ארכיון יומי: 7 במרץ 2015


מנהגי החתונה בארפוד-ד"ר מאיר נזרי – האירוסים – לח'טבה או למלאכ.

מנהגי החתונה בקהילת ארפוד.

מאת ד"ר מאיר נזרי….ארפוד

מתוך הספר מקדם ומים כרך ח

ד"ר מאיר נזרי מחברם של ספרים רבים אחרים כגון שירת הרמ"א, קהילות תאפילאלת, מביא בפנינו מנהגי החתונה בארפוד בצורה קולחת ומאירת עיניים….

2 – האירוסים – לח'טבה או למלאכ.

האירוסין הקרויים בערבית למלאכ או בשם השגור יותר לח'טבה, הם האירוע הראשון הרשמי להתקשרות בין שתי המשפחות המחותנות, אירוע זה נעשה בלי נוכחות החתן. המונח אירוסין כאן אנו זהה עם המונח קידושין, ההופך את המתקדשת לאשת איש, אלא קרוב יותר למונח שידוכין, הרווח בספרות ההלכתית בכלל ובדיונים ההלכתיים של רש"א בפרט. אירוסין אלה יש שנעשו אחרי חודש מיום בקשת היד, ויש שנעשו אחרי שנה או כמה שנים. מכל מקום, פרק הזמן הממוצע שבין בקשת היד לאירוסין הוא כמה חודשים עש שנה.

לכבוד המאורע עורכת משפחת הכלה סעודה חגיגית, בדרך כלל במסגרת מצומצמת. לסעודה מוזמנים בני משפחת החתן, והם מביאים עמם סבלונות. האירוסין קרויים בלשון העם " אשבועה – השבועה -, ביטוי שנשא משמעות של הבטחת הנישואין, שהייתה לה תוקף ברמה של שבועה, ועל שם המעשה הטקסי, שנעשה בעיצומו של האירוע, שבא למנוע הפרת השידוכין.

אירוע האירוסין או השידוכין היה אפשר לקיימו בכל ימות מימות השבוע, אבל היום המועדף לרוב המשפחות היה יום השבת. ביום זה נערכה סעודת השידוכין, שהיא גם סעודה שנייה של שבת. במקרה של קיום האירוסין ביום חול נערכה סעודת ערב חגיגית.

בני משפחת הכלה הביאו אתם לבית הכלה סבלונות – לפי המילון אבן שושן, סִבְלונות, מתנות, ובייחוד מתנות שהיה מביא החתן, נוהג בימי קדם לשלוח לבית חותנו או לכלה לאחר הקידושין –  ומתנות כמו עוגות או פרות העונה בשניים או שלושה מגשים. בתקופת הדור הראשון יש שהרבו מוהר ומתן ובאו בתהלוכה של כמה נשים נושאות כבודה רבה של מתנות ומיני מאכל, קמח, סוכר וביצים, מלבושים, מנעלים, תכשיטים ועוד.  

במהלך האירוע שרות הנשים שירים עממיים, הנה דוגמאות.

מזינתך יא נהאר ליום / חתא משאו עלינא להמום

מה יפה יום זה / שוב נעלמו ממנו הדאגות

האילאלי לאלי ביהא / מכ'נתא ראה רפדוהא רג'להא

מה ברוך בואה / מפונקת נשואה רגליה ( כלומר כבר גדלה ). 

האירוע כולל אפוא מעין שלושה טקסים, שיגור מתנות מבית החתן לבית הכלה, סעודת האירוסין וטקס ה " שבועה ", שנערך בלילה. מתוך ביקורתו של רש"א על טלטול בשבת באירוע של שידוכין אנו למדים על ההווי המיוחד באירוע הובלת המתנות הקרויות סבלונות ביום האירוסין / השידוכין, שנשמר בבצאר.

" לדידן ( לנו, למנהגנו ) בעיר זו בצאר יש הרבה בני אדם שעושין שידוכין ביום השבת אחר חצות היום משעה שניה ולמעלה ויש עניין איסור טלטול והוצאה בשבת מרשות לרשות, מפני שהמשודך שולח סבלונות למשודכת ביום השבת, כגון חתיכות של צמר ופשתים שאינן תפורין ומנעלים ותכשיטין למיניהם וסוכר וקמח וביצים ומיני מזונות ומיני מתיקה ומעות בעין וכו… וכל דבר מכל מין עושים אותו בכלי אחד של נחושת או של ברזל ושולחים אותם על ידי הנשים כט"ו כעשרים נשים ויותר וכל אחת נוטלת בידה כלי אחד כדי להגדיל הדורון בעיני המשודכת ובעיני קרוביה "

השבועה ( הקנס בקניין ושבועה ).

