ארכיון יומי: 6 במאי 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת אחרי מות בערבית יהודית תוניסאית

 בס"ד   מוסר בלערבי פרשת אחרי מותתוניסיה-רבניה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת אחרי מות . פיהה 2 מצוות עשה ו26 מצוות לא תעשה. מצוות עשה המאן 1] באש לכהן גדול יעמל לעבודה מתאע כפור 2] באש וקתלי נדבחו חיה או עוף. נכטיו הדם מתאעהם. ומצוות לא תעשה המאן 1] באש לכהנים מה ידכלו לבית המקדש כאנשי לדמת עבודת המקדש 2] באש מה נדבחושי קדשים לברה מן לעזרה 3] באש מה נתפיסכושי ומה נתקרבושי לנסה ומן 4 חתה ל26 דינים מתאע לעריות

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק וצה אהרן הכהן וזגארו. באש מה ידכלושי ללמקדש מה ענדום עבודת המקדש. ולכהן גדול מה ידכל לקדש הקדשים כאן נהאר כפור וקתלי חייעמל לקטרת. הוני ואחד ינשד. אלי לבדאייה מתאע לפרשה. אחרי מות בני אהרן וכו'. האש מדכל הוני לפטירה מתאע נדב ואביהוא פציווי האדה. האש מפכרנה תווה בפטירת נדב ואביהוא באעד תלאתה פרשיות.

לאכן מערוף. אלי קאלו לחז"ל. אלי התורה מה תתבדלשי. ואלי התורה רבבי עמלהה תתקע"ד דורות אקבל בריאת העולם. והייא לבלום מתאע לעולם. לאכן מן זיהה אוכרה. נלקאו אלי לחז"ל פי למחלוקת מתאע רבי אליעזר בן הורקנוס ולחכמים פי תנורו של עכנאי. אלי וצל כרז חס מן הסמה וקאל הדין מעה רבי אליעזר. קאם רבי יהושע וקאל לא בשמים היא. הוני תקול עליה לכלאם מקלוב.

הזוואב עלא הנשדה האדי הייא. חתתה חד מה ינזם יבדל חרף מן התורה. וחתה משה רבינו אלי הווא רבם של ישראל. והווא אלי רבבי קראהו התורה וקאלו באש יקריהאלנה. והתורה תסמאת עלא אסמו תורת משה. כאן יזי תווה ויקול אלי תבדל חתתה חרף ואחד פתורה. נקולולו סאמחנה אנתין הרבי מתאענה ונקצ'רוך יאסר. לאכן התורה מה תתבדלשי. והאדאך עלאש תסנד רבי יהושע וקאל לא בשמים היא. התורה קאלת אחרי רבים להטות. וקתלי תוולי מחלוקת פדין ישופו הרוב ויצפיוו כיפום. והאדאך האש עמל מרן השלחן ערוך אלי אחנאן קבלנו הוראותיו. אלי ישוף לפוסקים הראשונים ויפסוק עלא קד הרוב. ומאדאם התורה קאלת אחרי רבים להטות ורוב לחכמים עמלו דין. חתתה ואלו יזי חס מן הסמה מה נסמעושי כלאמו. כאנשי חאזה מפורשת פלפסוק חתתה חד מה ינזם יבדלהה. ולאכן חאזה אלי נתעלמוהה מן לפסוק וכל ואחד ענדו הטעם מתאעו מן לפסוק. וקתהה נמשיו עלא קד הרוב כיף מה קאלת התורה.

