס ידא, ור״ל כתנת שעבדו בה ידים הרבה, שעשה אורג ומעשה רוקם,
עכ״ל. והוא פירוש נכון, וכבר קדמו הראב״ע ז״ל, ע׳׳ש. ועי׳ רש״י בשם רז״ל, שרמזו בה צרותיו בנוטריקון, פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדינים, ע״ש. ולדעתי המעט נר׳ עוד לומר שהיא נוטריקון פעלה פבבדז ירידת מצרים, כמ״ש רז״ל במגילה דף ט״ז ע״ב, בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ע״ש.
ג. על חלומותיו ועל דבריו, הקשה, והלא חלום אחד הוא, שעדין לא חלם השני? ואפשר שספר להם
החלום הרבה פעמים כדרך הנערים, עכ״ל. ולדעתי יש חזוק לדבריו ממ״ש ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו, ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה וכד, והנה אנחנו וכוי, הרי שני פעמים אמור. ואפשר עוד לדעתי, שאחיו היו אומרים לו רעיוניו על משכביו סליק ו, שביום חושב שימלוך עליהם, ובלילה חולם מחשבת היום, ולכן כתיב חלומותיו, חלום הלילה, ומחשבת היום שדומה לחלום, ע״כ.
ד. בפי ויצא, ושבתי בשלום וכו׳ והיה ה׳ לי לאלהים, וקשה, וכי לא יהיה ה׳ לו לאלהים רק עד שישוב
לבית אביו? ואפשר ע״פ מ״ש רז״ל (כתובות דף ק״י ע״א) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחו״ל דומה כמי שאין לו אלוה, עכ״ל. גם אני הצעיר פירשתי כן בשנה שעברה, ושוב מצאתי שכן פי׳ הרמב״ן ז״ל, ושמחתי.
ה. ע״פ ואלה תולדות נח נח, הקשה, למה כפל שמו פעמים? ואפשר להראות חבתו, כמו אברהם, אברהם, וכיוצא בו. עכ׳יל. ואפשר עוד לומר ששמו היה כפול, אחד, ע״ש זה ינחמנו וכוי, ואחד, ע״ש ונח מצא חן וכו', כי חן ונח חד אינון. ועוד אפשר להודיע שהיה גבור, כמ״ש במדר׳ פ׳ צ״ה כל שכפל שמו בברכתו של משה היה גבור, ע״ש. ובדרך אגב רמזתי בסמיכות אלה תולדות נח וכו׳ ונח מצא חן וכו׳ ע״פ מ״ש רז״ל בסוכה דף מ״ט ע״ב, כל אדם שיש עליו חן בידוע שיש בו יראת שמים, ע״ש. עוד בדרך אגב פירשתי ע״ש ויולד נח וכו', שהקשו המפרשים, והלא כבר נאמר זה בפי בראשית? ועי׳ רמב״ן ז״ל ושאר מפרשים, ולדעתי נראה, שהוא מכלל ספור שבחיו של נח, שהוליד בנים, הפך בני דורו שהיו נותנים כוס עקרות לנשיהם שלא יתעברו ויכחיש יפין,
כמ״ש רש״י ע״פ ויקח לו למך וכו׳, ע״ש. ו. ע״פ וישלח את העורב, הקשה, למה לא אמר לראות הקלו המים כמ״ש ביונה ? ואפשר, שהעורב הבין מאליו שלכך שלחו, והיונה לא הבינה עד שאמר לה בפירוש לראות הקלו המים, עכ״ל. והנה עשה את העורב חכם יותר מהיונה, ואינו אלא טפש, שהרי חשד את נח בבת זוגו, כמ׳׳ש רש״י ע״פ ויצא יצא ושוב, ע״ש, ואין לך טפשות גדולה מזו? ולכן אני אומר, דפי׳ וישלח את העורב, כמו ושלחתה לנפשה, שנח כעס עליו ושלחו מן התיבה, מפני ששמש בתיבה (סנהדרין ק״ח) ואף שגם הכלב וחם שמשו? אפשר שלא ידע מהם, או אפשר שחס עליהם שלא ימותו, אבל העורב יש לו כנסים לעוף ע״פ התיבה, ועוד מפני שהעורב אכזרי על בניו (כתובות מ״ט ע״ב, וברש׳׳י תהלים מזמור קמ״ז ע״פ לבני עורב אשר יקראו, ע״ש) לכן נתאכזר גם הוא עליו, מדה כנגד מדה, זהו הנלע״ד בכל זה. ושלום.