עניינו של טקס " השבועה " באירוע האירוסין הוא להבטיח את קיום הנישואין. לפיכל נעשה טקס קצר, ובו מתחייב כל צד שאם יפר את השידוכין ישלם קנס לצד האחר. טקס זה מתואר בידי רש"א בהקדמה לדיון הלכתי בעניין השבועה במשמע של הבטחה.

" אתאן ( אנו באים, באשר ) לעניין מנהג דידן ( שלנו ) : בתאפילאלת ובעיר זו בצאר בעניין הבטחות לשידוכין כך הוא המנהג " הולכין קרובי המשודך אנשים ונשים עם הסבלונות לבית אבי המשודכת, ואבי משודכת גם הוא מזמין קרוביו ועושה להם סעודה, ומזמינים גם כן הדייןן או התלמיד חכם ( ובימים אלה על הרוב גם המשודך והמשודכת יושבים עמהם על שולחן הסעודה ) ובתוך הסעודה אומר אבי המשודך או אחד מן הקרובים להרב לעשות המנהג דהי הקנס בקניין ושבועה, ואומר הרב לאבי המשודך והמשודכת מי הם הערבים, וכל אחד אומר פלוני יהא ערב. 

ואומר להם הרב רוצים אתם להיות ערבים בעניין זה ואומרים לו הן. ופעמים שהרב מאליו ומעצמו אומר פלוני יהא ערב בעד המשודך ופלוני יהא ערב בעד המשודכת והערבים אומרים הן, ונוטל הרב מעל השולחן שני כוסות מלאים יין או שכר ונותן כוס אחד לערב המשודך וכוס אחד לערב הנמשודכת ואומר להם בסימן טוב והצלחה, אתם נוטלים כוסות הללו בקניין של משיכה, במנא דכשר למקני ביה בשבועה חמורה וכו….שאתה פלוני ערב המשודך אם חוזר בו משידוך זה מעתה ומעכשיו חייב ליתן להמשודכת סך כך וכך ואתה פלוני ערב המשודכת אם חזרה בה משידוך זה מעתה ומעכשיו, חייה אתה ליתן להמשודך סך כך וכך, ואומרים הן ושותים כוסותיהם, ואינם כותבים שטרות על קניין זה.

גם אינם מתנים על מנת לכתוב שטרות או על מנת שלא לכתוב. ואם אחר כך חוזר בו המשודך או המשודכת מהשידוכין, רוב מקומות הנ"ל אינם תובעים זה את זה על הקנס באומרם כי יש גרעון וגנאי בדבר לתבוע קנס בעניין זה. והמיעוט תובעים זה את זה בפני בית דין ". 

נעיר כאן שטקס ה " שבועה " שמדובר עליו בתאפיללאת ובבצאר לא נתפס כעיקר האירוע בארפוד ולא עשה רישומו לא בקרב הנשים, שישבו בנפרד הרחק מחברות הגברים ולא זכרו את פרטיו, לא בקרב הגברים וגם לא בקרב עורכי הטקס, שזכרו רק את חילופי כוסות השכר.

הווי ומוסרת במחזור החיים-ר. בן שמחון

יהדות מרוקו – הווח ומסורת – רפאל בן שמחון

מר רפאל בן שמחון – המחבר, יליד העיר מכנאס. כיהן בקול ישראל כעורך, כתב וקריין בשפה המוגרבית. עוסק בפולקלור של יהודי מרוקו ופרסם מאמרים בנושא. 

תמננית אזזהו בגנאיים

ייחלתי לעלצון במנגינות

 

תמננית אוזהו בגנאיים אוטאר לעוד

ייחלתי לעלצון במנגינות מיצרי העוד

 

פי ערצא מפררצא מן וורד זראבי

בתוך בוסתן מוצע בשטיחים ופרח ורוד

 

וורוואייח וובכור מן לקמאיירי עוד

ניחוחות וקטורת, מעוד סוגי יינות ועוד

 

ווקראעי מסקולין מןכייאר שראבו

ובקבוקים ממורקים במבחר משקאות

 

וננפיסא ומוממו ענדי בעדא מערוד

היולדת והתינוק אצלי מוזמנים כבר

 

כיף משמום לוורד באיין צחאבו

כמו זר פרחים, בין ידידיו מעוטר

 

וללי דכל יקול מבארכ מסעוד

וכל הנכנס יאמר, מבורך ומאושר

 

וונוואזבוה, עקבאל פרח תראבי

ונשיב לו, בקרוב בשמחות קטני הילדים

 

ווקבאל ענדכום ייא כוואני ווחבאבי

ובקרוב גם אצלכם, אחים ידידים.