גלטה מן לגלטאת אלי עמלוהם נדב ואביהוא. אלי הקריבו אש זרה אשר לא צום. מאענאהה עמלו חאזה מן ראסהום. חתתה  ואלו אלי מאזאלו מה תווצאוושי באש מה יקרבושי אש זרה. ובלעכס מן באעד תווצאו חתה ואלו תממה אש מן השמים ילזמום ישעלו נאר עלא למזבח. הוני יסתמאו תעדאו עלא אלי קאלת התורה ובדלו חאזה פתורה. ובהאדה תעאקבו חתתה ואלו אלי הנייה מתאעהם כאנת באהייה. מסתאקין באש יקרבו לקרבנות. מאדאם רבבי מה קאלומשי. ובהאדה הוני וצאהם ראו בית המקדש מוש כיף בקיית למצוות יקול חנעמל חסידות האני נמשי נקעד פי בית המקדש. בלאצה קדושה אוירה מתאע קדושה תזידני חזוק פתורה ולמצוות. רבבי קאללנה האדי עבירה. עלאש. עלא כאטר לבלאצה אלי תסתאנס ביהה תוולי פיהה שוייה זלזול. והאדאך עלאש לפסוק הוני סמאהם בני אהרן ומה סמאהומשי באסמום. חב יקוללנה אלי הומאן כהנים בני אהרן מוש בראנייה. ואפילו הכי מאדאם מה תווצאוושי תעאקבו.

אכוואני לעזאז. לכלאם האדה נתעלמו מנו זוז חאזאת. אלי לבלאצה אלי פיהה קדושה ילזמנה נרצ'ו באלנה יאסר באש מה נעמלושי חתתה זנס זלזול. ולחז"ל קאלולנה אלי תווה לחאזה אלי תעאווץ' בית המקדש הייא הצלה. והייא לבלאצה לאכתר מקדשה ענדנה תווה. ובהאדה ילזמנה נחתרמו הצלה כיף בית המקדש. ובלאכץ חראם נעמלו חתתה זלזול פצלה. ובלאכץ כצאם פצלאוואת. ומראת תלקא עייאט פצלה יקולך קאעד נרץ' עליהם. מה יזישי רצ'אן בשוייה? נזמו נמשיוולו ונקולולו ראו ילזמך תעמל איכה וחראם תעמל איכה. ועלאש לעייאט. ונערפו אלי לעייאט יווצל ללכצאם. מאענאהה זוז עבירות פי עבירה ואחד האוו עבירה גוררת עבירה. לחאזה התאנייה אלי נזמו נתעלמוהה מן לכלאם האדה. חתתה חד מה ינזם יזיד האו ינקץ חתתה שיי מן התורה. לחראם חראם ולחלאל חלאל. ותווה קאעדין נשופו אלי כל ואחד יחלל ויחרם כיף מה יחב הווא. חראם ואצ'ח יוולי חלאל ויבדה מורה התיר לעצמו אלי מה תמאשי חאזה מה אצעב מנהה. אלי כלף לגלאט מתאעהו יזיד יגלט נאס אוכרין. וקתלי יווררי היתר הנאס אלי מה תערפשי תקול חלאל והאו פלאן קאל אלי השלחן ערוך האו הרבי לפלאני קאל חלאל. ובלמקלוב הנאס אלי תחרם חאזה חלאל ובלאכץ לזגאר. אלי וקתלי יכתשפו אלי לחאזה האדיך חלאל יקולו השנווה גדבו עלינה המאלה חתתה לחראם אלי קאלולנה עליה קאעדין יגדבו עלינה. וכיף מה קאעדין נשופו תווה בלחק אלי האדה האש קאעד ינצאר. אלי הנאס תעמל חאזאת חראם וקתלי תרץ' עליהם יקולו כרף מאו קלתו חתתה לחאזה לפלאנייה חראם וטלעת חלאל. ובהאדה ילזמנה נרצ'ו באלנה יאסר באש הנאס מה תגלטשי פי זרתנה. וכיף מה נצארת פי מאכלת חוה לעץ הדעת אלי אדם הראשון קאללהה רבבי וצאני באש מה נמשושי לעץ האדה. זא הנחש ודזהה קאללהה שפתי אלי מה נצארלך שיי חתתה כאן תאכלי מה ינצארלך שיי. צחיח לחז"ל חרמולנה חאזאת אלי הומאן חלאל. ולאכן קאלולנה לחאזה האדי מן התורה חלאל ולאכן אחנאן חנחרמוהה גדר. חתתה אחנאן וקתלי ואחד יחב יקול חאזה חראם פי בלאדנה האו יחב יעמל גדר לזגארו יקולום בצאראחה. לחאזה האדי חראם פי זרבה חרמוהה רבותינו. לחאזה האדי מה נחבכשי תעמלהה עלא כאטר חתווצלך ללחראם. והנאס אלי תוורי היתר לרוחהה ולכתרה תלקאהה גאלטה. עלא לאקל מה יעמלושי קדאם הנאס אלי יתעלמו מנהם ויוולי חוטא ומחטיא. אלי מראת ואחד בחאזאת תאפהה יכצר יאסר חאזאת. ותנזם לעבירה האדי תכליהו רשע גמור. אידה כאן תקווה עליה יצר הרע וכלאהו יחלל לחראם. בטריקתו חיכליה יחלל חראמאת אוכרין חתתה אלי יווצלו לרשעות כאמלה. ונזיבו הוני מעשה נפתלי פסתינאת מן עמרו. אנסאן כאייף רבבי לאבאש עליה לכדמה מאשייה ענדו קדאש מן משרוע נאזח ענדו ארבעה זגאר תלאת ולאד ובנת כלהם כאייפין רבבי.  לוולאד מערסין וענדו מנהם נכדים. כלהם קאריין התורה וכאייפין רבבי. לבנת הזגירה תכטבת ופרחאן ביהה יחצ'ר פלערס מתאעהה. שאהרין אקבל לערס יטלבו מן הסביטאר קאלולו אלי בנתו צ'רבוהה בלכרטוץ וקאעדה פי כטר. הבל כרז יזרי לצביטאר. וקתלי וצל לקא אלי בנתו דכלוהה לבית לעאמאלייאת ובאעד שוואייע טוואל. כרזו הטבבה מן וזוהם מביין התעב. תקרבלום קאלום אלי הווא בו לבנת השנווה חוואלהה. קאלולו חאוולנה יאסר ולאכן מה נזמנאשי. הצ'רבאת קאנו פלקלב מה נזמננה נעמלולהה שיי. הוני טאח דאייך. פייקו הזו לדארו רתאח שוייה דפנוהה קעדו שבעה באעד השבעה משה לשרטה