הצעיר אני היו״ם ס״ט
Alliance Israelite Universelle- Brit no 30- 2011..Richard Ayoun
Richard Ayoun
Synthese du colloque : L'Alliance Israelite Universelle en Tunisie (1860-1967) et les transformations socioculturelles de la communau te juive.
On serait, pourtant, tente de parler de succes des ecoles de l'A.I.U., lies aux merites des maitres dont certains atypiques, comme l'a bien montree Yosef Chetrit a propos de Chalom Flah, mais aussi des directeurs, comme David Cazes, dont plusieurs communications ont evoque l'oeuvre. Succes aussi, dans la mesure, ou l'Alliance fidele a l'humanisme republicain francais, se preoccupe, comme nous l'a montre Josiane Tubiana-Neuburger de creer un enseignement destine aux enfants des petites gens de la Hafsia. En meme temps, dans le meme souci de progres et cette meme volonte de conforter !’emancipation, les filles sont admises a beneficier d'un enseignement, qui leur permettra de jouer un role nouveau dans la vie sociale.
Reformes et creation d'un enseignement nouveau pour des sujets tunisiens, qui ne peuvent avoir lieu sans le consentement du souverain de Tunis, et, apres l'instauration du protectorat francais, sans l'accord et l'aide des autorites frangaises de tutelle. Cette situation, qui va durer jusqu'a la fin du Protectorat, fait que Taction de l'A.I.U. s'inscrit dans un cadre politique, ce qui va apparaitre tres nettement lorsque les autorites tunisiennes auront pleinement recouvre leur liberie d'action, lorsque sera reconnue l'independance de la Tunisie.
Alors, quelles sont les faiblesses de l'enseignement cree par l'A.I.U. ? On serait tente de dire que c'est moins l'enseignement, qui est en cause que le decalage existant de plus en plus entre ces ecoles et la societe juive tunisienne. A la fin de la periode, paradoxalement, les enfants juifs sont minoritaires dans les ecoles de l'A.I.U., ou les ecoliers tunisiens musulmans sont majoritaires. Ce que Ton peut appeler d'une certaine maniere une crise s'explique par le fait que la societe juive tunisienne est mal a l'aise en Tunisie et est tentee soit par sa totale francisation soit par l'attrait d'une terre ou elle pourra pleinement pratiquer son Judai'sme.
Pourtant, la nostalgie, qui se manifeste a l'egard d'une oeuvre desinteressee qui temoigne de la sensibilite des notables juifs francais a l'egard de leurs freres de 1'autre rive de la Mediterranee montre que cette oeuvre n'a pas ete vaine. Les Juifs ont beneficie majoritairement de !'instruction publique francaise.
II faut dire aussi que l'histoire de l'Alliance Israelite Universelle en Tunisie s'integre dans l'histoire de la Tunisie, qui globalement a compris le profond desinteressement des createurs d'un systeme scolaire destine a servir au developpement de ce pays.
Ainsi, au cours de ce colloque, la Societe d'Histoire des Juifs de Tunisie est restee fidele a sa mission statutaire, un lieu d'echanges, de concertation intellectuelle et de transmission. Et comme l'a dit le President de la Republique Tunisienne, Zine El Abidine Ben Ali, a l'occasion de la joumee de la culture a Carthage, le 14 janvier 1997 Une culture qui reste confmee a l'interieur de ses frontieres, une culture qui ne rayonne pas dans les spheres universelles, est une culture limitee et fragile. De meme, le repli sur soi, sous pretexte de sauvegarder son identite et par crainte de l'alienation, est de nature a detruire les fondements memes de la vitalite et de la survie. Quant a la perennite des cultures, elle reside dans leur capacite a transcender le local pour embrasser l'universel et s'adapter a ses composantes ».
זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי הנוצרים ".
סוף הפרק " זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי הנוצרים ".