 

אלף סלאם, וכל סלאם בכמסא

אלף שלומות, וכל שלום בחמש

 

על נפיסא ומול זין לפאסי

ליולדת ולבעל היופי הפאסי ( של העיר פאס )

 

סופו ייא לחבאב מא חלאהא האד לגלסא

הביטו רעים מה נעימה זאת המסיבה

 

תסמע ג'יר כ'וד, האכ ועממרלי כאסי

תשמע רק קח, קבל ומלא כוסי

 

תחת סילים חרר פי וואסט לערסא

תחת עצי לימון חריפים בתוך בוסתן

 

וריחת ליסמין וזהר, תחיי למג'אסי

וריחות היסמין ופרחי הדרים המחיים מעולפים

 

חתא יטיב נעאסי

עד אשר אנום את שנתי

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה חברתית-תרבותית יוסף שיטרית

החתונה היהודית המסורתית במרוקו מסה חברתית-תרבותית

יוסף שיטרית 

משמעויות מטה־טקסיות כשלעצמן, היינו כאלה שמעבר למערכים הסמיוטיים המידיים של הטקס, נתונות בעיקר לפרשנותו של הצופה הזר הידען(ושל החוקר כפרשן מקצועי) או לפרשנותו של הסוכן התרבותי או הפרשן בן הקהילה האמון מטעם הקהילה על פרשנות כזו בהתאם למושגי המסורת התרבותית שהוא נושא בתודעתו. כמו בכל מערכת פרשנית, שתקפותה ואמינותה תלויות ברשת הפרשנית המופעלת בידי הפרשן בהתאם להכשרתו ולידע שלו, אין להניח שפרשנות הטקס תהיה אחידה לבל הפרשנים, אלא תהיה שונה מפרשן מקומי לרעהו ומפרשן מקצועי לרעהו בהתאם לרמות ולאיכויות הפרשניות השונות שהם נושאים. לעומת

תנודות סמיוטיות־פרשניות אלה הנוגעות לתחום התקנה התרבותית מימושי הטקס קשיחים יותר על אף מגוון ביצועם. הם ממשיכים להתקיים גם כשהמערכים הסמיוטיים המודעים שביסודם משתנים כתוצאה משינוי תרבותי הדרגתי פנימי או כתוצאה משינוי כפוי מבחוץ.

תפקידיהם הדו בדתיים־ התרבותיים של הטקסים

מאז סוף המאה ה־19 רבים מני ספור הם החוקרים בתחומי האנתרופולוגיה, האתנוגרפיה, הסוציולוגיה, ההיסטוריה, חקר הדתות, חקר הספרות והבלשנות וחקר התרבות בכלל שהתעניינו וממשיכים להתעניין בטקסים, בהתפתחותם ובמשמעויותיהם בכלל במסגרת החברות השונות. תחילה התעניינו החוקרים בחברות המסורתיות, הקמאיות או ״הפראיות״ ובתרבויות הקדומות של המזרח הקרוב. באחרונה מתעניינים החוקרים יותר ויותר גם בחברות המודרניות ובמערכות הטקסים שמעצבות את החיים החברתיים בהן. מפאת אופייה של מסה זו ומחמת קוצר היריעה לא ייעשה כאן כל ניסיון לסכם מחקרים חשובים אלה או מקצתם ולפרש בעקבותיהם את תפקידיהם החברתיימ־תרבותיים של טקסי החתונה היהודית במרוקו. אולם בהמשך לקווי המתאר שהוצבו כאן בעניין מקומם של הטקסים בהביטוס הקהילתי ובמסכת הפעלה החברתית המממשת אותו נסתפק כאן בהעלאתן בקצרה של מספר הנחות בעניין הפונקציות העיקריות שממלאים הטקסים בפעילות החברתית של קהילה כלשהי. לרוב הנחות אלה אמורות להיות תקפות הן בעניין טקסים המתקיימים במסגרת חברתית רחבה הן בעניין טקסים המתקיימים במסגרת ארגון חברתי או תרבותי מוגדר כלשהו, גדול או קטן.

הפונקציה המטה־קיומית

הטקסים מפגינים ביסודו של דבר את מודעותו עול האדם לגורלו ולסופיות חייו ולצורך בארגון חייו תוך כדי שעבודם בו בזמן לכוחות שמעליו המכוונים את חייו, או שהוא מאמין או חושב שמכוונים אותם. כוחות אלה והשפעותיהם הטובות והרעות עומדים ביסוד האמונות, הדעות, הערבים והפרדיגמות המכוננים את ההביטוס הקהילתי בכל התחומים שעיצבו ומעצבים את הקיום האנושי: המגיה על שלל הרוחות והשדים שהיא מפעילה, הדת הפוליתאיסטית או המונותאיסטית, האידאולוגיה הדוגמטית או הפתוחה (בצורת הכלאה של אידאולוגיות) או המשטר הפוליטי, הרציו והגישה המדעית, זהות לאומית או קהילתית, הגורל העיוור והאקראיות המוצהרת. הטקסים נועדו מלכתחילה להציב במפורש או שלא במפורש את קיומם של כוחות עליונים אלה במרכז עולמה של הקהילה, את רצונה לרצותם ולקבל עליה את דינם תוך פנייה ישירה או עקיפה אליהם שלא יפעילו עליה את חומרת פסיקתם כביכול. אולם דרך ארגון הטקסים, שהם לרוב פומביים וציבוריים במהותם, וניהולם התקין הקהילה מפגינה בו בזמן גם את רצונה להראות ולהוכיח לעצמה מידה מסוימת של פענוח משמעות חייה ומשמעות החיים בכלל, וכן מידה מסוימת של שליטה ובקרה בגורלה ובסדר היום שלה. הטקסים המגיים הרבים, הטקסים הליטורגיים המלווים את החיים הדתיים, הטקסים הפוליטיים ההמוניים, הטקסים התרבותיים הצרכניים המודרניים וטקסי האינטראקציה היומ־יומית, ועוד מערכי טקסים רבים נוספים, מעמידים כולם להלכה ולמעשה את הפעילות החברתית ואת התקנה שמכוונת אותה בכל הביטוס קהילתי או רב־קהילתי תחת חסותם של כוחות עליונים אלה בין בצורה מודעת וגלויה בין בצורה בלתי מודעת או עמומה. אולם מיסודם החברתי וארגונם הסדיר בזמנים מיוחדים מעידים בו בזמן על השליטה העצמית שמפגין הקולקטיב הקהילתי.

פרעות 1921 מנקודת מבטו של שלוש וכפי שחווה אותן על בשרו

פרעות 1921 מנקודת מבטו של שלוש וכפי שחווה אותן על בשרו

במשך הזמן הזה של עבודתנו לא השתדלנו אפילו ללמוד כדי לדעת את שפת הארץ, שפת שכנינו, באותו זמן ששפות אחרות אנו לומדים בחפץ לב ועד היום בכל הישוב העברי החדש בערינו ובמושבותינו יש מספר קטן מאוד של אנשים היודעים קרוא וכתוב שפתם.

ועוד דבר חשוב אחד. במשך שנות עבודת בנייננו בשכנות עם זה, מה אנו יודעים על חיי העם הערבי לכל זרמיו, כוחותיו ושבטיו ? מנהגיו ונימוסיו ? על מצבו הכלכליהתרבותי ועוד ? בכל הספרות הציונית אין אף ספר אחד שיספר באופן נכון בתיאור אמיתי את חיי העם הזה, ובמספרים נכונים על מצבו בכל המובנים, ספר שירוכז בו כל החומר החשוב בשאלה חשובה זו בישובנו. ספר שיהיה אור לעיני אלה שמתעניינים בה. ספר שהיה בו צורך מזמן, ושיש בו עכשיו אחרי המאורעות והספר הלבן עוד יותר צורך אקטואלי ממדרגה ראשונה, בזמן שרבים מגששים באפלה בבואם באמת לחפש פתרון בשאלה ערבית זו…

גם משתי העובדות האלה, ושיכולנו להביא עוד עובדות כהנה כמה וכמה. יש לראות שבמשך כל הזמן לבניין ישובנו החדש העלימו קברניטינו מהעולם היהודי שאלה נעלמה זו. ולא רק שכנינו הפנו עורף לנו, כי מנהלינו אשמים בזה שהביטו תמיד ביחס של ביטול ומגבוה עליהם.

וביחס אדישי התייחסו הבאים מחדש אל הארץ, בשכנותם היו הבאים צריכים ומוכרחים להתיישב ולחיות בה. ובשביל יחם זה לא רצו השכנים להעריך הערכה את התועלת הרבה בעבודתנו הישובית, שהיתה גם רבה מאוד להם. ובטח מטעם האדישות אליהם מצד מנהלי בניין הארץ, הם לא מרוצים מבנייננו אף שהם יודעים כי החלק היותר גדול מן ההון העצום מכספי הלאום ומכספי הפרטים של היהודים עבר לידיהם באופנים שונים. ורק בעבור יחם הביטול הזה, הם לא מרוצים להכיר בעובדה חשובה זו, שמידינו ומעבודתנו חישובית באו גם להם הרבה תיקונים ושיבוחים בחייהם הכלכליים והתרבותיים.

כי מה ראו בנו ובעבודתנו מראשית התיישבותנו ועד היום הזה ? רק אדישות קרה התנכרות ויחם של ביטול, ונוסף עוד לזה גם שמעו מראשי המדברים שלנו בעיתונות הציונית דברי להג ושטות שהם הזיקו לנו בהרבה.

ומעניינת העובדה, שהערבים המוסלמים מהנאורים שבהם, הם מצדם חיפשו דרכים בעבר, פעמים אחדות, ועשו גם נסיונות להתקרב אלינו. כי הרבה מהם ידעו ויודעים זה גם היום, כי היהודים הם האלמנט היחיד אשר יוכל להכניס אל תוך ארץ עזובה זו את הפרוגרס בהתפתחותה בכל המובנים לתועלת כל הארץ. והפיקחים שמהם יודעים גם את זה, שהניגוד שלהם עכשיו הוא דק מלאכותי שנגרם על־ידי סיבות חיצוניות על־ידי מסיתים והסתה. והם, וגם אנו ילידי המקום יודעים זה בבירור, שאפשר ואפשר מאוד ליצור יחם של הבנה הדדית בינינו לבינם, צריך רק לעבוד בטקט ובהבנה פסיכולוגית דקה בזה, להכשיר את היחס הזה שנתקלקל מאוד, להכשירו בדברים ממשיים, בדברי אמת, והעיקר במעשים ובפעולות נכונים המובי­לים אל המטרה.

ואנו מוכרחים לגשור את הגשר בינינו וביניהם, כי אחרת כל עבודתנו בישוב תתעכב, בהישענה אך ורק על כוחות עצמנו הדלים ועל כוחות הכידון הבריטי המתחלף לפי רוח הזמן והמצב במדיניות של האימפריה, כפי הנוסחה התנ״כית מתקופת מלחמת ישראל בעמלק על־ידי משה רבנו, בהיות ידי משה כבדים וירימו למשה את ידיו וגבר ישראל ולהיפך, ואי־אפשר לנו בבטחון גמור ואסור לנו להישען על הכידון הבריטי. ואנו יכולים לגשור את הגשר הזה אם נעמוד רק על השקפת אמת זו, שפה בארץ,היא הלונדון שלנו, שרק פה בארץ הוא מקום הפתרון לשאלה זו, וגם אם גיגש ביחס טהור לב ונכון, ביחס לבבי ואמיתי בלי שום כוונות צדדיות, מפלגתיות, זרות מן החוץ, המתנגדות לדרכי שלום ואמת.

ואת זה הבינונו אנו את ילידי הארץ מזמן רב, עוד לפני הכיבוש הבריטי, ותיכף אחריו. אבל מנהלינו שניהלו את האוניה הסוערת של הישוב על ראשינו ובלי ידיעתנו, שעשו זה מברלין לפני המלחמה ומלונדון אחרי המלחמה, הם לא רצו בזה להתחשב בדעתנו, כי אחרת חשבנו על זה אנו ילידי הארץ, והם תמיד השתדלו רק להשתיק את קולנו הנכון בשאלה זו כקול קורא במדבר.

אדיר חפצי שהפרקים בספרי, בספרי ובתארי בהם על היחס האמיתי והלבבי של שכנינו המוסלמים יעוררו את אלה שיגשו לטפל בשאלת היחסים עם השכנים, בשיטה אחרת ובתכסיסים אחרים, בשיטתם ובתכסיסם של ילידי המקום, שיש להם נסיון רב ביחסי שכנים, לתקן עד כמה שאפשר המעוות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר