מורשת יהדות מרוקו

תורת אמך

◆ חכם רבי שלמה אדהאן זלה"ה ראש ישבת במרכאש ובקזבלנקה ◆

 בן הגאון רבי יעקב אדהאן זלה"ה

והעמידו תלמידים הרבה

באם ישבות בדרום מרוקו  כיהן כראש הישיבה במראכש, הגאון רבי דוד שלוש זצ"ל שלמרות גילו המופלג לקח על עצמו את המשימה הגדולה  להרביץ תורה לאלפי הבחורים המתדפקים על דלתותיה של הישיבה המפורסמת, ולדאוג לרווחתם הגשמית, אוכל ולינה אצל בעלי הבתים במראכש.אל הישיבה נהרו מדרום מרוקו כמאתים כפרים, ומהישיבה צמחו דור של רבנים דינים ומרביצי תורה,  וכתב רבי חיים בן עטר בספרו ראשון לציון משלי (פ"ג פי"א), יש שלוקח לו תלמיד חכם אחד בחור וכל מחסרו עליו עד ישיג שלמותו, כמו שעושים בערי המערב, וכן שמענו שעושים כן בערי אשכנז,

ואלו הם הנקראים מחזיקים באמת.

   אביהם של ישראל

בקרב אנשי הכפרים היה ידוע סיפור שהעלה על נס את מסירות נפשו לבחורי הישיבה, וכך היה מעשה, באישון ליל הגיע בחור ישיבה ממרחקים על מנת להתקבל לישיבה וללמוד בה, החכם ראש הישיבה לא התעצל ועוד באותו לילה סובב בבתי הכפר לחפש לו אכסניה ללון בה, וכך הגיע לביתו של גביר הכפר ודפק עליה במקלו, בני הבית שנדהמו לראות את ראש הישיבה דופק על דלתם בשעה כה מאוחרת, פתחו מיד את דלת ביתם ואירחו את הבחור בכבוד ויקר.

תפארת בנים אבותם

רוב חכמי מרכאש והסביבה היו מתלמידיו של ראש הישיבה הגאון רבי דוד שלוש זצ"ל, במשך שנות היותו ראש ישיבה העמיד רבבות תלמידים רובם ככולם גדלו לתלמידי חכמים מופלגים שהעבירו את מורשתו והרביצו תורה לאלפים. ואכן, זכה ובני בניו מהנים היום במשרות תורניות רמות, מהם, הרה"ג רבי דוד שלוש שליט"א רב העיר נתניה, והרה"ג רבי אברהם שלוש שליט"א רב העיר כפר סבא.

וכך מעיד עליו רבי יוסף בן נאים זצ"ל, מעיר פאס, בספרו מלכי רבנן: מוהר"ר דוד שלוש זצ"ל אחד מחכמי מראכש, והיה תלמודי, חי בסוף המאה השישית ובתחילת השביעית ונתבש"ם י"ג כסלו תרנ"א. הרביץ תורה בתלמידים, אוזן, שהשיג ללמד מאות תלמידים בפעם אחת זיע"א אכי"ר.

מכיריו ותלמידיו ספרו, שלא הכיר צורת מטבע, ולפרנסתו היו דואגים תלמידיו שהיו מניחים מטבעות תחת השטיח במפתן הדלת והרבנית שהייתה מוצאת את הכסף הייתה משתמשת בו לקניות צורכי הבית. (בספר אעלה בתמר, ובו מקצת חידושים על התורה להגאון רבי דוד שלוש זצ"ל).

אחרין נתמנו תלמידיו, הגאון הרב אלעזר הלוי זצ"ל מחבר ספר פקודת הלוי על הש"ס,  ורבי אברהם אביטבטול, והרב אלחכם רבי יעקב אדהן זצ"ל.

ראש הישיבה

חכם אשכנזי הגיע למרוקו, כאשר הגיע לעיר התורה מרכאש, שמע את שיעורו של חכם דהאן, כדרכם תלמיד קורא ומסיר והרב מוסיף מדליה, ולאחריה לומדים התלמידים והרב הולך, לאן – לחנות, כאשר הוברר שהרב משלב מלאכה עם דרך ארץ, הרב פנה לרב דהן תלמד כל היום, ותביא לי את הספר החשבונות כמה שיצא הסכו"ם החודשי אני אשלם, החכם סירב, אני רוצה להתפרנס בעצמי ללא תמיכה, ואז הציע הרב הלא כבודו בשנה האבל על אביו הגאון המפורסם חכן יעקב דהאן ומי ימשיך את דרכו בקודש והעמדו תלמידים הרבה, דבר זה רגש את החכם ומאז המשיך בדרך אביו להיות בישיבה יומם ולילה. עם העליה הרב עבר לצרפת שם המשיך בלימוד התלמידים.

תלמידה חכמה

לרב היה בת אחת ומוסופר מרוב שהרב היה משנן את הש"ס, ביתו היתה שומעת רבות את דברי התלמוד מאביה, ולא אחת היתה דנה עם אביה בלימוד, ועד היום ביתו בקיאה גדולה במספר סוגיות בש"ס.

חזון איש

כאשר נפגש בארץ עם בעל החזון איש, דברו בלימוד במשך שעות, החזון איש מאד נהנה מעומק העיון המרוקאי.

דימונה

רבי שלמה בא לבקר את אחותו בעיר דימונה, בבוקר היה יושב במתפרה של חברו למשפחת אזולאי עד לשעת הצהרים, וראשו היה משוטט בלימוד, סיפר ר' עמרם אזולאי ניסתי לשאול את הרב שאלה בהלכה, אך הרב נמצא בעומקה של הלכה ולא שת אלינו, כאשר הוצרך להתקשר היה מיד משלם את עלות השיחה, ואף מים לא הסכים לקחת מהחנות. לקראת הצהרים היה מגיע הגאון רבי אברהם אלמליח זצ"ל רב העיר דימונה, לקחת את החכם והיו לומדים חברותא, רבי אברהם קורא מהגמרא, והחכם הכל בראשו, מוסיף עוד סברא ועוד קושיא כדרכו בקודש.

באר יעקב

סיפר רבי שלמה חפוטא, כאשר היה מגיע לבית אבא הגאון רבי יאיר חפוטא זצ"ל מלפנים ראש השוחטים במראכש ובארץ כיהן כרב הישוב באר יעקב, היה מגיע לביתנו מיום חמישי והיה כל היום לומד עם מור אבי, קושיא רודפת קושיא, והיה רבי שלמה עם מטפחת ליבש את היגלי הזעה על מצחו, ובשבת השתתף אחי הגאון רבי אברהם, איני יודע אם הינו על שולחן סעודת שבת או בהיכל בית מדרש לגודל הריתחא דאוריתא שהיה בשולחן שבת, מראה שלא ישכח מזכרוני.

ישיבת הרמב"ם

רבים מסתופפים לשמוע את השיעור הכללי מאת ראש הישיבה הגאון המפורסם רבי אברהם חפוטא, הרב מתחיל במסירת השיעור והרב צולל בעמקי העיון, וכל הבית מדרש בריתחא של תורה, הרב מקשה ומיישב, עד שהיתה קושיא גדולה והרב שואל האם יש מי שמוכן לתרץ, לאחר שהיתה דממה בבית המדרש, הרב מבקש החכם דהאן מה מיישב, כל התלמידים רואים יהודי מבוגר בסוף בית המדרש שלא חשבו לרגש שמדובר בגאון עולם, ובמקום יישב להם את הקושיא, ואז התגלה להם החכם שהיה מגיע מידי פעם לשמוע את שיעורי תלמידו הרב חפוטא.

תלמיד חכם

כאשר ביקר הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל בפריז, קיים מספר שיעורי תורה, באחד השיעורים השתתף החכם, ושאל שאלה, לימים שנפטר החכם הסתפקו אם לומר הספד שאין אומרים הספד בפורים רק לתלמיד חכם, אמר להם הרב אליהו מהשאלה שנשאלתי על ידי החכם גילתי את גדלותו התורנית.

הרב נפטר ביום פורים ומנוחתו בהר המנוחות. 

יהודי קזבלנקה : עיונים במודרניזציה של הנהגה יהודית

בתפוצה קולוניאלית

ירון צור . הגר הלל

האוניברסיטה הפתוחה

הגר הלל : 

עם התבססות המשטר הקולוניאלי במרוקו, ניצבה יהדות מרוקו מול מציאות חדשה. המעבר ממרוקו הנשלטת בידי סולטאן מוסלמי־עצמאי למרוקו הנתונה בצל הפרוטקטורט הצרפתי, וכן המעבר מחברה מסורתית לחברה בתהליכי מודרניזציה ועיור מואצים, חייבו את מרבית הקהילה היהודית לקחת חלק בתהליכי הסתגלות קשים. המבוכה לנוכח האתגרים שנוצרו בעקבות מציאות זו, הכשירה את הקרקע לקליטתן של אידיאולוגיות מודרניות, אשר היכו שורשים בעיקר בריכוזים יהודיים בערים מודרניות, כמו קזבלנקה. סוד משיכתן היה בכך שהן הציעו מערכות פוליטיות, חברתיות, או תרבותיות, אשר נענו לצרכים המשתנים ובאו לפתור את הבעיות של הציבור היהודי בעידן החדש.

בשנות העשרים והשלושים, נקרע הרחוב היהודי בין שתי אידיאולוגיות מודרניות עיקריות: הלאומיות הציונית וזו של הרפורמיזם היהודי־המערבי. ביקשנו לבדוק את דרכה של התנועה הציונית בקזבלנקה בין שתי מלחמות עולם: שורשיה, מסריה, מאבקיה, אופיו הסוציו־אקונומי של גרעין תומכיה, וכן דפוסי התארגנותה ואופני פעולתה.

איתורם של כל חברי התנועה חייב חיפוש אחר אירוע שבו הם היו עשויים להשתתף. עברנו על המקורות שבידינו, שנה אחר שנה, אך רק בשנת 1936 נמצא מבוקשנו – ועידה, שלראשונה נוסדה בה הסתדרות מרוקנית ציונית־ארצית, ובראשה ועד מקומי ייצוגי שנבחר לשרת את מטרות הציונות: איסוף כספים לבניין הבית הלאומי, הפצת השפה העברית העלייה. כאשר חיפשנו את קבוצת היוזמים של ועידה היסטורית זו, נתקלנו בתא ציוני קטן בקזבלנקה, המאכלס קבוצה שונה בתכלית מזו שהכרנו בראשית התקופה הקולוניאלית הצרפתית ושונה מזו שאנו עתידים לפגוש בשלהיה. גילוי זה עורר בנו תמיהה ואת פשרה ננסה להבין בפרקים הבאים.

עיון במקורות העלה שהתא הציוני בקזבלנקה עסק מדי פעם בגיוס כספים למען הקרנות הציוניות, אך עיקר מאמציו הושקעו בעריכת עיתון מקומי, ליאתניר אילוסטרה L'Avenir illustre, שפירושו – העתיד (עיתון עם איורים) ואילו מערכת העיתון תירגמה את שמו – ל־העתיד המצויר.

העיתון נוסד בקזבלנקה, בשנת 1926, בידי יונתן טורש(J. Thursz), מהגר מאירופה המזרחית, ששיקם את התא הציוני בקזבלנקה לאחר מלחמת העולם הראשונה. אומנם, מערכת העיתון גילתה נטיות פרו־ציוניות ברורות. ואולם, דומה כי על־פי המודל שהוצע בחלקו הראשון של הספר המגמה השלטת בעיתון בתקופה הנדונה כאן אינה ציונית קלאסית אלא רפורמיסטית־לאומית.

הגוון הרפורמיסטי של ליאווניר אילוסטרה בא לביטוי באידיאולוגיית השיקום של החברה היהודית בקזבלנקה במטרה לגאול אותה ממצוקתה הכלכלית, החברתית, הארגונית והרוחנית לפי עקרונות ההשכלה והליברליזם. בניגוד לזרם הציוני הקלאסי, שראה בקיבוץ גלויות ובבניית בית לאומי בארץ־ישראל אפשרות יחידה לשיקום העם היהודי, הרי שהתפיסה שעמדה ביסוד הזרם הרפורמיסטי־הלאומי, היתה שניתן לשקם את העם היוהודי גם במקום מושבו – בתפוצה. הגוון הלאומי באותו עיתון השתקף בניסיון להתאים את החברה היהודית לזמנים המשתנים ולשלב אותה בסביבתה הנוכרית בלי לוותר על ייחודה היהודי ועל מוסדותיה האוטונומיים. לעומת זאת, הגוון הציוני של העיתון בא לביטוי בזיקתו לתהליך הקמת הבית הלאומי בארץ־ישראל. תהליך זה נתפס כמוקד השראה למדד ההתעוררות הלאומית בעולם היהודי כולו, והוכחה שאפשר לקיים ישות לאומית יהודית בעידן המודרני.

הדיון בזרם אידיאולוגי אחד, הזרם הרפורמיסטי־הלאומי ובמאבקיו נגד מתחרהו – הזרם הרפורמיסטי־היהודי־המערבי־הקלאסי – יפגיש אותנו עם הקבוצות החברתיות בקזבלנקה שתמכו באידיאולוגיות אלה, וכן עם האמצעים שהשתמשו בהם כדי להפיצן. כידוע, אחד האמצעים להפצתן היה ייסוד עיתונות יהודית־מקומית שדרכה נלמד על הצורות שבהן עובדו האידיאולוגיות המערביות והותאמו לצרכים הייחודיים של קהילת קזבלנקה ועל האופן שבו הונחלו לציבור המקומי.

מקדם ומים – חלק ב'

מחקרים על החברה היהודית בארצות האסלאם ובפזורה הספרדית

הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה – תשמ"ו

עריכה : יוסף שיטרית וצבי יהודה

היחסים הבין־עדתיים באימפריה העותמאנית

יעקב גלד

לעילוי נשמתו של אבי־מורי ר׳ אליעזר ב״ר בן־ציון ומרים גלד ז״ל, ולעילוי נשמתה של אמי־מורתי יהודית־איטה בת ר׳ חיים הלוי ובתיה ראבינוביץ ז״ל. ת.נ.צ.ב.ה.

מאמר זה הוא נסיון לבדוק את היחסים שבין הקהלים הרומאניוטים הוותיקים, האוטוכטוניים, בקיסרות העותמאנית ובין הקהלים הספרדיים, שהחלו להתיישב באימפריה לאחר גירוש ספרד(רב״ב – 1492).

המחקר מבוסס בעיקרו על חומר היסטורי, המפוזר בספרות השאלות והתשובות של הדורות ההם.

היהודים הרומאניוטים ישבו באנטוליה, בתורכיה, בבלקאן ובאיים שסביב עוד מימי יוון ורומי. הם נקראו בשם ״בני רומניאה״ ע״ש מלכות רומי המזרחית. היהודים הספרדים קראו להם ״גריגוש״ (יוונים) מפני שדיברו בלשון יוונית. בספרות השאלות והתשובות הם מופיעים גם בשם ״תושבים״, מפני היותם התושבים הוותיקים, לעומת הספרדים שמקרוב באו לקיסרות. המקורות ההיסטוריים על עדה זו ועל ארגונה הקהילתי לפני הכיבוש העותמאני דלים הם.

ר׳ בנימין מטודילה מוסר לנו, שהיו שם קהילות גדולות וביניהן תיבאש (טיוה, תבץ׳) – ״עיר גדולה ובה כמו אלפים יהודים… ובהם חכמים גדולים במשנה ובתלמוד וגם גדולי הדור… ואין כמותם בכל ארץ יוון חוץ ממדינת קוסטנטיני".

הוא מזכיר גם קהילות רומאניוטיות בסלוניקי(סלוסיקי), איגריפו, גליפולי (קליפולי) ועוד. בראש כל קהילה עמדו חמישה, ארבעה, או שלושה חכמים, וכן היה ממונה על היהודים תחת יד המלך.

מקור נוסף שכנראה דן על עדה זו נמצא בצורת הסכמה עתיקה מוידין (בידין) שבבולגריה, שמביא הרב הרומאניוטי ר׳ שלמה הכהן(מהרש״ך) – חכם בן המאה השש־עשרה משאלוניקי – משנת 5137, דהיינו 1377. זהו מסמך יחיד במינו מתקופה זו המפיץ אור על קהל הרומאניוטים בוידין ובביזנץ בכלל. מניתוח הסכמה זו אנו למדים, שהקהילה הרומאניוטית נהנתה מאוטונומיה פנימית וכבר בשנת 1377 היו קהילות רומאניוטיות בסביבת וידין. קהל וידין הנו קהל המתקן תקנות ומסדיר את החיים הכלכליים בצורה מאורגנת. את ההסכם תיקנו בנוכחות "תושבי אנשי הקהל״, שחתמו בסוף כתב ההסכמה. אחרי הכיבוש העותמאני, הוסר הצעיף שהיה פרוש על עדה זו. מתוךמקורות השאלות והתשובות מהמאה השש־עשרה ואילך, החל להצטייר לנגד עינינו אירגון קהילה זו. בתוף ספרות זו משוקע חומר לא מועט על קהליהם, רבניהם, פרנסיהם, מנהיגיהם, יחסיהם עם הספרדים ומאבקיהם לשמירה על עצמאותם הקהילתית.

רומניוטים (Romaniots או Romagnotes) הוא הכינוי שניתן לעדה יהודית לא אשכנזית ולאספרדית שבניה חיו בחבל הבלקן ובאסיה הקטנה. נכון לתחילת המאה ה-21 מתגוררים חברי העדה בעיקר ביוון, במדינת ישראל ובעיר ניו יורק.

על פי המסורת הרומניוטית, מקור הקהילה מיהודים שיצאו מארץ ישראל לאחר חורבן הבית השניוהתיישבו באזורי אסיה הקטנה והבלקן. הרומניוטים דיברו ניב יווני קדום שנקרא יווניטיקה, ותפוצתם כללה את יוון, איי יוון, אסיה הקטנה, אלבניה ובולגריה. קהילות גדולות חיו בסלוניקי, בקורפו וביאנינה.

באיסטנבול ובאיזמיר נקברו הרומניוטים בנפרד משאר הקהלים ממגורשי ספרד (שכללו את הספרדים והפורטוגלים), יחד עם המוסתערבים והאשכנזים.

ליהודים הרומניוטים נוסח תפילה ייחודי הקרוי נוסח הרומניוטים, המאופיין בקרבה לנוסח הארץ ישראלי הקדום.

לאחר הגעת מגורשי ספרד לאזורי הבלקנים, התערבבו העדות היהודיות השונות זו בזו, וכך התבוללו חלק מהרומניוטים בין היהודים הספרדיים. חלק מהקהילות הרומניוטיות שנשארו, כמו בקורפו ובסלוניקי, הושמדו על ידי הנאצים, בעוד שבני קהילות אחרות, כגון בני קהילת יהודי אלבניה, עלו לישראל ונטמעו בתוך הציבור היהודי הכללי. בשכונת אהל משה בנחלאות שבירושלים קיים עד היום בית כנסת של רומניוטים יוצאי יאנינה בשם "בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה". בית כנסת זה משמר חלק מהפיוטים מהמחזור הרומניוטי והמנגינות של בני קהילת העיר יאנינה שביוון אך נוסח התפילה בו הוא נוסח הספרדים.

בהרצאה על הנושא "Romaniote Jews of Ioannina Greece" בכנס:"Lecture presented on August 15, 2006 at the International Jewish Genealogical  מובא דיון על מקור השם.

בעוד המונחים יהדות אשכנז או יהדות ספרד מעידים על ארץ המוצא הגאוגרפי של היהודים, לא כן לגבי ה"רומניוטים". מקורו במאה ה-4, כאשר בירת הקיסרות הרומית עברה לקונסטנטינופול, היו בה יהודים אזרחי רומא. הם כונו: Romaniotes-citizens of Roman. המונח בא לציין כי העדה היהודית היא ממוצא "הלניסטי" – מדובר ביהודים דוברי יוונית, אשר קלטו את תרבותם, סגנון החיים ומסורות מהסביבה הרומלית, כמו רוב קהילות המיעוטים באותם הזמנים: נוצרים או עובדי אלילים.

ביטוי לעובדת התאקלמותם של היהודים בסביבתם אפשר למצוא גם בשמות. אחד משמות המשפחה של יהודי יוון הוא: Moskos – שם ממוצא הלניסטי, המופיע במצבות בגרסאות שונות, כמו: Mordos, Molhos