עלייתם של יהודים מאלג'יר בשנות ה-30 וה-40 של המאה הי,ט זוכה אף היא לדיווח בעטיהם של נציגים צרפתיים. בשנת 1832 מוזכרת " עלייה חשובה " היוצאת לירושלים. תומאס קמפבל, המתאר את אלג'יריה אחרי כיבושה בידי צרפת על פי מכתבים מהשנים 1835-1834, מספר על יהודים מאוראן שעלו לירושלים וחזרו. כרגיל בכל הדורות, היו יהודים שעלו וחזרו לארצות גלותם.
הזכרנו לעיל את לומסדאן שביקר באלג׳יר בשנת 1837. הוא מספר כי פגש את אחיו של מארחו היהודי, שהוא תושב ירושלים. הלה דיבר על עיר הקודש בהתלהבות והביע את רצונו לשוב אליה, דבר הנמנע ממנו בשל סיבות כספיות.
למרות הירידות, הייתה עלייה במספר הנשארים בארץ ישראל, והראייה כי בשנת 1845 הביע קונסול צרפת בירושלים תמיהתו נוכח עלייה במספר יהודי אלג'יר הנמצאים בארץ הקודש. את דבר שאיפתם של יהודים בתוניס לשוב לארץ ישראל מביע סופר צרפתי בשם Michel, בשנות ה-60 של המאה הי"ט. הוא תמה אמנם על תופעה זו, נוכח העובדה כי חל שיפור במצבם הכלכלי והחברתי של היהודים בתקופה זו.
לא תמיד הבינו נוצרים שכתבו על נושא זה את מהות הזיקה של יהודים לארץ ישראל, ואת מניעי העלייה אליה. דה הסה וארטג, שכתב על תולדות תוניס, משווה עלייתם של יהודים מעיר זו לארץ ישראל, לעלייתם של המוסלמים למכה.
כלומר, חובה דתית שכל שומר תורה חייב למלא פעם אחת בחייו. הוא לא עמד על ההבדל בין היהדות לאסלאם בתחום זה. אגב זאת הוא נותן לנו ידיעות על דבר עליית יהודים לארץ ישראל. לדבריו, עוזבים כל שנה יהודים זקנים בתיהם, עוברים דרך המדבר לטריפולי ומצרים כדי להגיע לארץ מכורתם, בה יסיימו חייהם.
הסכנות האורבות בדרך אינן מונעות אותם, אף כי לא כולם מגיעים למחוז חפצם, מחמת סכנות אלה. הוא מוסיף כי יהודים בעלי יכולת מפליגים בספינות קיטור לבקר בארץ וחוזרים לתוניס בדרך זו . לבסוף נזכיר מהו יחסו של נוצרי הכותב על תגובות יהודי המגרב לאפשרות של מדינה משלהם.
בספר על תולדות תוניסיה, שחובר ב-1899, מציין המחבר הרברט ויויאן, כי האוטונומיה שיהודי תוניס יצרו, היא מדינה בתוך מדינה וכעין דגם של המדינה היהודית העצמאית שתיבנה אי פעם בארץ ישראל או בתחתית הים…. ואם תוקם אי פעם מדינה יהודית לא יהיו בה לא צבא ולא משטרה.
השיפוט יהיה מבוסס על קו הצדק וחיי הכלכלה על יסוד סוציאליסטי… הדבר מלמד על ההערכה החיובית למבנה הקהילתי היהודי. מאידך גיסא, רואה אף הוא כמו אחרים שקדמו לו, בתקוות הגאולה של יהודי המגרב אוטופיה וחלק מן האמונות העממיות הנפוצות אצל יהודים אלה, שלדידם של הנוצרים טפלות וחסרות בסיס רציונאלי.
לסיכום, ראינו כי נוצרים ציינו פרטים על עליית יהודים לארץ ישראל, על ערגתם ותקוותם לגאולה. לא כולם הבינו את היחס בין התופעות הללו, ולא ירדו לעומק המשמעות של הקשר בין האדם היהודי לארץ-ישראל.
התגשמות הגאולה נחשבה בעיניהם כחזון רחוק ובלתי מציאותי, ומדינה יהודית בארץ-ישראל כאוטופיה. אף על פי כן למדים אנו מכתביהם פרטים על קבוצות עולים לארץ ישראל, על עמידתם העיקשת באמונה המשיחית למרות האכזבות, על אהבתם העזה של יהודי המגרב לארץ ישראל שזר לא יבין אותה, אהבה שהתבטאה גם במעשים. אנו למדים על זיקה נפשית הנובעת ממסורת דתית עמוקה, שלוותה בזיכרונות העבר ובהכרת מעמדם בין הגויים. מטען רגשי משיחי זה פרץ בצורת העלייה ההמונית לאחר הקמת המדינה.
רבי עמרם בן דיוואן
נולד בארץ־ישראל ; נפטר בוואזאן בשנת תקמ״ב / 1782 בהילולת ל״ג בעומר נהגו עשרות אלפים להשתטח על קברו
סוף הפרק " זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי הנוצרים ".
דמנאת העיר-א. בשן
עזרתו של מתיוס למשלחת שהגיעה מדמנאת לטנג'יר.
קונסול ארצות הברית שלח מכתב נוסף לסולטאן, וביקש שאנשים אלה יתקבלו וישמעו את דרישותיהם. ואם אי אפשר לאלץ את המושל למסור דו"ח, יש לאפשר ליהודי דמנאת לעבור למקום אחר. הכותב מצפה שיהודי פריס יגישו תלונה לממשלת צרפת שתתערב בנושא.
על אכזריות המושל בעיתונות העברית
בכתב העת " החבצלת " בד' מרחשון תרמ״ה (21 באוקטובר 1884) פורסמו הדברים הבאים, על אכזריותו של מושל דמנאת: הוא דורש מסים מופרזים ומי שמסירב מולקה ונאסר בכבלים. יהודים הלכו לטנגייר כדי ־התלונן.
כשנודע הדבר למושל, שלח לרב הקהילה בן ה-90 וציוה עליו לחתום על כתבים נגד הנציגים שהלכו לטנגייר. הרב סירב והמושל ציוה לאוסרו, להפשיטו ולהציגו ערום לעיני השמש, ואחר כך הובל לכלא. באותו הלילה עזבו 190 יהודים את העיר ונמלטו לטנגייר. השאירו את נשותיהם וילדיהם במקום, ואלה נאסרו. השגרירים התלוננו.
מושל דמנאת פוטר
הגיע מברק מגיברלטר ללונדון ובו נאמר כי כתוצאה מהתביעה הנמרצת של קונסול איטליה בטנגייר לסולטאן, פוטר המושל של דמנאת על ידי הסולטאן, ונאסר באשמת עינויים של יהודים בתחום שליטתו.
המושל לא פוטר
כתב השבועון היהודי בלונדון הנמצא בטנגייר הודיע ב-12 באוקטובר1884, כפי שנודע לו ממכתב בכתבו שנים עשר מנכבדי הקהילה בקזבלנקה, ששמעו מעדים וממקורות מוסמכים את הפרטים דלקמן:
המושל לא פוטר וממשיך להציק ליהודים. אדרבה, החיסיון שלו יעודד מושלים אחרים לנהוג כמוהו. המכתבים של נציגי קהילת דמנאת תיארו מה שמצפה להם בשובם, כל זמן שהמושל מכהן – בתים —כים. הכתב הביע תמיהתו על כך, כי אלה שמייצגים קהילה זו ומצוידים בהמלצות מדיפלומטים, אינם מתקבלים לראיון אצל הסולטאן.
המושל משחד את המשרתים של הסולטאן
המושל שלח מתנות לסובבים את הסולטאן, במטרה לשכנע אותם למנוע מיהודים לבא לסולטאן. החובות
שחלות עליהם: על היהודים לשלם מסים כבדים, עליהם ועל נשותיהם לעבוד בעבודה משפילה.
נשים ונערות מובאות למושל למטרות בלתי מוסריות, ומי שמסרבת- מקבלת מלקות בפומבי. גברים ברחו כדי להציל את חייהם. ילדיהם נרצחו. אלה ששגשגו בעבר, נפוצו ומבקשים לחם במראכש, בפאס, בקזבלנקה, בטנג'יר ובערים אחרות.
יש מהם הנודדים בין אוהלי השבטים כדי לבקש לחם. הכותב הביע אכזבה ממנהיגי קהילת טנגייר שתחילה גילו עמדה תקיפה, אבל שינו כיוון בעקבות מכתב שקרי של אחד הדיפלומטים, לפיו המשלחת היהודית התקבלה אצל הסולטאן, וזה הוציא הצהרה לטובתם.
הקאדי נצטווה לפקח על ביצוע ההוראות של הסולטאן
הסולטאן הוציא הצהרה מיוחדת למען היהודים בדמנאת, לפיו ציוה על המושל להפסיק להציק להם, ולנהוג בצדק כלפיהם. היהודים רשאים לפנות ישירות לסולטאן אם המושל ימשיך להציק להם. העיתונות משבחת את שגריר איטליה בטנגייר ואת הסולטאן שתמיד האזין לתלונות היהודים.
המושל ממשיך להציק ליהודים
ב – 22 באוקטובר 1884 נשלח מברק מטנגייר דרך גיברלטר ללונדון, ובו נאמר כי המושל של דמנאת לא פוטר וממשיך להציק ליהודים ואין להם סיכוי לקבל פיצוי על סבלם ללא לחץ של מדינות זרות המושל נהנה מחסינות, והוא עודד מושלים אחרים ללכת בדרכו לדברי השבועון, האדישות של נציגי אירופה גורמים ליהודים להתיאש.
ב" הצפירה " ט' מר-חשון תרמ״ה (28 באוקטובר 1884), עמי 323 , פורסמה ידיעה המסתמכת על ה-JC. בדבר המושל של דמנאת במרוקו המיצר לישראל באופן נורא. נציגי המדינות מאירופה במרוקו עוד לא עשו דבר, כדי למנוע מעשיו.
השליחים של יהודי דמנאת בטנגייר חסרי אונים
ידיעה מטנגייר ב-31 באוקטובר 1884 על סבלם של יהודי דמנאת מידי המושל. למרות הפניות, שום דבר לא השתנה. שנים עשר מנהיגי קהילת דמנאת נמצאים בטנגייר הם מסתובבים ברחובות העיר כקבצנים ניזונים מלחם ובצל או לחם ופרי, ולא החליפו בגדיהם.
בתיהם וחנויותיהם בדמנאת נשדדו. במכתבים שנשלחו אליהם על ידי חבריהם בדמנאת נאמר, כי אין סיכוי לשלוח להם משהו, באשר רכושם אינו נגיש. רוב המוסלמים החייבים להם כסף, שילמו למושל, ומיעוטם – ההגונים שרוצים לשלם ליהודים מפחדים לעזור, כי המושל איים שיעניש כל מי שייתן ליהודים כסף, גרעינים, פירות או סחורה כלשהי. הווזיר הראשי שונא יהודים והמושל משחד אותו בכסף.
דרישה לפיטורי המושל
לפי Gibraltar Chronicle היהודים רוצים לראות את הסולטאן, כדי לבקשו שהמושל יפוטר, וישלם פיצויים ליהודים שנפגעו על ידו. הכתב שואל מדוע יימנע מנציגי 800 משפחות יהודיות מלפגוש את הסולטאן, בשעה שהוא מקבל אישים גם לעניינים פעוטים מאלה. היהודים לא דרשו פיטוריו של המושל אלא רק שימסור דו״ח על מעשיו. ואם יוכח שהוא אשם, אזי יבקשו מהסולטאן לשחררם ממדכא אכזרי זה.
יש תקדימים לפיטורי מושלים והחלפתם באחרים
אין זו הפעם הראשונה שמעשה כזה נעשה. יהודי סאפי, מאזאגאן וערים אחרות שוחררו מהפיקוח של מושלים שהוחלפו באחרים. אין הם מבקשים פיצויים, אלא רק החזרת רכושם שנלקח מהם על ידי המושל באופן בלתי חוקי.
12 בנובמבר 1884- המוסדות היהודיים בלונדון
בעקבות החלטה ב-2 בנובמבר 1884 בישיבה החודשית של חברי הנהלת 'אגודת אחים', התקיימה ב – 12 בנובמבר ישיבה משותפת של האגודה עם ועד שלוחי הקהילות כדי לדון במצבם של יהודי דמנאת ההחלטה הייתה כי המזכיר מתבקש להשיג פרטים על מצבם של יהודי דמנאת, ובמה נאשם המושל.
איום על המושל של דמנאת
הסולטאן איים על הווזיר מוחמד ברגאש כי הוא יהיה אחראי על כל הפגיעות ביהודים, שלא דווחו לסולטאן. הוא התעלם מהמצב בדמנאת. לדעת הכתב, היו לו הוראות להתעלם מפקודות הסולטאן שניתנו לו במכתב שקרא בוועידת מדריד שדנה בנושא תעודות החסות לאנשים שאינם דיפלומטים.
המושל של דמנאת פוטר
לפי ידיעה מטנגייר ב-12 בנובמבר 1884 קיבלה 'אגודת אחים' בלונדון מברק ובו ידיעה כי הודות לתביעה הנמרצת של שגריר איטליה בטנגייר- פוטר המושל של דמנאת. ידיעה נוספת אומרת, כי כמה מהיהודים שגורשו מבתיהם והעיזו לחזור, פנו לארגונים יהודיים באירופה באופן פרטי.
כתבה מטנגייר – 25 בנובמבר 1884
הכתב התלונן על האדישות באשר לגורלם של יהודי דמנאת המפוזרים ברחבי מרוקו. יהודי דמנאת הנמצאים בטנגייר שלחו מכתב מזעזע לכי"ח במטרה שייעשה משהו למענם,
28 בנובמבר 1884 נציגים של קהילת דמנאת שהגיעו לטנגייר כתבו לועד שלוחי הקהילות באנגליה
חמישים וששה ראשי משפחות שהגיעו לטנגייר לפני חמישה חודשים, פנו בשם חמש מאות משפחות בדמנאת. הם מבקשים לשתף אותם במצוקה שסובלים ממנה. הקהילה ירדה למצב בלתי נסבל בגלל האכזריות של המוסלמים בפקודת המושל, בשם גלאלי.
כתוצאה מכך רבים מהיהודים הפכו לפליטים ומצאו מקלט אצל הערבים, וגורלם עתה בלתי ידוע. שומרי הלילה שתפקידם למנוע גנבות, קיבלו הוראה לא לשמור עליהם ולא על רכושם. יש מהיהודים האסורים וכבולים בכבלי ברזל.
אם המושל של דמנאת יורשה להמשיך במעשיו האכזריים, גורלם של יהודים רבים יהיה מוות למעשיו של המושל השפעה מדבקת גם על מקומות אחרים. מבקשים את התערבותכם נוכח העובדה שהם נתונים לפגיעות, וחובה להצילם מיד מדכאיהם, ולסייע בידם ללא דיחוי. חתום מאיר אלחבאד ועוד 55 בני קהילת דמנאת.
מספר שמות של חברי המשלחת פורסמו על ידי ה ה TM ב-1884 . בראשה דוד עמאר. האחרים: דוד בן דהאן, יעקב קדוש, ראובן מולכו, דוד צבאח, יוסף כהן, יהודה בן לולו, מאיר אלחדאד, מסעוד תועזר, אברהם בן דהאן. משה בן מומה, מאיר קביליו, יוסף בן חנה, מסעוד אליעזר, שלמה אביקסיס.
בכתב העת 'המליץ' פורסם בי"ג בכסלו תרמ״ה ( 1 בדצמבר 1884) דיווח על מצבם הקשה של יהודי דמנאת השוכנת בהרי האטלס, מזרחית למראכש. המושל מכביד עולו על היהודים. מתוארות התעללויות וגזרות קשות.
יהודי העיר שלחו שליחים לקזבלנקה ואחר כך לפאס ולטנגייר, כדי להשמיע את מצוקתם בפני הממשל, ובפני הנציגים של מדינות אירופה, היושבים בטנג׳יר ובפאס. לשם המחשת המצב פורסם מכתב של אישה אל בעלה הנמצא בטנגייר, ובו תיאור עצוב על המצב בעיר זו, על התעללויות ביהודים, אונם נשים, שוד וביזה. למחרת, ב-י"ד כסלו(2 בדצמבר 1884) כתב "המליץ " כי כעשרה מעשירי קהילת דמנאת שהגיעו לטנג'יר, דוויים וסחופים, קרועים ובלויים, מבקשים פת לחם ( הידיעות הנ"ל הועתקו מה־ JC)