 קאלום השנווה עמלו פלבחת אלי עמלו. קאלולו אלי לקאתל עלא קד כלאמו אלי הווא חיצ'רב ואחד אוכר זאת פלבנת האדי. קאלום האש יכון לעבד האדה. קאלולו ואחד עבריין מערוף פאר חבס. קאלום נחב נקאבלו נדוי מעאהו. קאלולו מוש תווה באעד מה נכמלו לאבחאת תנזם תחכיה מעאהו. סת שהור והווא מאשי זאיי חתתה אלי קאלולו כמלנה לאבחאת אעמל מטלב באש תקאבלו. כלם למוחאמי מתאעהו ובאעד תלאת שהור ואפקולו. תקאבלו ולאכן כאן בינאתהם שבכה חדיד. נפתלי תקרב ללקאתל ברק פיה מליח עקלו. קאלו יחזקאל. לקאהו דמוע האבטה מן עיניה. קאלו אנתין יחזקאל האו לא. קאלו האנה. קאלו מוש קרינה פלישיבה מעה בעצ'נה. קאלו קרינה. קאלו קאלולי עליך עבריין כביר. קאלו צחיח. קאלו האש מווצלך ללחאלה האדי. אנתין בעל תורה. כנת אקוה תלמיד פלכיתה. קאלו צחיח. המאלה האשביך. עלאש ווצלת לאיכה. קאלו עבירה גוררת עבירה. קאלו אחכילי. קאלו תתפכר וקתלי צ'רבת יענקל טריחה עלא כאטר כדאלי בלאצתי פלמסעדה. קאלו נתפכר. וקתהה כלכם זיתו מעאייה קלתו אלי האנה ענדי לחק וקתלי נצ'רבו אלי הווא כדאלי בלאצתי וזאד מה חבשי יקום ותקבח פייה. קאלו נתפכר. קאלו אנתון פי באלכם וקתהה תעאוונו פייה באש מה נתעאקבשי. ולאכן אנתון צ'מרתוני. אלי מן וקתהה ולית וקתלי נחס אלי ענדי לחק נכלץ בדרעי. ומן ערכה פלמסעדה ולאו ערכאת פשווארע. ובדני אלי כאן קויי סאעדני אלי כאן נטיח ביה דימה יכרז כאסר. וערכה וראהה ערכה חתתה ולית הנאס לכל תכאף מני פלחומה. וולאו יעטיווני פלוס באש נחמיהום. וולא אלי מה ידפעשי יאכל טריחה. מן באעד למית מזמועה עייאק מעאייה וולינה אחנאן נחמיוו לחומה. ואלי מה ידפעשי יערף השנווה יחצללו. מן באעד לקינה לפלוס אלי קאעדין נצוורוהם שוייה דכלנה פסרקה ופדרוג חתתה ולית ראייס עיצאבה. ולחבס ולא כיף דארי. קאלו ועלאש קתלת בנתי. קאלו מה כנתשי נקצד עליהה. כנת נקצד ואחד אוכר. ולאכן הווא וקתלי שאפני הרב ווקתהה האנה צ'רבת באעדה ובנתך כאנת וראהו וזאת פיהה. סכת שוייה וקאל אנתין פאהמך. ולאכן האנה האש עמלת באש נתעאקב עקובה כיף האדי. קאלו עזב נפתלי. אנתין קארי תורה מה תערפשי האש עמלת. קאלו מה נערפשי. קאלו מה תערפשי אלי כלנה כננה נקצ'רוך ונחתרומך עלא הרזאנה אלי ענדך ועלא למליח אלי תעמלו מעאנה לכל. קאלו צחיח. קאלו המאלה וקתלי לקיתני צ'רבת יענקל מוש חקך קלתלי ראך גאלט ולעמאייל האדון מוש מתאעך ראך אנתין בעל תורה ולענף מוש מתאענה. קאלו צחיח. ולאכן האנה כפת מה תסמעשי כלאמי. קאלו בלעכס האנה כנת נסתננה פיך. ווקתלי לקיתך מה תכלמתשי כממת אלי עמלתו צחיח. והאדי הייא בידאיית הטיחה. הוני נפתלי סכת ומן באעד בדה יבכי. קאלו ענדך לחק. מן באעד קאם עיניה ליחזקאל וקאלו אסמעני יחזקאל. מה נערפשי קדאש חייחכמו עליך. לאכן האנה חנזורך כל נהאר הזמעה. וכיף מה הצ'יעה מתאעך זאת עלא ידי ילזמך תרזע בתשובה על ידי. קאלו מוואפק. ונפתלי תבת כלאמו. יחזקאל תחכם עליה 20 סנה חבס. כרז באעד 15 אן סנה. ולאכן כרז יחזקאל אוכר. צחיח כמלת חייאתו בודד. אלי וקתהה נפתלי נפטר בעדה. ולאכן כמלהה בעל תשובה כאמלה. וכאן הזמעה כאמלה צאיים מה יאכל כאן פליל. ויקול שוייה כפרה עלא אלי עמלת. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה. 

אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו-חנניה דהן

 

319 – בייתני פי פנדק בן עישיאחנניה דהן

וצבחת פי נדק אל פחם

הלין אותי בארמון נסיכים

והתעוררתי בחנות פחמים

 

320 – אלי עבאהא קצירא, יסחאבלו סגירא.

הלוקח אישה נמוכה, יחשוב אותה לצעירה

 

                                               אמון בגידה בנישואין

 

321 – זוואג׳ ב־נייא ול־חרת ב־נּייא.

                                     הנישואין באמונה, והחרישה באמונה.

 

האהבה תחבר שני לבבות, אולם האמון לבדו מחזיקם יחד. (ספר המידות וי)

האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אוהלך. (יבמות סב׳)

באהבה יתחברו הלבבות, ובאמון יתלכדו. (משלי יהושוע. פרק מזי)

 

322 – זוואג' א-נייא-תטטוויל אל-עמאר

נישואין באמונה מאריכים ימים

 

323 לא תפדח סררךּ, וואכ׳א ל־מראתך.

אל תגלה סודך אפילו לאשתך.

 

אל תגיד לאשתך מה שאתה רוצה להסתיר.Pineaux) 86)

תן אהבתך לאשתך, וסודך ־ לאמך. (ספר פתגמים מקבילים)

משfבת חיקך, שמור פיך(מיכה ז׳ ה׳)

 

 324 אלי מא חדרשי פ־חבאלת מראתו,

   יחבלהא־לו א־שיטאן.

מי שלא נכח בהריון אשתו, תהיה הרה מהשטן

 

אשה, גם משטן יבולה להיכנס להריון. (פתגם ערבי)

      תודה לאל! נכחנו, נשותינו הרות, לא נבחנו נשותינו

הרות. (פתגם ערבי, ראה ביאור)

" פלשתינה " תקדים של טרף

מאז ומקדם

דומה שהנהגתו הרשמית של השם פלשתינה בפי הרומאים לשטחיה של נסיכות יהודה היהודית-לשעבר תחילתה לאחר דיכוי המרד היהודי הגדול של בר-כוכבא בשנת 135 לספה״נ… :נראה כי השם יהודה בוטל… ושם הארץ הוסב פלשתינה או סיריה-פלשתינה, מתוך… כוונה למחוק את זהותה היהודית ההיסטורית. השם הקודם לא נעלם לגמרי, ואפילו במאה ה־4 לספה״נ עדיין אנו מוצאים סופר נוצרי, אפיפאניוס, המדבר על ״פלשתינה, כלומר יהודה״

כמו שהטעימו רבים, ובהם הפרופסור לואיס, ״מאז קץ המדינה היהודית בימי-קדם ועד ראשית השלטון הבריטי לא היה השטח הקרוי כיום בשם פלשתינה ארץ ולא היו לו גבולות אלא תחומים מינהליים בלבד! היתה זו קבוצה של מחלקות־משנה חבליות, אשר בשום-פנים לא היו זהות תמיד, בתוך חטיבה גדולה יותר״.

לשון אחר: נראה הדבר כי מעולם לא היתה פלשתינה מדינה בלתי-תלויה והערבים מעולם לא קראו בשם לארץ שעכשיו הם תובעים לעצמם זכויות עליה. רוב הערבים אינם מודים בגילוי־לב כה גדול ש״הזהות הפלשתינאית״ היא תמרון ״צרכים מדיניים בלבד״ כמו שהודה בכך זוהייר מוחסן. אבל עד לא מכבר שלל העולם הערבי גופו את תקפה של כל טענה לזהות ״ערבית-פלשתינאית מימים־ ימימה "

הערבים ביהודה שהיא גם פלשתינה נחשבו בני ״אומה פן ערבית״, קיבוץ מוסלמי, או, בתחבולה טקטית, ״בני סוריה הדרומית״. הסעיף הפותח באמנה ערבית משנת 1919, שהוצעה על־ידי הקונגרס הערבי בירושלים, קבע כי ״הארצות הערביות הן שלמות מלאה שאינה ניתנת לחלוקה, שכל החלוקות שנגזרו עליהן אין האומה הערבית מאשרתן וגם אינה מכירה בהן״.באותה שנה נקט הקונגרס הסורי הכללי את הדעה ההפוכה: הוא ביטא להיטוּת להדגשתה של זהות סורית סתגרנית( נוטה להסתגר, פורש מהציבור )  ״אנו מבקשים שלא יופרד החלק הדרומי של סוריה, המכונה פלשתינה…״ ההיסטוריון הערבי ג׳ורג׳ אנטוניוס תחם את תחומיה של פלשתינה ב־1939 כחלק מ"כל הארץ הקרויה כך [סוריה] והמפוצלת עכשיו לשטחי מנדט…״11 אפילו בשנות רי50 היה עדיין דפוס סכיזואידי לדעותיהם של הערבים. בי1951 נאמר בתחוקה של מפלגת־הבעת׳־הערבית:

הערבים הם אומה אחת. לאומה זו הזכות הטבעית לחיות במדינה אחת ולהיות בת חורין לנצח על עתידה שלה… לקבץ את כל הערבים במדינה ערבית אחת, בלתי תלויה."

כעבור חמש שנים בלבד הצהיר ציר סעודי באו״ם כי ״מן המפורסמות הוא שפלשתינה אינה אלא סוריה הדרומית״. בי1974 הכליל אסד נשיא סוריה, חרף היותו מתומכי אש״ף, את שתי התביעות בהגדרה מופלאה:

…פלשתינה היא לא רק חלק ממולדתנו הערבית אלא היא חלק יסודי של סוריה הדרומית.

 הזהות היחידה שמעולם לא נתנו עליה את הדעת ברצינות עד למלחמת ששת הימים :׳1967 – וגם אז רק בחינת ״מכשיר״ – היתה זהות ״ערבית פלשתינאית״, והיעדר זה לא היה ענין שבהסח־דעת בלבד. ברור שלא היתה ״זהות לאומית״ כזאת מימים־ימימה או אף מדורי־דורות. לדברי הדין וחשבון של הוועדה המלכותית (הבריטית) לארץ־ישראל, בתקופה של אלף־ומאתיים השנים או יותר שעברו מאז הכיבוש הערבי נשרה ארץי שראל למעשה מן ההיסטוריה… מבחינה כלכלית כמו גם מבחינה פוליטית היתה ארץ־ישראל מחוץ לזרם העיקרי של חיי העולם. בתחום המחשבה, במדע או בספרות, לא תרמה מאומה לתרבות המודרנית. גרוע היה מצבה האחרון מן הראשון.

תעודות שעניינן יהודי הסהרה בקהילות גריס וקצר אשוק- שלום בר-אשר

תעודה ה (כתב יד 1825.0097)מחקרים

תעודה זו נחלקת לשני עניינים. בחלק הראשון – דין ודברים עם אלמן על ההוצאות לתכריכי אשתו. בתעודה מכתב לרב משה אביכזר בעניין ההוצאות! בחלק השני – הודעה על מעצרם של שניים מבני הקהילה, יעקב אחי־יצחק ואישה ששמה לא נזכר.

א. המכתב לרבי משה

[הכתובת:] החכם השלם כהה״ר משה אביכזר

וידא חב האד לחויזא דיאלו, יציפדלהא [וקימתהא] לוקייא – ויציפדהומלו [=ואם הוא חפץ בחפץ הזה שלו ישלח אותו ואת מחירו (בסך) אוקיה – והוא ישלח לו אותו]. בהו״ו – בעזרת ה' ובישועתו

יש אהב דבק מאח ה״ה [=האיש היקר] החכם השלם והכולל הדו״מ כמה״ר [=הדיין ומצויין, כבוד מורנו הרב] משה אביכזר, שלם לך ושלם לעזרך, ור״ש [=ורוב שלום] לאביך ולאחיך ולכל בני בניכם, כבכלל אמו״ר ואל״ש [=אדוני מורי רבי ושלום לאורך שנים]. מאת ה׳ ומאת אני הב״ח [=הבא חתום] אלפ [כך!] אלפי מנש׳ דשלמא ור״ש להי׳ יעקב בן משה. אחד״ש סבת שורות אלו למרס בדם אהבת כת״ר שלא יקרוש ח״ו. ועל א[ו]דות גלילי כת״ר שהגיעו לידי. ועל א[ו]דות אשתו של יעקב בן משה שנפטרה לב״ע ועשו לה תכריכין צרכי קבורה. והיטיב חרה לי די כמה דברים קשים שכתבו באגרת. ותעלם באץ ולוכאן עלמוני וערפית שאין פלכתובא מא נכליהו[ם]. ועמלולהא לחזאם דלחריר ???? והנא ענתא שהאל מן אוחדא די נפטרה לב״ע עמלונלהא] פתכריכין. ושחאל מן אוחדא מא כאן נעמלושי. והכל כפי נדבת ??? והאדאך לכלאם כתב כת״ר [=והלא תדע שאילו הודיעו לי, ואילו ידעתי מה ש(כתוב) בכתובה – לא הייתי מרשה להם. ועשו לה אבנט ממשי. ואנו אצלנו כמה מן הנשים שנפטרו לבית עולמן ועשו להן בתכריכין, ולאחרות איננו עושים ??? והכל כפי עניין ועל אותו עניין כתב כבוד תורתו].

האמת הוא תקנו חז״ל [.״].מיהו [אבל] כלל העולה: חייב הבעל ה[נזכר] לפרוע כל חצי התכריכין.

ומיהו היהודי שיאמר שלא יעשה תכריכי קבורה לאשתו? כי הזהירו חז״ל על התכריכין: שכל מי שעושה תכריכין למת מודה בתחיית המתים; לא כמו סברת הטועים שאומרים שהתכריכין הולכים לאיבוד. שהרי א[מרו] חז״ל ׳במה שהמת נקבר הוא עומד בתח״ה [=בתחית המתים]״/ המורם מכל זה חייב הבעל בחצי התכריכין כשמ״ך [=כמו שמצאנו כתוב] ???? קבדו לענייקאת – מחרוזות – דללוהום וקבד לבעל קימתהום [=קיבלו את המחרוזות, הכריזו עליהן, כלומר על מכירתן, בפומבי וקיבל הבעל את תמורתן]. והאדו לחוואייז די זברנא די לבעל, עפ״י השומא דמתא, קאמתהום [=ואלה החפצים שמצאנו של הבעל, על פי השומה של העיר מחירם (הוא)]: עמי ילו ועקו מסעוד:

יזאר כתאן [=סדין מבד] הם דת 7 ורבע 

נץ חאייךּ [=חצי(בד ל)סודר] הם דת 2 ורבע

כסא וזיף [=שמיכה וצעיף] הם 5 ורבע

 חליקאת [=לולאות]         הם 1 ורבע

וקאלי כוהא באיין עטאה לבעל יעקב, מתקאל ונץ, ושלפלו הווא מרנזרנא] בתאנמנת] מת׳ ותשעתאם [=ואמר לי אחיה שנתן, לבעל יעקב, מתקאל וחצי, והלווה לו מו(זונא) בשווי מתקאל ותשע עשרה (אוקיות)]. כסרו מנו מת׳ גיר מר [מהתא] בקא כמס אווק ??????? [=הוציאו ממנו מתקאל פחות מוזונא, נותרו חמש אוקיות ???????].

למצרו[ף] לדאבא רבע מת׳נקאל] ורבע די כסרו הנא ויקצמוהום [=ההוצאות עד עכשיו רבע מתקאל מעוד) רבע שהוציאו פה ויחלקום (ביניהם)]. וקאל כוהא באיין כסר מתקאלין ונץ, בין למסי דיאלו ולברא באס בראלהא חתא להנא [=ואחיה אמר שהוא הוציא שניים וחצי מתקאלים בבואו (לכאן) וב(סעודות) הבראה שעשה לה עד הנה].

סופ דברנו, אין תציבו בלברא – תזיה כמסא גיר חדאס מר, תטיח מנהא שתאם לוקייא ותשעתאס למו׳ מן תמנייאת די עטאה, ובקא תלת מת׳ גיר רבעתאס יציפדהאלהום – ולענייקאת פיהום. ויטייחולו, מנאין יקימוהום עפ״י השומא, יקימולו האדסי: נץ פיהום, ולבאקי יציפדהולהום. אס עבאה, לעוון [עלי]הום, ולמז׳ דיאלו מא [יע]טיש פיה הומה, לפי כבודו [=סוף דברינו כפי שתמצאו במכתב, הוא חייב חמישה מתקאלים פחות אחת עשרה מוזונא, תפחית מזה שש עשרה אוקיות ותשע עשרה מוזונה מ״השמיניות״ שנתן לו – ונותר, שלושה מתקאל פחות ארבע עשרה – ישלח אותה והמחרוזות בכללם. ויפחיתו לו כאשר ישומו אותן על פי השומה ישומו את זה: חצי (מן ההוצאות) מהם, והיתר ישלח להם (לפירעון). מה לו, העוון עליהם, ולפי מזלו(הוא) לא צריך לתת לפי כבודו]. ״זאת תהיה תורת המצורע״, ע״ה ישועה.

הספריה הפרטית של אלי פילו-השירה העברית במרוקו – חיים זעפרני

השירה העברית במרוקוהשירה העברית במרוקו

חיים זעפרני

חיבורו החשוב של פרופ׳ חיים זעפרני ממלא חלל גדול בחקר השירה העברית של יהודי מרוקו במאות השנים האחרונות. במהדורתו הצרפתית, שנדפסה ראשונה, כלל הספר פרקים נרחבים העוסקים בתולדות השירה העברית בכלל, פרקים שהיו מיועדים לקורא הצרפתי שאינו קרוב לתחום זה, ובמטרה להעמיד את השירה העברית במרוקו במסגרת היצירה העברית לדורותיה.

במהדורה העברית שלפנינו הושמטו פרקים אלה בעיקרם, שכן מצויים חיבורים רבים בעברית העוסקים בנושא זה. עם זאת, השתדלנו לשמור על רוחו המקורית של החיבור מבחינת הרעיון של ׳שרשרת השיר׳. אין צריך לומר, שהפרקים העוסקים בשירה העברית במרוקו עצמה, ובייחוד במה שנוגע לזיקותיה של שירה זו לחיי הרוח ולחיי החברה במרוקו ולבחינותיה המוסיקאליות, הובאו בשלימותם. כן הוספנו במהדורה זו נספח של שירים לדוגמא מתוך קובץ השירים ׳עת לכל חפץ׳ לר׳ יעקב אבן־צור, שנכללו באופן חלקי בגוף החיבור במהדורתו הצרפתית.

תודת העורך נתונה למחבר — פרופ׳ חיים זעפרני — על האימון שנתן בו בעריכת ספרו, לראשי מכון בן־צבי פרופ׳ נחמיה לבציון ודר׳ מיכאל אביטבול, ולמזכיר האקדמי של המכון מר מיכאל גלצר, על שיתוף הפעולה והמסירות בהוצאת הספר ללא עיכוב, וכן לגב׳ אסתר פלדות שסידרה את הספר בצורה נאה.

אדר א, תשמ״ד

חיי היהודים במרוקו תערוכת מוזיאון ישראל

 

הועתק 86ידידי מוזיאון ישראל בפאריס התארגנו מחדש כדי לסייע למוזיאון ישראל לערוך את התערוכה על יהדות מארוקו, במגמה לשפוך אור על חלקה של יהדות זו בתרבות היהודית, על כל גילוייה — הן בהווי, בפולקלור ובמלאכת־מחשבת הן בחיי־הרוח.

לא הייתה זו משימה קלה, ולצערנו אין הביצוע מושלם, שכן היינו זקוקים לזמן רב יותר, למקום נרחב יותר ואף לתקציב נכבד יותר. משום כך לא יוכלו התערוכה, הקטלוג והאמצעים האור־קוליים — שנועדו לשקף את הצדדים שאין אפשרות להציגם בדרך אחרת — להביא אלא אפס קצה מתרבותה של עדה כה עתיקה ומגוונת כמו יהדות מארוקו.

יהודי מארוקו פזורים היום על־פני ארצות רבות ובכל שכבות החברה — באירופה, באמריקה ובישראל. אל כל חוגיה של תפוצה חדשה זו פנינו כדי לבקש עזרה, ואכן, הידיעה על התערוכה נתקבלה לעתים בספקנות, לעתים קרובות בהתלהבות, אך מעולם לא באדישות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר